היישום אינו מחובר לאינטרנט

המחאה כביטוי התנגדות בדמוקרטיה בישראל

עבודה מס' 064682

מחיר: 119.95 ₪   הוסף לסל

תאור העבודה: סקירת דרכי המחאה של הציבור בישראל ומידת הצלחתם

3,108 מילים ,5 מקורות ,2006

תקציר העבודה:

השתתפות ציבורית בדרך כלשהי בתהליך פוליטי הוא היא אבן יסוד בדמוקרטיה בעולם כולו. הדמוקרטיה, כדפוס המאתר את מקור הסמכות הפוליטית בעם וכמאפשר השתתפות ציבורית הינה יצירת ההתאמה ראשונה במעלה וחיונית בין החלטות המדיניות של נבחרי העם לבין צורכי האזרח. אולם, ההכרה העקרונית בצורך ליצור ערוצי הידברות פתוחים וקבועים בין אותם נבחרים (מקבלי ההחלטות) ובין העם, אינה תמיד מבטיחה הסכמה בהקשר לאופן השגת מטרה זו. קיימים חילוקי דעות באשר למידה הרצויה של מעורבות שוטפת של הציבור בתהליך פוליטי זה או אחר. מצב כזה יוצר וויכוח לגבי משקל שיש לאזרח בעיצוב המדיניות של נבחריו. כאשר הדבר אינו עולה בקנה אחד עולה דרך אחרת להביע את מורת הרוח - דרך המחאה הפוליטית .

תוכן העניינים:
מבוא
מחאה פוליטית
חופש הביטוי
השתתפות פוליטית
צורות ביטוי של התנגדות
מחאה פוליטית
שקט
תנועות חברתיות
המחאה וההצלחה
סיכום
ביבליוגרפיה

הערת מערכת: עבודה זו היא החלק התיאורטי בלבד של עבודה מס' 61080.

קטע מהעבודה:

חופש הביטוי הינו אחת מזכויות הפרט המשמעותיות ביותר. נראה כי מיום שעמדו בני האדם על דעתם חשו גם צורך להביע עצמם ולהתבטא. חופש הביטוי הוא חופש של כל אדם להשמיע דעתו, התנגדותו ומחאתו ובאותה מידה לשמוע את האחר.
עוד בימים עברו הוזכר מושג זה. בשם חופש הביטוי המשיל יותם את משלו, בו ביקש בעזרת סמלים רבים, להזהיר את יהודה וישראל בטרם יבחרו להם מנהיג כלשהו. ביוון, התאספו היוונים באגורה (ככר השוק) בכדי "להתפלמס", להתווכח ולהביע על נושאים בעינייני צדק ומוסר. בשם חירויות היסוד (כאשר חופש הביטוי תופס מקום נכבד) קראו הצרפתים למהפכה - כפי שהתבטא וולטר: "איני מסכים לדבריך, אך אני מוכן להילחם על זכותך להשמיעם".

מקורות:

האדם, מהכרתו הפנימית משתייך למסגרת חברתית-מדינית, שבה ניתנת סמכות של כפייה למחוקק או לכל שלטון המוכר כלגיטימי. האדם, כפרט או כקולקטיב, מתייחס למעמדו כחלק מתוך מדינה וחוקיה ומקבל עליו ברצון את סמכות הכפייה של המנגנון השלטוני.
אולם, האם הוא רואה בציות לחוקים ובה מוסרית? כלומר, האם הוא רואה את קיום החוק כערך?
יש רב גוניות עצומה בדברים המוכרים כערכים, על ידי אנשים שונים או קבוצות כלשהן. הערכים שונים בעבור אנשים או קבוצות עפ"י השקפות עולם וגישות. פעמים רבות נוצרים מצבים בהם אדם (או קבוצה) מוצא שערכים שלו מתנקשים עם ערכים אחרים - של אנשים אחרים או אפילו של השלטון המרכזי במדינה. במקרים רבים כאלה אותם אנשים
(קבוצות) מוצאים דרכים, של השתתפות פוליטית, כדי להגן או להיאבק בעבור שמירת ערכים אלה.
השתתפות פוליטית מוזמנת לאזרחיה במשטרים דמוקרטיים ועל פי חוק. אפשרויות אלה נבדלות זו מזו בין השאר במידת מיסודן, בדרגת רציפותן, בעצמת ההשתתפות, במידת הקונפליקט הקיימת באותן פעילויות וברמת המחוייבות שבהן. אולם, קיימת הבחנה בים השתתפות בפועל של אנשים לבין האפשרות הקיימת בתיאוריה של השתתפות כזאת -
נגישות.
נגישות - היא עצם האפשרות, או מתן ההזדמנות לאזרח כיחיד או קבוצה להביע מסרים פוליטיים לכיוון ההנהגה השלטונית במטרה להשפיע על המדיניות המתגבשת. במדינה דמוקרטית בה מתקיימות בחירות מתאפשרת בזאת ביטוי המעורבות של הציבור בהבעת תמיכה או התנגדות לשלטון הקיים. כאשר הדבר לא בא לידי ביטוי מלא (החלפת השלטון
למשל) הרי בוחר אותו ציבור צורות אחרות של פעילות פוליטית - פעילות המבטאות את הלוך הרוח (הפגנות, פעילויות משפטיות, מחאות וכד').
להשתתפות הפוליטית קיימות גישות שונות. קיימת האסכולה של סמואל פיינר (1972) המדברת על השתתפות בעיצוב יישום ענייני הכלל - כל פעילות הקשורה בצורה ישירה למדיניות שבוצעה למען הציבור ככלל. כמו כן עליה לעסוק בנושא הקשור לכלל ולא לקבוצה קטנה בעניין מוגבל.
אסכולה אחרת עוד הולכת אפילו רחוק יותר וטוענת כי התנאי ההכרחי לפעילות פוליטית הוא שיהיה לה ביטוי נראה לעין. הכוונה היא להתבטאות פומבית בהיקף נרחב - נאומים בפני קהל רב, הפגנות וכד'.
צורות ביטוי של התנגדות
קיימים כל מיני דרכי הבעת התנגדות - להלן ארבע דרכים מרכזיות:
וויכוח - הווכחנות הינה תכונה אינטלקטואלית, מעין מנטליות של הבעת ספקנות לאמת מקובלת. בווכחנות מתבטא הניסיון להראות כי דברים הם הפוכים ועל כן יש לשקלם מנקודת ראות אחרת.
מחאה - היא תגובה קולנית כנגד התנהגות של הזולת ולא רק נגד דרך מחשבתו. מחאה ניתנת לביטוי גם בדרכים של פעילות פיסית ולאו דווקא בביטוי מילולי בלבד. המחאה מביעה בדרך כלל הרגשה של חוסר צדק ואין אפשרות להביעה בוויכוח בלבד. לכן, מחאה דורשת שינוי מצב ולא רק שיקול מחדש.
אי ציות - זוהי צורת התבטאות חזקה יותר והיא מכוונת כנגד סמכויות, אם כי האיום אינו גדול. המחאה מופנית כנגד דעתו של גורם סמכותי והיא אינה נחשבת לעבירה - אי הציות אין בו בהכרח מסר פוליטי אלא סירוב לפעול בהתאם לרצון הרשות מבלי כוונה להעביר מסר על החוק עצמו.
מרדנות - כאן קיימת עבירה מסוימת של החוק - המרדנות עוברת את גבול התנגדות פוליטית חוקית ומקובלת ועוברת לפסים של התנגדות עליונה בתום החוקתי. במרדנות מותקפת הלגיטימיות של מנהיג או משטר (מהפכה, מרי אזרחי). במרדנות קיימת סכנת חיים לצדדים המעורבים.
בחרתי להתמקד בהתנגדות השניה - מחאה.
מחאה פוליטית
פעולות מחאה מתחילות מכך שמשהו הנוגע לחיים הציבוריים מרגיז מישהו או קבוצה מסוימת. אותו "משהו" הוא בדרך כלל עוולה או מעשה הנראה ונתפס בעיני מישהו כבלתי הוגן, בלתי מוסרי, מעשה שמוטב היה שלא ייעשה או שייעשה אחרת ממה שנעשה עד היום. מה שברור הוא כי פעילות המחאה מבטאת רצון למעורבות ולהשפעה הכרוכים בלעשות
מעשים. אותם מעשים הם סוג של פעולות טקסיות המבטאות את הלוך הרוח המחאתי: שלטים, סיסמאות, איורים, נאומים ואמצעים אחרים.
בנוסף, יש לפעולות המחאה מטרה לעצור את המעשה הבלתי צודק שנעשה ולנסות להשיג שינוי מסוים כאשר אחת הדרכים לכך היא לעורר דעת קהל שתוכל לסייע בפתרון הבעיה.
מה מניע אזרחים מעורבים ואזרחים פעילים לפעולות מחאה?
החשש מהתקדמות תהליך מסוים או חשש מאי התקדמותו.
המוכנות לפעולות מחאה עשוי להתעורר גם בקרב קבוצות מסוימות בגלל תחושה כי מצבן רע יחסית לקבוצות אחרות.
קבוצת אזרחים הנרתמת לפעולת מחאה לשם השגת תועלות כתוצאה מהתארגנות כנגד מעשה או תופעה שהם צופים שתצליח להשיג את מטרותיה.
סיבות מצפוניות ועקרוניות לשם שינוי במצב או פעולה מסוימים.
על כל מקרה המחאה הפוליטית הינה במסגרת החוק. בתופעת המחאה מביאים המוחים בצורה פומבית כנגד מצב עניינים מסוים שנוצר כתוצאה מחוק או ממדיניות שהמוחה חש כי פוגעים בו או בסביבתו. המחאה לצורותיה נוצרת בעיקר על ידי יחידים או קבוצות חסרי כוח פוליטי או חסרי כוח פוליטי משמעותי וזאת כאשר פעילות פוליטית שגרתית
מצידם נכשלה, או אינה אפקטיבית או אינה אפשרית. במקרים כאלה מכוונת המחאה כנגד אישים, גופים, חוקים, תופעות, תהליכים וקווי מדיניות הזוכים להכרה ממסדית, חברתית או פוליטית. המחאה מוכרת כפעילות פוליטית שמטרתה הבעת דעה באופן בוטה ומשמשת ככלי להפגת מתחים ותסכול או דרך של מיקוח וסחיטה להשגת יעדים פוליטיים.
מחאה חוקית מתבטאת לרוב באופן חוץ-פרלמנטרי וכרוכה בפעילות המותרת על פי כללי המשחק של הדמוקרטיה. מחאה כזאת עשויה להתבטא בהפגנות, בשביתות לסוגיהן, במצעדי ראווה, בפתיחת דוכני החתמה לעצומות ובהגשתן של העצומות, בניהול וויכוחים ציבוריים, ביצירת משמרות מחאה, בהפרות -סדר "לגיטימיות" (אלה שלא יוגש בעקבותיהן
כתב אישום) ובפנייה בלתי אמצעית לתקשורת.
לעומת זאת, מחאה בלתי חוקית כרוכה בהפרת חוק או בשימוש בהפרת סדר "בלתי לגיטימית". מחאה כזו אינה מתנהלת על פי כללי המשחק המקובלים בדמוקרטיה ועלולה להתבטא בהחרמת השלטון, בסירוב לקבל שירותים ממלכתיים ולמלא חובות אזרחיות (כגון: שירות צבאי, תשלום מיסים וכד'), בשביתות רעב ולעיתים אף בפעולות אלימות כמו
חסימות כבישים, הבערת צמיגים, איומים בחבלות וכד'. מקובל להניח כי מחאה כזאת, המתבטאת בנקיטת צעדים בלתי חוקיים שאין בהם משום כפירה בשלטון החוק, בלגיטימיות של המשטר הדמוקרטי ובשלטון הקיים - אלה אינם צעדים אנטי דמוקרטיים ועל כן אין מדובר במרד.
כיום מקובל, לפות בחברה המערבית, לראות במחאה פוליטית סוג של ביטוי המעוגן בזכויות האדם הבסיסיות. המחאה, בהיותה מתאימה לעקרונות הדמוקרטיים והליברליים, אינה שלילית במהותה ותפקידה הוא לאותת לשלטון ולמערכות שלו כי יש לשים לב לתקלות ציבוריות כמו: חוק קלוקל או מדיניות מעוותת. מכאן, שהמחאה עשויה להוות מעין
שסתום ביטחון לפריקת מתחים ולשמירה על תקינות החברה, המשטר ומערכת החוק. לכן, על השלטונות להתיר פעולות מחאה שאולי עלולות להזיק בטווח הקצר אך עשויות להועיל בטווח הארוך בכך שתתרום ליציבותו.
עיון בהיסטוריה של מדינת ישראל מראה כי מידה מחאה ציבורית היא חלק בלתי נפרד מן הפעילות הפוליטית בישראל מאז הקמתה ומספר רב יותר של אירועי מאה התרכז בשני שליש מהשנים 1949-1986. אמנם הגורמים לתדירות הגבוהה של פעולות המחאה השתנו מתקופה לתקופה, אבל יומה של התנהגות חוץ פרלמנטרית רבת עצמה מעיד כי אין זו
תופעה חולפת.
להלן טבלה וגרף המתארים את עצמת המחאה במשך ארבע תקופות בתוך השנים הנ"ל (באחוזים):
79-86
71-78
55-70
49-54
רמת העצמה
58.6
70.7
65.7
45.7
שקט
24.4
20.0
17.4
34.7
הפרעות/מכשולים
7.7
4.0
5.6
5.2
אלימות נגד רכוש
7.6
2.8
6.6
13.8
אלימות נגד אדם
1.7
3.5
4.7
0.6
מהומה כללית
בניגוד לדעה הרווחת בארץ, התום החברתי הוא שהטריד ביותר את הפעילים החוץ פרלמנטריים הישראליים ולאו דווקא התחום הפוליטי.
על פי רוב אין המחאה הציבורית בארץ אלימה ורק לעיתים רחוקות היא מעמידה איום רציני לסדר הציבורי (המקרה של רצח אמיל גרינצוויג, מרץ 1983). היו כמה מקרים נוספים של מחאות אלימות: תסיסה בקליטת עולים, הפנתרים השחורים, לאחר מלחמת יום הכיפורים.
לסיכום ניתן לומר כי עד כה לא סיכנה המחאה הציבורית במדינת ישראל את הסדר החברתי או הפוליטי. בשנים האחרונות טפחה המחאה הציבורית בישראל לממדים גדולים עד שהפכה לחלק אינטגרלי בתהליך הפוליטי הכללי.
תנועות חברתיות
המונח "תנועה חברתית" נשתגר במיוחד מראשית המאה ה19- בעקבות התפשטות הרעיון הדמוקרטי. הסיבה לכך נעוצה בשינוי הנורמטיבי בתפיסת המעורבות הפוליטית של האזרחים שנלווה לתהליך הדמוקרטיזציה. שוב לא ניתן היה לתאר התערבות, או ניסיון התערבות, של הציבור בתהליך קבלת הלטות באמצעים שאינם ממסדיים או אסורים עפ"י חוק
(התפרצות אנשים). המצב הפך להיות כזה שבני אדם, מתוקף זכותם מביעים דעתם על נושא זה או אחר באמצעות תנועה חברתית - שקיבלה צביון מכובד, שקול ולגיטימי באמצעותה מנסים אזרחים להשפיע בצורה פוליטית. התנועה החברתית נהנית מתמיכה ציבורית רחבה בהיותה פועלת לטובת רעיון, מגזר, ערך הנחשבים נכסים פוליטיים יקרים.
קיימים כמה מאפיינים לתנועות חברתיות:
תכלית הקמתן של רוב התנועות החברתיות אינה ניפוץ המערכת החברתית-פוליטית אלא יצירת אפיק חלופי עבור חברי התנועה לעקוף את המערכת הממסדית החסומה בפניהם ויקנה להם יתר נגישות למוקדי קבלת ההלטות בפוליטיות והשפעה עליהן.
תנועות חברתיות הן ביטוי מעשי לתפיסה עקרונית כי לאדם תפקיד בעיצוב גורלו וביצירת סביבה טובה יותר.
התנועות החברתיות הפכו שכיחות יותר ופעילותן מקובלת יותר בעידן הדמוקרטיה.
מהות המושג תנועה חברתית מבטא בתוכו חתירה קולקטיבית לשינוי היבט זה או אחר (או כמה) של הסדר חברתי-פוליטי באמצעים חוץ פרלמנטריים.
התנועה החברתית פועלת עפ"י ששה עניינים בולטים:
מודעות - לגבי ציפיות נורמטיביות מובנות.
קולקטיביות - גוף רב משתתפים הפועל למען אינטרסים משותפים.
תכנון וארגון - לתנועה חברתית מסגרת ארגונית ותכנית לשם השגת היעדים.
המשכיות - הזהות הקולקטיבית והמבנה הארגונים מאפשרים המשכיות.
יחס רגש-היגיון - לשם השתייכות לתנועה בכדי לבצע פעילות פוליטית.
שימוש תכוף באמצעים לא ממסדיים - הפגנות, שביתות שבת, מחאות, גיוס תומכים.
בישראל פועלות כמה תנועות חברתיות בעלות מאפיינים משלהם ופעילויות בנושאים לשמם הוקמו. למשל: החברה להגנת הטבע ששמה לה למטרה לשמר את הטבע בישראל, סניף ישראלי של הירוקים הפועלים כנגד זיהום הטבע והסביבה, תנועה ליהדות מתקדמת המהווה זרם ביהדות בעל גישה מודרנית, תנועה למען איכות השלטון בישראל במטרה להעלות
את נורמות ההתנהגות של נבחרי ציבור, אומץ התנועה לאזרחות ומעורבות ציבורית ועוד.
כמה צורות של מחאה ניתן למצוא כגון: הקמת אוהל מחאה לשם ריכוז פעולות המחאה, הפגנות והתקהלויות, הפנינג - זוהי דרך "שמחה" של מחאה כאשר עורכים אירועים מיוחדים, עצרות, פיזור כרזות ענק בצידי דרכים, ניצול ערוצי התקשורת והמדיה, פניות לאנשי משפט ומפתח בכדי להביע מחאה על נושא מסוים, צעדות מחאה בתוואים מרכזיים
ברחבי המדינה, החתמה על עצומות.
המחאה וההצלחה
המחאה הציבורית בישראל (כמו במקומות רבים בעולם) הינה בבחינת תגובה למערכת פוליטית שאינה מסוגלת או אינה מוכנה להעביר מסרים מן העם למנהיגות. עד כמה מצליחה פעילות זו להשיג את יעדיה.
קשה לקבוע אמות מידה ברורות להצלחה או לכישלון של תנועה חברתית כאשר היא יוצאת למאבק על ערך או ערכים בהם היא דוגלת. קשה לקבוע זאת כי לא כל מה שנראה כהישג מיידי הוא אכן הישג ולעומת זאת אם ההישגים אינם מיידיים אין זה אומר שאין להם משקע לטווח הארוך. ישנן תנועות המצליחות לזכות בהכרה והוקרה אך אינן
מצליחות להגשים את ידיהן מסיבות שונות (רדיפה מצד השלטונות למשל) אולם רעיונותיהם הושרשו בקרב האוכלוסייה. לעיתים תנועה מתפרקת לאחר שהצליחה להשיג את יעדיה ואין עוד טעם לקיומה.
לא קיימת מתודולוגיה ברורה היכולה להשיב בסוגיית הצלחה או כישלון של תנועה חברתית. ראשית לא תמיד ברור המטרות הברורות של המוחים. פעמים רבות יודעת התנועה להגדיר את המטרה אך אין לה דרך לממשה. שנית המטרה המקורית של המחאה אינה דווקא שינוי במדיניות אלא נגישות למנהיגות הפוליטית. כלומר, פעולות מחאה עשויות
לנבוע בעיקר מהעדר אמצעים אחרים להשמיע את דרישותיהם בפני גוף ממלכתי מחליט או שלא מצאו אוזן קשבת לבעייתם. הם פונים אז למחאה הציבורית הגלויה. דבר שלישי, הנובע מהגורם הקודם, יכולות להיות לתנועה כמה מטרות שונות שחלקן גלויות וחלקן סמויות. כאשר אלה הגלויות לא מושגות פונים לסמויות שיש בהן לבטא את המטרות
הגלויות.
תנועה תיחשב כמצליחה - ככזאת שהצליחה במאבק אליו יצאה - אם השיגה כמה דברים:
הכרה ציבורית וממסדית בלגיטימציה של תביעותיה - הן הציבור 0או חלקו) מכיר בצדקת המאבק בגינו יוצאת התנועה למחאה.
השפעה על מדיניות מוגדרת - התנועה הצליחה להסית (ולו חלקית) את המדיניות הקודמת לכיוון המדיניות שלה.
שינוי בערכים החברתיים התואם את תביעותיה - התנועה הצליחה לשכנע את החברה שהערכים עליהם היא נאבקת צריכים לבוא במקום אלה הקיימים וזאת לשם שיפור המצב הקיים.
לעיתים רבות תנועות אינן מצליחות על פי המדדים הנ"ל. יש שתנועות נכשלות בגלל סיבות סובייקטיביות-פנימיות של התנועה עצמה: ארגון, וויכוחים פנימיים וכד'. אין ספק שתנועת מחאה (כנגד כביש חוצה ישראל, למשל), הגיע כמעט לכל אדם בישראל. לא ניתן להצביע שהיא השיגה השפעה כלשהי על מדיניות מוגדרת אך ללא ספק הגיע
ופרטה על נימי נפשות רבות בקרב הנציגים השילטוניים - חברי כנסת, מבקרת המדינה. בנוסף הצליחה התנועה להגיע לקהל רב בקרב האזרחים הפשוטים והצליחה לשכנע רבים שהפרוייקט מהווה סכנה לאוכלוסייה כמו גם לטבע.
גורמים חיצונים אחרים גם להם משקל בהצלחת או כישלון התנועה כמו למשל: אופי המשטר ויחסו לתנועה (שיתוף מול דיכוי), העדר תקשורת מתאימה להפצת המסר, הזדהות מזערית או אי הזדהות כלל עם מטרות התנועה בקרב הציבור, חוסר הצלחה לגייס תומכים ואי יכולת להשיג תשומת לב הציבור למאבק.
כאן ניתן להדגיש כי גורמי תקשורת רבים עמדו לרשות המאבק והדבר מראה על כך שהשלטון (למרות שלא הסכים לפעולות המאה) לא דיכא את הפעולות ואף אפשר לאמצעי התקשורות השונים לסקר אותן. גורמי ציבור רבים (אזרחים פרטיים וגורמים מוסדיים) תמכו במאבק, תשומת לב רבה ניתנה לפעולות התנועה ולמאבקם ובכל זאת לא ניתן לומר
שמאבקם הצליח כלומר, שהיעד אליו חתרו - הפסקת עבודות הסלילה של הכביש - לא הושגו.
נושא אחר אליו צריך להתייחס הוא פעולותיהן של התנועות החברתיות. תנועות רבבות אינן נרתעות מפעולות המשבשות את שגרת החיים של החברה (ראה הפנתרים השחורים) שלא פעלו למנוע אלימות. לעומת זאת תנועות רבות פועלות במסגרת ללא אלימות אך יש בהן לשבש את שגרת החיים או לפות להפנות אליהן תשומת לב שאינה בשגרה.
פעולות המחאה כנגד סלילת כביש חוצה ישראל גרמו לשיבושים בחיי השגרה, ברמה זו או אחרת אך בהחלט לא ניכרו פעולות אלימות. נחסמו צמתים, נערכו הפגנות קולניות, נערכו פעולות מחאה שגרמו להפסקה או דחייה מסוימת של עבודות הסלילה - אך יש להדגיש שלא היתה אלימות.
מה יחסו של הציבור הרחב לתנועות חברתיות בפרט כגורם העשוי לעזור להצלחת התנועה.
יחס הציבור כלפי תנועות חברתיות תלוי בגורמים בתוכה ובעיקר בהלימה שבין מטרות התנועה, דרכי פעולתה (האם הם נעשים בדרכים חוקיות ומקובלות בקרב הציבור) ועד כמה מדבר הנושא אל הציבור.
תנועות חברתיות נזקקות לסיוע חיצוני (כספי ורוחני) ולכן הן מנסות לעיתים להתקשר בבריתות עם גורמים וביניהם גם קבוצות שיש להם אותם האינטרסים. כל אלה יחדיו פועלים בכדי להשיג את היעד העיקרי. גיוס מגזרים שונים בקרב הציבור עשוי להוות משקל רב בדרך אל ההצלחה. התנועה כנגד סלילת כביש חוצה ישראל הצליחה לגייס חלק
נרחב מהציבור אך לא ניתן כיום להצביע על הצלחה מלאה בהשגת היעד.
סיכום
מחאה ציבורית היא אחת התופעות הנפוצות ביותר בזירה החברתית והפוליטית בארץ מיום הקמת המדינה. המחאה של תנועות חברתיות אידיאולוגיות הינה סוג של השתתפות ציבורית במשטרים דמוקרטיים. הדמוקרטיה, כדפוס המאתר את מקור הסמכות הפוליטית בעם וכמאפשר השתתפות ציבורית הינה יצירת ההתאמה ראשונה במעלה וחיונית בין החלטות
המדיניות של נבחרי העם לבין צורכי האזרח. אולם, ההכרה העקרונית בצורך ליצור ערוצי הידברות פתוחים וקבועים בין אותם נבחרים (מקבלי ההחלטות) ובין העם, אינה תמיד מבטיחה הסכמה בהקשר לאופן השגת מטרה זו. קיימים חילוקי דעות באשר למידה הרצויה של מעורבות שוטפת של הציבור בתהליך פוליטי זה או אחר. מצב כזה יוצר
וויכוח לגבי משקל שיש לאזרח בעיצוב המדיניות של נבחריו. כאשר הדבר אינו עולה בקנה אחד עולה דרך אחרת להביע את מורת הרוח - דרך המחאה הפוליטית.
השתתפות פוליטית מוזמנת לאזרחיה במשטרים דמוקרטיים ועל פי חוק. אפשרויות אלה נבדלות זו מזו בין השאר במידת מיסודן, בדרגת רציפותן, בעצמת ההשתתפות, במידת הקונפליקט הקיימת באותן פעילויות וברמת המחוייבות שבהן. אולם, קיימת הבחנה בין השתתפות בפועל של אנשים לבין האפשרות הקיימת בתיאוריה של השתתפות כזאת -
נגישות.
פעולות מחאה מתחילות מכך שמשהו הנוגע לחיים הציבוריים מרגיז מישהו או קבוצה מסוימת. אותו "משהו" הוא בדרך כלל עוולה או מעשה הנראה ונתפס בעיני מישהו כבלתי הוגן, בלתי מוסרי, מעשה שמוטב היה שלא ייעשה או שייעשה אחרת ממה שנעשה עד היום.
מחאה חוקית מתבטאת לרוב באופן חוץ-פרלמנטרי וכרוכה בפעילות המותרת על פי כללי המשחק של הדמוקרטיה. מחאה כזאת עשויה להתבטא בהפגנות, בשביתות לסוגיהן, במצעדי ראווה, בפתיחת דוכני החתמה לעצומות ובהגשתן של העצומות, בניהול וויכוחים ציבוריים, ביצירת משמרות מחאה, בהפרות -סדר "לגיטימיות" (אלה שלא יוגש בעקבותיהן
כתב אישום) ובפנייה בלתי אמצעית לתקשורת.
מה שברור הוא כי פעילות המחאה מבטאת רצון למעורבות ולהשפעה הכרוכים בלעשות מעשים. אותם מעשים הם סוג של פעולות טקסיות המבטאות את הלוך הרוח המחאתי: שלטים, סיסמאות, איורים, נאומים ואמצעים אחרים.
בישראל פועלות כמה תנועות חברתיות בעלות מאפיינים משלהם ופעילויות בנושאים לשמם הוקמו. למשל: החברה להגנת הטבע ששמה לה למטרה לשמר את הטבע בישראל, סניף ישראלי של הירוקים הפועלים כנגד זיהום הטבע והסביבה, תנועה ליהדות מתקדמת המהווה זרם ביהדות בעל גישה מודרנית ועוד.
קשה לקבוע אמות מידה ברורות להצלחה או לכישלון של תנועה חברתית, כאשר היא יוצאת למאבק על ערך או ערכים בהם היא דוגלת. קשה לקבוע זאת כי לא כל מה שנראה כהישג מיידי הוא אכן הישג ולעומת זאת אם ההישגים אינם מיידיים אין זה אומר שאין להם משקע לטווח הארוך. ישנן תנועות המצליחות לזכות בהכרה והוקרה אך אינן
מצליחות להגשים את ידיהן מסיבות שונות (רדיפה מצד השלטונות למשל) אולם רעיונותיהם הושרשו בקרב האוכלוסייה. לעיתים תנועה מתפרקת לאחר שהצליחה להשיג את יעדיה ואין עוד טעם לקיומה.
ביבליוגרפיה
אומ"ץ - אזרחות ומעורבות ציבורית - דמוקרטיה http://ometz.cet.ac.il/ometz/
בן נון תמי (1992) מרי אזרחי, הוצאת יער
הרמן תמר (1995) דפוסי השתתפות פוליטית, האוניברסיטה הפתוחה
הרמן תמר (1996) מלמטה למעלה: תנועות חברתיות ומחאה פוליטית, האוניברסיטה הפתוחה
ליימן-ווילציג שמואל (1992) מחאה ציבורית בישראל 1949-1922, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן
תמר הרמן (1995) דפוסי השתתפות פוליטית, עמ' 3-4
מתוך: אומ"ץ - אזרחות ומעורבות ציבורית - דמוקרטיה (אינטרנט).
עפ"י: שם, עמ' 21
עפ"י ישעיהו ליבוביץ בתוך: בן נון תמי (1992) מרי אזרחי, עמ' 11
שם, עמ' 23
ליימן-ווילציג שמואל (1992) מחאה ציבורית בישראל 1949-1922, עמ' 21-22
מתוך: אומ"ץ - אזרחות ומעורבות ציבורית - דמוקרטיה (אינטרנט).
שם
בן נון תמי (1992) ,מרי אזרחי, עמ' 28-30.
ליימן-ווילציג שמואל (1992) מחאה ציבורית בישראל 1949-1922, עמ' 62
הרמן תמר (1996) מלמטה למעלה: תנועות חברתיות ומחאה פוליטית, עמ' 16-17
שם, עמ' 31
הרמן תמר (1996) מלמטה למעלה: תנועות חברתיות ומחאה פוליטית, עמ' 251
עפ"י: ליימן-ווילציג שמואל (1992) מחאה ציבורית בישראל 1949-1922, עמ'145
עפ"י: הרמן תמר (1996) מלמטה למעלה: תנועות חברתיות ומחאה פוליטית
שם
עפ"י: שם, עמ' 195
1
- 14 -

תגים:

חופש · הביטוי · הפגנה · הפגנות · דמוקרטיה · ציבור · מחאה · פוליטית · תנועות · חברתיות

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "המחאה כביטוי התנגדות בדמוקרטיה בישראל", סמינריון אודות "המחאה כביטוי התנגדות בדמוקרטיה בישראל" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.

אודות האתר:

יובנק הנו מאגר עבודות אקדמיות לסטודנטים, מאמרים, מחקרים, תזות ,סמינריונים ועבודות גמר הגדול בישראל. כל התקצירים באתר ניתנים לצפיה ללא תשלום. ברשותנו מעל ל-7000 עבודות מוכנות במגוון נושאים.