היישום אינו מחובר לאינטרנט

הטוב והרע בתהליך התשובה על פי הרב קוק

עבודה מס' 064576

מחיר: 240.95 ₪   הוסף לסל

תאור העבודה: תהליך התשובה אצל לפי הרב קוק וכיצד מושגי הטוב והרע הנמצאים בכל אדם יכולים לעזור או לעקב את התשובה.

6,652 מילים ,29 מקורות ,1995

תקציר העבודה:

על פי הרב התשובה היא חלק בלתי נפרד מחייו של היהודי והיא חייבת להיות בכל יום מחדש- ללא קשר לדרגתו של האדם. כלומר התשובה נמצאת על רצף אחיד בדיוק כמו הרע בעולם שהוא חסר מהטוב אשר נמצא על סקלה אחידה- אדם עושה טוב או עושה פחות טוב אבל אין הפוך לטוב שהוא רע .
תפיסה זו של התשובה טומנת בחובה את המקור "שורש ההוויה" והוא "הטוב המוחלט" ובו מתבטלות כל ההבחנות ומתאחדים כל הניגודים. אולם ירידת העולמות והיפרדותם מן האחדות הזאת הרי באה דווקא כדי להמציא את הראשיות של חזרתם והאחדותם מחדש בדרך התורה. הירידה היתה לצורך עלייה של המציאות העולמית, והיא מגיעה "עד עומקה היותר ירוד ועד המחשבה בתהליך התשובה הכללית. במילים אחרות המטרה הסופית של היקום היא להתבטל ולהתאחד עם מציאות ההוויה. זוהי למעשה גם מטרתו הנכספת של היחיד- ביטול היש הפרטי שלו באלוהים- וזוהי המגמה הקוסמית של הרב.
כל הרעיונות מבטאים את הוולונטריזם המוסרי של הרב ומתמקדים במושג התשובה. כשם שהאדם לומד מתוך תודעתו המוסרית על מהותה הערכית של המציאות כולה, כך מהווה התשובה האנושית "דוגמא לכל היש", וממנה נלמדת החוקיות הקוסמית הכללית שמקורה בעולם האלוהי: "בעומק ההוויה של החיים המציאותיים מונחת התשובה מפני שהיא קדמה לעולם". התעוררות לתשובה בנשמת האדם באה מדחיפה פנימית" , ובתשובה פורץ הרצון האנושי את רשת החוקיות הטבעית, ויוצר מצב חדש באישיותו ובחייו.
אדם המעוניין לעשות תשובה חייב להגדיל את כמות הטוב שלו על מנת לגרש את הרע. אין רע- אבל יש פחות טובו מי משמעוניין לעשות תשובה חייב להגביר את הטוב שלו על חשבון הרע. או אז דרכו סלולה לעשות תשובה מאהבה, תשובה שתחזיק שנים רבות.

תוכן עניינים:
1 מבוא
2 הטוב והטוב פחות במשנת הראי"ה
3 תהליך התשובה
3.1 תפיסתו של מושג התשובה ומטרתה
3.2 תפקידו של עם ישראל בתהליך
3.3 התשובה הקוסמית
3.4 טיפולוגיה של התשובה
3.5 הכפירה
3.6 דברים המזרזים את התשובה
4 חשיבות הכרת הטוב בתהליך התשובה
4.1 סוגי התשובה
4.2 צידוק הרע
4.3 חזרה אל הטוב בתהליך התשובה- המקור האלוקי
4.4 תשובת העולם
5 סיכום
6 ביבליוגרפיה

קטע מהעבודה:

במשנתו של הרב קוק, "באיגרות הראי"ה (רבי אברהם יצחק הכהן קוק), מודגשת התפיסה הרואה בהיעדר קיומם של ההפכים טוב ורע:
"אין הפכים במציאות, אין טוב שלעומתו יש רע אבל יש מדרגות במציאות, יש טוב שלעומתו יש טוב יותר, עליון, חיים וחיין דחיין" (שם תנ"ה).

הרב מכיר את ערכו של הרצון, עז הפנים (החצוף), המתקיף את כל הטוב והמסודר ומנסה למשכו לצד הטוב שיעשה "עזות דקדושה" במקום חטאים. ב"אורות התשובה" עמודים קכ"ב-קכ"ג תחת הכותרת "הנשמות של עולם התוהו כתב: "בעיתוני גאולה מתגברת החוצה וסער מתחולל הולך וזועף פרצים אחר פרצים יפרצו, החוצפה תגדל מאין קורת רוח על האוצר הטוב של לימוד התורה". הרב רואה את הטוב כהיפך של הרע למרות גישות שונות אצל הפילוסופיים.

מקורות:

בעיית הרע העסיקה את הרב ברבים מחיבוריו. למעשה יש כאן שתי התחבטויות: מדוע אדם רע לו הרי מוסריות האל היא מושלמת ובצורה כזו אל לו לאלוקים להרשות מעשים רעים, ומצד שני אם הכל נוצר ע"י האל והכל כל כך מושלם באופן מטפיזי מדוע יש רוע. הבעיה האונטולוגית של הרע רואה סתירה בין האל המושלם באופן מטפיזי\אונטולוגי
לבין קיום הרע השייך לקטגוריה של הפגום והבלתי שלם. הרב מתייחס אל הבעיה המוסרית של הרע ומציע פתרון הפותר גם את הבעיה האונטולוגית. הוא אינו דוחה את הגישה האומרת כי האל צריך לברוא הכל מושלם ולכן לא צריך להיות רע, אולם אומר כי הרע צריך להיות בשביל שכלול העולם, "וכבר אנו נכנסים בשער הנמנע, כלומר שאי אפשר
למציאות השכלול כי אם על פי אלה התנאים...והנמנע כבר פוגם את טעמנו העליון מה שאנו מרגישים ביכולת המוחלטת האין סופית של מחולל הכל".
הרע אומנם קיים והוא זה המעכב את התשובה, אך הרושם הזה שייך לתפיסה המוטעית של המציאות הנוצרת מחמת מגבלת הכרתנו. עלינו להבין שהרע אינו אלא "דמיון כוזב". הרב דוחה הצדקה טלאולוגית המכירה בקיום הרע מתוך הנימוק שיכולתו של האל היא בלתי מוגבלת ולא ירצה ברע כלשהו.
כלומר: על פי הרב הבעיה המוסרית אינה קיימת כי על פי האמת הרע לא קיים, אלא מיעוט הטוב הוא הגורם לאנשים שלא לחזור בתשובה. הרושם שהרע קיים שייך לפרספקטיבה לא נכונה של ההוויה, פרספקטיבה שתחלוף לעתיד לבוא לטובת ההכרה האמיתית באפסיות הרע. כלומר במשנתו של הרב קוק ממילא גם לא קיימת בעיה אונטולוגית של הרע כי
לא קיימת קטגוריה כזו כלל. במקום הבעיה האונטולוגית תופסת מקום מרכזי בהגותו של הרב בעית הווצרות "הדמיון הכוזב", הפרספקטיבה האילוזיונרית של הרע. בעיה זו, בדומה לבעיה האונטולוגית דורשת מכניזם מטאפיזי, המאפשר מצב אפיסטמולוגי כושל. בסופו של דבר בעיה זאת אינה פחות קשה מהבעיה האונטולוגית הקלאסית, ובמשנת הרב
היא מוסברת לא בסילוק אור האינסוף ממקום ההוויה ההולכת להיווצר, אלא בכיסוי, או "מסך", החוצץ מבחינה הכרתית גרידא בין האור האלוקי לבין הבריאה.
מכל מקום, יסוד האופטימיות תומך ביסוד צידוק הרע על פי הרב והאדם אינו צריך להיות מוטרד מהשאלה של "אריכות הזמן" עד לחיסול הרע.
בנקודה זו חלוק הרב עם הרמח"ל. לפי הרב פעולת ההשתלמות שבמהלך ההיסטוריה היא שלמה וכוללת הכל, קורא לה הרב "התיקון הכללי". הרב נטל שם זה מהרמח"ל, אולם יש בניהם הבדלים. על פי הרמח"ל התיקון כללי הוא מהלך השולל למפרע את שלטונם של כל כוחות הרע ומגלה כי לא שלטו אלה בהיסטוריה כלל כי אם השלטון האלוקי המוחלט
לבסוף. על פי הרב "התיקון הכללי" הוא מהלך המצרף את כל הטוב ומעלה את כל היש למשלים את כל כוחות ההוויה בהופעת השלמות האלוקית המוחלטת.
חזרה אל הטוב בתהליך התשובה- המקור האלוקי
רעיון השיבה למקור אלוקי חוזר בכל הדורות, והמפורסם ביותר הוא אוגוסטינוס הקדוש בחיבורו "עיר האלוקים" (357 לספירה). כמו כן אנו מוצאים את רעיון השיבה "באוונגליון של האמת" אשר מייחסים אותו לוולנטינוס שהיה מראשוני הגנוסקיטאים ברומא. לפי זה מקורם של הדברים הוא בכל אותם המקומות אשר אלהם ובתוכם מתפשטת הישוב
האלוהית העליונה וזאת בלא להתערב ביסודות החומריים שבעולם.
דברים אלו זרים למשנתו של הרב היות והם גורסים שעולם הוא חומר ובוראו של עולם החומר הם רעים ועונים לאל הטוב. כן זרה לרב הגישה המשיחית שעצם הופעתה שיחררה את האנושות מזיקתה לתורה. יחד עם זאת אין לשכוח כי בתורת התשובה הרב ייחס למשיח תפקיד בעל חשיבות מרכזית. כמו כן הרב מייחס תפקיד חשוב לתהליך התשובה ואילו
אצל הנוצרים אין תהליכים אלא רק ידיעה, וזאת בלא להתערב ביסודות החמריים של העולם.
אולם ניתן למצוא דוגמאות מקבילות ברעיונות התשובה הנוצריים. אחת מהן היא השיבה אל מקור הטוב כדברי הרב: האלוקים. כאשר האדם אינו נמצא בשלמות רוחנית ניתן לדבר על "כיליון הנפש" אצל הרב וכן אצל הנוצרים. אולם למרות כיליון נשמה זו, הנוצרים מייחסים חשיבות עליונה לתשובה לאחר מות האדם ושיבתו של אלוקים לעומת
הרב, אצלו התשובה היא בכל רגע ורגע, והחוויה העיקרית היא בצאת נשמתו.
לדברי הרב היות ולעמים אחרים ניתנו רק שבעה מצוות בני נח אין עליהם עול מוסרי וביצוע הטוב ואין הם צריכים להתעמק בתשובה. אי לכך הנכס הגדול שבידי היהודים- המצוות, דורש את מחירו. בעוד אצל הגויים מתפקדת יראת העונש כמניע מרכזי בעשיית תשובה, עוסקים היהודים בעצם הרע שבחטא של יהודי המקבילה לידע הבא אליו
מלימוד תורה על פירוש החטאים והעוונות שהאדם נזהר כנגדם.
כדי להגיע להלכה הברורה העמיד הראי"ה שלושה עמודים לתורה: היסוד המעשי-התורה, היסוד הרגשי-האגדה והיסוד הפנימי-הקבלה: "הדרך האחד, הוא היסוד המעשי, הנובע מגדולתה של תורה בהלכה ברורה ומחוורת. הדרך השני, הוא היסוד ההרגשי, לפי ערך הרמת טהרת הלב והתנשאות הרגש הטוב, שיסודו הוא כללי האגדה, שהיא נועדת לקדושת
הרגש שבלב עם כל סעיפיו. ועל פי זה היסוד נמשכות גם כן הליכות רבות, לפי אותו הערך של המגמה הראשית הנשקפת על ידו. והדרך השלישי העליון, הוא דרך המושכל היותר נישא ועליון, דרך החוכמה האלוקית היותר זכה ונשגבה".
תשובת העולם
מחלוקת גדולה נטושה מימי קדם בעולם המחשבה הפילוסופית סביב בעיית "ההוויה וההתהוות"- ובנדון דידן כיצד יש להוסיף על הטוב ולהוריד את מפלס הרוע. ניגוד זה בא לראשונה לידי ביטוי בפלוגתא שבין חכמי ייוון: האלאטים דגלו בפשטות ובאין-השתנות של ההוויה, וטענו לשלמות העולם שאינו משתנה (וכן גרסו אפלטון, אריסטו דקרט
ואחרים). עיון במשנתו של הרב מגלה לנו כי לדעתו העולם איננו סטטי אלא דינמי:
"אין העולם דבר עומד על מצב אחד, כי אם הולך ומתפתח". אולם יחד עם זאת, יש לבאר מהי ההתהוות הנקראת בפינו "עולם"? "אין ההוויה יכולה לקבל את כל עצם הטוב של המהות העליון... ההוויה החלקית מתמסמסת מרוב הטוב, מעוצם החיים, משתברת היא מרוב שאיפתה". "האלוהות נותנת היא לפי כוחה והמקבל מוגבל הוא".
למרות שהמקבל מוגבל הוא, אין האלוהות נמנעת מלתת לפי מידתה הבלתי-גבולית, אם כי היא גורמת לו שיישבר לגמרי. אך באמצעות תשוקתו לשוב ולהתאחד באלוהות ולמקורו הבלתי גבולי, עולה הוא במדרגות עד שנעשה כעומד ברשות עצמו ומגיע לשלמות של בורא ויוצר. לפיכך קיימים שני כיוונים אחד מאצילות עליונה למדרגות נמוכות ממנה
עד לנטייה החומרית, ומשם בחזרה למקור. תוך כדי ירידה משתוקקת "היצירה העליונה... לשוב לימי חוסנה", ואז היא מפסיקה מירידתה ופונה לעלות, בדרך עלייתה היא מתחברת עם "המאור העליון, עם כל המדרגות שירדה בהן במהלכה הראשון... ויוצרת יצירות נפלאות שיש בהן מן החומריות והרוחניות".
הרב מסכים עם תורת ההתפתחות מחד וחולק עליה מאידך- הרב מסכים עם עקרון ההתפתחות החומרית וחולק על המכניות שבה-מלחמת הקיום העיוורת המניעה את ההוויה. הרב מסכים עם התפתחות העולם הרוחנית, וחולק בהדגישו שחוק זה חלק אף על החומר. דבר הנובע מהסתכלותו האחדותית.
בכל התהליך של ירידת הוויה ועלייתה פועל הרצון שבהוויה, הנדחף להתגלויות חדשות ע"י ההארה האלוהית, ורצון זה הוא ההתפתחות המורגשת מלמטה למעלה והוא החזיון של "צעדי התשובה של המצוי כולו". בכך ניתן לעמוד על משמעות חדשה של מושג התשובה. אם עד כה מושג התשובה היה שלילי כי הרי התשובה היא חזרה ממעשי העבר וקבלה
לעתיד, הנה משמיענו הרב כי התשובה היא המהלך של ההוויה כולה בדרכה חזרה למקורה, בדרך חזרה זו היא בונה עולמות חדשים ויוצרת יצירות חדשות ובכך היא הולכת ומשתלמת.
יש שכפרו (כדוגמת שפינוזה) ביסוד השלמות ההולכת ומתעלה והם נקראים כופרים בעיקר, ויש שלא הודו (כדוגמת ברגסון) במציאותה של השלמות המוחלטת והם נקראים מקצצים בנטיעות. לשיטת ברגסון אין כל ביטחון שתהליך התהוות זה יגיע אי פעם לסיום עליון, ואילו הרב בטוח בכך כמו שהוא בטוח כי הטוב בעולם חייב להתגבר על חשבון
הרוע:
"העולם מוכרח הוא לבוא לידי תשובה שלמה".
לפיכך מוצאים אנו חידוש גדול במשנת התשובה של הרב הוא העמדת מושג התשובה החיובי כמניע את כל ההוויה לקראת שלמותה:
"על ידי התשובה הכל שב לאלוהות".
"התשובה הכללית, שהיא עילוי העולם ותיקונו".
"התשובה באה משאיפת המציאות כולה להיות יותר טובה ומזוככת, יותר חסינה ומעולה ממה שהיא".
"וטרם שבא החטא, כבר מוכנת התשובה ממנו".
"ונמצא או העולם כולו וחידושו לכל צורותיו בכל זמן ועידן בתשובה הוא תלוי".
"רוח התשובה מרחף הוא בעולם והוא נותן לו את עיקר צביונו ודחיפת התפתחותו".
בסיומו של תהליך כשתשיב התשובה את הבריאה לקדמותה יהיה טעם העץ כטעם פריו והאור האידיאלי יחפוף אף על אורחות החיים המעשיים ובינתיים אותם סדרי החיים - "תיקוני התרבות שעל ידם יוצא העולם מחורבנו" אף הם מתייחסים לתשובה הכללית, כלומר הרב משווה בין תהליך התשובה לתהליך בריאת העולם ומעשה אדם וחווה.
סיכום
הרב קוק שהיה אחד מראשי הציונות הדתית היותר זכורים היה ללא ספק אישיות מרשימה. קשה מאוד להתווכח על אישיותו המנהיגותית. בעבודה הוזכרו מחשבות העם כלפיו: דתיים וחילוניים, ונראה כי הוא מובא פעמים רבות כמשל.
במאה העשרים שימשה התשובה נושא מרכזי לכמה מהוגי הדעות החשובים. בעיקרו של עבר נתרחש תהליך כפול, אך אחיד בשורשו של ירידת משקלה הרישמי של התשובה ופניה מן הסיגוף את המישור הסמלי תוך כדי סובלימציה הולכת וגדלה של מושג התשובה והדגשת משמעויותיו הפסיכולוגיות. ראשיתו של תהליך זה הוא במאה ה-16- בעיקבות המהפך
הלוריאני ושיאו במאה ה20-. במאה זו התפרש עיקרון התשובה לסירוגין כדרך התקדמות אישית לכל יחד- בין רשע ובין צדיק שתביא בעיקבותיה את שכלול העם ואת תיקונו. עוד נתפרשה התשובה כדרך חזרת היחיד והעם כולו מן הטומאה אל חיק "היהדות". זו למעשה שיטתו של הראי"ה שהעמיד את רעיון התשובה במשמעותו הקבלית העמוקה של
"תיקון"- במרכז הגותו כמפתח עיקרי לתיקון הפרט והכלל ולגאולת היהדות והעולם כולו.
קיימות שתי גישות ביחס לחזרה בתשובה. האחת, הפופולרית ביותר, מנחה בצורה סכמתית שהעולם מחולק לשניים: דתיים וחילוניים, כשאצל הראשונים נמצאת האמת כולה ואצל החילוניים תערובת של אמת ושקר. לפי תפיסה זו, תפקידו של "המחזיר בתשובה" הוא להעביר את החילוני מרשות לרשות, שיהיה "כמוני" שהרי אני הוא האידיאלי. יש
בתפיסה זו קסם רב משום שהיא מניחה עולם פשוט שבו הטוב והרע מסומנים היטב, ובעיקר משום שאינה דורשת מהדבק בה לערוך כל שינוי בהשקפת עולמו הבסיסית, או להפנים ערכים שלא הכיר עד כה.
ומכאן לגישה השנייה, האמיתית יותר, השואפת להגיע בסופו של דבר אל "היהודי שלעתיד לבוא" שיכלול את כל המעלות שמפוזרות עדיין בין המגזרים, אך עתידות להתמזג בסינתזה עליונה, ותיצור את היהודי האידיאלי, שעדיין אין לנו דוגמתו במציאות. לפי גישה זו תפקידו של שהמפגש הדתי חילוני הוא להחזיר בתשובה את שנינו, כך שכל
אחד יעניק לזולתו את הטוב ויספוג מחברו את הטוב והבריא שבו וישלול את הרע.
אליבא דהרב קוק תפקיד התשובה בתחומי הרוח כתפקיד האבולוציה בנוסח הדרוויניזם בתחומי החומר, והיא הטכניקה שבה מתפתח ומשכלל העולם, ובה הוא עתיד להגיע לשלמות באחרית הימים. התשובה היא עשיית התטוב- וכמו שאין עשיית הטוב מושלמת, כך התשובה יכולהלהיות קשה ביותר. אולם חתירה אליה מבטיחה כי הקב"ה יעזור לאדם.
בתהליך זה האדם מגביר את הטוב על חשבון הרע- ולמעשה אין רע בעולם- יש רק טוב ופחות טוב- גישה אופטימיסטית המצליחה להגביר את תהליך התשובה.
מכל מקום התשובה הגדולה שתחיה את האומה ותביא לה גאולה ולעולם, תהיה תשובה שנובעת מרוח הקודש שיתרבה בה. כישרון הנבואה במקורו, קודם שהוא מתפתח במילואו, הרי הוא רוח הקודש, אשר נזדווג לישראל בתחילת מטעם, "ורוחך הטוב נתת להשילם".
ביבליוגרפיה
ספרים
1. אביב"י יוסף, "היסטוריה צורך גבוה", בתוך ספר היובל לרב מרדכי ברויאר, כרך ב', ירושלים, תשנ"ב.
2. אבנרי יוסף, "מסורת וחידוש", אוניברסיטת בר-אילן, ר"ג, 1989.
3. אבנרי יוסף, "הראי"ה קוק", אוניברסיטת בר-אילן,ר"ג, 1987.
4. איש שלום בנימין (עורך), "יובל אורות", ספרית אלינר, ירושלים, תשמ"ה.
5. איש שלום בנימין ,"הרב קוק בין רציונאליזם למיסטיקה", עם עובד, תל- אביב, 1990.
6. בן שלמה יוסף, "שירת החיים- פרקים במשנתו של הרב קוק", משרד הבטחון,תל-אביב, 1989.
7. הכהן יעקב, "מורים לזמן נבוך", הוצאת עקד, ירושלים, 1984.
8. ירון צבי, "משנתו של הרב קוק", ההסתדרות הציונית העולמית, ירושלים, תשמ"ה.
9. ליפשיץ חיים, "שירת האדם; שירת התשובה", מוסד הרב קוק, ירושלים, תשל"ד.
10. מונטנר ז., "הנהגת הבריאות", מוריה, ירושלים, תש"ז.
11. סולובייצ'יק יוסף דב, "על התשובה", ירושלים, 1963.
12. פילבר יעקב הלוי, "ביאורים ומקורות לאורות התשובה", מוסד הרב קוק, ירושלים, תשל"ז.
13. פישמן י"ל (מימון),"הציונות הדתית בהתפתחותה", מוסד הרב קוק, ירושלים, תרצ"ז.
14. פרידמן מרדכי, "בנתיב החסד", אור חי, חיפה, תשמ"ז.
15. קוסמן א., "הרב קוק באספקלרית הדורות", ירושלים, תשנ"ב.
16. קוק א"י, "אורות הקודש", הוצאת מרכז ישיבות בני עקיבא, ירושלים תשכ"ד.
17. קוק א"י, "שבת הארץ", הוצאת בית הרב, ירושלים,תש"ל.
18. קוק א"י, "אורות התשובה", הוצאת ישיבת "אור עציון",שפיר, 1978.
19. קוק א"י, "אגרות הראי"ה",הוצאת מרכז ישיבות בני עקיבא, תשל"ח.
20. קוק צ"י, "עולת הראי"ה", הוצאת אור חי, ירושלים, 1978.
21. רביצקי אליעזר "הקץ המגולה ומדינת היהודים", עם עובד, תל- אביב, 1990.
22. רוזנבליט פנחס, "רעיון הגאולה במשנתם של הרב קוק והרמח"ל", גאולה ומדינה", הכינוס השנתי למחשבת היהדות, משרד החינוך והתרבות, ירושלים 1984.
מאמרים וכתבי עת
1.גלמן יהודה, "הרע וצידוקו במשנת הרב קוק", כ"ע "דעת", 19, תשמ"ז.
2.הנשקה דוד, "הרב קוק", כ"ע "נקודה" 134, תשמ"ט.
3.נאור בצלאל, "זדונות נעשות כזכויות במשנתו של הרב קוק", כ"ע "סיני", צ"ג, תשמ"ג.
5.פלאי פנחס, "התשובה- שלוש גישות במחשבה היהודית בעת החדשה", כ"ע "פתחים", 58, 1982.
6.קאפח יוסף, "התשובה במשנתו של הרמב"ם", כ"ע "סיני", צ"א, תשמ"ב.
7.שנער ת., "הרב קוק, כיצד צמחה תדמית", כ"ע "נקודה", 135,נובמבר 1989.
קוק א"י, "אורות התשובה", עמוד קי"א.
קוק א"י, "אורות התשובה" עמוד פ"ה.
נאור בצלאל, "זדונות נעשות כזכויות במשנתו של הרב קוק", כ"ע "סיני" עמוד פ"א.
קוק א"י, "אורות התשובה", ה', ד'.
ספר "מלכים" א', ח'.
קוק א"י,"אורות התשובה", ה', ב'.
ליפשיץ חיים, "שירת האדם; שירת התשובה", עמוג רי"ג.
קוק א"י, "אורות התשובה", פ' ב'.
שם, ה',ח'.
שם, י"ז, ב'.
שם, עמוד ק"ג.
בן שלמה יוסף, "שירת החיים- פרקים במשנתו של הרב קוק",עמוד 56.
קוק א"י, "אורות התשובה", ל"א'.
שם, עמוד מ'.
שם, עמוד מ"א.
ליפשיץ חיים, "שירת האדם; שירת התשובה", עמוד רי'.
קוק א"י, "אורות התשובה", ט"ז, ז'.
סעדיה גאון, "האמונות והדעות", מאמר ו'.
מונטנר ז., "הנהגת הבריאות", עמוד 54.
קוק א"י, "אורות התשובה", עמוד פ'.
קוק א"י, "אורות התשובה", ו'.
קוק א"י,"אורות התשובה", קמ"ז.
רביצקי אליעזר, "הקץ המגולה ומדינת היהודים",עמודים 111-114.
קוק א"י, "אורות התשובה", עמוד ס"ג.
ירון צבי, "משנתו של הרב קוק", עמוד 35.
איש שלום בנימין ,"הרב קוק בין רציונאליזם למיסטיקה",עמודים 22-23.
קוק א"י, "אורות התשובה", עמודים נו'-ז'.
שם, עמוד ע"א.
קוק א"י, "אורות התשובה" עמוד פ"ה.
נאור בצלאל, "זדונות נעשות כזכויות במשנתו של הרב קוק", כ"ע "סיני" עמוד פ"א.
אורות התשובה, פרק א'.
אורות התשובה, פרק י"ד, י"ג.
אורות התשובה, פרק י"ד, כ'.
"טבע הנפש האנושית הוא ללכת בדרך ישרה" - אורות התשובה, פרק א'.
אורות התשובה, פרק י', א'.
אורות התשובה, פרק ו', א'.
קוק א"י, "אורות הקודש", ג', מב'.
גלמן יהודה, "הרע וצידוקו במשנת הרב קוק", עמוד 18.
שם, עמוד 27.
ירון צבי, "משנתו של הרב קוק", עמוד 95.
אביב"י יוסף, "היסטוריה צורך גבוה", עמוד 722.
איש שלום בנימין (עורך), "יובל אורות", עמוד 229.
שם, עמוד 241.
הכהן יעקב, "מורים לזמן נבוך", עמוד 166.
הראי"ה ראה בלימוד הקבלה כלי שמטרתו "להחיות את העצמות היבשות של העולם הרוחני הגלוי" (אגרות ראי"ה ב', עמ' צ"א). לכן פירסם הראי"ה את החוברת "ריש מילין" העוסקת במדרש האותיות, התגין, הנקודות והטעמים ע"פ תורת הקבלה.
עין אי"ה, שבת א', עמ' 197.
אורות התשובה, פרק ה', ג' ; ובאורות הקודש, חלק ב', עמ' תקכ"ב כתב הרב שהמציאות הולכת בתחילה הליכת ירידה מלמעלה למטה ואח"כ היא שבה לעלות.
אורות הקודש, חלק ב', עמ' תקכ"ו ; במאמרו של הרב שמעון סטרליץ, "התשובה לאור הסתכלותו של רבינו" (מובא בסוף הספר "ביאורים ומקורות ל'אורות התשובה'") מוסברת מהותה של שבירה זו בהשתלשלות האידיאה האחדותית ממקורה.
אורות הקודש, חלק ב', עמ' תקכ"ז.
אורות הקודש, ב', עמ' תקכ"ד.
שם.
אורות הקודש, ב', עמ' שע"ו.
אורות הקודש, ב', עמ' תקכ"ב.
אגרות הראיה, חלק ב', אגרת תשל"ז, עמ' של"ג-של"ה.
אורות הקודש, ב', עמ' תקל"ג.
אורות התשובה, פרק ה', ג'.
אורות התשובה, פרק ד', ב'.
אורות התשובה, פרק ד', ג'.
אורות התשובה, פרק ו', א'.
אורות התשובה, פרק ו', ב' ; וזהו מה שאמרו חז"ל "תשובה קדמה לעולם" כי מאחר שכל המטרה האלוקית בבריאה היא הענקת שפע אינסופי, אם כך לא יושג השפע לולא הבריאה תשוב למקורה.
אורות התשובה, פרק ד', י"א.
אורות התשובה, פרק ה', ד'.
אורות התשובה, פרק ו', ז'.
אורות התשובה, פרק ד', ג'.
שם, עמוג קע"א.

תגים:

דתי · חרדי · רבנים · חטא · גאולה · תורה · אלוקי · תשובה

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "הטוב והרע בתהליך התשובה על פי הרב קוק", סמינריון אודות "הטוב והרע בתהליך התשובה על פי הרב קוק" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.

אודות האתר:

יובנק הנו מאגר עבודות אקדמיות לסטודנטים, מאמרים, מחקרים, תזות ,סמינריונים ועבודות גמר הגדול בישראל. כל התקצירים באתר ניתנים לצפיה ללא תשלום. ברשותנו מעל ל-7000 עבודות מוכנות במגוון נושאים.