היישום אינו מחובר לאינטרנט

הסיבות להתחזקותן של שלושת השדרות בימי אלפונסו העשירי

עבודה מס' 064542

מחיר: 435.95 ₪   הוסף לסל

תאור העבודה: הסיבות להתחזקותן של שלושת השדרות בימי אלפונסו העשירי, אשר שלט בממלכת קסטיליה-ליאון בין השנים 1252 ל-1284.

4,230 מילים ,15 מקורות ,2005

תקציר העבודה:

בעבודה זו אבדוק מהן הסיבות להתחזקותן של שלושת השדרות בימי אלפונסו העשירי, אשר שלט בממלכת קסטיליה-ליאון בין השנים 1252 ל-1284.
את שורשיו של המושג "שדרה" ניתן למצוא בחוק הרומי , שבו שימש המונח סטטוס להגדרת מעמדו המשפטי של אדם מסוים על מכלול זכויותיו וחובותיו. בימי הביניים שימש המושג "שדרה" להגדרת שכבה חברתית על פי הסטטוס החוקי של כל חבריה. מבחינה משפטית נבדלים אפוא חברי שדרה אחת מחברי שדרה אחרת. בימי הביניים לא התקיימה הבחנה חדה בין המישור הפוליטי, הדתי והמשפטי וקיומה של השדרה היה מושתת על ההכרה בקיומן של קבוצות נפרדות בחברה - בדר"כ שלוש: האצולה, אנשי הכהונה (הכנסייה) והעירוניים, כאשר תמיד התקיים יחס היררכי מובהק ביניהן .
כלומר כאשר אני מדבר על שלושת השדרות כוונתי לשדרות האצולה, אנשי הכנסייה והעירוניים.


השערת המחקר
השערת המחקר טוענת כי הסיבה המרכזית להתחזקותם של שלושת השדרות בימי מלכותו של אלפונסו העשירי הייתה גיבושם סביב אותה המטרה עקב מס' סיבות אותן אפרט בעבודתי.

מתודולוגיה
בכוונתי לבחון את כוחם של שלושת השדרות בממלכת קסטיליה-ליאון בתקופת מלכותו של המלך אלפונסו העשירי באמצעות תפקודם של השדרות בכינוסי הקורטס שהתקיימו בימי מלכותו של אלפונסו העשירי, דרישותיהם מהמלך והיענותם לדרישותיו של המלך.
המונח קורטס (cortes) בספרדית מקביל מושג קוריה (curia) בלטינית. במקור התייחס המושג לחצר המלך ולבית המשפט שלו, שאליו זומנה האצולה ומאוחר יותר גם נציגי הערים. המושג שימש הן להגדרת החצר והן להגדרת הפעילות הפוליטית והמשפטית שלה .
תחילה אסקור את תולדות חייו של אלפונסו העשירי ופועלו בתחומים השונים. לאחר מכן, אבחן את מאפייני הקורטס בממלכת קסטיליה-ליאון. לאחר מכן, אבחן את מעמדו של הקורטס והנושאים שנדונו בו בימי מלכותו של אלפונסו העשירי. ולאחר מכן, אבדוק מהם הסיבות להתחזקותן של שלושת השדרות בימי אלפונסו העשירי.

חשוב לציין כבר בפרק המבוא, כי המחקר אודות הקורטס נתקל במס' בעיות ייחודיות לחקר קסטיליה-ליאון בימי הביניים: לא הגיע לידי החוקרים שום פרוטוקול מוסמך מדיוני הקורטס, על כן הם מסתמכים על מקורות נרטיביים (הכוונה למקורות היסטוריים שנכתבו בידי בני אותו דור אשר תיארו את התהליך ההיסטורי מזווית ראיה אישית) - דבר שמעורר בעייתיות רבה מבחינת אובייקטיביות הדיווח, הן משום שהדיווח כולל, כאמור, זווית ראיה אישית של המאורעות ההיסטוריים והן משום שחלק ניכר מהמקורות הנרטיביים נכתבו מטעם החצר המלכותית ובהשראתה; בעיה נוספת היא כי חלק לא מבוטל של המקורות הנוגעים לקורטס טרם ראה אור במהדורה מדעית ולא תורגם לשפות מודרניות. בעיות אלו מחייבות זהירות יתירה בהסקת מסקנות בכל הנוגע להתפתחותו של הקורטס בממלכת קסטיליה-ליאון.

קטע מהעבודה:

אלפונסו העשירי, המכונה "החכם" (el sabio""), נולד בשנת 1221 ונפטר בשנת 1284. הוא הוכתר כמלך קסטיליה-ליאון בשנת 1252 ושלט עד למותו ב-4 לאפריל 1284. אלפונסו העשירי נחשב לאחד המלכים המשמעותיים בתולדות ספרד. הוא היה מלך פעיל ואקטיביסט ורצה לקדם את עמו .

מקורות:

חירום" זה, כפי שהציגו זאת המלכים השונים ששלטו בממלכת קסטיליה-ליאון בתקופה הנ"ל, איפשר להם לגבות מיסים חריגים מהנתינים וכן מעשר מהכמורה. חשוב לציין כי הכנסייה תמכה במלכים לאורך השנים בכיבושיהם והמאמץ המלחמתי הממושך נגד האיסלאם העניק הכשר של שעת חירום, שבה ניתן לתלות את הדרישה למיסוי חריג. מצב הלחימה
המתמדת בו הייתה שרויה ספרד לאורך ימי הביניים הוביל להתפתחות מלוכה די חזקה שלא הייתה זקוקה בהכרח לקורטס בכדי להשיג כוח פוליטי אלא בעיקר ככלי לגביית מיסים נוספים מהנתינים בכדי להשיג את היעדים הצבאיים של המלך.
אלפונסו העשירי, שלט, כאמור, משנת 1252 ועד שנת 1284. בימי מלכותו הקורטס התחזק והתפתח והשפעתו על השלטון הורגשה ביתר שאת. אלפונסו מילא תפקיד חשוב בהתפתחות הקורטס ככלי למדיניות שלטונית, משום שהוא השתמש בקורטס בכדי להכריז על מדיניותו הכלכלית, לחוקק חוקים ולדון ביורשיו.
אלפונסו העשירי כינס את הקורטס 12 פעמים במהלך 20 שנות כהונתו הראשונות (1252-1272). אף על פי שייתכן והיו כינוסים נוספים, אך אין לכך עדויות.
מעמדו המרכזי של הקורטס בימי מלכותו של אלפונסו העשירי נגזר, בין היתר, ממשברים שפקדו את הממלכה באותה עת:
לאלפונסו העשירי היו שאיפות צבאיות מרחיקות לכת, שהיו כרוכות במבצעים צבאיים בחצי האי האיברי ומחוצה לו. אלפונסו תיכנן מסע צלב לצפון אפריקה, שלא מומש ומסע צבאי לגרמניה. מימון כל המשימות הללו דרש הכבדה גוברת של נטל המיסים.
מהלכים דיפלומטיים נרחבים שעשה אלפונסו העשירי לקידום מועמדותו לכס האימפריה הרומית הקדושה דרשו משאבים ניכרים. בחירתו לקיסר האימפריה הרומית הקדושה באוגוסט 1257 הייתה תולדה ישירה של פיזור כספים ביד נדיבה בין הנסיכים הגרמניים. כ-20 שנה לאחר בחירתו כקיסר האימפריה הרומית הקדושה, הוא הוציא כספים אדירים
בגרמניה ובאיטליה בכדי לזכות בהכרה.
לפני עלייתו לשלטון הושלמו כיבושים נרחבים באל-אנדלוס ואלפונסו "קיבל בירושה" שטחים אלו והוא היה צריך לדאוג לשיקום, פיתוח ויישוב השטחים הנרחבים הללו - דבר שהצריך, מן הסתם, השקעת משאבים אדירה.
המאבקים הצבאיים הבלתי פוסקים שלו עם שכניו וההגנה על גבולה הדרומי של הממלכה מפני מתקפות המוסלמים (1278, 1275, 1274) - משימה שעלתה הרבה מאוד כסף ונמשכה לאורך שנים.
מהאמור לעיל ניתן לראות כי יישום מדיניותו השאפתנית של אלפונסו הצריכה משאבים כספיים נרחבים, מעבר לשימוש באוצר הממלכה. כך שאלפונסו נאלץ לפנות לנתיניו בבקשת עזרה, בדרך של הטלת מיסים.
משבר כלכלי חריף פקד את ממלכת קסטיליה-ליאון עקב חוסר היציבות של המטבע ואינפלציה גבוהה. אלפונסו ניסה להתמודד עם משבר זה כבר בקורטס הראשון שלו כמלך (שנערך ב-Seville בשנת 1252) באמצעות תוכנית כלכלית שכללה את הגברת השימוש והמסחר באוצרות טבע ופיקוח על המסחר. נושא זה נדון גם בקורטס של Valladolid בינואר
1258, ב-Seville בינואר 1261 וב-Jerez בינואר 1268. מהעיסוק הזה בכלכלה משך כל כך הרבה שנים (16) ניתן להסיק כי תוכניותיו של אלפונסו לא צלחו והמצב הכלכלי לא השתפר בצורה משמעותית, על כן היה צורך לחזור ולדון בתוכניות כלכליות להבראת הממלכה. בקורטס שנערכו באותן השנים ניתן לראות כי לבד מן העיסוק במיסוי ומן
הניסיון החוזר לפקח על השימוש בכספי האוצר המלכותי, ניתן להצביע על מגמה חדשה לקיים פיקוח על המחירים: הוטל איסור על יצוא צאן ובקר וכן תבואה ויין ונקבעו סייגים מחייבים לגובה הריבית. נסיונותיו של אלפונסו לפקח על המחירים ולצאת מהמשבר הכלכלי לא נחלו הצלחה יתירה,כאמור, משום שגם בקורטס שכינס סנצ'ו הרביעי,
בנו של אלפונסו, ב-1288, חזרו על אותן החלטות ושוב ללא הצלחה יתרה. יחד עם זאת, ניתן לראות בכך התפתחות בתפקידיו של הקורטס, משום שהקורטס ניסה להשפיע על כלכלת הממלכה באופן מעמיק יותר מאשר בעבר.
סופיה מנשה טוענת כי על פי דיווח של בן התקופה משנת 1272 לערך, ניתן לראות כי המלך היה חייב להתייעץ לפני שהחליט להטיל מיסים חריגים וכי נציגי הערים לקחו חלק פעיל בקורטס והם מוזכרים בנשימה אחת עם האליטות המסורתיות. אולם, טוענת פרופ' מנשה, אין להסיק מכך כי לקורטס הייתה זכות לסרב לבקשת המלך. נראה שעיקרון
ההתייעצות יושם בעיקר לגבי גובה המס או אופן הגבייה, אבל לא לגבי עצם הטלתו, כלומר למלך עמדה הזכות להחליט כי הוא גובה מס והקורטס לא יכל לשנות את רוע הגזרה, אך הוא יכל להשפיע על המלך לגבי גובה המס שיוטל ולגבי אופן גבייתו. לעומתה, טוען אוקלה'אן כי אלפונסו הכיר בעיקרון שלא יוטל מס חורג בלי הסכמת הקורטס
והקורטס יכל להתנגד למיסוי החריג.
כינוסי קורטס נוספים התקיימו בבורגוס (מרץ 1274), במטרה להסדיר את ניהול הממלכה בזמן היעדרות המלך, וביוני של אותה שנה בזמורה, במטרה לאשר מחדש את מגילות הזכויות של הערים. כמו כן, הוגדרו באותה עת המקרים שאפשר היה להביא לערעור בפני בית המשפט המלכותי. בקורטס של פלנסיה (1281) העלו בני האצולה ונציגי הערים
טענות קשות נגד השחיתות שפשתה במינהל המלכותי ואילצו את אלפונסו לקיים דיון פומבי בנושא.
אלפונסו הורה לערוך שני קודים של חוקים:
the Especulo de las Leyes - שישמש ויאכף בבית המשפט המלכותי (royal court).
Fuero Real - שישמש את הערים קסטיליה ואקסטרמדורה (Castile and Extremadura).
החוקר אוקלה'אן טוען כי קרוב לוודאי שבקורטס של טולדו שנערך ב-1254 אלפונסו שוחח על כוונותיו לפלוש לצפון אפריקה עם הווסלים המאורים שלו. כך שהקורטס היה גם במה לדיון בתוכניות מדיניות וצבאיות.
הקורטס של סביליה שנערך בינואר 1261 נתן את הסכמתו לבקשת המלך לתקוף את Niabla (ממלכה מוסלמית ממערב ל-Seville), שנכנעה בפברואר 1262.
פרק 5: הסיבות להתחזקותן של שלושת השדרות בימי מלכותו של אלפונסו העשירי
ראשית, סבורני כי לפני ההתייחסות הישירה לסיבות להתחזקותן של שלושת השדרות בימי מלכותו של אלפונסו העשירי, יש להתייחס בקצרה לאופיין של שלוש השדרות בממלכת קסטיליה-ליאון במאה ה-13:
שדרה אחת הייתה האצולה הגבוהה - שחבריה היו זכאים להשתתף בקורטס מכוח ייחוסם ולא היו זקוקות לזימון מיוחד מהמלך. חשוב לציין, כי לשדרה זו הייתה נגישות למלך גם ללא כינוסי הקורטס. תת קבוצה בתוך שדרה זו היו האצילים, אשר קיבלו אדמות מהמלך.
בשדרה השנייה נמצאים אנשי הכנסייה - הכוונה ל-27 ערים שישבו בהן בישופים. ב-3 ערים מתוך ה-27 ישבו ארכיבישופים. שדרה זו הייתה חייבת להגיע לכינוסי הקורטס הן משום שאנשי הכנסייה נחשבו כווסלים ישירים של המלך והן בשל מעמדם הגבוה בהיררכיה הכנסייתית.
השדרה השלישית כוללת את העירוניים - כל עיר שלחה בין שניים לארבעה נציגים לכינוסי הקורטס. חשוב לציין כי ערים שהיו כפופות למרותו של בישוף או רוזן (איש האצולה הגבוהה, המשתייך לשדרה הראשונה המוזכרת לעיל) יוצגו על ידו ולא שלחו נציגים לקורטס. כך שרק ערים שהיו נתונות לשליטתו הישירה של המלך שלחו נציגים.
וכעת לניתוח הסיבות להתחזקותן של שלוש השדרות:
מגמותיו הריכוזיות של אלפונסו העשירי - אלפונסו ניסה לחוקק חוק משותף לכל השדרות וכן לעירוניים ובאופן פרדוכסלי, על אף שעקרונות ההתייעצות וההסכמה הרומיים מוזכרים מפורשות במבוא לספר החוקים, למעשה אלפונסו התייעץ אך ורק עם נציגי שדרת האצולה ושדרת הכנסייה ולא התייעץ עם תושבי הערים אשר להם נגע העניין
במישרין - כפי שחייב החוק הרומי ("מה שנוגע לכלל חייב את הסכמת הכלל") - דבר שעורר, כמובן, את חמתם של העירוניים. מגמותיו הריכוזיות של אלפונסו, כפי שבאו לידי ביטוי בחקיקתו הכללית והכלכלית שכללה פיקוח על מחירים ולמעשה התערבות ברוטאלית בחיי המסחר, נתקלו בהתנגדותן של שלושת השדרות.
מיסוי חריג - לקראת כינוס הקורטס בבורגוס (ספטמבר 1272) דרשו האצילים מאלפונסו אישור בכתב על הפריבילגיות שלהם ואף קבעו למלך איפה הוא יפגוש אותם. האצילים אף העלו טענות נוספות כנגד המיסוי המלכותי של הווסלים שלהם (שעליו הסכימו ב-1269) ודרשו כי היענותם לבקשותיו של אלפונסו למיסוי חריג בשעת חירום לא תשמש
תקדים מחייב לעתיד. אנשי הכנסייה הצטרפו למחאת האצילים כנגד אלפונסו, עקב תביעותיו הפיסקליות החריגות.
חוסר אמון במלך ובמדיניותו - לעניות דעתי, התקפות המוסלמים (1274, 1275, 1278) עירערו את המצב הביטחוני בממלכה ופגעו באמון כלפי המלך. המצב הכלכלי הקשה פגע גם הוא באמון הנתינים כלפי המלך והיווה זרז להתארגנותם של שלוש השדרות כנגד המלך. חוסר האמון באלפונסו נבע, בין השאר, גם מכך שהוא היה מרוכז יותר מדי
בכיבוש כס האימפריה הרומית הקדושה ובזבז לצורך כך משאבים רבים, הן כלכליים והן תשומת לב והזניח את ממלכתו וגרם לסבל ולעוני של תושביה עקב כך.
ניסיונותיו של אלפונסו העשירי לפגוע בפריבילגיות המסורתיות של שלוש השדרות - אלפונסו היה חייב להבטיח את אספקת המיסים של הנתינים מצד אחד ומצד שני באופן מסורתי הוא וקודמיו העניקו זכויות מסויימות לשדרות השונות. אלפונסו השכיל לנצל את כוחו וניסה להראות לשדרות השונות כי אל להם לקחת שום זכות כמובנת מאליה וכי
קיימת אצלו נכונות להעניק להם את הזכויות המסורתיות, אך השדרות תצטרכנה לשלם תמורת הזכויות הללו. כמובן, ששלוש השדרות מאוד כעסו על ייחסו של אלפונסו ועל תלייתו של כל דבר בתשלום המיסים. חשוב לציין כי מצוקתו הכספית מחד והתנגדותן הנחרצת של שלוש השדרות לכל כרסום בפריבילגיות המסורתיות שלהן מאידך, אילצו את
אלפונסו, בראשית שנות השבעים של המאה ה-13, לסגת ממגמותיו לפתח את החוק המשותף.
מועמדותו של סנצ'ו לכס המלוכה - הממלכה נגררה למשבר עמוק לאחר מותו של בנו בכורו, פרננדו (1275) ובעקבות נסיונו של בנו הצעיר, סנצ'ו, לשלוט בפועל תוך הפרה בוטה של זכויות אחייניו. עקב כך פרץ מאבק מזויין והממלכה כולה הידרדרה למלחמת אזרחים.שלוש השדרות התאחדו סביב מועמדותו של סנצ'ו לכס המלוכה והתנגדו לכוונת
אביו, אלפונסו העשירי, לנשלו מכס המלוכה.
העירוניים, שהיו הקורבן העיקרי לסחטנות הפיסקלית של המלך, לא יכלו לסרב לבקשות המלך אך הם נקטו באמצעים שונים בכדי למנוע את קיום החלטות הקורטס בנוגע למיסוי חריג , על ידי כל מיני התחכמויות פרוצדורליות, כגון: הטענה כי לנציגים לא היה ייפוי כוח מספיק בכדי להיענות לדרישות המלך או על ידי דחיות חוזרות ונשנות
של תשלום המס.
בקורטס של בורגוס הצהירו האצילים שהמלך הפר את כללי הקשר הפיאודו-ווסלי ויצאו במאורגן לגלות ורק כעבור מספר חודשים (בתחילת 1273) הוחזר השלום המיוחל בין המלך לאצולה על כנו, כשאלפונסו הסכים להקטין את נטל המס על הווסלים של האצילים, אם כי לא ביטל אותו לחלוטין.
אלפונסו נהג לתרץ את תביעותיו הכספיות החריגות בכך שהממלכה נמצאת במצב חירום וכי האתגרים (בעיקר הצבאיים) שניצבים לפניו מחייבים זאת, היינו הוא עושה זאת לטובת הכלל ולמעשה זוהי חובתו לעשות זאת והוא אינו יכול להימנע מכך. אלפונסו אף חזר והדגיש כי בקשותיו אינן חריגות והם עומדות בקריטריונים של המלכים שקדמו
לו.
אלפונסו, כאמור, תלה את תביעותיו הכספיות בכל מיני הסברים (שכנראה לא הצליחו לשכנע את הנתינים), להלן שתי דוגמאות:
בכדי להצליח במשימותיו הצבאיות, שכללו, כאמור, את ההגנה על הממלכה מפני המוסלמים וכיבושים נוספים, אלפונסו הטיל מס על האבירים של העיר סגוביה (Segovia) בקיץ 1256 ועוד פעם ב-Seville באפריל 1264, עקב כך מלך גרנדה, שחשש לפגיעה בעצמאותו ובסמכויותיו, צבר כוח פוליטי והצליח לשכנע את אלפונסו לוותר על שאיפותיו
הצבאיות באפריקה וכתוצאה מכך לוותר על המיסים, שלא היו יותר נחוצים.
נקודת מפנה, כאמור, בקריירה של אלפונסו אירעה באפריל 1257, כאשר נבחר לקיסר האימפריה הרומית הקדושה. החוקר אוקלה'אן טוען כי ייתכן שאלפונסו ביקש מהקורטס של Valladolid בשנת 1258 מס מיוחד עקב כך.
פרק 6: סיכום ומסקנות
בעבודה זו בדקתי מהן הסיבות להתחזקותן של שלושת השדרות (האצולה, אנשי הכנסייה והעירוניים) בימי אלפונסו העשירי, אשר שלט בממלכת קסטיליה-ליאון בין השנים 1252 ל-1284.
השערת המחקר הייתה כי הסיבה המרכזית להתחזקותם של שלושת השדרות בימי מלכותו של אלפונסו העשירי הייתה גיבושם סביב אותה המטרה עקב מס' סיבות, שהתייחס אליהן להלן.
בחנתי את כוחם של שלושת השדרות בממלכת קסטיליה-ליאון בתקופת מלכותו של המלך אלפונסו העשירי באמצעות תפקודם של השדרות בכינוסי הקורטס שהתקיימו בימי מלכותו, דרישותיהם מהמלך והיענותם לדרישותיו של המלך.
תחילה סקרתי את תולדות חייו של אלפונסו העשירי ופועלו בתחומים השונים. לאחר מכן, בחנתי את מאפייני הקורטס בממלכת קסטיליה-ליאון. לאחר מכן, בחנתי את מעמדו של הקורטס והנושאים שנדונו בו בימי מלכותו של אלפונסו העשירי. ולאחר מכן, בדקתי מהם הסיבות להתחזקותן של שלושת השדרות בימי אלפונסו העשירי.
הראיתי בעבודתי כי הסיבות להתחזקותן של שלוש השדרות היו:
מגמותיו הריכוזיות של אלפונסו העשירי.
מיסוי חריג.
חוסר אמון במלך ובמדיניותו.
ניסיונותיו של אלפונסו העשירי לפגוע בפריבילגיות המסורתיות של שלוש השדרות.
מועמדותו של סנצ'ו לכס המלוכה.
כלומר, שלוש השדרות התגבשו סביב אותה המטרה - המאבק בתוכניותיו של אלפונסו והרצון להחליפו - עקב הסיבות שמניתי לעיל. מעניין מאוד לראות איך ההתאספות של כל כך הרבה אנשים בעלי רקע שונה ותחומי עניין שונים (אנשי האצולה, אנשי הכנסייה והעירוניים וכמובן שגם בתוך השדרות האנשים שונים אחד מהשני), הביאה בסופו של
דבר לאחווה ביניהם ואיחדה אותם ההתנגדות למלך ולמדיניותו. על כן השערת המחקר שלי אומתה.
אוקלה'אן טוען כי הקורטס בתקופתו של אלפונסו העשירי אומנם מימן את שאיפותיו הצבאיות לגבי אפריקה, את נסיונו לזכות בהכרה לכס האימפריה הרומית הקדושה והמלחמות עם Morocco, אך התגלה כהרבה יותר מחותמת גומי. אוקלה'אן מוסיף ואומר כי ניתן לראות את הקורטס כחרב בעלת שני להבים, משום שהוא שירת את המונרכיה אך גם יכל
לפנות כנגדה. אוקלה'אן סובר כי ייתכן וההתנגדות העזה של שלוש השדרות כלפי אלפונסו העשירי הייתה גם בגלל שהוא ניסה לעשות יותר מדי, כלומר לחולל מהפיכות גדולות מדי ועשה זאת בצורה מהירה מדי. כלומר כוונותיו היו טובות, הוא רצה להצעיד את ממלכתו קדימה, אך הוא עשה זאת בצורה מהירה מדי.
ברצוני לציין כי סבורני שבאותה התקופה היה בוודאי קשה מאוד לצאת בגלוי כנגד המלך ומדיניותו, ובוודאי קשה שבעתיים עקב המניפולציות של אלפונסו ודבריו החוצבים להבות בדבר המטרות הנעלות לשמם הוא נדרש למימון החורג (כוונתי לדבריו לגבי מצב חירום וכך שאין ברירה אחרת וכו') ועל כן אני מלא הערכה לאותם האנשים
האמיצים שעשו זאת ועמדו על זכויותיהם. בסופו של דבר אלה אותם האנשים שהביאו להתפתחותם של פרלמנטים בימי הביניים ואולי אף להתפתחותה של הדמוקרטיה כפי שאנו מכירים אותה כיום.
הערכה מיוחדת, לדעתי, יש לתת להתנגדותם של אנשי הכנסייה, משום שהיא באופן מסורתי הייתה משועבדת לחצר ופעלה מטעמה, למרות שסבלה לא מעט מסחטנותה הפיסקלית. הכנסייה התייחסה למלכי הממלכה, שעמדו בחזית הרקונקוויסטה, כאל נחשונים במאבק הנצרות נגד האיום המוסלמי ולכן תמכו בהם ללא סייג. ועל כן, אנשי הכנסייה שהצטרפו
לאחווה של שלוש השדרות כנגד המלך ראויים להערכה יתירה, משום שהם למעשה יצאו בגלוי כנגד נציגו של האל עלי אדמות (כפי שהם האמינו) וכנגד "משחרר הנצרות" ו"הלוחם במוסלמים", כפי שאלפונסו הציג את עצמו ונדרש לכך אומץ רב.
רשימה ביבליוגרפית
ספרים באנגלית
O'callaghan, Joseph F., Alfonso x, the Cortes and Government in Medieval Spain (Ashgata Publishing Limited, Great Britain, 1998.
O'callaghan, Joseph F., A History of Medieval Spain (Cornell University Press, 1975).
O'Callaghan, Joseph F., The Cortes of Castile-Le?n 1188-1350, THE LIBRARY OF IBERIAN RESOURCES ONLINE, (http://libro.uca.edu/cortes/cortes.htm).
Merriman, Roger Bigelow, The Rise of the Spanish Empire in the old world and in the New (Cooper Square Publishers, INC, New-York, 1962.
ספרים בעברית
ברקאי, רון, דימוי עצמי ודימוי אוייב אצל הנוצרים ואצל המוסלמים בספרד בתקופת הרקונקיסטה (מאות ח'-י"ג), חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה (האוניברסיטה העברית, ירושלים, תשל"ט), עמ' 2.
מנשה, סופיה, התהוותם של פרלמנטים בימי הביניים, חוברת הקורס (האוניברסיטה הפתוחה, 2003).
מאמרים באנגלית
O'Callaghan, Joseph F., "The Cortes and Royal Taxation during the Reign of Alfonso x of Castile", , בתוך התהוותם של פרלמנטים בימי הביניים, מקראה.
O'callaghan, Joseph F., "THE ECCLESIASTICAL ESTATE IN THE CORTES OF LEON-CASTILE, 1252-1350", , בתוך התהוותם של פרלמנטים בימי הביניים, מקראה.
O'Callaghan, Joseph, "Paths to Ruin: The Economic and Financial Policies of Alfonso the Learned", in The Worlds of Alfonso the Learned and James the Conqueror: Intellect and Force in the Middle Ages, ed. Robert Burns (Princeton, 1985).
Donald J. Kagay and Theresa M. Vann (editors), on the Social Origins of Medieval Institutions Essays in Honor of Joseph F. O'callaghan (Brill NV Leiden, 1998).
Merriman, Roger B., "The Cortes of the Spanish Kingdoms in the Late Middle Ages",American Historical Review 16 (1911.
אתרי אינטרנט
Pierre Roberge, Alfonso x "el-sabio" (1221-1284) - A discography of attribyted works, in www.medieval.org/emfaq/composers/cantigas.html.
www.factmonster.com/ce6/people/A0803299.html http://medievalcoins.ancients.info/castiles__leon_history.htm.
www.slider.com/enc/2000/Alfonso_X.htm.
http://www.encyclopedia.com/html/A/Alfon10S1p.asp http://coloquio.com/famosos/alfonsox.htm http://www.yourdictionary.com/ahd/m/m0413400.html.
לגבי החוק הרומי ראה: סופיה מנשה, התהוותם של פרלמנטים בימי הביניים, חוברת הקורס (האוניברסיטה הפתוחה, 2003), עמ' 48-49.
באורח מסורתי, הוקנו זכויות יתר לשדרות האצולה ואנשי הכהונה על פני העירוניים. אך בשעה שההשתייכות לאצולה נגזרה מן הייחוס המשפחתי ומבחינה זו הייתה מולדת, התאפיינה המערכת הכנסייתית בגמישות רבה יחסית, שכן חובת הפרישות שחלה על אנשי כנסייה איפשרה זרם מתמיד של חברים חדשים אל תוך שורותיה.
סופיה מנשה, התהוותם של פרלמנטים בימי הביניים, חוברת הקורס (האוניברסיטה הפתוחה, 2003), עמ' 165.
Joseph F. O'callaghan, Alfonso x, the Cortes and Government in Medieval Spain (Ashgata Publishing Limited, Great Britain, 1998), pp. 29.
Roger Bigelow Merriman, The Rise of the Spanish Empire in the old world and in the New (Cooper Square Publishers, INC, New-York, 1962), pp. 99.
Pierre Roberge, Alfonso x "el-sabio" (1221-1284) - A discography of attribyted works, in
www.medieval.org/emfaq/composers/cantigas.html
www.factmonster.com/ce6/people/A0803299.html ו-http://medievalcoins.ancients.info/castiles__leon_history.htm.
www.slider.com/enc/2000/Alfonso_X.htm.
http://www.encyclopedia.com/html/A/Alfon10S1p.asp ו-http://coloquio.com/famosos/alfonsox.htm.
סופיה מנשה, שם, עמ' 200.
Joseph F. O'callaghan, A History of Medieval Spain (Cornell University Press, 1975), pp.359.
Joseph F. O'Callaghan, The Cortes of Castile-Le?n 1188-1350, THE LIBRARY OF IBERIAN RESOURCES ONLINE, http://libro.uca.edu/cortes/cortes.htm, pp. 60.
למעשה, באמצעות הפריבלגיה הזו, של לקבוע מי יזומן, המלך יכל לעשות מניפולציות, משום שבאופן הזה, הוא יכל לזמן רק את האנשים שהוא יודע שמסכימים עם דעתו וכך להעביר החלטות בקורטס ואז להציג זאת כהחלטה "דמוקרטית".
Roger B. Merriman, "The Cortes of the Spanish Kingdoms in the Late Middle Ages",American Historical Review 16 (1911), pp. 479.
המסדרים הצבאיים בספרד - לעומת המסדרים הצבאיים שפעלו בארץ הקודש ובארצות אחרות באירופה - לבשו אופי לאומי כבר בראשית דרכם והיו נתונים להשפעתם של המלכים. הם אף הוכפפו פורמלית למלכים הקתוליים בסוף המאה החמש-עשרה. מתוך: סופיה מנשה, שם, עמ' 175.
Joseph F. O'Callaghan, "The Cortes of Castile-Le?n 1188-1350", Ibid, pp. 61.
Ibid, pp. 64.
לשם השוואה, תדירות זו נמוכה בהרבה מהנוהג באנגליה באותה עת, שעמד על 3 פעמים בשנה.
אוקלה'אן טוען כי היו מלכים שהיו מספיק חזקים ויכלו להתעלם מהקורטס.
Joseph F. O'Callaghan, The Cortes of Castile-Le?n 1188-1350, Ibid, pp. 65.
Joseph F. O'Callaghan, The Cortes of Castile-Le?n 1188-1350, Ibid, pp. 66.
יש לזכור כי לא היו בתי מלון באותה התקופה ועל כן הנציגים שנשלחו לקורטס ישנו אצל האנשים המקומיים. על כן, אני מניח כי הייתה להם מוטיבציה לסיים את דיוני הקורטס כמה שיותר מהר, בכדי שיוכלו לחזור לבתיהם.
Joseph F. O'Callaghan, The Cortes of Castile-Le?n 1188-1350,Ibid, pp. 67.
סופיה מנשה, התהוותם של פרלמנטים בימי הביניים, חוברת הקורס (האוניברסיטה הפתוחה, 2003), עמ' 177.
Joseph F. O'Callaghan, The Cortes of Castile-Le?n 1188-1350, Ibid, pp. 71.
Joseph F. O'Callaghan, "The Cortes and Royal Taxation during the Reign of Alfonso x of Castile", , בתוך התהוותם של פרלמנטים בימי הביניים, מקראה, עמ' 217.
ה-fueros היה צ'רטר שהעניק השליט לאוכלוסייה מקומית ובו מנה בפירוט רב עניינים שנגעו לכלל התושבים, כגון: אדמיניסטרציה, מיסים, שירותים, הליכים משפטיים ועונשים, בלי שהיה בכך ניסיון לחוקק חוקים שיחייבו את כלל תושבי הממלכה. מתוך: סופיה מנשה, שם, עמ' 171.
סופיה מנשה, שם, עמ' 171.
סופיה מנשה, שם, עמ' 172.
Joseph F. O'Callaghan, The Cortes of Castile-Le?n 1188-1350,in THE LIBRARY OF IBERIAN RESOURCES ONLINE (http://libro.uca.edu/cortes/cortes.htm), pp. 16.
One of the Muslims who invaded Spain in the 8th century and established a civilization in Andalusia that lasted until the late 15th century. - לקוח מתוך:http://www.yourdictionary.com/ahd/m/m0413400.html.
הרקונקיסטה היא, כאמור, תהליך הכיבוש מחדש של הטריטוריות הספרדיות אשר היו בשליטת המוסלמים מראשית המאה השמינית. ההיסטוריונים חלוקים אודות טבעה של הרקונקיסטה ואודות הגדרת פרק הזמן שבו התנהלה. ביסוד הדיון ניצבת השאלה: ממתי ניתן להגדיר את המלחמות שהתנהלו בין נוצרים ובין מוסלמים בספרד כ"רקונקיסטה";
כמערכות המונעות בעיקר ע"י אידיאולוגיה דתית ו/או לאומית, המציבה לעצמה כמטרה לסלק את הכובש המוסלמי מעל אדמת ספרד. רוב ההיסטוריונים הספרדים מקדימים את מועד ראשית הרקונקיסטה לשנת 718 ואילו היסטוריונים אחרים, בעיקר אלה שעסקו בתולדות הרעיון הצלבני, מאחרים את תחילתה לסוף המאה הי"א או לראשית המאה הי"ב.
מתוך רון ברקאי, דימוי עצמי ודימוי אוייב אצל הנוצרים ואצל המוסלמים בספרד בתקופת הרקונקיסטה (מאות ח'-י"ג), חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה (האוניברסיטה העברית, ירושלים, תשל"ט), עמ' 2.
Joseph F. O'callaghan, Alfonso x, the Cortes and Government in Medieval Spain (Ashgata Publishing Limited, Great Britain, 1998), pp. 185.
Joseph F. O'Callaghan, The Cortes of Castile-Le?n 1188-1350,in THE LIBRARY OF IBERIAN RESOURCES ONLINE (http://libro.uca.edu/cortes/cortes.htm), pp. 22.
Joseph F. O'Callaghan, "The Cortes and Royal Taxation during the Reign of Alfonso x of Castile", , בתוך התהוותם של פרלמנטים בימי הביניים, מקראה, עמ' 219.
Joseph O'Callaghan, "Paths to Ruin: The Economic and Financial Policies of Alfonso the Learned", in The Worlds of Alfonso the Learned and James the Conqueror: Intellect and Force in the Middle Ages, ed. Robert Burns (Princeton, 1985), pp. 43. .
הנסיונות החוזרים ונשנים לפקח על הכלכלה וההתערבות של אלפונסו בחיי המסחר, עוררו את חמתם של שלוש השדרות, שהרגישו פגועות בשל הרפורמות הכלכליות והפיקוח על המסחר. אדון בכך ביתר פירוט בפרק הבא.
סופיה מנשה, התהוותם של פרלמנטים בימי הביניים, חוברת הקורס (האוניברסיטה הפתוחה, 2003), עמ' 202.
J. F. O'Callaghan, "The Cortes and Royal Taxation During the Reign of Alfonso x of Castile", Ibid, pp. 395.
J. F. O'Callaghan, "The Cortes and Royal Taxation During the Reign of Alfonso x of Castile", Ibid, pp. 394.
Joseph F. O'Callaghan, The Cortes of Castile-Le?n 1188-1350,in THE LIBRARY OF IBERIAN RESOURCES ONLINE (http://libro.uca.edu/cortes/cortes.htm), pp. 22. . כתוצאה מהתערבות המלך במערכת החוקים הוא הואשם ב"רמיסת המסורת" ועורר עליו את זעמם של התושבים. אדון בכך בפרק הבא.
Joseph F. O'Callaghan, The Cortes of Castile-Le?n 1188-1350, Ibid, pp. 23.
הערים שישבו בהם ארכיבישופים היו טולדו, סנטייגו דה קומפוסטלה וסביליה.
חשוב לציין כי לאנשי הכנסייה היה חשוב מאוד להגיע לכינוסי הקורטס בכדי לייצג את עמדת הכנסייה בנושאים הנדונים ובכדי לוודא שזכויות הכנסייה לא תיפגענה.
להרחבה לגבי עקרונות ההתייעצות וההסכמה ראה: סופיה מנשה, התהוותם של פרלמנטים בימי הביניים, שם, עמ' 47-65.
אוקלה'אן טוען כי לאלפונסו הייתה נטייה לשלטון אבסולוטי. ראה לעיל בפרק על חייו ופועלו של אלפונסו העשירי.
להרחבה בנושא סוגי המיסים, ראה: Joseph F. O'Callaghan, "The Cortes and Royal Taxation during the Reign of Alfonso x of Castile", , בתוך התהוותם של פרלמנטים בימי הביניים, מקראה, עמ' 217-218.
חשוב לציין כי שיקולים פוליטיים, שכללו את הצורך לקבל את תמיכתו של האפיפיור למועמדותו לכס האימפריה הרומית הקדושה, הניאו את אלפונסו מנקיטת צעדים כנגד הכנסייה ועל כן הוא העניק לה זכויות.
Joseph F. O'callaghan, A History of Medieval Spain (Cornell University Press, 1975), pp.372.
Joseph F. O'Callaghan, "The Cortes and Royal Taxation during the Reign of Alfonso x of Castile", , בתוך התהוותם של פרלמנטים בימי הביניים, מקראה, עמ' 218.
Joseph F. O'Callaghan, The Cortes of Castile-Le?n 1188-1350, Ibid, pp. 25.
Joseph F. O'Callaghan, The Cortes of Castile-Le?n 1188-1350, Ibid, pp. 26.
Joseph F. O'callaghan, Alfonso x, the Cortes and Government in Medieval Spain, Ibid, pp. 32.
Joseph F. O'callaghan, "THE ECCLESIASTICAL ESTATE IN THE CORTES OF LEON-CASTILE, 1252-1350", , בתוך התהוותם של פרלמנטים בימי הביניים, מקראה, עמ' 266-267.
Joseph F. O'callaghan, Alfonso x, the Cortes and Government in Medieval Spain, Ibid, pp. 19.
3

תגים:

1252 · 1284 · אלפונסו · העשירי · ליאון · ספרד · קורטס · קסטיליה · שדרות

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "הסיבות להתחזקותן של שלושת השדרות בימי אלפונסו העשירי", סמינריון אודות "הסיבות להתחזקותן של שלושת השדרות בימי אלפונסו העשירי" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.

אודות האתר:

יובנק הנו מאגר עבודות אקדמיות לסטודנטים, מאמרים, מחקרים, תזות ,סמינריונים ועבודות גמר הגדול בישראל. כל התקצירים באתר ניתנים לצפיה ללא תשלום. ברשותנו מעל ל-7000 עבודות מוכנות במגוון נושאים.