היישום אינו מחובר לאינטרנט

הגורמים השונים שהביאו למעורבות ארה"ב במזרח התיכון - מתנגשים או משלימים זה את זה?

עבודה מס' 060896

מחיר: 259.95 ₪   הוסף לסל

תאור העבודה: בחינת הגורמים השונים (גורם הנפט; התמיכה בעם היהודי ובמדינת ישראל; המלחמה הקרה; האינטרס בהשגת הסדר במזרח התיכון) ודיון בהשלכותיהם על המדיניות האמריקנית.

4,831 מילים ,10 מקורות ,2001

תקציר העבודה:

הגורמים השונים שהביאו למעורבות ארה"ב במזרח התיכון
מתנגשים או משלימים זה את זה?

תוכן העניינים
מבוא
א. תיאור הגורמים
1. גורם הנפט
2. שאלת ארץ ישראל והגורם היהודי
3. גורם המלחמה הקרה
4. האינטרס בהשגת הסדר במזרח התיכון
ב. הקשר בין הגורמים: השלמה או התנגשות?
התקופה הראשונה, העשור של 1957 - 1947
התקופה השניה, העשור של 1967 - 1957
סיכום
רשימת מקורות

מבוא
בחודשים האחרונים, עם החלפתו של ממשל קלינטון בממשל בוש בארה"ב, ניתן
לראות שינוי מסוים באופי ניהול מדיניותה של ארה"ב כלפי המזה"ת, בפרט כלפי
שאלת הסכסוך הישראלי-ערבי. ממשל בוש הצהיר בגלוי שיוריד משמעותית את
מידת מעורבותו בסכסוך. הדעת נותנת, כי לאור מוצאו של הנשיא בוש מטקסס
מפיקת הנפט, ולאור עסקיו הפרטיים בנפט, יש לנשיא החדש ענין אישי בסוגיית נפט
המזרח תיכוני.
המעורבות האמריקנית במזה"ת התפתחה לאיטה, עם כניסתה ההדרגתית לאזור,
ואיתה התפתחו האינטרסים האמריקניים כלפי המזה"ת. מעורבות מסוימת של
ארה"ב בחיי המזה"ת ניתן לאבחן החל מראשית המאה ה19, אך כניסתה המרכזית
לאזור ארעה בתקופה שבין סיום מלחמת העולם השניה ועד סוף שנות החמישים.
בתקופה זו היו למדיניותה במרחב שלושה יעדים עיקריים: 1. קיום גישה קבועה
למקורות הנפט הערבי במזה"ת; 2. הגנת קיומה ושלומה של מדינת ישראל; .3
הפחתת ההשפעה של בריה"מ במזה"ת ומניעת התפשטותה. רוזקרנץ1 מוסיף על
שלושת אלה יעד נוסף, רביעי: הבאה לכלל הסדר - דה-יורה או דה-פקטו - בסכסוך
הערבי ישראלי.
עבודה זו באה לענות על השאלה האם גורמים אלה השלימו זה את זה ותרמו לגיבוש
מדיניות אחידה של ארה"ב כלפי המזה"ת, או שהתנגשו זה בזה והפריעו בכך ליצירת
מדיניות שכזו.
השערתי, שאנסה להוכיח בעבודה זו, היא כי סתירות מובנות בין היעדים הביאו לכך
שהמדיניות האמריקנית לא יכולה היתה להיות אחידה וכוללנית כלפי האזור כולו.
כל אחד מן היעדים דרש נקיטה במדיניות שונה; הניגודים בין דרכי הפעולה השונות
הביאו בהכרח לחוסר יכולת לנהל מדיניות עקבית ואחידה.
יעדיה של ארה"ב החלו להתנגש זה בזה עם לידתם; ככל שהתרבו הסתירות בין
יעדים אלה, ניכר גם שינוי במידת הקדימות והדחיפות של כל אחד מהם. למשל,
בתקופות מסוימות בעבר, על פי רוזנקרנץ, היו צמצום ההשפעה הרוסית והגנתה של
ישראל יעדים ראשונים במעלה, בעוד גישה למאגרי הנפט היה דוחק פחות2. מאידך,
לאחר מלחמת יום הכיפורים והכנסתו לזירה של "נשק הנפט", גדלה מאד חשיבותו
של הנפט והוא הפך מאינטרס מסחרי-כלכלי מעיקרו לרכיב חשוב וחיוני באינטרס
הלאומי של ארה"ב, כזה המשפיע על אינטרסים מדיניים ואסטרטגיים .3
בדברים שנשא יצחק רבין בכנס על ארה"ב והמזה"ת בשנת 1978, אמר כי "כאשר
עוסקים במעצמה שמשטרה דמוקרטי חייבים להבחין בין שני סוגים של שיקולים:
עיצוב מדיניותה כפועל יוצא של התפיסה הקרה והמפוכחת של האינטרסים של אותה
מעצמה כפי שהממשל רואה אותם, והיכולת לממש זאת בהתאם לערכים, למושגים,
לתפיסות ולהשפעות הקובעים את עמדת העם האמריקאי"4. כלומר, הפחתת השפעת
בריה"מ במזה"ת וחוסר תלות במקורות אנרגיה מזרח-תיכוניים הם יעדים שהממשל
יכול לסמן לעצמו כראשונים במעלה, אך קבוצות חברתיות שונות - תאגידי-נפט,
המעונינים בקשר אמיץ עם העולם הערבי, או הציבור היהודי בארה"ב, המעונין
בתמיכה בישראל ובשימור שלומה ובטחונה - יכולים לכפות על הממשל אינטרסים,
המתנגשים זה בזה או באלה שהציב הממשל לעצמו.
אין הכרח שסתירה זו בין היעדים תתמיד לנצח. על פי רונקרנץ, באם יושג יעד 4,
היינו, הסדר שלום מניח את הדעת לסכסוך הישראלי-ערבי, יקל הדבר על ארה"ב
לחתור להשגת שלושת היעדים האחרים בו בזמן וכמעט ללא סתירות ביניהם. אין
אפוא פליאה על כך שארה"ב שמה דגש מיוחד על משא ומתן ולנסיונות להגיע להסכם
בין ישראל ושכנותיה הערביות .5
בעבודה זו אסקור בקצרה כל אחד מן הגורמים - הנפט; ארץ ישראל והגורם היהודי;
וגורם המלחמה הקרה, ובהמשך ארחיב את היריעה על מאפייני הקשר בין הגורמים.
עיקר הדיון יתרכז בשאלה אילו מאפיינים יכולים להצביע על התנגשות או על השלמה
בין גורמים אלה. בחרתי להתמקד במסגרת הזמן שבין מלחה"ע השניה ובין סוף שנות
השישים; זאת משום שבתקופה זו ארעה כניסתה המשמעותית של ארה"ב למזה"ת.
לאחר 1967 היתה ארה"ב מעורבת פחות במזה"ת, בין השאר בשל מלחמת וויאטנם,
איזון צבאי שהושג בין ישראל ושכנותיה וההפשרה במלחמה הקרה. שני העשורים
שבין 1947 ועד 1967 מתבטאים בשתי דוקטרינות אמריקאיות: דוקטרינת טרומן
ודוקטרינת איזנהאואר. על בסיס שתי דוקטרינות אחלק את עבודתי לשני חלקים:
העשור של 1957 - 1947 והעשור של .1967 - 1957
----------------------------------------------------------------------------------------------------------
1. ריצ'רד רוזקרנץ, "יעדיה של מדיניות ארה"ב במזה"ת", בתוך: איתמר רבינוביץ וחיים שקד (עורכים),
המזה"ת וארצות הברית (תל אביב: הוצאת עם עובד, 1980), ע"מ .43-57
2. שם, ע"מ .43
3. ברנרד רייך, "האינטרסים האמריקנים במזה"ת", בתוך: איתמר רבינוביץ וחיים שקד (עורכים),
המזה"ת וארצות הברית (תל אביב: הוצאת עם עובד, 1980), ע"מ .76
4. מתוך הרצאה של ח"כ יצחק רבין, לשעבר שגריר ישראל בארה"ב, בסמינריון של מכון 'שילוח',
31.5.1978. בתוך: המזה"ת וארצות הברית, איתמר רבינוביץ וחיים שקד (עורכים), 1980, ע"מ .436
5. ריצ'רד רוזקרנץ, שם, ע"מ .43

מקורות:

שבריטניה תמלא בשלב זה את תפקיד ההגמון במזה"ת. אך שתי סיבות עיקריות הטו את הכף כלפי נקיטת מדיניות "הדלת הפתוחה": נטייתה ההיסטורית של ארה"ב לתמוך בדה-קולוניאליזציה, והלחץ הגדול שהפעילו חברות הנפט כדי לקדם מדיניות זו. מדיניותה של ארה"ב בנושא זה היתה לא עקבית. מכיוון שלא הצליחה לקבל החלטה עקרונית
בדילמה שבין השיקולים - מצד אחד רצתה בחיזוקן של בריטניה וצרפת ומצד שני נקטה מדיניות של "דלת פתוחה" וסייעה לדה-קולוניאליזציה - היתה מדיניותה הססנית ומלאת סתירות פנימיות.
האינטרסים של חברות הנפט האמריקניות התנגשו גם בגורם היהודי ובתמיכתו של הממשל בהקמת מדינת ישראל. כאשר הועלתה שאלת חלוקת א"י באו"ם בסתיו 1947, לא הובהרו עדיין משמעויות קשריה השונים של ארה"ב במזה"ת. היתה תחושה כללית כי חשוב שרצונן הטוב של המדינות הערביות יתמוך בחגורת הבטחון שהקימה ארה"ב. כמו-כן היתה
תחושה שיש לעשות מאמץ כדי להבטיח את המשך זרימת הנפט הערבי ופיתוחו הרצוף. אך אלה התנגשו עם התחושה, שיש לעזור לעם היהודי היוצא מוכה ממלחה"ע השניה ולהקל מהלחץ שהפעיל הציבור היהודי בארה"ב. אולם, כל הגורמים הללו לא נשקלו כשאלה אחידה ומורכבת כדי לעבד מדיניות אחידה. תחת זאת, אישים שונים בממשל בוואשינגטון
נתפסו להיבטים שונים של הבעיה, בעודם מתעלמים משאר ההיבטים, וכך "נאלץ הנשיא טרומן לפלס לו נתיב משלו, על סמך תחושה פנימית או דחף, בקרב השקפות ולחצים מנוגדים; והחוש שלו הנחה אותו פעם לכיוון זה ופעם לכיוון אחר". יש להוסיף, כי קולותיהם של היהודים בארה"ב נראו לנשיא טרומן חשובים מאד בשנת בחירות זו, מכיוון
שהוא העריך כי סיכוייו קלושים לנצח במאבק על הנשיאות.
הציבוריות היהודית והמחנה הליברלי בארה"ב, שגייסו את התמיכה האמריקנית באישור תכנית החלוקה ואחר כך בתמיכה במדינת ישראל, נתקלו בהתנגדות חריפה של חברות הנפט. על פי השקפתן, האינטרס האמריקני חייב דווקא ידידות והתקשרויות בטחוניות עם העולם הערבי. לגביהן, תמיכה בהקמת מדינת ישראל, כפיית התישבותו של העם היהודי
באמצע המזה"ת, מחויבות אמריקנית לבטחונו - כל אלה הוו "אסון" לאינטרסים האמריקניים.
גם הפנטגון העלה בפני הנשיא טיעונים בנושא; בעיניו, נתפס בתקופה זו הנפט המזה"ת כבעל חשיבות אסטרטגית ומדינית עליונה עבור ארה"ב. אמנם, השקפה זו נבלעה ברקע, ועיקר הדיון נסב אחר כך סביב האינטרס המסחרי של הנפט, אך גם אז הוכרה העובדה שלנפט חשיבות אסטרטגית רבה, לפחות לגבי בעלות הברית של ארה"ב באירופה וביפן.
על פי ההערכה, היה הנפט חיוני לשיקומה של אירופה, בתקופה שנראה היה שהיא עצמה אינה יכולה להבטיח לה את אספקתו. נראה היה בקרב גורמים בפנטגון, כי העניין המוסרי שהיה לארה"ב עם ישראל מכביד על מאמציה לפתח את תשתיות הנפט האמריקניות במזה"ת ועל מאמציה להבטיח את זרימת הנפט לאירופה.
תוצאת מציאות זו היא שגם בנושא זה היתה המדיניות האמריקאית חסרת עקביות. המאבק בין חברות הנפט (שפעלו בקרב פקידים לא-נבחרים ובעיקר מאחורי הקלעים) ובין הלובי היהודי (שפעל בעיקר בתחום דעת הקהל ומכאן בקרב אישים הרצים למשרות-בחירה), הביא להססנות אמריקנית בתקופה שבין החלטת החלוקה ובין הכרזת העצמאות ופרוץ
מלחמת 1947. המאבק בין קבוצות רבות-השפעה אלה לא נסתיים בנצחונה של מי מהן. לכן, בכך ששינתה את עמדתה כמה פעמים, הכבידה ארה"ב על האפשרות למצוא פתרון בהסכמה בשאלת ארץ ישראל. פתרון כזה, לו נמצא, יכול היה למנוע את פרוץ מלחמת העצמאות, למנוע התלכדות כלל-ערבית אנטי-ישראלית, ולהביא להפגת המתח בין האינטרסים של
ארה"ב בתחומי הנפט הערבי ושאלת מדינת ישראל.
הגורם היהודי ושאלת מדינת ישראל התנגשו גם עם מאמציה של ארה"ב לפעול להרתעת בריה"מ ולנסיון להסגתה מן המזה"ת. בתקופה שבין 1947 ובין 1957, בהתאם לדוקטרינת טרומן, ביקשה ארה"ב להביא את המזה"ת אל תוך המערכת הגלובאלית שלה, שהיתה מכוונת להרתיע את בריה"מ. מיקומו הגיאו-אסטרטגי של המזה"ת, באגף המזרחי של ברית
נאט"ו ומדרום לשטח ליבה של בריה"מ, הפך אינטרס זה של ארה"ב לחיוני. כוח ההרתעה של ארה"ב הסתמך באותה תקופה על מפציצים ארוכי-טווח ועל טילים באליסטיים לטווח בינוני, ומכאן החשיבות הרבה שהעניקו האמריקנים לבסיסים על גבול בריה"מ.
מכיוון שמאמציה של בריטניה ל"גיוס" המדינות הערביות לא עלה יפה, נטלה ארה"ב על עצמה, יותר ויותר, את התפקיד הראשי ביצירת ברית מזרח-תיכונית. ארה"ב יזמה את פרוייקט הנדבך הצפוני, את ברית בגדד, ואחר כך הסתבכה ביריבות מצרית-עיראקית ובתמיכה הסובייטית למצרים. נאצר והסובייטים ניצלו את אהדתה של ארה"ב לישראל ואת
תמיכתה בה בנשק, להביך את ידידותיה הערביות של ארה"ב ולסכל תוכנית ברית מערבית-ערבית. בתגובה לכך, הפגינה ארה"ב - במהלך כהונת מזכיר המדינה ג. פוסטר דאלאס - התרופפות קשריה עם ישראל. ממשל ארה"ב ראה בגורם היהודי ובלובי החזק שייצג אותו מכשול במאמץ לשלב את המדינות הערביות במערך האסטרטגי המערבי.
אחת הסיבות שהכשילו את מאמציה של ארה"ב ליצור ברית הגנה מזה"ת היא העובדה, שהיא ייעדה את תפקיד מנהיגת הברית לבריטניה ולא לעצמה. זאת, גם בשל אי-יכולתה להצטרף לברית שמלכתחילה מוציאה מכלל אפשרות את הצטרפותה של ישראל. הצטרפות לברית כזו ודאי היתה גוררת את ארה"ב להתחייבות חוזית לבטחונה של ישראל, מה שהיה
מטרפד את רעיון הברית בין ארה"ב והמדינות הערביות.
המתיחות שנוצרה בין ארה"ב וישראל בנושא זה הגיעה לשיא לאחר עסקת הנשק המצרית-צ'כית (1955). עסקה זו נחשבה בעיני כל הגורמים הנוגעים בדבר מפנה רב-משמעות בתולדות האזור. ארה"ב סרבה לספק לישראל נשק שישמש משקל שווה לזה שקיבל נאצר - דבר הנוגד את רוח ההצהרה המשולשת.
שיא נוסף של מתיחות ישראלית-אמריקנית נוצר, כאשר יצאה ישראל למערכת סיני (אוק' 1956) - לאחר שקשרה קשרים סודיים עם בריטניה וצרפת - וסיכנה את האינטרס האמריקני ליציבות ולשקט במזה"ת. ארה"ב איימה אז על ישראל בסנקציות במאמץ לאלצה לסגת מסיני ומעזה. ניתן לראות במשבר שבין ארה"ב וישראל התנגשות רבתי בין
האינטרסים השונים שלה במזה"ת; ארה"ב הפנתה גב לידידתה והביאה את היחסים ביניהן לידי משבר, כדי לשמור על אינטרסים אחרים. השקט המזרח תיכוני חשוב לארה"ב כדי לשמור על אינטרס הנפט, והסטטוס-קוו בין ישראל לשכנותיה חשוב היה בשביל להשאיר את העימות מול בריה"מ 'על אש קטנה' ולא להביאו לידי פיצוץ.
ישראל ראתה סכנה חמורה בנסיונותיו של ממשל אייזנהאואר ומזכיר המדינה ג'. פ. דאלאס בשנים 1953-6, לחזר אחר המדינות הערביות ולשכנען להכנס לברית עם המערב, בלי לתת את דעתו על מה תהיינה השפעות מעשה זה על שאלת א"י. שכן, ישראל היתה משוכנעת, כי הערבים ינצלו את הכושר הצבאי שינבע מברית זו אך ורק נגדה. דאלאס,
מצידו, סבר כי אם תהיינה המדינות הערביות תחת כנפי המערב, אפשר יהיה למנוע מהן לנקוט תוקפנות נגד ישראל.
על פי שפייזר, המדיניות האמריקנית במזה"ת, המערבת שיקולים פרו-ערביים ופרו-ישראליים, היתה בלתי עקבית, מלאת סתירות והובילה להדרדרות של המצב הפוליטי במזה"ת וכן לשקיעה ביוקרה שהיתה לארה"ב בקרב מדינות האזור.
מן הפרספקטיבה של משחק-הגומלין בין הקשר המיוחד של ארה"ב עם ישראל ובין האינטרסים האחרים שלה במזה"ת, נראה בבירור כי היחסים בין שתי המדינות התפתחו דרך תקופות שונות, שכל אחת מהם נקבעת על פי המקום שתפסה ישראל בהשקפתה הכללית של ארה"ב על האינטרסים הממשיים שלה במזה"ת. בשלב זה של הדברים, היינו, 1947 עד 1957,
ניתן לקבוע כי ארה"ב ראתה בישראל נטל על האינטרסים הממשיים שלה במזה"ת כפי שנראו בעיניה באותה תקופה.
לסיכום העשור שבין סיום מלחה"ע הראשונה לבין 1957, אנו רואים כי היו ניגודים מהותיים בין שלושת הגורמים שהביאו לכניסתה של ארה"ב למזה"ת. ניגודים אלה הביאו למדיניות אמריקנית הססנית ובלתי-עקיבה, בכל אחד מן התחומים: הנפט, ישראל והמלחמה הקרה. בשלב זה לא ניתן היה עדיין לפעול ברצינות למען השגת הסדר שלום
במזה"ת, מכיוון שהמאבק בין מעצמות-העל על ההגמוניה באזור היה בשיאו.
התקופה השניה, העשור של 1957 - 1967
במהלך עשור זה התמתנו ההתנגשויות בין האינטרסים של ארה"ב במזה"ת. חלק מן ההתנגשויות המשיכו, אך התמתנו, וכן ישנן דוגמאות אחדות לאינטרסים שהשתלבו זה בזה. עם זאת, לא היה זה ברמה שהממשל בארה"ב יכול היה להתייחס אליהם כאל מקשת גורמים אחת, כלפיה ניתן לגבש מדיניות כוללנית אחת.
מיד לאחר מלחמת 1957 נאלצה ארה"ב לנקוט צעד סופי בתהליך התערבותה במזה"ת וליטול על עצמה את האחריות הבלעדית לשמירת מעמדו של המערב באזור זה. הסכנה שנשקפה למעמד זה היתה כפולה; חלקה היה האיום מכוח משיכתם של נאצר והלאומיות הערבית שטיפח וחלקה היה האיום של חדירה סובייטית נוספת, תודות לאשראי בו זכו הסובייטים
ממצרים תוך כדי מלחמת סיני-סואץ. שעה שכוחה ויוקרתה של בריטניה שקעו, חששה ארה"ב שהמדינות הערביות שנותרו באזור יישטפו בתנופת נאצר מזה ובריה"מ מזה, שיסתייעו הדדית.
מתקפה דיפלומטית זו של ארה"ב לבלימת נאצר ובריה"מ נפתחה בהצהרה של "דוקטרינת איזנהאואר": לפיו ביקשה ארה"ב להודיע לרוסים כי היא תלחם כדי למנוע מהם להשתלט על המזה"ת; לחזק ממשלות ידידותיות במזה"ת ולספק אמצעים שבעזרתו יוכלו ממשלות החוששות מאיום נאצרי או סובייטי להפוך ידידות המערב.
בשלב זה הלכו אינטרס הנפט ואינטרס הרחקתה של בריה"מ יד ביד; עיראק ולבנון, שהיו לפנים פרו-מערביות, אבדו למחנה המערב. בשנת 1958, עם פינוי חיילי ארה"ב מלבנון, היה מאזנה של ארה"ב במזה"ת עגום; בלימת הגל הנאצרי נכשלה, צמצום ההשפעה הסובייטית לא צלח ובריה"מ היתה מבוססת בעירק, סוריה ובמצרים, לבנון וירדן הפכו
נייטרליות וסעודיה עשתה הכל כדי שלא להתבלט. ארה"ב אינה מוכנה עוד להתחלק עם בריה"מ בהשפעה על האזור והיא פועלת להשגת הגמוניה מלאה בו. לארה"ב היה עתה אינטרס ראשון במעלה במזה"ת - החזרת מדינות ערביות במזה"ת לחיקה.
במאמץ להחזירן לחיקה, החלה ארה"ב להתערב משמעותית באזור, כאן ניתן להזכיר את מעורבותה במשבר הירדני (1957); במשבר הסורי (1957); ובמשבר עיראק-לבנון (1958). ארה"ב נחרדה לשמוע על ההפיכה בעיראק, שהיתה מעוז מערבי והיו בה אינטרסים אמריקנים רבים בנפט. מכיוון שכך, החליטו האמריקנים על התערבות ישירה במשבר, שכללה
הנחתת חיילים אמריקנים בלבנון - הפעם הראשונה בה התערבו חיילים אמריקניים בחיי המזה"ת. משהתברר כי ההפיכה בעיראק נשלמה ואין עוד שרידים למשטר הישן, שניתן להתערב לטובתם, פונו החיילים האמריקנים מאדמת לבנון.
במקרה זה נכשלה ארה"ב בנסיונה להגן על עיראק ועל אינטרס הנפט שלה באזור, אך ניתן לראות בבירור שבמקרים אלה בה התערבה במזה"ת פעלה ההתערבות לטובת שני האינטרסים המקבילים: דחיקת בריה"מ מהאזור והגנה על ידידותיה מפיקות הנפט.
באופן כללי, גם גורם מדינת ישראל עלה בתקופה זו בקנה אחד עם האינטרס האסטרטגי של דחיקת נאצר ובריה"מ. עצם נוכחותה של ישראל באזור ריתקה את עיקר כוחותיה של מצרים, הגבילה את חופש פעולתו של נאצר, ומנעה מרוב המאבקים מלהפוך לסכסוכים צבאיים שהיו עלולים לערב את המעצמות. בדרך זו היתה תמיכה בישראל גם תמיכה
באינטרס דחיקת נאצר ובריה"מ. ארה"ב למדה להכיר בתפקיד מאזן זה של ישראל כאשר זו ניצבה בעימות אחד אחרי השני עם הגוש המצרי-סובייטי; העניין החדש שגילו האמריקנים בישראל עתיד היה להוליך בשנים הבאות לפיתוחה של ברית לא-כתובה אך חזקה בין שתי המדינות.
על אף השתלבותם של גורם מדינת ישראל וגורם המלחמה הקרה, ניתן לאבחן גם התנגשות בין הגורם היהודי ובין רצונו של הממשל בחופש פעולה אל מול הסובייטים. בימי אישורה של דוקטרינת-אייזנהואר, שגובשה ונוסחה בחפזון רב וללא הוועצות עם גורמים ממשליים על ידי מזכיר המדינה ג'. פ. דאלאס, התקשה הממשל להעביר את החוק
בקונגרס. אחת הסיבות לכך היא יחסו הקשה של הממשל לישראל. דעת הקהל האמריקנית רחשה יותר אהדה לישראל משרחש הממשל, ומנהיגי הקונגרס והסנאט הבהירו לדאלאס כי הקונגרס לא יאשר דוקטרינה שלא מגלה יחס הוגן כלפי ישראל. ביום שהגיע דאלאס להסכם עם ישראל בנושא ערובות אמריקניות לחופש-שיט במיצרי טירן, אישר הקונגרס את
החקיקה - וזאת לאחר עיכוב של חודשיים ימים ותיקונים רבים.
ישראל יצאה ממלחמת 1957 עם הבנה משופרת בהרבה עם ארה"ב. זעזוע המלחמה והמשבר הבינ"ל החריף שיצרה אילץ את האמריקנים להתייחס ביתר רצינות אל דאגתה של ישראל לבטחונה. הבנה זו חוזקה במידה רבה בשנים שלאחר המלחמה; ארה"ב ויתרה על נסיונותיה לרצות את נאצר ותחת זאת עיצבה לה מדיניות של הדיפתו לאחור. מדיניות זו יצרה
הרמוניה ברורה בין יעדיה: הדיפת נאצר והסובייטים ומילוי חובתה המוסרית כלפי ישראל. הרמוניה זו השתקפה בשמחה בה קיבלה ישראל את דוקטרינת איזנהאואר. מאז ואילך הפסיקה ישראל להביך את ארה"ב בכל פעם שסייעה למדינה ערבית זאת או אחרת, ועשתה ככל יכולתה להקל על האמריקנים ליצור גוש פרו-מערבי במטרה להתנגד לבריה"מ.
גם לאחר שהוחלף ממשל אייזנהאואר בממשל קנדי, שניצל את התרופפות היחסים בין מוסקווה וקהיר כדי להתקרב למצרים ולנסות להציג מודל אלטרנטיבי למודל הסובייטי עבור מדינות המזה"ת, לא התעוררה בהלה בישראל כפי שהיתה מתעוררת בשנים עברו. זאת, מכיוון שממשל קנדי עשה הכל כדי להבטיח לישראל כי ההתקרבות לנאצר לא תהיה על
חשבונה של ישראל, וכן עשה צעדים ממשיים לחיזוקה. יעדיהן של ארה"ב ושל ישראל הפכו חופפים יותר ויותר, והוליכו לדבקותה הגלויה של ארה"ב במדיניות הגורסת שיש לשמור של מאזן כוחות בין ישראל ושכנותיה.
בנוסף, מן הראוי לציין כי ההפשרה שחלה במלחמה הקרה לאחר משבר-קובה וירידת חשיבותן של בריתות צבאיות הביאו גם הן להתמתנות בנסיונות האמריקנים להלחם בבריה"מ במזה"ת ומכן גם להתמתנות בהתנגשות בין יעדיה.
ההתנגשות בין גורם הנפט ובין הגורם הארץ-ישראלי התמתנה גם היא. אמנם נותרו דוגמאות להתנגשות, אך חשיבות אינטרס הנפט ירדה במקצת בשנות השישים וכן חלה התמתנות ביחסן של חברות הנפט כלפי ישראל.
עמדתה התקיפה של ארה"ב מול ישראל והאילוץ האמריקני לצאת משטח סיני נבע בין היתר מלחץ של חברות הנפט על הממשל בוואשינגטון. בהנתן עוינותן הישנה של ראשי חברות הנפט כלפי בריטניה, צרפת ואת הבעיה הארץ-ישראלית, הם דחפו לכיוון נקיטת עמדה קיצונית כלפי ישראל ו'בנות בריתה' החדשות (בריטניה וצרפת) ובלבד שלא יגיעו
אינטרסי הנפט של ארה"ב לכלל סכנה. בכך ניתן לראות דוגמא להתנגשות בין הגורם הארץ-ישראלי ובין גורם הנפט.
אך עם היציאה מתקופת המעורבות (1957-1958) והכניסה לתקופת ההרפיה (1959 ועד ל1967) החלה להסתמן ירידה בחשיבות אינטרס הנפט בעיני האמריקנים. אמנם, הוא נותר אינטרס לאומי חיוני למדינות אירופה ויפו, בנות-בריתה של ארה"ב, ומקור לרווחים גדולים לחברות הנפט האמריקניות, אך החשיבות האסטרטגית העליונה שהיתה לנפט
בזמן המלחמה הקרה התמתנה משמעותית.
בנוסף לירידת חשיבות אינטרס הנפט, חלה גם התמתנות בעמדות העוינות של חברות הנפט כלפי ישראל. כזכור, אלה ראו בידידות עם ישראל "אסון" לאינטרסים האמריקנים וניסו בכל כוחן לפעול למען מדיניות פרו-ערבית במקום פרו-ישראלית. אך הנצחון המזהיר במלחמת סיני הוכיח לחברות הנפט כי ישראל היא עובדה קיימת, וכל הדרדרות
במצבה יביא לזעזועים במזה"ת - שהיו פחדם הגדול ביותר של חברות הנפט. אין פירוש הדבר שהחברות הפכו לידידות לישראל; עמדתן הבסיסית נותרה עוינת, אך היא מותנה ועוקצה קהה.
לסיכום העשור, למרות ניגודים מהותיים שהמשיכו להתקיים בין הגורמים שהביאו לתקופה שאופינה בשיא המעורבות של ארה"ב במזה"ת, ניתן לומר כי הניגודים התמתנו מעט והיו אף אינטרסים אמריקנים שהלכו זה בצד זה. האינטרסים של ארה"ב מותנו, ועוקצם של חלק מן ההתנגשויות בין הגורמים קהו. בסיום העשור, בשנת 1967, היו הישגיה
של ארה"ב טובים לאין שיעור יותר מבעבר, בעיקר יותר מאשר בשנים 1957-8. עם פרוק הקע"ם נבלם כוחו של נאצר, מדינות האזור לא נפלו תחת הגמוניה סובייטית, סכנת העימות עם בריה"מ פחתה, האינטרסים של חברות הנפט לא נפגעו, בסכסוך הישראלי-ערבי חלה רגיעה מסוימת ויחסי ארה"ב-ישראל השתפרה. גם מעורבותה של ארה"ב במזה"ת
ירדה משמעותית בחלק האחרון של התקופה, בשל משלחמת וויאטנם ובשל רפיון המלחמה הקרה. בסיום התקופה, בעת ממשל ג'ונסון, היתה מעורבותה של ארה"ב במזה"ת נמוכה מאד, למעט יחס חם ואוהד לישראל.
סיכום
את ההתנגשות בין הגורמים שהביאו לכניסתה של ארה"ב למזה"ת ולמעורבותה הגדולה באזור, ניתן להדגים בציטוט מתוך דבריו של פקיד אמריקאי במהלך הדיונים בין ארה"ב ובריטניה על משבר הנפט המזרח-תיכוני: "אנו לא יודעים בדיוק מהם האינטרסים שלנו במזה"ת, אבל הם הולכים וגדלים".
האירועים שהובאה להלן מובילים למסקנה כי הקשר שבין הגורמים שהביאו לכניסתה של ארה"ב למזה"ת הוא קשר של ניגוד ולא של השלמה. בתקופה הראשונה היו הניגודים בין הגורמים חזקים ביותר, והביאו למדיניות אמריקנית הססנית ומלאת סתירות. עם זאת, בתקופה שבין השנים 1957 - 1967, עם ההרפיה של ארה"ב במזה"ת, התמתנו
ההתנגשויות בין הגורמים וחלק מן ההתנגשויות פסקו. כאן ניתן לציין לדוגמא את אינטרס הנפט ואינטרס המאבק בבריה"מ או את הגורם הארץ-ישראלי ואינטרס המאבק בסובייטים. במשך תקופות מוגדרות התלכדו גורמים אלה לכלל אינטרס אחד משולב, אך לא ניתן לומר כי ארה"ב פיתחה מדיניות כוללת המתייחסת לגורמים שלה כמקשה אחת.
הסדר שלום כולל בין ישראל ומדינות ערב יאפשר לאמריקנים לשלב בקלות רבה יותר את האינטרסים שלהם במזה"ת. לכן ברור המאמץ האמריקאי המתמיד לנסות ולסייע בהשגת הסכם שכזה. האינטרס האמריקאי בהסכם שלום אינו מתנגש עם האינטרסים האחרים, אלא בה לגרום להם לדור בכפיפה אחת יחדיו.
כל עוד לא יושג הסכם שלום סופי במזה"ת תאלץ ארה"ב לבחור בין תמיכה בישראל או להעניק דגש חזק יותר ליעדיה האחרים במזה"ת. היא ניצבת מול "בעיית הברירה"; ממנה נובע הצורך בסולם עדיפויות. לא נמצאת שיטה העשויה לקדם במידה מרבית את כל האינטרסים האמריקאיים בעת ובעונה אחת. מעולם גם לא הוגדרה מערכת עדיפויות או
היררכיה של אינטרסים אמריקנים במזה"ת. למעשה, נראה כי בתקופות שונות ייקבעו ברירות שונות ומוקדי אינטרסים שונים. האינטרסים האמריקנים במזה"ת היו ועודם סבוכים ביותר. לא רק שגם קווי המדיניות העשויים לקדם אותם גם הם אינם מוגדרים במדויק, אלא אף יש ביניהם סתירות לא מעטות. למרות התמתנות ההתנגשות בין האינטרסים
האמריקניים, ההכרח ליישב את הסתירה המהותית בין האינטרסים האמריקנים היה ועודנו האתגר המרכזי שניצב לפני מדיניות ארצות הברית במזרח התיכון כיום. רשימת מקורות
ספרים
יזהר, מיכאל. ארה"ב והמזרח התיכון (תל אביב: הוצאת עם הספר, 1993).
ספרן, נדב. מדינת ישראל ויחסיה עם ארצות הברית (ירושלים: הוצאת שוקן, 1979).
Hoskins, Halford L. Middle East Oil in United States Foreign Policy (Washington D.C: Legislative Reference Service, Library of Congress, 1950).
Spizer, Ephraim Avigdor. The United States and the Near East (Westport, Connecticut: Greenwood Press Publishers, 1971).
מאמרים
רוזקרנץ, ריצ'רד. "יעדיה של מדיניות ארצות הברית במזה"ת". בתוך: רבינוביץ, איתמר ושקד, חיים (עורכים). המזרח התיכון וארצות הברית (תל אביב: הוצאת עם עובד, 1980), ע"מ 43 - 57.
רייך, ברנרד. "האינטרסים האמריקאים במזה"ת". בתוך: רבינוביץ, איתמר ושקד, חיים (עורכים). המזרח התיכון וארצות הברית (תל אביב: הוצאת עם עובד, 1980), ע"מ 64 - 104.
רבין, יצחק. "מדיניות ארצות-הברית במזרח-התיכון מאז מלחמת ששת הימים". בתוך: רבינוביץ, איתמר ושקד, חיים (עורכים). המזרח התיכון וארצות הברית (תל אביב: הוצאת עם עובד, 1980), ע"מ 436 - 448.
יזהר, מיכאל. "להערכת עשור הנפט הערבי", מערכות 309, יולי-אוג' 1987, ע"מ 24-27.
_________ . "ארה"ב ומלחמת יום כיפור", מולד 31, אפריל-יוני 1974, ע"מ 6-16.
מסמכים
U.S. Department of State Bulletin, 23/2/1976.
ריצ'רד רוזקרנץ, "יעדיה של מדיניות ארה"ב במזה"ת", בתוך: איתמר רבינוביץ וחיים שקד (עורכים), המזה"ת וארצות הברית (תל אביב: הוצאת עם עובד, 1980), ע"מ 43-57.
שם, ע"מ 43.
ברנרד רייך, "האינטרסים האמריקנים במזה"ת", בתוך: איתמר רבינוביץ וחיים שקד (עורכים), המזה"ת וארצות הברית (תל אביב: הוצאת עם עובד, 1980), ע"מ 76.
מתוך הרצאה של ח"כ יצחק רבין, לשעבר שגריר ישראל בארה"ב, בסמינריון של מכון 'שילוח', 31.5.1978. בתוך: המזה"ת וארצות הברית, איתמר רבינוביץ וחיים שקד (עורכים), 1980, ע"מ 436.
ריצ'רד רוזקרנץ, שם, ע"מ 43.
ברנרד רייך, שם, ע"מ 75.
מיכאל יזהר, ארה"ב והמזרח התיכון (תל אביב: הוצאת עם הספר, 1973), ע"מ 16.
מדיניות "הדלת הפתוחה" (Open Door Policy) היא מדיניות אמריקאית החותרת להבטיח את חופש הפעולה של עסקים אמריקנים פרטיים במזה"ת. בתחום המסחרי, השאיפה היתה לחפש נפט, להפיקו ולשווקו, ללא תלות בגורמים פוליטיים או מדיניים זרים. תוך עקיפת השלטונות הצרפתים והבריטים, פיתחו האמריקנים קשרים ענפים עם מדינות
האזור, כדי לאפשר להם גישה למאגרי הנפט, וזאת תוך מאבקים ויריבויות עם בריטניה וצרפת.
Ephraim Avigdor Spizer, The United States and the Near East (Westport, Connecticut: Greenwood Press Publishers, 1971), p. 125.
מתוך: Halford L. Hoskins, Middle East Oil in United States Foreign Policy (Washington D.C: Legislative Reference Service, Library of Congress, 1950). מצוטט אצל: ברנרד רייך, שם, ע"מ 67.
ברנרד רייך, שם, ע"מ 76.
מיכאל יזהר, "ארה"ב ומלחמת יום כיפור", מולד 31, אפריל-יוני 1974, ע"מ 11.
חלק גדול מהעושר הפיננסי העצום שהגיע למדינות מפיקות הנפט תועל גם לכיוונים בלתי-רצויים מבחינתה של ארה"ב; קניית נשק רב ותמיכה במדינות עוינות לישראל, תמיכה בגורמים מהפכניים בעולם הערבי, פעילות בקרב מדינות וארגונים לא-ערבים כדי להביאם להתנכרות נגד ישראל. לארה"ב היה אינטרס לעודד תיעול של כספים אלה
להשקעות בארה"ב ולא לכיוונית בלתי-רצויים מבחינתה. להרחבה: מיכאל יזהר, "להערכת עשור הנפט הערבי", מערכות 309, יולי-אוג' 1987, ע"מ 24-27, וגם: ברנרד רייך, שם, ע"מ 84.
מיכאל יזהר, שם, ע"מ 18.
ברנרד רייך, שם, ע"מ 89-88.
שם, ע"מ 89.
נדב ספרן, מדינת ישראל ויחסיה עם ארצות הברית (תל אביב: הוצאת שוקן, 1979), ע"מ 5.
שם, ע"מ 90.
שם, ע"מ 95.
מיכאל יזהר, שם, ע"מ 18.
נדב ספרן, שם, ע"מ 511.
מיכאל יזהר, שם, ע"מ 20.
נדב ספרן, שם, ע"מ 512-513.
ברנרד רייך, שם, ע"מ 70.
מיכאל יזהר, שם, ע"מ 26-27.
שם, ע"מ 28.
שם, ע"מ 21-31.
על האינטרס בהשגת הסדר שלום במזה"ת כגורם רביעי עמדו ריצ'רד רוזקרנץ, "יעדיה של מדיניות ארה"ב במזה"ת", בתוך: איתמר רבינוביץ וחיים שקד (עורכים), המזה"ת וארצות הברית (תל אביב: הוצאת עם עובד, 1980), ע"מ 43; וכן: ברנרד רייך, "האינטרסים האמריקנים במזה"ת", שם, ע"מ 87.
ברנרד רייך, שם, שם.
בתשובה לשאלה ב3- בפברואר 1976, ראה: Department of State Bulletin, 23/2/1976, p.214.
מיכאל יזהר, שם, ע"מ 18.
שם, ע"מ 21.
נדב ספרן, שם, ע"מ 44.
שם, ע"מ 45.
מיכאל יזהר, שם, ע"מ 18-20.
ברנרד רייך, שם, ע"מ 75.
נדב ספרן, שם, ע"מ 517.
מיכאל יזהר, שם, ע"מ 20-21.
נדב ספרן, שם, ע"מ 517.
מיכאל יזהר, שם, ע"מ 22.
שם, ע"מ 34.
שם, ע"מ 40.
נדב ספרן, שם, ע"מ 517.
שם, ע"מ 314.
ראה, למשל: Ephraim Avigdor Spizer, op. cit., p. 248.
נדב ספרן, שם, ע"מ 516.
מיכאל יזהר, שם, ע"מ 22.
נדב ספרן, שם, ע"מ 324.
שם, ע"מ 325, וגם: מיכאל יזהר, שם, ע"מ 56.
מיכאל יזהר, שם, ע"מ 51-52.
שם, ע"מ 59-72.
נדב ספרן, שם, ע"מ 324.
שם, ע"מ 325.
מיכאל יזהר, שם, ע"מ 56-59.
נדב ספרן, שם, ע"מ 336.
מיכאל יזהר, שם, ע"מ 76-77.
שם, ע"מ 54.
שם, ע"מ 77.
מיכאל יזהר, שם, ע"מ 79.
קע"ם = קהילה ערבית מאוחדת.
שם, ע"מ 76-81.
שם, ע"מ 80.
Ephraim Avigdor Spizer, op. cit., p. 164.
ריצ'רד רוזקרנץ, שם, ע"מ 50.
ברנרד רייך, שם, ע"מ 98.
20
15

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "הגורמים השונים שהביאו למעורבות ארה"ב במזרח התיכון - מתנגשים או משלימים זה את זה?", סמינריון אודות "הגורמים השונים שהביאו למעורבות ארה"ב במזרח התיכון - מתנגשים או משלימים זה את זה?" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.

אודות האתר:

יובנק הנו מאגר עבודות אקדמיות לסטודנטים, מאמרים, מחקרים, תזות ,סמינריונים ועבודות גמר הגדול בישראל. כל התקצירים באתר ניתנים לצפיה ללא תשלום. ברשותנו מעל ל-7000 עבודות מוכנות במגוון נושאים.