היישום אינו מחובר לאינטרנט

ניתוח המחזה היפוליטוס \אוריפידס

עבודה מס' 060886

מחיר: 156.95 ₪   הוסף לסל

תאור העבודה: הגלוי והנסתר כמשקפי הקונפליקט טבע - תרבות.

2,387 מילים ,7 מקורות ,2002

תקציר העבודה:

ניתוח המחזה "היפוליטוס" לאוריפידס

תוכן עניינים:
מבוא
המחזה "היפוליטוס"
תפקיד הגלוי והנסתר במחזה
סיכום
ביבליוגרפיה


מבוא
המחזה "היפולטיוס" מאת אוריפידס הועלה לראשונה ב428 - לפנה"ס. בסיס המחזה הוא מסורת
\מיתולוגיה על מקדשו של היפוליטוס ופולחנו.
לפני אוריפידס, כבר יצקו אייסכילוס וסופוקלס רוח חדשה למיתוס ולטרגדיה, אולם אוריפידס יצר
מודרניזציה של הדמויות המיתיות, שהתבטאה בנטילת חופש יצירתי בסיפורי המיתולוגיה. אצל
אוריפידס המיתוסים תוארו כלקוחים מחיי היומיום. מעשה זה היה מהפכני בזמנו וגרר זעזוע רוחני
אצל הצופים שלא ידעו כיצד להגיב לשינוי.
אוריפידס היה המשורר הראשון שהגדיר את נושאי יצירתו, באופי האדם, והיה אף הראשון שאפשר
לדמויותיו לשנות את תכונותיהם תוך כדי השתלשלות העלילה והמחזה.
עיקר התבלטותו של אוריפידס היה בציור האופי הנשי - הן תוארו על כל עושר רגשותיהן
ותשוקותיהן, בעוד שהגברים במחזותיו של אוריפידס הצטיירו לרוב כחלשים ובלתי יציבים אל מול
הנשים החזקות ומלאות האופי.1
גם מבחינת הלשון היה אוריפידס חדשן - שפתו היתה רהוטה וגמישה, ומיזגה בתוכה סגנון פשוט
אך אצילי, המלווה בעוצמה גדולה.
טבעה של הטרגדיה היוונית היה לקחת רגע אחד מהמיתוס הכוללני עליו היא מתבססת בכדי לשאול
שאלה - מהי יכולתו של האדם בתוך הרגע הזה, מהו האדם בחברה, בפוליטיקה וכדומה. הטרגדיה
למעשה עוסקת באדם ובמקומו בפוליס (במדינה), ומטרתה להאיר רעיון ולהעצים קונפליקט מסוים.

חשיבותו של אוריפידס הינה שעד לזמנו הטרגדיה עמדה בסימן גבורה. אוריפידס שינה זאת בהצגת
גיבוריו כאנשים עם רגשות ולבטים, ואף הבליט את קרבתם של גיבוריו אל האדם הממוצע, זאת
לעומת קודמיו שהדגישו את עליונות גיבוריהם וריחוקם מהכלל.
דבר זה הפתיע ואף הרתיע את היוונים אך לבסוף אוריפידס כבש את רוחם ולאחר כשלונות רבים
שגשג ושמו נודע כיוצר מבוקש ברחבי יוון העתיקה.

עבודה זו תעסוק בגלוי והנסתר כמשקפי הקונפליקט טבע - תרבות.
מטרתי הינה לחקור את הפעולות וההתרחשויות הנסתרות אל מול המוחצנות והגלויות, תוך כדי
שימת דגש על שימוש בחלל, שפה - {דיאלוג, תחפושות, דמויות ופעולות דרמטיות} ובכך להבין את
הקונפליקט הקיים בין הטבע והתרבות.
מבנה העבודה נועד להסביר לקורא כיצד הגלוי והנסתר משקפים את הטבע -תרבות, במחזה
"היפוליטוס". זאת דרך בדיקת המאפיינים של הגלוי והנסתר בחלל,בתנועה שבחלל, בתלבושות,
בעלילה ובפעולות הדרמטיות.
טענתי היא שהדמויות אפרודיטה וארטמיס מהוות את מסגרת העלילה, אחת בפתיחה והאחת
בסיום כאשר אפרודיטה כמייצגת הנסתר - התרבותי, וארטמיס כמייצגת הגלוי - הטבעי.
כל אחת והדמויות המקושרות אליה ואל מהותה.
----------------------------------------------------------------------------------------------------
1. אהרון, שבתאי, "מבוא", מתוך : מדאה לאוריפידס, ירושלים, הוצאת שוקן, 1983, עמוד .14-15

מקורות:



Untitled
ניתוח המחזה "היפוליטוס" לאוריפידס
תוכן עניינים:
מבוא
המחזה "היפוליטוס"
תפקיד הגלוי והנסתר במחזה
סיכום
ביבליוגרפיה
מבוא:
המחזה "היפולטיוס" מאת אוריפידס הועלה לראשונה ב- 428 לפנה"ס. בסיס המחזה הוא מסורת /מיתולוגיה על מקדשו של היפוליטוס ופולחנו.
לפני אוריפידס, כבר יצקו אייסכילוס וסופוקלס רוח חדשה למיתוס ולטרגדיה, אולם אוריפידס יצר מודרניזציה של הדמויות המיתיות, שהתבטאה בנטילת חופש יצירתי בסיפורי המיתולוגיה. אצל אוריפידס המיתוסים תוארו כלקוחים מחיי היומיום. מעשה זה היה מהפכני בזמנו וגרר זעזוע רוחני אצל הצופים שלא ידעו כיצד להגיב לשינוי.
אוריפידס היה המשורר הראשון שהגדיר את נושאי יצירתו, באופי האדם, והיה אף הראשון שאפשר לדמויותיו לשנות את תכונותיהם תוך כדי השתלשלות העלילה והמחזה.
עיקר התבלטותו של אוריפידס היה בציור האופי הנשי - הן תוארו על כל עושר רגשותיהן ותשוקותיהן, בעוד שהגברים במחזותיו של אוריפידס הצטיירו לרוב כחלשים ובלתי יציבים אל מול הנשים החזקות ומלאות האופי.
גם מבחינת הלשון היה אוריפידס חדשן - שפתו היתה רהוטה וגמישה, ומיזגה בתוכה סגנון פשוט אך אצילי, המלווה בעוצמה גדולה.
טבעה של הטרגדיה היוונית היה לקחת רגע אחד מהמיתוס הכוללני עליו היא מתבססת בכדי לשאול שאלה - מהי יכולתו של האדם בתוך הרגע הזה, מהו האדם בחברה, בפוליטיקה וכדומה. הטרגדיה למעשה עוסקת באדם ובמקומו בפוליס (במדינה), ומטרתה להאיר רעיון ולהעצים קונפליקט מסוים.
כמו כן בטרגדיה יש פוקוס על הפעולות עצמן ולא על סיפור הפעולות, זאת דרך נקודות ראות סובייקטיביות רבות. מרכיביהם האופייניים של מחזותיו של אוריפידס היו - פרולוגים ופארודוסים, כשהמערכות היחידות שימשו בעיקר לביטוי מריבות ותככים.
הפרולוג יועד לצופה, ומסר אינפורמציה, כשמטרתו לרגש את הצופה - לא על ידי מה שיתרחש אלא על ידי המסתורין - כיצד המסר יתממש ויתרחש על גבי הבמה.
אופי מחזותיו נגעו בשאלות שהעסיקו את דעת הקהל, בעיות חיים כלליות כגון, נישואין, חינוך וצדק.
אוריפידס סבר כי מקור האסון והטרגדיה הם החיים עצמם, וכי העולם הינו שפל, ובו הטובים ביותר אומללים והגרועים ביותר אומללים גם כן. השקפתו על החיים היתה פסימית, וחוסר המזל, כך טען, הוא מצבו הטבעי של האדם. האושר על פי אוריפידס הוא מצב יוצא מן הכלל וזמני.
בתקופת יצירתו של אוריפידס, האלים והדת היו עניין חשוב בחיי הקהילה, אולם אוריפידס דחה את הטכסים הדתיים, וניתן להבחין במחזותיו בספקות דתיים. בנוסף, אוריפידס התנגד לשלטון הטירני שהיה נהוג, ולפוליטיקה ככלי להשגת פופולריות. הוא היה שונא מלחמה ומהלל השלום.
אוריפידס היה יוצר רגיש הבקי בנפש האדם. הוא המחיז לראשונה מצבי רוח שאינם ניתנים לשליטה, כגון התאהבות. הוא לא העלים ספקות והיסוסים והציג בעיות משני נקודות הראות שלהם.
חשיבותו של אוריפידס הינה שעד לזמנו הטרגדיה עמדה בסימן גבורה. אוריפידס שינה זאת בהצגת גיבוריו כאנשים עם רגשות ולבטים, ואף הבליט את קרבתם של גיבוריו אל האדם הממוצע, זאת לעומת קודמיו שהדגישו את עליונות גיבוריהם וריחוקם מהכלל.
דבר זה הפתיע ואף הרתיע את היוונים אך לבסוף אוריפידס כבש את רוחם ולאחר כשלונות רבים שגשג ושמו נודע כיוצר מבוקש ברחבי יוון העתיקה.
עבודה זו תעסוק בגלוי והנסתר כמשקפי הקונפליקט טבע - תרבות.
מטרתי הינה לחקור את הפעולות וההתרחשויות הנסתרות אל מול המוחצנות והגלויות, תוך כדי שימת דגש על שימוש בחלל, שפה - {דיאלוג, תחפושות, דמויות ופעולות דרמטיות} ובכך להבין את הקונפליקט הקיים בין הטבע והתרבות.
מבנה העבודה נועד להסביר לקורא כיצד הגלוי והנסתר משקפים את הטבע -תרבות, במחזה "היפוליטוס". זאת דרך בדיקת המאפיינים של הגלוי והנסתר בחלל,בתנועה שבחלל, בתלבושות, בעלילה ובפעולות הדרמטיות.
טענתי היא שהדמויות אפרודיטה וארטמיס מהוות את מסגרת העלילה, אחת בפתיחה והאחת בסיום כאשר אפרודיטה כמייצגת הנסתר - התרבותי, וארטמיס כמייצגת הגלוי - הטבעי.
כל אחת והדמויות המקושרות אליה ואל מהותה.
המחזה "היפוליטוס"
המחזה "היפולטיס" מתרחש בטרויזן, עיר בארגוליס.
תסאוס היה גיבור אתונה, בנו של איגיאיס מלך אתונה. עם בגרותו עבר את מבחן אביו ונשלח ע"י אימו לחפש את אביו. במסעו עבר הרפתקאות רבות ושמו הופץ כגיבור. אביו, מבלי לדעת כי זהו בנו, בעצת מדיאה, תכנן להרעילו בסעודה שהכין עבורו, אך תסאוס התגלה כבנו טרם ההרעלה, והוכתר לאחר מות אביו למלך שהוכר כמלך טוב וחכם.
באחד ממסעותיו הגיע לארץ האמזונות שם חטף את היפוליטה מלכתן, ויחד נולד להם בן - היפוליטוס - שבהשראת אימו גדל להיות עוין נשים, למעט האלה ארטמיס הציידת. לארטמיס הוא סגד. לאחר הלידה האמזונות חטפו את היפוליטה חזרה. תסאוס נשא את פיידרה לאישה (ביתה של פסיפאה שהתאהבה בשור, ואחות לאריאדני שנטשה את דיוניסוס
עבור תסאוס ושילמה על כך בחייה). נישואי תסאוס לפיידרה המיטו על שניהם חרפה ועל סיפור זה מבוסס המחזה.
המחזה "היפוליטוס" עוסק בשאלת הצו האלוהי - האם ניתן לעקוף צו זה ומהן ההשלכות במידה וננסה לעקוף את הצו האלוהי. "היפוליטוס" מנסה ביודעין להפר את הצו כשהוא מראה נאמנות ואהבה לאלה ארטמיס, ומתכחש לאלה אפרודיטה.
היפוליטוס מצטייר כנער כמעט מושלם, ללא עוונות, למעט חוסר רצונו להתמסד ולקבל את הצו האלוהי ואת דרך החיים המקובלת (נישואין, מלוכה וכדומה). יהירותו, שהיא גם העוון היחידי שלו, תגרום למותו בטרם עת. בנוסף ניתן לראות במחזה היבטים משפחתיים בעוד אנו חוזים במשפחתו המפוצלת של תסאוס מתפרקת, לאור תשוקותיו
המוקדמות יותר לאישה שאינה אישה הראויה למעמדו, על פי חוק יוון העתיקה.
אישה זו הינה היפוליטה, הידועה גם כמלכת האמזונות, ממנה נולד לתסאוס בנו הלא חוקי היפוליטוס.
המחזה ממחיש כיצד התשוקה או האהבה מביאות לתוצאות הרסניות דרך הצלע הנוספת במשפחה - המלכה פיידרה - שבאה משושלת של נשים שנהרסו בשל תשוקותיהן, המנסה בכל כוחה לשבור את מעגליות ההרס העצמי, על ידי שחרור עצמי דרך המוות.
למעשה, במחזה "היפוליטוס" נשאלות שאלות רבות בנוגע לחיי האדם כפרט אל מול מחוייבותיו כלפי האלים וכלפי המדינה. האם יכול אדם לקום יום אחד ולהחליט כי הוא מנשל עצמו מההתחייבויות שאינן נראות בעיניו, ולחיות כפי שהוא מאמין?
תפקיד הגלוי והנסתר המחזה:
אחד הנושאים הבולטים במחזה "היפוליטוס" הוא משחק בין הגלוי לנסתר, כמבטאי קונפליקט טבע - תרבות. נושא זה מעניין, כיוון שהדמות הראשית במחזה - היפוליטוס - הינה דמות שאינה נמשכת לאהבה או שלטון, דמות אשר מהווה אידיאל לשלמות ואדיקות רוחנית ופיזית, בעל שאיפות טבע וחופש. הוא מוצג כישות נעלה אך עם זאת בעל
מגרעה אחת ברורה ויחידה- היהירות, המונעת ממנו להפוך לקדוש, ובמקום זאת הופכת אותו לדמות טרגית.
דמותו של היפוליטוס, והנשוא ניתנים להשלכה על שנות התשעים ודור ה- X המאפיין אותו. דור זה מאופיין כדור המתלבט בשאלות המחויבות אל מול החופש, וניצב אל מול הדילמה שכרוכה בוויתור על אחד למען השני, והמאבק בשילובם. גם כיום ניתן לראות בהתנהגות דור ה- X קונפליקטים פנימיים המוסתרים על ידי התנהגות גלויה, החל
בנטיותיהם הפוליטיות, או בחירתם המקצועית, וכלה בהתלבטויות מיניות ועיסוק בנפש הפנימית ובשאלת "מי אני?".. לכן שאלתי המחקרית הינה -הגלוי והנסתר כמשקפי הקונפליקט טבע -תרבות. בכוונתי לחקור את הפעולות וההתרחשויות הנסתרות אל מול המוחצנות והגלויות, תוך כיד שימת דגש על שימוש בחלל, שפה {דיאלוג, תחפושות,
דמויות ופעולות דרמטיות} ובכך להבין את הקונפליקט הקיים בין הטבע והתרבות.
אתחיל בדמויות דומיננטיות המובילות את רוח המחזה -דמויות האלות אפרודיטה וארטמיס. אלו דמויות אשר מהוות את מסגרת הדרמה, בהיותן עוגן לצו האלוהי.
דמותה של אפרודיטה, הפותחת את המחזה, מצטיירת לקורא כדמות אלה שאינה מסוגלת לסלוח. זוהי אלת התשוקה, המקנה יתרון לאלו העובדים אותה וכשלון למתייהרים לחיות בלעדיה. היא רוצה לשלוט בכוחותיה, על אל ואדם, ומתרעמת כשזה לא מצליח. היא חסרת רסן בכעסה, ועבורה המטרה מקדשת את האמצעים. אפרודיטה מהווה פרולוג למחזה
-היא הנותנת את הרקע לעלילה ומסבירה את שעתיד להתרחש.
אפרודיטה מייצגת את התרבות. היא אלת הזוגיות, ועל כן מיקומה בדרך כלל יהיה בתוך חלל מובנה, כלומר בתוך ארמון ולא בחוץ בטבע הפראי יותר. בנושא הגילוי וההסתרה דמותה חלוקה. בעקבות היותה אלת התרבות והזוגיות, הנסתר מייצג את דמותה, אולם זוהי אלת התשוקה, והתשוקה מאופיינת כמשהו פראי וחסר שליטה. מכאן אלמנט
הגילוי המקושר גם הוא עם דמותה - היא הנותנת את המידע אודות העומד להתרחש, כבר בתחילת המחזה, ומאפשרת גילוי לצופה. אפרודיטה הינה מייצגת התרבות, הנישואין והמשכיות הדור, היא ביטוי של הציבורי, המוכר והדומיננטי בחברה היוונית הקדומה.
דמותה של ארטמיס, הסוגרת את המחזה, מצטיירת כדמות אלה רפת רוח שאינה מגנה על בן טיפוחיה. זוהי אלת הצייד הבתולה, המדגישה את הקונפליקט הקיים בינה לבין אפרודיטה, בעצם ביטויי הסלידה שלה מאלת התשוקה.
ארטמיס מוצגת כאלה מנותקת רגשית, למרות אהבתה להיפוליטוס וצערה על מותו. היא מסבירה מדוע לא חשה לעזרתו {חוקי האלים} ומוצגת כסמל ההגיון והצדק, כמאירת עיניים. דמותה מקושרת לטבע, לפראיות ולחוץ, ובאיפיונה זו היא מקושרת לאלמנט הגילוי.
היא המראה את פניהם האמיתיות של הדמויות במחזה: טוהרו ותהילתו של היפוליטוס, יצריותה וכבודה של פיידרה, תככנותה של אפרודיטה וחוסר אמונתו של תסאוס. ארטמיס למעשה סוגרת את העלילה ומשלימה בין אב לבן, על ערש דווי.
ארטמיס היא דמות המקושרת עם טבע, חופש ובתולין. בעצם שלילתה את ההתמסדות, ובסלידתה מאפרודיטה היא מייצגת את הפרטי, הדרך האינדיבידואליסטית, שלא היתה נהוגה ביוון העתיקה ושנתפסה כמשהו חריג ואף רע.
דמותו של היפולטיוס מייצגת את הטבע, החופש ומכן את הגלוי - דעותיו פתוחות ואין בו השגות לגבי דרך חייו ואמונותיו, והוא נאמן לעצמו עד סופו המר, ומותו.
היפוליטוס מתואר כצייד אוהב טבע, חי חיי טוהרה, ובתוליות. הוא עוין את אפרודיטה, וסוגד לארטמיס, הציידת הבתולה. אהבתו אליה הינה אפלטונית, אהבה חסרת מימוש. היפוליטיס חולה בהיבריס (יהירות) - הוא חושב שהוא טוב משאר הגברים הזקוקים לנשים, הוא השפוי היחידי, מרוחק מכל חטא ושולט ביצריו. הוא מעדיף להישאר נער
מאשר להתבגר - עלם המשתעשע בצייד ומשחקים, חופשי למעשיו, מחוץ למסגרות של נישואין ופוליטיקה, המקושרים לבגרות ותרבות. כאן משתלבת גם חוכמתו - הוא יודע כי העדר סכנה נותנת יותר סיפוק משלטון.
דמותה של פיידרה לעומתו, מייצגת בדרך ברורה את התרבות והקונפליקטים והתסבוכות הכרוכים בחיים בעולם תרבותי. דמותה מעלה את נושא הנסתר - היא הגורם להסתרה וכל מעשיה מובילים אותה לגלוי, לטבע, המקום שמושך אותה וגורם לתפנית בחייה התרבותיים.
פיידרה היא מלכה שנוכח עברה המשפחתי מוקירה את הכבוד מעל הכל. היא ניצבת בפני קונפליקט אישי שטמון בתוכו עוד קונפליקט. הקונפליקט הראשון הוא להתמסר לתשוקה או לשמור על הכבוד, ומכאן נולד הקונפליקט - האם לגלות את סודה או להסתירו. פיידרה הינה דמות אצילית, עימה הקהל מזדהה. בעייתה נוגעת ללב ומובנת, הגורל משחק
עימה כמו כן היא מעין כלי משחק בידי שאר הדמויות: אפרודיטה מכתיבה את גורלה, האומנת גורמת לה, בניגוד לרצונה לגלות את סודה ומכריעה את גורלה בהפצתו, והיפוליטוס דוחה אותה כחפץ מאוס.
תוך כדי חשיפת הגלוי והנסתר אנו רואים בעצם את הדרישות של עולם הטבע אל מול דרישות עולם התרבות התובעני.
הקונפליקטים במחזה מודגשים דרך:
שימוש בחלל והתנועה בו - כשהחלל הבדיוני הפיזי מזוהה עם הגלוי, הטבע, והציבוריות - בו נחשפים סודות ומתעמתים צדדים. החלל הבדיוני הקונספטואלי, לעומתו, מזוהה עם הנסתר, התרבותי. הארמון - השטח הפרטי שבתוכו יש לגיטימציה לשמור על סודות כדי להמשיך ולשמור על הקונבנציות המלכותיות והתרבותיות.
שימוש בתחפושות כאמצעי הסתרה וויזואלי/ פיזי, אך למעשה כאמצעי מטאפורי להסתרת סוד.
שימוש בפעולות דרמטיות, כגון יציאת היפוליטוס מהארמון באמצע העימות עם המטפלת, בכדי לאשש את הסברה כי פעולת הגילוי והחשיפה מקומה בחוץ, בטבע. ולא בטוהרת הבית שתטומא על ידי החשיפה. ובעצם לחשיפה אין מקום בקודשת הבית.
שימוש בחלל , תחפושות ופעולות דרמטיות:
החלל מתרכז סביב מהותה של אפרודיטה המקושרת לבית ולזוגיות, לבין מהותה של ארטמיס המקושרת עם הטבע והאהבה האפלטונית. אנו רואים את שתי הדמויות המרכזיות נקרעות בין שתי מהויות אלו -היפוליטוס מגיע מהיער, מהטבע, טהור מבחינה מינית -כלול בתחום שלטונה של ארטמיס. משם הוא עובר לתחום חלל הארמון, שם יגלה את הסוד
שיחריב את גורלו. סופו יהיה בגלות שם ימות בחוץ, בטבע {בחוף הים} כפי שהופיע בתחילת המחזה. לעומתו פיידרה, המלכה, מגיעה מהארמון, מהבית ומהזוגיות עם תסאוס. היא שואפת, בעקבות מזימתה של אפרודיטה, להתאחד עם הטבע בכדי להתאחד עם היפוליטוס, ועם האלה אליה הוא סוגד -ארטמיס. הזיותיה אודות הטבע נקטעות עם חשיפת
סודה, דבר המאלץ אותה לשוב לחלל הארמון שם היא מוצאת את מותה.
חשיפת הסוד גם הוא מקושר לחלל - לסוד הנוראי אין מקום בקדושת הבית, בתרבות. ולכן הסוד המתגלה על ידי האומנת, מתגלה כשהן בחוץ, כמו כן היפוליטוס, עם שמיעת הסוד בורח אל מחוץ לכותלי הארמון. קיימת הרגשה תמידית, כי החוץ יודע יותר על הפנים, אולם מנוע מלדבר אודותיו בגלל הכבוד. אלמנט זה בא לידי ביטוי בשיא -
כשהיפוליטוס אינו חושף את הסוד בפני אביו, למרות שיש בגילוי סיכוי להצלתו. עם זאת, ארטמיס בסיום המחזה -כמייצגת הטבע והחוץ - חושפת את כל כפלי המזימה.
עיקר השימוש בתחפושות כמייצג גילוי והסתרה, נבנים סביב הצעיף של פיידרה -עימו היא מסתירה את פניה נוכח מבוכתה. ועם הסרת הצעיף מעל פני -נחשף הסוד הנוראי .
סיכום:
המישור המופשט עליו מבוסס המחזה הוא ה"היבריס" וכיצד עלינו להימנע מלחצות את גבול הטעם הטוב. על בסיס המישור המופשט, שהוא גם האמירה של המחזה, ישנו מישור קונקרטי, שהוא למעשה העלילה ובה נקודת ניתוח המחזה שלי - פונקציית הגילוי וההסתרה.
המחזה כולו מבוסס על פונקציה זו, החל מדמותה של אפרודיטה שמבוססת לחלוטין על המשחק בין הגילוי וההסתרה וכלה בארטמיס, החושפת את רובדי מזימתה של אפרודיטה בסופו של המחזה.
הדמויות, החלל והזמן משרתים את הפונקציה ומשתלבים בכדי לתת אפקט מושלם -הדמויות מפולגות, בעוד שחלקן תורמות לגילוי {האומנת, המקהלה, אפרודיטה}, חלקן תורמות להסתרה {פיידרה, היפוליטוס, המקהלה}.
העמדת הגברי אל מול הנשי עוזר לחדד את הגילוי וההסתרה, בצורה שונה - האישה מתוארת כיצור המושפע מרגשותיו ויצריו, הפולט את הסוד; ומולה הגבר האחראי, העומד במילתו, ושומר את הסוד עד מותו.
המקהלה במחזה אינה מקבלת תפקיד מהותי, להבדיל ממחזות יוונים אחרים. זוהי מקהלה של נשים, ומתוקף כך מוסטות יותר לצג הגילוי. דבר המחזק את הטענה כי הנשים הן יצורים חלשים אשר אינם יכולים לעמוד בפיתוי וצריכים לדעת הכל {הן עוזרות לדלות את הסוד}.
החלל והזמן, והמעברים שבין החוץ לפנים, העתיד והעבר - סימבולית ופיזית ממחישים את הקו שיש בין הגלוי לנסתר, וכי כל דבר שמנסים להסתיר בסופו של דבר יוצא החוצה אל האור. להסתרה אין ערך למרות שכוונת ההסתרה היתה אצילית.
השימוש במעברים בא כדי לחזק החלטות ומסקנות שנעשו על הבמה, בידי הדמויות.
עצם רצונה של פיידרה להסתיר את הסוד נובע מגורלן של אימה ואחותה שלא הסתירו את יצריהן ועל כך נידונו למיתה. אפרודיטה היא סמל הגילוי וההסתרה, דבר הבא לידי ביטוי בתכונותיה ובהשפעתה - היא כועסת על היפוליטוס, נעלבת מיחסו, אך מסתירה את זה במסווה של זלזול באלים. במקום נקמה אישית היא הופכת את חטאו לחטא קוסמי.
ההיבריס המדובר אומנם בא לידיד ביטוי בתחילת המחזה, בפרולוג, בצורה מודגשת, אך בשאר המחזה הוא די מוסתר.
לסיכום -
מהדמויות, החלל והזמן - אנו מקבלים עולם בדיוני המבוסס על הגילוי וההסתרה, שמטרתו להוכיח את בני האדם על ההיבריס ולהראות כמה הם קטנים אל מול האלים {שמשתמשים בהם ככלים במשחק שלהם}. אפרודיטה וארטמיס עומדות זו מול זו, וכל דמות או שיח מעצימים את ההנגדה ביניהן, ואת הסתירות הקיימות בין הדמויות.
לאורך המחזה מורגשת יד האלים ומכאן קטנות האדם באה לידי ביטוי.
ביבליוגרפיה:
אוריפידס, "היפוליטוס", {מיוונית: אהרון שבתאי}, הוצאת שוקן, תל אביב, 1992 .
אוריפידס, "מדיאה", מבוא, {מיוונית: אהרון שבתאי}, הוצאת שוקן, ירושלים, 1983.
שפיגל, נתן, "אוריפידס", אוריפידס, המשורר והוגה הדעות, פרסומי הר הצופים, הוצאת י"ל מאגנס, אוניברסיטה עברית, ירושלים, 1982.
שפיגל, נתן, "אוריפידס", מחזות אוריפידס שנשתמרו - "היפוליטוס", פרסומי הר צופים, הוצאת י"ל מאגנס, אוניברסיטה עברית, ירושלים, 1982.
Mcdonald, Marianne, "Terms of Happiness in Euripides", Hippolytus, Vandenttoeck Ruprecht, Gottingen, 1978.
Michaels, Lloyd, "The Agon in Euripides", The Early Years, Clarendon Press, Oxsford, 1992.
Segal, Charles, "Euripides the Poetics of Sorrow", Confution Concealment, Duke Uni. Press, Durham London, 1993.
הערת מערכת:
את המחזה בתרגום לאנגלית ניתן למצוא ב:
http://classics.mit.edu/Euripides/hippolytus.html
אהרון, שבתאי, "מבוא", מתוך : מדאה לאוריפידס, ירושלים, הוצאת שוקן, 1983, עמוד 14-15.
נתן, שפיגלר, "אוריפידס" אוריפידס המשורר והוגה הדעות, פירסומי הר צופים ירושלים, הוצאת י"ל מאגנס, ירושלים, 1982, עמוד 338, 340.
Lloyd, Michaels ,"The Agon in Euripides", Early Agons, Clarendon Press, Oxsford, 1992, P.45-47.
אוריפידס,היפוליטוס, הוצאת שוקן, ירושלים, 1985 ,עמוד 36, שורה 48: "בצרתה לא אתחשב עד כדי כך שלא אגבה"...
נתן, שפיגלר,"אוריפידס", מחזות אוריפידס שנשתמרו -"היפוליטוס", עמוד 232.
אוריפידס, היפוליטוס, עמוד 86 שורה 1400: " זוהי תוכניתה של אפרודיטה הנוכלת"..
Charles, Segal, "Euripides The Poetics of Sorrow", Confusion Concealment , Duke Uni. Press, Durham, 1993, Chapter 8, P. 137-138.
1

תגים:

יווני · היפוליטיוס · טרגדיה · אוריפידס · גלוי · היפוליטוס · נסתר

עבודות נוספות בנושא:

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "ניתוח המחזה היפוליטוס \אוריפידס", סמינריון אודות "ניתוח המחזה היפוליטוס \אוריפידס" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.

אודות האתר:

יובנק הנו מאגר עבודות אקדמיות לסטודנטים, מאמרים, מחקרים, תזות ,סמינריונים ועבודות גמר הגדול בישראל. כל התקצירים באתר ניתנים לצפיה ללא תשלום. ברשותנו מעל ל-7000 עבודות מוכנות במגוון נושאים.