היישום אינו מחובר לאינטרנט

בכחוס ואריאדנה \ טיציאן

עבודה מס' 060844

מחיר: 181.95 ₪   הוסף לסל

תאור העבודה: הסיפור המיתולוגי וניתוח התמונה.

1,494 מילים ,3 מקורות ,2002

תקציר העבודה:

בכחוס ואריאדנה \ טיציאן

בעבודה זו בחרתי להתמקד ביצרתו של האמן הידוע טיציאן, שחי בין השנים -1487
1576 והיה מהחשובים בציירי הרנסנס באיטליה.

את הציור "בכחוס ואריאדנה" הוא צייר בשביל טירה של הדוכס מפרארה. הציור
חושף את סגנונו החושני, ואת ביטויו השופע ביותר בציוריו המיתולוגיים.
ביצירה זו הוא צייר בעצם את מיתוס בכחוס ואריאדנה, מיתוס יווני עתיק יומין.

מקורות:



Untitled
בכחוס ואריאדנה / טיציאן
מבוא
בעבודה זו בחרתי להתמקד ביצרתו של האמן הידוע טיציאן, שחי בין השנים 1487-1576 והיה מהחשובים בציירי הרנסנס באיטליה.
את הציור הזה "בכחוס ואריאדנה" הוא צייר בשביל טירה של הדוכס מפרארה. הציור חושף את סגנונו החושני, ואת ביטויו השופע ביותר בציוריו המיתולוגיים.
ביצירה זו הוא צייר בעצם את מיתוס בכחוס ואריאדנה, מיתוס יווני עתיק יומין.
הכל התחיל כאשר זאוס- אבי האלים התאהב בסמלה - בת קדמוס מלך תבאי, כאשר הרתה לו הוא נדר לעשות כל מה שתבקש. הרה - אישתו ביקרה אותה במסווה של אישה זקנה והציעה לה לבקש מזאוס לראותו בצורתו האלוהית, ובכך היא המיטה עליה כליון.
זאוס נאלץ להיענות לתחנוניה ובא אליה כברק, ושרף אותה. הוא הצליח לחלץ את העובר מבטנה בעוד מועד ושם אותו בירכו - עד שיעברו חודשי ההריון,ואז הוא פתח את ירכו וילד את דיוניסוס.
הרמס מסר את התינוק לידי נימפות בהר ניסה, ושם הן טיפחו אותו והאכילו אותו בדבש.
בניסה דיוניסוס המציא את היין. אבל הרה לא פסקה מלרדוף את הילד, כאשר מצאה אותו היא היכתה אותו בשגעון, ומאז נאלץ האל לנדוד ולכל מקום שאליו הגיע הביא איתו את היין והגפן.
בדרכו ליוו אותו במחולות הסאטירים והנשים "המשתגעות" (המנייאדות) והן החזיקו בידיהן ענפי שומר עטורי קיסוס ואיצטרובלים, התעטפו בעורות עופרים וחגרו למותניהם נחשים.
דיוניסוס הגיע למצרים למלך פרוטאוס. ממצרים יצא להודו, חצה את הפרת על גשר שהצמיח מגפנים וקיסוסים, וחצה את החידקל על גבו של נמר. לאחר שכבש את הודו שב לאסיה הקטנה, בדרכו הביס את האמזונות שחסמו את דרכו. וכשהגיע לפריגיה טיהרה אותו ריה מהדם ששפך,היא לימדה אותו את פולחן ההתקדשות והעניקה לו את השמלה
והטמבור.
משם יצא האל ליוון ותבאי - מקום הולדתו.כשעבר עם חבורתו בתראקיה, תקף אותם ליקורגוס- מלך האדונים ונופף לעברם במלמד בקר. בבהלה הושלחו האיצטרובלים וענפי הקיסוס ארצה, הסאטירים והמנייאדות נכלאו ודיוניסוס עצמו קפץ לים והסתתר במערה של תטיס.
מלוויו הכלואים של האל השתחררו בדרך פלא - הכבלים גלשו מידיהם, בית הכלא רקד ודלתותיו נפתחו. ליקורגיס נתקף בשגעון- הוא דימה בהזיותיו את בנו דריאס לזלזל של גפן שצץ מהאדמה וקיצץ בגרזן את אפו, אוזניו ואצבעותיו. מעוצם הזוועה הארץ לקתה בעקרות, ודיוניסוס שעלה מן הים ניבא לאדונים שהארץ תישאר שוממה אלא אם
יהרגו את מלכם- הם כלאו אותו וקשרו אותו לסוסים משתוללים שהרגו אותו. דיוניסוס הגיע לתבאי וכאשר גילה שאחיותיה של אימו כופרות באלוהותו הוא היכה אותן בשיגעון.
לכן זנחו כל נשות העיר את בתיהן עלו להר קייתרון ושם קיימו את פולחני האל.
רועה אחד שב העירה ותיאר באוזני המלך פנתאוס את השינוי שחל בהן:
יחפות הן משוטטות בחורשות, לבושות עורות מנומרים, עם חגורות נחשים שמלקקים את לחייהן, את ראשיהן מעטרים זרי קיסוס, גפן ואלון.ובהאחווה נפלאה עם הטבע הן חולצות שד ומניקות עופרים וגורי זאבים, הן מכות בענפי שומר ואיצטרובלים ומהסלע פורצים מים. חובטות באדמה ויוצאת ממנה יין, שורטות בציפורניהם את הקרקע
ופורצים ממנה סילוני חלב.
לאחר שפולחנו של דיוניסוס התקבל בכל הארצות, עלה דיוניסוס לאולימפוס, ותפס את מקומו במשפחת האלים. הוא העלה מהשאול את סמלה אימו והעניק לה את השם תיאונה, ובשם זה הציג אותה בפני יושבי האולימפוס.
אריאדנה, ביתו של מינוס, ראתה את תיזאוס בקנוסוס- ומייד התאהבה בו, היא באה אליו בסתר והבטיחה לעזור לו להלחם אם ייקח אותה לאתונה ויישא אותה לאישה. לאחר שתיזאוס נשבע שיעשה כדבריה, היא הביאה לו פקעת חוטים- והסבירה לו כיצד יינצל בעזרתה מהמבוך. כשהובל בלילה לתוך הלבירינת קשר תיזאוס את קצה החוט לפתחו
ובלכתו במבוך התיר את הפקעת עד שהגיע למקום בו יושב המינוטאורוס. לאחר שהרג את המפלצת, החזיק בחוט וכרך אותו מחדש עד לפתח. באותו לילה שיחרר תיזאוס את הנערים והנערות שהיו עימו, ובליווית אריאדנה הם עלו על ספינתם והפליגו מכרתים. אך כשחנו באי נקסוס, נטש תיזאוס את אריאדנה והפליג לדרכו. עם שחר התעוררה
אריאדנה על החוף וגילתה שנעזבה.
למקום הגיע דיוניסוס ונשא אותה לאישה. תיזאוס עצר באי דילוס, זבח לאפולון ומשם הפליג ישר לאתונה. אך כשהתקרב לעיר בשמחה- שכח להניף מפרש לבן, ועל כן אייגאוס הזקן ראה ספינה עם מפרש שחור -ובייאוש השליך עצמו לים. מאז נרא שמו של הים - הים האייגאי.
לאחר שהתבהרו לנו רקע המיתוסים נעבור ליצירה על מנת לראות במה מתבטאים המיתוסים הקלאסיים ביצירה הרנסנסית של טיציאן.בכחוס ואריאדנה 1521-1523
בכחוס הוא דיוניסוס, אל היין, מופיע במרכז היצירה עם בני ליוויתו מבעד לנוף.
הוא התאהב באריאדנה (משמאל), ולכן הוא קופץ מהמרכבה שלו שנמשכת -ע"י זוג צ'יטות (המסמלות כוח, וגם הצ'יטות מסתכלות אחת על השנייה ממש כמו בכחוס ואריאדנה), לכיוון שלה.
אריאדנה מופיעה ביצירה כהולכת לכיוון הים, הרי תיזאוס השאיר אותה על האי ושט בחזרה לביתו, וניתן להבחין בפרט חשוב-אך ניסתר קמעה ביצירה, זוהי הספינה המכה גלים באופק התמונה מצד שמאל.
מים גם מסמלים חיים. אך הם יכולים להופיע גם כסמל לזמן- מים כמשהו שיכול לטהר, להבריא, כמשהו נזיל, לעניות דעתי כאן הם מסמלים את התחלת החיים החדשים של בכחוס עם אריאדנה.
התמונה מראה לנו את הפחד שנראה על פניה של אריאדנה מבכחוס-אך כפי שממשיך המיתוס הוא התחתן איתה והעלה אותה לגן עדן והכין לה כתר מקונסטלציית כוכבים (הנקראת על שמה)- שכאן ביצירה מיוצגת ע"י הכוכבים הנמצאים בשמיים, ואם נשים לב אפילו ממש מעל ראשה של אריאדנה, כמעין הילה.
וזה על מנת להדגיש את העניין שמעתה אריאדנה היא בת אלמוות.
ביצירה טיציאן עקב אחרי פרטי המיתוס כמעט אחד לאחד, ואת זאת ניתן לראות ע"י אלמנטים דיוניסים המצויים ביצירה: עצי הקיסוס והאלון שמסמלים את הפולחן מצויים על ראשו של בכחוס, ושל המנייאדות, ואף ישנו עץ אלון מצד ימין של התמונה ועליו מצוי גפן:
המנייאדות גם הן נמצאות בתמונה, ואף מוזכר במיתוס שהן היו חולצות שד ומניקות עופרים וזאבים, אז כאן אומנם לא נראים עופרים אך הן נראות כחולצות שד עפ"י כללי הפולחן הדיוניסי המסמל תאווה, הנאה ופריון. ישנה אוירה שלוחת רסן.
צבע בגד מנייאדה אחת הוא לבן - המסמל טוהר ותמימות על פי הנצרות (גם מתחת לפוטי ישנו פרח קטן בצבע לבן ), צבע בגדה של המנייאדה שנייה הוא אדום וכחול - אדום הוא סמל הפיתוי/האהבה, וכחול הוא סמל לרוגע, שלווה, צבע המים /שמיים, צבע האינסוף. גם בגדיה של אריאדנה הם בצבעים האלה. אך לעומת זאת צבע בגדו של בכחוס
הוא אדום בלבד - דבר המדגיש את מטרת הפיתוי והפולחן שלו, וגם כדי למשוך את תשומת ליבנו בשל הניגוד בין צבע חם לצבע קר- השמיים.
גם מצויין במיתוס שההמנייאדות היו מחזיקות נחשים,אז כאן ישנו שינוי ביצירה- ישנו גבר שעליו יש הנחשים מטיילים, והוא בעצם ציטוט של טיציאן ליצירה אחרת "לאוקון" -הפסל לאוקון מצא פסל עתיק בתוך כרם בגבעת אסקלוילינו, ב-14 בינואר 1506, והיתה לו השפעה עצומה על אמני רומא. (מיכאלאנג'לו והאדריכל ג'וליאנו דה
סנגאלו ראו את הפסל בעודו קבור באדמה והם זיהו אותו כקבוצת הפסלים היוונית העתיקה שפליני תיארה כ"עבודה שיש להעדיפה על פני כל מה שנוצר באומנויות הציור והפיסול"). בין שתי רגליו של לאוקון, ביצירה ישנו פרח. הפרח הוא האירוס (נקרא ע"ש האלה היוונית של הקשת בענן, שהעבירה את נשמות הנשים לשאול ולפיכך נהגו
להניחם על קיברם, שלושת העלים של האירוס מסמלים את האמונה, חוכמה ואומץ לב (ככל הנראה האלמנטים המאפיינים את לאוקון).
בפרט הזה מהציור ניתן להבחין באלמנטים המופיעים בהרבה יצירות של התקופה. לדוג': אנשים ערומים- זה נותן אסוציאציה של גן עדן (במיוחד שיש כאן אפילו מישהו עם נחש), הפאן הארוטי חושני נמצא בכל גן עדן. ואם נרחיק יותר אז גם העצים נותנים הרגשה של גן עדן (עץ הדעת - המקור לכל הרומנטיות עלי אדמות. היין (הגפן)- יש
לו תכונות טבעיות (כמו חליצת השד של המנייאדות), ובעצם עשיית היין יש השמדת הענבים, אך יוצא מהם משהו אחר- טוב. יש ליין גם תחלופה של יום ולילה- מסבירים את זה ע"י התחדשות של הטבע - כאן מבחינים בשמיים ביום ואם מביטים כלפי מעלה אז רואים את הלילה.
ישנו סאטיר במרכז התמונה הגורר אחריו עם חבל ראש של עגל ועל ראשו יש זר של פרחי יסמין (פרח הבושה הזה מסמל אהבה, ובנצרות הוא אף סמל לאושר שמיימי). כל חברי הפמלייה שמחים וצוהלים- המנייאדות מחזיקות בתוף ומצילתיים, כפי שנהוג בפולחן דיוניסוס. ובקצה התמונה מצד ימין ישנו אדם שמנפנף ברגל של שור כמו בנשק (השור
מסמל כוח ואון, וכך גם התגובה שלו- כמו בנשק שגם זהו כוח).
בהסתכלות הכללית על התמונה שמים לב שיש הרבה תנועה ביצירה: בכחוס הוא המרכזי ביותר, והוא גם תלוי בין שמים וארץ- התמונה כבייכול "תפסה" אותו באמצע הקפיצה מהמרכבה, והוא מסתכל קדימה- לכיוון של אריאדנה, הסתכלות קדימה מסמלת אהבה ארצית חושנית, ובגדיו מובלטים ע"י הברק של הבד, עוד תנועה היא של לאוקון שהוא נמצא
במהלך ריצה, והסטיר שמאחוריו נראה כביכול כ"נדחף" לתמונה:
רוב האנשים בתמונה נמצאים תוך כדי הליכה - תנועה, למעשה זהו סמל המייצג אקטיביות (אקטיביות הפולחן והתמונה).
סיכום
את רוב פרטי התמונה מצאנו במיתוס המדובר, אך מהו הכד הזרוק על הבד בצדה השמאלי של התמונה?! זהו דבר תמוה, ואיני בטוחה מה הקשר בינו לשאר התמונה.
ע"י תוכנת מחשב התמקדתי בכד מקרוב- וגיליתי שזהו לא אלא מאשר כד עם חותמת הצייר - טיציאן. זאת הסיבה שהיה הדבר תמוה. האמן בעצם רצה להטמיע את עצמו ביצירה ולא זו בלבד שצייר מיתוס קלאסי אלא ע"י ציור אלמנט מתאים מהתקופה ושיוכו לתקופה אחרת, אלא גם לאדם אחר והוא האמן בכבודו ובעצמו.
באלמנט זה מודגש בצורה הטובה ביותר השילוב שבין התקופה הקלאסית לבין תקופת הרנסנס.
טיציאן בעצם ביצע ארס פואטיקה - הוא ציטט את התקופה הקלאסית ואישרר את עצמו באותה יצירה, ע"י ציור הכד שקשור לתקופה שונה - התקופה הקלאסית אך צוייר בתקופת הרנסנס.
ביבליוגרפיה
שבתאי, אהרן. המיתולוגיה היוונית- מיתוסים, ספרי תל-אביב, 2000, תל-אביב.
קול, אליסון. בעין האמנות - רנסאנס, הוצאת ספריית פועלים, ידיעות אחרונות, ספרי חמד, 1995, תל אביב.
ברוס-מיטפורד, מירנדה. סימנים וסמלים, הוצאת כתר, 1998.
1 שבתאי, אהרן. המיתולוגיה היוונית- מיתוסים, ספרי תל-אביב, 2000,תל-אביב, עמ' 23-25, 108-109.
קול, אליסון. בעין האמנות - רנסאנס, הוצאת ספריית פועלים , ידיעות אחרונות, ספרי חמד, 1995, תל אביב. עמ' 51.
ברוס-מיטפורד, מירנדה. סימנים וסמלים, הוצאת כתר, 1998, עמ', 50.

תגים:

אומנות · אמנות · קלאסית · מיתולוגיה · ספרות · קלאסית · רנסאנס · רנסנס

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "בכחוס ואריאדנה \ טיציאן", סמינריון אודות "בכחוס ואריאדנה \ טיציאן" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.

אודות האתר:

יובנק הנו מאגר עבודות אקדמיות לסטודנטים, מאמרים, מחקרים, תזות ,סמינריונים ועבודות גמר הגדול בישראל. כל התקצירים באתר ניתנים לצפיה ללא תשלום. ברשותנו מעל ל-7000 עבודות מוכנות במגוון נושאים.