היישום אינו מחובר לאינטרנט

ציפורי במאות ה3- וה4- לפנה"ס

עבודה מס' 041551

מחיר: 228.95 ₪   הוסף לסל

תאור העבודה: רקע, ציפורי בעת הקדומה, רבני ציפורי וחשיבותה לאחר המרד, העיר בימי יהודה הנשיא ואופייה לאחר מכן.

5,306 מילים ,24 מקורות

תקציר העבודה:

ציפורי במאות השלישית רביעית לפנה"ס

תוכן עניינים
1. מבוא
גילגולים לשם העיר
2. ציפורי בזמנים קדומים
3. רבני ציפורי
בית הדין בציפורי
חשיבות ציפורי כמרכז לאחר המרד
4. ציפורי בימי רבי יהודה הנשיא
מעבר רבי לציפורי
נושאי התפקידים בציפורי
5. ציביונה הרבני של ציפורי לאחר רבי יהודה הנשיא
6. סיכום - ציפורי פאר הגליל
7. ביבליוגרפיה
8. מראה מקום

מבוא
בעבודה זו ננסה לתאר את פניה של העיר ציפורי במאות השלישית רביעית לפנה"ס העבודה עוסקת בתקופת המשנה והתלמוד וחופפת גם לתקופת התנאים והאמוראים. במהלך העבודה נתאר את מעמדה ותפקידה של ציפורי כמרכז רוחני ותרבותי, כמו כן ננסה לעמוד על חשיבותה ההיסטורית של העיר במחקר .
ציפורי הקדומה ישבה על גבעה רחבה באמצע הגליל התחתון, במקומו של הכפר הערבי ציפוריא, כארבעה מיל צפונית-מערבית לנצרת.
לפי מסורת של האמורא זעירא, ציפורי היא קטרון המקראית (שופטים א' 30) "ולמה נקרא שמה ציפורי ? שיושבת בראש ההר כציפור. ככל הנראה קטרון היא ציפורי, שנודעה בסביבתה הפורייה ותפסה את רוב מערבו של הגליל התחתון, נראה שכוונת האמוראי ר' זעירא בהתייחסו לציפורי הייתה לומר כי קטרון וציפורי היו שתי ערים קרובות וסמוכות זו לזו.
קיימת סברה כי שני המקומות היו קיימים זה ליד זה בזמן אחד מפני שאחד התנאים כונה שמעון איש קטרון וכפי הנראה גם היו מקטרון תנאים נוספים, בזמן שהעיר ציפורי נודעה זמן רב בשם זה.
נראה שחז"ל בקשו למצוא סימוכין למסורת המייחסת את הגירסה הישנה של ציפורי לימי יהושע בן - נון לכן ניסו למצוא שם מקום מתאים מהימים ההם כדי לזהותו עם ציפורי של תקופתם.
בתעודות שונות מתקופת הגאונים זיהו את תרצה המקראית (יהושע י"ב 24, שיה"ש ו' 4) עם ציפורי, מקורו של זיהוי זה הוא, לדעת קליין בשיר השירים רבה לפסוק "יפה את רעיתי כתרצה", שם נאמר: "אלו נשי תירען דאמר רבי נשי תירען כשרות היו, עמדו ומחו על עצמן ולא נתנו מנזמיהם למעשה העגל".
נראה כי רבי התכוון למעשה פסול שקרה בימיו ושנדחה על - ידי נשי תירען, הסמוכה לציפורי, שנקראה אז בשם תרצה.

מקורות:

גם ציפורי סבלה מגזרות המושל הרומאי. קודם שנכבשה יהודה, קיוו הנמלטים מיהודה למצוא מחסה מפני רודפיהם הרומאים, אולם לאחר כישלון המרד דבר זה לא היה בנמצא.
בית הדין בציפורי
לאחר מותו של ר' חלפתא מלא את מקומו בנו, ר' יוסי אשר בית דינו בציפורי נודע לתהילה ועליו נאמר "אחר ר' יוסי לציפורי". כל אלה מעידים איפוא על שהעיר הפכה, לאחר חרבן בית המקדש, לאכסניה של תורה אשר במשך דורות ישבו בה תלמידי חכמים מהם ישיבת קבע ומהם לזמן מה.
בית הדין בציפורי מילא אם כן שני סוגים מרכזיים של תפקידים, תפקיד של פוסק דתי בכל הקשור בענייני הלכה ותפקיד של מפשר חילוני. יש לזכור כי פעילות זו לא הוכרה על ידי הרומאים, לאחר המרד הרומאים אסרו על פעילות משפטית יהודית מה שהיקשה על בתי הדין של ציפורי את פעולתם.
לפני חורבן הבית ישבו בציפורי, כאמור, רק משפחות מיוחסות שהתנגדו לתורת הפרושים ועל כן אין לתמוה שלא נמסר לנו אפילו שם אחד של תלמיד חכם שישב בציפורי או שהיה שם בתקופה שלפני המרד הגדול בעוד שבערים אחרות בגליל היו כאלה. לאחר המרד משתנים פני הדברים ונתונים אלה נכונים במיוחד אם התפתחות בית הדין בציפורי.
חשיבות ציפורי כמרכז לאחר המרד
הסיבות לפריחתה של ציפורי לאחר המרד הינן מגוונות, יש לזכור כי
בימי המרד הגדול נכנעה העיר לרומי ולכן לא סבלה מהחורבן כפי שקרה לערים אחרות ביהודה ובגליל. אחרי חורבן הבית נשתנה המצב בציפורי לטובה. אל הישוב שנשאר בעיר - אמנם לא באותו מספר גדול כפי שהיה לפי המלחמה, נוספו פליטים מיהודה שפנו לציפורי, ביניהם היו תלמידי חכמים שבחלקם השתקעו בעיר וקיימו קשר רוחני עם בתי
המדרש שביבנה, אשר חכמיה בקשו לסדר את ענייניהם הדתיים של יושבי הגליל על - פי מסורת הפרושים.
ידוע לנו על מסע שערכו ראשי חכמי לוד ויבנה לגליל, אשר על מטרתו לא נאמר בשום מקור ; יש להניח שהוא נערך על ידי רבן גמליאל כדי שהוא והחכמים אשר עמו יעמדו על תנאי החיים ומצב הקהילות בארץ, כדי לראות מה נותר מחיי הדת לאחר החורבן של בית המקדש וכדי לחזקם ולסדרם.
בציפורי ישב ר' חלפתא אביו של ר' יוסי שתפס מקום חשוב בעיר זאת. אין לדעת עם ר' חלפתא עצמו יליד הגליל היה ועשה בירושלים באופן זמני כעולה רגל, או שמא היה איש ירושלים שעבר לגליל אחר חורבן העיר ואולי אף לפני המצור עליה כאשר פליטים מיהודה ברחו צפונה אל הגליל, שהיה כבר בידי הרומיים. על כל אלה אין להסיק
דבר ברור מהחומר המצוי בידינו, אך ניתן להבין דרכו את חשיבותה הגדולה של העיר .
רק זאת נדע שהשם חלפתא החוזר בבני משפחה זאת מורה על מוצא גלילי כי אותו אנו מוצאים רק בגליל. בציפורי שימש ר' חלפתא מנהיגה הרוחני של הקהילה ועמד בראש בית הדין שם.
רבן שמעון בן גמליאל, שמקומו הקבוע היה באושא ובשפרעם, ישב כאמור זמן מה בציפורי ודן שם (8) יחד עם ר' יוסי. על פי מסורת עתיקה ומשובשת שהובאה באגרת אחת של רב שרישא גאון ושנלקחה כנראה ממקור עתיק על זמן התנאים שלא נמצא היום בידנו, מגיע קליין למסקנה כ ר' מאיר ישב בציפורי בתור אב - בית - דין לפני ר' יוסי.
לדעתו יש לקרוא את האגרת, לאחר תקון והשלמה מתוך מסורת אחרת בירושלמי, כך: נסתלקו החכמים ולא היה מומחה חוץ מרבי מאיר והיה ר' יוסי אומר על ר' מאיר לסמכו אב - בית - דין. אמרו לו : צרתה בצדה ; אמר להן : שעה צריכה לו, התירו וסמכו אב - בית - דין . . . וכשנפטר רבי מאיר מלך ר' יוסי ושכב בציפורי". נראה שר'
יוסי היה משבח את ר' מאיר לפני בני ציפורי וכונתו הייתה לסמכו אב - בית - דין, הדבר היה קשה בעיני החכמים האחרים מפני התנגדות הנשיא רבן שמעון בן גמליאל שלא רצה לתת כוח של אב - בית - דין לרבי מאיר מפני החשש של נתוק ציפורי מזיקה לבית הדין הגדול ולכן אמרו לו לר' יוסי ; "צרתה בצדה", כלומר יש כאן משום מעשה
כנגד הנשיאות ועל זה השיב ר' יוסי: "שעה צריכה לו" כי אין מומחה חוץ ממנו. הנשיא התירו מנדוייו וסמכו אב - בית - דין וכתב לו "תתיתב ציפורי תתיתב ; גם ציפורי מצאה בית" (תהלים פרק ד' 4, במלה "צפור" יש רמז לציפורי) כלומר : תתישב ציפורי תתישב שמכאן מאילך תקבל ציפורי ישיבה. כשמת ר' מאיר ישב ר' יוסי בתור אב
- בית - דין בציפורי.
על דברי התורה דרשו : צדק, צדק תרדוף . . . אחרי ר' יוסי לציפורי. ר' יוסי הוא הוא המוסר לנו את רוב ההודאות ההסטוריות על העיר מולדתו ציפורי, שידע הרבה על קורותיה. על ידי ישיבת הבית - דין בעירו נתרבו שם תלמידי חכמים עד שיוכל היה לתאר את ציפורי בתור "עיר גדולה של חכמים ושל סופרים". רודף שלום וסבלן היה
ר' יוסי, שנא את המחלוקת וחשש שעל ידי המחלוקת בהלכה תיעשה התורה לשתי תורות. מקורותינו מצויות רבות משיחותיו עם נוכרים בפירוש מקראות ובעניינים שבאמונה. מדברים אלה ניתן ללמוד על תפקידה של ציפורי ברה ארגון שלאחר המרד ועל תפיסתה את תפקידה המשפטי. תפיסה זו מצביעה על המארג העדין המאפיין את יחסי השלטון
הרומי אל מול מה שנותר מן ההנהגה היהודית. יש לזכור כי גזרות השלטון הרומי שלאחר המרד לא הותירו כל אוטונומיה אמיתית בידי ההנהגה היהודית. אולם התפיסה היהודית המתירה לדת חופש פעולה משפטי הייתה זרה לאימפריה הרומית, ע"פ תפיסה זאת היו הדת והמדינה מורדות ולא היו בניהן קשרים אמיתיים. ולכן מדגים טבע זה של
יחסים את תפקידה המורכב של ציפורי.
ציפורי בימי רבי יהודה הנשיא
לשיא תפארתה הגיעה העיר ציפורי כאשר עבר אליה רבי יהודה הנשיא מבית שערים ואתו גם מוסדות בית הועד. העיר אושא פסקה לשמש מרכז בסוף ימי נשיאותו של רבן שמעון בן גמליאל והסנהדרין הייתה מתכנסת זמן מה בשפרעם ובבית שערים ולבסוף נשתקעה בציפורי וזו הייתה גלותה התשיעית. (9)בית שערים לא נזכרה עוד במקורותינו אחרי
צאת רבי ממנה אלא בקשר עם קבורת מתים, ורק חכם אחד נזכר אחרי כן על שם המקום הוא רבי מנחם איש כפר שערים.
על סיבת העתקת מקום מושבו של רבי לציפורי, נאמר כי העיר הזאת הייתה טובה למחלתו על פי מצבה ואוירה המבריא ומפני שחלש רבי הביאוהו לשם. אולם היו שראו כי רבי בחר בציפורי כדי להיות קרוב לשלטון הרומי שנתרכז שם בימים ההם. נראה כי רבי בקש להיות קרוב יותר אל הרכוש הגדול של חכמים שנתאסף בעיר זאת לאחר נדידת חכמי
הדרום צפונה שבחלקם נשתקעו בציפורי.
מסופר עלחכמי ציפורי כי ניהלו יחותיהם בענייני אמונות ודעות על התקרבותו של הקיסר ליהדות. אולם אין למצוא מסגרת היסטורית לספורים אלה, ולדעת הלוי אין אף ודאות ש"רבי" האמור בהם הוא תמיד רבי יהודה הנשיא. כמו - כן הרבו החוקרים לעסוק בשאלת זהותו של אנטונינוס קיסר, ידידו של רבי שאליו מכונים ספורים אלה וכל
אחד השתדל לזהותו עם אחד מן הקיסרים הנושאים את השם אנטונינוס. מסתבר כי העובדה של מגעיו של רבי עם השלטונות שמשה רקע לאגדות ושיחות אלו אשר משרתן הייתה להפגין את חכמתו של רבי ואת עליונותה של תורת ישראל ומשום כך מתקבל יותר על הדעת שהכונה היא לקיסר אברליוס אנטונינוס מארקוס בן סוורוס אנטונינוס המכונה
קאראקלה (206 - 217 לספה"נ), הפילוסוף הסטואי שלפי המשוער באגדות שונות נהל אתו שיחות וויכוחים בענינים רוחניים שונים. בישראל הייתה נפוצה המסורת שהודות לידידות זאת שהייתה קימת בין אנטונינום ורבי נתאפשר מעלו של רבי בעריכת המשנה. מסורת זו הובאה בנוסחים שונים בדברי קדמונינו ורב שרירא גאון מספר לנו באגרתו
: "ושקטו רבנן ביומי דרבי מכל שמצא, משום רחמנותא דאיכא בין אנטונינוס וברי ואסכים לתרוצי הלכתא". יחסיו הטובים של רבי עם המלכות סיעו להבטחת השלום לאומה שהתיחסה בהערצה וביראת הכבוד ובמשמעת שלמה לשלטון הנשיא שהיו בו "תורה וגדולה במקום אחד." (10)הציבור היה מתפלל לשלומו והנהיג דרישה בשלומו על ידי ראשי
המשפחות בעיר, הנאספים לפניו.
ציפורי אם כן שימשה במקרה זה כר לאגדות אלה.
מעבר רבי לציפורי
בימיו של רבי הגיעה הסנהדרין למרות התפתחותה באיכות ובכמות אבל הוא היה ראש וראשון והכל נעשה על - פי רצונו ; רק בו הייתה תלויה הסמיכות להוראה ואליו ובימיו נאמר : "בית דין שמנה שלא לדעת הנשיא אין מנויו הנשיא שלא על דעת בית הדין ." הקהילות ביהודה ומחוצה לה הוכרחו לבוא בדברים עמו ולבקשו שהוא יציע להן
מורי הוראה ומרביצי תורה ; כך בקשה אותו קהילת סימוניה שישלח לה אדם שיהא מקרא אותם, שונה אותם ודן את דיניהם והוא שלח להם את המובחר שבתלמידיו, את לוי בר סיסי. גם אבא אריכא, תלמידו של רבי שנעשה אחר כך לראש גדולי ישראל בבבל, קבל התרה זו רק מידי רבי.
בציפורי שמש רבי כנשיא וראש המתיבתא כאחד ובית מדרשה של העיר, שבראשו עמד, נחשב כמתיבתא הראשית, הכוללת והמרכזית אשר רכזה בתוכה את מיטב כוחות היצירה של האומה ואליה הופנו גם עיני יהודי התפוצות. ואם בימי אבותיו של רבי - רבן גמליאל ובנו רבן שמעון בן גמליאל, לא היו כל חכמי הדור שוהים בקביעות במקום מושב
הנשיאות והיו שהורו ברבים בבתי מדרש למקומותיהם. בימי רבי נתבטלו כמעט הישיבות הפרטיות וחכמי הדור נתרכזו תחת דגל הנשיא במקום מושבו. ושלא כבימי אביו, אין אנו מוצאים על יד רבי לא אב - בית - דין ולא "חכם" כעת הוא הסמכות העליונה במובן הרוחני, הדתי, החברתי והמדיני כאחד ובידו רכז את המנויים ואת הפקוח על
הישובים השונים ועל מוסדותיהם הדתיים והשיפוטיים. (11)יש להניח שמשרת האב"ד וה"חכם", שחודשו מתוך לחץ הנסיבות בימי רבן שמעון בן גמליאל אבי רבי, בוטלו עתה כליל או שהן היו קימות אלא שתופסיהן חסרים היו כל השפעה בצדו של הנשיא, כי לאחר מותו אנו שומעים שוב על משרות אלה.
בימי רבי היה בציפורי קבוץ גדול של בבליים שעלו מבבל קודם לכן והתישבו בעיר זאת. בבליים אלו ששמרו על קשר ביניהם וחיו בשכנות, יסדו להם בית כנסת שנקרא על שמם. בין תלמידי המתיבתא שישבו לפני רבי היו גם בבליים אשר אחדים מהם ניתלו בידיעותיהם של אחיהם. ביניהם היה ר' חייא תלמידו המובהק של רבי ואיש עצתו אשר
מפיו שמע רבי הרבה על דבר חייהם של יהודי בבל ומשטר קהילותיהם וראשי הגולה שלהם המתייחסים על זרע מלכות בית דוד.
נושאי התפקידים בציפורי
בשל עליתם של חכמים מבבל ובואם של חלק מחכמי הדרום לציפורי גברה התורה בעיר ובישיבת רבי נתגבש ריכוז רב של אישים ומנהיגים אדירי - תורה הגבוהים משכמם ומעלה מכל העם. אולם לרבים מאלו נגרם צער בשל השאיפה לרכז את הסמכויות, וביניהן כוח הסמיכה, בידי הנשיא דבר שצמצם את האפשרות להתמנויות ולעמידה בראש. חכמים
גדולים שלא הוסכמו מאיזו סיבה שהיא ולא יכלו להתמנות לתפקידים שהיו ראויים להם הודות לתורתם ולחכמתם - ובאותו הדור רבים היו האישים הראויים לכך היו מתקימים ולאו - היו מסתלקים. כדי להדגים את אופי קבלת התפקידים היה מעשה בו ביקש רבי למנות את ר' חנינא בר חמא ו"צווחו עליו אנשי ציפורי" והמנוי נתבטל. ידו של
רבי לגמרי השלטון בעניין שנחשב לנכבד מאד, היה שולח בא - כוח בציפורי חי רבי שבע עשרה שנה עד יומו האחרון. בימיו היו לא רק חברי מועצת העיר (הבולי) אלא אף הראשים שלה, האסטרטגיה, כולם יהודים ורבי היה פוסק ביניהם בעניין חלוקת התפקידים, אשר הכירה בזכות היהודים לשמש חברים במועצת העיר .ידוע כי בין המון
האנשים שנצטופפו כל בוקר לפני פתחו לברכו נזכרים גם כאלה אשר באו לבקש להם תפקידים.
בהיותו באפורי הרבה רבי לבקר בטבריה, ואולי ישב שם תקופה מסוימת. נראה שהיה לו ענין עם אנטונינוס להפוך את טבריא לקולוניא, כלומר עיר פטורה ממיסים. בעקבות דין ודברים שהיו בין חכמי התורה בטבריה לבין הקהל בדבר חלקם במסים הכבדים שהיו מוטלים על האזרחים, השתדל רבי אצל השלטונות לשחרר את תושבי העיר מהמסים של
המלכות ולאפשר לחכמיה לעסוק בתלמודם באין מפריע, ואולי התכוון להפוך את העיר למרכז תורה חשוב. שאיפה זו של רבי נתגשמה רק אחרי מותו ובימי בנו של אנטונינוס.
ציביונה הרבני של ציפורי לאחר רבי יהודה הנשיא
בימי רבי יהודה הנשיא היו חכמי התורה רבים בציפורי. מהם ישבו קבע בעיר ואחרים היו רגילים לדרוש בה. ישנם כאלה שלא נזכר אצלם שום מקום אחר בו דרשו מלבד ציפורי. ואולם מן הדרש שדרשו שם אין להביא ראיה על היותם מציפורי. יש גם כאלה אשר עליהם נאמר כי דרשו "אפיתחא דבי נשיאה כמו אצל ר' חנינא בר סיסי או נאמר כי
"דרש בציפורי" כמו אצל בר - קפרא (13)ור' חנינא מציפורי. ואילו אצל אחדים נאמרו שני הלשונות גם יחד כמו אצל ר'חייא בר אבא.) לכן ניתן להסיק מכאן כי כל מקום בו נאמר "דרש בציפורי" הכונה שדרש "אפיתחא דמי נשיאה" וכי בית הנשיא עצמו היה מרכז הדרשה. מתוך השורה הגדולה של החכמים שישבו בציפורי בימי רבי יהודה
הנשיא נזכיר את הבבליים : ר' חייא ורב.
ר' חייא (חייה רבה, רובה או רבא) נחשב בין התנאים האחרונים בני דורו של רבי יהודה הנשיא. הוא עלה לארץ מבבל, היה סמוך על שולחן הנשיא ונחשב מגדולי בני פמליתו.
הוא למד מפי רבי אבל בכמה דברים חלק על רבו ולפעמים עברו בינו לבין רבי דברים קשים עד כי רבי נזף בו. אולם למרות זאת לא חדל רבי לכבדו ולהוקיר את פעלו.
סיכום - ציפורי פאר הגליל
באמצע תקופת המשנה עבר מרכז הכובד של החיים היהודיים בארץ ישראל, שהיה עד אז ביהודה אל אזור הגליל. לאור עובדה זו ניתן לבחון את מיקומם של מרכזי התרבות היהודיים וההיררכיה בחשיבותם. תושבי יהודה אשר היו עד אז נושאי דגל התרבות נאלצו לסגת בפני פעילותם הנמרצת של החכמים, שבחרו את הגליל לזירת פעילותם העיקרית.
הסיבה לתופעה הייתה המעורבות הגבוהה של תושבי יהודה במרד בר כוכבא, מעורבות שגרמה לאכיפת ידה החזקה של רומי השלטת על ידי צעדי נקמה כלכליים אותם יישמה בתוקף על איזור המרד - יהודה.(14)
כשהחלה יהודה להתאושש גילתה שהיא עברה בעצם למקום השני בסדר החשיבות התרבותית היהודית והיישוב בה זקוק לעזרה בתחומים שונים על מנת שיצליח לקום על רגליו. עזרה זו הגיעה ישירות מהגליל והאחראי העיקרי לה היה רבי יהודה הנשיא שלקח על עצמו לאשש ולחזק את יהודה המתנערת לאיטה מן הגזירות. המרכז הרוחני בציפורי היה
בין הבולטים ביותר ביהודה, וחכמיו הגיעו מכל האזור.
הגליל נזכר בספרות התלמודית כאחד מחלקיה של ארץ ישראל ואף חלוקת המשנה לגליל עליון ותחתון מוכרת ומקובלת גם בספרות היוונית והרומית. לפי יוסף בן מתתיהו מלחמות היהודים 379-378 אין הגליל גובל באזורים בעלי אופי יהודי. הגליל היה מיושב באוכלוסייה יהודית אך זו הייתה מפוזרת. אומדן מספרי אינו אפשרי (15)מכיוון
שהמקורות הספרותיים והממצא הארכיאולוגי אינם נותנים עדויות מספקות לכך.
המפנה בתולדות הגליל היהודי בתקופת המשנה והתלמוד חל בעצם לאחר כשלונו של מרד בר כוכבא. בתוך אותם ימים הקשים שהתאפיינו בחוסר יציבות כלכלית ויישובית, השתקם היישוב היהודי על מוסדותיו הלאומיים דווקא שם.
השאלה מה הייתה דמותו של הגליל כאשר הגיעו אליו החכמים ומוסדות ההנהגה כפליטים מיהודה, לאחר שוך המרד, לא זכתה עדיין לתשובה חד משמעית בקרב החוקרים והם נחלקים בשאלות הבאות: האם היו בגליל יישובים בעלי אופי יהודי או שהאוכלוסייה היהודית הייתה מורכבת מפשוטי עם שחיו בפיזור, ומה הייתה מידת קירבתם לנצרות שעשתה
את צעדיה הראשונים במאה הראשונה לספירה באיזור זה. יש חוקרים הסוברים כי דפוס החיים בגליל לא היה נבדל מזה שביהודה.
תוצאת מרד בר כוכבא הייתה, כאמור, גזרות קשות שהוטלו על היהודים בארץ ישראל. גזרות אלה הגבילו רבות את אופי החיים היהודיים. שבויים יהודים נמכרו כעבדים. נאסרה כניסת יהודים לירושלים. רבים מן החכמים נרדפו מרות ונאסרו חיי ציבור יהודיים. השנים 138-135
היו הקשות ביותר. עם עליית אנטוניוס פיוס רפו הגזירות ומעמד היהודים החל להשתפר באיטיות אך בהדרגה. כבר בראשית ימיו הותרה המילה. עם הרפיית הגזירות התאפשרו התנאים לחידוש החיים הציבוריים של היהודים.
ניצני ההתאוששות נראים כאשר החלו החכמים להתכנס למטרות לאומיות כמו למשל עיבור השנה. כינוסים אלה התקיימו במקומות ארעיים ובתנאי מחתרת למחצה "רבי יונה בשם רבי חייא בר בא, מעשה שנכנסו שבעת זקנים לעבר את השנה בבקעת רימון" )ירושלמי, חגיגה פ"ג, עח ע"ד(. מיקומה של בקעת רימון לא זוהה במדויק. יש הטוענים שהייתה
ביהודה ויש הטוענים שבגליל. מכל מקום, במהלך השנים הקרובות התרחש המעבר של הפעילות היהודית הרוחנית אל הגליל ובהמשך נקבע מקומה של הסנהדרין בעיר אושא ושם נמשכת הפעילות על פי המסורת התנאית הקלאסית. רובם של חכמי אושא חיו בעוני רב והתפרנסו מעמל כפיהם ומציאות זו ניכרה בעבודתם הרוחנית. העוני איפיין (16)כמעט
את כל מחציתה של המאה השנייה. "זה דורו של רבי יהודה ברבי אילעאי, שהיו ששה תלמידים מתכסין בטלית אחת ועוסקים בתורה" )סנהדרין כ א(.
כפי שכבר הזכרנו בנו בכורו של רבן שמעון בן גמליאל היה לנשיא אחרי אביו. ימי נשיאותו היוו תקופת פריחה מבחינה מדינית וכלכלית. ראשית נשיאותו חלה עדיין בתקופת האנטונינים )עד 192( אולם רובה של נשיאותו בתקופת שלטונה של שושלת סוורוס ברומא )235-193(. בין שושלת זו ליהודי ארץ ישראל נרקמו קשרים טובים כבר
מראשיתה. בימיה התחזק מעמדם המדיני של היהודים בארץ והוכרו זכויותיהם של הנשיאות והסנהדרין להטלת מיסים. כמו כן, בימי רבי יהודה הנשיא )או בקיצור רבי, כפי שנקרא לעיתים באגדה( התבססו והתרחבו סמכויותיהם של בתי הדין הרבניים ובמיוחד בית דינו של הנשיא. רבי יהודה הנשיא עצמו זכה ליחס אוהד במיוחד מצד המלכות גם
במובן הכלכלי,והוא נודע כעשיר מופלג. הפריחה הכלכלית שרתה בארץ, עולים רבים הגיעו מן התפוצות והתפתחו ענפי חקלאות ותעשייה.
רבי יהודה הנשיא הצליח אף לקרב את ראשי הערים והעשירים בעם אל הנשיאות, אך הרושם הנוצר הוא שרבי דיבר בשפתם, היינו, הוא ניהל את חצרו בפאר ובהדר ובראוותנות שלא נפלה מביצועי העשירים עצמם ובכך קירבם אל ההנהגה הלאומית הרוחנית, למעלה מן הראוי, לדעת חכמים עממיים רבים.
מכל מקום, לא ניתן להכחיש שבתקופתו של רבי יהודה הנשיא התרחשו גם מעשי תחיקה חשובים ובראש ובראשונה - עריכתה הסופית של המשנה וחתימתה. בהרבה מתקנות רבי בולטת המגמה להקל מחומרתה של ההלכה, לאור השינויים שחלו בחיי העם, בתקופה זו.
גליליותו הגיאוגרפית של רבי יהודה הנשיא הייתה תחילה בבית שערים, שם היה בעליהן של קרקעות רבות. מאוחר יותר )למשך 17 שנות חייו האחרונות( עבר רבי יהודה הנשיא, על כל מוסדות ההנהגה שהיו צמודים אליו, אל העיר ציפורי, ותרם בכך רבות להתחזקות היישוב היהודי בעיר ולפריחת בתי המדרשות בה (17)
בבואנו לדון בתולדות היישוב ביהודה ובציפורי מאז ימי בר כוכבא עלינו להבהיר תחילה שיהודה, לצורך העניין, כוללת את מישור החוף, השפלה וההר, והדגש הוא על אגן לוד, אשר שימש מרכז חשוב ליהדות התקופה.
בימי בית שני ולאורך התקופה הרומית-ביזנטית בארץ ישראל הוטבע גם המונח "דרום" כמציין לעיתים את יהודה כולה ולעיתים את אזור העיר לוד וסביבותיה.
ברור כי לתוצאות המרד נודעו השפעות הרסניות ביהודה, אך היישוב בה לא נינטש, למרות שזו הייתה דעתם של היסטוריונים רבים, עד לפני זמן לא רב. היום, טוענים החוקרים, המתבססים על מקורות מן המשנה והתוספתא בעניין הסיקריקון )משנה גיטין ה:ו, תוספתא גיטין ג )בועניין הרכוש הנטוש )תוספתא כתובות ח:ג(, שבהחלט נותרו
יהודים ביהודה על אף ההרוגים, הנענשים וחסרי הבית ולכן עסקו חז"ל בענייני רכושם.
התוצאה הטבעית של ההרס החומרי הייתה הרס רוחני וכאמור, המרכז הרוחני עבר לגליל. בכל זאת ניסו החכמים והמנהיגים, בעיקר בימי רבי יהודה הנשיא, להחזיר או לפחות לנסות להחזיר ליהודה קצת ממעמדה בחיי הרוח של העם.
אחרי חורבן בית המקדש הייתה ציפורי, וכמוה טבריה ושיחין, ברשות אגריפס השני, הנצר האחרון לבית חשמונאי ולבית הורדוס כאחד. אל העיר סופח מחוז ערב והיא כללה עתה בתחומה, חוץ מן העיר עצמה, שטחים מן הגליל שהשתרעו עד הר תבור במזרח ועד תחום עכו במערב. במקומו של המלך ישב בעיר אפוטרופסו יוסף בן סימי שהיה לו בית
בציפורי ואחת משתי נשותיו ישבה שם. (19)הוא סמך על אנשי הצבא שבקצטרא של ציפורי שהיו נוכרים ועליהם הועמד "היפארכוס". אפשר להניח שזה היה כינויו של הארכונה שנהגו בו יושבי ציפורי כבוד ואשר היה ממונה על החיל המקומי שישב בקצטרא. הישוב היהודי בעיר היה מכריע אם בכלל ישבו בה נוכרים. אל העיר הרבה פליטים מיהודה
ובתוכם גם תלמידי חכמים וכוהנים ששרתו במקדש בירושלים, אשר חלקם הגדול היו כהנים ממשמר ידעיה וממשפחת (אולי בית - אב) עמוק.
במקורותינו יש רמזים גם על פליטים אחרים שבאו מגופנא לציפרי, השתקעו בה והקימו בית - כנסת שנקרא - כנישתא.
בין הבאים היו גם אנשים "מיקירי ירושלים" וגדוליה מלפנים ; אחד מבני בניה של משפחה ירושלמית מיוחדת כזאת היה ר' יוחנן בן אלעזר, שר הבירה, שחי בציפורי במאה השלישית ושהיה מצאצאי אלעזר. שר הבירה שחי בירושלים בתקופת החרבן (20) וכנראה מבני בניו של חנניה שר הבירה (נחמיה ז' 2).
ר' חלפתא קבע את מושבו בעיר ושמש מנהיגה הרוחני של הקהלה. תלמידי חכמים בציפורי התחילו מסדרים את עניני החיים הדתיים בעירם (כפי שהיה הדבר במקומות אחרים בגליל) על פי מסורת הפרושים והגבירו את הזיקה למרכז ביבנה שבה נו רבן בן - גמליאל ובני דורו לבוא בקשרים עם המוני העם בארץ ובתפוצות. הם קימו קשר חי עם
הקהילות מחוץ ליבנה באמצעות התשובות שהשיבו על שאלות שהגיעו אליהם ממקומות שונים.
בציפורי קרה ש"תלמיד אחד" מצא אנשים "בשקי של ציפורי" שהיו מרכיבים קרוסטמל על גבי עוגס ואסר זאת להם. הצפוראים היו נשמאים לו וקצצו את האילנות ובאו ושאלו ביבנה ואמרו להם: "מי פגע בכם ? אינו אלא מתלמידי בית שמאי רבן גמליאל הופיע גם בציפורי ואליו פנו תושביה בשאלות הלכה.
מציפורי הלך ר' חלפתא לבקר את רבן גמליאל (מיבנה) שהתארח בטבריה אצל יוחנן בן הנזוף וימצאהו ובידו ספר איוב תרגום.
ר' אלעזר הגדול (בן הורקנוס) ראש בית המדרש בלוד, שהיה הולך ממקום למקום בגליל, ישב זמן מה בציפורי.
ישנה מסורת המדברת בשהיתם של ארבעה חכמים אצל ר' אלעזר בן עזריה חרש בציפורי, ר' ישבב (הסופר שעל פי שמו נתן להניח שהיה ממשפחת כהנים) ר' יוחנן בן נורי ור' חלפתא. עצם המלה חרש, כלומר בסתר, מלמדת שגם בציפורי לא היה המצב בטוח לאחר המרד הגדול ונראה שלאחר שנכבש הגליל והיה נתון לשלטון הרומאים, קודם שנכבשה
יהודה, קוו הנמלטים מיהודה למצוא מחסה מפני רודפיהם הרומאים.
כל אלה מעידים איפוא על שהעיר הפכה, לאחר חרבן בית המקדש, לאכסניה של תורה אשר במשך דורות ישבו בה תלמידי חכמים מהם ישיבת קבע ומהם לזמן מה.
עם עליתו של הדרינוס לשלטון (אוגוסט 117 לספה"נ) בא שנוי מהפכני במדיניותה של רומי. נעשה נסיון לשפר במידת האפשר את היחסים בין רומי והיהודים, שנתקלקלו ביותר בסוף ימיו של טרינוס.
המצביא קיסוס, שדכא את המרד היהודי במזרח, הודח מנציבותו בארץ ישראל ונשלח לרומי שם נרצח עם גדולי המצביאים של טרינוס, דבר שנתקבל עלידי היהודים בארץ ישראל כסימן לחיסול המדיניות האנטי-יהודית שנקט טרינוס בסוף ימיו. קרוב להניח שהדרינות בקש להרגיע את היהודים אף - על - פי שפעולות הביעור של המורדים היהודים
נמשכה גם בשנה הראשונה לשלטונו. כשהובא לפניו הסכסוך בין היהודים והיונים באלכסנדריה, פסק הקיסר לטובת היהודים. גם הריסותיה של ירושלים הוקמו בחלקםם ובעיר נתקבץ ישוב יהודי שבראשו עמד עקילס הגר, ובזמן הראשון זכה הדרינוס לדברי שבח אפילו מאחד המחברים היהודים. (21)אך תקוות אלו הוכזבו עד מהרה משנקבעו בברור
קוי מדיניותו של הדרינוס שהייתה מכוונת להשליט באמפריה - וביחוד בחלקים המזרחיים שכללו את מרכזי התרבות באותו זמן - את ההשקפות וסגנון החיים של ההלניות האוניברסלית המאוחרת. ההלניזאציה !
מבחינה חיצונית נתבטאה מדיניות זו של הרדרינוס בהקמת בנינים ומצבות זכרון, ומבחינה פנימית - חברתית משפטית - בנטיה שנתגלתה פה ושם למתן צורה הומאנית לחוקי - העבדות ולחוקים שהכבידו על הישוב בתחומי חיים אחרים. וברצותו לקרב את עמי רומא לרוח היונות, גזר הדרינוס אסור על הטלת מום בגוף האדם. חוק זה גרר אחריו
אסור המילה שהייתה נהוגה לא רק אצל עם ישראל בלבד, אלא גם אצל כהני מצרים, אצל הערבים הנבטיים ואצל השומרונים. אולם כל אלו מצאו פשרה בין הדרישה הדתית והצו המדיני ורק היהודים והשומרונים לא השלימו עם הגזרה,(22) כי חובת המילה הייתה להם עקר מעקרי דתם היסודיים. הם גמרו בלבם לא לציית לאסור זה, לא לקיים את
הגזרה ולקבל על עצמם תוצאות המרי הזה.לסיכום ניתן לומר כי לאחר המרד הגדול הפכה אמנם ציפורי למרכז חשוב אך עדיין עמדה בצילן של מרכזים כמו יבנה.
ביבליוגרפיה
אבי - יונה מ' : גאוגרפיה היסטורית של א"י, מוסד ביאליק, ירושלים, תשכ"ג.
אבי - יונה מ' : בימי רומי וביזנטיון, מוסד ביאליק, ירושלים, תש"ל.
אבי - יונה מ' : קדמוניות ארצנו, כרכים א' - ב', הקבוץ המאוחד, תשט"ז, תל - אביב.
אבי - גד נ' : בית שערים, מוסד ביאליק, ירושלים, תשל"ג.
אברמסקי ש' : בר כוכבא נשיא ישראל, מסדה 1961.
אהרוני י' : ארץ ישראל בתקופת המקרא, גאוגרפיה הסטורית, מוסד ביאליק, ירושלים 1961.
אלון ג' : תולדות היהודים בארץ ישראל בתקופת המשנה והתלמוד, כרכים א' - ב', הקבוץ המאוחד, תשכ"ז.
אלון ג' : מחקרים בתולדות ישראל, כרכים א' - ב', תל - אביב, תשי"ח.
ביכלר א' : עם העם הגלילי (תרגום אלדד), מוסד הרב קוק, ירושלים, תשכ"ד.
קליין ש' : "חלוקת יהודה והגליל" ספר השנה של ארץ ישראל בעריכת א.
נאמן פ' : אנציקלופדיה לגיאוגרפיה תלמודית, הוצאת צ' צ' יק, תל - אביב, תשל"א.
אטלס כרטא לתקופת בית שני, המשנה והתלמוד, מ' אבי - יונה בהשתתפות ש' ספראי, כרטא ירושלים, 1966.
יוספוס פלויוס, תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים, תרגם י' שמחוני, מסדה תל - אביב 1970.
אופנהיימר, א', "בתי מדרשות בארץ ישראל בראשית תקופת האמוראים", קתדרה, 8 )תשל"ח.
אופנהיימר א', הגליל בתקופת המשנה, ירושלים, 1991.
.אורבך, א"א, "מיהודה לגליל", ספר זכרון ליעקב פרידמן, בעריכת ש' פינס, ירושלים, תשל"ד,
לוין, י"ל, מעמד החכמים בארץ ישראל בתקופת התלמוד, ירושלים תשמ"ו.
.ספראי, ש', "תקופת המשנה והתלמוד", תולדות עם ישראל, בעריכת ח.ה. בן ששון, תל אביב תשכ"ט,
פרדקין, א', "אשקלון ו'תחומי ארץ ישראל' בתקופת המשנה, קתדרה, 19 )תשמ"א
אהוד נצר, זאב וייס, ,י עונות - חפירה בציפורי", קדמוניות ב"ד1991:
אלי שילר, "בין נצרת לכפר נחום", אריאל י 1992.
רונה אביסף, " פארק ארכיולוגי בציפורי", גן ונוף מ"ז (י"ב):, 1992.
דוד מושיוב, "ציפורי היושבת בראש ההר (נופי ארצנו)", כיב הגימלאי 1994.
צוק צביקה, "ציפורי הבירה בגליל", עת-מול, י"א(5), 1986.
מראה מקום
1. אהרוני י' : ארץ ישראל בתקופת המקרא, עמ' 34 - 45 .
2. דוד מושיוב, "ציפורי היושבת בראש ההר (נופי ארצנו)", כיב הגימלאי 142: 28-30, 1994.
3. אטלס כרטא לתקופת בית שני, המשנה והתלמוד,כרך ב' עמ' 28 .
4. יוספוס פלויוס, תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים, 67 - 69 .
5 . אהוד נצר, זאב וייס, ,י עונות - חפירה בציפורי", קדמוניות ב"ד (96-95) : 121-113, 1991.
6. אבי - יונה מ' : גאוגרפיה הסטורית של א"י,
7.אבי - יונה מ' : קדמוניות ארצנו, כרכים א' , עמ 134 - 140 .
8.ביכלר א' : עם העם הגלילי
9.אבי - יונה מ' : בימי רומי וביזנטיון, מוסד ביאליק, עמ' 67 - 75 .
10.אבי - גד נ' : בית שערים, עמ'14 .
11.אברמסקי ש' : בר כוכבא נשיא ישראל, עמ' 67 .
12.קליין ש' : "חלוקת יהודה והגליל" , עמ' 36 - 41 .
13. דוד מושיוב, "ציפורי היושבת בראש ההר (נופי ארצנו)", כיב הגימלאי 142: 28-30, 1994.
14. צוק צביקה, "ציפורי הבירה בגליל", עת-מול, י"א(5): 18-16, 1986.
15.אלון ג' : תולדות היהודים בארץ ישראל בתקופת המשנה והתלמוד, עמ' 56.
16.אלון ג' : מחקרים בתולדות ישראל, כרכים - ב', עמ' 90 - 103 .
17. שם.
18. רונה אביסף, " פארק ארכיולוגי בציפורי", גן ונוף מ"ז (י"ב): 15-13, 1992.
19.אופנהיימר, א', "בתי מדרשות בארץ ישראל בראשית תקופת האמוראים", עמ' 89-80.
20.אורבך, א"א, "מיהודה לגליל", ספר זכרון ליעקב פרידמן, עמ' 79-75
21.לוין, י"ל, מעמד החכמים בארץ ישראל בתקופת התלמוד, ירושלים
22.פרדקין, א', "אשקלון ו'תחומי ארץ ישראל' בתקופת המשנה (, עמ' 10-3.
1

תגים:

קטרון · גליל · ארכיאולוגיה

עבודות נוספות בנושא:

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "ציפורי במאות ה3- וה4- לפנה"ס", סמינריון אודות "ציפורי במאות ה3- וה4- לפנה"ס" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.

אודות האתר:

יובנק הנו מאגר עבודות אקדמיות לסטודנטים, מאמרים, מחקרים, תזות ,סמינריונים ועבודות גמר הגדול בישראל. כל התקצירים באתר ניתנים לצפיה ללא תשלום. ברשותנו מעל ל-7000 עבודות מוכנות במגוון נושאים.