היישום אינו מחובר לאינטרנט

"הקיבוץ החשאי"

עבודה מס' 020970

מחיר: 155.95 ₪   הוסף לסל

תאור העבודה: סקירה היסטורית של המסגרת הארגונית שקמה באמצע 1921 במטרה לשמור על הבטחון בישוב היהודי.

2,491 מילים ,3 מקורות

תקציר העבודה:

"הקיבוץ החשאי"

תוכן העניינים hy0970 -


1.מבוא והצגת הנושא

2.תולדות "הקיבוץ

3.סיכום

4.ביבליוגרפיה

מבוא והצגת הנושא
הישוב הכיר בצורך באירגון כלכלי ארגוני, וניצני ארגונים מסודרים החלו להופיע
לאחר מלחמת העולם הראשונה שהעיקרים שבהם היו גדודי העבודה וההגנה של
ההסתדרות.
באותה תקופה ההגנה על הישובים לא היתה מסודרת ומאורגנת לשביעות רצון כל
הצדדים. בצפון לא הצליחו תמיד להתגבר על התקפות הערבים, דבר שהביא לנפילת
תל-חי וישובים אחרים. הורגש הצורך באירגון גוף צבאי מאורגן שיהיה אחראי על כל
חלקי הארץ.
באותה עת התחרו על ההגמוניה בארץ ההסתדרות מחד וגדוד העבודה מאידך. אנשי
גדוד העבודה הקימו בשנת 1921 בעמק יזרעאל המזרחי את עין חרוד ותל יוסף
כששניהם מהווים משק אחד. בעקבות המשבר הכלכלי של שנת 1923 התעורר ויכוח
בדבר מידת העצמאות של המשקים החקלאיים במסגרת הגדוד ובדבר זיקתם
לקופתו. בכך הוחרף הוויכוח שהתנהל זה מכבר בין בעלי התפיסה של "הקבוצה
הגדולה", ששמו את הדגש על היצירה המשקית ולבין התומכים בגישת השיוויון
המוחלט לכל החברים ולכל הפלוגות (בעלי נטיות שמאליות יותר). סופו של דבר
שהוויכוח הביא לידי פילוג והמשק חולק. אנשי "הקבוצה הגדולה" עברו לעין חרוד
ונאמני הגדוד עברו לתל יוסף.
באותו זמן נוצרה ברית בלתי כתובה בין הקיבוץ הארצי הראשון- המסגרת הארגונית
הגדולה של צעירי העליה השלישית, לבין אנשי השומר. התהליך היה הדרגתי, אך
מאורעות מאי 1921 ופירוק שרידי הגדודים נתנו לו תאוצה.
כבר בנקודה זו הועמדה בצל "ההגנה הליגלית". לא היה למי לפנות. מתנדבים שצוידו
בנשק שנסחב מ"הגדוד העברי" עלו וחיזקו את הישובים בנשק ובאספקה, אך עזרה
זו לא פתרה מצוקות.
באביב 1919 נוסד ועד להגנת מושבות הגליל התחתון. לפי הצעתו של חבר השומר,
יוסף נחמני, הסכים משרד מושבות הגליל לייסד ועד זה שכונה "מחלקה לסידור
התעמלות וספורט". ב5.5.1919- באי כח כלל מושבות בגליל הבינו שנקיטת אמצעים
אלה לא מספקים דיים לבטחון ישוביהם, והם התייצבו בפני גנרל מוני הבריטי
ומסרו לו על הסכנה הצפויה לישוב הגליל והביעו את חששם. משטרת טבריה באותם
ימים, שבה פעלו רבות חברי "השומר" נאבקה כנגד האלימות הערבית אך ידה קצרה
מלהושיע מפני מיעוט שוטריה. כך שמיולי 1919 מצב הביטחון התדרדר וניסיונות של
ערבים ובדווים לפגוע בישובים עברים הפכו לדבר שבשיגרה.
עם הידרדרות מצב הביטחון דובר על הצורך בהקמת ועד מרכזי שירכז את ענייני
ההגנה של ישוב העברי בא"י. אך באותה את פעלו ועדי הגנה אזורים, ותרומתם
לבטחון תושביהם היתה שולית והם לא הדביקו את קצב השתלשלות המאורעות.
מאורעות מאי 1920 ומאורעות 1921 הגבירו תחושה זו.
מטרת עבודה זו היא לסקור את תולדות "הקיבוץ", המסגרת הארגונית שקמה
באמצע 1921 בניסיון למלא את החלל. שמות רבות ניתנו לארגון זה: "הקיבוץ
החשאי", "החברה של שוחט" (ישראל שוחט) או "השומר", אולם השם "הקיבוץ"
הוא המפורסם ביותר.
גולדשטיין מציין כי תולדותיו של הקיבוץ לוטות במקצת היות והמסמכים אודותיו
נעלמו בימי המאבק בבריטים, בצורה שאינה ברורה, והעדויות היחידות הם
מתעתיקים של משה ברסלבסקי שעיין בהם ורשם הערות מתוכם. מקור אחר הוא
ספר תולדות ההגנה, חלק ראשון, הדנים בנושא.


מקורות:



"הקיבוץ החשאי"
"הקיבוץ החשאי"
תוכן העניינים
1. מבוא והצגת הנושא
2. תולדות "הקיבוץ
3. סיכום
4. ביבליוגרפיה
מבוא והצגת הנושא
הישוב הכיר בצורך באירגון כלכלי ארגוני, וניצני ארגונים מסודרים החלו להופיע לאחר מלחמת העולם הראשונה שהעיקרים שבהם היו גדודי העבודה וההגנה של ההסתדרות.
באותה תקופה ההגנה על הישובים לא היתה מסודרת ומאורגנת לשביעות רצון כל הצדדים. בצפון לא הצליחו תמיד להתגבר על התקפות הערבים, דבר שהביא לנפילת תל-חי וישובים אחרים. הורגש הצורך באירגון גוף צבאי מאורגן שיהיה אחראי על כל חלקי הארץ.
באותה עת התחרו על ההגמוניה בארץ ההסתדרות מחד וגדוד העבודה מאידך. אנשי גדוד העבודה הקימו בשנת 1921 בעמק יזרעאל המזרחי את עין חרוד ותל יוסף כששניהם מהווים משק אחד. בעקבות המשבר הכלכלי של שנת 1923 התעורר ויכוח בדבר מידת העצמאות של המשקים החקלאיים במסגרת הגדוד ובדבר זיקתם לקופתו. בכך הוחרף הוויכוח
שהתנהל זה מכבר בין בעלי התפיסה של "הקבוצה הגדולה", ששמו את הדגש על היצירה המשקית ולבין התומכים בגישת השיוויון המוחלט לכל החברים ולכל הפלוגות (בעלי נטיות שמאליות יותר). סופו של דבר שהוויכוח הביא לידי פילוג והמשק חולק. אנשי "הקבוצה הגדולה" עברו לעין חרוד ונאמני הגדוד עברו לתל יוסף.
באותו זמן נוצרה ברית בלתי כתובה בין הקיבוץ הארצי הראשון- המסגרת הארגונית הגדולה של צעירי העליה השלישית, לבין אנשי השומר. התהליך היה הדרגתי, אך מאורעות מאי 1921 ופירוק שרידי הגדודים נתנו לו תאוצה.
כבר בנקודה זו הועמדה בצל "ההגנה הלגלית". לא היה למי לפנות. מתנדבים שצוידו בנשק שנסחב מ"הגדוד העברי" עלו וחיזקו את הישובים בנשק ובאספקה, אך עזרה זו לא פתרה מצוקות.
באביב 1919 נוסד ועד להגנת מושבות הגליל התחתון. לפי הצעתו של חבר השומר, יוסף נחמני, הסכים משרד מושבות הגליל לייסד ועד זה שכונה "מחלקה לסידור התעמלות וספורט". ב5.5.1919- באי כח כלל מושבות בגליל הבינו שנקיטת אמצעים אלה לא מספקים דיים לבטחון ישוביהם, והם התייצבו בפני גנרל מוני הבריטי ומסרו לו על הסכנה
הצפויה לישוב הגליל והביעו את חששם. משטרת טבריה באותם ימים, שבה פעלו רבות חברי "השומר" נאבקה כנגד האלימות הערבית אך ידה קצרה מלהושיע מפני מיעוט שוטריה. כך שמיולי 1919 מצב הביטחון התדרדר וניסיונות של ערבים ובדווים לפגוע בישובים עברים הפכו לדבר שבשגרה.
עם הידרדרות מצב הביטחון דובר על הצורך בהקמת ועד מרכזי שירכז את ענייני ההגנה של ישוב העברי בא"י. אך באותה את פעלו ועדי הגנה אזורים, ותרומתם לבטחון תושביהם היתה שולית והם לא הדביקו את קצב השתלשלות המאורעות. מאורעות מאי 1920 ומאורעות 1921 הגבירו תחושה זו.
מטרת עבודה זו היא לסקור את תולדות "הקיבוץ", המסגרת הארגונית שקמה באמצע 1921 בניסיון למלא את החלל. שמות רבות ניתנו לארגון זה: "הקיבוץ החשאי", "החברה של שוחט" (ישראל שוחט) או "השומר", אולם השם "הקיבוץ" הוא המפורסם ביותר.
גולדשטיין מציין כי תולדותיו של הקיבוץ לוטות במקצת היות והמסמכים אודותיו נעלמו בימי המאבק בבריטים, בצורה שאינה ברורה, והעדויות היחידות הם מתעתיקים של משה ברסלבסקי שעיין בהם ורשם הערות מתוכם. מקור אחר הוא ספר תולדות ההגנה, חלק ראשון, הדנים בנושא.
תולדות "הקיבוץ"
את מורת רוחם של יושבי הגליל ממצב הביטחון אנו לומדים מאסיפה שהתקיימה בטבריה ביום 6.8.1921. באסיפה זו התגלתה נכונותם של חלק מחברי השומר לכונן ארגון הגנה נבדל. את אי הסדר וחוסר הביטחון ניתן לראות ממכתב לוועד הפועל של ההסתדרות, ע"י יוסף נחמני תוך מסירת עמדותיה של האסיפה:
"לוועד הפועל, חברים/בזאת הנני מוסר לכם לפי החלטת חברת האסיפה (במספר 56) את החלטתם בנושא שאלת ההגנה ביום ג' באב תרפ"א טבריה.
אנו חברים ממקומות שונים בגליל התחתון והעליון התאספנו ודברנו על דעת מצב של אי ארגון ואי סדר ששורר בהגנה על המקומות, ואנו רואים את הסיבה הראשית בזה שאין הסתדרות של הגנה שתעמוד לפקודת ועד ההגנה וזה האחרון יוכל לסמוך עליה.
לכן אנו דורשים שיגשו תיכף ליצירת הסתדרות הגנה, שבעצמה תקבע את תכניתה, שיטתה ואופן הוצאתם לפועל...".
באסיפה זו של הגדוד הועלו נושאים כגון העברת נשק, הקמת מחסן בכפר גלעדי, הקמת תעשיית נשק, והקמת בית ספר צבאי.
האסיפה היתה גלויה והמוסדות הלאומיים ידעו עליה ועל החלטותיה דווחו למוסד הסתדרותי שהיה אחראי לנושא הביטחוני. הסכנה הקיימת באסיפה היתה ההתנגשות עם "ועד ההגנה" ההסתדרותי. יכול היה להיווצר מצב של פירוד מלא. הדעה הראשית היתה כי צריך לפעול בתוך ההגנה תוך ניסיון לשנות את כיוון פעולתה.
יסוד "הקיבוץ"
עם תקומתו מחדש של משק כפר גלעדי, שבו לקחו חלק מחברי הגדוד החדשים, ועם הצטרפותו ל"גדוד העבודה" נוצר הבסיס הממשי לארגון "הקיבוץ".
בשום מקום לא מוזכר מקום כינוסה של האסיפה בה הוחלט על הקמתו של הקיבוץ. לפי עדות של אחד מאנשי השומר התקיימה כנראה אסיפת היסוד היתה בכפר גלעדי. מעדויות אלו עולה כי אנשי השומר התכנסו עם הזוג שוחט (ישראל ומניה) בכפר גלעדי:
"כעשרים חברים הינו שנדחקנו ממש למערה שבקצה המדרון הדרומי של המשק... אולם לאחר הדברים שנשאו ישראל ומניה, התפוגגה בקרבי אותה הרגשה. ומדוע? מפני שבאותו מעמד נערך חשבון נפש והונפה אצבע מאשימה כלפי אלה שאילצו אותנו לפרק את ה"שומר", אולם בבוא יום פקודה, כשפרצו מאורעות הדמים לא השכילו לעמוד בפרץ".
כמו כן הוחלט כי האסיפה תתכנס שנית בראש השנה בחיפה (באם לא תתקיים מועצת הגדוד בזמן הזה).
ישראל שוחט, שהיה בה הרוח החיה טען כי יש לקחת את ההגנה בערבון מוגבל, וגולדשטיין טוען כי שוחט קיווה כי לא יצליחו למצוא קו מפשר בינהם, כולל לא בן גוריון. הוא טען כי ההגנה אינה צריכה להראות את כוחה רק בזמן מאורעות אלא גם בזמן השקט. בסופו של דבר הקו הכללי היה כי הקיבוץ הוא גוף משלים ומסייע להגנה.
מצע היסוד שעליו הושתת הקיבוץ כלל שיטות ארגון, פעולה ודרכי קבלת החלטות. בעת קבלת מצע היסוד כינסו רק את ותיקי השומר מבלי לצרף לכנס היסוד המכריע גורמים אחרים מגדוד העבודה, ששולב רק בתקופה מאוחרת יותר. עם חברי ה"שומר" לשעבר נמנו: הזוג שוחט, שמוליק הלפטר, צבי נדב, פנחס שניאורסון, נחום הורביץ, אליעזר
וצבי קרול, מאיר ספקטור (לפי העדויות היה פעיל ביותר והשפיע רבות על המצע), מאיר קוזלובסקי ועוד.
יש לציין את דעתה של מניה שוחט באותה אסיפה. היא טענה כי אם בישוב, בהסתדרות ובמפלגה לא מבינים את חומרת המצב- על אנשי השומר להתארגן, אפילו בחשאי וליטול את העניינים בידיים. היא טענה כי על הגוף המוקם להעניש בעונש מוות את אלו הפוגעים ביהודים.
הגוף כלל בין 50 ל60- איש. בספר ה"שומר" מופיעה רשימה של 57 שמות תחת הכותרת "ארגון חברי השומר לשעבר". יכול להיות כי חסרים בה שמותיהם של אנשים נוספים שהיו פעילים במסגרת הקיבוץ ולכן מגיע המספר למעל 70. בין השמות הבולטים שהם היו יוסף נחמני, יצחק לנדוברג, וחיים שטורמן. כולם היו "בחורים נפלאים" כעדותו של
אחד המשתתפים.
בגדוד העבודה שפעל באותה תקופה היה ועד הגנה עצמאי שנבחר ע"י מועצת הגדוד. לא כל אנשי הוועד ידעו על קיומו של "הקיבוץ", שלאנשיו היתה השפעה גדולה על הוועד. לגדוד היתה נטיה לאוטונומיה רחבה שכללה גם את הנושא הביטחוני וזה תאם את האינטרסים של "הקיבוץ". פעולות ה"קיבוץ" התנהלו בסודיות כה גדולה עד כי אנשים
מרכזיים ב"גדוד" לא ידעו על קיומו. מי שהפר את הסודיות ובוגד ב"קיבוץ" יכל להיות מוענש ב"הרחקה מ'הקיבוץ' עד מוות". אי לכך הוא כונה "הקיבוץ החשאי".
צורת התארגנות זו היו לה את כל הסממנים של התארגנות מחתרתית, דבר שהיה למעשה בלתי נסבל מצד הקבוצה האם: גדוד העבודה: היו לה מטרות מוגדרות, אידיאולוגיה, מידור וסודיות, מבנה ארגוני מוגדר (לארגון היה ועד מנהל ומועצה נבחרת. מפעם לפעם כונסה גם אסיפת חברים כללית) ודרכי מימון בדוקות.
לגבי המימון- השאיפות והתוכניות נזקקו למשאבים כספיים רבים שמדרך הטבע לא היו בנמצא. בהעדר תמיכה של ממש מהגופים הלאומיים וההסתדרותיים היה ברור שאם "הקיבוץ" רוצה לפרוח הוא חייב מקורות מימון. הישועה הגיעה מ"מעשה המרכבה"- פעולת הפקעת כספים לאחר התחפשות לשוטרים בריטיים (בפרוטוקול של אסיפת היסוד מופיע
מפורשות העיקרון של "לקיחה בכח").
בנובמר 1923 התחפשו אנשי "הקיבוץ" לשוטרים בריטיים. בתור שכאלה הם עצרו בגליל העליון מבריחים יהודים שנהגו להבריח מטבעות זהב מלבנון, שהיתה תחת המנדט הצרפתי לארץ ישראל. בפשיטה נתפסו 15,000 לירות זהב. הסכום אפשר לממש חלק מהמטרות בשנים הבאות ועד לפירוקו.
על האידיאולוגיה של "הקיבוץ" ניתן ללמוד מנאום משנת 1926. גולדשטיין טוען כי היא הוכנה על ידי ספקטור, אולם בספר תולדות ההגנה טוענים כי כל הקטעים נלקחו מטיוטא להרצאה בת בלי שם, שנכתבה בראשית 1936 ומצויה במוזיאון תולדות ההגנה. יש לשער כי ההרצאה שלפי תוכנה היא שייכת לימין שבקיבוץ, נכתבה לרגל הויכוח
באסיפה שלפני צאת משלחת הגדוד לרוסיה ויש סברה כי נכתבה בידי ספקטור. לעומת זאת בתעודה שהעתיק ברסלבסקי מארכיון הקיבוץ לפני שנעלם כתוב עוד בנאום: "אנחנו חפצים לברוא כח מאורגן רבולוציוני אקטיבי שיגן על הקנינים הלאומיים והסוציאליים של העם".
האישים המרכזיים יותר באסיפת היסוד, בסוף 1922 היו הזוג שוחט. הם טענו כי בכוחם של מעטים להשפיע על רבים (השערתי היא כי את רוח הלחימה הזו לקחה מניה מתנועת הפועלים הבלתי תלויה ברוסיה שנתכנסה ב1901-, ומניה היתה בוועד המרכזי שלו).
לכל ההיסוסים והתלבטויות ענתה מניה: "אם אנו בפנימיותנו יש לנו את ההכרה שאנו רואים את הנחוץ והנכון, אז יש לנו רשות מוסרית לעשות מבלי להתחשב תמיד עם המוסדות הרשמיים. אנו רוצים להוציא לפועל עבודות כאלה שאי אפשר לנו לעמוד תמיד תחת הקונטרולה (פיקוח) של המוסדות. אנו צריכים להיות זהירים שלא נגיע לידי חטא
ביחס למוסר שלנו, שלא תהיה הנאה פרטית מן העבודה הזאת, אבל אנו יכולים רק לעשות מה שאנו מוצאים לאמת ולנכון". כלומר ל"קיבוץ" לא היו שאיפות פוליטות משלו. יתר על כן, הוא ראה את עצמו כגוף בלתי מפלגתי שכלל איננו עוסק בפוליטיקה והוא מרוכז כולו אך ורק בביטחון. הפעולות שהוא רצה לבצע לא תמיד היו יכולות להיות
מתואמות או מתוכננות ע"י גוף גדול, אלה פעולות ספרטניות שגוף קטן יכל לבצע ביתר קלות ובמהירות. כל הפעולות כמובן צריכות להיעשות בחשאיות- ישנה חזרה בלתי פוסקת בדברי המתכנסים.
אחד הדוגמאות לפעילות ספרטנית היא הרציחה הפוליטית היחידה של ה"הקיבוץ"- חיסולו של תופיק ביי. הנ"ל היה האחראי לחלק מהטבח ביפו במאי 1921, ולאחר פרישתו מן המשטרה החל לפעול כטרוריסט. מנהיגות "הקיבוץ" הוציאה עליו פסק דין מוות, עידכנה את ההגנה על מנת שתתכונן לפגיעות מצד הערבים. המעשה הוטל על שני לוחמים אשר
ביצוע את המעשה ללא כל תקלות.
כלומר "הקיבוץ" לא קם על מנת להילחם בהגנה או להתחרות איתה, אלא הוקם כדי להתמסר למשימות בטחוניות שנותרו מיותמות. זאת היתה העזה אדירה ויומרה בלתי רגילה של קומץ, שבגלל הפורענויות המגוונות שירדו עליו הצליח לממש רק חלק קטן יחסית מאותה יומרה. גם ספר תולדות ההגנה, למרות עמדתו הביקורתית, נאלץ היה להודות
שה"קיבוץ" לא קם נגד ההגנה ולא ראה את עצמו כגוף חיצוני לה אלא פעל "בלי לנתק כליל את קשריהם עם ההגנה. במקום אחר הוא מודה כי "הקיבוץ לא ראה את עצמו כמתחרה בהגנה, אלא כארגון משלים אותה ביחוד שבשטח רכישת הנשק ואחסנתו". כלומר חברי הקיבוץ וחברי גדוד העבודה פעלו יחד עם חברי ההגנה בכל המקומות שבהם נפגשו,
למשל בירושלים ואף קיימו קשרים אישיים עם רבים מפעיליה.
האמצעים היו נועזים: חדירה למשרדי ממשלה; הכנתו של בית ספר צבאי כדי להכין אנשי מקצוע בתחום הביטחון "לפי השיטה הכי אחרונה באירופה". כמו כן דובר על פיתוח תעשייה צבאית ופעילות טרור שבה ראה ישראל שוחט גם אמצעי מחנך להמונים המצביע על כך שלא רק מדברים אלא גם עושים.
שתי פעילויות חשובות של "הקיבוץ" היו התעשיה הצבאית בעמק ובית הספר הצבאי בתל יוסף.
בשנת 1924 עשו אנשי "הקיבוץ" ניסיון להניח יסוד לתעשייה צבאית על ידי הקמתו של בית מלאכה לנשק. המפעל הוקם במסווה של תיקון כלי חקלאות. המפעל פעל שנים אחדות בהצלחה.
פעולה נוספת באותו נושא נעשתה ע"י חציבת מחסן בכפר גלעדי. החציבה נעשתה בתנאי מחתרת, בלילות ורק על ידי קבוצה מצומצמת ביותר של אנשים שהיו בסוד העניין, במשך שנה שלמה. הנשק נוצל במלואו במאורעות תרפ"ט.
כמו כן נעשה ניסיון לפתח את התעופה והימיה בארץ. הבעיה היתה חוסר עניין בהנהגה, והניסיונות נכשלו.
בית הספר בתל יוסף הוקם בחודשים יולי ספטמבר 1924. בקורס היחיד השתתפו כמה צעירים מ"הגדוד" שלשם כך שוחררו מעבודתם. התכנית התאימה לרמה של סמלים. המרצים היו רובם גרמנים, דבר שיצר בעיות בהבנת החומר ובהסתגלות המרצים למציאות הארץ ישראלית. בבית הספר נלמדו בעיקר לימודי שדאות.
סופו של הקיבוץ
"הקיבוץ" היה קשור לגדוד העבודה ולכן הפסקת פעולתו של הגדוד השפיעה על פעולתו של "הקיבוץ". זאת בנוסף לפעולות ישירות של ההגנה כלפי אנשי "הקיבוץ". ה"וועדה המשפטית" (זלמן שזר, גולדה מאירסון (מאיר) וזאב פינשטיין) של ההסתדרות הסיקה מסקנות כי אין לקיים את "הקיבוץ" ומצד שני המשיכו ניסיונות ההדברות. המאמצים
להידברות נמשכו גם בהתחלת 1926, אולם ללא הועיל.
את המידע על הגישושים להידברות מצד אנשי "הקיבוץ" הביא בן גוריון לישיבה של הוועד הפועל בפברואר 1925, שלא קיבלה החלטות. הקרב על תל-חי שגרר את מינויה של "ועדת הבירור" (מאיר יערי, יוסף אהרונוביץ, יצחק בן צבי) ההסתדרותית שייעודה הממשי היה לטפל בנושא "הקיבוץ"- היה הקרב האחרון במלחמה שניהלו הממסד המפלגתי
וההסתדרותי נגד "הגדוד" ו"הקיבוץ". עבודתה של הוועדה נתקלה בקשיים, לא התקדמה ונכנסה למבוי סתום. למרבה הפלא, למרות שכל הקלפים היו כעת בידי החבורה של בן גוריון לא נמצא מי שיעיד ויודה בפה מלא על קיומו של "הקיבוץ". עזרה בלתי צפויה קיבלה הוועדה מישראל שוחט עצמו שקיבל את הדרישות והודיע כי הוא מפרק את
"הקיבוץ". בפועל היה "הקיבוץ" ממילא משותק עוד משנת 1925 ועם התפרקותו של "הגדוד" בסוף 1925 הגיע עם "הקיבוץ" לקצה דרכו.
סיכום
עבודה זו עסקה בנושא "הקיבוץ"- או כפי שנודע בשמו "הקיבוץ החשאי".
ארגון זה פעל בתחילת שנות העשרים, כגוף בתוך "הגדוד", למרות שרוב חברי הגדוד לא ידעו על קיומו. הוא פעל על מנת לתת תשובות למקרים שגוף גדול לא יכול היה לתת.
במשך כל אותה תקופה פעלה "ההגנה" של ההסתדרות יחד עם "גדוד העבודה". על רקע זה יובן הדואליזם ולעיתים החפיפה במעשיהם של אנשי "הקיבוץ", שהיו בעת ובעונה אחת גם אנשי ההגנה. חברי "הקיבוץ" היו שלמים עם עצמם ולא ראו שום סתירה בשניות בה פעלו, זאת מפני שלדידם הם רק מילאו את אותם החללים בהם היתה אמורה לפעול
ההגנה. יתר כל כן, חלק מהשניות התבטא גם בכך שחברי "הקיבוץ" היו בחלקם חברי "אחדות העבודה" וכמה מהם היו גם מפעיליה ונציגיה במוסדות השונים. מצב זה אפשרי היה אך ורק בגלל תפיסתם בתחום הביטחוני ובגלל היותם גוף בלתי מפלגתי בתחום הפוליטי.
לפני "הקיבוץ" עמדה הבעיה של טיב הקשר בין החלוץ הצועד לפני המחנה והיותר טמפרמנטי. השאלה היתה באיזו מידה יכולה קבוצה הרואה עצמה כאליטיסטית לפעול על דעת עצמה ולהינתק מהמרות של המסגרת החברתית פוליטית הכוללת שהיא רואה את עצמה חלק ממנה. בקיבוץ בלטה אומנם עמדתה הקיצונית של מניה וכמה ממקורביה שלא כפרו
עקרונית במרותה של ההסתדרות, ולכן מצבם היה קשה יותר מ"גדוד העבודה" שראה עצמו כמחליף ההסתדרות.
פעולותיו של "הקיבוץ" היו ברוכות: רציחה פוליטית חשובה אחת, איחסון נשק, הדרכות צבאיות ועזרה לוגיסטית אחרת. פעולה חשובה ביותר המיוחסת לו היא ההחלטה של מניה בפרעות בחיפה לספק נשק מהסליק שבכפר גלעדי, דבר שהציל את המאורעות.
חיסולו של הקיבוץ היה "מקרה של מוות ידוע מראש". תנועת הפועלים, "ההסתדרות של העובדים" ומפלגת הפועלים הארץ ישראלית לא יכלו לסבול תנועות לצידן, ושקדו על העברת ההגמוניה המוחלטת אליהם, גם במחיר כלכלי או צבאי כבד. דבר זה אנו רואים הן ב'קיבוץ' ובמקרים מפורסמים אחרים כגון: אי קבלת הסכם בן גוריון ז'בוטינסקי
שהיה אמור ליצב את שוק העבודה בארץ (מרץ 1935), וטיבוע "אלטלנה" בשנת 1948. "הקיבוץ" לא היה חלק שחתר נגד או לקח מכוחו של גוף אחר- הוא סייע ובכך יכל רק לקדם את המטרה, אולם דבר זה לא עמד לו.
ביבליוגרפיה
1. גולדשטיין יעקב, בדרך אל היעד, משרד הביטחון, תל-אביב, 1994.
2. סלוצקי יצחק (עורך),ספר תולדות ההגנה, הוצאת מערכות, תל-אביב, 1964.
3. שוחט ישראל, ספר השומר, 1950.
גולדשטיין יעקב, בדרך אל היעד, עמוד 101.
כל זאת למרות ההחלטה של חובת שמירת הארכיון "דין שמירתו כדין שמירת נשק": ראה ספר תולדות ההגנה, עמוד 1137.
גולדשטיין יעקב, בדרך אל היעד, עמוד 104.
סלוצקי יצחק (עורך),ספר תולדות ההגנה, עמוד 225.
סלוצקי יצחק (עורך),ספר תולדות ההגנה, עמוד 1136.
עמוד 106.
ברסלבסקי מ., "היסוד שלא נשכח" למרחב, 24.5.57.
גולדשטיין יעקב, "פולמוס מדם -שוחט", מאסף 1982, עא 130-141.
ספר תולדות ההגנה, עמוד 260.
שם, עמוד 238.
1

תגים:

השומר · ישראל · שוחט · החברה · ההגנה

עבודות נוספות בנושא:

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא ""הקיבוץ החשאי"", סמינריון אודות ""הקיבוץ החשאי"" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.

אודות האתר:

יובנק הנו מאגר עבודות אקדמיות לסטודנטים, מאמרים, מחקרים, תזות ,סמינריונים ועבודות גמר הגדול בישראל. כל התקצירים באתר ניתנים לצפיה ללא תשלום. ברשותנו מעל ל-7000 עבודות מוכנות במגוון נושאים.