היישום אינו מחובר לאינטרנט

הדינמיקה תוקף-קורבן והשפעותיה בחטיפות בני ערובה

עבודה מס' 020247

מחיר: 228.95 ₪   הוסף לסל

תאור העבודה: סקירת יחסי הקורבנות עם החוטפים, כיצד יכול האחד להשפיע על השני,כיצד יכול הקורבן להגן על עצמו ועוד.

4,380 מילים ,12 מקורות

תקציר העבודה:

הדינמיקה קורבן-תוקף והשפעותיה
בחטיפות בני ערובה

ראשי פרקים: hy0247
1.מבוא והצגת הנושא
2.הקדמה-מהות הטרור
3.בני ערובה כקורבנות טרור
א.תהליך בחירת הקורבן
ב.סינדרום שטוקהולם
ג.התמודדות הקורבן עם האירוע
ד.התגוננות לאחר האירוע
4.סיכום
5.ביבליוגרפיה

מבוא והצגת הנושא
טרור הוא אחד הדרכים בהן משתמשת קבוצת אנשים קטנה לניצול קבוצת אנשים
קטנה אחרת להשגת מטרות אשר לא היו מושגות בדרכים חוקיות.
ישנן פגיעות טרור כדוגמת הנחת מטעני חבלה או התאבדויות, וישנן פעולות טרור
בהן הקורבן נמצא פנים אל פנים במשך זמן מה מול החוטף. בשתי הפגיעות האדם
נמצא בטראומה עקב היותו קורבן ועקב היותו פנים אל פנים מול זה שרוצה להרע לו.
מן הראוי להבחין בין קורבנות טרור מפגיעה מרחוק לבין קורבנות טרור בפגיעה של
פנים אל פנים. שתי הפגיעות שונות במהותם ובהשפעתן על חיי הקורבן. ההתקפות
ברחוק מתרחשות באורח מיידי ומירב הנזק נגרם בעת ההתרחשות עצמה. מרגע
שהסתיימה ההתקפה ומתחילה פעילות של סיוע, עזרה לנפגעים, הרגעת הבהלה
ונקיטת אמצעי ביטחון שלאחר מעשה.
הגורם ההרסני נתפס כגורם אנונימי וחסר דמות. פיגוע "פנים אל פנים" טעון
מרכיבים רבים המחוללים טראומה מתמשכת אצל הניצולים.

מטרת עבודה זו היא לסקור את יחסי הקורבנות עם החוטפים, כיצד האחד יכול
להשפיע על השני וכיצד הקורבן יכול להגן על עצמו, נפשית ואולי אף פיזית מפני
התוקף.
כמו כן תסקור העבודה את הפגיעות הנובעות מהיות האדם בן ערובה -
הפסיכולוגיות והפיזיולוגיות, לטווח קצר ולטווח ארוך, וכיצד רצוי להתמודד עימם.

מקורות:

2.הכחשת הערך האנושי: ישנה השפעה על הפרט כיחידה. הרעבה, עינויים ורצח גורמים לתוצאות לא רצויות. הפרט הופך להיות פחות אנושי ממה שהוא כיום ומהנורמה של החברה.
העניין נעוץ יותר בסוג הטרור, כאשר האדם עליו מבוצע הטרור יכול להיפגע רגשית יותר מטרור מסוים.
FATTAH מחלק את הטרור לשתי קטגוריות:
1.טרור של מדינה- הכולל את הפעולות של המדינה כלפי אזרחיה. הטרור מכוון נגד קבוצות דת, גזע, קבוצות פוליטיות וכד'. דוגמא הקלאסית היא השואה. הדוגמא הקיצונית לבני ערובה היא מחנות הריכוז.
2.טרור נגד מדינה- פעולות של קבוצות שהן נגד המדינה או החברה כגון: טרור דתי, שהקורבן נבחר על פי דתו, טרור גזעני שקורבן הטרור נבחר על פי גזעו, וטרור פוליטי שהקרבן נבחר עפ"י עמדתו הפוליטית.
(1989)FLYNN מחלק את הטרור לחמישה סוגים:
1.טרור לא פוליטי המוגדר כיצירה מכוונת של פחד למטרות רווח אישי, או טרור מתבצע על ידי אנשים בעלי הפרעה שכלית חמורה.
2.כמעט טרור-(QUASI-TERRORISM)- שימוש בטכניקות של טרור במצבים שאינם מוגדרים כטרור לדוגמא נטילת בני ערובה בשוד בנק.
3.טרור פוליטי מוגבל ((LIMITED הכולל פעולות המונעות ע"י אדיאולוגיה כגון התנקשות בחיי אדם או פיצוץ בנייניםנ או פעולות הרחוקות מהשגת מטרתם כגון הפלת הממשלה.
4.טרור מדיני הוא כשהממשלה שולטת בציבור באמצעות דיכוי ופחד.
5.טרור פוליטי המוגדר כהתנהגות אלימה ופושעת המכוונת להשגת פחד בציבור או בחלקו ממניעים פוליטים. טרור זה הוא מהפכני ומטרתו להפיל את הממשלה קיימת.
עופרה אילון (1990) התייחסה לאספקט נוסף של החלוקה, בחלקה את הטרור לשלוש קטגוריות:
1.טרור של פגיעה מרחוק כגון: הפגזה, מיקוש, הטמנת מטעני חבלה ומכוניות תופת, הטלת בקבוקי תבערה אבנים וכד'.
2.טרור של פגיעת מקרוב ללא מגע ישיר הכולל ירי ופעולות "פגע וברח".
3.טרור של פגיעות מטווח קרוב עם מגע של פנים אל פנים כגון: דקירות, חטיפות של בודדים, חיילים או אזרחים תפיסת בני ערובה תוך התנכלות לאמצעי תחבורה- מטוסים, ספינות אוטובוסים, של מוסדות חינוך ובתי מגורים.
סינדרום שטוקהולם
הובחן כי במקרים מסויימים הקורבן מגיב בגישה חיונית ולאו דווקא שלילית לחוטף. גישה זו יכולה להתפתח לקשר אפקטיבי חזק במקרים קיצוניים. הסברים שונים ניתנו לתופעה יוצאת דופן זו:
1.יש המאמינים כי קשרים אפקטיבים מעין אלו נובעים ממצב של תלות המתפתחת בין בן-הערובה לחוטפו.
2.אחרים ניסו להסביר זאת על ידי המושג הפרודיאני "הזדהות עם התוקף".
3.הגרסה האחרונה אומרת כי הנחטף מתנהג כך כהכרת תודה לחוטף על כי חס על חייו?
הסינדרום מובן יותר כהסתגלות אוטומטית בחלקה בתת מודע, לשם הישרדות מפני מצב טראומטי וקטלני ברמה גבוהה מאוד ((FLYNN, 1989.
"סינדרום שטוקהולם" נקרא על שם מקרה שוודי מפורסם שהתרחש בשנת 1973 בעיקבות שוד בנק בשטוקהולם. דווח כי קשר אפקטיבי מתפתח בין אחת המוחזקות בשבי ובין אחד השודדים. לאחר שחרור בני הערובה הם ביקשו שירחמו על שוביהם. הסינדרום מתייחס ל:
1.התפתחות הדרמטית בלתי צפויה של סימני החיבה.
2.הקשר החיובי בין הנחטף לחוטף.
3.רגשות של חוסר אמון ועויינות של הקורבן כלפי הרשויות.
(1982)SOSKIES OCHBERG אומרים כי הקשרים החיוביים אינם נוצרים בין רגע, אך נראים כחזקים מאוד לאחר היום השלישי. הם מונים ארבעה גורמים המקדמים את הסינדרום:
1.האינטנסיביות של ההתנסות.
2.תלותו של הקורבן בחוטף לצורך ההשרדות.
3.המרחק הפסיכולוגי של החוטף והרשויות.
(1989)FLYNN מתייחס לגורמים המעכבים את הסינדרום"... נראה כי אין קבוצת גיל מסוימת אשר פטורה מסינדרום זה וכי הוא משפיע על גברים ונשים בצורה שווה...- התדירות של התרחבות הסינדרום תוביל לשינויים בטקטיקת הטרוריסט. לדוגמא, חטופים עשוים להיות מוזחקים בבדידות מוחלטת. ייתכן גם שיהיה מכסה לראשם על מנת שלא
יהיה שום מגע עם החוטפים. יורשה להם למנות מבינהם אדם אחד בלבד שישמש כדובר והשומרים יוחלפו בתדירות גבוהה על מנת למנוע קשירת קשרים ויחסים ביו אישיים בין החוטפים לנחטפים. ברגע שהסינדרום גלוי הוא נוטה להחזיק מעמד במשך כל זמן המשבר ואף מעבר לכך.
אך מצד שני אם מתעללים בקורבנות בצורה עיקבית ורצינית ומנצלים אותם הרי שאין זה סביר שאותו סינדרום יתפתח. קורה לעיתים שאפילו במקרה של ניצול לרעה (וכמובן שמקרים אלו הם נדירים) נוצרת הזדהות שלמה בין הקורבן לחוטף, וזאת משום שבמקרים אלו הקורבן םפתח רגשות אשם עצמיים על העשותו קורבן ולכן הוא מצדיק את
ההתעללות הנעשית בו.
FLYNN רואה ב"אינפנטיליות טראומתית פסיכולוגית" וב"שינוי פתולוגי" שני מרכיבים קריטיים של הסינדרום. הטכניקה של נסיגה ידועה היטב כאחת ממספר טכניקות הגנה הזמינות לקרובנות של מתח פסיכו-סוציאלי, לצד טכניקות הכנה נוספות כגון: סינדרום ההמרה, הדחקה, רציונליזציה ועידון.
כאשר אדם מאויים על חייו (דבר המאפיין את רוב התקריות) וטכניקות הרגילות להגנה על האגו אינן מספיקות, החטוף פונה להתנהגות ראשונית-ילדותית. התנהגות זו גורמת לו לחוש ביטחון כפי חש בילדותו כשהיה תחת חסותו של מבוגר שדאג לו.
חשוב לציין שהקורבן החווה את "סינדרום שטוקהולם" מפנה את ההאשמות החיוביים והסימפטיה דווקא כלפי חוטפו, ואילו את הרגשות אי אמון והרגשות השליליים הוא מפנה כלפי הרשויות. רגשות אלו הולכים ומתהדקים גם כלפי חוטפו וגם כלפי הרשויות ככל שעוברת תקופת החזקתו בשבי. בסך הכל מובנת גישתו כיוון שכל עוד הוא בשבי נחשבת
כל שהייה של רצונות חוטפיו לאיום נוסף על חייו. השינוי הפתולוגי משמש, אם כן, כמנגנון הישרדות.
מרכיב נוסף ואחרון בסינדרום זה כולל לעיתים התקשרות מצד הטרוריסט אל חוטפיו. FLYNN ראה בקשר הנוצר בין הטרוריסט לבן הערובה קשר חיובי, כיוון שקשר זה עשוי להציל את חיי הקורבן אולם הוא מתעלם מההשפעות השליליות של הסינדרום כגון רגשות אשם המופיעות אצל הקורבן לאחר השחרור.
התמודדות הקורבן עם האירוע
מן האמור לעיל לגבי "סינדרום שטוקהולם" מובן שמדובר במקרים מעטים יחסית של בני ערובה, ולא בכל מקרה של חטיפה. בדרך כלל מפתחים החוטפים רגשות שליליים אל חוטפיהם. די במקרה המפורסם שנזכיר כדי ללמד על עומק הקשר הנדרש כדי לפתח זהות כזו. הדוגמא המפורסמת היא זו של PATTY HEARST אשר נחטפה ע"י חברים של צבא השחרור
בפברואר 1974. חודשים לאחר חטיפתה הודיעה לכל העולם שהיא קיבלה עליה את אמונות חוטפיה ומעתה תפעל יחד אתם להשגת מטרתם- חופש לנדכאים.
קליגמן (1990) מוצא לעומת זאת תגובות פוסט תראומטיות נוספות:
1.חזרה מתמדת של הארוע הטראומתי- זכרונות חוזרים, חלומות לילה, חלומות בהקיץ, ביעותי לילה ועוד.
2.אובדן תחושה- אובדן התענינות בסביבה, אובדן תאבון וכן מגוון סימפטומים בעלי אופי קוגנטיבי (ערנות מוגזמת, שיבושים בזיכרון ועוד).
3.חוסר אמון בסיוע כתוצאה מאובדן האמון בסדר של העולם מתחושת פגיעות אישית ועוד.
4.חיפוש אחר חשיבות בניית תמונה ברורה יותר של התרחשויות. כמו כן עלולות להופיע תגובות חריגות יותר כגון:פרנויה, דפרסיה ופחד לא פרופורציונאלי.
ניתן לסווג את התגובות האלה להפרעה חריפה ((ACUTE DISORDER המופיעה עד שישה חודשים לאחר אירועה, ולהפרעה כרונית ((CHRONIC DISORDER כשהיא ממשיכה מעבר לשישה חודשים לאחר האירוע. חלוקה זו חיונית לצורך טיפול בקורבנות.
הטיפול המכוון למצבי לחץ עונה עם על צרכיהם של הקורבנות בני הערובה. ההכרה ב"סינדרום הלחץ" של קורבנות אלו מבדילה אותם מהאבחנה הקלינית של הפרעה נפשית נוירטית או פסיכוטית, ומשחררת אותם מהסטיגמה של "מופרעות" אולם היא מצביעה על הצורך בטיפול נפשי מיידי. מטרות טיפול הן:
1.להקל באופן מיידי על הסבל ולאפשר החלמה מהירה והסתגלות למעגל החיים.
2.למנוע היקבעות של סימפטומים ופיתוח הפרעות תיפקודיות לאורך זמן.
מידת הטיפול הנדרשת היא בהתאם לחומרת הטראומה. חומרת הנזק תלויה בגורמים שונים. בינהם מוזכרים:
1.התנסויות קודמות במצבים בעלי אופי דומה.
2.גילו של האדם (בגרות ותחושת זהות מפותחת מפחיתים את ההשפעה הטראומתית).
3.רמת ההשפלה והאיום שהורגשה.
4.רמת הבידוד הפסיכולוגי והחברתי שחש הקורבן.
איילון (1989) בהתייחסותה לטרור טוענת שחומרת הפגיעה נמדדת בין השאר במשך החשיפה לאירוע, במחיר הדמים שנגבה מהנתקפים ובמידת לכידות הקבוצה. הטיפול צריך לכלול שני מרכיבים עיקריים:
1.תמיכה פורמלית- סיוע מקצועי של מערכות ייעוץ שונות.
2.תמיכה בלתי פורמלית תמיכה של חברים, משפחה, שכנים וכן של קבוצות השותפות לגורל.
בתגובות החברה נמצאו תופעות כגון: התנכרות של חברים, "התנפלות" של פסיכולוגים, עוינות מצד משפחות החללים, חוסר לכידות בין הניצולים, חוסר עזרה מהמוסדות, הדבקת סטיגמה של "נכה" ועוד.
לעומת זאת מתוארת מערכת התמיכה במקרה הפגוע באוטובוס אגד (1978) כמערכת מלוכדת, בעלת כושר אירגון והזדהות אשר הצליחה לחשל את הקורבנות להתמודד עם החרדה והכאב.
בטיפול המקצועי ישנן שלוש גישות לאיבחון תוצאות של טראומה ובהתאם ניתן הטיפול לנפגעים. אחת מדרכי האיבחון היא כלי דיאגנוסטי המבוסס על טיפול סטטיסטי של הסימפטומים השכיחים נקרא "תסמונת בעיקבות לחץ טראומתי". מיון זה מאפשר התאמה של דרכי ההתערבות לסוגי התגובות.
הטיפול המערכתי כולו בטרור מכוון להחזרת הקורבן אל מעגל החיים והוא צריך לספק לו כלים להתמודדות עם עצמו ועם החברה.
התגוננות לאחר האירוע
את התחושות לאחר האירוע מגדירים בתור "לחץ".
קשה להגדיר "לחץ" בהגדרה חד משמעית כי יש לו פנים רבות. "לחץ" משמש מושג גג לתאור התנסויות רבות ושונות. משתמשים בו בעת ובעונה אחת לתאר את המצב עצמו, את תפיסת המצב והערכתו וגם את תגובותיו של האדם. אחת התגובות ללחץ "זהו מצב הנתפס כאיום על חיי האדם באופן ישיר על חייהם של קרוביו שביטחונו תלוי בה על שלמותו
לשלמותם הפיזית ועל שלמותו הפסיכולוגית" (איילון 1980).
(1956)SYLYE היה הראשון שהגדיר את המושג. הוא הסביר אותו כ- "תכונה לא ספציפית של הגוף לדרישה כלשהי ((FLYNN 1989 כשהוא מבחין בין לחץ רע המתאר מצוקה לבין לחץ טוב המשמש שלבים לחיים".
שלוש תכונות הופכות אירוע למחולל לחץ (איילון 1990):
1.אובדן כל אירוע המאיים ברמה גבוהה של לחץ: איום על החיים, איום על שלמות הגוף, איום על שלומם של יקירם, איום על ערכים (חברתיים לאומיים דתיים ואישיים, איום על הכבוד ועל תחושת הערך העצמי). המשקל המיוחד לכל אחד מהאיומים הללו שונה מאדם לאדם ובנסיבות האירוע המלחיץ.
2.שינוי- יש שינוי קיצוני בהרגלים היום יומיים לטובה או לרעה מחייב ויתור על דפוסי התנהגות מבוססים המוחלפים בדפוסים חדשים המתאימים לנסיבות. השינוי יכול להיות הדרגתי או פתאומי רצוני או כפוי. כל אחת מתכונות אלו משפיעה על "דרוג הלחץ" של הארוע. שינוי הופך ללחץ אם הוא רב עוצמה מתמשך בזמן או חוזר שוב ושוב.
3.עומס- גרוי יתר ודרישות רבות בו זמנית תובעים מאיתנו לגייס משאבים נוספים על אלה המצויים בידנ
חווית הלחץ מוצאת לה ביטוי ישיר ברגשות, בתגובות גופניות ובהתנהגות. לחץ זה נובע מ-
1.גירוי.
2.תגובה
3.פעולה המשלבת בתוכה גירוי ותגובה יחדיו.
לחץ גורם לשיבוש מצבו הפסיכולוגי והפיסיולוגי של האדם. דבר זה מוביל לסטייה מתפקודו הרגיל והנורמלי.
תגובת הלחץ משתנה מאדם לאדם אך אף על פי כן כוללת שלושה שלבים ברורים ומשותפים לכולם ((FLYNN, 1989.
1.השלב הראשון- מערב מצב של בהלה, פניקה וחשש שמלווה בהתנגדות. אם הלחץ אינו פוסק כל תושית הגוף נהפכת לאפיסת כוחות וטכניקת ההגנה של הקורבן נשברת. SELYE הגדיר התנהגות אופיינית זו כ- "סינדרום ההסתגלות הכללית".
השלב הראשון של הבהלה כולל בתוכו שני שלבים:
1.השלב בו נמצאים במצב של הלם והתנגדות הגוף פוחתת. ((SHOCK.
2.השלב של הלם בכיוון ההפוך והמנוגד שבו התגובות הפיזיולוגיות מסויימות ((COUNTER SHOCK. פרץ זה של אנדרנלין משמש כמנוף לשחרור של גליקוגן מהכבד כשבעיקבות זאת קצב הנשימה ופעימות הלב מוגברים וזרם הדם משנה כיוון מהעור וממסלול העיכול לכיוון השרירים והמוח.
השלב השני- התהליכים הנ"ל מובילים לשלב זה שנקרא "שלב ההתנגדות", שבמהלכו הגוף יראה מקסימום הסתגלות למצב וכעת האינדיבידואל הוא בשיאו ויוכל, אם זה אפשרי, להאבק או להתעסק ולהתרכז בבריחתו. אם המתח ממשיך, העודפים של הגוף יופחתו בצורה רצינית. תהליך זה יוביל לשלב הבא.
השלב השלישי- שלב של תשישות- מצב של אפיסות כוחות אשר ממשיך עד אשר מקורות ומשאבי הגוף יושלמו וימולאו מחדש. מתח שאינו מופחת קשור לסימפטומים של מחלות פיזיות ונפשיות. אולם אם המחלות תהיינה רציניות או קטלניות הדבר תלוי ביכולתו של האידיבידואל לעשות משהו בהקשר למצבו ולשנות אותו במידה והוא מתדרדר ונהיה קשה.
"IT IS NOT THE STRESS ITSELF THT IS DANGEROUS TO OINDIVIDUAL BUT RATHER THEIR CINABILITY TO COPE WHITH IT THAT IS SIGNIFICANT" (flynn, 1989).
כיום ידוע שמתח מוארך משפיע על לפחות חמש תגובות מערכתיות בסיסיות:
1.מערכת השלדית- שמוביל להכבדה על מערכת העיכול והמעיים.
2.המערכת העיצבית הסימפתטית מוביל למתיחות גבוהה וחוסר קיצביות.
3.המערכת האנדוקרינית אחראית לתפקודן של כל המערכות המוזכרות.
4.המערכת העצבית הפראסימפתטית שמוביל לכאבים בשרירים וכאבי ראש.
5.מערכת החיסון.
CANNON (בתוך (OOTH 1985 מכנה את התגובות הפזיולוגיות המופיעות בשעת לחץ "THE FIGHT OR FLIGHT". הוא מתייחס לכל הצורות כגון: דופק מהיר, שחרור אדרנלין וסוכר בדם, התמלאות השרירים בדם, עבודת ריאות יעילה ועוד.
מנגד השינויים הגופנים הקיימים במצב לחץ, מופיעות גם תגובות רגשיות כגון פחד, כעס או שנאה; תגובות התנהגותיות כגון גמגום, ושינויים בחשיבה כגון בלבול, עיוותים בתפיסה, שיפוט לקוי אובדן זיכרון ועוד.
סיכום
עבודה זו עסקה בדינמיקה של יחסי קורבן-תוקף , תוצאותיה ותוצאות היותו של האדם בן ערובה. העבודה סקרה את היווצרות המקרים ואת היחסים מתחילתם ועד סופם, כולל תגובותיו של הקורבן: תגובות פיסיולוגיות, פסיכולוגיות והתנהגותיות. כמו כן נסקרו בקצרה ההשלכות לטווח ארוך שיש על בני ערובה אלו.
נמצא שיחס התוקף אל הקורבן נמצא בדפסרונליזציה של הקורבן. האובייקט בעיני התוקף הוא מנגנון הגנה המאפשר לו להתמודד עם מצפונו. הטרוריסט מתייחס אל קורבנו כחפץ לשימושו האישי, הוא גורם לו סבל פיזי ונפשי ולפעמים אף הורגו בדם קר. לו היו רואים אותו כאדם שמרגיש וחושב היו נמנעים מלעשות כן.
התחושה של להיות אובייקט בלבד משפיעה קשות על הקורבן כי זהו למעשה ביטול זהותו כאדם. כדי להישרד על הקורבן לנתץ את חומת ההגנה של התוקף ולגרום לתוקף לראות בו אדם, ובאמצעות שיחות על חייו, משפחתו רגשותיו ואפילו בסתם שיחות על דה ועל דא, הוא יציג בפני התוקף את עצמו כאדם. דוגמא מפורסמת לכך היא מקרהו של
עיתונאי שנחטף על ידי טרוריסטים. שניים מחבריו לשבי נרצחו והוא היה הבא בתור. לפני מותו התוודה בפני שוביו על חייו ורגשותיו וביקש שיעבירו את המסר למשפחתו. הטרוריסטים לא יכלו לעמוד בפני חשיפה זו של אנוכיות ושיחררוהו באומרם "THERE ARE OTHERS TO KILL".
בדינמיקה תוקף קורבן אנו מוצאים מנגנון הגנה של התוקף. התוקף מאשים את הקורבן ובכך נותן לגטימציה למעשיו. מנגנון זה משחרר אותו מרגשות אשם שהיה עליו לחוש. הטרוריסט מאשים את הקורבן, אם כי אין ההאשמה מכוונת ספציפית לבן הערובה אלא לקבוצה אותה הוא מייצג. הוא תולה בקורבן את האנה לאי הצדק שנעשה לו או למטרה
למענה הוא נלחם.
בטרור מתקיימים גם התנאים למצב לחץ. יש בו איום על החיים, איום כל שלמות הגוף, פגיעה ואובדן של יקירים ואיום על הדימוי העצמי ועל ערכים, שינוי דרסטי בהרגלים יום יומיים וצורך בגיוס כוחות נוספים.
איילון (1990) מפרט את מחוללי הלחץ המגבירים את הטראומה:
1.אובדן הביטחון: לנוכח האיום הישיר והמפתיע על החיים נהרסת "אשליית המוגנות" שהיא תריס שלנו בפני הצפה בלתי נסבלת של חרדה.
2.תחושת הזהות: גורם של שרירותיות ומקריות מוריד את הנחטף לדרגת תת אנוש ומעורר את תחושת הזהות האישית שלו.
3.חוסר הוודאות של בני ערובה הנמצאים בתוך "חלל אינפורמטיבי" ונמנע מהם כל מידע על מצבם. חוסר הוודאות לגבי המשך הסבל חומרת המצב וסיכויי ההצלה משבש את יכולת העמידה בלחץ.
4.הצורך בפורקן רגשי: הרגשה של חוסר אונים מוחלט מגבירה את תחושת ההשפלה ואת התיסכול. התיסכול גורר תוקפנות שאין לה כל דרך פורקן. התוקפנות מופנית פנימה ומתחלפת ביאוש.
5.אובדן האמונה באדם: החשיפה לאכזריותו של התוקף וההנאה מגרימת סבל הורסת אצל הקורבן את הבנתו לגבי ערכי היסוד של התנהגותו האנושית ואת אמונתו בעולם הצודק.
6.אובדן השליטה: ככל שמתמשך המגע עם החוטף כן מוצבים יותר מחסומים לסילוק עצמאי של צרכים גופניים בסיסיים: אכילה, פעולת המעיים, תנועה דיבור שינה הפגת כאבים. מאחר שהשליטה על כל אלה ניטלת מהקורבן ועובדת לידיו של החוטף נוצרת תלות מוחלטת של הקורבן תוקף.
אינסטינקט הסכנה עשוי להוביל אותו לנקוט להגנת עצמה בדרך היחידה שנותרה לה: חיזוק מנגנוני ההגנה כדי לסלק תחושות של חוסר אונים בעתיד. האיום על החיים הוא אכן ממשי והוא מיוצג תמיד לפני הקורבן.
ההזדהות עם התוקף מתפתחת בתהליכי התת מודע כדי להציל את הקורבן מאיום בו הוא נתון. בן הערובה יכול להסתייע בסינדרום להצלת חייו או לפחות כך הוא מאמין.
ההזדהות כדרך להתמודדות יכולה להיות יעילה לעיתים במשך האירוע עצמו, אם כי יתכן ויסבול מנידוי חברתי. מכל מקום השפעתה בטווח הרחוק עלולה להיות שלילית. נמצא כי קורבנות שהזדהו עם התוקף חשו לאחר השחרור רגשות אשם כבדים. ההתקשרות עם התוקף מצטיירת לאחר השחרור כשלילית בעיני הניצול. רגשות אשם הן אחת התגובות
המופיעות לאחר האירוע והנמצאות תחת ההגדרה של "הפרעות פוסט-תראומתיות".
(1986)FREDLAND בהתייחסו בשני מקרים נפרדים לרגשות האדם לאחר היפגעו. הם הביאו כדוגמא את הפיגוע במעלות. הניצולים במקרה זו, כאשר נשלחו עם הודעות מהטרוריסטים ואשר לכן יצאו לחופשי סבלו מרגשות אשמה ותיסכול אשר השפיעו על תחומי הרגש וההתנהגות. רגשות האשם במקרה זה שונים מרגשות האשם שתוארו לעיל שהמקור להם
הוא עצם ההצלה מהאירוע.
קלינגמן (1990) מונה תגובות פוסט תראומטיות נוספות:
1.חזרה מתמשכת של האירוע הטראומתי- זכרונות חוזרים, חלומות לילה, חלומות בהקיץ, ביעותי לילה ועוד.
2.אובדן התחושה, אובדן התעניינות בסביבה, אובדן תאבון וכן מגוון סימפטומים בעלי אופי אוטומטי חרדתי וקוגנטיבי (עירנות מוגזמת, שיבושים בזיכרון ועוד).
3.חוסר האמון בסיוע כתוצאה מאובדן אמון בסדר של העולם, מתחושת פגיעות אישית וכד'.
4.חיפוש אחר תבנית תמונה ברורה יותר של התרחשויות. כמו כן עלולות להופיע תגובות חריפות יותר כגון: פרנויה, דפרסיה ופחד לא פרורפורציונלי.
ניתן לסווג את התגובות האלה להפרעה חריגה המופיעה עד שישה חודשים לאחר האירוע, ולהפרעה כרונית הממשיכה מעבר לשישה חודשים לאחר האירוע. חלוקה זו חיונית לצורך טיפול בקורבנות.
אי לכך נודעת חשיבות עליונה לטיפול בקורבנות אלו, טיפול שמטרותיו הן:
1.להקל באופן מיידי על הסבל ולאפשר החלמה מהירה והסתגלות למעגל החיים.
2.למנוע היקבעות של סימפטומים ופיתוח הפרעות תיפקודיות לאורך זמן.
מידת הטיפול הנדרשת היא בהתאם לכמות הראשונה. חומרת הנזק תלויה בגורמים שונים בהם מוזכרים:
1.התנסויות קודמות במצבים בעלי אופי דומה.
2.גילו של הקורבן (בגרות ותחושת זהות מפותחת מפחיתים את התופעה הטראומטית).
3.השפלה והאיום על האגו שהורגשה.
4.רמת הבידוד הפסיכולוגי והחברתי שחש הקורבן.
איילון (1989) בהתייחסותה לטרור טוענת שחומרת הפגיעה נמדדת בין השאר במשך החשיפה לאירוע במחיר הדמים שנגבה מהנתקפים ובמידת ליכודה של הקבוצה. הטיפול, אם כך צריך לכלול שני מרכיבים עיקריים:
1.תמיכה פורמלית- סיוע מקצועי תפרפיוטי, וכן של מערכות ייעוץ שונות.
2.תמיכה בלתי פורמלית- תמיכה של משפחה, חברים שכנים ועוד, וכן של קבוצות השותפות לאותו גורל.
בתגובות החברתיות שנסקרו נמצאו תופעות כגון: התנכרות של חברים, התנפלות של פסיכולוגים עראיים, עויינות מצד משפחות החללים, חוסר לכידות בין הניצולים חוסר העזרה מהמוסדות, הדבקת סטיגמה של נכה ועוד.
ביבליוגרפיה
1.איילון ע., חיים על הגבול, חיפה, 1990.
2.איילון ע., "טיפול נפשי בנפגעי פעולות טרור, בתוך: חיים ד., איציקסון י., שפלר ג., (עורכים), פסיכופתולוגיה קצרת מועד- רקע טכניקות ויישום, ירושלים, האוניברסיטה העיברית, 1989.
3.לקוויר זאב ,גרילה, מערכות, ת"א, 1977.
4.נתניהו בנימין, הטרור, ספרית מעריב, 1987.
5.קליגמן א., התערבות פסיכולוגית בעת אסון, ירושלים, משרד החינוך והתרבות, 1990.
6.קנצלר שאול, הטרור הבינלאומי, אידיאולוגיה אירגון וביצוע, תל- אביב, 1980.
1.FFATTAH A. EZZAT, "SOME REFLECTIONS ON THE VICTIMOLOGY OF TERORISM", TERORISM: AN INTERNATIONAL JOURNAL, 1979,3.
2.FLYNN E. EDITH, "VICTIMS OF TERORISM: DIMENSION OF THE VICTIM ECPIRIENCE", IN FATTAH, A. EZZAT (ED) THE FLIGHT OF CRIME CVICTIMS IN MODERN SOCIETY, LONDON, 1989.
3.MARTON K, FRANCES, "DEFENCE:INVINCBLE AND VINCIBLE, CLINICAL SOCIAL WORK, 1989, 16.
4.TURNER T. JAMES, "PREPARING INDIVIDUALS AT RISK FOR VICTIMIZATION AS HOSTAGES" IN VIANO E. (ED) THE VICTIMOLOGY HANDBOOK, N.Y. 1990.
5.OCHBERG F. SOCKIS (ED), VICTIMS OF TERORISM, COLORADO, WESVIEW PRESS, 1982.
6.OOTS K., "TERORISM AND VICTIM: PSYCHATRIC AND PSYCHOLOGICAL APPROACH FROM A SOCIAL SIENCE PERSPECTIVE, TURORISM AN INTERNATIONAL JOURNAL, 1985, 8.
קנצלר ש., הטרור הבינלאומי, אידיאולוגיה אירגון וביצוע, ע' 9.
נתניהו בינימין, הטרור, עמודים 25-36.
קנצלר ש., הטרור הבינלאומי, אידיאולוגיה אירגון וביצוע,ע' 13.
לקוויר זאב, גרילה, עמוד 18.
7

תגים:

שטוקהולם · סינדרום · פלילי · מעשה · חטיפה · ערובה

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "הדינמיקה תוקף-קורבן והשפעותיה בחטיפות בני ערובה", סמינריון אודות "הדינמיקה תוקף-קורבן והשפעותיה בחטיפות בני ערובה" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.

אודות האתר:

יובנק הנו מאגר עבודות אקדמיות לסטודנטים, מאמרים, מחקרים, תזות ,סמינריונים ועבודות גמר הגדול בישראל. כל התקצירים באתר ניתנים לצפיה ללא תשלום. ברשותנו מעל ל-7000 עבודות מוכנות במגוון נושאים.