|
עבודות [1-9] מתוך 10
:: [עמוד 1 מתוך 2]
|
|
עבור לעמוד: 1 2
:: עמוד הבא >>
|
Showing only paper(s) written by Seller אייל דיפל
Click here to show all papers
| Member since: | 2001-07-02 |
| Location: | ISRAEL, IL |
| Academic Background: | סטודנט מצטיין לתואר שני בחוג למדע המדינה. |
| |
| עבודה מס'
60843 |
הוסף לסל
(תוכל תמיד להסיר זאת בעתיד)
|
|
הצהרת בלפור, 2002.
הפעולה המדינית באנגליה, המאבק על ההצהרה ודמותו של חיים וייצמן כמדינאי. |
| 5,239 מילים (כ-16 עמודים), 8 מקורות, 198.95 ש"ח |
::
לחץ כאן להצגת / הסתרת תקציר העבודה ::
תקציר העבודה
תוכן העניינים:
מבוא
הפעולה המדינית באנגליה
המאבק על ההצהרה
לדמותו של חיים וייצמן כמדינאי
סיכום
ביבליוגרפיה
בשנת 1917 הפכו ההבטחות לציונים לעניין אקטואלי מטעמים שונים: אם בכדי למנוע מיהדות ארה"ב לנקוט עמדה נייטראלית, אם בכדי לעודד את ממשלת קרנסקי ברוסיה (שנחשבה כמושפעת מיהודים) להמשיך במלחמה נגד גרמניה, או כדי לבלום סכנה צרפתית להתפשטות לעבר תעלת סואץ. ההבטחות המעורפלות, שניתנו לערבים בעניין שטחים "שממערב לפלך דמשק", נראו כמשאירות מקום להבטחות גם לציונים, תוך כדי חיזוק מעמדה הכללי של בריטניה ואחיזתה באזור מבחינה צבאית.
כך שגבולות השטח שיובטח ליהודים, ומהות הישות המדינית שתוענק להם - נראו אז כבעלי חשיבות משנית.
במשך השנים נעשו נסיונות להסביר את מניעיה של הצהרת באלפור. יש הסטוריונים הרואים בה מאורע גדול, ואחרים ראו בה שגיאה בריטית, שאין להסבירה רק על רקע שיקולי תועלת. סביר להניח שחסידי ההצהרה - לויד ג'ורג', באלפור, שר המושבות הלורד א.מילנר ואחרים - הונעו גם על-ידי אמונה עמוקה, שלימים טושטשה עקב הקשיים שנוצרו ולא היתה מובנת ליורשיהם. יתכן והיו משוכנעים, כי שיבת היהודים לארצם היא מאורע הסטורי ממדרגה ראשונה, והוצאתו לפועל היא זכות שנתגלגלה לידיהם. מזלה של התנועה הציונית היה בכך שהנ"ל תמכו בפרסום ההצהרה. מפתיע אולי הנימוק נגד הצהרת באלפור שבלט מדברי מונטגיו (יהודי, שר לענייני הודו), שעל פיו הצהרה כזו תגרום נאמנות כפולה מצד יהודי העולם - לממשלותיהם ולממשלת הבית הלאומי.
ההתנגדות העברית נראתה דלת חשיבות בהשוואה לגישתו האוהדת של פייצל בן חוסיין ההאשמי, מנהיג "המרד במדבר". מבחינה סדר הדברים ההסטורי, הציונות וההתישבות היהודית בארץ ישראל הן שעוררו והקימו על עצמן את התנגדותה של התנועה הלאומית של ערביי ארץ ישראל, שאחד מקווי ייחודה הראשיים היה דחיית הציונות. מבחינת סדר הדברים ההסטורי צריכה היתה איפוא הצהרת באלפור להינתן, הציונים היו צריכים לנסות לממש אותה, כדי שאחר-כך תבוא ההסתבכות הבריטית.
ההחלטה הסופית על ההצהרה ניתנה בישיבת הקבינט הבריטי ב- 31.10.1917. יומיים לאחר מכן היא פורסמה בצורת מכתב משר החוץ ללורד ליונל רוטשילד.
העבודה עוסקת בפעולה המדינית באנגליה, במאבק על ההצהרה ובדמותו של חיים וייצמן כמדינאי. עבודה זו מנתחת את הסיבות אשר הובילו להצהרת בלפור. היא עוסקת בפעולה המדינית באנגליה, במאבק על ההצהרה ובדמותו של חיים וייצמן כמדינאי.
|
| |
| עבודה מס'
60842 |
הוסף לסל
(תוכל תמיד להסיר זאת בעתיד)
|
|
יהדות מרוקו במאות ה-19 וה-20, 2002.
ניתוח חיי היהודים במרוקו במאות ה-19 וה-20 תוך הצגת תהליכי המודרניזציה ואספקטים חברתיים, דתיים, כלכליים ומשפטיים. |
| 9,143 מילים (כ-28 עמודים), 21 מקורות, 298.95 ש"ח |
::
לחץ כאן להצגת / הסתרת תקציר העבודה ::
תקציר העבודה
תוכן עניינים
מבוא
יהדות מרוקו ודת האסלאם
מצבה הכלכלי של יהדות מרוקו
מגורי היהודים במרוקו
חיי המשפחה
היהודים תחת שלטון הסולטאנים השונים
סולימאן השני, 1792-1822
עבד אל-רחמאן השני, 1822-1859
מוחמד הרביעי, 1859-1873
חסן הראשון, 1873-1894
השלטון העצמי ומוסד הנגידות
החכמים
קבוצות ההנהגה של יהדות מרוקו ודפוסי שינוי במאה ה20 -
"הציונים"
"כל ישראל חברים"
הפלג הפטריוטי-מרוקני
הג'וינט
יהדות מרוקו והשלטון הצרפתי
סיכום
רשימת מקורות
ברחבי מרוקו, במהלך המאה ה-19, היו עשרות קהילות יהודיות, בהן כאלה שראשיתן בתקופה הטרום-ערבית, בתקופה הערבית וכאלה שנוסדו לאחר גירוש ספרד. ניתן לחלקן לפי מיקומן הגיאוגרפי לערים השוכנות לאורך חופי הים התיכון או האוקיינוס האטלנטי, ולאלה השוכנות בפנים הארץ. ערי החוף ממזרח למערב, ומצפון לדרום, ניהלו קשרי מסחר עם מדינות אירופה, וגם יהודים נטלו חלק בהם ונהנו ממעמד טוב יותר ממעמדם של היהודים
מהערים הפנימיות, שסבלו מיחס קשה יותר מצד המוסלמים.
חברת יהודי מרוקו אופיינה בלכידות ציבורית וקיימה מוסדות ציבוריים, ועם זאת בלטו בה כוחות הפירוד, שנבעו מעצמאותם של יחידים המרכיבים את הציבור. מתיחות זו ניכרה בתחומי החיים העיקריים, שסוציולוגים רגילים למנות: הכלכלה, המוסדות הקהילתיים האוטונומיים, המנהיגות הדתית ואף חיי המשפחה.
ההתייחסות ליהדות מרוקו במאה ה-19 היא כאל יהדות מסורתית, זאת עד לשנת 1918, עם הטלת התחיקה הצרפתית על הקהילה היהודית. את סופה ניתן להתחיל ולראות כבר ממחציתה של המאה ה19 -, כאשר גברה המעורבות האירופאית במרוקו (הקפיטולציות).
בתור יהדות מסורתית, ניתן לראות את מרוקו, היא חלק מכלל החברה היהודית המסורתית.
החברה היהודית המסורתית מאופיינת בבסיס חברתי-תרבותי רחב ומשותף. לבסיס זה ביטויים רבים, הן באורח חיים מוחשי, הן בהלכי רוח מופשטים, בעניינים דתיים ומשפחתיים, בפוליטיקה קהילתית ובריבוד חברתי, בהתייחסות לגויים ובחינוך ילדים.
אולם, בפרטים ובדקויות של מבנה החברה, שבהם עבודה זו תעסוק, החברות היהודיות שונות זו מזו, בעיקר בגלל רקע החברה המארחת את הקהילה היהודית. במרוקו, יהודים ומוסלמים חייו יחדיו, וכוחות חברתיים משותפים הניעו אותם. יהודים בכל מקום מציגים גוון של חברה יהודית ויהודים היושבים במקום מסוים כלשהו מפתחים באורחות
החיים גוון פרטי ומיוחד של החברה המשותפת להם ולתושבי הארץ.
העבודה מציגה את יהדות מרוקו במהלכה של המאה ה-19, תוך כדי התבוננות והתמקדות על היבטים דתיים, חברתיים, כלכליים ומשפטיים. היא מורכבת ממספר חלקים: החלק הראשון של העבודה יציג את דרך התייחסותה של דת האסלאם ליהדות, ומידת השפעתה על אורחות החיים של היהודים במרוקו. החלק השני יתמקד במצבם הכלכלי של יהודי מרוקו (דרכי פרנסתם, תנאי מגוריהם וכד)'. החלק השלישי של העבודה יתמקד באנשי
השלטון במרוקו (שלטון הסולטאנים), ויסביר כיצד היהודים חיו תחת כל אחד מן הסולטאנים ששלטו במאה זו, ומה היחס שזכו לקבל. בחלק זה תופיע גם התייחסות ליחסה של החברה המוסלמית, על חכמיה, והברברים, ליהודים במרוקו. החלק הרביעי יתייחס לדפוסי השלטון המקומיים בקרב היהודים, תוך שימת דגש על מוסד הנגידות. החלק החמישי יתמקד בחכמי מרוקו, להם הייתה השפעה רבה על שגרת החיים של יהדות מרוקו, שנתנה כבוד רב למעמד
החכמים, ושמעה בקולו.
|
| |
| עבודה מס'
60604 |
הוסף לסל
(תוכל תמיד להסיר זאת בעתיד)
|
|
העליות לארץ בשנים 1948-1953, 2001.
האידיאולוגיה של מדיניות הקליטה החברתית, תוך בחינת העלייה הסלקטיבית, ההחלטה על הסלקציה והשלכותיה. |
| 8,342 מילים (כ-25.5 עמודים), 13 מקורות, 208.95 ש"ח |
::
לחץ כאן להצגת / הסתרת תקציר העבודה ::
תקציר העבודה
עליות
תוכן העניינים
מבוא
סקירה היסטורית
עיצוב מדיניות חברתית או אידיאולוגיה של מדיניות הקליטה החברתית?
העלייה ההמונית : 1948-1953
העלייה הסלקטיבית - "הסלקציה"
סיכום
רשימת מקורות
מבוא
בתוך ארבעים ושמונה שעות לאחר שהוכרזה עצמאות ישראל, נכנסו לנמל תל-אביב שתי ספינות:
שם האחת "מדינת ישראל", ושם אחותה - "לניצחון". הן הביאו עימן כמה מאות עולים.
חוק השבות מעניק לכל יהודי המתיישב כאן את הזכות האוטומטית להיות אזרח המדינה.
החוק התקבל רק כעבור כשנתיים מיום ההכרזה (יולי 1950), אולם ימים אחדים לאחר שהסתיים
המנדט הבריטי, ביטלה מועצת המדינה הזמנית את תקנות הספר הלבן, שהגבילו עד אז את העלייה
- והארץ נפתחה בפני כל יהודי. העולים באו בנחשול אדיר: בששת החודשים הראשונים לעצמאות
ישראל, הגיעו כ100000,- עולים. בשנת 1949 הגיעו יותר מרבע מיליון. כתוצאה מכך גדלה
אוכלוסיית ישראל בכ1 50% -. מכאן, שאחד מכל שלושה ישראלים היה חדש בארץ, והם היו גם
זרים אלה לאלה, היות ובאו מארצות שונות, ודברו בלשונות שונות.
עוד לפני הכרזת העצמאות הכינה ועדה במפא"י את מדיניות העלייה והקליטה לשנתיים
הראשונות למדינה. הועדה בנתה תקציב ל150000,- עולים. בקווי היסוד של הממשלה נאמר, שהיא
תקבע לה תוכנית פיתוח לארבע השנים הבאות, במטרה להכפיל את האוכלוסייה. תום שגב מציין
שהיעד הלאומי היה להעלות 600000, עולים תוך ארבע שנים2. היעד הושג, אך מספר העולים, שבאו
בשנה הראשונה עלה פי עשרה על מספר הבאים בשנה הרביעית. יש לזכור, כי המדינה והתנועה
הציונית ארגנו את עליית היהודים בספינות ובמטוסים, בד"כ מבלי לדרוש תשלום, דבר שהיה יקר
מאוד.
תיקי מחלקת העלייה משקפים בפועל מפעל חובק עולם: מאורוגוואי ועד בורמה, מדרום
אפריקה ועד קנדה, מאפגניסטן ועד אלבניה. כולם מתעדים רצון כן לעלות, ואף לחץ, שהפעילו
יהודים על ההסתדרות הציונית להחשת עלייתם. היו כאלה ששיגרו אל הסוכנות קריאות הצלה
לחלצם ממצוקה כלכלית ורדיפה3. הסוכנות הקימה את המשרדים הארצישראליים, ופעילותם
הארגונית הייתה מורכבת מאד. במדינות שלא התירו ליהודים הגירה חופשית, ארגנו שליחי המוסד
לעליה נתיבי בריחה אלטרנטיביים.
מדינת ישראל שונה ממדינות אחרות, אשר השתחררו משלטון זר במהלך שנות ה40 - וה -
50. השוני נובע מהתמודדות עם הקמת ממשל ומשטר חדש, והשאיפה ליסוד חברה חדשה ועם חדש.
העלייה הגדולה זרמה למדינת ישראל בשנים הראשונות לקיומה, שינתה את המפה הדמוגרפית של
העם היהודי בעולם, וחוללה תמורה בישוב היהודי בארץ.
עבודתי עוסקת בעליה המונית בין השנים 1953-1948. בפרספקטיבה היסטורית ניתן להציג
שלושה דפוסי פעולה:
גלויות מתחסלות - שארית הפליטה, עיראק, לוב, תימן, רומניה;
עליה מבוקרת - תוניסיה, מרוקו, איראן;
עליה חשאית - סוריה, לבנון, מצרים ומרוקו.
העבודה מתמקדת באידיאולוגיה של מדיניות הקליטה החברתית, תוך בחינת העלייה הסלקטיבית,
ההחלטה על הסלקציה והשלכותיה. באיזו מידה הייתה העלייה ההמונית משבר, ומאילו בחינות.
העבודה מוגשת כרפרט בלמודים צמודים, במסגרת הקורס "משברים פוליטיים בישראל".
---------------------------------------------------------------------------------------------------------------
1. תום שגב, 1949 - הישראלים הראשונים (ירושלים: הוצאת דומינו1984,), ע' 105. להלן: שגב.
2. שגב, ע' .106
3. שם, ע' .112
|
| |
| עבודה מס'
60427 |
הוסף לסל
(תוכל תמיד להסיר זאת בעתיד)
|
|
ציונות מול פוסט-ציונות, 2001.
אידיאולוגיה או מתודולוגיה? : העלאת הטענה כי ויכוח זה אינו שונה מויכוחי העבר, שכן במהותו הנו אידיאולוגי ולאו דווקא מתודולוגי. |
| 7,790 מילים (כ-24 עמודים), 11 מקורות, 208.95 ש"ח |
::
לחץ כאן להצגת / הסתרת תקציר העבודה ::
תקציר העבודה
בשנים האחרונות קם ועלה ויכוח היסטוריוגרפי אשר חרג אף מעבר לגבולות האקדמיה. אסכולה המורכבת מהיסטוריונים, אנשי מדע המדינה וסוציולוגיה קראו תגר לתפיסה ההיסטוריוגרפית הרשמית, התפיסה הציונית, אשר רווחה ועדין רווחת בקרב רוב החוקרים, ומעבר לכך בקרב רוב רובו של הציבור היהודי בארץ. הדיון נסב על אירועים שונים בהיסטוריה של הציונות, לפני, בזמן ואחרי קום מדינת ישראל, אשר המכנה המשותף שלהם הוא אוזלת ידה של ההנהגה הציונית במקרה הטוב וחטאים ופשעים שזו ביצעה ביודעין במקרה הרע. הויכוח נסב על אירועים שונים וביניהם: יחסה של הציונות לשואה תוך התמקדות בחוסר רצון, אף יותר מחוסר יכולת, של ההנהגה הציונית בהושטת סיוע וכן יחסה אל פליטי השואה לאחר מכן; יחסה לעלייה מארצות ערב ואפריקה; ניפוצם של מיתוסים שונים בנוגע למלחמת העצמאות דוגמת 'מעטים מול רבים', 'העולם כולו נגדנו' ומעל לכל אלו, הוכחות שונות לכך שההנהגה הציונית עוד טרם מלחמה עסקה רבות ברעיון הטרנספר לערביי ישראל, רעיון שיושם בחלקו, אם בעידוד ואם בהסכמה שבשתיקה של המנהיגות, במלחמת 1948. בנושא האחרון אעסוק להלן בחלקה האחרון של העבודה. עוד קודם לכן אדון במשמעותה של הכתיבה ההיסטורית המודרנית ובהתפתחותה לאורך המאה ה20. לאחר מכן אעבור מדיון תיאורטי זה אל שתי דוגמאות לויכוחים והשגות היסטוריוגרפיות בהיסטוריה היהודית בעבר, זאת בכדי למקם את הויכוח הנוכחי
בהקשר מסוים. טענתי היא כי ויכוח זה אינו שונה מויכוחי העבר, שכן במהותו הנו אידיאולוגי ולאו דווקא מתודולוגי. זהו דיון היסטוריוגרפי אשר שורשיו מצויים לאו דווקא בהקשרים אקדמאים אלא נובעים משינויים חברתיים, שינויים שאירעו בעבר ומן הסתם יישנו גם בעתיד. רוצה לומר, לא מהפכה ולא "היסטוריה חדשה". נכון יותר לומר - יומרה חדשה.
תוכן העניינים:
מבוא
מ"היסטוריה ישנה" ל"היסטוריה חדשה"
ההיסטוריון החדש
על הדיון ההיסטוריוגרפי
ה'ציונים' אל מול ה'פוסט ציונים'
בעיית הפליטים בראי הפוסט-ציוני
בעיית הפליטים בראי הציוני
סיכום
ביבליוגרפיה
|
| |
| עבודה מס'
60150 |
הוסף לסל
(תוכל תמיד להסיר זאת בעתיד)
|
|
הפילוסופיה המדינית של אריסטו, 2001.
סקירת הפילוסופיה המדינית של אריסטו על פי 'הפוליטיקה'. |
| 2,127 מילים (כ-6.5 עמודים), 5 מקורות, 108.95 ש"ח |
::
לחץ כאן להצגת / הסתרת תקציר העבודה ::
תקציר העבודה
תוכן העניינים:
רקע כללי
חיי אריסטו
כתבי אריסטו
ה'פוליטיקה'
מהי מדינה?
האדם- בעל חיים מדיני
סיכום
מיון המשטרים
מקורות
הערת מערכת: בעבודה זו לא נכתבו הערות שוליים.
רקע כללי
אם נשפוט את חשיבות הפילוסופים על פי אורך התקופה של השפעתם, הרי שאריסטו הוא מהשניים-או משלושת הפילוסופים החשובים ביותר בתרבות המערבית ובתרבויות אחרות לרבות התרבות הערבית-מוסלמית. לפילוסופיה של אריסטו היתה השפעה רבה על שלוש הדתות המונותיאיסטיות. מהמאה ה-9 עד המאה ה-11 עסקו פרשנים ערביים רבים בפילוסופיה של אריסטו. מבין האנשים שהושפעו רבות על ידי אריסטו היו: אבן רושד, הרמב"ם, תומס מקווינו ועוד. לפילוסופיה ומדע של אריסטו היתה השפעה רבה במשך אלפיים שנה בקירוב. אריסטו אומנם הופרך במאה ה- 17 על ידי קופרניקוס, גלילאו ושאר גיבורי המהפכה המדעית, אך השפעתו הרבה מורגשת עד היום (אם זה בחלוקה שלו את המדע והפילוסופיה למקצועות וגם במונחים האריסטוטליים השגורים בפינו עד היום כגון: איכות או מהות- מילים שהומצאו בימי הביניים בניסיון לתרגם את מחשבת אריסטו).
זוהי עבודת רפרט הסוקרת את הפילוסופיה המדינית של אריסטו על פי 'הפוליטיקה' / ספרים א-ב מאת אריסטו ובעזרת 4 מקורות נוספים.
|
| |
| עבודה מס'
60145 |
הוסף לסל
(תוכל תמיד להסיר זאת בעתיד)
|
|
מגבלות ואילוצים ביישום מדיניות ציבורית, 2001.
הצגת הגישות והתיאוריות השונות בנוגע לעשיית מדיניות ציבורית ולאומית ובדיקת הקשיים והבעיות המונעות את יישומה של מדיניות ציבורית מסוימת ואת השגתן של מטרות ציבוריות ולאומיות. |
| 8,487 מילים (כ-26 עמודים), 40 מקורות, 308.95 ש"ח |
::
לחץ כאן להצגת / הסתרת תקציר העבודה ::
תקציר העבודה
מגבלות ואילוצים ביישום מדיניות ציבורית
תוכן העניינים
מבוא
בעיות ביישום יעדים
העדר תיאום
חשיבותו של הארגון מחדש - הראורגניזציה
גורמים נוספים המקשים על יישום מדיניות ציבורית
סיכום
רשימת מקורות
מבוא
תהליך הקביעה, הביצוע וההערכה של המדיניות הציבורית בכלל והמדיניות
הלאומית בפרט הנו לרוב תהליך ארוך ומורכב מאד הכולל בתוכו מאות שחקנים החל
מקבוצות אינטרס, מוסדות ממשלתיים וכלה בעיתונאים וקהיליית החוקרים. לכל
אחד מן השחקנים הללו יש מטרות ותפיסות שבדרך כלל אינם תואמים את אלו של
השחקנים האחרים. אי לכך, אנו כחוקרים צריכים לנתח ולפשט את המורכבות הזאת
הקיימת בתהליך זה על מנת להבין איך דברים מתבצעים במגזר הציבורי והלאומי.
המורכבות העצומה בתהליך קביעת המדיניות הציבורית ביצועה והערכתה יוצרת
סדרה גדולה של בעיות, קשיים ואילוצים.
המונח מדיניות ציבורית מורכב משני מושגים, שכל אחד מהם בנפרד הוא
בעייתי. חיבורם אף מרחיב את הבעייתיות. דוגמא מייצגת לאי-הבהירות שיוצרת
בעייתיות זאת היא הגדרתו של יחזקאל דרור(1966) את המדיניות הציבורית:
"קביעת מדיניות הציבור הרי היא תהליך דינאמי ומורכב עד מאוד. בתהליך
זה נוטלים חלק מגוון של יחידות המרימות תרומות שונות. זהו תהליך הקובע
החלטות בדבר קווי הנחיה לפעולה בעתיד במיוחד בשביל יחידות ממשלתיות. קווי
הנחיה(או "מדיניות") אלה מיועדים פורמאלית להשיג את טובת הכלל על ידי
אמצעים אופטימאליים".
מבדיקת משמעויותיה של ההגדרה מצטיירת תמונה די מעורפלת:
ההגדרה אינה מלמדת אותנו על ההבדל הייחודי בין מדיניות ציבורית, לבין קבלת
החלטות ציבוריות או תכנון ציבורי, שהם מושגים שניתן להגדירם באותם מונחים.
למדיניות הציבורית יש ביטוי פורמאלי לא רק בפעילות הממשלתית. קיימים ארגונים
רבים שאינם בהכרח בבעלות הממשלה ואשר להחלטותיהם, המתקבלות לעתים לא
על דעת הממשלה אלא בניגוד לה, השלכות מרחיקות לכת על הציבור.
מטרתה של עבודה זו היא לנסות להציג גישות ותיאוריות מצד בכירי
החוקרים בעולם שניתחו את תהליך עשיית המדיניות הציבורית והלאומית ולבדוק
מהם הקשיים והבעיות המונעות את יישומה של מדיניות ציבורית מסוימת ואת
השגתן של מטרות ציבוריות ולאומיות.
מאחר וקיימים קשיים ובעיות רבות בתהליך יישום המדיניות הציבורית, ואין
ביכולתה של עבודה זו לכסות את כולם, אנו בחרנו להתמקד בהרחבה בשלוש בעיות
ספציפיות, ולאחר מכן להציג בקצרה עוד שורה של קשיים ובעיות בעליי השפעה על
תהליך יישום המדיניות הציבורית.
|
| |
| עבודה מס'
60144 |
הוסף לסל
(תוכל תמיד להסיר זאת בעתיד)
|
|
הדימוי הגרעיני של ישראל והשפעתו על מדינות ערב, 2001.
העבודה מנתחת את השפעתו של הדימוי הגרעיני של מדינת ישראל על מדינות העולם הערבי והעומדים בראשן משנות ה60 - ועד מלחמת המפרץ תוך דיון באבני הדרך המרכזיות ומשמעותן. |
| 11,715 מילים (כ-36 עמודים), 41 מקורות, 308.95 ש"ח |
::
לחץ כאן להצגת / הסתרת תקציר העבודה ::
תקציר העבודה
הדימוי הגרעיני של ישראל
והשפעתו על מדינות ערב
תוכן העניינים
מבוא
ההרתעה בעידן הגרעיני
התפתחות מדיניות העמימות הישראלית
ההרתעה הגרעינית הישראלית
הדרך למלחמת ששת הימים
הדרך למלחמת יום כיפור
הסכם השלום, ישראל-מצרים
פרשת וענונו
האינתיפאדה
מלחמת המפרץ
תפישת הערבים את כושרה הגרעיני של ישראל
התייחסות מקבלי החלטות ישראלים לסוגיה הגרעינית
התייחסות מקבלי החלטות ערביים לסוגיה הגרעינית
פיתוח נשק גרעיני במדינות ערב
סיכום
רשימת מקורות
מבוא
פיתוח הטכנולוגיה הגרעינית החל בכור ניסיוני ליד שיקגו בתחילת שנות ה40 - של
המאה הקודמת. שתי פצצות האטום, אשר הביאו לחורבנן של הירושימה ונגסאקי
באוגוסט 1945, הובילו את העולם אל תחילתו של עידן חדש. בעידן זה, מקנה הנשק
הגרעיני לאדם יכולת הרס עצומה שעלולה בנסיבות מסוימות להכריע את גורל
האנושות וקיומה. בגלל מפלצתיות ההרס של המלחמה הגרעינית, האיום בשימוש
בנשק גרעיני מבטא את עיקרו.
במהלך השנים ניסו מדינות רבות בעולם לפתח נשק כזה. במזרח התיכון, חרף
ניסיונות רבים, לא הצליחה אף מדינה לפתח נשק גרעיני, למעט ישראל (על פי מקורות
זרים), שמאז בניית הקמ"ג בדימונה בשלהי שנות ה50 - של המאה הקודמת, הצליחה
לבנות תדמית של מדינה גרעינית, למרות שמעולם לא הצהירה באופן רשמי כי
בבעולתה נשק כזה.
בעיקרו של חיבור זה, אנסה לבחון האם השפיע דימוייה הגרעיני של מדינת
ישראל על התנהגותן של מדינות ערב במשך השנים, החל מדצמבר 1960 בעקבות
הגילויים של הקמתו של הכור בדימונה.
בנוסף לכך, אתייחס להשלכות אפשריות על המזרח התיכון אם וכאשר יגיע נשק גרעיני
לידיים ערביות כאלה ואחרות. העבודה פותחת בסקירה תיאורטית של סוגיית
ההרתעה הגרעינית. ההמשך בנוי נדבך על גבי נדבך כאשר חיבור הפרקים פורס בפנינו
פרספקטיבה רחבת שנים וכוללת על האופן שבו השפיע הדימוי הגרעיני הישראלי על
קבלת ההחלטות והמהלכים של מדינות ערב משנות ה60 - ועד לסוף המאה ה .20 -
חשוב לציין כי בהיעדר מידע ישראלי רשמי, רוב הספרות המקצועית וכתבי העיתונות
מתבססים על מקורות זרים והדלפות מכיוונים שונים. לאור זאת מתעוררים לעיתים
ספיקות באשר למהימנות המקורות ולכוונות מוסרי האינפורמציה.
|
| |
| עבודה מס'
60135 |
הוסף לסל
(תוכל תמיד להסיר זאת בעתיד)
|
|
תפוצת הנשק הגרעיני בדרום אסיה - המקרה של הודו ופקיסטן, 2001.
סקירה היסטורית, בחינה תיאורטית של המציאות הגרעינית והתמקדות בכל אחת מן המדינות. |
| 14,549 מילים (כ-45 עמודים), 38 מקורות, 308.95 ש"ח |
::
לחץ כאן להצגת / הסתרת תקציר העבודה ::
תקציר העבודה
תפוצת הנשק הגרעיני בדרום אסיה
המקרה של פקיסטן והודו
תוכן העניינים
מבוא
שורשי הסכסוך בין הודו ופקיסטן
הפרק התיאורטי
האסטרטגיה הגרעינית
אסטרטגיות מבצעיות
ההרתעה בעידן הגרעיני
יציבות אסטרטגית
פקיסטן והנשק הגרעיני
רקע כללי
הרקע הכרונולוגי של השגת היכולת הגרעינית הפקיסטאנית
סיבות להשגת הנשק הגרעיני מצידה של פקיסטאן
הודו והנשק הגרעיני
רקע כללי
הרקע הכרונולוגי של השגת היכולת הגרעינית ההודית
הסיבות להשגת הנשק הגרעיני מצידה של הודו
מצב התשתית הגרעינית של הודו כיום
הדוקטרינה הגרעינית של הודו
המשמעות של היכולת הגרעינית ההודית
סיכום ומסקנות
רשימת מקורות
הודו ופקיסטאן הן שתי מדינות הממוקמות גיאוגרפית בדרום אסיה. מדובר בשתי
מדינות אשר גובלות האחת עם השנייה, והן בעלות עבר משותף מאז שזכו לעצמאותן
בשנת 1947. מאז עצמאותן הן היו מעורבות בשלוש מלחמות האחת כנגד השנייה, והן
עדיין נמצאות כיום תחת קונפליקט מתמשך בכל הנוגע למעמדם של חבלי קשמיר
וז'אמו. לכך צריך להוסיף את העובדה, שלאור הנתונים הקיימים והניסויים
הגרעיניים ששני הצדדים ביצעו, הרי שלהודו ולפקיסטאן יש כיום יכולת גרעינית.
לאור העבר המשותף והמציאות הנוכחית עולה החשש לפרוץ מלחמה רביעית בין
הודו ופקיסטאן, כשהפעם לשני הצדדים ישנה יכולת גרעינית ואפשרות להסלמת
המלחמה לידי מלחמה גרעינית. המלחמה הגרעינית היא אפשרות שטרם מומשה, אך
היא עדיין אפשרות הגיונית לאור הימצאות הנשק הגרעיני.
לכן, הבנת וניתוח המקרה של הודו ופקיסטאן, שתי מדינות הגובלות אחת עם השנייה
ובעלות עבר והווה משותף פולמוסני(להבדיל מארה"ב ובריה"מ שלא נלחמו האחת
כנגד השנייה בתקופת המלחמה הקרה ושאין להן גבול משותף), חשובה לצורך הדיון
האקדמי, התיאורטי והמעשי, בכל הנוגע לנשק הגרעיני, הסיבות להשגתו והתנאים
בהם יעשה בו שימוש.
לצורך בחינת המקרה נפתח בתיאור היסטורי שיציג את העבר המשותף של שתי
המדינות תוך שימת דגש על המלחמות שהתרחשו ביניהן, והקונפליקט המתמשך על
קשמיר וז'אמו.
השלב הבא בעבודה יתמקד בהיבטים התיאורטיים של המציאות הגרעינית, תוך
התייחסות למרכיבים מרכזיים כגון: אסטרטגיה גרעינית, הרתעה ויציבות
אסטרטגית.
לאחר מכן נתמקד בכל אחת מן המדינות, וננסה לענות על שתי השאלות הבאות
שיהוו למעשה את שאלות המחקר שלנו:
1. מה הניע כל אחת מן המדינות לנסות ולפתח יכולת גרעינית?
2. מהי הדוקטרינה הגרעינית של כל אחת מן המדינות?
לסיכום, נציג את עיקרי הממצאים של עבודה זו תוך ביצוע השוואה בין הגורמים
שהניעו את שני הצדדים לפיתוח היכולת הגרעינית והדוקטרינה הגרעינית שלהן,
וננסה להתייחס לאפשרות של פרוץ מלחמה גרעינית ביניהן. בנוסף, אנו נציג היבטים
נוספים הנוגעים לכל אחת מהמדינות לרבות אסטרטגיה מבצעית, הרתעה ויציבות
אסטרטגית.
|
| |
| עבודה מס'
60134 |
הוסף לסל
(תוכל תמיד להסיר זאת בעתיד)
|
|
נסיונות איחוד בעולם הערבי 1961-1991, 2001.
סקירת רעיון האחדות הערבית והניסיונות הפרטיקולריים של המדינות הערביות השונות ליצור מסגרת-על מאוחדת. |
| 6,491 מילים (כ-20 עמודים), 18 מקורות, 308.95 ש"ח |
::
לחץ כאן להצגת / הסתרת תקציר העבודה ::
תקציר העבודה
"לאומיות במזרח התיכון"
ניסיונות איחוד בעולם הערבי 1961-1991
תוכן העניינים
מבוא
פרק ראשון: אחדות ערבית
פרק שני: האיחוד המשולש(1963) - מצרים, סוריה ועיראק
פרק שלישי: ניסיונות איחוד ביוזמת לוב תחת קד'אפי
פרק רביעי: תימן (הרפובליקה העממית הדמוקרטית של תימן והרפובליקה הערבית
של תימן(
פרק חמישי: האמירויות הערביות
פרק שישי: עיראק וכווית: מלחמת המפרץ וחתימת רעיון האחדות הערבית
סיכום
רשימת מקורות
נספח א: טבלה- ניסיונות לאיחוד בעולם הערבי אחרי פירוק קע"מ
נספח ב: גרף- מעורבות מדינות ערביות בניסיונות לאיחוד ערבי לאחר פירוק קע"מ
(עפ"י שנים(
נספח ג: גרף- מעורבותן של מדינות ערביות בניסיונות איחוד לאחר פירוק קע"מ
(עפ"י מספר מקרים(
מבוא
"איחוד ערבי"? לאחרונה נראה כי מושג זה הפך להיות אוקסי-מורן. ההתפוררות הכה דומיננטית
בשנים האחרונות בקרב יחסי מדינות ערב אשר באה לידי ביטוי בסכסוכים אינספור ומלחמות, לא
פעם משכיחה מאתנו את אחד מן הרעיונות המרתקים ביותר בעולם הערבי בעת המודרנית- רעיון
"האיחוד הערבי".
ה"פאן-ערביזם" הקורא לאיחוד של מדינות ערב תחת מסגרת-על אחת היה אחד האידיאולוגיות
הפוליטיות הדומיננטיות ביותר של המאה ה20 - בקרב העולם הערבי, ודעיכתו היוותה את אחת
התהפוכות החשובות בקרב מדינות ערב.
ההתעוררות הערבית בעידן המודרני הורגשה לראשונה במחצית המאה ה19 - במחוזות האמפריה
העות'מאנית. כשאני מציין את המושג 'התעוררות ערבית', אני מתכוון למודעות הערבית למוצאם
האתני, ההיסטוריה שלהם, שפתם, אישיותם ותרבותם.1 שלושה גורמים עיקריים הביאו להתהוות
רעיון האחדות הערבית:
א. רעיונות אירופאיים שהביא עמו נפוליון יחד עם אנשיו אל מצרים לרבות הקמת בתי עיתונות
ראשונים בסוף המאה ה18 - שבהדרגה חלחלו אל תוך האמפריה העות'מאנית.
ב. בתי ספר מיסיונריים אמריקניים ואירופאיים שפתחו את שעריהם לצעירים ערבים שרבים מהם
עתידים להוביל את מאבקי ההתעוררות הערבית בעתיד.
ג. העריצות העות'מאנית שהחלה ב1878 והגיעה לשיא בשנה שקדמה למרד הערבי ב.1916
אם נחבר את שלושת האלמנטים הללו יחדיו נוכל לראות כי מסעות נפוליון סיפקו את התשתית
הטכנית, בתי הספר האמריקניים והאירופאיים סיפקו את כוח האדם והעריצות העות'מאנית
סיפקה את הדלק למודעות הערבית העצמית שזה עתה התעוררה. 2
מכאן ואילך החל להתגלגל רעיון הפאן-ערביזם בעולם הערבי. עד היום הרעיון ליצור מסגרת-על
כלשהי למדינות העולם הערבי יוצר לא מעט פולמוסים בקרב העולם הערבי. אחד הביטויים
המובהקים לרעיון זה של איחוד ערבי בא לידי ביטוי בניסיונות השונים בקרב מדינות ערביות ליצור
איחוד על בסיס מוצאם, שפתם, ההיסטוריה והתרבות המשותפת שלהם.
עבודה זו תעסוק בכל אותם ניסיונות מרכזיים ליצור איחודים בעולם הערבי במחצית השנייה של
המאה ה20 -. סקירת ניסיונות האיחוד בעולם הערבי תיסוב סביב שאלת המחקר המרכזית של
העבודה: מהן הסיבות והנסיבות שהביאו ליצירת ניסיונות איחוד בקרב מדינות העולם הערבי? כמו
כן אנסה לשפוך אור על הסיבות להצלחה או לכישלון של הניסיונות השונים. חשיבותו של נושא זה
הוא רב הן למזרחנים והיסטוריונים והן לתושבי המזרח התיכון בכלל המנסים להבין טוב יותר את
המציאות בה הם חיים.
מבנה העבודה יכלול תחילה פרק הסוקר את התפתחות רעיון האחדות הערבית מסוף המאה ה 19 -
ועד היום. בהמשך העבודה יתמקדו הפרקים בניסיונות הפרטיקולריים של המדינות הערביות
השונות ליצור מסגרת-על מאוחדת. חשוב לציין כי מספר ניסיונות האיחוד שאירעו בשלושת
העשורים הנידונים בעבודה הוא רב. לעיתים ניסיון שכזה בא לידי ביטוי ברעיון, לעיתים בשיחה,
לעיתים בהסכם מדיני, כלכלי או אחר, ולעיתים יכול הדבר להגיע גם לאיחוד מלא בין אם מרצון
ובין אם מכפייה וכיבוש. לעיתים גם אין קשר כרונולוגי רציף בין מספר ניסיונות איחוד בין אותן
מדינות אלא הם מקיימים לסירוגין ובהפסקות. אי לכך אין זה הגיוני לנתח לעומק את כל המקרים.
אני בחרתי מספר מקרים שאותם אנתח לעומק, ומתוך מקרים אלו אנסה לשפוך אור על דפוסי
ההתנהגות של המדינות השונות בדינמיקה הבין-ערבית. תקוותי היא שבמהלך ניתוח מספר
המקרים שבעבודה וכן בעזרת הבנת הפילוסופיה שמאחורי רעיון האיחוד הערבי, אוכל להגיע
למספר מסקנות מעניינות ולהצליח לענות על שאלת המחקר המנחה את העבודה. במהלך קריאת
הספרות הרבה, הכנתי טבלה ובה כל ניסיונות האיחוד החשובים והמרכזיים שהתנהלו בתקופה
הנידונה. פרק הסיכום ינסה לסכם את רעיון האיחוד הערבי ולהציג את מסקנות העבודה משמעותן,
והשלכותיהן.
------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
.1. Antonius, G. The Arab Awakening, London 1938
(2. Brokelmann C. History of the Islamic Peoples, pp.480-481.(Antonius61-78
|
| |
|
|
