היישום אינו מחובר לאינטרנט

ניתוח הסיפור "עץ התפוחים של מרתה"

עבודה מס' 032548

מחיר: 155.95 ₪   הוסף לסל

תאור העבודה: אנלוגיה בין הדמויות, הקונפליקטים בסיפור וניתוח הפתיחה והסיום.

1,851 מילים

תקציר העבודה:

ניתוח הסיפור: "עץ התפוחים של מרתה"

תוכן עניינים: hd2548

1. אנלוגיה בין הדמויות

2. הקונפליקטים בסיפור

3. פתיחת הסיפור

4. סיום הסיפור

5. שם הסיפור

האנלוגיה בין הדמויות
האנלוגיה בה בחרתי להתמקד בניתוח היא האנלוגיה הקיימת בין דמותה של מרתה
לבין דמותו של ניקוס הגנב. זוהי אנלוגיה ישרה התורמת להבנת הרעיון המרכזי של
הסיפור.

מקורות:



ניתוח הסיפור: "עץ התפוחים של מרתה
ניתוח הסיפור: "עץ התפוחים של מרתה"
תוכן עניינים
1. אנלוגיה בין הדמויות
2. הקונפליקטים בסיפור
3. פתיחת הסיפור
4. סיום הסיפור
5. שם הסיפור
האנלוגיה בין הדמויות
האנלוגיה בה בחרתי להתמקד בניתוח היא האנלוגיה הקיימת בין דמותה של מרתה לבין דמותו של ניקוס הגנב. זוהי אנלוגיה ישרה התורמת להבנת הרעיון המרכזי של הסיפור. אמצעי האיפיון המשרתים אנלוגיה זו הם:
* מרתה וניקוס - שניהם אינם מאמינים בכנסיה ואינם מבקרים בה.
* שניהם מצויים בקונפליקט עם הכומר: ניקוס מכנה אותו "שטן שכמותך" ואילו מרתה מתוארת כמביטה בו בגועל ובחוסר אמון.
* הן ניקוס והן מרתה מצטיירים כאנשים חסרי מעצורים "מרתה היתה יהירה וחסרת מעצורים". גם ניקוס לא מסוגל לשים מעצור לדחפיו, מה שמביא אותו לגנוב: "הרי ידעת שכשאראה את התפוחים לא אוכל לעמוד בפני הפיתוי".
* הן מרתה והן ניקוס אינם יכולים לשאת את המחשבה שלמישהו אחר יש משהו שלהם אין: "קנאתה החולנית דחפה אותה ללכת תיכף ומיד ולקנות עץ כזה". ניקוס פשוט גונב את שחומד.
* הן ניקוס והן מרתה לא עובדים קשה בכדי לפרנס את עצמם כל רכושה של מרתה בא לה מבעלה ורכושו של ניקוס בא לו מגניבה.
* החמדנות של שניהם גורמת להם להתאמץ, פיזית, יתר על המידה ובסופו של דבר מפילה את שניהם למשכב: מרתה בעודה בת שבעים וחמש סוחבת את עץ התפוחים עד שמתמוטטת.
ניקוס אף הוא גנב את תפוחי העץ עד שהתמוטט "ניקוס לא היה מסוגל להפסיק, הזיעה צרבה את עיניו הוא חש סחרחורת וכשעמד לקטוף את אחד התפוחים האחרונים שנותרו על העץ איבד את שיווי המשקל ונפל."
* הן מרתה והן ניקוס מוצאים את עצמם גוחנים על הארץ בעקבות עץ התפוחים.
* העץ קילל את שניהם: מרתה הולכת לעולמה וניקוס חולה ומאבד את כל רכושו.
* שניהם לא עומדים בפיתוי התאווה לתפוח, מה שמזכיר את סיפור הפיתוי והתפוח (בראשית פרק ג') ושניהם נענשים על כך, כמו חוה.
* הן מרתה והן ניקוס שניהם דמויות הומוגניות אשר לא משתנות לאורך כל הטקסט. מרתה מוצגת כאישה יהירה חסרת מעצורים וקמצנית אשר אפילו במותה לא נמצא בה שמץ של רוך וסלחנות. ניקוס אף הוא לאורך כל הסיפור לא מגלה תכונות של אסירת תודה או רוך בעקבות כך שהכומר לא הסגיר אותו למשטרה. הוא נשאר כפי שהיה תאב בצע, "ואת
כל הכסף שהיה לי הוצאתי על הרופא" וחוצפן "איך אתה רוצה שאירגע שטן שכמוך".
האנלוגיה הזו כתחבולה סיפרותית באה לחדד בפני הקורא את דמותו של הכומר אשר לעומת הדמויות הנ"ל הינו דמות הטרוגנית אשר עוברת תהליך של שינוי במהלך הטקסט. השינוי המתבטא בעיקר באופן הבנת הקורא את דמות הכומר, ניתן לידי ביטוי היטב ביחסו של הכומר למרתה וביחסו אח"כ לניקוס. עצם העובדה כי ניקוס ומרתה הינם
אנלוגים באופן ישיר זה לזה, מחדדת את השינוי שעבר על הכומר ביחסו לשתי דמויות הדומות ביסודן.
הקונפליקטים המצויים בסיפור:
1) קונפליקט בין הכומר למרתה: הכומר כנציג של הכנסיה מהווה קונפליקט למרתה אשר מתנגדת לכנסיה ולמה שהיא מייצגת. "מעולם לא הסתירה את סלידתה מאלוהים ומהכנסיה". מרתה בעודה שוכבת על ערש דווי אומרת לכומר "מי אמר שאני זקוקה לך אף פעם לא הייתי זקוקה לך" כוונת - שאף פעם לא נזקקה לכנסיה.
2) קונפליקט בין הכומר לקוסטאס: הקונפליקט מתבטא בכך שקוסטאס המשמיץ את מרתה לאחר מותה נתקל בנזיפותיו של אבא איריניאוס, דבר המלמד על השקפת עולמם השונה, כביכול, "שתוק כבר קוסטאס אתה המוכתר של הכפר ותשמע איך אתה מדבר על אישה מתה".
3) קונפליקט בין הכומר לרופא: הכומר לועג לרופא על כך שבימי ראשון הוא יוצא לצוד במקום לבקר בכנסיה ועל רקע זה נוצר הקונפליקט ביניהם המשקף, שוב, השקפת עולם שונה "זה לא משונה ששה ימים בשבוע אתה מרפא פצעים וביום השביעי אתה גורם אותם"
4) קונפליקט בין הכומר לטאסיה אשתו: מתגלים ביניהם חילוקי דעות המעידם על קונפליקט: טאסיה כמו קוסטאס משמיצה את מרתה על קמצנותה ונתקלת בתגובה חריפה מצד בעלה "תשתקי כבר ותערכי את השולחן".
5) קונפליקט בין הכומר לניקוס: ניקוס המיוצג כאדם שיכור שפל וגנב עומד בקונפליקט לכומר המייצג את הדת. בניגוד לניקוס שגונב מאנשי הקהילה, רוצה אבא איריניאוס להעניק להם "היה בכוונתו למכור את התפוחים ולתרום את הכסף לעניי הכפר ולאומלליו". השקפת עולמם השונה במהותה וכמו כן דרך פעולתם מלמדת על הקונפליקט
ביניהם. מה גם שניקוס גונב מאבא איריניאוס מה שיוצר קונפליקט ישיר ביניהם.
6) אבא איריניאוס מצוי בקונפליקט עם עצמו: מצד אחד מייצג אבא איריניאוס את הכנסיה ובתור נציג הכנסיה אל לו להתעסק יתר על המידה בעניני תרומות ובטח שלא להשמיץ את מרתה על חוסר נדיבותה לכנסיה.
מצד שני קיימת בפני הקורא תחושה שאבא איריניאוס מצר מאוד על תרומתה הדלה של מרתה ועל כך מצוי בקונפליקט עם עצמו, שכן אינו יכול להרשות לעצמו להחצין אכזבה זו והוא נאבק עם עצמו ועם תגובות הסביבה בקשר לתרומתה של מרתה.
* כל הקונפליקטים המוצגים בסיפור הינם קונפליקטים שבין הכומר לבין סביבתו הקרובה ואף בינו לבין עצמו. התלבטתי, אם אכן אלו הם קונפליקטים אמיתיים שכן הכומר לא תמיד מבטא באופן מפורש השקפת עולם נגדית מזו של אלו איתם הוא מצוי בקונפליקט. הקונפליקטים כולם נוצרים על רקע היותו איש כנסיה ולא על רקע אופיו
השונה ולכן, כאשר הוא נשמע מתנגד לסביבתו אין לדעת עד כמה הוא אמיתי ועד כמה הוא, בכל אופן, מנסה לבצע את שליחותו. החלטתי להציג את הקונפליקטים הנ"ל מפני שהם, כמות שהם, משרתים את מטרת הסיפור.
הקונפליקט המרכזי בסיפור הינו הקונפליקט בין מרתה לכומר: אלמלא קונפילקט זה לא היו נוצרים הקונפליקטים האחרים שהצגתי ויתרה מזאת אלמלא קונפליקט זה לא היה מתרחש הסיפור בכלל, שכן על קונפליקט זה עומד הסיפור כולו. אלמלא מרתה לא היתה חשה את מה שחשה כלפי הכנסיה והכומר, היתה בוודאי תורמת תרומה גדולה יותר
מעץ תפוחים מקולל וכל הסיפור היה סיפור אחר לגמרי.
פתיחת הסיפור
הסיפור נפתח בקריאה, ציטוט מדבריו של קוסטאס לאבא איריניאוס "אבא איריניאוס מהר אתה הרי יודע שהיא גוססת" קוסטאס מזרז את אבא איריניאוס בדרכו לביתה של מרתה הגוססת. המספר מציג בפני הקורא, את פתיחת הסיפור, כהגדה. המספר, מספר אוקטורלי. יודע דברים על אבא איריניאוס באופן שרק מספר כל - יודע יכול לדעת:
"שחוח כדרכו", "מתעלם מנוכחותו של קוסטאס" "כאילו היה בטוח שאין לו שום סיבה להיחפז".
הסיצינה המתוארת בתחילת הסיפור מביאה בפני הקורא את דמותו של הכומר, אבא איריניאוס בדרכו אל ביתה של אישה גוססת. הכומר מצטייר כאדיש למצבה של מרתה, הוא אינו ממהר ואף נעצר באדישות לקשור את חמורו למעקה הברזל. יש בפתיחה זו משהו צורם ולא אנושי כאשר הקורא נתקל באדישותו של הכומר אל נוכח מותה של אישה.
ע"פ קישורים דמויי מציאות מזוהה הכנסיה עם תכונות אנושיות כמוסד רחום המעמיד חיי אדם כערך עליון. והנה לפנינו סצינה המראה את ההפך הגמור - כומר אשר יודע כי אישה מנשות קהילתו מצויה על ערש דווי אינו ממהר בכדי לשמוע מפיה וידוי אחרון ובכדי להעניק לה מיתה הגונה.
סיום הסיפור:
כמו פתיחתו, נפתח אף הוא בציטוט: הפעם אותו הכומר מדבר אל ניקוס גנב העיירה אשר גנב תפוחים מגנו. "תירגע ניקוס שלי" שוב המספר נוקט באופן הגדת הדברים ושוב מציג בפני הקורא את רגשות הכומר המלמדות כי הוא מספר אוקטורלי. המספר אומר: "אמר הכומר בשקט אבל בהתרגשות" ניקוס מכנה את הכומר "שטן" ובוכה על כך
שביזבז את כל כספו אצל הרופא, עוד מוסיף ואומר כי הוא יודע שהרופא הוא תורם גדול של הכנסיה כך שכספיו של ניקוס יעברו אל הכנסיה ממילא.
התמונה האחרונה של הסיפור מציגה את ניקוס נופל לרגליו של הכומר.
קיים שינוי מסוים באופן הצגת הכומר בתחילת הסיפור ואיך שהוא מוצג בסופו. בתחילת הסיפור לא ניכרות בכומר כל תכונות אנושיות אך בסופו אומר המספר כי הכומר מתרגש בעודו מדבר אל ניקוס. שוב ציפיות הקורא אינן מתממשות. ע"פ קישורים דמויי מציאות ניתן היה להניח כי הכומר יסגיר את ניקוס למשטרה ובכך יעניש אותו על
חטאיו אך לא כך. אפשר לומר כי באיזשהו מקום הכומר הפך את ניקוס לאסירו גם מבלי להסגיר אותו למשטרה ועל כך, מלמדת הסצינה האחרונה המותירה את ניקוס לרגליו של הכומר כנתון לחסדיו.
סוף הסיפור, לדעתי, הינו סוף סגור ועל כך אפשר ללמוד מן המעגליות שנסגרת בסוף הסיפור באופן הבא:
בתחילת הסיפור מוצג הכומר אשר בא לבצע טקס אשכבה בביתה של מרתה.
היא לא תורמת לו דבר במותה, מלבד עץ תפוחים. ניקוס גונב מפרי עץ התפוח נופל נפצע אנושות ונתון לטיפולו של הרופא למשך חצי שנה. מן הפיסקה האחרונה הקורא למד כי ניקוס שילם עבור הטיפול הרפואי וכי הכסף מועבר לכנסיה ע"י הרופא שהוא תורם גדול לכנסיה. באופן הנ"ל המעגל נסגר ומכל ההתרחשויות יוצא כי הכומר, אכן
מקבל בסופו של דבר תרומה ובכך ענין התרומה שמעסיק את כל דמויות הסיפור מגיע לסיומו.
באשר לכומר עצמו, ניתן לומר עליו שהוא דמות עגולה ועל כך למדים מסופו של הסיפור. בתחילה הצטייר כחסר רגישות ובסופו של דבר הוא מגלה איכפתיות לגורלו של ניקוס ואינו נשאר אדיש, כפי שהיה בדרכו לביתה של מרתה.
שם הסיפור
שם הסיפור "עץ התפוחים של מרתה" מעלה בפני הקורא ציפיות לסוג מסוים של סיפור, ציפיות אשר מיתבדות עם קריאתו. אפשר היה להניח כי יעולה בפנינו סיפור בעל נופך אגדתי, אולי אפילו סיפור ילדים אשר יתאר את הקשר שבין מרתה לעץ התפוחים שלה. קיימת תחושה, ע"פ הכותרת, שמרתה אוהבת את עץ התפוחים שלה וקשורה
אליו שהרי הוא שלה ומזוהה איתה. עם קריאת הסיפור ציפיות הקורא אינן מתממשות. מרתה מתגלה כאישה הרחוקה מלהיות מסורה לדבר מה מלבד לקנאתה ולקמצנותה החולנית. עץ התפוחים אשר בהקשרים תנכ"יים מסמל דעת, צמיחה, פוריות מתגלה בסיפור זה כדבר מקולל, כפי שסוברת מרתה וכפי שמ.גלה באמת אח"כ, וזו בעצם הסיבה היחידה
שבגללה מסכימה לתרום אותו לכנסיה.
לאחר שהקורא מבין את שם הסיפור בהקשרו החדש - מקבל השם משמעות אחרת: אלמלא היה עץ התפוחים שייך למרתה חסרת האמונה לא היה מתאמץ אבא איריניאוס להפוך ממנו תועלת כפי שנאמר בסיפור: "הוא רצה להשתמש בעץ כדי להוציא ממנו את הטוב שמרתה לא הצליחה להשיג בימי חייה. היה בכוונתו למכור את התפוחים ולתרום את
הכסף לעניי הכפר ולאומלליו". באותה המידה שהיה זה עץ תפוחים יכול היה להיות עץ פרי אחר אך לא. לעצם העובדה שהעץ עץ תפוחים הוא, יש משמעות כבירה. עץ תפוחים בקונוטציה המקראית מסמל את הדעת ואת הפיתוי: שני מוטבים אשר מופיעים גם בסיפור זה של למבריאנו. בזכות עץ התפוחים של מרתה עבר על אבא איריניאוס תהליך
מסוים של התפכחות:
לאורך כל הסיפור מוצג אבא איריניאוס כאדם עני שלא שם דעתו לכסף ויתרה מזאת, הוא נוזף בכל מי שמשמיץ את מרתה על היותה קמצנית.
מתחת לפני השטח יכול הקורא להבין שלא כך הם פני הדברים.
אבא איריניאוס, לאורך כל הסיפור, לא אומר מילה טובה על מרתה ונזיפותיו בסובבים אותו נשמעות מעושות מעצם היותו נציג הכנסיה. גם עצם העובדה שאיננו מתרגש ממותה מרמזת על אדישותו. האובססיביות שלו לגידול התפוחים יצרו מסביבו רכילויות מרושעות "חלק מהכפריים שראו אותו מסתובב תכופות מסביב לעץ חשבו שדעתו נטרפה
עליו" יש תחושה כי אבא איריניאוס נפגע מכך שלא זכה לתרומה והאובססיביות שלו להפיק תועלת מן העץ מלמדת על כך. התפכחותו של אבא איריניאוס קשורה במוטיב הפיתוי שהזכרתי קודם לכן:
לקראת סוף הסיפור אומר ניקוס לאבא איריניאוס "אתה הרי ידעת שכשאראה את התפוחים לא אוכל לעמוד בפני הפיתוי מה קרה לך זקן, ששכחת את אל תביאנו לידי ניסיון" ?! ובאמת יש תחושה שאבא איריניאוס לא שכח והוא אשם לא פחות מניקוס בדבר הגניבה כאילו התכוון מראש שניקוס יגנוב את התפוחים. קיימת תחושה שאבא
איריניאוס מבין את העוול שגרם ולקראת סוף הסיפור הוא מגלה תכונות אנושיות כאילו עבר תהליך מסוים של התפכחות, בעזרת עץ הדעת.
הסיפור מעלה ביקורת חריפה כלפי מוסד הכנסיה החל בדברים שאומרת מרתה על הכנסיה בתחילת הסיפור וכלה בהתנהגותו של הכומר שמאמתת באופן מסוים את דבריה של מרתה.
שהרי באמת מאמציו של הכומר הם למען "החלכאים הנדכאים" ובגלל שהיה זה עץ התפוחים של מרתה עם כל מה שהיא מייצגת, קרה מה שקרה. שהרי מסופקת אני אם עץ תפוחים שנתרם ביד אדם מאמין היה זוכה לאותו יחס מאבא איריניאוס, אשר חש שהוא צריך להוכיח דבר מה לעצמו ולסביבתו.
9

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "ניתוח הסיפור "עץ התפוחים של מרתה"", סמינריון אודות "ניתוח הסיפור "עץ התפוחים של מרתה"" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.

אודות האתר:

יובנק הנו מאגר עבודות אקדמיות לסטודנטים, מאמרים, מחקרים, תזות ,סמינריונים ועבודות גמר הגדול בישראל. כל התקצירים באתר ניתנים לצפיה ללא תשלום. ברשותנו מעל ל-7000 עבודות מוכנות במגוון נושאים.