היישום אינו מחובר לאינטרנט

מסורות אודות הקבורים במערת המכפלה

עבודה מס' 064318

מחיר: 350.95 ₪   הוסף לסל

תאור העבודה: העבודה עוסקת במסורות שונות אודות הנקברים במערת המכפלה ועומדת על שורשי מסורות אלו

6,436 מילים ,30 מקורות ,2001

תקציר העבודה:

בעבודה זו בא אני לבחון ולנתח את המסורות היהודיות המרכזיות העוסקות בזהותן של הדמויות התנכיות הקבורות במתחם מערת המכפלה. חלקן של המסורות מופיע במפורש בתנ"ך, אך מרבית המחקר יעסוק במסורות שהתפתחו בזמן מאוחר יותר.
במחקר אנסה לענות על השאלות הבאות: מיהן הדמויות ההיסטוריות שעל פי המסורות היהודיות נקברו במערת המכפלה? מתי נוצרו המסורות ומהן הנסיבות שהובילו להיווצרות מסורות אלו? האם ניתן לקשור בין המסורות השונות?
המחקר מתבסס בעיקרו על מקורות משניים, היות והתקופות המדוברות וכן המקום עצמו נחקרו בעבר על ידי חוקרים רבים. בשל כך התרכזתי באיסוף המסורות השונות מהמקורות הרבים והמגוונים בהם הן מופיעות, בניתוח ובהשוואה ביניהן.
מבנה העבודה: במבוא מצאתי לנכון להביא סקירה היסטורית אודות המערה ואודות העיר חברון מתוך הנחה שדברי ימיהן מהווים הסבר למסורות שנקשרו בעניינן. הפרק הראשון סוקר ומנתח את מעמדה של מערת המכפלה כפי שמשתקף בתנ"ך תוך התמקדות בתפקודה כמקום קבורה. הפרק השני בוחן את המסורות העוסקות בזהות הקבורים במערת המכפלה במדרשים ובכתבים יהודיים החל מהמאה השלישית לפני הספירה, אז מחל תהליך של ריבוי מסורות בעניין. הפרק השלישי עוסק בניתוח הממצאים שהתגלו בפרק השני.
המחקר מתחיל בתקופת האבות , אז לראשונה מוזכרת מערת המכפלה בשמה ובייעודה, אך לא מסתיים בנקודה ספציפית בזמן. כמות המדרשים והעדויות הקשורים לחלק מהדמויות היא עצומה וחלקם הגדול לא תורם להבנת תהליך היווצרות המסורות. לכן בחרתי לצטט ולעסוק במקורות רק עד שלב בו הם מחדשים ומלמדים על נקודות הנבחנות בעבודה ולא מעבר לכך והדבר משתנה, כמובן, מדמות לדמות.
מספר קשיים ולבטים אשר צצו בתהליך המחקר והשפיעו על הכיוונים והשאלות שנחקרו: 1. לא פעם מצאתי עדות של נוסע בודד המציין אישיות כלשהי הקבורה במערה, אך לא מציין נימוקים לקביעתו. חיפושים אחר סימוכין נוספים לקביעה זו, לא צלחו. במקרים מעין אלה בחרתי שלא להתמקד מתוך הנחה שעדות בודדת ללא מקורות נוספים איננה יכולה להיחשב כמסורת רווחת וקיים קושי להסיק כל מסקנה אודותיה.
2. בחרתי לעסוק בעבודתי במסורות יהודיות, אולם ברור שחלק מן המסורות בדת היהודית השפיעו על דתות אחרות והושפעו מהן. התעלמות מוחלטת ממקורות בנצרות ובאיסלאם פוגעת בניתוח המסורות היהודיות ולכן בחרתי בעת הצורך להביא גם אותם לצורך ניתוח והשוואה, אך נמנעתי מלפרט אודותם וכשראיתי צורך בכך הפניתי למאמרים העושים זאת.

תוכן העניינים:
הקדמה
מבוא
- היסטוריה
- מבנה המערה
פרק א': מערת המכפלה כפי שמשתקפת בתנ"ך
- מקום קבורת האבות
- לאחר תקופת האבות
- מנהג הקבורה עם האבות
פרק ב': זהות הקבורים במערת המכפלה במדרשים ובמסורות החל מימי בית שני
- אדם וחוה
- עשו
- בני יעקב
- יוסף
- משה
פרק ג': ניתוח השתלשלות המסורות היהודיות אודות הנקברים במערת המכפלה
- צמיחתה של מסורת
- אדם וחוה
- עשו
- בני יעקב
- יוסף
- משה
סיכום ומסקנות
ביבליוגרפיה

קטע מהעבודה:

פרק ראשון - מערת המכפלה כפי שמשתקפת בתנ"ך
מקום קבורת האבות
כפי שציינתי במבוא מיקום קבורתם של אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה, אינו נתון למחלוקת בין המסורות השונות. עובדה זו נובעת מתיאורים מפורשים המופיעים בתורה, חלקם בפירוט רב ומדוקדק. יש לציין שאין זה מקרה רגיל שהרי במסורות של קברים ואתרים קדושים אחרים, חלו ועדיין חלים שינויים ותמורות מזמן לזמן ומאוכלוסיה לאוכלוסיה .

מקורות:

יוסף בן מתתיהו את המסורת שהגיעה אליו ובה תיאור מסע הקבורה שנערך על ידי צאצאי בני יעקב שבו נשאו גוויותיהם של שנים עשר השבטים לעיר חברון ושם נקברו. בדיקה בתלמוד הבבלי והירושלמי לא מגלה ולו ברמז דבר אודות קבורת בני יעקב (מלבד יוסף), אך לעומת זאת, בספר הישר שנתחבר בימי הביניים, מסופר שלאחר העלאת עצמות
השבטים ממצרים, נקבר כל אחד מהם בנחלתו וזאת בניגוד לדעת מחבר צוואות השבטים.
יוסף
בניגוד לאישים האחרים בהם אני עוסק בפרק זה, לגבי יוסף אנו מוצאים מסורת מפורשת אודות קבורה שלו בחברון וכן מסורת השוללת את קבורתו במערה. בספר צוואות השבטים שהזכרתי לעיל אנו מוצאים את צוואתו המפורשת של יוסף שלא מתירה ספק לגבי קבורתו בעיר חברון. כמו כן כתביו של יוסף בן מתתיהו שהזכרתי בפסקה הקודמת
ממשיכים מסורת זו. אלא שהפסוקים המפורשים בתנ"ך אודות מקום קבורת יוסף בשכם היוצרים קושי, דורשים תיקון במסורת. במדרש המיוחס לתקופת התנאים אנו מוצאים אמירה מפורשת של יוסף לאחיו שיעלו את עצמותיו לאחר מותו לארץ ויקברו אותן בכל מקום שיחפצו מלבד המערה, כיוון שמסורת בידו שאין המערה תקבל אף אדם נוסף לקבורה
מלבד שלושת האבות ושלושת האמהות. מסורת זו מחלחלת בקרב המאמינים היהודיים ואכן לא מצאתי בתקופות מאוחרות יותר ולו מסורת אחת הקושרת את יוסף למערה. אל מול מסורת זו אזכיר את הנוסע הנוצרי אנטונינוס פלאצנטינוס, שמן העיר פלצנטיה שבצפון איטליה, המתאר בשנת 570 לספירה את הבניין הנמצא על מערת המכפלה. בתוך דבריו
הוא מציין שבמערה קבורים אברהם, יצחק, יעקב ושרה וכן עצמות יוסף.
אם כן, בדת היהודית מתמסדת התפיסה השוללת את קבורת יוסף במערה, תפיסה שלא נסתרת על ידי עדויות ומסורות אחרות בהמשך הדורות, זאת בניגוד למסורות סותרות שתופסות אחיזה בדתות אחרות.
משה
על משה רבנו נכתב במפורש במקרא - "ויקבר אותו בגיא בארץ מואב מול בית פעור ולא ידע איש את קבורתו עד היום הזה"(דברים לד, ו). לכאורה אין כלל ספק לגבי אזור הקבורה ועל העובדה שאת מקומה הספציפי לא ניתן יהיה לגלות לעולם. עם זאת, אנו מוצאים מקורות נוספים מאוחרים יותר, הקובעים שבדרך זו או אחרת גם גופתו של
משה הגיעה למערת המכפלה. לראשונה הדבר מוזכר במדרש תנאים המספר על מחילה היוצאת מקבר משה ומתחברת למערת הקבורה של האבות וקיימת היא עד היום. במאה ה-12 אנו מוצאים את דברי רבי דוד הנגיד, נכדו של הרמב"ם, שמזכיר אף הוא מדרש שהגיע לידיו, המספר שאת משה קבר הקב"ה בכבודו ובעצמו בתוך מערת המכפלה. מאוחר יותר כותב
רבי אברהם ראובן הכהן (סופר בן המאה ה-17 שהיה מלקט מדרשים מהגמרא, מספרי מדרש שונים ומספרי קבלה), שמשה ואף ציפורה נקברו במערה עצמה.

פרק שלישי - ניתוח השתלשלות המסורות היהודיות אודות הנקברים במערת המכפלה
צמיחתה של מסורת
מערת המכפלה היא אחת מאותם אתרים בודדים עליהם קיימת הסכמה רחבה בדבר האותנטיות שלהם, זיהוי המקום מקובל על מרבית החוקרים ועובדת קיומו של המבנה המפואר שנבנה לכל המאוחר בשלהי ימי בית שני במקום, מחזקת ותורמת רבות להשערת החוקרים. כפי שציינתי, ככל שהדבר יראה תמוה, אין אנו מוצאים אזכור למערת המכפלה בשום
מקור מאז סיפורי האבות בספר בראשית ועד להזכרת מצבותיהם של האבות בספר היובלים. עדות מוקדמת נוספת הידועה לנו לאחר תקופת המקרא הניתנת בשלהי המאה הראשונה לספירה היא של יוסף בן מתתיהו המתאר את קברי האבות כך: "וגם מצבות קברותיהם של האבות נראות בעיר הזאת עד היום הזה והן עשויות שיש יפה לתפארת".
אין ספק שהפרשנות לעובדה זו תלויה בעיני המתבונן, בהשקפת עולמו ובאמונתו. ישנם חוקרים המניחים שמסורת של קדושה, המלווה אתרים כה רבים בחברון, שורשיה בעבר הפרהיסטורי. כדוגמא מזכירים הם את הקראמיקה הכלקוליתית שנמצאה באלוני ממרא ומעידה על קיומו ההיסטורי של מקדש גדול קדום באזור. על פי גישה זו ישנה
סבירות גבוהה שכל המסורות היהודיות שנקשרו למקום, צמחו מתוך מסורות של פולחנים קדומים שאינם קשורים כלל ליהדות ויתכן ששיוך קברי האבות לעיר ולמערת המכפלה גם הוא מקורו בגלגול של מסורות פגאניות שונות. מתוך כך נובע שלאחר שנקשרה המסורת בדבר קבורת האבות לחברון, החלו המאמינים היהודיים לבסס ולהעצים את מעמדה של
מערת המכפלה, וזאת על ידי קשירת מסורות חדשות על דמויות חשובות שביקרו במערת המכפלה או שנקברו בה. תופעה זו יש לבחון בהיבט רחב יותר כיוון שאין היא ייחודית למערת המכפלה בחברון אלא קשורה לאתרים רבים שקודשו בדת היהודית. אציין שתי דוגמאות לדבר, אחת דומה מאד למקרה מערת המכפלה ואחת בת ימינו. א. בימי שלמה נבנה
במשך שבע שנים בית המקדש הראשון על פסגת הר הבית, מקום הנחשב למקודש ביותר בדת היהודית. עיון מדוקדק בתנ"ך לא מעלה כל אזכור של מאורעות אחרים שקדמו להקמת המקדש אשר התרחשו על פסגתו של ההר המקודש. מכאן ניתן היה להבין שהר הבית קיבל את מעמדו וקדושתו בזכות המבנה החשוב שהוקם עליו ושהביא להאדרת שמו. אולם בתקופה
מאוחרת יותר החלו מקורות יהודיים שונים להצביע על אירועים היסטוריים רבי משמעות שהתרחשו על ההר וחלקם קדמו אף להקמת המקדש. תנאים, אמוראים, פרשני מקרא וכותבי מדרשים מספרים בפירוט רב על שהתרחש בהר לאורך הדורות ובכך מוסיפים קדושה לקדושה. לפתע מסתבר שהאירוע המשמעותי של עקידת יצחק שהתרחש על פי התורה במקום
כלשהו בארץ המוריה, ארע ממש בפסגת ההר שעליו הוקם, יותר מאלף שנים לאחר מכן, בית המקדש. ב. סיור בכבישי הגליל יפגיש את הנוסע בהם עם לא מעט קברים או ספק קברים הנקשרים לאישים בעלי משמעות בהיסטוריה היהודית, מרביתם תנאים ואמוראים. רוב מוחלט של קברים אלה לא ניתן לקשור ולו בדרך עקיפה לדמות ששויכה להם על ידי
גורמים שונים בעלי אינטרסים מגוונים. מחקרים מדעיים רבים שנעשו בעניין פסלו על הסף את האפשרות שאכן משכנם של האישים המוזכרים הוא תחת אותם מבנים מן העבר. גם במקרה זה מתערב הרצון להגדיל ולהאדיר את שמו של מקום מסוים או חבל ארץ באמצעות קשירת מסורות של קבורה למבנים הנמצאים בו (זאת בנוסף, כמובן, לאינטרסים
צרים כמו רווח כספי או אחר שמניעים לא פעם את זיהוי המקום כקבר של אדם חשוב).
בניגוד לתפיסה הנ"ל ישנה הגישה המסורתית יותר, אשר מנסה ליישב את הפער בין הדרך בה מוצג המקום בתנ"ך לבין המסורות המאוחרות יותר. על פי גישה זו המדרשים המאוחרים מתארים אירועים שאכן התרחשו בתקופת המקרא, אם בצורה מדויקת ואם באופן כללי, אך לא נכללו בתנ"ך המקודש מכיוון שזה היה רצון האל. גישה זו מקדשת
את ה"תורה שבעל פה" וקובעת שהיא, כמו גם ה"תורה שבכתב", ניתנה למשה על הר סיני על ידי האל. יוצא מכך שהאירועים אכן התרחשו בתקופת המקרא, אך זכו להתפרסם רק מאות ואלפי שנים מאוחר יותר, דבר שלא גורע מחשיבותם. היכולת להתמודד ולהתעמת עם גישה זו היא מוגבלת, כיוון שבעיני היהודי המאמין גם אם המחקר המדעי לא מצא
כל רמז כתוב על קבורה של דמות זו או אחרת במערה, בוודאי שאין להסיק מכך שהמאורע לא קרה, מה גם ש"לא מצינו אינה ראיה". עם זאת, ניתן להצביע על הזמן בו החלה המסורת להתפרסם ולהתקבל בקרב הציבור מתוך עיון בכתבים בהם היא מופיעה לראשונה וזאת בין אם מקבלים את הכתוב במסורת ככתבה וכלשונה ובין אם לאו.
בחלק הבא של הפרק אנסה להסביר את הממצאים שהתגלו בפרק הקודם אודות כל אחד מהדמויות שהזכרתי, באופן נפרד.
אדם וחוה
כפי שהראיתי, הפעם הראשונה בה הוזכר קברו של אדם הראשון במקורות כלשהם הייתה לדעת המקדימים ביותר במאה השנייה לפנה"ס. החל מאותו זמן אנו רואים כיצד המסורת מחלחלת למקורות יהודיים בזה אחר זה תוך שנוספים פרטים רבים לסיפור. העובדה שלא הייתה קיימת שום מסורת אחרת בעניין הקלה מאד על הטמעתה בקרב היהודיים
ואכן שוב ושוב מוזכר קברו של אדם במערה בקרב מקורות יהודיים לאורך כל התקופות. בקרב המסורת היהודית לא מצאתי דעות אחרות אודות מקום קבורתו של אדם הראשון, אלא שבמסורת הנוצרית אנו מוצאים שתי גרסאות עיקריות אודות מקום הקבורה, גרסאות המתעמתות זו עם זו וקשורות למסורות היהודיות. על פי דברי חלק מאבות הכנסייה
הנוצרית ישנה מסורת שמקורה עברי, המתארת איסוף של עצמות אדם לפני המבול לתיבה וחלוקתן לשלושת בני נח. לאחר המבול נטל שם בן נח את גולגולתו של אדם והטמינה באחד ההרים שבירושלים, לפיכך נקרא ההר בארמית - גולגולתא (הגולגולת) ומאוחר יותר שובש השם והושמטה האות למד. הנוצרים אף מספרים שבעת צליבתו של ישו באותו
ההר נפלה טיפת דם והחיתה אותו לרגע ואכן עד היום ניתן למצוא חדר בכנסיית הקבר הנקרא על שם אדם הראשון. כאן בא לידי ביטוי העימות בין מסורות בנות דתות שונות, שהרי באותה תקופה צומחת המסורת היהודית המציינת במפורש שאדם בחר עוד בחייו את קברו מחוץ לירושלים, מסורת שעל פי דעתי כל תכליתה היא לפסול את המסורת
הנוצרית ולהתעמת עימה. אלא שבכך לא מסתיים העניין והמסורת הנוצרית אט אט מושפעת מהמקורות היהודיים. הנוסע מבורדו שהגיע למערת המכפלה קובע שבמערה נקברו האבות והאמהות אך לא מזכיר קבורה של אדם ויש להניח שבשלב זה המסורת היהודית והנוצרית סתרו זו את זו, אולם בתחילתה של המאה החמישית לספירה אנו מוצאים עדות
ראשונה לחדירת המסורת היהודית לדת הנוצרית. אבי הכנסייה הירונימוס מציין במפורש ששמה של העיר קריית ארבע נקבע על שמם של ארבעת האנשים שנקברו בה - אדם הראשון, אברהם, יצחק ויעקב. העדות הבאה מבחינה כרונולוגית ממקור נוצרי היא של הבישוף הצרפתי ארקולפוס שמבקר בשנת 670 במערה וקובע שמלבד האבות גם אדם הראשון
נקבר בה. לאחר מכן לא מצאתי עדויות לאחיזה של המסורת בקרב הנצרות דבר המעיד על דחייתה.
ראוי לציין שהתהליך הנ"ל אינו ייחודי למערה ובדרך כלל, עם הפקעת מקומות קדושים מידי יהודים לאורך הדורות, נטלו המפקיעים גם את המסורות הרווחות בקרב היהודים בקשר למקומות אלה.
לסיכום ניתן לקבוע שקבורתו של אדם הראשון במערה היא דוגמה למסורת שצמחה בקרב היהודים, הצליחה לחדור בצורה חלקית ומוגבלת לקרב המאמינים הנוצרים אך נדחתה בשלב מוקדם יחסית וזאת בשל העובדה שמולה עמדה מסורת נוצרית נכבדת הסותרת אותה ושהמקום בו עסקה (מקום צליבת ישו), היה משמעותי יותר מאשר מערת המכפלה.
עשו
המקורות שהבאתי אודות קבורת עשו שונים מאלה העוסקים בדמויות אחרות. עשו נתפס ביהדות כדמות שלילית ורעה המייצגת את אויבי היהודים וקבורתו במערה בוודאי שלא תורמת לקדושתה ולמעמדה. המעמד שהביא בסופו של דבר לכך שגופו התגלגל לתוככי המערה אינו מעמד של קבורה מכובדת אלא של רצח. לכן ישנו צורך לנסות ולהסביר
מדוע בכל זאת מסורות יהודיות שונות קשרו את גורלו של עשו למערת המכפלה. השערה מתקבלת על הדעת היא שהמקורות היהודיים הקדומים שהבאתי בנושא, משקפים מאבקים בין יהודים לאדומים בחברון ובסביבתה שהתחוללו במאות השנייה והשלישית לפני הספירה. יש לזכור שהעם האדומי ישב בדרומו של הר חברון עד שארצו נכבשה בידי יוחנן
הורקנוס החשמונאי. על רקע המאבק בין העמים סביר להניח שהחלו לצמוח מסורות יהודיות שכל תכליתן הייתה הדגשת עליונותם של היהודים על האדומים באמצעות תיאור של הריגת אבי האדומים בידי אבות היהודים. יתרה מזאת, לדעת החוקרים שמייחסים את בניית המבנה העצום מעל מערת המכפלה לעם האדומי בסוף המאה השלישית לפני הספירה
ולא להורדוס, הרי שברור רצונם של היהודים במאות שלאחר מכן לפגוע במעמדם של האדומים בהקשר של מערת המכפלה. לכן, לדעתי נכון יהיה להתייחס למסורת זו כצורך שעה ואכן לאחר שסיימה את תפקידה ההיסטורי גוועה אט אט ולא ניתן למצוא לה זכר במסורות מאמצע ימי הביניים והלאה.
בני יעקב
גלגולה של המסורת אודות קבורת בני יעקב הוא דוגמה לדרך בה עוברת מסורת תיקונים שונים לאורך הדורות, בשל קשיים מהותיים וסתירות המתגלות לגביה. המסורת שהראיתי היא מוקדמת יחסית ומופיעה כבר במאה השנייה לפני הספירה ואף על פי כן מחבר ספר צוואת השבטים סותר טקסט היסטורי מפורש בתנ"ך בו מצוינת קבורת יוסף
בשכם. הסתירה הנ"ל מורגשת ויוצרת קושי להמשיך ולקבל את הסיפור כפי שנמסר, לכן עוברת המסורת שינוי קל ומודגשת בה העובדה שיוסף, בניגוד לשאר אחיו, לא נקבר בחברון. יוסף בן מתתיהו שלא הכיר או לא קיבל את שנכתב בספר היובלים, דובק במסורת המקורית וטוען לקבורה של כל בני יעקב במערה, אך מתעלם מהקושי שנוצר אודות
קבורת יוסף. העובדה שמקום קבורת בני יעקב לא מוזכר ולו ברמז בתלמוד מעידה על חוסר בהירות וחוסר גיבוש של מסורת מקובלת באותה תקופה. רק בימי הביניים מתגבשת המסורת המרחיקה את בני יעקב מחברון וטוענת לקבורתם איש איש בנחלתו הוא בניגוד לדעת מחבר צוואות השבטים, מסורת זו מתקבלת בקרב היהודיים.
יוסף
בפרק הקודם ציינתי את המדרש הקושר את יוסף למערה, בו דורש יוסף שלא להיקבר במערה. לכאורה לא ברור מדוע נדרש המדרש לציין את המקום בו יוסף לא מעוניין להיקבר. הסבר, עליו רמזתי בפרק הקודם, הוא הצורך שהתעורר לדחות את הסיפור המובא בספר צוואות השבטים הטוען לקבורת יוסף במערה, סיפור הסותר לחלוטין את הכתוב
בתנ"ך. אלא שעיון במסורות נוצריות ומוסלמיות נותן לדעתי הסבר נוסף לעניין.
במאה השישית, עוד לפני הכיבוש הנוצרי, מספר הסופר הנוצרי אנטונינוס מפלצנטינוס על המערה ומציין שמלבד האבות נקברו בה גם עצמות יוסף. במאות שלאחר מכן אנו מוצאים נוסעים רבים שממשיכים לציין מסורת זו, בהם התייר הפרסי נאצר ח'וסראו (1047) והנוצרי סיוולף, אבן עסאכר בשם אבן עבאס, הסופר המוסלמי יאקות (1225),
הסופר בן המאה ה-15 מוג'יר א-דין ועוד רבים אחרים. אם כן אנו עדים למסורת מתפשטת אודות קבורת יוסף במערה, מסורת המנוגדת לכתוב במפורש בתנ"ך (יהושע כד, לב). על כן, סביר להניח, נוצר הצורך להתמודד אל מול התפיסה החדשה שהחלה להתפשט ואולי אף להתקבל בקרב היהודים וזאת ניתן לעשות על ידי מסורת המתעמתת ושוללת את
האפשרות לכך ובכך נותנת בידיהם של המאמינים נקודת אחיזה להתמודד עם מסורות "זרות".
ישנן דעות שונות מהיכן בכל זאת צמחה המסורת של קבורת יוסף במערה שכלל לא תואמת לכתובים. הקירבה בשפה הערבית בין שמו של עשו לשמו של יוסף, עושוב - יוסוף יכולה בהחלט לספק הסבר מניח את הדעת לקושי זה. בהקשר לכך אצטט ממה שכתב החכם הירושלמי חוקר הארץ הרב יהוסף שוורץ באמצע המאה ה-19: "צפונית מזרחית
לחברון, בערך שעה אחת, הכפר זציעור ושם מראים קבורת עשו, שקוראים הישמעלים "סיד יוסיף"". לאור זאת, הפרשנות הסבירה וההגיונית ביותר לדבר היא לדעתי שיבוש שהתרחש בשלב כלשהו במהלך מסירת המסורות מדור לדור בשל הקירבה בין השם עשו לשם יוסף, מה שהפך את קבורת עשו במערה לקבורת יוסף. בדעה זו מחזיקים גם חלק
מהחוקרים בני ימינו.
משה
המסורת הקושרת את משה למערת המכפלה הינה דוגמה לדרך שבה מדרש משתנה ומתפתח עד שעומד בסתירה מוחלטת לנכתב בתורה עצמה. תחילה דואג בעל המדרש לקשור בין מקום קבורתו של משה שאינו נודע למקום הקבורה של האבות (זאת באמצעות מחילת סתרים), ובכך בעצם ממשיך להיות (לכאורה) קשר מוחשי בין משה רבנו לבין עם ישראל על
ידי האבות המתווכים. אלא שלאחר מאות שנים, המדרש שעובר גלגולים שונים משנה את גרסתו ואז אנו מגלים שקבר משה איננו רק מחובר למערת המכפלה אלא ממש נמצא בה! ראוי לציין שבמקרה זה גם בעל המדרש עצמו כלל לא מנסה ליישב את הסתירה שבין הכתוב המפורש לבין מדרשו שלו, דבר שמעלה תמיהה גדולה עוד יותר שהרי קשה להאמין
שלא הכיר את אשר נכתב בתורה במפורש. העובדה שלא מצאתי מדרשים נוספים בעניין מעידה על כך שמסורת זו לא זכתה לתפוס אחיזה בקרב המאמינים היהודיים לאורך הדורות. יתרה מזו, הכמות העצומה של מדרשים אודות משה הסותרים את המסורת הנ"ל מחזקת אף היא עדות זו.
סיכום
לאורך העבודה כולה ניכר פער עצום בין המסורת אודות קבורתם של שלושת האבות והאמהות במערה לבין המסורות אודות דמויות נוספות שנקברו בה. התיאור התנ"כי הינו ברור ומוחלט, דבר המביא לקבלתה ולהשתרשותה של המסורת בקרב המאמינים בני העדות השונות. בכל חיפושיי לא מצאתי מדרש כלשהו הרומז על ספק קל או על מיקום אחר
אפשרי לקברי האבות והאמהות. לעומת זאת, כל מסורת אחרת שנקשרה למערה, זוכה לגרסאות שונות, לשינויים ואף לדחייה על ידי מסורות אחרות. הנטייה של דת לשייך דמויות חשובות מעברה למקום ספציפי ולקבוע ששם נקברו, נובעת מצורך אנושי ליצירת מימד מוחשי יותר להיסטוריה ובכך לקרב אותה אל המאמינים. אלא שלא פעם צורך זה
יוצר הצטברות רבה מדי של מסורות שבמקרה של מערת המכפלה מביאה לבלבול ולחוסר שיטתיות ויותר מכך היא עצמה מוכיחה שלמסורות אלה אין ביסוס היסטורי.
בחינת המסורות הרבות שנקשרו למערה מגלה שמרבית המסורות נקשרו לדמויות שהמקרא לא נותן כל סימן ורמז אודות מקום קבורתם. אלא שבאופן מפתיע גם מסורות הסותרות פסוקים מפורשים במקרא נכתבו על ידי תלמידי חכמים מבלי שהם נדרשו ליישב את הסתירה (מקרה יוסף ומקרה משה). ההבדל שניתן להצביע עליו בין אלו לאלו הוא
שמסורות שלא סתרו פסוקים מפורשים בתורה ממשיכות להתקיים עד היום ונתפסות כעובדה בקרב מרבית המאמינים היהודיים, בעוד שהמסורות הסותרות פסוקים לא זכו להתייחסות רצינית, לא התקבלו אצל המאמינים ולא השתרשו בקרבם.
נקודה נוספת שהתגלתה בעבודה היא שלמרות חשיבות האבות ומקומם בתולדות האומה, מרגע קבורת יעקב ועד למאה השנייה לפנה"ס, מערת המכפלה והקברים שבה אינם מוזכרים (אף לא ברמז קטן), במקורות היהודיים. עובדה זו מתמיהה עוד יותר לאור המציאות בימי הביניים, אז הופכת המערה לאחד מקודשי האומה הנערצים ביותר. הסיבה
לתופעה זו קשורה לדעתי לשני עניינים : א. איסור פולחן והערצת קברים שהיה קיים בתקופת המקרא. ב. צמיחת "דמות הקדוש" וקברי הקדושים במסורת העממית. קברי דמויות נערצות כמעט ולא נזכרים לא במקרא ולא בתקופת בית שני שכן נחשב הדבר כחיקוי לגויים הגובל בעבודה זרה. במידה ונתעוררה נטייה בקרב העם להערצת קברי קדושים
היא עמדה בניגוד להלכה, כעדות לכך אזכיר שני מדרשים: הראשון שבהם הוא מדרש המתאר את חששו של אדם הראשון שמא לאחר מותו יילקחו עצמותיו ויעשו בהם עבודה זרה, לכן מעמיק את ארונו תחת המערה שלא ימצאוהו ומכאן נקרא שמה - מערת המכפלה. מדרש אחר מסביר מדוע לא נודע מקום קבורתו של משה, כדי שלא ילכו לשם ישראל ,יקימו
מקדש ויזבחו שם. אולם, במהלך השנים חלו אט אט שינויים במהלכם נוצר מושג חדש של פולחן והערצת קברים בקרב היהודים. הדבר נבע מהשפעות הצליינות הנוצרית ויותר מזאת מהמסורת המוסלמית העממית בה "קברי הקדושים" תופסים מקום מרכזי. לעניות דעתי עובדות אלה הן שהובילו לקשירת עוד ועוד מסורות ודמויות היסטוריות שונות
לקבורה במערה מתוך רצון לרומם ולהעצים את חשיבותה. עדויות רבות של עולי רגל ומבקרים במערת המכפלה מוכיחים שהשאיפה להעצמת חשיבותה של המערה אכן התממשה ומעמדה כמקום קדוש השתרש. ואולם, מערת המכפלה זכתה לחשיבותה ההיסטורית בשל קבורת שלושת האבות ושלושת האמהות בה כפי שמתואר בפסוקים מפורשים בתנ"ך ולדעתי כל
מסורת שנוספה בשלב מאוחר יותר נתונה לאמונתם של המאמינים בני העדות השונות, אך אין לה אחיזה ממשית במציאות.ביבליוגרפיה
אבישר עודד (עורך), ספר חברון, כתר, ירושלים 1978, עמ' 14-53, 286.
אייזנשטיין יהודה דוד (עורך), אוצר מסעות, תל אביב תשכ"ט, עמ' 28, 347.
איש שלום מיכאל, קברי אבות, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים תש"ח, עמ' 7.
איש שלום מיכאל, מסעי נוצרים לארץ ישראל, הוצאת עם עובד,תל אביב 1965.
מיכאל איש שלום, מקומות קדושים ומקומות הסטורים בארץ ישראל, הוצאת תחיה, ירושלים תרצ"ב, עמ' ס.
בן האשקי ראובן, ילקוט ראובני, ספר דברים, וזאת הברכה, ווארשה תרמ"ד.
בן יוסף ספי, מדריך ישראל החדש, כרך 11, הוצאת כתר, ירושלים 2001,
עמ' 130-133.
בן מתתיהו יוסף, מלחמות היהודים, (תרגום אלכסנדר שור), ירושלים 1978.
בן מתתיהו יוסף, קדמוניות היהודים, (תרגום אלכסנדר שור), ירושלים 1946.
בר-אילן מאיר, 'הקבורה ב"נחלת אבות" בין היהודים בעת העתיקה', בתוך איתמר זינגר (עורך), קברים ונוהגי קבורה בארץ-ישראל בעת העתיקה, יד יצחק בן צבי, ירושלים תשנ"ד, עמ' 229-212.
הכהן מרדכי, מערת המכפלה, הוצאת מסדה, רמת גן 1970, עמ' 23,36-38.
הכהן מרדכי, מערת המכפלה במקורות ובמסורות, משרד הדתות, ירושלים תשכ"ה, עמ' 21.
וילנאי זאב, מצבות קודש בארץ ישראל, מוסד הרב קוק, ירושלים תשכ"ג, עמ' סה, קמ-קמב.
זהר חדש, מדרש רות, עט, ב.
יבין זאב, 'מערת המכפלה והמונומנט שמעליה', האומה, ל"ד, (1997), עמ' 291-295.
ילקוט שמעוני, מדרש 'ויסעו', וישלח לג.
כהנא אברהם (עורך), ספרים חיצוניים, הוצאת מסדה, תל אביב תשט"ז, עמ' קפ, שז.
מדרש תהילים (בובר), יח, לב.
מלמד, עזרא ציון(עורך), מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי, יג, ב, יט.
ספר הישר, מהדורת גולדשמידט, ברלין תרפ"ג, עמ' רצה.
ספרי דברים, מהדורת רמא"ש, דף קמט, ב.
עוזרי משה (עורך), קריית ארבע, הוצאת מור, באר שבע תשל"ח.
פסיקתא זוטרתי, פרשת וזאת הברכה, הוצאת בובר, עמ' ס"ח.
פרקי דרבי אליעזר, פרקים כ,לח.
קרמון יהודה ושמואלי אבשלום, חברון דמותה של עיר הררית, הוצאת גומא, תל אביב תש"ל, עמ' 51-56.
שוורץ יהוסף, תבואות הארץ, מהדורה ג, הוצאת אריאל, ירושלים 1979, עמ' קכ"ו.
שילר אלי, מערת המכפלה, הוצאת אריאל, ירושלים 1976, עמ' 53-58.
שרביט יוסף (עורך), לתולדות ההתיישבות היהודית בקרית ארבע, קרית ארבע 1998, עמ' 100-104.
תלמוד בבלי
דוד בן גוריון, 'אחותה של ירושלים', בתוך עודד אבישר (עורך), ספר חברון, כתר,ירושלים 1978, עמ' 14.
עודד אבישר, ספר חברון, בית הוצאה כתר, ירושלים 1978, עמ' 53-28; ספי בן יוסף, מדריך ישראל החדש, כרך 11, הוצאת כתר, ירושלים 2001, עמ' 130-133.
יוסף שרביט(עורך), לתולדות ההתיישבות היהודית בקרית ארבע, קרית ארבע 1998, עמ' 62-48.
בבלי, עירובין, נג, א.
יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אוצר מסעות, תל אביב תשכ"ט, עמ' 28.
אבישר, (לעיל הערה 2), עמ' 286.
על הפולמוס אודות תיארוך המבנה ראה בן ציון לוריא, 'הבניין שעל מערת המכפלה', בתוך: אבישר (לעיל הערה 2), עמ' 265-268; זאב יבין, 'מערת המכפלה והמונומנט שמעליה', האומה, ל"ד(127), (1997), עמ' 291-295.
מרדכי הכהן, מערת המכפלה במקורות ובמסורות, משרד הדתות, ירושלים תשכ"ה, עמ' 21.
יהודה קרמון ואבשלום שמואלי, חברון דמותה של עיר הררית, הוצאת גומא, תל אביב תש"ל, עמ' 56.
בבלי, סוטה לד, ב.
על מנהג הקבורה היהודית בעת העתיקה ראה מאיר בר-אילן, 'הקבורה ב"נחלת אבות" בין היהודים בעת העתיקה', בתוך איתמר זינגר (עורך), קברים ונוהגי קבורה בארץ-ישראל בעת העתיקה, יד יצחק בן צבי, ירושלים תשנ"ד, עמ' 229-212.
לעיל הערה 4.
שם, בבא בתרא, נח, א.
פרקי דרבי אליעזר, פרק כ, ד"ה 'ויגרש את האדם'.
זהר חדש, מדרש רות, עט, ב.
שם, פרשת שלח, קסד, א.
לעיל (הערה 14), פרק לח, ד"ה 'ואת הירידה שירד'.
לעיל (הערה 10), יג, ב.
ירושלמי, גיטין, ה, ו.
מדרש תהילים (בובר), יח, לב.
ילקוט שמעוני, מדרש 'ויסעו', וישלח לג.
לקט עדויות ומסורות מוסלמיות בעניין ראשו של עשו במערה ראה מרדכי הכהן, מערת המכפלה, הוצאת מסדה, רמת גן 1970, עמ' 36.
אברהם כהנא(עורך), ספרים חיצוניים, צוואות השבטים, הוצאת מסדה, תל אביב תשט"ז, עמ' קפ.
שם, ספר היובלים, עמ' שז.
יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, כרך א, ח, ג, (תרגום אלכסנדר שור).
ספר הישר, מהדורת א' גולדשמידט, ברלין תרפ"ג, עמ' רצה.
עזרא ציון מלמד(עורך), מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי, יג, ב, יט.
הכהן (לעיל הערה 22), עמ' 38.
ספרי דברים, מהדורת רמא"ש, דף קמט, ב.
ראובן בן האשקי, ילקוט ראובני, ספר דברים, וזאת הברכה, ווארשה תרמ"ד.
בן מתתיהו יוסף, מלחמות היהודים, ספר רביעי, ט ,ז (תרגום אלכסנדר שור).
קרמון ושמואלי, (לעיל הערה 9), עמ' 51.
בבלי, תענית, טו, ב.
זאב וילנאי, מצבות קודש בארץ ישראל, מוסד הרב קוק, ירושלים תשכ"ג, עמ' סה.
לעיל הערה 14.
ריכוז רב של עדויות מבקרים נוצרים שנאספו וסודרו בצורה כרונולוגית ניתן למצוא אצל יוסף שרביט(עורך), לתולדות ההתיישבות היהודית בקרית ארבע היא חברון, קרית ארבע 1998, עמ' 100-104.
הכהן (לעיל הערה 22), עמוד 23.
בשל רצוני להתרכז במסורות יהודיות נמנעתי מפירוט יתר אודות מסורות אלה, ראו: חיים שורצבאום, 'חברון ומערת המכפלה במסורת המוסלמית', אבישר (לעיל הערה 2), עמ' 348-359; אלי שילר, מערת המכפלה, הוצאת אריאל, ירושלים 1976, עמ' 53-58; מיכאל איש שלום, מסעי נוצרים לארץ ישראל, הוצאת עם עובד,תל אביב 1965.
שילר(לעיל הערה 38), עמ' 37-38.
יהוסף שוורץ, תבואות הארץ, מהדורה ג, הוצאת אריאל, ירושלים 1979, עמ' קכ"ו.
מיכאל איש שלום, מקומות קדושים ומקומות היסטורים בארץ ישראל, הוצאת תחיה, ירושלים תרצ"ב, עמ' ס"ד ; עודד אבישר, 'על המערה ואשר בה', בתוך: אבישר, (לעיל הערה 2), עמ' 285; אייזנשטיין, (לעיל הערה 5), עמ' 347.
וילנאי, (לעיל הערה 34), עמ' קמ-קמב.
לעיל הערה 14.
פסיקתא זוטרתי, פרשת וזאת הברכה, בובר, עמוד ס"ח.
איש שלום, קברי אבות, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים תש"ח, עמ' 7.
23

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "מסורות אודות הקבורים במערת המכפלה", סמינריון אודות "מסורות אודות הקבורים במערת המכפלה" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.

אודות האתר:

יובנק הנו מאגר עבודות אקדמיות לסטודנטים, מאמרים, מחקרים, תזות ,סמינריונים ועבודות גמר הגדול בישראל. כל התקצירים באתר ניתנים לצפיה ללא תשלום. ברשותנו מעל ל-7000 עבודות מוכנות במגוון נושאים.