היישום אינו מחובר לאינטרנט

גנרציה ספונטנית

עבודה מס' 060892

מחיר: 300.95 ₪   הוסף לסל

תאור העבודה: מעקב אחר התפיסה הפילוסופית בנוגע לדרך התהוותם של חיים על פני כדור הארץ, החל מהפילוסופים הקדם סוקרטיים וכלה באריסטו.

3,331 מילים ,10 מקורות ,2000

תקציר העבודה:

גנרציה ספונטנית

תוכן העניינים
מבוא
אז מאין באו החיים או: מה היתה ההתחלה?
פרק קצר על דרכי ההתהוות והכח המניע
הקשר חומר ונפש בהתהוות החיים
הישנה חוקיות בהתהוות?
סיכום
הערות ומראי מקומות

מבוא
בעבודתי זו אעקוב אחר התפיסה הפילוסופית, בנוגע לדרך התהוותם של חיים על פני
כדור הארץ. תקופת המעקב תהיה, החל מהפילוסופים הקדם סוקרטיים וכלה
באריסטו.

ארצה לענות על מספר שאלות, אשר בסיכומן אוכל להעלות הנחה סבירה לגבי דרך
התהוותם של חיים עלי אדמות, בעיני אותם הוגים.

השאלות בהן ארצה לעסוק הן כדלהלן: האם צורות חיים שונות נוצרו באחת, או
כתהליך ממושך כתוצאה מסיבות שונות? אם התהליך הינו ממושך, מהן הסיבות
להיווצרות חיים? האם יכולים חיים, להתהוות מחומרים שונים, ללא כח מניע? האם
יש כח מניע ואם כן מהו?

שתי שאלות נוספות, הקשורות לאמור הינן: האם ישנה חוקיות בהתהוות? ואם יש
קשר הכרחי חומר - נפש, לעניין התהוות החיים?

אם כך, מטרת החיפוש בתמצות, הן שתי שאלות: א. מה היתה ההתחלה? ב. מהי
סיבתה של אותה התחלה? ומכאן ואילך אנו בדרך להבנת התהוותם של חיים על פני
כדור הארץ. כך מנתח את הדברים אריסטו, 1) המבדיל בין 'בעלי החכמה', היינו,
מורי הדרך, היודעים את המלאכה, לבין העושים במלאכה והם הפועלים, אשר
מנוסים בעבודתם, ללא שידעו את סיבותיה. זו העליונות של 'בעלי האמנות', אשר
חכמים הם מ'בעלי הנסיון', כמנהלי עבודה, אשר יודעים את מכלול הצרכים
והפעולות בעבודה ועדיפים הם על הפועל המומחה בעבודתו, אך אינו מקשר מטרתה
למכלול המפעל. שם, 2) בסיומו של פרק זה, מצהיר אריסטו, כי גדולה החוכמה מן
המעשה ו"ברור אפוא שהחוכמה היא מדע של אלו התחלות וסיבות", כלומר, לכל
'מה' מה ה'למה' שלו?
-------------------------------------------------------------------------
1. אריסטו. המטפיסיקה \ ספר א. (תרגם מיוונית: חיים יהודה רות) הוצאת מאגנס, ירושלים. תשנ"ב. [להלן:
המטפיסיקה א], פרק א', ע"מ .23-24
2. שם. ע"מ .26

מקורות:



עבודה בנושא
גנרציה ספונטנית
תוכן העניינים
מבוא
אז מאין באו החיים או: מה היתה ההתחלה?
פרק קצר על דרכי ההתהוות והכח המניע
הקשר חומר ונפש בהתהוות החיים
הישנה חוקיות בהתהוות?
סיכום
הערות ומראי מקומות
מבוא
בעבודתי זו אעקוב אחר התפיסה הפילוסופית, בנוגע לדרך התהוותם של חיים על פני כדור הארץ. תקופת המעקב תהיה, החל מהפילוסופים הקדם סוקרטיים וכלה באריסטו.
ארצה לענות על מספר שאלות, אשר בסיכומן אוכל להעלות הנחה סבירה לגבי דרך התהוותם של חיים עלי אדמות, בעיני אותם הוגים.
השאלות בהן ארצה לעסוק הן כדלהלן:האם צורות חיים שונות נוצרו באחת, או כתהליך ממושך כתוצאה מסיבות שונות? אם התהליך הינו ממושך, מהן הסיבות להיווצרות חיים? האם יכולים חיים, להתהוות מחומרים שונים, ללא כח מניע? האם יש כח מניע ואם כן מהו?
שתי שאלות נוספות, הקשורות לאמור הינן: האם ישנה חוקיות בהתהוות? ואם יש קשר הכרחי חומר - נפש, לעניין התהוות החיים?
אם כך, מטרת החיפוש בתמצות, הן שתי שאלות: א. מה היתה ההתחלה? ב. מהי סיבתה של אותה התחלה? ומכאן ואילך אנו בדרך להבנת התהוותם של חיים על פני כדור הארץ. כך מנתח את הדברים אריסטו, 1) המבדיל בין 'בעלי החכמה', היינו, מורי הדרך, היודעים את המלאכה, לבין העושים במלאכה והם הפועלים, אשר מנוסים בעבודתם, ללא
שידעו את סיבותיה. זו העליונות של 'בעלי האמנות', אשר חכמים הם מ'בעלי הנסיון', כמנהלי עבודה, אשר יודעים את מכלול הצרכים והפעולות בעבודה ועדיפים הם על הפועל המומחה בעבודתו, אך אינו מקשר מטרתה למכלול המפעל. שם, 2) בסיומו של פרק זה, מצהיר אריסטו, כי גדולה החוכמה מן המעשה ו"ברור אפוא שהחוכמה היא מדע של
אלו התחלות וסיבות", כלומר, לכל 'מה' מה ה'למה' שלו?
ובדיון זה, על התחלות וסיבות אתחיל בעבודתי.
אז מאין באו החיים או: מה היתה ההתחלה?
מקובל שהפילוסוף היווני הראשון היה תאלס ממילתוס. תאלס סבר ש'הכל מים'. 3) מאחר ותאלס עצמו לא השאיר מסמך כתוב כל שהוא, גרס אריסטו, על דרך ההשערה, 4) כי תאלס, לאחר שראה כי המזונות לחים והחם בא מן הלחות וכן הזרעים בעלי לחות וזה (הלחות) מטבע כל החי והצומח, הרי שהסיק כי "המים הינם התחלה לטבע הדברים
הלחים". מתוך כך תאלס גרס כי הארץ צפה על מים ואריסטו מזכיר התיאולוגים הקדמוניים שאף הם חשבו כך וראו באוקיאנוס וטיתי'ס 5) אבות היצירה ונשבעו בסטי'כס 6) שהוא המים.
אנכסימינס ממילטוס ודיוגנס מאפולוניה ראו את תחילת העולם באויר, כך שהאויר הינו "התחלה לפני כל שאר הגופים הפשוטים". 7) אנקסימינס גרס כי הטבע מונח ביסוד אחד מוגדר ובלתי מוגבל, אשר משתנה בהתאם למצבי הצבירה שלו. 8) כאשר האויר דליל, הרי הוא אש וכשהוא דחוס - רוח. דחוס יותר - ענן. עוד יותר - מים. לאחר מכן
אדמה וסלעים וכל השאר נוצר מאלה. האויר גם עושה את התנועה הנצחית, ובגללה מתרחש שינוי מתמיד. גם דיוגנס ראה באוויר את הראשית האחת שהיא תולדתם של כל יתר הישויות אשר הינן שינויי צורה שלו. 9) על אנכסימינס ודיוגנס אין יודעים דבר מלבד זאת שכתבו ספרים בתקופתם. 10)
בן תקופתם המבוגר יותר, אשר היה חברו הצעיר ומעין תלמידו של תאלס, הוא אנאקסימאנדרוס ממילטוס. 11) נטיתו היתה לכיוון הגיאוגרפיה, ההיסטוריה, הקוסמוגוניה והאסטרונומיה. הוא ראה בראשית ההוויה יסוד שאינו מאופיין או מוגדר, אם כי בלתי מוגבל ומעיר על כך אריסטו, שבלתי מוגבל, הריהו ללא ראשית, שכן אם יש ראשית,
אזי קיים גבול התחלתי והוא האלוהי. 12) כלומר, ישנו יסוד והוא הראשית ובלתי מוגבל ואלוהי והוא חומר הבריאה בידי האל.
בתחילת המאה ה5- לפנה"ס נולד היראקליטוס באפסוס. 13) במישנתו הוא ביטל דברי המילטים דלעיל וגרס כי קיים סדר אימננטי בעולם ובסדר זה, אין אידאל באחדות ובהשלמת ניגודים, אלא שהקרב הוא משותף לשני הצדדים ויוצר דינמיקה המפרה את הצדדים כמו המריבה והמתח שבין הניגודים. יש בכך מחשבה מתקדמת, אשר רואה במחלוקת את
גורם הדחף להתפתחות ועל כך אומר: "סדר עולם זה, אחד לכל, לא אל ולא אדם עשהו, אלא היה תמיד והווה ויהיה אש חיה-תמיד, מתלקחת במידה וכבה במידה." היראקליטוס דן בסדר עולמי נצחי, אשר לו תקופות גאות ושפל, כפי שחיה האש. לעיתים תדעך והנה תבוא הרוח ותפיח בה חיים ותאכל עוד מהנקרה בדרכה ושוב תדעך וחוזר חלילה.
בתפיסה זו יש ראיה רחבה, מן שילוב של תפיסתו של אנאקסימאנדרוס יחד עם רעיון התנועה הנצחית, אשר אצל אנכסימינס הינה פועל יוצא של האוויר, אך כאן זו מערכת חוקי טבע הקיימת מאז ומעולם.
כך העולם הוא אש 14) והלהבה משתנה כמו הנהר וגם הנפש היא אש, המאחדת את כל חלקי הגוף לאדם אחד, כמו להבה. ומשתיטוש את הגוף, ייעשה זה לא יותר מאוסף איברים. גם תפיסה זו אינה נראית לאריסטו 15) המגדיר את האומרים שההתחלה היא יסוד אחד, כאילו מנוצחים על ידי הקושי שבדבר, שכן אין ביסוד האחד תנועה ומכאן שגם לטבע
כולו אין תנועה, מאחר ועצם היותו של עץ אינו יוצר כסא והיות הנחושת אינה יוצרת אנדרטה, כלומר צריך סיבה לשינוי וזה כבר דבר אחר שאינו היסוד אלא דבר אשר עלינו לחפש והוא, הוא ההתחלה השניה. 16)
כעת אריסטו, המתעד בספרו "המטפיסיקה/ספר א" 17) את דעות הפילוסופים על ראשית ההתהוות, דן בעליבותם של האנשים המבטלים את הצורך בסיבות לדברים ולועג לאנאכסאגורס 18) ה"משתמש בשכל [בחינת אלוהים] מתוך מכונה". 19) כוונתו של אריסטו לסגנון התיאטרון היווני, אשר היתה בו מכונה להבאת האלים אל הבמה, כדי שיפתרו
קשיים, אשר לא ניתן לפתרם באורח טבעי, כלומר שכלי. אריסטו דורש סיבות. תשובות לשאלות שטרם התבררו. כעת הוא פונה לאמפידוקלס. 20)
אמפידוקלס מאקראגאס שבדרום סיציליה פעל במחצית השניה של המאה ה5- לפני הספירה. 21) הוא רואה את סוד ההתהוות בנוי על ארבעת היסודות: מים, אוויר, אש ואדמה. יסודות אלה מכונים בפיו שורשים וההתהוות - מקורה באחדות, המכונה בפי אמפדוקלס, שהיה משורר, אהבה ופירוק המכונה, מריבה. באותה עת לא היו ביטויים מדעיים
לתופעות רבות ולכן ההסבר היה פיוטי. הוא הסביר את תחושותינו, כמו אש בוערת, אוויר השמיים ומריבה בין שניים באמצעות היסודות הגופניים כמו אש, אוויר ומריבה.
אריסטו התיחס לאמפדוקלס כאל הוגה טבע אשר הסביר את הנפש הבנויה מיסודות אלה.
ליוקיפוס מאליאה ותלמידו דמוקריטוס הינם מיסדי התורה האטומית, בערך לפני 2500 שנה. הם גרסו שעל כל יש , קיים גם לא-יש (וזה מזכיר את התורה הבינארית של מחשבי ימינו) ומול כל מלא יש גם ריק. ההווה אמור להיות מלא ובלתי משתנה, אך גם הריק קיים. במקום שיש הווה בלבד, ללא ריק, היינו, חומר שאין לחלקו, כיוון שאין
בינו לבין החומר שלידו כל ריק, הוא atomos 22) ואליבא דהסבריו של אריסטו 23) נבדלים האטומים זה מזה, רק על ידי קצב, שהוא התבנית (צורה). ההשתלבות שהיא המגע, או הסדר שבו הם בנויים 24) וכן כיוון, היינו, כפי שA- נבדל מN-, הרי שגם AN שונה בתכונותיו, מNA-. 25) (ושקולניקוב מוסיף: גם גודל שונה), אך כאן אין
הדברים מוחלטים ויש מחלוקת בין ליוקיפוס ודמוקריטוס.
מאחר וליוקיפוס גורס כי ההווה צריך שיהא מלא, כך שאין אפשרות שיתקיימו התהוות או כליון 26) וזה בהחלט המקובל אצלנו כחוק שימור החומר.
תאלס, אנאכסימינס והיראקליטוס, אכן גרסו במידת הגיון, כי יש חומר בסיסי, אשר ממנו התהווה העולם, ומסבירים (בהתאמה) את נוכחות המים בכל, את מצבי הצבירה של האוויר ואת האש היוקדת. אריסטו, כפי שכבר ראינו לעיל, פוסל זאת ומזכיר את ההתפתחות שגרסו אחרים, כי ההתהוות מורכבת משניים: החומר והתנועה, היינו הפעולה,
ומסביר, כי אם לא היתה הפעולה פרמטר חיוני, הרי שמכפלה של שניים ושניים חד הם. אם אין פעולת הכפל הכרחית, הרי ששניים וכפולותיו זהים ולכן גם האחד הוא הרבים וזו היתה השגיאה של הפיתגוראים, 27) אשר גרסו כי ההתחלות הן שתיים, חומר וצורה, אך זה בלתי אפשרי, כעין שני מספרים שאין ביניהם קישור חשבוני ובלית
פראדיקט, אין גם תוצאה, היינו התהוות. וכאן לועג להם אריסטו בהעלותו את הזהות הבלתי אפשרית שבין היחיד והמוכפל.
פרותאגוראס מאבדירה, ראשון הסופיסטים, ראה את הדברים לא באופן אובייקטיבי, כפי שמופיעים בעולם, אלא כפי שמופיעים באופן אינדבידואלי לאדם זה או אחר, כך שמה שקר לאחד חם לשני ומה שמתוק לאחד היום, מר לו מחר. וכן בהגיון. ומה כל זה לענין התהוות החיים?
בעניין זה מציג סקסטוס אימפיריקוס 28) תפיסה, האומרת כי א. דבר אינו קיים. ב. אפילו קיים, (היינו הווה ת.פ.), הרי שאינו נתפס במוחו של אדם. ג. גם אם הוא נתפס, הרי שבלתי ניתן להסביר זאת לאדם אחר, שכן חם אצל אחד, הריהו קר אצל שני וכו'.
כעת, מה שהווה, הריהו: או איננו, או ישנו או שניהם כאחד. האפשרות הראשונה בטלה, שכן בלתי אפשרי שיהיה הווה ואיננו. אם ההווה ישנו, הרי שיש שתי אפשרויות: או שהוא נצחי, או שהוא נוצר. אם הוא נצחי, הריהו בלתי מוגבל ולכן אינו נמצא בשום מקום, שכן אין מקום היכול להכיל את הבלתי מוגבל. מאידך, מה שהווה גם אינו
נוצר, שכן, כפי שהסביר ליוקיפוס, אם דבר קיים, הרי שהיה זה מכבר. 29)
אפלטון רואה שילוב של הבלתי מוגבל עם הגבול, שכן היסודות באים ונשארים והמה נצחיים והגבול הוא הסדר שבכאוס וזו תבנית העולם המסודר.
אריסטו חולק על תפיסת אפלטון ותלמידיו בכך שלא מקבל זאת שצורה מולידה רק פעם אחת, כפי שמעץ נתון ניתן לייצר רק שולחן אחד והנה האדם, המביא את החומר לצורה, יוצר אנשים רבים, שכן הצורה (הפועלת), יוצרת מן החומר אנשים רבים (התכלית) וזכר אחד יכול להפרות נקבות רבות 30) וזה הרעיון של ההתחלה מאבי העולם ושכפולם
לחיקויים רבים על ידי ההמשכים הגנטיים.
ועד כאן שפע נתונים בדבר דעותיהם של אותם פילוסופים קדומים והשאלות פתוחות.
פרק קצר על דרכי ההתהוות והכח המניע
הפילוסופים הקדומים, ראו בכח חומרי אחד את היסוד להתהוות החיים בעולם כאשר נותרו סימני שאלה רבים. המים אמנם הורגשו בכל, אך תאלס לא יכול היה להסביר כיצד פועלת הגנרציה הספונטנית, על הבסיס הזה. בעצם היתה כאן זריקת רעיון ומעין התקעות. נכון שהמים הם יסוד חיוני. נכון אולי, שבהיבטים רבים ניתן לומר בכל מים,
אך הכל מים - אי אפשר היה להסביר את ההתהוות.
אנאכסימינס היה מתוחכם יותר וגם הבין שבאוויר חומרים שונים ומצבי צבירה שונים, כך שהאוויר מכיל את המים עליהם דיבר תאלס. כל זה היה נכון עד המים, אך כיצד מוביל כל זה לאדמה ולסלעים? דבר נוסף, חדשני שהזכיר היתה התנועה, כלומר כח מפעיל, למרות שלא הסביר את חיוניותה להתהוות.
אנאקסימנדרוס גורס שקיים חומר לא מוגדר, שהוא בידי היוצר (האל) ליצור חיים. גם היראקליטוס דיבר על האש, אלא שנראה כאילו דיבר בצורה מטאפורית יותר, על אש המתפרצת ודועכת והעולם נע לפיה, אך אריסטו משום מה הביט גם על האש כחומר שממנו מצפה היראקליטוס שיתהווה העולם וככזה הוא חסר תנועה וללא תנועה לא תהיה
התהוות, אליבא דאריסטו, אשר גורס כי צריך סיבה לשינוי וללא התנועה, לא תהפוך הנחושת לאנדרטה וכו'.
אמפידוקלס ראה ביסוד ההתהוות את ארבעת היסודות, היינו מים, אוויר, אש ואדמה, כאשר האהבה והמריבה מניעות אותם והן הכח היוצר. אריסטו התיחס לכך כמי שמדבר על הנפש ואילו הוא דיבר על ההתהוות החומרית.
ליוקיפוס ודמוקריטוס התיחסו לאטום שהיה ומה שהיה הוא שיהיה. יש הבדלים בין האטומים בצורה, סדר וכיוון (ואולי גם גודל), כך שבאמצעות תכונותיהם הם יוצרים מבנים וצורות חדשות. (וכבר הזכרתי את המבנים המולקולריים המוכרים לנו. תכונותיהם יוצרות מערכות יחסים אשר מגבשות תנועה והתנועה מגבשת את התוצר, היינו
ההתהוות.
הסופיסטים ראו בחומר הראשוני דבר נצחי בעל תכונות מטאפיסיות ואפלטון רואה בשילוב של הבלתי מוגבל עם המוגבל, את ההתהוות, אשר בהתהוותה נוצרת ובכליונה אינה אלה אוסף אברים ללא כל חיות. לגבי הנפש טוען אפלטון, שנפש היקום נוצרה מיסודות הדברים.
וכאן אני מגיעה לעניין החוקיות שבהתהוות ולעניין הכרח הקשר חומר - נפש בהתהוות החיים.
הקשר חומר ונפש בהתהוות החיים
בספרו "על הנפש" 31) דן אריסטו בתכונות הנפש וקובע כי "אמנם, בעל- הנפש שונה , כנראה, ממה שהוא חסר-נפש משתי [בחינות] במיוחד: התנועה ופעולת החישה." הקדמונים חשבו כי הדבר המניע הוא בראש ובראשונה נפש ומה שאינו מתנועע, לא יוכל גם להניע. דמוקריטוס תאר הנפש כעין אש, הלוהבת כל העת והנפש היא זו שמקנה תנועה
לבעלי חיים. גם היראקליטוס מכריז כי "גם הנפש היא אש" 32) ואלו התכונות שיש באש, אשר אינה גוועת לשניה כל עוד היא קיימת, יש גם בנפש, המפעילה את הגוף. כשתעזוב הנפש את הגוף, שוב לא יהיה יותר מאוסף אברים.
אפלטון 33) ראה את האלהים כנפש, וככזה הרי הנפש בלתי מוגבלת ונכנסת ויוצאת בכל גוף על פי רצון קונו. הרמב"ם 34) רואה במציאות האלוה, את מקור כל המקורות של המציאות ושל המהויות, וזאת גילה השכל האנושי, כבר במוניזם, שהאל הוא הנותן את הנפש והוא הלוקח, על כן הנפש היא אלוהית.
אמפדוקלס מדגיש את התחושה שבכל אחד מן היסודות, כך שבאמצעות כל אחד מהם חשים אותו, אך מדברי ההוגים, אשר נחלקו לגבי הראשיות ומספרן, אהב אריסטו דבריו של דמוקריטוס 35) דווקא, שכן בהשוותו את הנפש לאש, הראה מדוע שתי תכונות יש לנפש. האחת - היא היסוד הדק מכל וחסר גוף לחלוטין ועם זאת היא מתנועעת ומניעה שאר
הדברים ושתי התכונות הללו הן הנפש והשכל שחד הן ובלתי מתחלקות. כן ציין דימוקריטוס, כי הנפש מניעה את הגוף וקודמת לו (a35 והגוף אינו אלא כלי או 'אוהל' של הנפש.
אריסטו גם משתמש במונח תנועה במובן של שינוי ומאחר ובפעולות הנפשיות מעורב שינוי, הרי ניתן להסיק שהנפש נעה וכך גם מניעה. 36)
ובכך שאין זה ייתכן שאותו אחד יהיה גם הפועל וגם המופעל, ומכיוון שאין אחד מפעיל את האחד, אלא האחר, הרי שיש את החומרים המרכיבים את ההווה ויש את המכונה המייצרת את ההווה והחומרים הם היסודות והמכונה היא הנפש, אשר יחדיו מרכיבים את הישות, מתוך המוגבלים והבלתי מוגבלים, כפי שמספר הינו ערך בפני עצמו, אך לא
יכול להתקיים בו שינוי באמצעות מספר אחר, אלא באמצעות פעולת ההפעלה, חיבור או כפל וכו' והמספר הוא המוגבל אך הקיים כל העת ויכול להתווסף לאחר ולהחסר ממנו.
אריסטו מתלונן על חוסר הבהירות שבדברי הפיתגוראים, אשר אינם מאפשרים לנו להבין כיצד הגבול והמוגבל ייצרו תנועה וכיצד ללא תנועה יהיו התהוות ושינוי, שכן חומר וצורה, צריכים מה שיקשר ביניהם וזו התנועה, כלומר הפעולה (ההופכת עץ לכסא ונחושת לאנדרטה) וההסבר כי פעולת
החשבון הינה הבלתי מוגבל הפועל על האין סוף מהשלילי ועד לאין סוף החיובי ויחד, הפעולה והמספר, הבלתי מוגבל והמוגבל, החומר והנפש מרכיבים את הישות ההווה וזו ההתהוות. 36) 40) 38) 37) 39)
הישנה חוקיות בהתהוות?
ולאחר שמצאנו שחומר בריאה יש וכח מניע והוא הנפש, הרי על מנת שתיווצר גנרציה ספונטנית עקבית, מן הראוי שתהיה חוקיות כלשהי בטבע. כיצד ראו ההוגים הקדמונים את החוקיות?
כבר תאלס הבחין בחוקיות גרמי השמים והחזיק בידיו טבלאות בבליות, אשר היו משובחות יותר מהנתונים שבידיו, כך שיכול היה לחזות ליקויי חמה ולבנה אפשריים. 41) אחריו אנאקסימנדרוס שרטט את העולם הנושב על גבי לוח וכן בנה ספירה של השמים. 42) מאחר וכל שאר ההוגים, היו תלמידיהם של אלה לדורותיהם, הרי שגם הם החזיקו
בדעה זו והמשיכו לפתח את הבנת החוקיות שבטבע. אנאקסימניס הרואה באוויר את היסוד לכל, רואה כי הוא גם עושה את התנועה הגורמת לשינוי שבין דלילות לדחיסות על פני השנה43) אריסטו, אשר בכלל קיים מעקבים אחרי בעלי החיים וחקר בביולוגיה ובזאולוגיה, עקב אחר אחר מחזורי החיים 44) ראה מחזוריות בזמני ההריון וההיווצרות
ומדידת התקופות של יום ולילה, חודש ושנה, לבנה במלואה ובחסרונה ועונות חמה וגשמים ושותפותה של השמש בלבנה הנוטלת את אורה והחום והקור, עד למידה מסויימת ביניהם יוצרים את ההיווצרות ואחר כך את הכליה, עד שהדבר מזכיר את מחזורי הגינה של שונסי גארדנר 45) וזה הזמן להגיע לסיכום ענייננו.
סיכום
מאז ימי תאלס ראינו כי בלתי ניתן לבסס את סוד התהוות החיים בעולם על סמך חומר אחד. יותר ויותר הבינו הוגי הדעות, כי דרושים מספר חומרים ליצירה זו וכח מניע. אין החומר עצמו יכול להתהוות ולא מספיק עץ כדי שיהיה כסא. אמנם חשיבות התנועה היתה ברורה עוד בתקופה מוקדמת, אלא שאריסטו, אשר דרש לכל דבר הסבר, חתר
לקראת התנועה הנכונה, אשר תהיה מוכנה להנעת הגוף ומצא זאת בנפש. אריסטו אהב את דברי דמוקריטוס, אשר ראה באש שהישווה לנפש שתי התכונות: א. היא דקה ואינה תופסת נפח. ב. היא מניעה. אמור מעתה: שתי התכונות, כמוהן נפש ושכל.
האטומיסטים ראו בחומר קיום נצחי וזהו חוק שימור החומר, הנמצא בעולם ולעולם יימצא, בשינוי צורה ומצבי צבירה. החומר עצמו היה כמספר, אשר ללא פעולה חשבונאית אין להזיזו. הפעולה זו היא פעולת הנפש, אשר בלעדיה החי הופך לאוסף איברים ותו לאו.
כעת רציתי לבדוק, כיצד התייחסו אותם קדמונים לחוקיות בטבע. ראינו כי מחזורי חמה ולבנה ועונות השנה והריון והיווצרות, היו מקובלים אצל כל ההוגים, אשר אף השתמשו במחזוריות לחקר דברים שונים. אריסטו בחיבוריו על נושאי הביולוגיה התייחס לבעלי חיים שונים ולתכונותיהם המחזוריות להבנת התהוות החיים.
כן. קיימת גנרציה ספונטנית על פי הוגי העבר. תחילתו של העולם היתה בכאוס 46) שממנו נוצרו האלים, היום והלילה והמשיך להתפתח ולייצר חיים מעפר וכליון שאל עפר ישוב החי. בחיותו תשכון בו הנפש ובכלותו תיפרד ממנו.
והנפש היא האלוה. בצלמו ברא האל את האדם ואת החי ונתן נשמה באפו ודם בעורקיו, כי הדם הוא הנפש. כמו מחזורי עונות השנה, כך מחזורי החיים שנולדים או בוקעים מביצה ויש לטאה אשר ימיה ששה חדשים ויש תנין אשר בוקע זעיר וגדל כל ימיו וחי שנים ארוכות. 47) וכל בעל חי, למרות
שונותו מהאחרים, גדל ולו מחזור חיים ותחנות טבעיות, האופייניות לו והדברים קורים מאליהם, שכן הזכר שואף אל הנקבה ומרביעה והדבר נעשה ספונטנית ומזה יצאו ולדות, אשר יהיו הורים שיטפלו בהם ואחרים לא והאלמנה השחורה כבר תחסל את הזכר בהזדווגות, מה שלא ימנע משאר הזכרים ללכת בעקבותיו ליצירת התהוות חדשה והיא
הגנרציה הספונטנית.
הערות ומראי מקומות
1) אריסטו. המטפיסיקה / ספר א. (תרגם מיוונית: חיים יהודה רות) הוצאת מאגנס, ירושלים. תשנ"ב. [להלן: המטפיסיקה א], פרק א', ע"מ 23-24.
2) שם. ע"מ 26.
3) המטפיסיקה א, פרק ג', ע"מ 38-39.
4) שם. ע"מ 38, הערה 18. וכן אריסו. על הנפש. תרגום והערות: מנחם לוז ופירוש מאת אהרון בן-זאב. הוצ' משולבת: הקיבוץ המאוחד וספרית הפועלים. סידרת "אפיק". תל-אביב. 1989. [להלן: על הנפש]. ר' הערה על תאלס ע"מ 180.
5) המטפיסיקה א, פרק ג', ע"מ 39, הערה 20.
6) מכיוון שראו בו ראשון הנבראים, נשבעו בו, שכן הזקן ביותר, הוא הראוי ביותר לכבוד ולכן הוא מושא השבועה. (שם)
7) שם.
8) שקולניקוב, שמואל. תולדות הפילוסופיה היוונית. הוצ' "יחדיו".
תל-אביב, 1988. [להלן: שקולניקוב]. פרק 3: המילטים. ע"מ 47.
9) שם. פרק 12: הקדם סוקרטיים. ע"מ 134.
10) שם. {ר' 8) ו9-)}
11) שם. פרק 3: המילטים. ע"מ 40-47.
12) אריסטו. פיסיקה, ספר ג'. [להלן: פיסיקה ג]. פרק 5, ע"מ 204.
13) Gom perz, H. "Her aclitus of Ephesus"
מאמר שפורסם בPhilosophical Studies-. בוסטון. 1953.
14) שקולניקוב. פרק 6:היראקליטוס. ע"מ 84.
15) המטפיסיקה א, פרק ג', ע"מ 41-42.
16) אריסטו {המטפיסיקה א, ע"מ 42} מיחד בצורה מוגבלת את פרמנידיס, אשר רואה בדברים שתי צורות, כמו האש והלילה, אך מסייג הדברים, כפי שנראה בהערה 37 באותו עמוד.
17) ר' הערה 1).
18) אנאקסאגורס מקלזומנאי, חי בשנים 500-428 לפנה"ס לערך. יסוד תורתו הינו השכל המנחה את היקום, היינו שליט תבל, אשר אינו מעורב בעולם
19) המטפיסיקה א, פרק ד', ע"מ 45-46.
20) המטפיסיקה א, פרק ד', ע"מ 45-48.
21) על הנפש. ע"מ 175-176.
22) במילה atomox, על פי שקולניקוב, השתמש רק אפיקורוס, ואינה מופיעה אצל ליוקיפוס ודמוקריטוסבאף אחד מהפראגמנטים (ששרדו ת.פ.), אך על פי כל הסיבות, נראה שאין לפקפק כי אפיקורוס לקח המונח מהם.
(ר' שקולניקוב, ע"מ 136, הערה 3).
23) המטפיסיקה א, פרק ד', ע"מ 48.
24) בעניין הסדר, הרי זה כמבנים המולקולריים, המוכרים בכימיה המודרנית ומורכבים בצורות שונות, כאשר כל מולקולה מורכבת מאטומים.
25) בדיוק כפי שכל שינוי בסדר משנה את התוצאה, הן בשינוי האותיות, והן אם נשים את פנים הסנדוויץ מלבר ובין אם נשים מאיץ ביציקה, קודם שנשים המקשה והרי שהקדחנו את הפועל.
26) שקולניקוב. פרק 13: ליוקיפוס ודמוקריטוס. ע"מ 136.
27) המטפיסיקה א, פרק ה', ע"מ 55-56.
28) האזרחי, פפיטה. היש המושלם. מפעל השכפול. ירושלים. תשכ"ד.
[להלן: היש המושלם]. פרק ז: סקסטוס אמפיריקוס, נגד אנשי המדע. ע"מ 73-77.
29) שקולניקוב. פרק 14: הסופיסטים. ע"מ 160-161.
30) המטפיסיקה א, פרק ו', ע"מ 62.
31) על הנפש. ע"מ 19.
32) שקולניקוב. פרק 6: היראקליטוס. ע"מ 84.
33) אפלטון. ספר י', בחיבורו "החוקים".
34) אבן שמואל (קויפמן), ד"ר יהודה. [במורה נבוכים] מבוא כללי - לשיטתו הפילוסופית של הרמב"ם. הוצ' הרב קוק. ירושלים. 1987. ע"מ מ. כמו"כ ר' שם, ע"מ ל"א הערות 13 ו14-.
35) על הנפש. ספר א. פרק ב', ע"מ 20-21.
(a35 שקולניקוב פרק 13: ליו' ודימוקר', ע"מ 145.
36) על הנפש. ספר א. פרק ד', ע"מ 87.
37) שקולניקוב. פרק 4: ד. אישים פיתאגוריים. ע"מ 67-70.
38) 2 ,Kosman, L.A. Perceiving that we perceive: On the Soul III
מכתב העת: Philosophical Review גליון 84, 1975, ע"מ 499-519.
39) המטפיסיקה א, פרק ח', ע"מ 73-76.
40) אפלטון. פיידון, ב ע"מ 20-23. "גלגול הנפש".
41) שקולניקוב. פרק 3: המילטים ע"מ 35-36.
42) שם. ע"מ 40.
43) שם. ע"מ 47.
44) אריסטו. מבחר מן החיבורים בביולוגיה. תרגם: נמרוד ברי (ברגינסקי) הוצ' מאגנס. אונ' עברית. ירושלים. תשל"ד. [להלן: ביולוגיה]. פרק י"ט. ע"מ 327-328.
45) קושינסקי, יז'י. להיות שם. תרגם אהרון בר. הוצ' מודן. ת"א. 1970.
בספר זה מככב שאנס גארדינר, אידיוט אשר מכיר רק את חיי הגינה ואורחותיה ומחזורי העונות. תשובותיו שאולות לעד מעולם הצמחים, כך שלגבי כל שאלה יענה מעולם זה ומוכר בתשובתו: אחרי הקיץ בא הסתיו ולאחריו חורף וכו'. התשובה נשמעה פילוסופית ומחוכמת ושאנס כמעט הפך לסגן נשיא ארה"ב, אלא שאין שבין זה לעיניננו דבר,
להוציא את האסוציאטיביות בחוקיותם של מחזורי העונות.
46) היסיודוס. תיאוגוניה. בשקולניקוב [פרק 2: מיתוס] ע"מ 32.
47) ביולוגיה.ספר ה'. ידיעות על בע"ח. כ"ו - התרבות התנין והצפע. ע"מ 92.
48) שם. על היווצרות בע"ח. ספרים א'-ה'. ע"מ 241-333.
למרות, שלפי דברי היראקליטוס, היה ניתן לחשוב כי האש, לא יסוד היא אלא הכח המניע, עדיין היא אחת ולהתהוות צריך חומר וכח.

תגים:

בריאה · קיום · תאלס

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "גנרציה ספונטנית", סמינריון אודות "גנרציה ספונטנית" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.

אודות האתר:

יובנק הנו מאגר עבודות אקדמיות לסטודנטים, מאמרים, מחקרים, תזות ,סמינריונים ועבודות גמר הגדול בישראל. כל התקצירים באתר ניתנים לצפיה ללא תשלום. ברשותנו מעל ל-7000 עבודות מוכנות במגוון נושאים.