היישום אינו מחובר לאינטרנט

כריסטופר לאש

עבודה מס' 041430

מחיר: 179.95 ₪   הוסף לסל

תאור העבודה: רקע ביוגרפי, נרקיסוס, נארקיסיזם בפסיכולוגיה ומאפייני הנרקיסיזם המודרני לפי לאש (פולחן גיבורים, נרקיסיזם והאב הנעדר וכו').

3,115 מילים ,3 מקורות

תקציר העבודה:

כריסטופר לאש והנקיסיזם


תמצית hc1430

כריסטופר לאש 1933-1994 החל את פעילותו האינטלקטואלית כ 'שמאלן מקצועי'.
בשנות השישים הוא פרסם מאמרים וספרים וכן השתתף בפעילויות חינוכיות נגד
מלחמת ויטנאם. ואולם, בניגוד לרבים מעמיתיו, הוא התרחק מהגישה האנטי
אינטלקטואלית של השמאל החדש. לאש האמין כי הגם שאין על
שהאוניברסיטאות לשמש כלי למילוי צרכי המדינה, הן אינן צריכות להפוך לכלים
בידי השמאל החדש.
בשנות השבעים יצא לאש להגנת מוסד המשפחה. הוא האשים את השיטה
הקפיטליסטית, כי לאחר שרוששה את העובדים ואת החיים האזרחיים, היא
פולשת למפלט האחרון של הפרט - המשפחה. זאת בעיקר באמצעות מכשירי
הפרסום למיניהם. יחד עם השיטה האשים גם את ארגוני הנשים
וההומוסקסואליים למיניהם, על שבערערם את מוסד המשפחה הם מסייעים
לשיטה הקפיטליסטית.
לקראת סוף ימיו התרחק מהגישה המרקסיסטית, והיה תומך נלהב בחיזוק מוסד
המשפחה, מה שהפך אותו לחביב הימין האמריקאי.
ספרו המפורסם ביותר, והיחיד שהפך לרב מכר היה 'תרבות הנרקיסיזם' The -
(Culture of Narcissism (1979. סיטון, במאמר הספד, מכנה אותו מבקר בלתי נלאה
של הליברליזם השואף 'להתקדמות נטולת מכאובים אל העיר האלוהית של
הצרכנות' הוא היה מתנגד חריף של האמונה הפרוגרסיבית, לפיה האדם שואף
בעיקר להנות מחיים נטולי מאמץ.
את דרכו האינטלקטואלית החל כתלמידם של פרויד ומארקס. הוא תקף בעיקר את
הדתות כמקור להאפלת הדעת האנושית. למעשה היה בדעתו לפתח שיטה לפרשנות
החברה האמריקאית על סמך צרוף רעיונותיהם של השניים. 'תרבות הנרקיסיזם'
הוא לדברי סיטון התוצר העיקרי של המאמץ 'לאחד' את הפרשנות הפוליטית מבית
מדרשו של מארקס, עם שיטת הניתוח הפרוידיאנית. לאלה נוספה הכרתו בדבר
הכוח של המשפחה הממוצעת והמוסר הבורגני המייחד מוסד זה. בספר הוא מבקר
קשות את הקפיטליזם הקורפורטיבי, הנשלט על ידי חברות הענק הרב לאומיות,
וקורא ל'מהפכה סוציאליסטית'. זה ספר פסימי ברוחו, אפילו הדת והאמנות
בחברה הנרקיסיסטית איבדו את יכלתם לשחרר את הפרט מכבלי ה'אני', וגם המין
איבד את האפשרות להעניק 'פורקן מלא דמיון'.
לאש ביטא במידה רבה את רוח הזמן. בשנות השמונים השמרניות ביטא דעה לפיה
מארקס פרויד ותלמידיהם איבדו את השפעתם על החברה בעוד הדת המסורתית
מתחזקת. בין היתר הסיק מדברי ניצולי מחנות ההשמדה כי הלקח היחיד שניתן
ללמוד מאושוויץ הוא הצורך בחידוש האמונה הדתית ובמחויבות כוללנית ליצירת
תנאים חברתיים הוגנים.

מקורות:



1344
*כריסטופר לאש
כריסטופר לאש 1933-1994 החל את פעילותו האינטלקטואלית כ 'שמאלן מקצועי'. בשנות השישים הוא פרסם מאמרים וספרים וכן השתתף בפעילויות חינוכיות נגד מלחמת ויטנאם. ואולם, בניגוד לרבים מעמיתיו, הוא התרחק מהגישה האנטי אינטלקטואלית של השמאל החדש. לאש האמין כי הגם שאין על שהאוניברסיטאות לשמש כלי למילוי צרכי
המדינה, הן אינן צריכות להפוך לכלים בידי השמאל החדש.
בשנות השבעים יצא לאש להגנת מוסד המשפחה. הוא האשים את השיטה הקפיטליסטית, כי לאחר שרוששה את העובדים ואת החיים האזרחיים, היא פולשת למפלט האחרון של הפרט - המשפחה. זאת בעיקר באמצעות מכשירי הפרסום למיניהם. יחד עם השיטה האשים גם את ארגוני הנשים וההומוסקסואליים למיניהם, על שבערערם את מוסד המשפחה הם מסייעים
לשיטה הקפיטליסטית.
לקראת סוף ימיו התרחק מהגישה המרקסיסטית, והיה תומך נלהב בחיזוק מוסד המשפחה, מה שהפך אותו לחביב הימין האמריקאי.
ספרו המפורסם ביותר, והיחיד שהפך לרב מכר היה 'תרבות הנרקיסיזם' - The Culture of Narcissism (1979). סיטון, במאמר הספד, מכנה אותו מבקר בלתי נלאה של הליברליזם השואף 'להתקדמות נטולת מכאובים אל העיר האלוהית של הצרכנות' הוא היה מתנגד חריף של האמונה הפרוגרסיבית, לפיה האדם שואף בעיקר להנות מחיים נטולי
מאמץ.
את דרכו האינטלקטואלית החל כתלמידם של פרויד ומארקס. הוא תקף בעיקר את הדתות כמקור להאפלת הדעת האנושית. למעשה היה בדעתו לפתח שיטה לפרשנות החברה האמריקאית על סמך צרוף רעיונותיהם של השניים. 'תרבות הנרקיסיזם' הוא לדברי סיטון התוצר העיקרי של המאמץ 'לאחד' את הפרשנות הפוליטית מבית מדרשו של מארקס, עם שיטת
הניתוח הפרוידיאנית. לאלה נוספה הכרתו בדבר הכוח של המשפחה הממוצעת והמוסר הבורגני המייחד מוסד זה. בספר הוא מבקר קשות את הקפיטליזם הקורפורטיבי, הנשלט על ידי חברות הענק הרב לאומיות, וקורא ל'מהפכה סוציאליסטית'. זה ספר פסימי ברוחו, אפילו הדת והאמנות בחברה הנרקיסיסטית איבדו את יכלתם לשחרר את הפרט מכבלי
ה'אני', וגם המין איבד את האפשרות להעניק 'פורקן מלא דמיון'.
לאש ביטא במידה רבה את רוח הזמן. בשנות השמונים השמרניות ביטא דעה לפיה מארקס פרויד ותלמידיהם איבדו את השפעתם על החברה בעוד הדת המסורתית מתחזקת. בין היתר הסיק מדברי ניצולי מחנות ההשמדה כי הלקח היחיד שניתן ללמוד מאושוויץ הוא הצורך בחידוש האמונה הדתית ובמחויבות כוללנית ליצירת תנאים חברתיים הוגנים.
נרקיס
על פי המיתולוגיה היוונית, נרקיסוס היה זוכה לאריכות ימים אילו לא הכיר את עצמו. נרקיס היה עלם חמודות, שכל העלמות אהבו, ואילו הוא התנכר לכולן. ביחוד התאכזר נרקיס לנימפה 'אקו' - הד בעברית. לנימפה זו התאכזרו גם האלים, לא יכלה לבטא דבר משל עצמה, רק לחזור על דברי אחרים. כל שיכול היה נרקיס להשיב לחיזוריה
המשונים של אקו היה 'לא אתן לך לשלוט בי', שכן נרקיס לא הבין כלל מהי אהבה והיה סבור שכל העלמות המאוהבות בו מתכוונות למעשה לשלוט בו. לבסוף נענו האלים לתפילת אלת העלמות שנפגעו מנרקיס והחליטו להענישו. נרקיס שמעולם לא ראה את דמותו ראה אותו בפעם ראשונה נשקפת במי בריכת מים. כאשר התכופף לשתות התאהב מיד
בעצמו. עתה, בכל פעם ששניסה לחבק את מראיתו שבמים, היא נעלמה. לבסוף אחרי ימים ארוכים של נסיונות שווא הוא נכנע לצערו ומת.
המתודה
המונח 'נארקיסיזם' הועתק מתחומי המיתולוגיה היוונית לעולם הפסיכיאטריה על ידי זיגמונד פרויד, אבי הפסיכואנליזה, התנועה הבולטת ביותר בפסיכיאטריה המודרנית. פרויד עצמו עשה את הצעד מהדימוי הפסיכולוגי למציאות ההיסטורית, באמצו מושגים מתחומי התת-מודע לשם פרשנות או אילוסטרציה להיסטוריה ועל כך אף בוקר. לאש לא
היה פסיכיאטר מקצועי. למרות זאת הוא בחר בנקודת מוצא 'פסיכיאטרית'. הוא לא היה ראשון ביחוס המונח 'נארקיסיזם' לתופעות חברתיות, ואת האחרים אין הוא מבקר על עצם השימוש במונח מתחום הפסיכולוגיה של הפרט לתיאור תופעות חברתיות, אלא על הדרך בה הדבר נעשה. ביתר דיוק על האופי הרשלני והמתחסד בו הם משתמשים במונח
'נרקיסיזם' כמטפורה למצב האנושי. לאש תוקף בעיקר את אריך פרום על שהוא מכסה את השגותיו המוסרניות השטחיות בפטפוט פסיכולוגיסטי. פרום מתעלם מכך שבהבט הקליני הנרקיסיזם קשור יותר בשנאה עצמית מאשר באהבה עצמית, זאת כדי שיוכל ל'חדד' את דבריו בדבר הצורך ב'אהבת לרעך כמוך' - הניגוד ליתר אהבה עצמית. השימוש במונח
'נרקיסיזם' כמטפורה לאגואיזם במהדורה מודרנית מטעה, משום שהאדם היה אגואיסטי בכל תקופות ההיסטוריה, הרבה לפני שהמונח קיבל משמעות פסיכולוגית עמוקה. לאש טוען כי הופעת המאפינים הקליניים - פאתולוגים המזוהים עם הנארקיסיזם כתופעה נפשית הם תולדת תופעות חברתיות יחודיות למחצית השניה של המאה העשרים.
לאש יוצא מנקודת המוצא הפסיכולוגית בכוונה ללמוד מהמימד האישי על החברה בה אנו חיים. אם כך יש לברר כיצד ניתן ללמוד על הכלל מהפרט. הקשר מצוי בתפיסה הפסיכואנליטית. הטענה מבית מדרשם של פרויד וממשיכיו כדורקהיים וג'ול הנרי, היא כי האישיות הינה הפרט כחלק מהחברה. בכל חברה אנושית קיימים מוסדות כדוגמת המשפחה
ובית הספר שנועדו לסייע לפרט להתגבר על משברי הילדות: הניתוק מהאם, חרדת הנטישה ועוד. תהליך החברות נועד להפוך את הילד לחלק מהחברה באמצעות שתילת מנגנוני הגנה האופיניים לכל חברה. מנגנונים אלה יוצרים אישיות אופיינית לחברה, אפילו דפורמציות נפשיות באמצעותן מתמודד הפרט עם המשברים ומסתגל לחיי החברה. פרויד
עמד על כל שהנפש האנושית נעה על פני סקאלה שקצה האחד 'בריאות נפשית' והשני 'חולי נפשי'. במלים אחרות הבריאות והחולי הנפשי הם חלקים מאותו מנגנון, ולכן ביטויים שונים לתרבות נתונה. כדברי ג'ול הנרי ה'פסיכוזה היא התוצאה של כל מה שרע בתרבות'. לאש כותב כי הממצא הפסיכואנליטי מלא רעיונות והבהרות למצב החברתי שכן
התת מודע, נושא המחקר של הפסיכואנליזה, הוא שינוי הטבע באמצעות התרבות.
מדוע מהווה דווקא מושג הנרקיסיזם שיקוף נאמן של החברה המודרנית? בהתאם להנחת היסוד, לאש טוען כי כל תקופה מפתחת את הפתולוגיות האופייניות לה, המבטאות באופן מוגזם את המבנה הנפשי ה'סטנדרטי'. בימי פרויד ההיסטריה והנוירוזות האובססיביות היוו ביטוי פתולוגי לחוליי הסדר החברתי הקפיטליסטי המוקדם. ואילו מאז מלחמת
העולם השניה מדווחים פסיכיאטרים רבים על מאפיינים פתולוגיים שונים. ההפרעות הנפשיות מהסוג ה'חדש' מצביעות על נרקיסיזם. כדי לאשש את הגזירה השווה מהמצב הנפשי הפתולוגי למצב הנורמאלי, טוען לאש כי במקביל לגבור העדויות על מצבי נרקיסיזם פתולוגי מתרבים הסימנים לכך שהאנשים המצליחים בעולם העסקים, בארגונים
פוליטיים ובבירוקרטיות הממשלתיות מפעילים תכונות ודרכי פעולה נרקיסיסטיים, יתר על כן דווקא הנרקיסיסט ניחן בתכונות המאפשרות לו להצליח בתחומים אלה. לכן מושג הנרקיסיזם מאפשר לנו להבין טוב יותר את ההשפעה של השינויים החברתיים האחרונים.
לאש מציג גם תאור קליני של היווצרות הדמות הנרקיסיסטית והמאפינים הפתולוגיים שלה. אני אסתפק כאן ברשימת המאפינים של ה'נרקיסיסט הנורמלי': הוא מקסים כלומר חביב באופן שטחי, הוא 'כאילו' מודע לעצמו, הוא 'משוחרר' מבחינה מינית (הספר נכתב לפני עידן האיידס), הוא מוקסם ממין אוראלי, הוא חרד מדמות האם המסרסת,
היפוכונדר, נמנע מקשרים מחייבים, אינו מסוגל להתאבל על אובדים, חרד מהזדקנות ומוות.
כיצד נוצרה התשתית החברתית הבאה לידי ביטוי ברמה האנושית בגילויי נרקיסיזם על כל הסקאלה מהנורמלי לפתולוגי? כפי שציינו מבקריו של לאש, בספר זה ניכר המאמץ 'לאחד' את הפרשנות הפוליטית מבית מדרשו של מארקס, עם שיטת הניתוח הפרוידיאנית. ואכן לאחר שהציב את התשתית המתודית לשימוש בקטגוריות פיסכואנליטיות לניתוח
חברתי, הוא מתקיף את החברה האמריקאית תוך דיון בשיטה הקפיטאליסטית. טענתו היא כי יחסי היצור (מבנה הבעלות על אמצעי היצור, התשתית הלגאלית של יחסי עובד מעביד וכד') המאפיינים את הכלכלה הקפיטליסטית אחראים להיווצרות החברה הנרקיסיטית.
לאש מנתח באופן היסטורי את השינויים בתפיסת אידיאל ה'הצלחה' באמריקה מראשיתה בימי החברה הקולומיאלית הפוריטאנית, דרך התפיסה החילונית בת המאה השמונה עשרה שמיצגה הראשי הוא בנג'מין פראנקלין מאבות האומה האמריקאית, עברו ב'ברונים השודדים' (הוא אינו משתמש במונח זה), בני המאה התשע עשרה ועד לתרבות הקורפוראטיבית
הנוכחית.
על פי האידיאולוגיה הפוריטאנית, על האדם, במצוות האל, לעמול במקום שיועד לו, לא כדי לקצור הצלחה אישית אלא כדי להוסיף לרווחת הקהילה כולה. מובן שאדם חרוץ ומוכשר במיוחד עשוי להתעשר ואולם על פי התפיסה הקאלויניסטית, זו תוצאה משנית לפעילות הקולקטיבית שנועדה להביא את הקידמה, ומובן שהגאווה בשל הצלחה חומרית
היא חטא. זה על קצה המזלג אתוס העבודה הפרוטסטנטי שפרח בעיקר במאה השבע עשרה.
במאה השמונה עשרה התחלף הפוריטאן בינקי, ואת מקום האתיקה שמקורה דתי תפסה גירסה חילונית של האתוס הפרוטסטנטי. הדגש השתנה. בעוד שהפוריטאנים הדגישו את התועלת החברתית של החריצות הפרטית, מדגיש פראנקלין המייצג את האתוס החדש את השתפרות ה'אני' ובעיקר טיפוח התבונה, פרנקלין כידוע היה מקורב מאד לחוגי ההשכלה
בצרפת. ואולם בפרטים לא היתה שונה תפיסתם של בני המאה השמונה עשרה הינקים במידה רבה מזו של הפוריטאנים. המימד החברתי, התרומה לרווחת הכלל, של ההצלחה נתפס עדיין כחשוב יותר מצבירת ההון הפרטי.
המאה התשע עשרה בישרה התרחקות נוספת מהאידיאל הפרוטסטנטי. לאש בחר את P.T.Barnum כמייצג רוח הזמן של המאה התשע עשרה. בארנום נהג להרצות בנושא "כיצד להרויח כסף'. השם הטוב שהיה נכס דתי -חברתי ומיצווה לפי התפיסה הפוריטאנית היה לנכס באמצעותו אדם מבטיח לעצמו אשראי טוב. עתה השתררה תפיסה על פיה פעילות חברתית
עלולה להביא לידי ביזבוז זמן שניתו לנצלו לעשיית רווחים. יחד עם זאת, מדגיש לאש, הקפיטליזם של המאה התשע עשרה לא איבד לחלוטין האספקט החברתי של עשיית הרווחים, האתוס הפרוטסטנטי לא נעלם לחלוטין, התכונות הטובות (Virtues) חריצות, חסכנות ומתינות עדיין נחשבות כמביאות תועלת. בעיקר רואה לאש חשיבות בהבנת מושגי
התחרות וההשגיות לא כנגד האחרים אלא אל מול אידיאל אבסטרקטי של משמעת והסתפקות במועט.
במאה העשרים צמחה הבירוקראטיה, תרבות הצריכה היתה לחזות הכל, ובעיקר אבדה לאדם תחושת ההמשכיות ההיסטורית, לדברי לאש איננו חשים יותר כי למעשינו בבית ומחוצה לו תהיה המשכיות כלשהי. כך נעלמה האתיקה הפרוטסטנטית ועקרונות הקפיטליזם נישאו למסקנותיהם ההגיוניות.
המאה העשרים מאופינת באובדן מוחלט של משמעות מוסרית להצלחה כלכלית אישית. פולחן הכסף היה לחזות הכל. מבחן חשוב לשינויים הינו משמעות ה'הצלחה'. כל עוד נתפסה ההצלחה כמאפשרת לפרט לתרום דבר מה לטובת הכלל נותרה לה משמעות מוסרית. ואולם במאה העשרים נמדדת ההצלחה בקנה מידה של עצמה בלבד. כתוצאה מאובדן כל קריטריון
חיצוני, לא נותר לאדם אלא למדוד את הצלחתו יחסית למתחריו. האדם מבקש הערכה לא של מעשיו, אלא של עצמיותו. הזוהר החליף את מקום השם הטוב. אפילו מאפייני הקפיטליזם המוקדם, הרכושנות והגאווה פינו מקומם לטובת היהירות הריקנית. ביחוד תוקף לאש את מושג ה'סלבריטי' - המפורסתמיות. המדד לההצלחה בחברה המודרנית אינו כמות
ההשיגים המותירים חותם של ממש על החברה וההיסטוריה, אלא על פי המידה בה היא הופכת ההצלחה את האדם למפורסם, על היותו מושא לקנאת האחרים. תופעות אלה אינן מוגבלות רק לתחומי העסקים ועשיית הרווח הכלכלי. גם המדינאות המודרנית מתאפיינת בשימת דגש מכריע על הדימוי כתחליף למהות.
מאפיין נוסף של החברה התעשייתית הנוכחית הוא באובדן רגש הנאמנות. בעולם בו כל אחד מודד את הצלחתו יחסית לאחרים אין מקום לנאמנות לארגון. לדאגה להצלחה האישית נוסף דגש על יחסי הכפיפות, השליטה באחרים תפסו את מקום הנאמנות. לאש מוסיף כאן הבחנה היסטורית לפיה מלכתחילה קמו יחסי היצור הקפיטליסטיים ('יחסי היצור'
הוא מושג מרקסיסטי 'מקורי') לא משום שהם בהכרח יעילים יותר מבחינת היצור, אלא מפני שהם הגבירו מאד את אפשרות השליטה הפיזית במועסקים.
השינוי ביחסים החברתיים נישא מחוץ לתחומי העבודה אל הבית ולכל מה שנתפס בחברה האנושית כ'משחק' - בראש וראשונה יחסי המין. ההשגיות החיצונית גברה על תחושת ההנאה מהמשחק. ה'כשירות המינית' נמדדת ב'ביצוע', בטכניקה, בצורך במאמץ משותף, אימון וכל מה שהופך משחק לתחרות. הביטוי הקיצוני למצב זה נמצא בספריו של
המרקיז דה סאד, שלפי לאש חזה את התהליך הלוגי של ביזוי האנושי הטמון ביחסי היצור הקפיטליסטיים, לפני כמעט מאתיים שנה. הרדיפה אחרי התענוג לשמו, בעיקר התענוג המיני מביאה לאובדן ההבחנה בין עונג לבין אונס ורצח, גילויים בוטים של אגרסיביות, שלאש רואה בה מאפיין אנושי שאך בקושי ניתן לכסותו והוא מתפרץ כל אימת
שהרסן החברתי - מוסרי ניטל מהאדם. גם שיחרור האשה, הבא לידי ביטוי בתרבות הנרקיסיזם בעיקר בזכותה להנות מגופה כרצונה, הוא ביטוי לחירות שהפכה בחברה הקפיטליסטית למחויבות אוניברסלית 'להנות ולהביא הנאה'. חזונו של סאד התגשם.
כל אלה תורמים להחמרת מלחמת הכל בכל, שלאש הפסימי רואה בה את מצבו הטבעי של האדם.מאפייני הנרקיסיזם המודרני
פולחן גיבורים והערצה נרקיסיסטית:
לאש משלב התקפה על השמאל האמריקאי והעתונות המודרנית. בשולי השמאל היו תמיד דמויות סהרוריות. ואולם כל עוד מעשיהם לא דווחו הם נותרו בעיקר אנונימיים. עתה מדווחת העיתונות בחדווה על כל מעשה אנטי חברתי ואף קרימינאלי. ה'סהרורי' זוכה לחשיפה שאין לצידה כל הערכה מוסרית, כך שעצם החשיפה וההתעסקות הציבורית הופכת
אותו גיבור לשעה. דמויות אלה הן רק קצה הקרחון של תופעת ה'סלבריטאות'.
אחד מביטויי הנארקיסיזם הפתולוגי הוא בהערצה של גיבור או דמות יוצאת דופן. ואולם אין זו הערצה שמטרתה חיקוי או ניסיון ללמוד ממעשיה החיוביים של הדמות, אלא מעין הזדהות. הנרקיסיסט רואה בדמות הנערצת מעין 'המשך' של עצמו, ואם הוא חש נדחה אין הוא מהסס להגיב באלימות. התקשורת המודרנית אשר לדברי לאש אינה מבחינה
כלל בין תוקף לקורבן בהעניקה לשניהם אותה חשיפה, ללא ביקורת מוסרית מעודדת את התופעה הנרקיסיסטית הזו גם בצידה ה'נורמלי'. כאשר ה'אני העליון' מלא בפנטזיות על הורים או מנהיגים בעלי ממדי ענק מבטאת הערצת הגיבור את ריקנות הדימוי העצמי.
בחברה המודרנית הנרקיסיסטית נחלשה מאד היכולת להעריץ דמות מופת בלא להזדהות איתה כתופעה נפשית. חברה זו מכורה להערצת המפורסתמים המעודדת הזדהות ילדותית וחסרת הבחנה, תוך טישטוש ההבדל בין ה'אני' לדמות הנערצת.
נרקיסיזם והאב הנעדר:
תופעת החברה הנרקיסטית משפיעה גם על חיי המשפחה. אחד המאפיינים של הנרקיסיסט הוא אובדן האמונה והענין בעתיד. למצב זה השפעה על מוסד המשפחה, שכן ההמשכיות כאחד האלמנטים הבולטים של מוסד זה נעלם, ולכן גם השטחיות והרמייה שבאהבת ההורים את ילדיהם, אליה מתלווים הניסיונות לשכנעם בהפך באמצעות שעשועים שונים.
תופעה חמורה יותר נובעת מהמבנה המיוחד של המשפחה האמריקאית, שהוא בתורו תוצאת אופני היצור המאפיינים את החברה הקפיטליסטית. לאש קובע כי היצור התעשייתי מרחיק את האב מביתו ובכך מפחית מאד את תפקידו בחלק המודע של חיי הילד. כאן יש להעיר כי דומה שהכלכלה המודרנית מרחיקה את האם, לפחות בעשירונים העליונים, מביתה
במידה דומה לזו של האב. בחלק הלא מודע של נפש הילד ממשיך האב הנעדר לשחק תפקיד מרכזי, גם אם שונה מאד מזה שיועד לו במבנה המשפחה המקורי. לאש מסתמך שוב על ההנחה הפרוידיאנית לפיה הנורמלי והפתולוגי נמצאים על סקאלה דומה. תוצאת העדרות האב במונחים פרוידיאניים הינה פתולוגיה נק\רקיסיסטית הוא מתאר מספר מקרים
פתולוגיים שנובעים מהיעדרות האב, ומציב בצד הנורמלי של הסקאלה כמה ממאפיני החברה האמריקאית שמרכזם במבנה המשפחה. לדבריו, בשל העדרות האב נוצרים עיוותים של תפיסת המשפחה ובעיקר ההורים. את דמות האב בנפש של הילד תופסת לא האם, אלא הילד עצמו, תופעה הגוררת מערכת יחסים מעוותת עם האם (אין הבדל בין בנים לבנות,
לאש מצטט מספר מקרים פתולוגיים של נערות המדמות עצמן לאבר מין זכרי). השתלטות פנטסיות של ילדות מוקדמת על ה'אני העליון'. כלומר תהליכי התבגרות וחיברות לקויים מיסודם היו נחלת חלק גדול מהציבור.
בעוד שהאב נעדר במובן הפיזי, גם האם 'נעדרת', משום שאת מרבית תפקידיה נטלו לעצמם מומחים שונים, בית הספר נתפס כאחראי על כלל החינוך, את שעות אחר הצהריים ממלאים תוכן מדריכים שונים, רופא הילדים מטפל בכל מיחוש, מסעדות המזון המהיר ממלאות את צרכי התזונה וכן הלאה. את הצרכים הנותרים הנותרים ממלאה האם בדרך
מכאנית שאינה עונה לצרכים האמיתיים של הילד. כתוצאה מכך גדלים ילדים בעלי תפיסה מעוותת של עצמם ושל המשפחה בה הם גדלו וכמוה הם אמורים להקים.
מלחמת המינים והבריחה מהרגש:
התרבות הנרקיסיסטית פוגעת גם בקשר הראשוני שבין נשים לגברים. כמו לגבי כל החוליים של החברה המודרנית, רואה לאש את שורש הרע בשינוי שחל בקפיטליזם מהגישה הפטרנליסטית לזו הניהולית בירוקרטית המאופינת בשליטה כמעט מוחלטת. כתוצאה מכך נמחק אידיאל האבירות ששימש משך מאות שנים מסווה על היצר הערום והכוח הברוטלי שהם
יסודות החברה לפי לאש, והבסיס האמיתי ליחסים בין המינים, כאשר הגבר היה תמיד החזק. כתוצאה מהעלמות גינוני האבירות וחשיפת האופי הברוטלי האמיתי של יחסי גברים ונשים, סובלות כל הנשים מכך שאין הן זוכות להגנה שהעניק הנוהג האבירי, סובלות גם או בעיקר נשים שאינן מעונינות בחרות החדשה.
יד ביד עם תום עידן האבירות, עברו יחסי המין דמיסטיפיקציה. המאפיינים החדשים של יחסי המינים הם קלות דעת, הימנעות ממעורבות רגשית ומתקפה על הקינאה והבעלות ביחסי המינים. הנשים זכו ב'חרות מינית', ומחקרים מדעיים הוכיחו כי הן מסוגלות להנאה רבה יותר משל הגברים. עקב כך החלו נשים 'משוחררות' לעמוד על זכויותיהן
בחיי המין, ולנצל את 'יתרונותיהן' המיניים בכל מאבק חברתי, עסקי או משפחתי שיש לו נגיעה לחיי המין. מאפייני האישה הנרקיסיסטית שבגירסתה הנורמלית היתה לרוב בקרב נשות העידן הנרקיסיסטי הם: חיצוניות 'היסטרית' מלווה בחינניות מלאכותית ואקסהיביציוניזם, ותוך מחושב וקר המשתמש יפה ביכולות הפיתוי הנשי.
המאפיין החשוב של יחסי המינים במצב החדש הוא הבריחה מהרגש. הפחד במקרה זה כפול. האדם חושש הן שיפגע ביחסיו עם בן המין השני, ויותר מכך מהעצמה הבלתי נשלטת של דחפיו הוא. החשש מהדחפים נובע מאובדן המרסנים החיצוניים, תוצאת המתירנות הכללית בחברה הנרקיסיסטית. החשש מהדחפים של האני מתורגם לחשש מדחפי האחר. מי
שחושש מהדחפים הכרוכים במעורבות אישית שלו חושש יותר מדחפי השני. דבר זה נכון שבעתיים ביחס לגברים, שכן אלה ממילא רואים כל ביטוי רגשי כמונע על ידי משאלה לבלוע את שנאחז בו. אם הנשים מבקשות מהגברים סיפוק מיני ורכות, מתרגמים זאת הגברים לכוונת זדון. האישה היא תובענית ואינה ניתנת לסיפוק. לכן הדגש בקולנוע
ויתר האומנויות בעידן הנרקיסיסטי הוא על האשה הטורפת, המסוכנת, השתלטנית וכיוצא בזה. בעולם המתיימר להיות משוחרר מהסממנים הדכאניים של העבר, נחשפו האלמנטים האגרסיביים ביותר של יחסי המינים, והם המכתיבים את רוח הזמן.
תאטרון החיים:
'כל העולם במה, וכל בני האדם שחקנים..', כך כתב שייקספיר, ולאש אינו מרפה גם מהתאטרון המודרני (למרות שאת שייקספיר אינו מצטט). לאש מוצא קשר הדוק בין הנרקיסיזם לתאטרון המודרני בכלל, ותאטרון האבסורד בפרט. אצל האדם,הבנת המציאות תלויה בסקרנות לגבי האשליה והצורך להבחין בין המציאות לאשליה. בין מאפייני האדם
המודרני, ולאש מדגים בכוונה באמצעות ילדה בת ארבע, נמצא חוסר ענין במרכיבי האשליה, במקרה זה תעלולי קרקס שונים. היות ותפיסת המציאות תלויה באבחנה בין מציאות לאשליה, מסיק לאש כי חוסר ענין זה פירושו התמוטטות תפיסת המציאות. אדישות זו מבטאת למעשה חוסר ענין בכל מה שנמצא מחוץ ל'אני', ממאפיני האדם הנרקיסיסט.
ומהקרקס לתאטרון, בעוד שאיבסן, המחזאי הנורווגי, במאה התשע עשרה שאף לחקות את המציאות באמצעות האשליה, מאמינים מחזאי המאה העשרים, כי המציאות עצמה היא אשליה ולכן אין הם מתאמצים כלל לקיים ממד של אשליה ביצירותיהם. יתר על כן, הם אף מתאמצים לסמן לפני הצופים את הקונוונציות הבימתיות כדי שלא לאפשר להם 'לשגות
באשליות'. 'חידוש' נוסף של התאטרון המודרני הוא סגירת הפער בין הקהל לבמה. לעתים נעשה הדבר על ידי מחיקת הריחוק הפיזי בין הקהל לבמה ולעתים על ידי שיתוף הקהל בהצגה.
תאטרון האבסורד מבית היוצר של אלבי, בקט, יונסקו וג'נה, משקף את המעבר מסוג אחד של פציינטים פסיכיאטריים, לסוג חדש כפי שהדברים אובחנו על ידי פסיכיאטרים החל ממלחמת העולם השניה. המחזאים הקלאסיים עסקו בנוירוזות הקלאסיות, אלה שתוארו על ידי פרויד ותלמידיו. ואילו הדמויות במחזות האבסורד המודרניים מתמודדות עם
הריקנות, הבדידות והייאוש ממאפייני האישיות הגבולית, זאת הממלאה את חדרי ההמתנה של הפסיכיאטרים בעידן הנרקיסיסטי. כזכור המקרים הפתולוגיים הם קצה הקרחון המצביע על תופעה חברתית רחבה בהרבה.
התאטרון גולש לחיי היום יום של האדם הרגיל. האדם בעידן הנרקיסיסטי חש תמיד כמי שניצב על במה חשוף לבחינה מצד קרובים וזרים. בחברה הקפיטליסטית מצפים מאתנו לתגובות זהות וניתנות לצפייה בכל עת. לשם כך נדרשת "בירוקרטיזציה של הרוח". האדם 'משחק תפקיד בכל עת'. כתוצאה מכך עסוק האדם המודרני בבחינה מתמדת של
חיצוניותו. "כדי למרק ולהשלים את התפקיד שנטל על עצמו, הנרקיסיסט החדש, מתבונן בעצמו כל הזמן, לאו דווקא בהערצנ עצמית, אלא בחיפוש מתמיד אחרי פגמים, סימני עייפות וריקבון". (יתכן כי הדגשת ה'ספונטניות' בעיסקי שידוכים למיניהם היא תולדה של אובדן הספונטניות בחיי היום יום)
הפרסומת השוטפת אותנו משכנעת כי האדם הוא היצירה המושלמת ביותר של עצמו, אם בעבר הופנו פרסומות מסוג זה לנשים בלבד, עתה גם גברים נקראים לראות ב"יצירת האני הסוג הנעלה ביותר של יצירתיות". הקפיטליזם המודרני הפך את האישיות לחשובה יותר מהכישורים. במקום העבודה עליך להראות טוב ולזכות באהדה, הביצועים במקום
שני.
היות וכולנו חיים על במה ו'מבצעים' ללא הפסקה, איש אינו יכול לקבל ולהאמין שה'הצגה' של הזולת מבטאת תחושות ומחשבות אוטנטיות וודאי שאין הוא מאמין שהזולת מאמין ל'הצגה' שלו - סימנים מובהקים לניכור.
סיכום
השקפתו של לאש על האדם בכלל ועל האמריקאי בן התקופה המודרנית פסימית ביותר. ביטויים כ'אגרסיבי', 'אינסטינקטים' ודומיהם בהקשר האנושי חוזרים שוב ושוב. אמונתו בכוח הציויליזציה לשנות את האדם מיסודו קטנה ביותר. "כמדעני חברה רבים, הגזים פרום בהערכתו את האפשרות לחברת את האגרסיביות האימפולסיבית הטבועה באדם.
הוא ראה את האדם כמוצר מוחלט של הציויליזציה, לא כיצור הפועל על פי אינסטינקטים שדחפיו המודחקים מאיימים לפרוץ בכל עצמתם המקורית".
Judis, John, Three wise men.., Vol. 210, New Republic, 05-30-1994, pp 20.
James Seaton, First Things, http://www.leaderu.com/ftissues/ft9408/seaton.html
T.W Adorno, in Lasch Christopher, The Culture of Narcissism, ABACUS, 1980, p.35
Lasch, op.cit pp. 31-33
Lasch, op.cit pp. 33-34
Lasch, op.cit p. 42
Lasch, op.cit p. 45
Lasch, op.cit pp. 53-54
Lasch, op.cit pp. 56-57
Lasch, op.cit pp. 69-70
Lasch, op.cit pp. 58-62
Lasch, op.cit pp. 84-86
Lasch, op.cit p. 50
Lasch, op.cit p. 176
Lasch, op.cit p. 175
Lasch, op.cit p. 175
Lasch, op.cit pp 189-190.
Lasch, op.cit pp 193-194.
Lasch, op.cit pp 202-204
Lasch, op.cit p. 87
Lasch, op.cit p. 88
Lasch, op.cit p. 89
Lasch, op.cit p. 91
Lasch, op.cit p. 92
Lasch, op.cit p. 64

תגים:

צרכנות · מארכס · קפיטליזם · אמריקה · פרויד

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "כריסטופר לאש", סמינריון אודות "כריסטופר לאש" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.

אודות האתר:

יובנק הנו מאגר עבודות אקדמיות לסטודנטים, מאמרים, מחקרים, תזות ,סמינריונים ועבודות גמר הגדול בישראל. כל התקצירים באתר ניתנים לצפיה ללא תשלום. ברשותנו מעל ל-7000 עבודות מוכנות במגוון נושאים.