היישום אינו מחובר לאינטרנט

האונטולוגיה של פלוטינוס

עבודה מס' 040836

מחיר: 203.95 ₪   הוסף לסל

תאור העבודה: תורתו של פלוטינוס, היופי אצל אפלטון, הסברו של פלוטינוס את היופי והאם יש הבדל בין היפה והיופי אצל ריסט.

3,798 מילים ,9 מקורות

תקציר העבודה:

האונתולוגיה של פלוטינוס

תוכן העניינים hc0836

פרק א' תורתו של פלוטינוס עצמו
-האונתולוגיה של פלוטינוס

פרק ב' מעמד היופי אצל אפלטון כטוב העליון (בספר המדינה)
-הבעיה של הפרדיקציה

פרק ג' כיצד מנסה פלוטינוס להסביר את היופי העליון כהסבר של כל
הממשות, עולם הצורות, העולם הממשי.
-שרשרת הקיום בדוגמאות מאנאדה 1 עד .6

פרק ד' האם יש הבדל בין היפה ויופי אצל ריסט

סיכום


מבוא
עבודה זו עוסקת בשני מאמריו העיקריים של פלוטינוס על תורת היופי
ועל היפה (אנאדה ראשונה, מאמר 6). "על היופי המושכל" (אנאדה
חמישית, מאמר 8). כרוכה ותורתו המטפיסית על קיומם של שני עולמות
העולם הבלתי מושלם הגשמי והעולם המושלם, העל גשמי אותו אפשר
להשיג אך במחשבה. היופי מקורו בעולם השכלי, אולם הוא מתגלה
בעולם הגשמי. היופי, שהוא צלו של העולם השכלי, המתגלה בעולם
הגשמי, תפקידו רב בהולכת האדם חזרה מהעולם הגשמי אל העולם
האמיתי. "אל השכל ואל האחד".
הדברים היפים מביאים את הנפש לראות את היופי העילאי.
היופי אינו נעוץ כפי שמסבירים אחדים בסימטריה, בתיאום החלקים זה.
נעלה מיפי הצורה הצבע והצליל היא יפי המוסר והנפש יופיה של הנפש
בהיותה חווית אמת ובטהרת טרנסנדנטית (פרק 3-4) . כיעורה של הנפש
בא מהתחברות של אלמנט גשמי זר אליה (פרק 5) . על ידי היטהרותה
מהגוף תהיה הנפש לבלתי גשמית, לרוחנית בהחלט. מסורה כולה
לאחדות האלוהים, שם מקור היופי והיופי כולו (פרק 6) . היופי הנעלה
והמוחלט הגשמי שואף לחזור אל העולם הנעלה, בו מקורו. כדי להגיע
לכך עליו לאהוב את היופי האמיתי השכלי. וכאשר הוא נפגש ביופי
הגשמי, הוא צריך לדעת שזו רק התחלה ובסופו של דבר הוא צריך להגיע
ליופי האמיתי (פרק 8) . כדי לעבור את הדרך אל היופי האמיתי, על האדם
לפתח בקרבו "ראיה פנימית".
על נפשו להרגיל את עצמה לראות מלאכות יפות, להסתכל במעשה בני
אדם ישרים ולהתבונן בנפשות העוסקות במלאכת מחשבת אך הנפש
שבעצמה הפכה יפה מסוגלת לראות את היופי והטוב העליונים (פרק 9).
פלוטוניוס מתייחס לסימפוזיום כשהוא מצביע על איך להגיע לאחד. הוא
מעדיף לדבר על הקונספציה הראשונה של האחד ושל הטוב. יש שוני בין
התיאוריה של הקשר בין הטוב והאחד, ליופי אצל אפלטון. אפלטון לא
אמר "בהמדינה" איך הוא מתכוון להתקרב אל הטוב, אבל למרות שראה
את הצורות כאובייקטים שונים ומרוחקים מהנפשות של האלים. דבר זה
אינו קשור לחיפוש המיסטי של פלוטינוס. פלוטינוס מודה שהסינפוזיום
הוא לא השיא של החיפוש המיסטי בפילוסופיה.
יפה עושה דברים יפים. הטוב עושה אותם מה שהם. פלוטינוס לקח
אידאה אפאלטונית ושיפר אותה.
התיאורה של פלוטינוס על הקשר בין האחד המוחלט שונה באמת
מרשויות היפה המתואר בסינפוזיום של אפלטון. אפלטון לא אומר
"במדינה" איך הוא חושב להתיחס לבעיות של הטוב אבל הוא רואה את
הצורות (המדינה 249 C) כאוביקטים שהם שונים מהנפשות של האלים.
אפלטון אינו עוסק בתיאוריה המיסטית של פלוטינוס.




מקורות:

על נפשו להרגיל את עצמה לראות מלאכות יפות, להסתכל במעשה בני אדם ישרים ולהתבונן בנפשות העוסקות במלאכת מחשבת אך הנפש שבעצמה הפכה יפה מסוגלת לראות את היופי והטוב העליונים (פרק 9).
פלוטוניוס מתייחס לסימפוזיום כשהוא מצביע על איך להגיע לאחד. הוא מעדיף לדבר על הקונספציה הראשונה של האחד ושל הטוב. יש שוני בין התיאוריה של הקשר בין הטוב והאחד, ליופי אצל אפלטון. אפלטון לא אמר "בהמדינה" איך הוא מתכוון להתקרב אל הטוב, אבל למרות שראה את הצורות כאובייקטים שונים ומרוחקים מהנפשות של האלים.
דבר זה אינו קשור
לחיפוש המיסטי של פלוטינוס. פלוטינוס מודה שהסינפוזיום הוא לא השיא של החיפוש המיסטי בפילוסופיה.
יפה עושה דברים יפים. הטוב עושה אותם מה שהם. פלוטינוס לקח אידאה אפאלטונית ושיפר אותה.
התיאורה של פלוטינוס על הקשר בין האחד המוחלט שונה באמת מרשויות היפה המתואר בסינפוזיום של אפלטון. אפלטון לא אומר "במדינה" איך הוא חושב להתיחס לבעיות של הטוב אבל הוא רואה את הצורות (המדינה C 249) כאוביקטים שהם שונים מהנפשות של האלים. אפלטון אינו עוסק בתיאוריה המיסטית של פלוטינוס.
המעמד האנתולוגי של היופי בתורתו של פלוטינוס
א. תורתו של פלוטינוס עצמו בתערובת של אפלטון, אריסטו ולפעמים הסטואה האונתולוגיה של פלוטינוס. ההסטוריון ה.בנגסטון כתב "יהיה זה סוד כמוס לדורות כיצד מצא האיש הזה המוקף תבערות ורצח, מלחמות ומגפות, את שלוותו הפנימית, ומסוגל היה לעסוק בבעיות הנצחיות של נפש האדם (1987, (BENGSTON
פלוטינוס כתב חמישים וארבעה, חיבורים ואחרי מותו פרופיריוס קבץ יחד חיבורים קרובים אלה לאלה, כך צירף שישה ספרים שכל אחד מהם מכיל תשעה חיבורים, ולפיכך קרא להם בשר אנאדות (תשיעיות). האנאדה הראשונה, השניה והשלישית כוללות חיבורים הדנים במוסר ובעולם הגשמי. הרביעית והחמישית, חיבורים הדנים בנפש ובשכל השישית
חיבורים הדנים בטוב העילאי, וכך נוצרו שלושה קבצים, שווים פחות או יותר בגודלם.
הסדר של הספרות 3 - 2 - 1 היה לו ערך מיוחד, התבטאו בו שלבי ההתפתחות של האדם, שיבתה של הנפש אל כור מחצבתה האלוהי. יש קורלציה הדוקה בין האסתטיקה שמתאר פלוטינוס לבין האונתולגיה - תורת היש. מה היא האונתולוגיה הפלוטינית?
בתורת היש והאנתולוגיה גורס פלוטינוס את קיומם של : א. האחד המוחלט ב. עולם השכל ג. נפש העולם ד. העולם הגשמי הממשי
א. "האחד המוחלט" "האחד" הוא מקור כל הדברים כי לעולם "קדם האחד לריבוי" והוא הוא מקור הריבוי. אמנם האחד המוחלט מנוגד לריבוי, אבל גם הריבוי הנגלה של כל השאר המצויים אחד הוא, כי חלק כל המצויים "באחד" הוא האחד הטהור. על המוחלט אי אפשר לומר אפילו שהוא "קיים" או שהוא "הוויה" כיון שהביטויים האלה אינם ממצים
את טבעו. המוחלט הוא מקור כל הוויה וכל קיום, לכל היותר אפשר לומר שהוא אשר הוא והוא אך ורק הוא.
האחד המוחלט הוא בהכרח מעל לשכל. האחד אינו חושב, כי אם יחשוב הרי הוא בבחינת ריבוי של החושב ושל הנחשב. אפילו את עצמו לא יחשוב האבסולוט. המספיק לעצמו לא יחשוב את עצמו כי אינו זקוק למחשבה על עצמו, ואין למוחלט דבר זולתו.
"האחד" הוא המקור של השכל, של הנפש, של החומר של החיים ושל היפה.
כיצד יכול האחד להיות מקור כל ההוויות?
"האחד מסביר פלוטוניוס, השורש שלו הוא מקור ההוויות הנחותות ממנו.
והתהליך הזה נקרא "אמאינאציה" (הצלה) מלטינית - להציל. וכן מכח
"הגודש של המוחלט מקיים השכל ללא כל כוונה, מאמץ או הפסד מצד המוחלט, וכן ללא כל שינוי בשכל תתקיים הנפש. פלוטוניוס מתכוון "תתקיים" ולא "תתהווה" כי המוחלט השכל והנפש נצחיים הם, ולא היה רגע בו מלך המוחלט לבדו בטרם עלו ממנו השכל והנפש.
הנפש והשכל קיימים עם המוחלט יחד, הוא המקור, הראשית והעילה, והם באים בעיקבותיו מבלי שידאג להם, ועם היותם יחד מאז ומעולם אין בינו וביניהם כל קשר. הכל התחולל "מגודשו" של המוחלט, מבלי שהפסיד מגודשו.
במילותיו של פלוטינוס: המוחלט ואת הנובע ממנו אל השמש אורו.
ריסט טוען ביחס לתורתו של פלוטינוס. שהאחד הוא המרכיב היחיד בשביל האמת והיופי, אך פלוטינוס טוען שהיופי הוא "האחד" בהיותו היופי. האם פלוטינוס מתכוון לכך בכל הכתובים שלו ? למה לפעמים הוא מעדיף לכנותו "האחד הטוב" האם הוא רואה את היחס בין הטוב ליופי? פלוטינוס מתייחס ל"אחד המוחלט" כ"טוב" מהסיבה הפשוטה
שפלוטינוס מתייחס לאחד בצורה יותר אוניברסלית מאשר ליופי. אנשים שלא מבינים מעדיפים את היופי על הטוב: לבחור את היופי על פני הטוב זה בעצם לבחור את הרע. (65 (RIST.P
התיאוריה של פלוטינוס על הקשר בין האחד המוחלט שונה מראית היופי המתואר בסימפוזיום של אפלטון.
ב. עולם השכל
השכל מקשר בין כל אלה. השכל חושב את עצמו, וחשיבה עצמית זו גורמת שהשכל יהיה גם יחיד וגם כפול. השכל זהה לעולם האידאות. הוא חושב את עולמם של המצויים השכליים במישרין ובשלמותם: הוא בבחינת "אחד ריבוי" כלומר ריבוי מגוון אולם בלתי נפרד, כי המצויים של אינטואיציה שיכלית יתקיימו כאילו בנקודה אחת, הם חודרים זה
אל זה הדדית והם זהים עם נושאם. פלוטיניוס בעקבות רבו אמוניוס, מקשר בין אריסטו לאפלטון
בזהותו את עולם האידיאות עם האנרגיה הטהורה של החשיבה.
זהות זו, החדירה ההדדית ו"ההתאחדות" המושלמת קיימות רק בטבע לא גשמי.
בטבע רוחני טהור של השכל ועולמו. השכל ועולמו לא תלויים במרחב ובזמן, שהם סימני הטבע הגשמי של החלוקה האופיינית לו, לחלקים נפרדים במקום ומשתנים בזמן, חלקים שלעולם הם קטנים מהשלם.
השכל ועולמו מורכב מחלקים, אולם באופן שכל אחד מהם תמיד שווה לשלם הבלתי משתנה והמשותף לכולם. ובמקום זמן עבר עתיד ישרור כאן ההווה הנצחי. השכל כנושא המחשבה הטהורה "חווה" את המוחלט, ו"תמונת" המוחלט זהה עם "עולם השכל" המצוי בתוך השכל.
ג. נפש העולם - כפולה
1. האחת בלתי גשמית בהחלט, אין לה קשר בכלל עם העולם המוחשי ורק בשכל שלמעלה ממנה תחזה.
2. והשניה פונה אל ההויה הגשמית, והיא תלויה בראשונה ונוצרה על ידה.
היא מחוברת לגוף היקום, משל נפש האדם הקיימת בגופו. הנפש העילאית שמה אפרודיטי "השמימית" והיא חיה רק בתחום. השכל הנפש הנחותה הקרויה אפרודיטי "הארצית" מהולה בחומריות כי בהסתכלותה היא יוצרת את העולם הגשמי.
הנפש העילאית מכוונת לפנימיותה, הנפש הנחותה מכוונת החוצה והיא שולטת בעולם הגשמי. הנפש הנחותה נקראת "טבע" והיא משפיעה על
"חומר" ".היופי האמיתי של הנפש הוא להיות דומה לאלוהים. הטוב
והיפה זהים, והמכוער והרע זהים. הנפש נעשית יפה דרך הרוח. דברים אחרים כפעולות, תיאוריות, הן יפות דרך הנפש המעניקה להם צורה. גם הרוח נותנת לגוף כל היופי שהוא יכול לקבל (INGE עמ' 213).
הנפש מחקה את השכל ושאיפתה להקנות לעצמה "עולם" משלה. לכן היא יוצרת לה גוף מאורה ומהחומר המואר בו. פלוטינוס מבחין בין שני סוגים של חומר:
א. החומר שבעולם השכלי.
ב. החומר שבעולם הגשמי. העולם הפנומנלי - עולם התופעות, שונה מהחומר הרוחני, כמובן.
החומר השכלי הוא הוויה סובטיצנציאלית (אנאדה חמישית, מאמר חמישי, פרק 4, בעריכת פורפוריוס). החומר השכלי הוא היסוד המעצב את העולם המוחשי בכך שהוא חוזה באידאות בתחום המקום והזמן. והן הופכות למושכלים יוצרים. החומר בעולם הגשמי הוא לא הוויה, הוא בלתי רגיש ובלתי משתנה, בלי איכות. הוא "בכוח" ולא ב"פועל" הוא
שלישי אולם בלתי נמנע.
העולם הרוחני נצחי הוא בהווה.
העולם הגשמי נצחי הוא אך לרקע קט בעבר - העתיד שלו.
- הרגע הגדול הנזיל והחולף של העולם הגשמי הוא אך הצל של ההווה הנצחי, של העולם הלא גשמי.
- גם בעולם הרוחני יש שמים וארץ אבל באורח לא גשמי, המושלם בתכלית השלמות.
- העולם הגשמי בנפש הוא ולא להיפך, נפש העולם מכילה בהתבוננותה את המצויים תחתיה (של העולם הפנומנלי), ונאחזת בהוויות שמעליה.
שני הדברים האפשריים והכרחיים לה. מן העולם הרוחני תשאף לעולם השכל, מעניקה לעולם הפנומנלי כל מה שהוא מסוגל לקבל, והיא פנויה מכל דאגה כיון שלא תנהיג על פי תוכנית משלה, אלא כל מה שתמצא בהתבוננותה נמצא למעלה ממנה, ותקשט ותפאר בו את כל מה שמתחתיה, שואבת רוח אור. כשם ש"האחד" אינו בשכל, אלא נהפוך הוא השכל
הוא ב"אחד", כך גם נפש העולם אינה בעולם הגשמי, אלא העולם הגשמי בה נמצא. היא יוצרת אותו ואף תנהיגהו.
פלוטינוס לא טוען שהעולם הגשמי לא עומד ברמה אחת עם העולם הרוחני.
(ה"אחד", השכל, היש) אלא מתחתיו, כצורתו הנחותה. העולם הגשמי משול לעור העוטה את המוחלט, הנמשל כאן לשמש, ולכן כינה פלוטינוס את החומר "החלשותו וקיצו של האור" חושך והאפלה. כלומר - הקטנה הדרגתית של "ההויה הטובה". מושכל החומר קשור במושכל ההעדר. (פרופוריוס, עמ' 16).
החומר הוא החלשותם של המוחלט וההוה, העדרם, קיצם של ההויה ושל
היצירה. (פרופוריוס חיי פלוטינוס, עמ' 10).
זהו החומר הראשוני לדבריו של אריסטו, מבדיל ממנו את החומר המשני, החומר של החפץ שעוצב ממנו. חומר כעין זה מהווה הנחושת ביחס לפסל עשוי נחושת. מבחינה זו ניתן לומר שהנפש היא ה"חומר" של השכל, ואילו השכל, החומר של המוחלט.
בתורתו של פלוטינוס מצויים תורתו של אריסטו, וגם מרכיבים אחרים, במיוחד של הסטואים. "היפה משפיע בעיקר על חוש הראיה. אבל גם במוסיקה, על חוש השמע. ברמה גבוהה יותר פעולות מדעים ומידות הם יופי. מספר דברים חולקים יופי. אחרים, כמו מידות יפים בעצמם. סטואים סבורים שהיופי מורכב מפרופרוציות ומהרמונית צבע
(AUGUSTINE DE TRINITATE (p.212 ,IN INGE.
"אסטתיקה אינה מילה טובה למילה ביוונית. כלומר, אינה תרגום טוב של המילה היפה, האצילי והמכובד. את היפה לפי פילוסופיה זו ניתן להבין רק ברמה הגבוהה ביותר, במציאות שמעבר לחושים. אנו חייבים לזכור אי אפשר להפריד אסטתיקה, למרות שאינה מובנת מאתיקה ומדת". ((Ibid.
אינגה מוסיף - "יכולה להיות הרמוניה פנימית ופרופורציות בדברים רעים אף שהם פוגמים בהרמוניה של השלם. אך כיוון שמידה ופרופורציה הן רעיונות שניתן לכמת לא ניתן ליישמם במציאות רוחנית. היופי שייך
לדברים שהמפגש מזהה כהכרחיים להוויתה, בעוד שהמכוער הוא זה שמורגש כזר וכמנוגד ((IBID.
דברים יפים מזכירים לנפש את טבעה הרוחני. הם עושים זאת כיוון שהם נוטלים חלק בצורה הנובעת מהעולם הרוחני. היעצרות של רוח כזאת מביאה לכיעור. המכוער המוחלט הוא זה שהוא ריק לגמרי "מהמהות השמיימית"...
((Ibid. הצורה מתאמת ומרכיבה את החלקים היוצרים אחדות והאחדות הזאת היא יפה, כמו שחלקים יפים. הם נעשים יפים ע"י זה שהם חולקים את הכח היוצר שבא להם מהאלים.
ב. מעמד היופי אצל אפלטון כטוב העליון (בספר המדינה) הבעיה של הפרדיקציה עצמה.
בחינתו של עצם מעמידה על היותו כבואה או צלם - הריחו העתק שאינו אלא דוגמה למקור.
למקור קדימה ועדיפות בסולם דתיות המציאות (אפלטון, עמ' 448).
עלינו להבין כי האידאית הן, באספקט אחד ישויות נפרדות, נבדלות, קבועות בלתי משתנות נצחיות ואחדותיות. (אפלטון עמ' 161) . ועם זאת באספקט אחר, הן משמשות באובייקטים להכרה, ובכך הן מקבלות את משמעותן הפונקציונלית. (שם).
האידאות עצמן אינן מתמזגות אלא - הנשמה - האלוהית או האנושית - ממזגת אותן מתוכה ומתאימה אותן זו לזו וכשהיא פועלת בדרך זו היא מודרכת על פי צרכיה ומטרותיה הקונקרטיות.
אבל לעולם היא חייבת להיות כפופה למהותן הפנימית של האידאות, לכבדן, לשמשן, לבטאן. (שם, עמ' 162) .
בתורתו של אפלטון אנו מוצאים שלוש מערכות של היש.
א. מערכת האידאות.
ב. מערכת הנשמות.
ג. מערכת התופעות, או העולם הגשמי.
כל המערכות הללו גם יחד מהוות את "היש המושלם".(פפיטה האזרחי על היש המושלם, עמ' 161) אפלטון קובע כי מהות המוסר ועקרונותיו מקורם אינו באלוהים אלא בחירותה של הנשמה עצמה, והיא האחראית לפעולתה, אך עם זאת הוא דורש שהנשמה תהיה נצחית ובת גמול. (שם עמ' 170).
האידאיה ככולל.
התוכנה המאפיינת את המושג הכללי מול העצם הפרטי היא באפשרות להיות פרדיקאט זהות, החל על ריבוי של עצמים פרוטים.
הפרדיקציה הסינונימית, כלומר תלות אותו פרדיקט על ריבוי סובייקטים, משמשת מורת דרך לאיתור הכולל כאידיאה.
פרדיקט סינונימי זה, אותו המושג האחדותי, שונה לוגית מריבוי הסובייקטים היחודיים והמשתנים שהוא מוחל עליהם.
לפי אפלטון נועד לפרדיקט סינונימי זה אף מעמד אונטולוגי נפרד, כלומר השונות הלוגות מקבלת משמעות אונטולוגית, ישותית ומתגלגלת לכוריסמוס, (עיונים בפילוסופיה היוונית, עמ' 57).
ערכו האסטתי של עצם או של מצב עניינים הוא דרגה אחת בגיוונו. עצמים בעלי ערך אסטתי, כלומר עצמים שתכונותיהם מגיעות לדרגות אחדות גבוהה, אך עם זאת הן מקיימות מקסימום של עושר וגיוון נקראים עצמים יפים.
הגדרה זו של היופי כאחדות בתוך ריבוי משותפות לאפלטון אריסטו ופלוטינוס. משום שכל העצמים בעלי תכונות הם, בכולם קימת מידה מסויימת של ריבוי, ומידה מסוימת של אחדות בתוך ריבוי זה. על כן, על פי
אפלטון, כל דבר הינו בעל ערך אסטתי מסוים. (צמח, עמ' 75). אפילו הדבר המכוער עלי אדמות, הרי הוא נשפט מבחינה אסטתית, הרי הוא בעל דרגת יופי מסויימת, אפילו תהיה דרגה זו אפס. אוביקט אסתטי הינו איפה כל אוביקט שהוא מבחינת היותו בעל דרגת יופי מסויימת.(שם). אוביקטים אסטתיים אינם אוביקטים מסוג מסויים, אלא
אובייקטים כלשהם כאשר נבחנים הם מבחינת בעלי חשיבות אסטתית. (שם).
האמנות / האמת
הטוב היפה והאמת קשורים יחדיו.
המציאות המשתנה המתגלה לחושים אינה אלא מראית עין, על כן אמנות המחקה את המציאות הזאת אינה אמת. אפלטון הבהיר את כוונתו בדוגמת ציור של חפץ פשוט, כגון מיטה. (אפלטון, המדינה, עמ' 504). הוא מדבר על שלוש דרגות של מציאות: "רעיון" המיטה שאינו נראה לעינים, אך מכיל את כל המיטות הקיימות והאפשריות. את הרעיון ברא
האל. המיטה המוחשית המסויימת הזו הינה העתק אחד של הדגם מתוך מספר אינסופי של העתקים אפשריים. היא מעשה ידיו של בעל המלאכה. ואילו תמונת הצייר אינה אלה העתק של העתק. רחוקה היא מן האמת כצללים הללו על קיר המערה. "קנה המידה לטוב הוא טוב "לעצמו עם עצמו". קנה המידה ליפה היפה האלוהי בדמותו האחת. (שם, עמ' 211).
מי שהתעלה אל חזות האידאות בהוויתן הטהורה, שבה האמת והיפה קיימים מכח הטוב ומוארים באורו, זכה לאמת מידה מוחלטת אלא שזו מנת חלקם של יחידי סגולה. האמנות היא חיקוי של חיקוי. בהיותה חיקוי של הטבע, שהוא חיקוי של האידיאות. (שם, עמ'56).
הפיוט הוא הגורם ל"חוקה" גרועה בתוך הנפש, הואיל והוא גם הרחוק ביותר מן היש האמיתי וגם פונה בעיקר אל הרוחות הנפשיים הנמוכים.
3. כיצד פלוטוניוס מנסה להסביר את היופי העליון בהסבר של כל הממשות - עולם הצורות והעולם המוחשי?
שרשת הקיום בדוגמאות מאנדות 1-6.
משנתו העיקרית של פלוטינוס בתחום האסתטיקה כרוכה בדעותיו המטפיסיות.
קיימים שני עולמות - "הזה" וההוא. העולם הגשמי והמוחשי בו אנו חיים, והעולם העל מוחשי, המושלם, השכלי שאליו נוכל להגיע רק במחשבותינו.
היופי מקורו בעולם העל מוחשי, אולם יתגלה במוחשי. הוא קניינו המושלם ביותר, אף המושלם היחיד, של העולם המוחשי. כי הוא היחודי הקשור בעולם המושלם. האסתטיקה העוסקת ביופיו של העולם "הזה" תופסת מקום חשוב במשנתו הטרנצידטנטית של פלוטינוס, המתרכזת בעולם "ההוא". פלוטינוס שלל את ההגדרה של היופי שהיתה מקובלת על
היוונים לפיה "היופי הוא סימטריה" כלומר, הוא קשור ביחס, במידה, בפרופורציה מתמטית מתאימה בתיאום הנאה של החלקים בינם לבין עצמם. דיעה כעין זו על היופי הביעו הפיתגורים וקיבלו אותה אפלטון וכן אריסטו. וכעבור מאות שנים שמור עליה קיקרו. (אנטון, 233).
לפי האנדה 6 I היופי מצהיר עצמו לבני האדם בצורות שונות והוא משפיע, כשהחושים מעורבים, על איברים ורגשות שונים. למרות זאת היופי אינו מוגבל לדברים הנראים, נשמעים וכו' כיוון שקיים באופן ברור המקרה של היופי בנשמה שהוא אינטואטיבי. פלוטינוס חוזר על האבחנה הישנה בין: A:
יופי ששייך לדברים חיצוניים והנתפסים ממשים B: יופי ששייך לאדם ע"י המידות שנרכשות ע"י הנפש.
המבטאות עצמן בפעולה, באהבה אינטלקטואלית, דמות, למידה. בציינו את שתי המהויות האלו להן היופי אמור להיות מיוחס, פלוטינוס מעלה את השאלה על המקור המוכר שלהם הסוכן הרגיל (שם, עמ' 234)
פלוטינוס שולל הדרכה זו וטוען:
1. אילו היה היופי כרוך בסימטריה הרי היה נמצא אך ורק בעצמים
מורכבים, ולא היה נמצא בדברים שאין בהם הריבוי והמגוון והרי אלה הדברים היפים ביותר.
2. אותם הפנים נראים, לפי מגעם, יפים ולא יפים, ודבר זה לא ייתכן אילו היה היופי קשר אך בפרופרציה כי על אף השינוי במבע, הרי הפרופציות בעינן עומדות.
3. התיאום יכול שיתקיים גם ברע, ואיש לא יראה את הרע כופה.
4. את המושג סימטריה כלומר תיאום החלקים אפשר לסגל לדברים גשמים, אולם קשה מאוד לסגלו לעניינים רוחניים, למידות, למשטר חברתי טוב, והרי גם באלה יש יופי. (אנאדה ראשונה מאמר שישי פרק 1 ואילך).
בכך ערער פלוטינוס את התיזה העיקרית של האסתטיקה הקדמונית שהיפה קשור ביחס, במערכת החלקים. יש אמנם חשיבות רבה ליחס ליופי, ולפרופורציה, אולם אלה אך גילויים חיצוניים הם של יופי, ולא מהותו היסודית. היופי אינו בסימטריה אלא במה שמתגלה בסימטריה, או בלשונו של פלוטינוס במה ש"מאיר" בעדה.
אנאדה שישית, מאמר שביעי פרק 22. היופי הוא באחדות, והאחדות אינה בחומר ואי לכך אין הוא מקורו של היופי. רק ברוח עשוי להיות המקור של היופי. היופי אינו גשמי גרידא, אלא הוא מכיל מרכיבים שכליים והם העיקר. (אנאדה שישית, מאמר שלישי, פרק 22) היופי האמיתי הוא לא
בצורה, לא בצבע לא בגודל כי אם בנפש (אנאדה ראשונה, מאמר שישי, פרק 6). המקור של יופי בעולם הגשמי הוא בעולם השכלי. היופי נישא בהתגלותה של הרוח בחומר, ואת הרוח תדע רק הרוח. ומכאן שהיא מסוגלת לתפוס את היופי היא יודעת אותו בזכות קרבתה אל היפה, ורק ברוח ניתן לחזות ביופיה. יפה הוא ההויה האמיתית שבה האחדות
והיצירה, מכוער הוא מה שאינו בחזקת הויה אמיתית מה שאין בו אחדות שאינו שכלי ויוצר. מכוער הוא החומר, אם לא השתלטו עליו האחדות, השכל והצורה. (אנאדה ראשונה, מאמר שישי, פרק שני).
פלוטינוס כורך איפה את היופי בעצם הקיום ההויות הקיימות ממש יפות הן.
הדבר יפה יותר ככל שקיומו רב יותר, ולהיפך. הוא מכוער יותר ככל
שקיומו פחות. (אנאדה חמישית, מאמר שמיני פרק 9) .
היופי הוא התגלמותה של הרוח בצורות החיצוניות. פלוטינוס לא מתכוון תמיד לאותו הדבר. לעיתים הוא מביע דיעה, שמקור הצורות החיצוניות היפות בצורה הפנימית שבשכלו של האמן. (אנאדה ראשונה, מאמר שישי, פרק 3). לעיתים הוא טוען שהצורה היפה שואבת את יופיה מהעולם הטרנצנטנטי העולם "ההוא". מושג היופי של פלוטינוס השפיע
רבות על תורת האמנות שלו. עיקר תפקודה וערכה של האמנות כגון מוסיקה, הציור, הפיסול והשירה הוא ביצירת היופי. מבחינה זו האמנות אינה בת חלוף, כי היופי שהיא יוצרת זורם ונוהר מהעולם "ההוא". (אנאדה ראשונה, מאמר שישי, פרק 6 ואילך).
מס' פרקים נוספים מבהירים את הדוקטרינה של היפה. הקשר בין היפה למוחלט, הטוב, נדון באנאדה השישית פרק שכבר צוין בפרק על המוחלט.
הארתי כבר שליופי באמת ניתן אינו כבוד כמו אמת, והטוב בשיטה זו (RIST (P. 214 במקור אחר מציאות מזוהה עם היופי. נאמר שהנצחי הכרחי בשביל היפה. ((IBID. פלוטינוס מתקדם בצעד גדול בתיאוריות האסטתיקה בסרובו לעשות סימטריה במהות היפה. זו היתה אחת מטעויות ביקורת האמנות היוונית. בייקון אמר שאין יופי נעלה שאין בו
מוזרות מה מבחינת הפרופורציות הוא מתעקש שהיופי הוא הביטוי הישיר של הרצון או המשמעות, במידה מסוימת בדמיון אסתטי. הצורות של היופי הן mode בו הפעילות היצירתית של הנפש האוניברסלית מבטאת את הדימוי של עצמה על החומר ((IBID
פלוטיניוס מאמין שהצורות היפות בעולם זה זהות לתבנוית שלהן בעולם הרוחני הארץ היא העתק טוב מול השמים, יופי ארצי חייבים לזכור, הוא יצירה של הנפש לא נכס של החומר (215 .(IBID.P
בפרק השמיני של האנאדה החמישית הוא אומר ש"כל דבר יפה במהות האמיתית שלו" ((IBID
האמן האמיתי אינו מחקה את הטבע. הוא מסכים עם פילוסטרטוס הטוען שיצירות אמנות גדולות נוצרות לי ע"י חיקוי אלא ע"י דימיון.... האמנות היא בין הצורות הגבוהות והתמידיות על היצירה ערכים רוחניים אחדים מתגלים רק באמנות (216, (IBID
אמנות לכן, היא מצב של התפעמות שיוצרת כי היא חייבת, זוהי התקדמות ניכרת לעומת אפלטון ואריסטו. פלוטינוס אינו כשופנהאואר, המסדר את האומנויות בסדר עולה: פיסול ציור, שירה מוסיקה, מוסיקה היא הגבוהה ביותר כי היא פועלת על ה - שמימי ביותר ((IBID.
על כורחם כאלה הם הריגושים הקמים בפני כל מה שהוא יפה.
תמיהה התפלאות מתוקה וכמיהה ואהבה וחרדה עם עונג. (אנאצה ראשונה מאמר 1 פרק 4). לא תראה הנפש את היופי אלא אם כן נעשתה יפה" (אנאדה
ראשונה, מאמר 1 פרק 9) .
סיכום
שני מאמריו העיקריים של פלוטינוס על תורת היופי ועל היפה (אנאדה ראשונה, מאמר 6). "על היופי המושכל" (אנאדה חמישית, מאמר 8). כרוכה ותורתו המטפיסית על קיומם של שני עולמות העולם הבלתי מושלם הגשמי והעולם המושלם, העל גשמי אותו אפשר להשיג אך במחשבה. היופי מקורו בעולם השכלי, אולם הוא מתגלה בעולם הגשמי.
היופי, שהוא צלו של העולם השכלי, המתגלה בעולם הגשמי, תפקידו רב בהולכת האדם חזרה מהעולם הגשמי אל העולם האמיתי. "אל השכל ואל האחד".
הדברים היפים מביאים את הנפש לראות את היופי העילאי.
היופי אינו נעוץ כפי שמסבירים אחדים בסימטריה, בתיאום החלקים זה לזה (פרק 2).
נעלה מיפי הצורה הצבע והצליל היא יפי המוסר והנפש יופיה של הנפש בהיותה חווית אמת ובטהרת טרנסנדנטית (פרק 3-4) . כיעורה של הנפש בא מהתחברות של אלמנט גשמי זר אליה (פרק 5) . על ידי היטהרותה מהגוף תהיה הנפש לבלתי גשמית, לרוחנית בהחלט. מסורה כולה לאחדות האלוהים, שם מקור היופי והיופי כולו (פרק 6) . היופי
הנעלה והמוחלט הגשמי שואף לחזור אל העולם הנעלה, בו מקורו. כדי להגיע לכך עליו לאהוב את היופי האמיתי השכלי. וכאשר הוא נפגש ביופי הגשמי, הוא צריך לדעת שזו רק התחלה ובסופו של דבר הוא צריך להגיע ליופי האמיתי (פרק 8) . כדי לעבור את הדרך אל היופי האמיתי, על האדם לפתח בקרבו "ראיה פנימית".
על נפשו להרגיל את עצמה לראות מלאכות יפות, להסתכל במעשה בני אדם ישרים ולהתבונן בנפשות העוסקות במלאכת מחשבת אך הנפש שבעצמה הפכה יפה מסוגלת לראות את היופי והטוב העליונים (פרק 9).
פלוטוניוס מתייחס לסימפוזיום כשהוא מצביע על איך להגיע לאחד. הוא מעדיף לדבר על הקונספציה הראשונה של האחד ושל הטוב. יש שוני בין התיאוריה של הקשר בין הטוב והאחד, ליופי אצל אפלטון. אפלטון לא אמר "בהמדינה" איך הוא מתכוון להתקרב אל הטוב, אבל למרות שראה את הצורות כאובייקטים שונים ומרוחקים מהנפשות של האלים.
דבר זה אינו קשור
לחיפוש המיסטי של פלוטינוס. פלוטינוס מודה שהסינפוזיום הוא לא השיא של החיפוש המיסטי בפילוסופיה.
יפה עושה דברים יפים. הטוב עושה אותם מה שהם. פלוטינוס לקח אידאה אפאלטונית ושיפר אותה.
התיאורה של פלוטינוס על הקשר בין האחד המוחלט שונה באמת מרשויות היפה המתואר בסינפוזיום של אפלטון. אפלטון לא אומר "במדינה" איך הוא חושב להתיחס לבעיות של הטוב אבל הוא רואה את הצורות (המדינה C 249) כאוביקטים שהם שונים מהנפשות של האלים. אפלטון אינו עוסק בתיאוריה המיסטית של פלוטינוס.
ביבליוגרפיה
1. כתבי אפלטון תרגם מיוונית יוסף ג. ליבס. כרך שני הוצאת שוקן, ירושלים ותל אביב, 1979.
2. פפיטה האזרחי על היש המושלם, עיונים באפלטון ובקודמיו האוניברסיטה העברית ירשלים, תשכ"ד עמ' 166 - 168.
3. צמח, עדי, אסטתיקה אנליטית ספרי דגה, דפוס ניב. תל אביב 1970 .
4. ריבייר, שמריהו. עיונים בפילוסופיה יוונית. הוצאת ספרים ע"ש י.ל מגנס האונ' העברית ירושלים, עמ', 36-69.
5. שפיגל, נתן, האסטיתקה לפלוטינוס ספרית פועלים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, ת"א תשמ"ז 1987 .
6. י.שקי. ההגות הפילוסופית בהשתלשלותה ההיסטורית - כרך א' הוצאת משפט ומדינה. ירושלים תש"ח.
1. JOHN.P. ANTON, PLOTINUS, REFUTATION OF BEAUTY AS SYMATRY, IN
THE JOURNAL OF AESTHETICS AND ART CRITISM, Vol. 23, 1964.
2. W.R INGE THE PHILOSOPHY OF PLOTINUS THE GIFFORD LEC TURES AT
ST. ANDREWS, 1917-8, GREENWOOD PRESS PUBLLISHERS, N.R. 1968.
P.211-919.
3. PLOTINUS: THE ROAD TO REALITY BY J.M RIST, CAMBRIDGE, AT, THE UNIVERSITY PRESS, 1967, P.53 - 65

תגים:

אריסטו · המדינה

עבודות נוספות בנושא:

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "האונטולוגיה של פלוטינוס", סמינריון אודות "האונטולוגיה של פלוטינוס" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.

אודות האתר:

יובנק הנו מאגר עבודות אקדמיות לסטודנטים, מאמרים, מחקרים, תזות ,סמינריונים ועבודות גמר הגדול בישראל. כל התקצירים באתר ניתנים לצפיה ללא תשלום. ברשותנו מעל ל-7000 עבודות מוכנות במגוון נושאים.