אמות ומפעלי המים למבצרי המדבר של הורדוס

תקציר העבודה:

תוכן העניינים
1. מבוא - אמות המים בעולם העתיק.
2. פרק ראשון - אמות המים בעולם הרומי.
3. פרק שני - מבצרי המדבר בימי בית שני.
4. פרק שלישי - המים במדבר.
5. פרק רביעי - הממצא הארכאולוגי.
6. סיכום.
7. ביבליוגרפיה.

מבוא
אמות המים בעולם העתיק - אמות המים מסמלות אומנם את תרבות רומא אולם אמות ותעלות היו עוד קודם לרומים.
אמה מוגדרת כקו מוביל מים, בנוי או חצוב בו זורמים המים מן המקור לנקודת היעד (י' הרשפלד, 1989). לשם אספקת מים סדירה צריכה האמה להבנות בשיפוע מסוים - זהו קושי טכנולוגי שעיכב את התפתחות האמות ועד להתגברות על מכשול זה שאב האדם את מימיו בכח השרירים, הדלי והכד.
האמות החלו להתפתח במסופוטמיה וביוון רבתי (כולל החופים המערביים של אסיה הקטנה). בעמקי הנהרות התפתחו מערכות השקיה מתוכננות בקנה מידה גדול. הדבר הווה למעשה את הבסיס לתרבות העירונית. אנשי האזור השתמשו במתקנים שונים כגון בורג ארכימדס.
עדות קדומה המתארת את המעבר מהשקיה בדליים להשקיה סדירה באמות מצויה 'בכתובת מארי' - המאה היח' לפנה"ס. מארי שוכנת באזור הפרת ובאזורה מעיינות רבים שנבעו מההרים הסמוכים לה והם אלה שהזינו את התעלות שנזכרות בכתובת.
- מבחינה טכנולוגית מתברר, כי עד לתקופה ההלניסטית באו לידי ביטוי כל המרכיבים העיקריים המשמשים בבניית אמות המים. האמה הבנויה על הקרקע, האקוודוקט בעל הקשתות ומנהרת הפירים המפותלת פותחו באשור כבר במאה ה- 7 לפנה"ס. נקבת המים התפתחה באזורי יוון וא"י בתקופות קדומות, ואילו המנהרה ישרת המסלול, צינור החרס והגיחון פותחו בתקופת היוונית - הלניסטית.
- התפתחותם של מפעלי מים בקנה מידה גדול קשורה לתרבות ההשקיה במסופוטמיה. מפעלי המים של אשור מייצגים שיא של תרבות ממושכת ולאחריה באה ירידה תלולה, בעקבות העתקת מרכזי התרבות מעמקי הנהרות לפרס ויוון. בתקופת יוון הקלאסית קשורה התפתחות האמות בהספקת מי שתיה לאוכלוסיה עירונית ולתרבות העם בכללותה. (כולל אספקת מים לאקרופוליס).
- מבחינה חברתית, מתברר, כי פיתוח אמות המים קשור עם משטר מרכזי חזק (כמו זה של אשור) או תלוי בקיומו של משטר חברתי המאפשר התארגנות ציבורית (כמו הפוליס ביוון). רק משטרים כאלה הצליחו לרכז די משאבים לפיתוחם של מפעלי מים, דבר המעיד על האתגר הטכני שבהקמתם.
- בתחום הספקת המים מהווה יוון חוליה מקשרת בין המזרח העתיק לבין האימפריה הרומית. לא ניתן היה להקים מפעלים מהסוג של סמוס ואתונה ללא הידע הטכנולוגי שבא מן המזרח, כולל ידע במדידות שטח וחישובי גבהים.
אך גם התרומה היוונית הלניסטית חשובה. (הרשפלד, שם).

מטרת העבודה - לסקור את אמות ומפעלי המים למבצרי המדבר בתקופת הורדוס ובניו. (37 לפנה"ס > 34 לפ').
מה היו הקשיים המיוחדים שבאספקת המים למבצרי המדבר?
ואילו פתרונות ארכיטקטוניים והנדסיים נמצאו?

מקורות:

לנצחונו הגורלי על מתתיהו אנטיגונוס והפארחים. ולימים הועיד אותו למקום קבורתו.
בפנים נהפכו המבצרים לארמונות פאר. ובימי שלום (עד המרד הגדול) שמשו המבצרים בתפקידי חולין בלבד. הורדוס צייד את המבצרים לקראת מצור ממושך. לא היתה בימיו של הורדוס כל סתירה בין המאמץ להקנות עוצמה למבצרים ובין המאמץ לשוות להם גם חזות אסתטית ולפארם מבית ומחוץ.
המבצרים כולם חלשו על סביבתם: - מצבר דוק - חלש על בקעת-יריחו ומטעיה, שהשתייכו בחלקם הגדול למלך.
- אלכסנדריון חלשה על הדרך הראשית מן הצפון לירושלים דרך בקעת הירדן, שהרי הדרך שעברה בהר חצתה את שטחי השומרונים, שפגעו לא אחת ביהודים.
- קיפרוס חלשה על קטע הדרך שעלה מיריחו לירושלים.
- הורקניה שלטה על אזור בקעת אל-בוקיעה ועל הדרך המשנית מירושלים לים המלח, שהוליכה לאורך הקדרון, ובוודאי שמשה בעיקר את האיסיים תושבי קומראן.
שעת המבחן הגדולה שבה הוגשמה תכליתם העיקרית של המבצרים, באה בעת המרד הגדול נגד הרומאים. נאמנים לתפיסת - הלחימה שקיבלו מהחשמונאים ומהורדוס, מיהרו אנשי יהודה לכבוש את המבצרים מידי חילות-המצב הרומיים.
לא אחת שימשו המבצרים סלע-מחלוקת בין קבוצות-מורדים יריבות. הרודיון הוחזקה בידי היהודים "האדומים" תושבי האזור, וגם מכוור ומבצרי יריחו נכבשו בידי התושבים המקומיים. את מצדה תפסו הסיקריים יוצאי הגליל בראשית המרד.
נפילת מצדה היתה בבחינת סיום המרד הגדול. אך במהלך מרד בר כוכבא שבו המורדים והתבצרו באחד המבצרים לפחות: הרודיון. למצדה לא חזרו משום שהרומאים החזיקו בה ומשום שלא יכלו להחזיק מבצר כה גדול.
לסיכום: הורדוס היה גדול הבנאים בימי קדם. המשאבים האדירים שעמדו לרשותו, השקט היחסי ששרר בממלכתו והצרכים האישיים והמדיניים - כל אלה הביאו אותו להשקיע במפעלי הבניה בכל חלקי הארץ ואף מחוצה לה. ביותר מעשרים אתרים בארץ ישראל ובכשלושה עשר מחוצה לה הקים הורדוס מפעלי בנייה. המיוחד במפעליו אינו בעצם הבנייה
וגם לא בחדשנות בדפוסיה. אף החשמונאים לפניו הרבו לבנות ובמיוחד פעלו בכל הקשור למבצרי המדבר - והורדוס המשיך בדרכם. אולם חידושו של הורדוס היה בהיקף פעילותו, במגוון הרחב של הבניה ובעצמת רבות מיוזמותיו. להורדוס היה ענין אישי במלאכת הבניה. לא זו בלבד שיזם מפעלי בנייה ומימן אותם, אלא לפעמים היה הוא עצמו
מפקח על הבנייה. (י' לוין, 1990).
פרק שלישי - המים במדבר
הגדרת המדבר
המושג מדבר אינו ניתן להגדרה חד משמעית. המושג בא לציין שטחים חסרי צומח שאינם מתאימים לקיום חיים. משום כך לא כלל המושג רק אזורים צחיחים אלא אף את מדבר הקרח - אזורים מקורחנים חסרי צומח וכן את השטחים הגבוהים שעל פני כדור הארץ (רמות והרים) או אזורים המכוסים שפכי לבה שאף הם חסרי צומח.
במחקר המתקדם יותר צומצם במידה רבה השימוש במושג מדבר שנהוג לציין בו אזורים צחיחים בהם שיעור ההתאידות עולה במידה ניכרת על כמות משקעי האוויר. היחס שבין שיעור ההתאידות לבין רמות המשקעים והטמפרטורה הוא המגדיר את גבול הצחיחות. (י, שטנר, 1976).
המדבר אינו מאופין רק על ידי אקלימו, ויש לראותו כמכלול מגוון מאוד של תופעות פסיוגרפיות. נוף המדבר משקף באופן בולט את התלות באקלים, עד שהפך לאחת הדוגמאות המובהקות ביותר ליחסים ההדדיים בין אקלים לתבליט.
עוצמת הגשמים
בתחילה סברו החוקרים כי הגשמים במדבר הינם, בחלקם המכריע, ממטרי-זעף מלווים בסופות רעמים, היורדים בעוצמה רבה תוך דקות ספורות. תצפיות של שנים רבות בסהרה ומדבריות אחרות הוכיחו, כי מרבית הגשמים חלשים למדי, וכמות של מילימטרים אחדים עלולה לרדת תוך שעות אחדות. גשמי זעף אומנם אינם חסרים במדבר אולם ברב המקרים
הם בגדר של יוצא מהכלל, ואופניניים הרבה יותר לשולי המדבריות מאשר למרכזיהם.
גשמי הזעף ממלאים תפקיד אירוסיבי חשוב ביותר. הדבר נעשה תוך יצירת הצפות משטחיות.
השפעת התבליט
לתבליט המדבר השפעה רבה על אופי המשקעים וכמותם. אזורים הרריים במדבר, מקבלים כמות גשם גדולה בהרבה מהאזורים הנמוכים יותר שבסביבתם ובתדירות גדולה יותר.
המים במדבר
המים במדבר מופיעים בכל הצורות האופייניות לאזורי האקלים האחרים (בצורת משקעים, מי תהום, מעיינות ואף מים זורמים באפיקים), אולם אי- זמינותם הוא הגורם המאפיין ביותר את המדבר. בעוד שבאזורים אחרים מהווים המים חומר מצוי ונפוץ, הרי במדבר המים הינם תופעה נדירה ואפיזודית. נדירות זו של מים מתבטאת בהעדר הרטיבות
במצע הסלעי ובגרעון (לעיתים כמעט מוחלט) של מי גביש (י' שטנר, שם).
הכמות הקטנה של המשקעים היורדים בתחומי המדבר, גורמת למשטר מים (עילי ותחתי) שונה מבאקלימים אחרים.
הדבר מתבטא בכך שאין למצוא במדבריות אופקים רצופים של מי תהום.
לעיתים אפשר למצוא מאגרים תת-קרקעים של מים שנאגרו במקום בעבר (מים פוסיליים).
הסיבה העיקרית לנדירות מי תהום במדבר היא לא רק במיעוט משקעי אוויר אלא גם בכושר החילחול הזעום של המצע המדברי, ההופך חלק ניכר ממי המשקעים לנגר עילי.
הזרימה העילית במדבר נחלקת לשני סוגים עיקריים: הצפות משטח וזרימה קווית.
א. הצפות שטח - נובעות כאמור מהעובדה שהחילחול פנימה אל בטן האדמה במדבר מועט מאוד. הן בשל היובש הרב ואטימות השטח והן בשל חוסר קרקע וצומח.
בנוסף, נדירות של משקעי האוויר אינה מאפשרת התפתחות תעלות ניקוז סדירות. כתוצאה מכך עשויות להווצר הצפות אחרי כל מטר ובייחוד לאחר גשמי עוז.
במדבר מגיעים מי הנהרות לשיאים תוך שעות ספורות ולא במשך ימים אחדים. מי ההצפות גורפים עמם סחף רב ואף גושים גדולי נפח.
ב. הזרימה הקווית - רובם המכריע של נהרות המדבר הינם נחלי אכזב (ואדי וכו') והם מצטיינים במספר תכונות המיוחדות אך ורק להם. תכונתם האופינית ביותר היא הזרימה המוגבלת בדרך כלל לשעות ספורות בלבד, מיד לאחר רדת הגשמים. זרימה זו היא בעלת אופי שטפוני מובהק, המתבטא בפתאומיות הופעת המים, בכמות העצומה, בשטחי
ההצפה הגדולים.
עוצמת הזרימה היא הגורמת לכושר ההובלה הגדול וגושים שמשקלם טונות רבות עשויים להגיע לידי תנועה בזרם שטפוני מעין זה. בניגוד גמור לזרימת הנהרות באזורים לחים הולכת כמות המים באפיק המדברי וקטנה במורד הנהר, ולבסוף אף אוזלת כליל כתוצאה מהתאידות המים וחילחולם בסחף האפיק. גם מיעוט יובלים, או אף העדרם, גורם
להפסקת הזרימה לאחר קילומטרים אחדים.
מדבר יהודה
הצלע המזרחית של יהודה - המורד התלול אל עבר יום המלח ובקעת הירדן - ידועה מאז ימי קדם כמדבר יהודה. בקו אווירי של כעשרים קמ' משתפל השטח במדרגות תלולות מגובה של 800 - 1000 מ' מעל פני הים עד ל- 400 מ' מתחת לפני הים, ובמקביל לכך פוחתת כמות הגשמים מ- 700 מ"מ בראש ההר ל- 150 מ"מ בתחתיתו, ול- 50 מ"מ בלבד
בקצה הדרומי של ים המלח. כך עולות בהקבלה הטמפרטורות מממוצע שנתי של 17.7 בירושלים ל- 25.4 ליד ים המלח. עוד יותר גדול הוא ההפרש במכסימום הממוצע היומי בקיץ שהוא 29.4 בירושלים בחודש יולי ו- 41 בים המלח. (י' קרמון, 1973).
הטופוגרפיה של האזור בנויה מתלולים העוברים מדרום-דרום-מערב לצפון- צפון-מזרח בהפרשי גובה של 200-100 מ' והמתלול האחרון מגיע לגובה יחסי של 400 מ' וליד גזרת החוף אף ל- 700 מ'. לרגלי כל מתלול משתרעת רמה מישורית של 3-2 קמ'. מישורים אלה נפרדים במקומות שונים על ידי קניונים המתהווים בשפתה של כל מדרגה שבה
הנחל נאלץ להתגבר על הפרשי הגובה הגדולים שבאפיק הצר.
במדבר יהודה נובעים מספר מעינות. הודות למבנה הקערי של מדבר יהודה מחלחלים מי הגשמים היורדים ברכס ההר דרך שכבות של אבן גיר כמפלס תת- קרקעי לעבר ים המלח. במקומות שבהם נחשף המפלס הזה בקניון או במצוקי החוף של ים המלח נובעים המעינות. מעינות אלה נדירים מאוד, מאחר והאקוויפר שלהם עמוק מאוד.
מערכת הנחלים
מדבר יהודה מנוקז כולו לים המלח. כיוון הנחלים - בדרך כלל מצפון מערב לדרום מזרח. (אך ישנם יוצאים מן הכלל בעיקר מסיבות טקטוניות).
מרבית הנחלים במדבר יהודה זורמים בחורף בפרקי זמן קצרים בניגוד להרי יהודה, בהם הנחלים באיזור פרשת המים מצטיינים בצורת עמקיהם המתונה והמפותחת, שהוסברו כשרידי נוף קדמן, עמקי הנחלים של מדבר יהודה תלולים כבר באזור פרשת המים. סיבת התלילות היא במתלול הסחיפה המפריד בין הרי יהודה ומדבר יהודה, שאינו אלא רום
של רבדה, המותקף אף כיום על ידי נחלי מדבר יהודה. (ד' ניר, 1989).
למרות כל הקשיים האלה התקיים ישוב במדבר יהודה בצורות שונות המותאמות לאופיה של כל אחת מן המדרגות. על המדרגה העליונה בגובה של כ- 650 מ' המקבלת כמות גשם ממוצעת של 400 מ"מ לשנה ועדיין ניתן לקיים חקלאות בעל של גידולי תבואות.
ממזרח ומצפון מזרח לירושלים ניצלו מספר כפרים תנאים אלה במשך כל ההסטוריה. אלה הן הערים ההסטוריות של בנימין שכיום הם כפרים גדולים של כ- 1000 נפש.
זו נחשבת כמדרגה צחיחה למחצה. במדרגה זו מצויים עצים מועטים בלבד רק במקומות בהם קיימים תנאי קרקע מיוחדים. הבעיה העיקרית של כל הישובים היא אספקת מים. בסוג הסלע של מדרגה זו (הסלע הסנוני) אין מפלס מי תהום שיספק מים למעינות או לבארות ועל פני השטח יש צורך לאגור מי-גשם בבורות. אזור המדרגות והמדרונות עצמם
מנוצלים למרעה. בחורף מתכסה השטח בעשבים ובשיחים לפי כמות הגשמים שירדו אותה שנה, והבדואים יורדים עם עדריהם אל המפלס הנמוך ונהנים גם מטמפרטורה נוחה. בסוף עונת הגשמים חוזרים העדרים למדרגה הגבוהה אשר כמות גשמיה רבה יותר וצמחייתה מחזיקה מעמד זמן יותר ממושך.
שלח המדרגה הבאה מגיע עד לשפת המתלולים היורדים אל יום המלח. המדרגה היא רחבה יחסית והמדרונות היורדים אל ים-המלח והמדרגה עצמה שוממים לחלוטין ובמקרא נקראו ציה. אפילו שממת הציה לא הרתיעה את האדם מן הנסיון לחיות בה. מאז ימי קדם שימש אזור זה מקום מקלט לפליטים.
והדוגמא הטובה ביותר היא זו של דוד בברחו מפני שאול. מאוחר יותר השתכנו בציה זו קבוצות אנשים שרצו להמנע ממגע עם הציוויליזציה. שאיפה זו בלטה במיוחד בתקופה שנמשכה כמה מאות שנים לפני ואחרי חורבן בית שני. הקבוצה העיקרית היו האיסיים שחיו חיי פשטות בתוך הקניונים ולמגורים השתמשו במערות שבאבן הגיר. באיזור זה
נשתמרו ונתגלו גם מגילות ים המלח.
המקומות המרכזיים של ישובים מסוג זה היו קרובים למעינות עין פשחה ועין גדי של חוף ים המלח.
בתקופה הביזאנטית השתכנו מספר מנזרים בתוך הקניונים. הריכוז הגדול ביותר שלהם היה בתוך ואדי קלט שבו כמויות מים ניכרות. במנזרים אלה התגוררו בימי קדם מאות נזירים. אולם כולם נהרסו בפלישת הפרסים במאה השביעית לספירה. מאוחר יותר שיקמו חלק מהמנזרים. (י' קרמון, שם).
בכל תחום מדבר יהודה קיים רק מקום אחד בעל נתונים להתפתחות עירונית:
נוה המדבר של יריחו. נוה מדבר זה שוכן ליד כמה מעינות הנובעים לרגלי מדבר יהודה. - מעין אלישע (אין א-סולטן) הוא העיקרי שבהם.
סיכום
אזור מדבר יהודה אינו נושא אופי אקלימי אחיד. המבנה הטופוגרפי של המורדות, קיומו של גוף מים גדול במקום הנמוך ביותר של כדור הארץ, אופיו המיוחד של שקע הירדן יוצרים הבדלים אקלימיים, אשר יש לנצלם לטובת האדם. אין ספק שהעונה הפרובלמטית היא עונת הקיץ. ובגללה יש לנצל את היתרונות האקלימיים המקומיים.
קיומו של אגם בשטח המדברי הוא יתרון כל זמן שהוא מפתח משטר של בריזה מהים לתוך היבשה. במקרה זה, קיומו של ישוב לאורך שפת האגם עדיף על ישוב המרוחק מהאגם. יתרון זה מתבטל כאשר מתפתחת בשעות אחר-הצהרים והלילה זרימה חזקה של רוחות בעלות טמפרטורות גבוהות, המבטלות את ההשפעה הממתנת של האגם כפי שקורה לאורך שקע
הירדן.
גורם הגובה הוא בעל יתרון מכריע במיקום ישובים באזורים צחיחים. הוכח שלגובה יש יתרון אקלימי בעונת הקיץ בכל הקשור לנוחות האדם. באזורים מדבריים קשים מהווים שילוב של קירבה לאגם וגובה טופוגרפי מעל האגם יתרון חשוב בנוחות האדם ובקביעת מיקום להתיישבות, והורדוס ניצל עובדה זו היטב.
פרק רביעי - הממצא הארכאולוגי
לאחר סקירת הבעיתיות במשטר המים במדבר וביעוד של מבצרי המדבר נביא את ההבט הארכאולוגי שבהתגברות על בעיות אלה.
כפי שצוין בפרקים הקודמים, הורדוס בונה את שבעת מבצרי המדבר שנחשבים לפאר היצירה שלו.
שלושה יסודות עיקריים השפיעו על מפעלים אלו:
1. חידוש טכנולוגיה רומית שינוי תפיסת עולם
2. מסורת אומנות הלניסטית
3. מורשת חשמונאית יהודית.
בסקירת שבעת המבצרים נעמוד על היבטים אלו על פי הממצא הארכאולוגי, ויעשה נסיון לתת מענה לשאלת המחקר - הפתרונות הארכאולוגים וההנדסיים שנמצאו.
ראוי להוסיף כמה פרטים שיעזרו לנו להטיב להבין ענינים אלו:
1. אמות המים במדבר יהודה נועדו לאיסוף והובלת מים.
2. הרושם הראשוני של מקום המוגדר כנעדר מקורות מים ושאינו ראוי להתיישבות הוא מוטעה. קודם זוהה מקור המים ורק לאחר מכן נבנתה העיר, ונבנתה מערכת ארכיטקטית והנדסית לניצול כל טיפת מים.
מכיוון שבאזור המדבר מקורות המים הם עונתיים נצטרך למצוא בכל אתר בור/בורות אגירה שישמשו את העיר כחלק ממפעל מים כולל. יתכן שנמצא (כפי שנמצא בקיפרוס) טחנת קמח שמהווה חלק ממכלול המפעל וכבשני סיד שהם עדות לצורך ביצור טיח בכמויות גדולות במקום.
הנגר העילי
הדוגמא הבולטת בתחום זה הינם הממצאים שנמצאו באלכסנדריון. מקום זה השוכן בקרן סרטבה היה צריך לענות על אתגר קשה במיוחד של התמודדות ברום שטח שאינו מאפשר הזרמת מים מערוצי הנחלים בעת שיטפון. מפעל המים של אלכסנדריון מבוסס על איסוף מי נגר עילי מהמדרונות ואגירתם בבורות ואגירתם בבורות. זאת כאמור בגלל המבנה
הטופוגרפי שמנע אפשרויות ניצול של מקורות מים אחרים. (ד' עמית, 1989).
בקירבת המבצר מצויות אומנם כמה נביעות אך הפרשי הגבהים בין המבצר לנביעות הוציא מכלל אפשרות את ניצולן לצרכיו. המבצר מתנשא לרום 375 מ' מעל פני הים).
מסיבה דומה לא היתה מעשית גם "תפיסת" מי שטפונות בערוצים, כדרך שהיתה נהוגה ברוב מבצרי המדבר, שכן קרן סרטבה (אלכסנדריון) היא "הורסט" (גוש שהתרומם מעל לסביבתו כתוצאה מהעתקים גיאולוגים), והפרשי הגבהים בינה לבין ערוצי הנחלים בסביבתה גדולים מאוד. בפני בוני אלכסנדריון עמד אתגר קשה - הזרמת מים אל מאגרי
המבצר תוך סיפוק צרכיו הרבים בהתבסס על מי נגר עולי בלבד וזאת באזור מדברי דל במשקעים (ממוצע של 150 - 200 מ"מ גשם בשנה).
במקום נתגלו כ- 15 בורות לאגירת מים שנחפרו במורדות המבצר ועמדו בהצלחה במשימה. מי הנגר נאספו משלושה אגני ניקוז: מורדות קרן סרטבה, הרמה הסמוכה לה ורמת ראס קונטרה שממערבה. את רמת ראס קונטרה הקיפה סביב-סביב אמה, אשר קלטה את כל הנגר העילי שירדו מפסגת הרמה אל מורדותיה. בשקע האוכף נבנתה סוללת אבן עליה הלכה
האמה. השימוש בגיחון (פועל על פי חוק הכלים השלובים ומהווה פתרון ארכיטקטוני לשקע טופוגרפי בתוואי האמה). באמה המתבססת על מי נגר עילי הינו מפתיע מאחר ומים אלה נושאים עמם סחף רב, אשר שקע בוודאי בתחתית הגיחון וגרם קשיי תיפעול למערכת כולה. שני המתקנים שצוינו לא פעלו באותו זמן אלה בשתי תקופות שונות. (ד'
עמית, שם).
החופרים של אלכסנדריון מצאו שנעשתה עבודת ניקוז ברדיוס של 400 דונם כאשר הנקודה הגבוהה ביותר נמצאת בנקודה הרחוקה ביותר מהמבצר ושירדה בשני כיוונים לכיוון המבצר. ובמקרה של פריצת אחד מאגפיה יכלה האמה להמשיך לתפקד באגף השני.
המים מהאמות נוקזו לבורות האגירה שהוזכרו. הבורות הקשורים לאמת ראס קונטרה (הארוכה מבין האמות לאלכסנדריון) היו קטנים בנפחם מאלו של האמה האמצעית וגדולים רק במעט מהבורות של האמה העליונה, ונראה כי הסיבה לכך הוא מבנה שהיווה כנראה בריכה פתוחה ששימשה כנראה כמאגר למילוי הבורות שבפסגת המבצר שלא היתה להם אמת
הזנה, ואשר שמשו לצרכים היומיומיים במבצר. בורות אלה ניקזו אומנם את מי הגשמים מגגות הבתים ומהחצרות שבפסגה אך מים אלה הוו רק חלק מזערי מהתצרוכת והיה צורך להעלות אל בורות אלה מים רבים מהבורות שבמורדות המבצר על ידי סבלים ובהמות משא. יתרת עודפי המים לאחר מילוי הבריכה הפתוחה שמשה להשקאת גידולים חקלאיים או
אף צמחי נוי שגדלו במדרגה שבשלוחה הצפונית - מזרחית של הקרן. (נפח בור ממוצע 340 מ"ק. אורך 13.6 מ', רוחב 4.8 מ', גובה 5.25 מ').
לסיכום - יחודו של מפעל אלכסנדריון נותן לנו את אחד הפתרונות לקיום חיים במדבר - אגירת מי נגר עילי. יחודו של מפעל המים באלכסנדריון - התבססות אך ורק על מי נגר עילי, וזאת על ידי שימוש בידע הטכנולוגי וההנדסי המתקדם ביותר שעמד לרשותם באותה עת, תוך ישומו לתנאי השטח המיוחדים. המפעל סיפק למבצר קרוב ל- 5000
מק'. גם במצדה היתה מערכת המים מבוססת על בורות ואגירת מי נגר עילי. עדות לכך ניתן למצוא אצל יוסף בן מתתיהו בתארו את המצור בו עמדו בני משפחת הורדוס על מצדה ב- 40 לפנה"ס: "... אך לפתע ירדו גישמי ברכה ומילאו מחדש את הבריכות..." (קדמוניות היהודים י"ד 390/391).
במצדה נמצא הבור לאגירת מי הנגר העילי בנקודה הנמוכה ביותר שעל הפסגה בגזרה המזרחית והדבר הבטיח ניקוז מירבי מרובו של שטח ההר. (א' נצר, 1989).
גם בקיפרוס נמצאו שריד מערכת שתפקידה היה איסוף מי נגר עילי ומערכת זו היתה הראשונה שנבנתה במבצר זה. (ז' משל וד' עמית, 1989).
ברב המבצרים היתה המערכת לאגירת מי הנגר העילי המערכת הראשונית ואחר כך התפתחה מערכת/מערכות נוספות שכללו אמות מים שהובילו מים ממעינות, או עצירת שטפונות בערוצים ובנחלים. אלה עונים על השאלה בדבר הקושי בהבאת מים ואגירתם למבצרי המדבר.
מי שטפונות מנחלים
בדוק בהורקניה בקיפרוס ובמצדה נמצאו מערכות מאוחרות לתקופה החשמונאית ושהיו כנראה מימי הורדוס ותפקידן היה להטות את ערוץ הנחל. בדוק הטיית ערוץ הנחל היתה באופן מלא. הואדי של צוק אורכו היה כקמ' אחד בלבד.
האמה שאספה את מי הנחל ירדה מצפון מערב למבצר. היא החלה במדרגת סלע, מעין מפל קטן בגובה 2 מ', בערוץ הנחל. על פני רום המדרגה שרדו שני קווי אבנים קטנות דבוקות בטיח, במרחק כ- 1.2 מ' זה מזה.
אלה הם כנראה שרידי מיגלש בנוי, שקישר את ערוץ הסלע הטבעי אל תחילת האמה. מכיוון שהאמה אוספת את מימיו של הנחל שהיה קצר מאוד, בוני האמה לא חששו כנראה מעוצמת השטפונות ומכוחם ההרסני של המים כפי שהיה הדבר קיים באמות מים אחרות ש"תפסו" ערוצי נחלים גדולים יותר (הורקניה למשל). לפיכך, בעוד שבאלו אנו מוצאים
בתחילת האמה סכר נמוך, שמטרתו היתה להטות רק חלק מועט מהשטפונות אל תוך האמה, בשעה שמרבית המים המשיכו לזרום בנחל (שכן התמודדות עם כל מסת המים היתה גורמת להרס הסכר ושיתוק האמה), הרי שבאמה של דוק אספו את כל מי השטפונות. (ד' עמית, שם).
בהורקניה, לעומת זאת, היה סכר נמוך שמטרתו היתה להטות רק חלק מועט מהשטפונות אל תוך האמה. (י' פטריך, 1989).
אי אפשר לסכם סקירה ארכאולוגית זו מבלי לציין מפעלי הבניה שבאו בעקבות ההתגברות על המחסור במים.
בהורקניה למשל ליד הגשר המזרחי (שהיה מבנה ארכיטקטוני מפואר בפני עצמו) נתהוו 2 בריכות שקיר מפריד בינהם.
הבריכות נתהוו מכך שהוציאו חומר לבניית הגשר. בדפנות הבריכות נמצאו ספסלים חצובים בסלע מה שמרמז על כך שהמאגרים הללו שימשו כבריכות שחיה, וגם כמאגרים לשעת הצורך. בהורקניה נתגלה גם מקווה טהרה. (י' פטריך, שם).
בקיפרוס נמצאו שרידי טחנת קמח. הטחנה הופעלה על ידי גלגל כפות שנע בכח המים . מים הגיעו לטחנה באמת צינורות שהתפצלה לשתי תעלות מעט לפני הטחנה. תעלה אחת היוותה מגלש שהוריד את המים בלחץ לעבר גלגל הכפות של ציר אבני הריחיים וזה הניע את הטחנה. התעלה השניה נועדה לאפשר זרימת מים בעונות בהן אין טוחנים קמח. (ז'
משל, ד' עמית, שם).
במצדה, בדרגה התחתונה של הארמון הצפוני נתגלה בית מרחץ קטן ובראש הגבעה סמוך למבני המחסנים נמצא בית מרחץ גדול ומפואר בסגנון הרומאי.
באפסיס של הקאלדריום נמצאו שרידי גיגית גדולה עשייה אבן קוורץ אליה הובלו מים מבחוץ באמצעות צינור עופרת בלחץ גדול שהזניקם כבעין מזרקה, כלפי מעלה.
בית המרחץ של הורדוס במצדה דומה כמעט במדויק לבתי-מרחץ מפוארים רומיים של פומפיאה והרקולאנום.
הרצפה היתה מרוצפת בדגם גיאומטרי. קירות חדרי בית המרחץ היו מעוטרים בציורי קיר.
בארמוני של הורדוס (הארמון המערבי) נתגלו חדרי השינה הפרטיים של הארמון ובמרכזם בית מרחץ פרטי קטן בתוספת אמבט מטויח. גם בבית מרחץ זה רצפת פסיפס.
בין הארמון המערבי לארמונות הקטנים היתה מעין בריכת שחיה או בית מרחץ ציבורי. זו היתה בריכת ענק שבצידה האחד מדרגות מטויחות שאפשרו רחצה אפילו בכמות מים מינימלית. בריכה זו מעוררת התפעלות דווקא על רקע צחיחותה של מצדה וסביבתה.
באחד מחדרי החומה נתגלה מקווה טהרה. המקוה צריך להכיל בעיקרו מים לא שאובים. דבר זה אינו ניתן כמובן לביצוע ברוב חודשי השנה בארץ ישראל וההלכה קובעת כי די אם חלק מהמים יהיה לא שאוב ואת המים הנוספים אפשר להכשיר לפי הצורך על ידי השקתם כלומר הבאתם במגע עם מים טהורים. לשם כך נוצרו שתי בריכות באחת אצרו מים
טהורים משמע לא שאובים והשניה שימשה כבריכת הטבילה בין 2 הבריכות וכשנגעו מעט מהמים הטהורים במי הבריכה השניה שבו וסתמו את הנקב. (י' ידין, 1965).
לסיכום: הממצא הארכאולוגי מתמודד בהצלחה בפתרון בעית אספקת המים למבצרי המדבר. ניתן ללמוד על ההתמודדות הלכה למעשה בבעיות שהוזכרו בדבר הבאת המים אל המבצרים.
אספקת המים לא היתה בדוחק, אלא בצורה מתוכננת מתוך איזון בין כמות האוכלוסיה והיכולת לספק לה מים.
אין ספק שבזכות ההתפתחות הטכנולוגית שאיפיינה את תקופת הורדוס התאפשרו החיים במבצרי המדבר.
סיכום
בעבודה זו נעשה נסיון לסקור את האמות ומפעלי המים בעולם ההלניסטי - רומי בכלל ובמבצרי המדבר של ימי בית שני בפרט.
בנסיון לענות על שאלות המחקר שהוצבו בתחילת העבודה, נסקרו גם בעיות המים במדבר באופן כולל.
לאחר בדיקה וסקירה של המבצרים ומפעלי המים שלהם אפשר לראות שבפרק הזמן של יצירת מפעלים אלו, (מתקופת החשמונאים ועד ימי בניו של הורדוס), נעשתה עבודה שלא היה תקדים להיקפה.
קביעת מיקום המבצרים שנראה כתמיהה לצופה מן הצד, בגלל הספק ליכולת האנשים להתקיים בעקבות התנאים הקשים שבאזור, הופרכו מכל וכל בעבודה זו. קביעת המיקום הגיאוגרפי במחשבת תחילה מעיד על היכולת התכנונית והביצועית של הורדוס. רק שליט כהורדוס בעל מעוף ותעוזה יכול היה לבצע ולהוציא מהכח אל הפועל רעיונות בניה
כבירים במבצרי המדבר.
זכות הקיום של נקודות ישוב אלה היה תלוי קודם כל באספקת המים סדירה לתושבים/מגינים שלהם. מציאת הפתרונות הארכיטקטונים כפי שנסקרו נותנים לנו תשובה בהירה לאופן אספקת המים למבצרים ולדרך שבה בחרו המתכננים והבונים להתגבר על הבעיות - הפרשי גובה, ערוצים קטנים, מקורות מים רחוקים ביותר וחוסר מים.
ניתן לומר שהמשפט "סוף מעשה במחשבה תחילה" בהחלט מאפיין את אופן מחשבתו של הורדוס. כמו כן, לא ניתן לקבל או להאמין שניתן היה להתמודד עם בנין מבצרים אלו שלא כחלק ממדיניות בניה מאסיבית המאפינת את השלטון. בין השיטין, בהחלט נראה, שיציבות מקומית מחד, ותמיכת השלטון המרכזי מאידך איפשרו להתמודד בהצלחה במורכבות
הטכנונית והטכנולוגית של הבעיות שצצו במהלך בנית מבצרי המדבר. אין ספק שטכניקות, בעלי מקצוע, כלים וידע שהובאו למקום נסמכו על ניסיונם של בעלי מקצוע מן השורה הראשונה בעולם הרומי.
בפרק הממצאים הארכאולוגים נסקר הממצא הרלוונטי לעניין אספקת המים למבצרים ונראה שנעשה ישום מלא של כל הטכנולוגיות, מן הפשוטות ביותר מאסיפת נגר עילי לבורות אגירה ועד למתוחכמות ביותר - הובלת מים ממקורות במרחק של קילומטרים רבים, התגברות על הפרשי גבהים שליליים, ניצול זרימת המים לתחנות עבודה הידרולוגיות,
אספקת טיח רב מבורות סיד מקומיים והתגברות על מכשולי זרימה אדירים והטייתם לצורכי המבצרים.
לאור כל האמור השאלות שהוצגו בתחילת העבודה קיבלו מענה. ראוי לציין שקצרה היריעה מלתאר בעבודה קצרה זו את היקף העוצמה וההשקעה הבלתי נלאית במבצרי המדבר.
ביבליוגרפיה
1. א' ביתן, "היבטים אקלימיים במיקום ישובים באזורים צחיחים בהדגמה בבקעת הירדן וים המלח", בתוך ע' זהר (עורך) המדבר עבר-הווה-עתיד, ת"א (1977).
2. א' נצר, י' לוין, מ' ברושי, י' צפריר "מפעלי הבניה של הורדוס צורך אישי או צרכי ממלכה" (דיון), קתדרה 15, י-ם (תש"מ).
3. א' נצר, המלך הבנאי, בתוך: מ' נאור (עורך) המלך הורדוס ותקופתו.
עידן, י-ם (תשמ"ז).
4. א' נצר, "אספקת המים של מצדה", בתוך: ד' עמית (עורך), אמות המים הקדומות בארץ ישראל, י-ם (1989).
5. א' שליט, הורדוס המלך - האיש ופעלו, י-ם (תשל"ח).
6. ד' עמית, "הספקת המים למבצר אלכסנדריון", בתוך: ד' עמית (עורך), אמות המים הקדומות בארץ ישראל, י-ם (1989).
7. ד' עמית, "מפעל המים של מבצר דוק" (דגון), בתוך: ד' עמית (עורך), אמות המים הקדומות בא"י, י-ם (1989).
8. דב ניר, גיאומורפולוגיה של ארץ ישראל, י-ם (1989).
9. ז' משל ד' עמית, "הספקת המים למבצר קיפרוס", בתוך: ד' עמית (עורך) אמות המים הקדומות בארץ ישראל, י-ם (1989).
10. י' הרשפלד, "אמות המים בעולם היווני-רומי", בתוך: ד' עמית (עורך), אמות המים הקדומות בארץ ישראל, י-ם (1989).
11. י' ידין, מצדה בימים ההם - בזמן הזה, חיפה (1965).
12. י' לוין, בתוך: מ' שטרן (עורך) ההסטוריה של ארץ ישראל, י-ם (1990).
13. י' צפריר, "מבצרי המדבר של יהודה בימי בית שני", קדמוניות ח' 31-30, תשל"ה, עמ' 53-41.
14. י' צפריר, ארץ ישראל מחורבן בית שני ועד הכיבוש המוסלמי - הממצא הארכאולוגי והאומנותי, י-ם (1988).
15. י' פטריך, "אמות המים להורקניה", בתוך: ד' עמית (עורך) אמות המים הקדומות בארץ ישראל, י-ם (1989).
16. י' קרמון, ארץ ישראל - גיאוגרפיה של ישראל ואזורה, ת"א, 1973.
17. י' שטנר, גיאומורפולוגיה, י-ם (1976).
18. מ' שטרן, מלכותו של הורדוס, האוניברסיטה המשודרת, ת"א (1992).
19. ע' עיר שי, "מתקני מים ואמות בספרות חז"ל - מונחים וקווי איפיון", בתוך: ד' עמית (עורך) אמות המים הקדומות בארץ ישראל, י-ם (1989).

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "אמות ומפעלי המים למבצרי המדבר של הורדוס", סמינריון אודות "אמות ומפעלי המים למבצרי המדבר של הורדוס" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.