היישום אינו מחובר לאינטרנט

השלום העולמי והאסלם ע"פ ספרו של סייד קוטב

עבודה מס' 031249

מחיר: 228.95 ₪   הוסף לסל

תאור העבודה: סקירת ספרו "השלום העולמי והאסלם" ובדיקה האם המודרניזם יכול לדור בכפיפה עם האיסלם.

9,378 מילים ,3 מקורות

תקציר העבודה:

עבודה סמינריונית עפ"י ספרו של סייד קוטב :
"השלום העולמי והאסלאם"
תוכן העניינים: hd1249

- הקדמה - סייד קוטב האיש ופועלו
שלום המצפון
ההגיון והאמונה
הרצונות והצרכים החיוניים
חטאים וחזרה בתשובה
הטלת חובות ויכולת האדם
הבטחון באל
הבטחונות והערבויות

- שלום הבית
נישואין הקשר המקודש
ההתערבבות וההתקשטות
העונשים
הגרושין
פוליגמיה
עזרה משפחתית

- שלום החברה:
מצפון אהבה ורחמים
החינוך העצמי והחברתי
שיתוף פעולה ואחריות
המטרות הגדולות בחיים
סדרי משפט
הצדק החוקי
צרכי הבטחון
הצרכים הקיומיים
האיזון החברתי
הבטחון בחוק

- שלום העולם
הגי'האד למען דרך אללה
רוח הנדיבות האנושית
היסוד המוסרי במו"מ

- סוף דבר

הקדמה

עבודה זו מבוססת כולה על ספרו של סייד קוטב "השלום העולמי והאסלאם" שיצא בשנת .1974
לכאורה, אירוני לדבר על שלום עולמי במצעם של מוסלמים רדיקליים כמו סייד קוטב, שעיקר
יחסיהם עם האחרים מבוסס על מלחמת-קודש מוצהרת. יתרה מזו, אחת המטרות של הגוש
המוסלמי היא להקים את מדינת האסלאם, שבראש עקרונותיה עומדת הפצת האמונה באללה
ברחבי העולם.
עפ"י "האחים המוסלמים", שסייד קוטב השתייך אליהם, העולם מחולק ל2 - קבוצות. קבוצת
"המאמינים" וקבוצת "הכופרים". היחסים בין 2 הקבוצות יהיו כדוגמת היחסים ששררו בין
הנביא מוחמד והכופרים. מכאן, שהיחסים בין המוסלמים ליתר האומות, יסודם בעוינות שבין
מאמינים וכופרים. מאחר שהחברות האומות והמדינות הקיימות הן פגאניות, ומאחר שמצוות
אלוהים היא ללחום בפגאניות, המדובר הוא במפגש אלים. נשאלת השאלה: כיצד מיישבים
את הסתירה בין מלחמת קודש והפצת האסלאם עם השלום העולמי, שאליו תשאף מדינה זו?
הספר שלפנינו בנוי מ4 - פרקים (חוץ מפרק מקדים נוסף), כאשר כל פרק מהווה נדבך נוסף
בדיאגרמה שמנסה להציג קוטב, לשלום העולמי. פרק אחד - שלום המצפון. פרק שני - שלום
הבית. פרק שלישי - שלום החברה ופרק אחרון - השלום העולמי.
עפ"י קוטב:
שלום המצפון lt;--& שלום בית lt;--& שלום חברה lt;--& שלום עולמי.
התיאוריה של קוטב היא שהשלום העולמי מתחיל קודם כל בשלום המצפון ובנפשו השלוה של
האדם. השלום הפנימי מקרין על שלום הבית ושלוותו, וזה על החברה כולה. כאשר כל חברה
תשרה בשלום בינה לבין עצמה יהיה אפשר להגיע לשלום העולמי. כיצד מגיעים לשלווה
במצפון? בבית? ובחברה? רק אורח חיים עפ"י השריעה האסלאמית יכול להביא למצב זה.
השריעה היא התשובה והמענה לכל הבעיות, השחיתויות, הפגמים והחולאים שבאנושות,
והיא זו שתביא לשלום העולמי.
לכן, עפ"י קוטב השלום העולמי יתגשם רק כאשר השליחות המוטלת על המוסלמים תסתיים.
תוכנה של שליחות זו היא הפצת האסלאם והשריעה המוסלמית. כאשר האנושות תיבחר
לה את דת האסלאם כדת והלכה להסדר ענייניה, תגשם השלום העולמי.
מבחינת מבנה העבודה: בעבודה 4 פרקים המקבילים לארבעת הפרקים המופיעים בספר. גם
תתי-הפרקים שבעבודה מקבילים לתתי-הפרקים בספר. העבודה צמודה לטקסט של הספר, ללא
שום פרשנות מצידי, וללא הבעת דעה או הערות על הנאמר. השתדלתי לצטט כמה שפחות
פסוקים מן הקוראן והחד'ית, המופיעים בשפע בספר זה.
הרבה פעמים חוזר על עצמו המחבר מבחינת הרעיונות המובאים בספר, למרות זאת ניסיתי כמה
שאפשר שלא לחזור שוב ושוב על אותם דברים, ולהביא בכל פרק את החידושים לעומת הפרק
הקודם.



מקורות:

השלטון המוסלמי מבטיח את יושר מנהיגיו ואת הטוב לאזרחיו, ע"י קביעת השלום ביניהם, לא בעושק ולא באונס אלא בחסד ובציות הנובע מעומקי המצפון.
השלטון הוא אמצעי מאמצעי היציבות והוא חלק מהשלום הכולל במחשבת האסלאם הגדולה על החיים.
הצדק (שוויון) החוקי:
השלטון המוסלמי שואב את צדקו מצדק החוק. ובאשר לביצוע הצדק, הרי שהוא מעוגן בבהירות החוק, במצפון השופט ובפיקוח החברה.
כל פרט בחברה המוסלמית מחויב לפקח על ביצוע הצדק, ומחויב להלחם בעושק, ולהעיר את תשומת ליבו של השליט כאשר ינהג בעריצות והשופט כאשר יחטא. הצדק אותו מבקש האסלאם הוא צדק מוחלט אשר לא יושפע מאהבה או שנאה ולא מכסף וכבוד. ופסוקי הצדק באסלאם נשמעים בקול חזק ובצעקה.
בהיסטוריה של האסלאם, דוגמאות רבות בנוגע לצדק המוחלט שהגשים השלטון האסלאמי אפילו בימי הח'ולפה. נסתפק בסיפור אחד מיני רבים שמספקת לנו ההיסטוריה: מצא עלי את בגד שריונו אצל איש אחר, ולקח אותו אל השופט ואמר: זהו שריוני. שאל השופט את האיש: מה יש לך לומר לאמיר אלמו- אמינין? אמר האיש: השריון שלי ואמיר
אלמואמינין משקר. יש לך הוכחה?
צחק עלי ואמר: אין לי הוכחה!
פסק השופט שהשריון שייך לאיש, ולקח אותו האיש והלך... בסוף חזר האיש לעלי ואמר: אמיר אלמואמינין לקח אותי אל שופט מטעמי, ושפט נגדו! ואני עד שהשריון שייך לך. אמר עלי: שלך הוא.
חובה על הפרטים בחברה, לודא שהחוק שעל פיו הם נשפטים, הוא חוק אלוהי ושלשופט המנהל את ענינייהם, אין זכויות יתר עליהם, ושלא ימציא השופט את פסקיו מהאויר אלא מדברי אללה. עקרון המחויבות לצדק בשלטון ובמשפט, הוא העקרון עליו מבוסס "השלום החברתי".
צרכי הביטחון:
אי אפשר ליצור שלום בחברה שאין בה שפע של ביטחון כללי וביטחון פרטי.
כפי שראינו בפרק על 'שלום המצפון' האסלאם מעניק בשפע לפרט את צרכי ביטחונו בחייו החברתיים כדי שהשלום יהיה במצפונו ובמחשבתו.
הפרט והחברה באסלאם אינם אויבים, אלא הם תא אחד בשני אופנים: הפרט כפרט, והפרט כשותף בחברה. הפרט לא מחוקק לחברה באסלאם, והחברה אינה מחוקקת חוקים לפרט. אלא ששניהם מחויבים לציית לחוק האלוהי. וכאשר תקויים מציאות זו יהפוך הביטחון האישי של הפרט לביטחון החברה כולה וביטחון החברה הכללית לביטחון הפרט, ללא כל
התנגשות.
ובאשר ליוצאי הדופן בחברה, שיוצאים נגד אללה וצוויו שנקבעו לטובת בעל-הטבע והאנושות ונקבעו לטובתם - הרי שאם יקבלו עונש, לא יהיה זה עונש בשם הפרט ולא בשם החברה אלא בשם אללה. עונשם אינו נקמה מצד החברה משום שיצאו נגדה, אלא שעונשם בא מתוך הגשמת מילתו של אללה והיושר הכללי אשר חפץ בו אללה.
ברוח תפיסה זו נפרט את הצרכים אשר ציווה אותם אללה לכלל האנושות:
הצורך הראשון הוא 'צורך החיים', שנאמר: אל תהרגו את הנפש אשר אסר אותה אללה, אלא בזכות ..." (אלאנעם 151) "אלא בזכות" משמעותו היא שהרג נפש אחת מקביל להרג האנשים כולם. משום שהרג הוא תקיפת זכות החיים, והשריעה הנצחית של אללה, כוללת בתוכה את עקרון זה בכל זמן.
האסלאם אינו משאיר עקרון בסיסי כזה בידי מצפונו של האדם, אלא קובע לו את הצרכים החוקיים ע"י טקסט ופירוט. האסלאם קבע בכתובים, את העונש במצב של כפירה, וקבע את הכופר והפדיון במצבי חטא, וקבע שהעונש שווה לעשיית העוול. כלומר אם עשיית העוול הייתה הרג, העונש יהיה מוות, ואם עשיית העוול הייתה פציעה יהיה העונש
פציעה.
ולאחר צורך זה בא 'צורך כבוד המשפחה והרכוש'. צורך כבוד המשפחה כולל עונשים על זנות ועונשים על מי שמעליל על נשים נשואות ללא ארבעה עדים כמתבקש. ובאשר לצורך הכספי, הכוונה היא לכסף טוב שהורווח בדרך ישרה ולא ברמאות. ולא בריבית, וללא מונופול או גניבה. עונש הגנב או הגנבת, קטיעת היד עפ"י העקרון שהעונש שווה
לעשיית עוול.
ולאחר כל אלו מגיע 'איסור הסרת גבול', כלומר שאין להיכנס בכוח לביתו של מישהו ללא רשותו, ואין לטפס על חלון על קיר של מישהו.
אח"כ מגיע צורך החופש האישי הכולל בתוכו את איסור הריגול, ואיסור ההלשנה וכיבוד נוכחותו של האדם. לגבי עוולות אלו, אין האסלאם מזכיר עונשים ספציפיים, אך השריעה האסלאמית קבעה נזיפה. והנזיפה תינתן עפ"י קביעת השופט.
באשר לכנופיות המפיצות שחיתות בחברה, דורש האסלאם מהחברה המוסלמית שתקבע להם עונשים חמורים שנאמר: "שכרם של אלו אשר יוצאים נגד אללה ושליחו ומפיצים שחיתות בארץ, יהרגו או יצלבו או יקטעו ידיהם ורגליהם... להם השפלה בעולם, ובעולם הבא עינוי עצום" (אלמאאידה 33).
ואחרי זה יש את צרכי ההאשמה. חשיבות רבה לתחום זה, וחשוב שהאנשים ישימו לב ויהיו מופקדים על כך שלא יאשימו אדם בהאשמת שווא, ושלא יעלו חשדות או יקפחו הוכחות, ללא ודאות. בהקשר לנושא זה קבע האסלאם כללים עם סף עונש גבוה. העקרון היסודי הוא שאין לחשוד באף אחד ללא הוכחות חותכות. החשד מרחיק את העונש שנאמר
"הרחיקו את העונשים בספקות" מוסנד אבו תקיפה אלתארתי'). משום שברגע שיש ספקות ללא הוכחות חותכות, לא ניתן להעניש את החשוד. וראינו שהעונש במקרה של זנות, מחייב עדות של ארבעה עדי יושר, וזה שיעליל על אישה נשואה, ללא ארבעה עדים, יקבל 80 מלקות. ובמידה ויש הודאה, יש להיות בטוחים ללא כל צל של ספק שהמודה אכן
דובר אמת. מסופר על מאעז בן מאלכ שבא אל הנביא והודה שביצע פשע בתחום הזנות, ולא קיבל הנביא את הודאתו עד אשר בטח בו. ושאל אותו הנביא שלוש פעמים, והוא חזר והודה. בפעם הרביעית שאל הנביא: האם יש בו שגעון? ונודע לו שאינו משוגע. ואמר: האם שתה אלכוהול? ולא מצאו ריח של אלכוהול. ושאל אותו הנביא: האם שרת? אמר:
כן... ורק כאן קבע הנביא את עונשו, לאחר שהסיר כל חשד לגבי אמיתות הודאתו. ואסור לקבל הודאה ממי שנמצא בצער. משום שבזמן כזה אינו אמין ויציב בנפשו!
כל הצרכים והדרישות הנ"ל הם אבני יסוד בבניית השלום החברתי בעולם.
הצרכים הקיומיים:
כאמור, האסלאם מצווה את האדם לדאוג להגשמת האיזון החברתי המוחלט. יחד עם זאת האסלאם לא מתעלם מהצד הקיומי בצרכיו של האדם, וזה ההבדל בין האסלאם לשאר האסכולות החומרניות. האסלאם מכיר את האדם לעומק, ומכיר את טבעו ותשוקותיו.
לכן דואג האסלאם ראשית לספק לאדם די צרכו לקיומו, ואח"כ דואג להגשים את האיזון החברתי. אמצעי קיומי ראשון עפ"י האסלאם, הוא העבודה.
האסלאם רואה בעבודה דבר מקודש, שנאמר: "אף אחד מכם לא אכל אוכל יותר טעים ממעשה ידיו" (מתוך אלב'חארי). האסלאם מחשיב את העבודה לאמצעי לקיום ורכישת דברים. ואם יש אדם שאינו יכול לעבוד מסיבה כלשהי, הרי שעל אוצר המדינה, חלה חובת פרנסתו. ופסק עמר לילוד, מאה דירהם. וכאשר גדל פסק לו מאתים וכשהתבגר הוסיף לו.
ופסק לאסופי מאה דירהם, ולנותן חסותו פסק כל חודש פרנסה כדי שיפרנס אותו. וכל זה מבית האוצר. וכך פסק לזקני היהודים והנוצרים, שבית האוצר יתמוך באלו שאינם יכולים להרוויח מסיבת זקנה או מחלה. ואם עבודתו של האדם אינה מספיקה לקיומו, הרי שאוצר המדינה אחראי עליו בצורך כמו שהוא אחראי על העני, המסכן, בנו של הנע
ונד והחייב כסף. כל כספי 'הזכעת' את שמקבלת המדינה מבעלי הרכוש, ינתנו לנזקקים השונים. והתיר האסלאם לפרט להיאבק ולהרוג כל מי שבידו האוכל שלו או משקהו, ומנע אותם ממנו בשעה שזקוק להם בדחיפות, משום שזוהי זכות ההגנה על החיים.
קבע האמאם אבן חזם, שתושבי מקום אשר ימות בו אדם מהרעב, יש לקחת מהם כופר על נפשו, משום שהם מחויבים וערבים כלפי כל פרט שחי בתוכם, ועליהם לספק לו את צרכי קיומו מתוך חיוב ולא מתוך עשיית חסד.
וכל זה חוץ מהזכות של המדינה האסלאמית לגבות מיסים ולקחת מכספי העשירים מבלי להפר את עקרון הרכוש הפרטי, וזאת לצרכי סיפוק צרכיו של הפרט ולקיום השירותים השונים. באשר למהומות שיוצרו כתוצאה מאי-האיזון בחלוקת הרכוש הכללי, בחלוקת השלל ובחלוקת הזכויות והחובות במסגרת החברה נראה בפרק "האיזון החברתי".
האיזון החברתי:
האיזון החברתי הוא הבסיס הגדול, עליו נשען האסלאם בבניית הצדק החברתי. האיזון החברתי בא לידי ביטוי בשלטון ובדרכו, באופי החקיקה ובסיפוק הביטחון והפרנסה.
האסלאם מקיים את האיזון על מספר עקרונות יסודיים הנחשבים לשורשי תפיסתו הכלכלית:
עקרון ראשון: שלא יהיה הכסף משומש ע"י העשירים ולא העניים - בעקרון זה מניחים את הבסיס לחלוקת הרכוש באומה האסלאמית. המדינה המוסלמית השולטת עפ"י עקרונות השריעה מתבקשת ליישם עקרון זה בכל זמן וכמתבקש מהמצב הכלכלי. עקרון זה מגביל את עקרון זכות הקנין הפרטי והופך אותו כפוף תמידית לשלטון המדינה המוסלמית,
בחלוקה מחדש של הרכוש הציבורי עפ"י הנחיצות. יחד עם פיקוח זה על הקניין הפרטי, עדיין יש מקום לרכוש פרטי במדינה האסלאמית.
עקרון שני: עקרון האינטרסים הכלליים - לגבי אינטרסים אלו אין טקסט מיוחד. המדינה המוסלמית הפועלת עפ"י השריעה פועלת עפ"י עקרון זה שמשמעותו שאין המדינה לוקחת כסף מאזרחיה בצורת מס או נוגסת ברווחיהם.
אוצר המדינה אינו מחייב את האזרח להוציא כסף על האינטרסים הציבוריים של המוסלמים. בצל עקרון זה תשליט המדינה את האיזון הכלכלי, לא בדרך המס אלא בלקיחה בכוח חלקים מהקנין הפרטי - עפ"י הצורך, מבלי להזניח את הבסיס היסודי במדינה האסלאמית - סיפוק האינטרסים הכללים של החברה.
עקרון שלישי: עקרון חסימת האמצעים - הכוונה היא שאמצעי אסור הוא אסור, ואמצעי שהוא חובה - הוא חובה. השחיתות אסורה ויום השישי חובה, העבודה לקראת יום שישי חובה והפסקת המכירה בגלל יום שישי גם היא מצווה, והעליה לרגל גם היא מצווה... הרעיון שב'חסימת אמצעים' הוא בתפיסה של תוצאות הפעולות. אם פעולות האדם
מכוונת להשגת אינטרסים ומטרות של בני האדם, הרי שדרוש לבצע פעולות אלו. ואם הפעולות לא משרתות את הבקשות ומביאות לשחיתות הרי שהם אסורות ויש לנקוט בכל האמצעים לאסור אותן.
החשוב בתחום האיזון החברתי הוא שאי איזון בחלוקת הרכוש מביא לשחיתות חברתית ולשנאה בין הפרטים והחברות ואי רצון מצד האזרחים המקופחים להגן על המדינה בשעת הצורך. כך נמצא ביד המדינה המוסלמית עקרון אחר עקרון, להתערבות בגבולות הסדר האסלאמי הכללי, באופן שימנע רע ויגשים את הטוב.
עקרון רביעי: עקרון איסור הריבית - האסלאם מכבד את הרווח אך מתכחש לריבית. כשאין מאמץ פיזי של האדם - אין רווח, וכשיש מאמץ פיזי הרי שהרווח עולה בהתאם. הריבית לעומת זאת קבועה, אפילו ולא יהיה רווח למאמץ הפיזי. ואם רוצה בעל הכסף להרוויח, שינסה לעשות זאת בכספו, כך או שירויח או שיפסיד. ואם ישתף בכספו את בעל
המאמץ הפיזי הרי שיתחלקו שניהם ברווח או בהפסד. וזהו הצדק המוחלט. וזהו עקרון יסודי באסלאם, הקובע שאסור להכפיל את הכסף מעצמו (ללא שום מאמץ פיזי מצד בעל הכסף) כמו שקורה כעת במדינות הקפיטליסטיות. עקרון זה אוסר הגדלת נכסים על חשבון המצוקה של פרטים או חברות לכסף, ובכך מונע את אחת הסיבות המרכזיות
לאימפריאליזם, ולמלחמות בין מדינות. יש לתת לפועל כפי שמגיע לו בתחום היצור ויש למנוע כל מצב שבו יקבלו 'העצלנים' גמול כספי שאינם ראויים לו, כפי שקורה בעולם הג'אהילי (הכוונה לעולם המערבי) ע"י השקעת כספם בבנקים או בבורסה, וקבלת ריבית אסורה והכפלת רכושם ללא כל מאמץ פיזי. כך מחמיצים את האיזון הכלכלי.
עקרון חמישי: עקרון איסור המונופול - המונופול כולל את כל החוזים המעניקים פריבילגיות כלכליות וכוח לבעליו. המונופול על נתח מסוים בשוק אינו מביא ליעילות ולא לדייקנות ולא להטבת השירות ונתינתו די הצורך, כפי שמנסים להציג זאת בעלי המונופול, אלא שכוח זה משרת תמיד את השוק ונוגד את האינטרסים של הצרכנים
והחברה. בעל המונופול מנצל את צורך האנשים לסחורות ולוקח מהם ריבית על כך. בנוסף, מביא המונופול למתן שוחד לבעלי השליטה ולמפקחים על הסחורות. לעיתים, מחביא בעל הסחורה שיש עליה מונופול, את הסחורה בזמנים בהם זקוקים לה יותר מכל.
מצב זה מערער את האיזון בחברה, משום שלחלק קטן בחברה יש כוח שאינו שווה לכוח שיש בידי האחרים, ויתקלקל האיזון הכלכלי משום שהמונופול הוא אמצעי לריבוי הרכוש.
עקרון שישי: עקרון שותפות ברווחים הכלליים - הוא מה שנקרא בימינו "הלאמת ההכנסות הציבוריות", כמו בשותפות במים ובחשמל ובמרעה, אשר החד'ית מתאר אותם כרווחים כלליים וצרכי החיים, שחייבים להישאר משותפים ואסור שיהיו מוגבלים לקניין אחד. אין ספק שעניין השיתוף ברכוש וברווחים הכלליים, מביא לאיזון הכלכלי בחברה,
משום שרווחים אלו מהווים את החלק הגדול מהרכוש הציבורי, שבמדינות מערביות שולטים עליו חברות פרטיות.
בעקרון זה אין הכוונה להלאים את כל הגופים והמקורות במדינה ולהרוס את המגזר הפרטי שהוא בסיס הסדר החברתי באסלאם. האסלאם יודע לטפל בשפע הדרישות של בעלי העסקים הפרטיים ומשחרר אותם מן העבדות למדינה או לחברה.
עקרון שביעי: עקרון איסור הבזבוז וחיי המותרות - האסלאם אינו אוהב לאסור ולמנוע מן האנשים הנאות, אדרבא הוא קורא להם ליהנות מן הדברים הטובים, ומגנה את איסורם אך יחד עם זאת מגנה את חיי המותרות משום שאין הם מאותם דברים טובים. חיי המותרות מגונים באסלאם, משום שהם מביאים להתמוטטות ורפיון בבניית הפרט והאומה,
ומקלקלים את הפרט והחברה. ו'המפונקים' (במותרות). עפ"י ההיסטוריה הם הסיבה להרס החברות והעמים, משום שהמותרות באומה הם על חשבון מניעת המותרות מקבוצה גדולה באומה ועל חשבון צרכי האומה, דבר המביא לשנאה בין הנפשות ולמלחמות פנימיות וחיצוניות. וכאשר ימצא הכסף בידי 'המפונקים' (בעלי המותרות), הוא יהרוס את החברה
מיסודותיה. ועקרון 'חסימת האמצעים' נכנס כאן, ומצווה על המדינה המוסלמית שתיקח את האמצעי המסוכן מידי המשחקים באש.
עפ"י עקרון 'חסימת האמצעים' יש לאסור את האמצעי אם הוא מביא לתוצאה אסורה אפילו והאמצעי עצמו אינו אסור.
עקרון שמיני: עקרון איסור הגניזה - "ואלו אשר יגנזו את הכסף והזהב ולא יוציאו אותם בדרך אללה, בשרם יהיה בסבל..." (מתוך אלתובה 35-34).
זה אשר מנע מהכסף להשתתף במחזור הכספים הכללי (מסחר) ונמנע מלהוציא כסף בדרך אללה או עפ"י הצרכים והאינטרסים שקובעת מילתו של אללה, הרי שהוא מקלקל את האיזון הכספי, המסחרי והכלכלי.
מכיוון שכך, אין שאלת הגניזה, שאלה אישית או פרטית שמשאירים אותה לשיקולו של האדם שיתן את הדין עליה ביום הדין, אלא זוהי שאלה חוקתית, הדורשת מן המדינה המוסלמית לטפל בנושא ע"י תחיקה והודאה לפועל. ואם הייתה גניזה זו בשל קמצנות או מתוך שנאה להוציא את הכסף בדרך אללה - לכל מקרים אלו ישנה התייחסות בקוראן.
ביום הדין יאמרו חלק מה'מפונקים' שהם נתנו 'זכאת' בחייהם, כאילו שה'זכאת' היא הדבר היחיד שצריך לעשות עם הכסף, ושאין חטא בגניזה.
בענין הגניזה ישנו חד'ית ברור המצהיר את גבולות הגניזה, מה מותר לגניזה ומה אסור.
עקרון תשיעי: עקרון "מאיפה יש לך את זה?" - זכות הקנין הפרטי, אינה פטורה לגמרי מכל הגבלה, כפי שנדמה לחלק מן הבורים המפונקים. הקנין הפרטי מותר רק מתוך סיבות נכונות ותקינות. אסור שזכות הקנין הפרטי תעמוד בניגוד לעקרונות האסלאם הכלליים בנושאים כספיים, ולא יתכן שהקנין הפרטי יתקיים בזכות גזילה, עושק,
גניבה, ריבית או מונופול.
זכות המדינה המוסלמית הפועלת עפ"י שריעת אללה, לבדוק את סיבות רכישת הקניין ולהחליט האם הרכישה חוקית או לא. אם הרכישה חוקית, הקניין בטוח לבעליו יחד עם ההגבלות שתיארנו קודם. אם הרכישה אינה חוקית, הרי שהאסלאם לא יכיר בקיומה מן ההתחלה, ולא יעניק לה זכויות אחזקה וחסינות כפי שמגיע לרכישה חוקית. זו דרכו של
האסלאם. מתיר את זכות הקניין הפרטי כדי לספק את נטייתו הטבעית של האדם לצבור רכוש פרטי.
וכך לכל פרט יש פרנסה ורווחים עצמאיים המשחררים אותו מן העבדות למדינה ולחברה, ומאפשר האסלאם לפרט להיות ה"שומר" על שריעת אללה ולגנות את השחיתות ללא פחד שמא השלטון יפגע בפרנסתו. מצד שני, יקבע האסלאם את ההגבלות והסייגים בזכות הקנין הפרטי וכך לא יפגע בפרנסה של אף אחד. אח"כ יקבע האסלאם את זכויותיה של
החברה על קנין פרטי זה, בהתאם לאינטרסים הכלליים של החברה. כך בעצם מהווה האסלאם מעין "מתווך" בין האסכולות הקיצוניות, האחת היא האסכולה למען הפרט והשניה האסכולה למען החברה. האסלאם שומר על הפרט שיוכל לספק את קיומו ואישיותו וכבודו וחירותו. ושומר על החברה ואינטרסיה ושאלת החלוקה בה.
עקרון עשירי: עקרון הזכאת - זהו העיקרון שמנסים הקפיטליסטים והסוציאליסטים והנוצרים, להבליטו כאילו הוא קיים אצלם. ויש לגלות את האמת לאנשים שידעו שמרמים אותם.
הזכאת היא מצווה שלוקחת באופן קבוע מה ששווה 6-5 אחוז מהרכוש, כל שנה. בעלי הדעה הקדומה והמערימים, מנסים תמיד לצייר תמונה מזויפת לפעולת הזכאת: עשיר יתרום, ועני יקח ויודה, פנים מול פנים, ישירות בין פרט לפרט. מאין הגיעו לתמונה כזאת מזויפת??
אם תצווה המדינה לשלם מס חינוך, הרי שמס זה ילך למטרות לימודיות טהורות, כדי לממן את התלמידים, ספריהם וכו'... האם נאמר שהסדר זה של "קבצנות" יקל בכבוד המורים והתלמידים, משום שאלו כספים שנלקחו מכספי העשירים למען ענייני העניים?! אם חוקקה המדינה חוק הגובה 5 או 6 אחוז מכל מרכושו של כל אדם, למען הצבא
וחימושו, האם נאמר שכבודו של הצבא מושפל בגלל שהמדינה לקחה כסף עבורו, מכספי העשירים??
הזכאת, מעבר לזה שהיא עבודת הבורא, היא באספקט הכספי, מס ככל המיסים, שגובה המדינה ואח"כ מחלקת אותם עפ"י הצורך, גובה הכל ואח"כ מחלקת לחלקים ללא משוא פנים.
הביטחון בחוק:
וכעת נדבר על האמצעי האחרון שכולל האסלאם להגשמת השלום בחברה. כל חברה אנושית חייבת שיהיו בה חוקים שיסדרו את היחסים שבה. והחוק לא ימלא את תפקידו זה בהצלחה אלא אם יבטחו בו הנפשות.
והיציאה נגד החוק מביאה עפ"י רוב ל- 3 פעולות שמתקבצים לתוכם כל הפעולות המשניות: 1) הרגש שהחוק אינו צודק, כי הוא מעדיף את טובתו של פרט או פרטים, על חשבון אחרים אשר מרגישים כך, שהחוק הוא אמצעי שאינו מספק להם תועלת בעבור מאמציהם.
2) הרגשה שרוח החוק אינה מספקת את צרכיה הרגשיים וטובותיה הפיזיים של החברה.
3) ניסיון הפרט להגשים את אישיותו ע"י יציאה נגד החוק משום שהחוק קובע כבלים. וההתנשאות מעל איסורים אלו בסוד או בפרהסיה עוזרת לאדם להגשים את אישיותו ורגשותיו.
באשר לחסרון הראשון והשלישי הרי שהם מתאחדים לחסרון אחד הקיים בכל חוק ארצי בכל חוק אשר מחוקקים בתי הפרלמנט הנבחרים, ובכל חוק שנחקק ע"י שכבת הפועלים השולטת במדינות הקומוניסטיות.
באשר לבתי הפרלמנט הנבחרים, במדינות הקפיטליסטיות הטוענים שהם מעניקים חופש בחירה לעם, הרי שזהו שקר וכזב, וההמונים מרגישים בגודל הזיה זו. הבוחר מבין שאינו חופשי ברצונו ובחייו. ברור שמה שמחוקקים, מחוקקים לטובת ראשי הכספים, ובמצב של שלטון מעמד הפועלים, ברור שמטרת החקיקה כולה היא הריסת "שכבת הבורגנות" כל
זמן ששכבת הפועלים תהיה הרוב. מצב זה קורה במדינות אשר מחוקקות חוקים עפ"י המציאות, ואינן מייבאות עקרונות ממדינות אשר נקראות "אסלאמיות", כך ישאר הפגם ויגדל הפער בין רוח החוק לרוח החברה וההמונים. רק השריעה האסלאמית לבדה טהורה מפגמים אלו ואין דומה לה. בשריעה האסלאמית אין מקום לרגשות פרט או חברה, משום
שהחוק אינו נקבע לטובת פרט או חברה. יחד עם זאת אין זרות בין רוח החקיקה לרוח הפרטים והחברות, והשריעה האסלאמית מספקת את צרכי הנפש האנושית בכל תחום, ואינה נאבקת ברצונות הטבעיים.
שלום העולם
לאור השקפת האסלאם הכללית בנושא הקיום, החיים והאדם אשר פורטו עד כה, נסביר את תוכנית האסלאם בהגשמת השלום הבינלאומי בין בני אדם.
עפ"י השקפת אסלאם חיי האדם מאוחדים כיחידה אחת, האנושות כולה היא אנושות אחידה והדת היא דת אחת והמאמינים הם אומה אחת, והאסלאם היא הצורה הסופית לדת היחידה. המוסלמים חייבים להגשים את השלום, כפי שתיארנו עד כה, במצפון, בבית ובחברה, ואת השוויון החברתי והעזרה ושיתוף הפעולה.
הג'יהאד למען דרך אללה:
דת האסלאם אינה מחנכת את מאמינה לשנאת 'אחרים' בגלל דבקותם באמונה שונה. האסלאם חייב את מאמיניו: להגן על המאמינים אפילו אם לא ילכו אחרי דת האסלאם, לקיים את חופש התעמולה, קביעת שלטון אללה בארץ ודחיפת המתנגדים לשלטון זה (דחיפת אלו הטוענים שזכותם לחוקק חוקים לאנשים כמוהם, ועושים מעצמם אלוהים), וקיום הצדק
הגדול על האדמה.
חיובים אלו דורשים מהמוסלמים להלחם בעריצות ועושק, אם זה עושק של הפרט או עושק החברה או עושק המדינה את אזרחיה. על המוסלמים להלחם להגשמת מילתו של אללה. הג'יהאד למען דרך אללה, היא המלחמה למען הגשמת אדונותו של אללה, כדי שתהיה מילתו של אללה עליונה לא באמצעות שנאת השונים בדתם אלא במתן הזדמנות להם שיעזבו את
אדוניהם העריצים וישליטו את חופש הבחירה ויהנו מן הצדק שקבע אללה.
וזהו ההבדל בין ג'יהאד למען דרך אללה לבין ג'יהאד למען התאוות.
האסלאם קורא למהפכה כוללת שתהיה המהפכה הגדולה לשחרור. מהפכה נגד אלוהות אנשים על אנשים, נגד העושק על כל סוגיו, ונגד הממשלות שמביאות לעושק.
אין מנוס מכך שאנשים יתנגדו לאסלאם, ויתנגדו לו שכבות מסוימות ואף מדינות מסוימות. על האסלאם להתמודד עם התנגדות זו ולחייב את כל המוסלמים לצאת לג'יהאד למען המהפכה האסלאמית ועקרונותיה. לכן השלום העולמי הגדול, אינו בין המדינות בלבד אלא בתוך המדינות. האסלאם לא ישלים עם עושק באף מדינה משום שההשקפה האסלאמית
היא השקפה אלוהית, מקיף אותה "העולם" ונושאה הוא "האדם".
האסלאם אינו מעונין בשלום כוזב עם מדינה שיש בה 'אלוהים אחרים' לאזרחיה מלבד אללה, אשר מונעים ממנה את הצדק המשפטי והצדק החברתי.
אזרחים החיים במדינה זו, לא משנה דתה או צורת שלטונה, הם אנשים בשר ודם שהאומה המוסלמית מחויבת לעזור להם נגד העושק ובעד הצדק.
הג'יהאד למען הגשמת המהפכה העולמית, אינו למען שלטון שליטה וששלל, אלא למען הגשמת השלום על כל צורותיו: שלום המצפון, שלום הבית, החברה והאנושות כולה.
השלום האסלאמי אינו שלום במובן הצר של המילה, להפסיק את ההרג בכל מחיר, הרי זהו "שלום זול". זהו שלום על חשבון האנושות והעקרונות העליוניים לאנושות כפי שרצה אותם אללה לבני האדם, וזהו שלום שאללה מזהיר את המוסלמים מפניו.
כוח האסלאם הוא כוח משחרר באדמה שמטרתו לפורר את יסודות העושק המופנים כלפי בשר ודם ללא הבדל בין מין, צבע, שפה, טריטוריה ודת. זאת משום שהאסלאם רואה את האנושות כמקרה אחת, ובהתאם לכך אף מתנגד לרעיון 'הלאומיות' הצרה אשר חדר מאירופה למדינות ערב.
האסלאם מתמודד מול הכוח העומד לפניו באחת משלושת הדרכים:
- דת האסלאם עצמה שהיא הצורה הסופית לדת אללה.
- ג'זיה, מס המשולם ע"י הד'ימים (בני החסות) והוכחה לקבלת שלטון האסלאם.
- הרג, כלי שמשתמשים בו במצב של אין ברירה.
ואלו שנכנעים בפני האסלאם הם הדי'מים - אלו אשר נתן להם האסלאם את חסותו ובריתו להגן עליהם ולטפל בהם, והם שוים למוסלמים מבחינת זכויות וחובות. ובאשר לג'זיה שלוקחים מהם הרי שזה מקביל למה שלוקחים מהמוסלמים וזה 'הזכאת'. גם מהג'זיה וגם מהזכאת מממנת המדינה את הגנתם והטיפול בהם, ללא הבחנה, ומספקת להם
ביטחונות וערבויות בזמן של זקנה או חולי.
אין האסלאם רוצה להכריח את הלא מוסלמים לשלם 'זכאת' משום שהזכאת הוא דבר אסלאמי מיוחד ומשום שהאסלאם מחויב כלפי עקרון חופש האמונה והדת לכל אדם. כך גם אין האסלאם מעונין להכריח את הד'ימים להתגייס לצבא משום שהמלחמה למען אללה היא פולחן אסלאמי. לכן האסלאם לוקח מהד'ימים מס תחת הכותרת ג'זיה ולא תחת הכותרת
'זכאת', מתוך ציות לעקרון האסלאמי: "אין כפיה בדת". ואם יבחרו לשלם זכאת ולא ג'זיה הרי שזו בחירתם החופשית ויכולים הם לעשות זאת.
מכיוון שכך, אין יותר נבזה ושפל מאשר ליבוי החשדות כלפי האומה האסלאמית, באשמת יחס רע כלפי מיעוטים שאינם מוסלמים. מסע הכפשה זה נתמך ע"י קבוצה של טיפשים מתוך מיעוטים אלו אשר מרגישים שנפשם כבולה באזיקי האסלאם, ולפעמים נתמך ע"י מוסלמים מתוך תועלת חומרית.
רוח הנדיבות האנושית:
ברוח האסלאם יש מן הותרנות והנדיבות האנושית. זוהי נדיבות כלפי כלל האנושות ללא הבדל במין גזע או דת. האסלאם לא ירשה מצב של שלטון אכזרי על פרט או קבוצה.
רוח זו מתאפשרת בגלל קביעת השלום באדמה, טיהור אווירת החיים מקנאות בין בני אדם, ועצירת מלחמות שכל מטרתן היא כיבוש והתרחבות תוך ניצול המדינות הנכבשות. בעקרונות האסלאם מתוארת הרוח האנושית כך: "אנשים אנחנו יצרנו אתכם מזכר ונקבה ועשינו מכם עמים ושבטים כדי שתכירו אלה את אלה (התודעו אלה לאה) ואל תתווכחו עם
אהל אלכתאב (נוצרים/יהודים) מי יותר טוב - ואמרו אמונה במה שהורד אלינו והורד אליכם, ואלוהינו ואלוהיכם הוא אחד..."
מסופר על ג'אבר בן עבד אללה שסיפר שפעם עברה הלוויה וקם הנביא וקמו האנשים שהיו עימו ואמרו לנביא: זוהי הלוויה יהודית. ואמר: זוהי לא נשמה? אם אתם רואים הלויה, קומו!
'הנדיבות האנושית' היא יסוד חשוב ביצירת השלום בעולם, יסוד אשר מפסידות כל התרבויות בעולם כיום. זהו עולם שקורעות אותו, הקנאות הדתית, הקנאות הגזענית והקנאות הרעיונית. קנאויות אלו פוגעות ברוח הנדיבות והצדק, ומביאות לקינאה ותאוות כלכליות ולא כלכליות, ועושות את חיי האנושות לגיהנום במלחמה ולגיהנום בשלום,
ומביאות את האומות למצב של סכנה תמידית ודאגה תמידית וכו'. למה? משום שהאומות היום עוסקות בניצול ברזל, אנרגיה וחשמל, וביצור פצצות גרעיניות ולווינים אך אינן מתעסקות בקמצוץ מיסודות הנדיבות והיכולת האנושית.
היסוד המוסרי במו"מ:
היסוד המוסרי ביחסים בינלאומיים, בשעת שלום ומלחמה, בולט בתפיסה האסלאמית כנדבך נוסף ברוח הנדיבות האסלאמית. אגואיזם של "מדינה" או "מולדת" או "מין" או "שכבה של אנשים", כמטרה מקודשת מעל המוסריות - משחיתה את חיי האנושות והופכת אותם לחיי זאבים ביער ללא ברית וללא שלום. האנושות הייתה עדה, בתקופה אשר שלטה בה
ארופה, למודלים של 'בריתות היער' ו'חוקי זאבים', לחוקי בגידה והפרת הסכמים. כמו כן הייתה האנושות עדה לברבריות בשעת מלחמה, כאשר המעשה הברברי האחרון היה פצצת הירושימה ונגאסקי.
כל עוד רעיון 'קידוש המדינה' או 'קידוש המין' או 'קידוש השכבה' ישלטו בעולם, ולא 'קידוש האנושות', ימשיך הפשע לשלוט בעולם ויחשב הפושע לגיבור גדול והצבוע לפוליטיקאי מצטיין. כך קרה לאורך כל ההיסטוריה האנושית, חוץ מהתקופה שבה שלט האסלאם.
האסלאם, כאמור הוא כוח משחרר מעושק ומעניק חופש אור וכבוד. כאשר האסלאם נתקל ברוח הרשע, עליו להלחם בו ללא כל מטרה אימפריאליסטית או כלכלית. אסור לאסלאם לשכוח ש'טובת האנושות' היא המטרה הראשונה והעליונה, ולא טובת הכובשים ולא טובת המוסלמים.
'ברית' בין מדינות היא דבר מקודש, גם אם היא מביאה לידי פגיעה באינטרסים של המוסלמים, ולידי הפסד, וזאת משום שבצד כל הפסד ירוויח האסלאם את הנשמות והלבבות של האנשים וירוויח את חיזוק העקרונות העליונים והכנסת האנשים בדת אללה.
הגשמת שאיפה פרטית של מדינה אינה מצדיקה הפרת הסכם או ברית, והקוראן אוסר זאת על המוסלמים. גם במצב שבו מוסלמים החיים במדינות לא מוסלמיות, מבקשים זאת על המוסלמים. גם במצב שבו מוסלמים החיים במדינות לא מוסלמיות, מבקשים עזרה מהמדינות המוסלמיות נגד האויבים, אין היתר למדינה המוסלמית להפר הסכם שנחתם קודם
לכן.
האסלאם פועל עפ"י רוח הנדיבות והמוסריות כל עוד המדינה האחרת לא בוגדת בו. במצב של בגידה אין מנוס מגילויי שנאה והשלכת ההסכמים לאש, כי אלוהים לא אוהב בוגדים. הערמה ורמאות במלחמה, מותרים שהרי חייבים להרתיע את האויב. הרמאות המלחמתית היא בתחום המלחמה ולא בתחום השלום.
ברוח זו מתייחס האסלאם למבקשי החסות שנמצאים במצב של חוסר אונים.
האסלאם אינו מבקש לכלות את השונים ממנו אלא מבקש להדריך אותם בדרך הנכונה, ולהביא אותם למקום מבטחים "ואין זו חסות בלבד, כי אם הגנה עד שימצאו את מקומם בביטחון" כך ערב החוק האסלאמי הבינלאומי לביטחון השליחים והצירים שלא יפגעו בשום נסיבות.
ואם תהייה מלחמה, הרי שהיא מלחמת שחרור האנושות מעבדות האדם לאדם ומן העושק בכל תחומי החיים. זוהי מלחמה נקיה מדחפים כלכליים או גזעניים או שכבתיים.
זוהי איננה מלחמה שמנהלים אותה ראשי הכספים הפושעים כדי לעשות רווחים, וזוהי אינה מלחמה המנוהלת ע"י חברות בעלות מונופולין לשם ניצול חומרי גלם טבעיים ואנושיים ופתיחת שווקים למוצריהן, וזוהי אינה מלחמה המנוהלת ע"י בנקים כדי להגשים את רווחיהם המושחתים.
מלחמת האסלאם, היא אינה מלחמה שתשים את תושבי המדינה הכבושה בחומות מפלדה ללא מדע ותרבות, כדי שישארו עיוורים חרשים ואילמים וילכו כצאן לטבח.
האסלאם נעל את דלתות המלחמה לדלת אחת: דלת הג'יהאד למען אללה ודברו.
סוף דבר
כאמור, בעבודה זו אין שום דעה או פרשנות מצידי, כותבת העבודה.
הספר הציג בפנינו תוכנית ברורה וכוללת כיצד תגיע האנושות לשלום העולמי הנכסף.
אדם שיקרא את הספר או לחילופין את העבודה, במנותק מהרקע של הכותב, במנותק מהמציאות המזרח תיכונית, ובמנותק מרוח הקנאות האסלאמית המרחפת ברחבי המזרח התיכון - יתרשם שיש לפנינו סופר מתון, השואף להרמוניה ואהבה בעולם בין כל המינים החברות והדתות. כותב, סבלני כלפי כל השונים ממנו וממה שהוא מייצג, המנסה להסביר
לקורא במילים יפות ובנחת ולא בכפייה ובאיומים, למה כדאי לקורא להצטרף לאומה האסלאמית ולפעול למען קידומה. כל כלל ועקרון הקיימים באסלאם, מוצגים בצורה החיובית ההגיונית והמשכנעת ביותר, כאשר עקרונות החברה המערבית מוצגים כמושחתים ותועים.
הספר מטפח את האגו של המוסלמי האדוק שמרגיש שהוא הדמות החיובית והטובה ביותר שהתכוון אליה אללה.
הסופר לא מדבר על שנאת הזר אלא על רחמים כלפיו, משום שהוא נמצא בדרך הלא נכונה.
הכותב לא מזכיר את דעותיו הפוליטיות או השתייכותו הפוליטית ומנסה להציג את תוכניתו, כתוכנית המנותקת מהפוליטיקה המלוכלכת, כתוכנית - על, אידיאלית ונטולת כל נטייה פוליטית לקבוצה או שכבה מסוימת.
הערות שוליים:
1. עמנואל, סיון, קנאי האסלאם, עם עובד, ת"א, 1994, עמ' 40-33.
2. עקל, ח'דר, האחים המוסלמים/עבודת .M.A, ר"ג, תשמ"ג, עמ' 129.
ביבליוגרפיה
- קוטב, סייד, השלום העולמי והאסלאם, בהוצאת דאר אלשרוק. ביירות, 1974.
- סיון, עמנואל, קנאי האסלאם, עם עובד, ת"א, 1994.
- ח'דר, עקל, האחים המוסלמים: תורתם המדינית מימדים רעיוניים/עבודת .M.A, ר"ג, תשמ"ג.

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "השלום העולמי והאסלם ע"פ ספרו של סייד קוטב", סמינריון אודות "השלום העולמי והאסלם ע"פ ספרו של סייד קוטב" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.

אודות האתר:

יובנק הנו מאגר עבודות אקדמיות לסטודנטים, מאמרים, מחקרים, תזות ,סמינריונים ועבודות גמר הגדול בישראל. כל התקצירים באתר ניתנים לצפיה ללא תשלום. ברשותנו מעל ל-7000 עבודות מוכנות במגוון נושאים.