היישום אינו מחובר לאינטרנט

אתני וחג הפנאתניה

עבודה מס' 023088

מחיר: 312.95 ₪   הוסף לסל

תאור העבודה: עבודה זו מתארת את חג הפנאתניה ונטען כי אופיו הוא דתי. על רקע זאת נעשית השוואה לחגי ישראל, דוגמת חג הביכורים.

5,198 מילים ,9 מקורות

תקציר העבודה:

אתני וחג הפנאתניה

תוכן עניינים: hy3088

מבוא
פרק ראשון: חג הפנאתניה - מהות וטקסים
1.1. אתני כאלת אתונה
1.2.מהותו של חג הפנאתניה
1.3.הטקסים
פרק שני: הPeplos- - הכנתו והגשתו
פרק שלישי: כדי הפנאתניה
סיכום
ביבליוגרפיה

הערת המערכת: העבודה אינה כוללת תמונות הנזכרות בגוף העבודה

מבוא
במיתולוגיה היוונית נחשבת האלה אתני כאלת המלחמה, מלאכת המחשבת והחוכמה
וכן, אלת העיר אתונה. על פי איליאס, היה באתונה היכל המשותף לאתני ולמלך
ארכתאוס ועל פי המסורת, הוא זה שקבע את חג הפנאתניה, שהוא יום הולדתה של
אתני. היכלה של האלה אתני נבנה בידי הטיראנים על האקרופוליס. (פינלי, (100 :1970

חג הפנאתניה נחגג ב28- לחודש הקטומביון (Hektombaion), המוגדר כאמצע אוגוסט.
בזמן הפסטיבל הוקדשה לאלה אתני הכתונת החדשה (Peplos) שנעשתה עבורה
והונחה במקדשה אשר באקרופוליס. כתונת זו הוצגה בפני באי הפנאתניה ולאחר מכן
קופלה בידי הכוהן הגדול והונחה במקדש. ((Mansfield, 1988: 289

לחגיגות הפנאתניה שורשים רבים חברתיים והיסטוריים, כאשר הפסטיבלים היוו גורם
לגידולו והתפתחותו של משק העיר וכן בהתפתחות והגיאות במלאכת המחשבת
הקראמית. מימצאים של מטבעות אתונאיות עם דמות הינשוף, מעידים על מסחר ענף
בין אתונה לערים אחרות ביוון ומושבות שבמערב. (פינלי, (101 :1970
עם זאת, ארצה לטעון כי עיקר חגיגות הפנאתניה היה בעל אופי דתי.
לצרכי הדת גייסו גם את המיתוס וקיטו (Kitto, 1971: 14) אף טוען, כי אתני כלל לא
היתה ממוצא יווני, אלא היתה משוייכת לתרבות הטרום הלנית, אשר הורשה במשך
השנים ליוונים. תרבות זו תרמה נדבכים אחדים לפולחן הדתי של היוונים, כאשר גם
האלה אתני היתה בכללם. אתני היתה בעלת חשיבות רבה ואריסטו (תשנ"ג: 42) מספר
על שפיכות דמים שנגרמה כאשר תטאלוס, אחיו של היפיאס שליט אתונה, מנע מאחותו
של הרמודיוס, אשר נחשק על ידו, לשאת סל בחג הפנאתניה וכתוצאה מכך קשר
הרמודיוס קשר לרצוח את היפיאס, אך נהרג בסופו של דבר.

שפיכות הדמים האמורה, נובעת ביסודה מחשיבותו של החג. גם קדושתם של הזיתים
קשורה לחג זה וניתן לראות התייחסויות שבקדושה גם אצל פיסיסטראטוס, שהקים
לעצמו "נפש" באקרופוליס ונפש זו לא היתה ארמון, אלא מקדש לאלה הבתולה אתני.
(פינלי, 111 :1970) כאמור, שיא הפולחן הינו הבאת המעיל לאלה, כאשר תחילת אריגתו
בזמן פסטיבל הצ'לקיה (Chalkeia) והגשתו בעת חג הפנאתניה, כאשר את ההגשה
עצמה עורך הכוהן הגדול.

כאשר ברצוני לטעון שהחג הינו בעל אופי דתי, ברצוני אף לערוך השוואה בין חג
הפנאתניה היווני, לבין חגי ישראל, כדוגמת חג הביכורים, שנחגגו בבית המקדש וכן,
טקס הכנסת ספר תורה לבית הכנסת. שתי הדוגמאות מהעולם היהודי מציגות טקסיות
דומה, כאשר בחג הביכורים מקבלים הכוהנים את ביכורי הפרי ואילו בהכנסת ספר
תורה לבית הכנסת, גם כן נערכת תהלוכה וכל זאת לאחר שנכתב ספר תורה במשך זמן
ממושך על ידי סופר סת"ם שבכך אומנותו. לא זו בלבד, אלא שאף בדוגמה של ספר
התורה, מוקדש ספר התורה למטרה כלשהי, בין אם מדובר במפעל הנצחה או בתרומה
אידיאולוגית-דתית, כמו שי לבית הכנסת או ספר תורה שאותיותיו "נרכשו" על ידי ילדי
ישראל, כמפעל חב"ד. כוונתי לטעון כי חג הפנאתניה ביסודו הוא טקס דתי, בעל
משמעות חברתית-ציבורית.

מקורות:

כאלת המלאכה היתה נערצת אתני בין בעלי המאלכה באתונה ובעיקר בחוגי הכדרים. עצי הזית של אתונה, אשר נחשבו לרכוש העיר, היו קדושים לאתני והשמן שנעשה מזיתי הקודש, ניתן לאתלטים שהשתתפו בתחרויות ההתעמלות בחגיגות הפנאתניה. (אריסטו, תשנ"ג: 105).
בתחילה היתה זו המדינה שנהגה למכור את הפרי ואם אדם עקר או כרת עץ זית קדוש ונמצא אשם, נדון למוות. (שם)
גם תוקידידס (1959: 81) מציין, כי כשתיסבס הגיע למלוכה, איחד את כל המועצות והקהילות לעיר אחת, היא אתונה. כולם שילמו מיסים לעיר והעיר גדלה במשך הזמן עם השליטים הבאים אחריהם והאתונאים המשיכו לחגוג לכבוד האלה את חג איחודה של העיר.
חג הפנאתניה נחגג ב28- לחודש הקטומביון ((Hektombaion, המוגדר כאמצע אוגוסט. בזמן הפסטיבל הוקדשה לאלה אתני הכתונת החדשה ((Peplos שנעשתה עבורה והונחה במקדשה אשר באקרופוליס. כתונת זו הוצגה בפני באי הפנאתניה ולאחר מכן קופלה בידי הכוהן הגדול והונחה במקדש. (289 :1988 ,(Mansfield
לכבוד הפנאתניה הגדולה הכינו כדים מיוחדים כפרסים לזוכים, כאשר עליהם תמונות מארועי הפנאתניה וכן סמלי האלה אתני כדוגמת הכדים שבתמונה.
בחג הפנאתניה הקריאו את שירי הומרוס, ערכו תהלוכות וכן תחרויות מוזיקה וספורט. הפרסים למנצחים בתחרויות היו כסף וכלי זהב על הנגינה ומגינים לתחרויות רכיבה ונשיאת נשק. אלה שניצחו בתחרויות ההתעמלות ומירוץ הסוסים, קיבלו כדי שמן זית. התהלוכה העיקרית היתה תהלוכתם של אנשי אתונה, אשר היו מביאים מעיל ((Peplos
לאלה וכן היו נושאים נאומים והיו תחרויות של דקלום. (פינלי, 1970: 100; אריסטו, תשנ"ג: 105; 290-291 ,13 :1988 ,(Mansfield
גולת הכותרת של חגיגות הפנאתניה, היתה הכנתו והגשתו של המעיל ((Peplos לאלה. סביב הכנתו של המעיל היה טקס שלם ועל עיבודו ועיצובו הופקדו בידי שתי נשים שכונו Arrhephoroi הנראה, נערות צעירות אשר עסקו בעבודות שירות בתחומי הפולחן הדתי. (,Mansfield 269 :1988) הנשים שעסקו הלכה למעשה בתפירת המעיל נקראו
Ergastinai, שהיו תופרות מומחיות ומלאכת המעיל היתה עיסוקן המרכזי. (שם: 2, 266) מסיבה זו נושא הכנת המעיל, תופס מקום מרכזי בספרו של מאנספילד. (שם: 2-109)
לחגיגות הפנאתניה שורשים רבים חברתיים והיסטוריים, כאשר הפסטיבלים היוו גורם לגידולו והתפתחותו של משק העיר וכן בהתפתחות והגיאות במלאכת המחשבת הקראמית. מימצאים של מטבעות אתונאיות עם דמות הינשוף, מעידים על מסחר ענף בין אתונה לערים אחרות ביוון ומושבות שבמערב. (פינלי, 1970: 101)
עם זאת, ארצה לטעון כי עיקר חגיגות הפנאתניה היה בעל אופי דתי.
לצרכי הדת גייסו גם את המיתוס וקיטו (14 :1971 ,(Kitto אף טוען, כי אתני כלל לא היתה ממוצא יווני, אלא היתה משוייכת לתרבות הטרום הלנית, אשר הורשה במשך השנים ליוונים. תרבות זו תרמה נדבכים אחדים לפולחן הדתי של היוונים, כאשר גם האלה אתני היתה בכללם. אתני היתה בעלת חשיבות רבה ואריסטו (תשנ"ג: 42) מספר על
שפיכות דמים שנגרמה כאשר תטאלוס, אחיו של היפיאס שליט אתונה, מנע מאחותו של הרמודיוס, אשר נחשק על ידו, לשאת סל בחג הפנאתניה וכתוצאה מכך קשר הרמודיוס קשר לרצוח את היפיאס, אך נהרג בסופו של דבר.
שפיכות הדמים האמורה, נובעת ביסודה מחשיבותו של החג. גם קדושתם של הזיתים קשורה לחג זה וניתן לראות התייחסויות שבקדושה גם אצל פיסיסטראטוס, שהקים לעצמו "נפש" באקרופוליס ונפש זו לא היתה ארמון, אלא מקדש לאלה הבתולה אתני. (פינלי, 1970: 111) כאמור, שיא הפולחן הינו הבאת המעיל לאלה, כאשר תחילת אריגתו בזמן
פסטיבל הצ'לקיה ((Chalkeia והגשתו בעת חג הפנאתניה, כאשר את ההגשה עצמה עורך הכוהן הגדול.
כאשר ברצוני לטעון שהחג הינו בעל אופי דתי, ברצוני אף לערוך השוואה בין חג הפנאתניה היווני, לבין חגי ישראל, כדוגמת חג הביכורים, שנחגגו בבית המקדש וכן, טקס הכנסת ספר תורה לבית הכנסת. שתי הדוגמאות מהעולם היהודי מציגות טקסיות דומה, כאשר בחג הביכורים מקבלים הכוהנים את ביכורי הפרי ואילו בהכנסת ספר תורה
לבית הכנסת, גם כן נערכת תהלוכה וכל זאת לאחר שנכתב ספר תורה במשך זמן ממושך על ידי סופר סת"ם שבכך אומנותו. לא זו בלבד, אלא שאף בדוגמה של ספר התורה, מוקדש ספר התורה למטרה כלשהי, בין אם מדובר במפעל הנצחה או בתרומה אידיאולוגית-דתית, כמו שי לבית הכנסת או ספר תורה שאותיותיו "נרכשו" על ידי ילדי ישראל,
כמפעל חב"ד. כוונתי לטעון כי חג הפנאתניה ביסודו הוא טקס דתי, בעל משמעות חברתית-ציבורית.
פרק ראשון: חג הפנאתניה - מהות וטקסים
תפיסתו של קיטו (1971: 14), שאתני כלל לא היתה ממוצא יווני, הינה גישה אחת בתחום המיתוס, אך קיימת גם גישה נוספת לפיה אתני נולדה ללא אם כלל, היישר מראשו של זאוס, אשר חשש כי הילדים שתלד מטיס, אמה של אתני יתגברו עליו ועל כן בלע את מטיס. כאשר הגיעה שעתה ללדת, פתח אחד האלים את ראשו של זאוס ואתני יצאה בקול
תרועה, עטויה בלבוש מלחמה. (107 :1953 ,(Rose אתני מתוארת באמנות כשבדרך כלל היא לבושה בגדי מלחמה ואוחזת בנשק, שכעל כף ידה ניקי, אלת הנצחון בעלת הכנפיים. המיתוס של אתני מספר כי פסלה הגן על העיר טרויה, עד אשר הורחק על ידי אודיסיאוס. משהורחק, נפלה העיר.
1.1. אתני כאלת אתונה
אריסטו (תשנ"ג: 36-37) מספר על פיסיסטראטוס, שהיה דמוקרט קיצוני, שסולק על ידי מגאקלס והוסכם רק לאחר שש שנים כי ישוב, בתנאי שישא את בתו של מגאקלס לאשה. הוא החזירו לאחר שהפיץ שמועה כי אתני היא זו המחזירה את פיסיסטראטוס, וכך הביא אותו במרכבה, כשלידו יושבת אשה בתחפושת אתני, לקול תרועות התושבים. לאתני
מיוחסים כוחות רבים, כמו הסיפור על פיסלה ששמר על טרויה ובעיקר, סיפורים הקושרים אותה לאתונה. הפסל פידיאס מתאר את אתני כשנחש כרוך בעקבה וזאת בהתאם לאמונתם של אנשי אתונה, אשר האמינו כי נחש גדול שומר על היכלה. באתונה אף ראו בה את המקור לחוקי המדינה ולמשטרה, כיוון שזו האלה של העיר אתונה. בעוד שארס נחשב
אל המלחמה הפרועה והאלימה, נחשבת אתני אלת המלחמה החכמה, אשר מסייעת לגיבורים בעצה ובחוכמה. על פי המיתוס יצרה אתני את עץ הזית, הנחשב כתרומה חשובה יותר לאנושות מהסוס שיצר פוסידון.
((Rose, 1953: 68-83
מקדשה של אתני נמצא בצד הצפוני של האקרופוליס. הזהות של המקדש נקבעה על ידי ארכתאוס ובקידמתו של המקדש עצי זית. המקדש מבודד מבניינים אחרים, כשמאנספילד (198 :1988) מפרש זאת כהוכחה למעמד הפולחני של המקום. שם המקדש הינו "המקדש של הפוליס האתונאי", כפי שמובן, שהאלה אתני הביאה לאתונה את החוקים.
המקדש הקלאסי נבנה במקום של המזבח הקדום והתוכנית הארכיטקטונית היחודית, נקבעה על פי צרכי הפולחן והטקס, כאשר סיבות אלו הינחו גם את בוני המקדש המאוחר, לאחר שהפרסים החריבו אותו בשנת 480 לפני הספירה. (שם: 200-201)
1.2. מהותו של חג הפנאתניה
חג הפנאתניה נועד לחגוג את יום הולדתה של האלה אתני. חג זה מוחג מידי שנה בקיץ, ב28- לחודש הקטומביון, שהוא החודש הראשון בשנה האטית. אחת לארבע שנים מוחג ה"פנאתניה-רבתי", שאז נחוג החג בפאר רב יותר. (פינלי, 1970: 110; אריסטו, תשנ"ג: 42) גם לחג הפנאתניה הזוטא, המוחג מדי שנה, ישנה חשיבות ממלכתית באתונה,
שהוא המועד בו בוחרים בהצבעה גלויה את הנבחרים לנהל את ענייני הציבור. (אריסטו, תשנ"ג: 80) רק לפנאתניה רבתי, אחת לארבע שנים כאמור, מופקדים עשרה פקידי משחק מיוחדים ולא פקידי ההקדש הרגילים, אשר נבחרים בגורל. (שם: 95) תפקידיהם של פקידי המשחקים בפנאתניה הינם לארגן את התהלוכה הנערכת אחת לארבע שנים וכן את
תחרויות הנגינה, ההתעמלות ומירוץ הסוסים וכן, התקנה של שלמת אתני, כלומר התקנת המעיל. נבחרים אלה גם מקציבים את השמן לאתלטים, שהוא הפרס למנצח בתחרויות האתלטיקה, הנמסר בכדי חימר לזוכים.
1.3. הטקסים
ב28- בהקטומביון נהרו קבוצות קבוצות מאתונה ומסביבתה לחגיגות והגיעו לשטח שבין האקרופולויס והקרמיקוס. בשיא החגיגות הגיעה למקום הקבוצה המקודשת של הכוהנים וכלי הקודש והתקבלה על ידי השלטון והקהל. בשטח נערכה צעדה שהשתתפו בה כרכרות ואנשי קרב חמושים והופיעו בקרבות ראווה לפני הקהל. מהצד המזרחי הופיעה קבוצת
כלי הקודש והכוהנים, כשמאחוריהם צועדים מביאי הקורבנות ובשטח נערכו צעדות מצפון לדרום וחזרה, כאשר הצועדים מתקרבים לכיוון המזבח. חלק מאלה שהגיעו עם כרכרות, לא באו איתן מביתם, אלא שכרו אותן בקירבת מקום לצורך הארוע. כאשר כל הקרואים תפסו את מקומותיהם, החל הטקס הדתי. (288-291 :1988 ,(Mansfield
הסצינה המרכזית באגף המזרחי לא היתה טקס הפולחן שבתום התערוכה, אלא דווקא ההכנות לטקס. פרנסי הקהילה ערכו הצגה שלמה בשיתוף שתי נערות, בהכנת המקום והכסאות המיועדים לטקס. לאחר מכן, הובא המעיל בסיועו של ילד. המעיל הובא ובתום התהלוכה הושם על פסלה של אתני. כעת הושלמה הכנתו של הטקס הדתי. הכוהן הגדול אחז כעת
בבגד, קיפל אותו פעם לאורכו ופעמיים לרוחבו, כאשר ידו הימנית בקידמת הקפל השלישי וידו השמאלית מאחור, כשעוזרו הצעיר עומד מולו וידיו באויר. (שם: 291-292) מאנספילד (שם) מציע הסבר לפעולות השניים בשתי דרכים. האחת היא שהכוהן הגדול מוריד את הבגד ממרומי הכסא, על ראש העלמה הצעירה שמשמאל על ידי אחיזה של שלושת
הקיפולים, כך שיראו לקהל. מאנספילד מניח שהוא יודע את מידותיו של הבגד. על פי האפשרות השניה, הכוהן הגדול מניח את הבגד על ידו של עוזרו הצעיר, ואם אינטרפרטציה זו אכן נכונה, הרי שהנער המסייע לו חייב ללכת כדי שהמעיל אכן לא ינשור לרצפה. על פי האינטרפרטציה הראשונה אוחז הכוהן בידיו את הגלימה וככל הנראה, הוא
זה שמלביש אותה על פסלה של אתני ואילו על פי האינטרפרטציה השניה, יתכן כי הנער יהיה זה שיביא את הבגד לתוך המקדש. נראית לו יותר האפשרות הראשונה, שהכוהן בעצמו יאחז במעיל. (שם: 292-293) כן מתייחס מאנספילד למינו של הילד ומעריך שבדרך כלל מדובר בבן. הוא מציג גם את דעתו של רוברטסון, אשר מעריך כי יתכן שהסצינה
כולה מאפיינת ילדה צעירה שתעמוד בחזית פיסלה של אתני.
לא רק תהלוכה והבאת הגלימה כלולות בטקסי חג הפנאתניה. מעבר לתהלוכה המרכזית מביאים אנשים פרטיים קורבנות לאלה, מקריאים שירים והדבר הופך למעין פסטיבל רב-תחומי של הפנאי, בו ניתן להעביר את הזמן כמעין יום חג. אריסטו (תשנ"ג: 104-105) מספר על כך שהנבחרים המכהנים בתפקיד של ארגון הפנאתניה, עוסקים בארגון במשך
ארבע שנים, תוך הקפדה על פרטי הפרטים של חוקי המשחקים.
ניתן להבחין במכלול ההתרחשויות של חג הפנאתניה מקבילות הקשורות לדת היהודית, כמו למשל חג מתן תורה, המלווה בטקסים דתיים ובמנהגים כאכילת מאכלי חלב וכמובן, הבאת ביכורים כפי שהיה נהוג בבית המקדש, וחג שמחת תורה, שבו מסיימים את ספר התורה ומתחילים ספר חדש וכן עורכים ריקודים שונים והקפות עם ספרי התורה וחגים
כפורים וכחנוכה, המשלבים את אזכור הנס יחד עם פולחן דתי.
היבט מעניין נוסף המתייחס לטקסים, מופיע בספר על נאומי אריסטידס ((Aristides, 1973. אריסטידס נולד ב26- בנובמבר בשנת 117 לספירה. אביו היה הממונה והכוהן של מקדש זאוס אולימפוס. בהיותו בן 15 חונך במצרים, שהיה בה שלטון הלני ובחר להיות נואם. הוא נהג לשאת נאומים בארועים שונים והפך לנואם מבוקש. נאומיו היו
מגמתיים והיתה להם טכניקה מיוחדת להוכחת טענותיו וכן להגעה למטרתו. נאומיו נותחו בצורה סכמתית וקובצו בארבעה כרכים. (שם: (vii-xxi
נאומו הראשון מתייחס לפנאתניה. הוא שילב בו שירים, התייחסויות מדיניות וגיאוגרפיות, רעיונות על המלחמה, נושאים חברתיים ומסקנות שאליהן הוביל בדרך מתוחכמת לאורך כל הנאום. (שם: 3-5) הוא התייחס בדבריו לאלים, תוך שילוב דרשות המלוות באגדות עם, התייחס ליוונים ולאתונאים, שהיו הראשונים לארגון משחקי ספורט נושאי
פרסים (שם: 37), התייחס לנצחונות של אתונה, שנעשו בעזרת האלים וכן שילב מסרים מוסריים תוך שילוב מוטיבים של שכר ועונש (שם: 53) וכן פרקי היסטוריה שונים. במסה על המלחמה (שם: 229) נשא מסרים לאומיים, כאשר ציין שהעיר נעזרה תמיד על ידי האלים, לא רק בגלל החגיגות, המשחקים והתחרויות, אלא גם בגלל אחדותה.
כשלונותיה נבעו מעצם זה שתושביה פנו כנגד שאר היוונים, כלומר פגעו באחדות הלאומית. הוא מסיים את נאומו בכך שמציין (שם: 275)
כי השיחה הינה מסורתית, בדיוק כפי שהמעיל המוגש לאלה אתני הינו מסורתי ושניהם נוהגים להיות חלק מהתוכנית והבידור של פסטיבל הפנאתניה. יש לכך ערך מוסף, בכך שמראים את הדרך הטובה שיבור לו האדם לפני האלים ובעיקר, שמה השיחה דגש ומזכירה לכולם למי שייכים הן הנאום והן העיר כולה, כלומר לאלים.
נאום זה, שהוזכר בפסקה הקודמת, מזכיר את מנהג הנאומים גם בקהילות יהודיות כסוג של בידור. הנאום, המקובל ביהדות כמדרש, הינו חלק מתוכנית בידור מגמתית, אשר משלבת מדרשים ומעשיות שמגמתם שעשוע ומוסר השכל כאחד. בעת שלטון היוונים רצו פרנסי הקהילות היהודיות למנוע מנתיניהם ללכת למשתאות ולהיפודרומים של היוונים.
על מנת להחזיק את היהודים במושבותיהם, היו נוהגים להביא דרשן. לעיתים היה הדרשן מתוך הקהילה, כמו הרב או דרשן מקצועי ולעיתים, היו מביאים דרשן מבחוץ והלה היה מספר דברים וסותר אותם וסותר את הסתירות ובכך, משעשע את הקהל. סופו של דבר, שהיה מגיע לעיקר מטרתה של הדרשה וכפואנטה הציב כגולת הכותרת את מוסר ההשכל,
שחפץ לתת בדרשתו. הבהרה זו באה כדי להציג את הנאום כחלק מהמסורת של הפנאתניה וכתוכנית בידור בעלת ערך מוסף ואף דתי במידה רבה, מאחר וקשר את כל הקשרים בין החלקים השונים של נאומו לעניין הדתי ולאלים.
שילוב זה של פולחן דתי עם חגיגות שאינן דתיות מיסודן, כמו הריקודים בשמחת תורה וההתחפשות בפורים, אלא שיש להן מבוא בעניין הדתי, מזוהות גם בחג הפנאתניה, אשר הופך במידה רבה לשילוב של טקסים ופולחן דתיים, שאליהם נלווים ארועים שונים, אשר נבנו מתוך המסורת, הספרות והשירה והתווספו למארג הכולל של החג ובכללם,
אותן צעדות, ההידור שבכרכרות, שילוב ילדים במהלך טקס הבאת המעיל לאתני, כפי שנעשה הדבר בחגים שונים, בהם הילד קורא "מה נשתנה" בפסח, או שעושים הקפות לכל הנערים בשמחת תורה וכו'. גם פרק זה מראה את המוטיבים הדתיים האופפים את חג הפנאתניה.
פרק שני: הPeplos- - הכנתו והגשתו
כפי שכבר עמדתי על המוטיבים הדתיים שבחג הפנאתניה, הרי שהבאת המעיל המיוחד לאלה אתני, מאופיין עוד יותר במוטיבים אלה. לפני שאפנה לפירוט הנוגע להכנת הבגד ולהגשתו, ברצוני להזכיר את הכנת בגדיו של הכוהן הגדול, על פי המתואר בתורה (שמות, כ"ח) ואת ההוראות המדוקדקות לארון הברית, הכפורת והפרוכת (שמות, כ"ה-
כ"ז). כן ניתן לציין את קדושתו של שמן הזית בנוגע למשכן (שמות, כ"ז: 20-21).
גם עבור אנשי אתונה היה קשר בין עבודת הטקסטיל והדת. עד למהפכה התעשייתית בילתה האשה את רוב זמנה מאז שהתחתנה, בתפירת המלבושים לבני הבית. כסונופון מדווח על כך שמאז מלאו לנערה ארבע-עשרה שנה, לא ידעה דבר בעולם מלבד לעבד את הצמר ובכך סייעה לפרנסת המשפחה. גם הומרוס מתאר ב"איליאדה" את פעולותיה של האשה בתחום
עיבוד הצמר והתפירה. ואכן, מרבית שעותיה של האשה במשך היום, הוקדשו לעבודות הטקסטיל והאוכל. כך גם ניתן לראות כיצד נשים הכינו מנחות לאלים, אשר תמיד הכילו אוכל ובגדים. מעילה של אתני נתפר על ידי נשים צעירות, שנבחרו מהמעמדות העליונים של משפחות אתונה. הדבר התאים באופן מיוחד שנשות אתנה תתפורנה בגדים לאלים,
מאחר שאתני, שהיתה אלת התעשיה ומלאכת המחשבת, היה מגע אלוהי בעצם פעולת התפירה. בין האלים של אולימפיה, היתה אתני אלת
המלאכה, אך כיוון שהיא עצמה היתה נקבה, הרי שהיתה מעין פטרונית של עבודת הנשים. על פי המסורת היוונית נצטוו האלים, על ידי זאוס, להיות אחראים לתחומים הספציפיים עליהם היו ממונים. אתני מונתה ללמד את הבנות לתפור מערכות לבוש ועל כך אנו למדים מסיפוריו של הסיודוס, אשר גם מתאר את הצורך של אתני במלבושים.
בדבריו הוא מציין כי אתני, האלה בעלת עיני הינשוף, תלבש חלוק ותקשט עצמה במלבושים זוהרים, מראשה ועד ידיה ולכל אורך גופה, במעטפת נפלאה. (104-105 :1992 ,(Barber in: Neils
בגדים ולבוש הוקדשו באופן תדיר במקדשים היווניים ומנחות אלה הופיעו במקדשים בשכיחות גבוהה. יתרה מזאת, באקרופוליס, בביתה של אתני, נמצאו מספר מלבושים ובגדים שהוקדשו לאלה וכן, נמצאו ציורים ורישומים על כדים, שהראו תצוגת תפירה. מאז שהתפירה הפכה להיות נחלתן של הנשים, הוקדשו מלבושים אלה בעיקר על ידי נשים.
עבודות הטקסטיל היוו עבור הנשים והאלים כאחד סמל למעמד והאתונאיות יצרו בגדים בכלל, אך במיוחד השקיעו את זמנן בהידורם של מעילי הצמר, הניתנים לאתני ומכונים Peplos (שם: 106)
תהליך הכנת הPeplos- לפנאתניה, החל בעת פסטיבל הצ'לקיה ((Chalkeia. הצ'לקיה היה פסטיבל שהאתונאים חגגו, כשחלקם קראו לו אתניה ואחרים קראו לו פנדמוס, כלומר של כלל האנשים. לעומת אלה שכינו את החג אתניה, על שום היותו באתונה וכיוון שהיה מכוון גם לאלה אתני, שהיא אלת העיר, הרי שאלה שכינו אותו פנדמוס, התייחסו
לכך שהחג עשוי להיות מוחג על ידי כל אחד. (:1988 ,Mansfield 263)
פעולת ההכנה של המעיל נעשתה על ידי שתי נערות צעירות, שכונו Arrhephoroi וכן על ידי נשים מנוסות בתחום התפירה, שכונו Ergastinai. המעיל היה נתפר ומכוסה בעיטורים יצוגיים מהמלחמה בין האלים לכוחות הרשע והיה מובא לאקרופוליס בפנאתניה הגדולה, אשר התקיימה אחת לארבע שנים. כאשר המעיל היה מוכן, נתלה על פסל האלה
העשוי מעץ זית, במקדשה של אתני, על ידי המשפחה המורחבת של הכוהנים. (שם: 2)
בין התופרות המומחיות של המעיל היו לא רק נערות, אלא גם נשים נשואות, אשר נטלו חלק בתפירה, כדי שמלאכת המעיל תהא משותפת לכל.
טקס תחילת התפירה היה חגיגי, כאשר ארבע נערות המוגדרות בנות "הגיל הטוב", שגילן נע בין שבע לאחת-עשרה, נבחרו ושתיים מהן נלקחו על ידי הארכון בזילאוס (הכוהן הגדול) והן אלו שהחלו בתפירת המעיל ובשאר הפעולות הקשורות בו. תחילת התפירה היתה פעולה דתית, אשר על השגחתה היו אמונים הכוהנים. (שם: 2-3)
אחת לארבע שנים היתה מופיעה אניית הפנאתניה ושטה סביב העיר בהכנות לפנאתניה ומכריזה על המעיל. (שם: 3) יצורו של המעיל נעשה על ידי נשים מקצועיות לאחר שתחילתו נעשתה בידי נערות צעירות, במהלך פסטיבל הצ'לקיה. מידותיו של המעיל היו בין ארבעה לשמונה מטר מרובע [כשהוא פרוש] והותאם לפסלה של אתני וליכולת לקחתו
באניית הפנאתניה. כאשר נפרש הבד על הרצפה בשטח, היה שטחו נע בין שישה-עשר לשישים וארבעה מטרים, כלומר ריבועו של הבד, שהיה ריבוע בגודל מינימאלי של ארבעה על ארבעה מטר ובגודל מקסימאלי של שמונה על שמונה מטר. (שם: 4-9)
הPeplos- היה הכותרת לתערובת האגדות והסיפורים העממיים באוסף הפסיאודו-אריסטוטלי ונעגן במסורת בין 250 ל150- לפני הספירה.
תמציתם של סיפורים אלה שימשה גם את המסורת הדתית, באשר לחתונתם של זאוס וכתוני, שם מסופר על לבוש גדול ויפה שנתפר עבור זאוס ובתוכו כדור הארץ. (שם: 9-10)
בשנים מוקדמות יותר, במאות ה5- וה6- לפני הספירה, שימש המעיל הניתן לאתני גם כמזכרת לנצחונות האתונאיים במלחמות עם הפרסים.
באותן שנים, ברבע הראשון של המאה ה5- לפנה"ס, נחגגו ככל הנראה חגיגות הפנאתניה הגדולה מיד לאחר תבוסות הפרסים בשנים 473-474 או ב469- לפנה"ס. גם הספינה המוצגת באותה שנים במקום בו מוצג המעיל, מצביעה על כוחם הימי של האתונאים בקרב על סלאמיס. עד 440 לפנה"ס עמד מקדשה של אתני באקרופוליס כשהוא חרב והקישוטים
שהיו על המעיל שהוקדש לאתני, היו אופייניים ליחס לאוייבי האתונאים.
(שם: 52-53)
מבחינת התקופה, הוקדש המעיל לאלה אתני אחת לארבע שנים, כפי שהוזכר. המעיל נתפר באופן מקצועי. האתלטים וכן עשירי אתונה, מימנו את עלותו. הקונסול, שהיה מושל העיר, בחר את האומנים שיקשטו את המעיל ופיקח על ייצורו, עד להקדשתו ותלייתו בהפרתנון, או במקדשה של אתני, באקרופוליס. לאחר שיחרורה של אתונה וחידוש
הדמוקרטיה בשנים 307-6 לפנה"ס, בחרו האתונאים באומנים שיעטרו את המעיל בדמויותיהם של זאוס ואתני ובפנאתניה של 306-5 לפנה"ס לערך, נקרע המעיל במרכזו. המסורת טוענת כי המעיל נקרע במרכזו, כיוון שנעשה בידי אנשים בעלי כוחות אלוהיים. לאחר שנקרע המעיל יתכן שנלקחה העבודה מדמטריוס ואנטיגונוס, שטיפלו במעיל ולקראת
חגיגת הפנאתניה הבאה, שנערכה ב302-1- לפני הספירה כנראה שנגרע מקומם ואם לא, הרי שלבטח קרא הדבר לאחר נפילת הממשלה ב301- לפני הספירה. (שם: 53-56)
האמור לעיל, מבהיר את החשיבות העצומה שהיתה למעיל הPeplos- בחגיגות הפנאתניה הגדולה, שנערכו אחת לארבע שנים. מעבר לקדושה שהיתה על פי המסורת בתפירה, כאשר הקדושה נבעה מהשגחתה הפרטית של אתני על מאלכה זו, הרי שהטקסים שנערכו, תוך עיבודו של הבד, תפירתו ועיטורו, נעשו בפיקוחם של הכוהנים ומנהיגי העיר-מדינה.
מעמדו של המעיל נגע לימי שלום וימי מלחמה, כאשר ראו בו סמל לנצחונות ותקווה בימי תבוסה.
המעיל המדובר, המכונה Peplos, הינו יריעת בד ריבועית, התופסת שטח, כפי שפירטתי שישה-עשר עד שישים וארבעה מ"ר. לא ידועה המידה המדוייקת של המעיל, אך אורך הצלע של הריבוע נע בין ארבעה לשמונה מטר, כאשר ההבדל הרגיל והמקובל ברוחב, הינו בין שניים לשלושה מטר. עיטורי המעיל מבוססים על סיפורים, אגדות ונצחונות
צבאיים, אך הקומפוזיציה הראשונית, קרוב לוודאי שמבוססת על נושאים דתיים, אך למרות זאת אין עשייתו של המעיל שמרנית לחלוטין וקיימים בו חידושים אמנותיים וכן בתכנים המהווים מבוא להתרחשויות בעתיד.
(שם: 58) הנושאים נלקחו על פי רוב מנצחונותיה של אתני, שהיתה אלת המלחמה, אך כאמור, מדובר בנצחונות אינטליגנטיים ולא בהתלהמות פראית. (שם: 61) אתני מוצגת בנצחונותיה על אוייבים פרטיים, בקרבות ובמאבקים נפרדים וכן במעמדים נפרדים. על פי רוב, אתני מגיעה במרכבה, תוך סימול הנצחונות על כוחות הרוע, ואלה רקומים
על המעיל, כמתואר אצל אוריפידס. על פי רוב אתני מוכתרת על ידי נחש מעופף, אך בציורים מאוחרים, מאמצע המאה ה2- לפנה"ס, נראית אתני עם זאוס בפרגמון. מול אתני, זאוס ושאר האלים, נראים אוייביהם מכוערים ודחויים. (שם: 61-64)
ברבר (111 :1992 ,(Barber in: Neils מציין גם כן, כי המעיל שהוקדש לאתני היה מעוטר בדמויות של אתני, זאוס, האוייבים, סוסים, מרכבות מלחמה וכו'. עוד היא מציינת, כי סוג התפירה נלקח בכל תקופה מהמצאי הקיים. כיוון שהמהפכה התעשייתית שהולידה את הנול החלה, הרי שהיה קל יותר להכין את הבד למעיל, אלא שעיצובן של
הדמויות, אשר כל אחת מהן היתה יחודית, היה צריך להיעשות בזהירות ועל כן בוצע ביד.
דרך הכנת המעיל היתה מקובלת בכלל באתונה ואף נלבשה, כפי שניתן לראות בתמונה, באופן תדיר. יחודיותו של המעיל אשר הוקדש לאתני בפנאתניה, היתה בהיבט ההקדשי והדתי שלו. אוריפידס מציין את העובדה כי אף את הצורך בסיפורים הרבים מהמקדש, את הצורך להקדיש את הבד במיוחד למטרה זו ואף את הצבעים, אשר מציירים בהם על הבד,
גם כן יש להקדיש. לאור מעמדו המיוחד של המעיל הפנאתניה, רצו רבות מנשות אתונה להיות מעורבות בתפירתו. מתחילה היה ויכוח האם גברים או נשים יתפרו את המעיל, ומביא ברבר (שם: 113) את מסקנותיו של מאנספילד, הטוען כי בעצם היו שני מעילים שניתנו לאלה אתני. האחד נעשה מידי שנה, על פי מיטב המסורת הדתית, על ידי הנשים
והאחר נעשה אחת לארבע שנים על ידי הגברים. עוד מציין מאנספילד, על פי ברבר (שם) כי שונה היה מעיל הנשים ממעיל הגברים, הן בתקופת הכנתו, במידותיו, במטרותיו ובכוונה המיוחדת שנעשה בה. הפתרון לגבי הנשים אשר רצו לעסוק במלאכת המעיל, היה בדרך של הגרלה.
עם זאת, טוען ברבר, כי ניתן לעמוד על ההיבטים הדתיים במעיל שנעשה על ידי הנשים, כאשר אנו יודעים כי בניגוד למעיל שנעשה על ידי הגברים, נארג מעיל זה בנול, אך למרות שהאריגה נעשתה בנול, הרי שמסורת התפירה נרכשה מיוון העתיק. בנוסף, היה במעמדה של האלה אתני, אשר קיבלה על עצמה להגן על עבודתן של בנות אתונה,
תוספת קדושה לפעולתן. עם זאת, מספר המונומנטים שיש בהם כדי להראות נשים התופרות בגדים בעלי מעמד של קדושה למען האלים, ספורים. הדוגמאות הישנות ביותר נמצאות משנת 590 לפנה"ס, 490 לפנה"ס וכן 570 לפנה"ס, שם ניתן לראות בעיקר על תמונות שצוירו על כדים, את עבודתן של הנשים על המעיל הקדוש. (שם: 115)
האלה אתני היתה בתקופת הברונזה חלק בלתי נפרד מחייהם של אזרחי אתונה, למרות זאת היה לה יחוד מסויים אצל הנשים, כיוון שהיא היתה פטרונן האלוהי. מסיבה זו הן הירבו להכין לה מתנות ובעיקר את המעילים, תוך שחגגו מדי שנה את יום הולדתה והודו לה על כך שהגנה על אתונה מאוייביה. (שם: 117)
ניתן לראות בהכנת המעיל טקס חברתי-תרבותי-דתי, שהיה נהוג באתונה בתקופת הברונזה. בסיסו של הטקס היה דתי ועצם הכנת המעיל לאלה ותלייתו על פסלה, מזכיר מוטיבים דתיים שמוכרים גם ביהדות ונרכשו מאוחר יותר על ידי הנצרות. ניתן לראות בכך דמיון לכוסו של אליהו הנביא, המונחת בליל הסדר וכן לסנטה קלאוס, המופיע בערב
חג המולד. עצם היותה נעלמת במציאות, לא הפריע לנשות אתונה לראות בה את מי שמגנה עליהן ולאנשי אתונה בכלל, את אלת המלחמה, המסייעת להם בנצחונותיהם. תפיסה זו שנטוותה על ידי אגדות עם וסיפורים מיתולוגיים, מקובלת בקרב עמים רבים, בז'אנרים שונים, כמו אגדות צדיקים ומעשי ניסים, המוכלים בז'אנר של מאגיה וכישוף
בספרות העממית. אצל בני אתונה התפיסה, אשר צמחה על רקע של מיתולוגיה עשירה, שנלקחה חלקה מהתרבות ההלנית הקדומה יותר, וחלקה התפתחה באתונה עצמה, שולבו המנחות הדתיות וכן ההוראות המדוקדקות להכנת המעיל, יחד עם הרצון של הגברים והנשים להיות שותפים בהכנה זו, תוך מציאת פתרון, כפי שמציין מאנספילד, אשר מחלק את
עשיית המעיל המוקדש לאתני בפנאתניה הקטנה על ידי הנשים ובפנאתניה הגדולה על ידי הגברים. ניתן לראות גם את ההתייחסות הדתית, במעורבותם של הכוהנים והעוסקים בקודש בהכנת המעיל וכן את החשיבות התרבותית הכללית שהיתה לכך, בעצם בחירתם של עשרה אנשים, אשר מתפקידם היה לדאוג לארגון הפנאתניה וכן להכנת המעיל.
פרק שלישי: כדי הפנאתניה
החל מתקופתו של הומרוס, באמצע המאה ה8- לפני הספירה, החלו לחרוט כתב על גבי כדי יין. אחת הכתובות הקדומות ביותר ביוונית אומרת שהזוכה בתחרות ריקוד יקבל את כד היין. הפרס היה הכד עצמו ויתכן שהיה מלא ביין. (29 :1992 ,(Neils כדי היין העתיקים ביותר ששרדו, נמצאו בקברים אתונאיים ועליהם ציורי אלים וכן האלה
אתני.
כדים אלה היו מלאים בחלקם בשמן זית, אשר היה מקודש לאלה אתני.
לעיתים היה מעוטר אגרטל יווני בשיר של אחד ממשוררי התקופה. כדים אלה ניתנו כפרס בחג הפנאתניה ויוצרו בכמות מוגבלת לחג הפנאתיה הגדול, שנערך אחת לארבע שנים. (שם)
הכדים שצוירו לחגיגות הפנאתניה המוקדמות, לפני 540 לפני הספירה, צויירו כנראה על ידי צייר האגרטלים לידוס ((Lydos. הכדים היו מעוטרים בדמותה של אתני, הלבושה לבוש קרב, כלוחמת וכן בתמונות מקרבות, כרכרות מלחמה, ואלים. הכדים שניתנו כפרסים במאות ה6- וה5- לפני הספירה, נעשו יותר ויותר מגוונים ואף ציירו עליהם
אריות, שוורים, פנתרים וסוסים. סימלה של אתני, כאשר נחש כרוך מאחוריה, הפך להיות אחד הנושאים היותר נפוצים ופופולאריים על הכדים, שניתנו כפרסים בחג הפנאתניה. (שם: 30-33)
בתקופה מאוחרת יותר חלו התפתחויות בציורים, כאשר הסוסים הדוהרים ותמונות שתיארו את הגברים הלוחמים, פארו את הכדים. כמו כן, נכתב מדי פעם טקסט שהוקדש לספורטאי הזוכה, או שיר בשבח האלה אתני.
(שם: 34-35) חותמה של האלה אתני היה בצורות שונות על מרבית כלי הקרמיקה שהוכנו לכבוד הארוע, כאשר מוטיבים בולטים הינם אתני והמגן; פסלה של אתני, שהופיע גם על צלחות קרמיקה מסוף המאה ה6- לפני הספירה; וכן פסלה של אתני
האוחזת במגן ושתי דמויות מלחמתיות לצדה. (שם: 36-38)
צורתם של הכדים שהוקדשו לפנאתניה היתה שונה מצורת הכדים הרגילים. הכדים הרגילים היו נמוכים, בעלי צוואר צר או מאורכים, אך הכדים שניתנו לפנאתניה, היו גדולים יותר, כשצווארם היה קצר יותר מהמקובל. צורתם של כדי הפנאתניה, הינה עתיקה ובעלת היסטוריה ארוכה ממרבית צורות האגרטלים. צורה זו היתה בשימוש בפסטיבלי
הפנאתניה עד המאה ה2- לספירה. תכולתם של הכדים היתה בממוצע בין 39-38 ליטר ובהתחשב בכך שכל הכדים נעשו בעבודת יד, הרי שדיוקם היחסי היה גבוה. השמן שהיה מוכל בכדים אלה וניתן במשך הזמן כפרס לזוכים בחגיגות הפנאתניה, שקל בערך 80 פאונד.
מרבית כדי הפרס של חג הפנאתניה, היו מסומנים בכתובת אשר הצהירה על מטרת הכד באתונה. הכתובת נצבעה באדום ובמקומות שהיו כתובות אחרות או סימנים אחרים, כנראה שלא היה מדובר בכד שניתן כפרס.
בחגיגות הפנאתניה המוקדמות היה הכתב רשום מימין לשמאל ומאז 530 לפני הספירה, החלו לכתוב משמאל לימין. (שם: 40)
בתקופות מאוחרות יותר ניסו לחקות כדים אלה, כאשר מצד אחד ציירו את האלה אתני או מוטיב הקשור בה ובצד השני כתובת. ניילס (שם: 42-45) מכנה זאת פסיאודו-פנאתנאי. במקור היו סדנאות של אומנים, אשר עסקו בהכנת כדים אלה ונחשבו אומנים בכירים, שהשתכרו בצורה נאה כל השנה. כדי הפנאתניה הפכו מושא לאספנות וכן נמצאו
בבתים רבים, מקדשים, קברים והרחיקו נדוד עד לדרומה של רוסיה. (שם: 48) יחודו של חג הפנאתניה גרם לכך שמחירי הכדים יהיו יקרים, אך מעבר לכך, שימשו הכדים באופן סמלי. (שם: 48-50)
מעבר לכל העניין המסחרי שהיה בכדים, מעבר לאומנות ומעבר לכך שהדבר שימש כפרס לזוכים בתחרויות של חג הפנאתניה, היוו כדים אלה סמל. הם היוו סמל לתקופתה של העיר, לאמונה באתני ובאלים, הם סימלו את המאורעות השונים שפקדו את אתונה ואולי יותר מכל דבר אחר, כתבו את דברי ימי אתונה בציורים אף בכתובות שונות מאותם
ימים. (שם: 50-51)
אם נתייחס לכדים המכילים את השמן המקודש, שניתנו כפרס לזוכים בחג הפנאתניה, הרי שניתן בנקל להיזכר גם בשמן הזית אשר שימש בבית המקדש. גם שם היתה קדושה יתרה לשמן שהדליק את אש התמיד וכן שימשו כדי שמן אלה נכסים העוברים לסוחר. בנס שארע בחנוכה, כאשר כד השמן הספיק לשמונה ימים, ניתן לראות את חשיבותו. חשיבות
דומה, כאשר מתווספת לכך גם עצם קדושתם של עצי הזית על ידי האלה אתני המואצלת לשמן, אשר ניתן כפרס גבוה במיוחד לזוכים בתחרויות הפנאתניה. חשיבותו של שמן זה וערכו הרב, גרמו לכך שינתן בכדים מעוצבים ומעוטרים, במיוחד לכבוד הארוע וכיוון שהארוע היה אחת לארבע שנים, הרי שמפנאתניה גדולה אחת לשניה התרחשו מאורעות,
כפי שציינתי בפרקים הקודמים, ואלה הונצחו על גבי הכדים.
סיכום
אתני אומצה על ידי אנשי אתונה כאלת העיר. לאתני מייחסים תכונות רבות ושונות ובכללן, תכונות מלחמתיות, חברתיות ופמיניסטיות.
האלה אתני מקובלת כאלת המלחמה, אשר פועלת בתחבולות ולא באלימות, כלומר המלחמה מוכרעת בסופו של דבר באלימות, אלא תוך מינימום קורבנות ומירב הנצחונות. בנוסף לכך, אתני הינה אלת התעשיה, המלאכה ומלאכת המחשבת. דבר נוסף בו האמינו נשות אתונה, הוא שאתני הינה האלה המגנה על עבודת הנשים והיא הפטרון האלוהי שלהן.
חג הפנאתניה נקבע, ככל הנראה, על ידי המלך ארכתאוס, אשר גם בנה את היכלה של האלה אתני באקרופוליס שבאתונה. חג זה נחוג מידי שנה ב28- לחודש הקטומביון, שהוא בערך מחצית אוגוסט, הוא יום הולדתה של האלה אתני. הסיודוס מספר כי האלה אתני נולדה ללא אם, לאחר שזאוס חשש מפני ילדיו העתידים ובלע את אמם, מטיס. אחד
האלים פתח את ראשו ומשם יצאה אתני, כשהגיע זמן לידתה, כשהיא עטויה בבגדי קרב, כפי שנהוג היה לציירה.
מעמדה של אתני, תכונותיה וקדושתה כאלה, הופכים את חג הפנאתניה לחג מרכזי באתונה של תקופת הברונזה, כאשר במהלך החג נערכים טקסים שונים. בכלל הטקסים תחרויות ספורט, הקראת שירים, נאומים, צעדה ומסע כרכרות ועיקר הפסטיבל בהבאת המעיל החדש, הPeplos-, שנתפר במומחיות וברוב טקס, לקראת חג הפנאתניה הגדולה.
המעיל שהוכן והוקדש לאלה, תוך פיקוח הדוק ותוך טקסיות מרשימה, עוטר וצוייר באגדות מתוך המיתוס, כאשר מושם דגש על מוטיבים הירואיים ודתיים ומוצא את מקומו בטקס בו נוטל חלק מרכזי הכוהן הגדול, על גוף פסלה של האלה אתני. גדול המעיל נע בין ששה עשר מ"ר לשישים וארבעה מ"ר.
במהלך התחרויות שנערכות בחג הפנאתניה, זוכים המנצחים בפרסים, כאשר הפרס העיקרי בכל תחרות הוא כד שמן זית, המכיל 80 פאונד וניתן לכל מנצח. שמן הזית הינו מקודש, כיוון שעצי הזית באתונה היו מקודשים לאלה אתני. הכד עצמו מעוטר בעיטורים שונים מהמיתולוגיה היוונית, כאשר ברובם מככבת אתני ולרוב בלבושה
הקרבי. החל מאמצא המאה ה8- לפני הספירה, החל להופיע כתב על קרמיקה באתונה ובכדים שניתנו כפרסים בתקופת הברונזה, הופיעה כתובת המשייכת את הכד לזכייה בתחרות בחג הפנאתניה.
בתחילת עבודתי טענתי, כי בעוד שארועי החג הינם חברתיים וחגיגיים, הרי שיש להם משמעות דתית עמוקה, כפי שניתן למצוא בדת היהודית, אשר גם ההיסטוריה שלה מוכרת לנו בערך באותה תקופה.
קיימות נקודות הקבלה רבות, כמו בעצם הטקסיות שבהכנת הPeplos- ובהכנת בגדיו של הכוהן הגדול. כמו כן, ניתן לראות בעצם הקדשת שמן הזית, התייחסות לנוכחותה של האלה, למרות שמדובר בהיבט מיתולוגי וכמו כן, עצם החגיגה עצמה, המהולה בארועים בידוריים שונים, כמקובל בפורים היהודי, למרות שבנוסף להיבט הבידורי קיים גם
היבט של קדושה ונס.
ניסים, מאגיה ודמוניזציה, קיימים במיתולוגיה היוונית ומופיעים אף באגדות עם שונות ומרובות בקרב היהודים. סיפורים אלה נובעים ממסורות בנות שנים רבות ומסיפורים המועברים מדור לדור. סיפורים ואגדות אלה, מסייעים לבנות ולהשריש את התרבות ודומים בתרבויות שונות. עם זאת, ניתן לראות דמיון בעצם הסיפורים, בין התפיסה
המיתולוגית היוונית למסורת היהודית, וכבר הזכרתי את הכוס שמחכה לאליהו הנביא וכן אזכיר את אמונתם של היהודים במשך הדורות למלך המשיח. אמונה זו לא פגה עד היום הזה. התייחסות לדמות לא ברורה ולא ידועה וכן לכוחות שונים, כפי שמקובל בקבלה, ניתן למצוא גם באמונות של היוונים, כפי שמתייחסות לאלה אתני ולחג
הפנאתניה.
דבר נוסף שברצוני להזכיר הינו הדרשן, הבא באורח מסורתי לשאת דרשן בחג הפנאתניה ומוסר השכל בצידה. בסיום הדרשה מזכיר הדרשן, אריסטידס, כי הדרשה כמוה כמעיל המובא לאלה, הרי הם קישוט לחג הפנאתניה, אך יש בו גם משמעויות דתיות שכדאי להם תמיד לזכור מחדש. סגנון זה של דרשה דומה מאוד לסגנון הדרשני המקובל בקרב עדות
ישראל, כפי שציינתי את הדרשות שהיו נהוגות בקרב הקהילות היהודיות, כדי שבני הקהילה לא יתפתו ללכת לארועי היוונים.
כל האמור לעיל, מראה נקודות דמיון בין טקסיה של הדת היהודית ובין טקסי חג הפנאתניה. מסיבות אלו, אני סבורה כי מדובר בחג דתי ואף אנסה להעלות השערה, שהיתה השפעה כלשהי של היהודים על היוונים או של היוונים על היהודים, לאור עתיקותם של שני העמים ולאור המנהגים הדומים בשתי התרבויות.
ביבליוגרפיה
אריסטו, (תשנ"ג), מדינת האתונאים, (תרגם: דוד אשרי), הוצ' י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, ירושלים.
פינלי, מ.י., (1970), יוון העתיקה: תקופה הברונזה והתקופה הארכאית, הוצ' דביר, תל-אביב.
תוקידידס, (1959), תולדות מלחמת פילופוניס, (תרם: א.א. הלוי), הוצ' מוסד ביאליק, ירושלים.
Aristides, (1973), Panathenaic Oration and In Defence of Oratory, Vol. I, Harvard University Press, London.
Barber, E.J.W., "The Peplos of Athena", in: Neils, J., (1992), Goddess and Polis: The Panathenaic Festival in Ancient Athens, Princeton University Press, New Jersy.
Kitto, H.D.F., (1971), The Greeks, Penguin Books Harmondsworth, Middlesex.
Mansfield, J.M., (1988), The Robe of Athena and the Panathenaic "Peplos", U.M.I. Dissertation Information Service, Michigan.
Neils, J., (1992), Goddess and Polis: The Panathenaic Festival in Ancient Athens, Princeton University Press, New Jersy.
Rose, H.J., (1953), Handbook of Greek Mythology, Methuen, London.

תגים:

יוונית · טקסים · כדים · אתנה · אתונה · מיתולוגיה · ארכיאולוגיה

עבודות נוספות בנושא:

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "אתני וחג הפנאתניה", סמינריון אודות "אתני וחג הפנאתניה" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.

אודות האתר:

יובנק הנו מאגר עבודות אקדמיות לסטודנטים, מאמרים, מחקרים, תזות ,סמינריונים ועבודות גמר הגדול בישראל. כל התקצירים באתר ניתנים לצפיה ללא תשלום. ברשותנו מעל ל-7000 עבודות מוכנות במגוון נושאים.