|
עבודות [1-9] מתוך 837
:: [עמוד 1 מתוך 93]
|
|
עבור לעמוד: 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10
:: עמוד הבא >>
|
|
| עבודה מס'
66339 |
הוסף לסל
(תוכל תמיד להסיר זאת בעתיד)
|
|
הפרסום לעולי חבר המדינות בישראל- האם פרסום ישראלי מובן ונתפס אצל העולים, 2002.
מהן השפעותיהן של פרסומות בעלות גוון ישראלי\מערבי על דעותיו של הצרכן העולה החדש. |
| 4,830 מילים (כ-15 עמודים), 38 מקורות, 249.95 ₪ |
::
לחץ כאן להצגת / הסתרת תקציר העבודה ::
תקציר העבודה
הפרסום הוא אחד הגורמים המשפיעים ביותר בהתנהגות צרכנים ולכן הוא חייב להיות בעל השפעה מירבית. ישנם מספר רב של משתנים המשפיעים על אפקטיביות הפרסום. אחד מהם הוא הקשר שלו לחברה ולהתנהגות החברתית, כמשפיעים על התנהגות הצרכנים.
Winsted (1997) הגדיר התנהגות צרכנים כהתנהגות המכוונות לסיפוק צרכים ומונעת על ידי המוטיבציה. גבע (1994) מציינת, כי קיים קשר בין תמהיל השיווק לסוגיו לבין רמת מעורבות הלקוחות בעקבותיו, ואם הלקוחות לא מבינים את הפרסומות, הרי יצא שכרו בהפסדו.
תרבות היא צורת ההתנהגות המיוחדת לכל עם ועם, או למעשה לכל קבוצה שיחדה לעצמה תרבות מסוג מסוים. התנהגות תרבותית מסבירה, בין השאר, מה המרכיבים של תרבות אשר יכולים לבוא לידי ביטוי בצורה זו או אחרת בעתיד בכל נושא שהוא, וכמובן גם בפרסום. לכל עם ולכל אומה יש את מנהגיו, תרבותו ומסורתו אותה הוא מכיר ומוקיר שנים רבות. תרבות זו מעוגנת בכללי המוסר החברתיים אותן הוא מכיר, בכללי דת ומסורת עליהם הוא אמון וכן במנהגיהם אשר נשתרשו במשך השנים, ואין איש יודע את מקורן. תרבות זו והתנהגות זו יכולים לבוא לידי ביטוי, הן בטווח הקצר והן בטווח הארוך, בצורה של תרבות אחרת בצורה סובייקטיבית או לכל תרבות בצורה אובייקטיבית (Schmitt, 1998).
מטרת העבודה היא לבחון, מבחינה תיאורית ואמפירית, כיצד מסרים חברתיים ושפה עברית בפרסומות משפיעים על עולים חדשים (במקרה שלנו עולים מרוסיה לשעבר, היום חבר המדינות). ההנחה הבסיסית היא כי אם בפרסומת ישולבו מאפיינים "רוסיים", הם ישפיעו יותר על הקוראים מאשר פרסומות שלא כוללים מאפיינים דומים.
על מנת לבחון הנחות אלו אחלק פרסומות למספר אנשים ואבחן את מידת זכירתם ומידת התרשמותם מהמודעה.
תוכן עניינים:
1. מבוא
1.1 מטרת העבודה
2. סקירת הספרות
2.1 תפיסת הפרסומות ע"י הפרט
2.2 נאמנות הצרכנים
2.3 השפעת התרבות על הרגלי הקניה
2.4 מעורבות בעקבות הפרסומת
2.5 השערות המחקר
3. מחקר אמפירי
3.1 מטרת המחקר
3.2 אוכלוסיית המחקר והמדגם
3.3 מגבלות המחקר
3.4 המשתנים
3.5 כלי המחקר
4. תוצאות המחקר
5. סיכום העבודה
6. ביבליוגרפיה
7. שאלון
הערת מערכת: הפרסומות עצמן אינן כלולות בעבודה.
מתוך העבודה:
החוקרים ג'ייקוב ג'ייקובי ווין הוייר (JAKOBY&HOYER,1982 ) בחנו במחקר מקיף את סוגיית ההבנה או אי ההבנה בפרסום. השאלה המרכזית שעמדה לפני החוקרים היתה האם קיימת אי הבנה רבה יותר לגבי תשדירי פרסום מאשר לגבי צורות תקשורת המונים אחרות?
הבסיס התיאורטי של מחקרים נשען על ספרות מקצועית בתקשורת ומלמד שאי הבנה היא תופעה שכיחה בתהליך תקשורת ובאה ליד ביטוי בפיענוח לא נכון או בפיענוח לא מדויק של המסר. תאוריות שונות בתקשורת מצביעות על דרגות שונות ברצף של אי הבנה: החל מאי הבנה מוחלטת- עד מידע במסר לא מובן, דרך הבנה חלקית- חלק מהפרסום מובן וחלקו לא ועד הבנה מוחלטת- כל המסר מובן. |
| |
| עבודה מס'
66330 |
הוסף לסל
(תוכל תמיד להסיר זאת בעתיד)
|
|
שימוש בסמיכות בכותרות עיתונאיות, 2003.
בחינת הסמיכות השכיחה ביותר בכותרות העיתונים, ומהם המשמעויות הסמנטיות של סמיכות זו. |
| 5,933 מילים (כ-18.5 עמודים), 25 מקורות, 259.95 ₪ |
::
לחץ כאן להצגת / הסתרת תקציר העבודה ::
תקציר העבודה
מבנה הסמיכות בעברית הוא מבנה בסיס מאוד ותפוצתו גבוהה בכל רובד סגנוני של השפה. הסמיכות הדבוקה נפוצה בתנאים תחביריים- סמנטיים רבים ובכל הרבדים הלשונים- סגנוניים. עם זאת ברובד הדיבורי ישנה, במקרים מסוימים נטייה להשתמש בסמיכות הפרודה .
הסמיכות הכפולה מופיעה בעיקר ברובד הכתב הספרותי והעיתונאי-מדעי. השימוש בכל אחת מן הסמכויות מוכתב על ידי שילוב של שיקולים מרמות שוניות אחדות (מורפולוגיות, פונטיות, תחביריות וסמנטיות), ולכן השימוש בסמכויות הללו שונה בכל רובד סגנוני.
החוקרים שעסקו במבני הסמכים לסוגים הניחו שצירופי הסמיכות הם נרדפות סמנטיות שהחילופים ביניהם הם החופשיים פחות או יותר .
כל עיתון מנסה להתאים עצמו לציבור הידע, כך שיקלע לטעמו ויעורר בו עניין. יצירת עניין היא תהליך המורכב מבחינה פסיכולוגית לגבי קוראי העיתון ומתבטא בשני שלבים:
1. במשיכת תשומת הלב של הקרוב הפוטנציאלי.
2. יצירת מוטיבציה שתבטא את קורא הכותבת לקרוא את הידיעה.
מטרת העבודה הנוכחית היא לסקור את נושא הסמיכות, ולהשוותו לצמדי המילים בלשון העברית. הקורפוס הנחקר בעבודה הינו קורפוס העיתונאי כאשר שאלת המחקר המרכזית היא איזו היא הסמיכות השכיחה ביותר בכותרות העיתון והסיבות לכך.
תוכן העניינים:
1. מבוא
1.1 הצגת הנושא
1.2 מטרת עבודה
2. הקדמה- כותרות העיתונים
3. הסמיכות לסוגיה
3.1 משמעויות הסמיכות
3.2 פירוק הסמיכות בגלל אורך הרצף
3.3 צמדי מילים
4. שיטת המחקר
5. מיון סמנטי
6. מיון מורפולוגי
7. סיכום העבודה
8. ביבליוגרפיה
9. נספח- דוגמאות שהובאו לעיל
מתוך העבודה:
לכל ידיעה המופיעה בעיתון יש כותרת. מבחינה טכנית הכותרת היא רצף מילולי שהוא צירוף תחבירי המתבטא פרופורציה אחת לפחות המודפס מעל לגוף הידיעה והיצר ניגוד טיפוגראפי עימו . לכותרת שלושה תפקידים עיקריים :
1. למשוך תשומת הלב של הקורא הפוטנציאלי
2. למסור את המידע העיקרי (או את תמצית המידע) הכלול בידיעה.
3. באמצעות מסירת המידע העיקרי לסייע לו בתהליך הקריאה, כך שיוכל לבחור באותן ידיעות שבהם הוא מעוניין לקרוא בשלמות.
|
| |
| עבודה מס'
66286 |
הוסף לסל
(תוכל תמיד להסיר זאת בעתיד)
|
|
השתקפות פרשת דרייפוס בעיתונות היהודית בתקופת המשפט, 2002.
האם האמינה העיתונות היהודית בחפותו של דרייפוס רק משום שהיה יהודי? |
| 8,266 מילים (כ-25.5 עמודים), 13 מקורות, 239.95 ₪ |
::
לחץ כאן להצגת / הסתרת תקציר העבודה ::
תקציר העבודה
דרייפוס היה קצין יהודי בצבא צרפת, בשלהי המאה ה- 19. בעקבות מסמך הכתוב, כביכול בכתב ידו של דרייפוס, הטיחו בו אשמה, אולי החמורה ביותר לקצין בצבא- בגידה. נערך לו משפט בדלתיים סגורות ובמקביל משפט בזירה הציבורית קבל עם ועדה. בבית הדין הצבאי של פריז ב-22.12.1894 הורשע דרייפוס(1). דרגותיו נשללו ממנו בטקס משפיל במיוחד והוא נכלא ב"אי השדים", שביבשת אפריקה, הרחק ממשפחתו. בעזרתם של אשתו ואחיו, מתיו דרייפוס (ובסיוע מגורמים שונים כגון, הסופרים ברנר לזר ואמיל זולא. עליהם אוסיף את הדיבור בהמשך העבודה) התבררה האמת והאשם האמיתי הוא קצין אחר בשם אסטרהזי, והוברר כי גורמים אנטישמיים גרמו לפרשה כולה.
בשנת 1899 הוחלט להעמיד את דרייפוס למשפט חוזר. בתום כל הליכי המשפט דרייפוס זכה לחנינה מנשיא הרפובליקה, אך זיכויו המוחלט בושש להגיע. בשנת 1904 דרייפוס ביקש את זיכויו המוחלט וטיהור שמו, פעולה שסופה נעוץ שנתיים אחרי הבקשה. בשנת 1906 זוכה דרייפוס מכל חשד ואף זכה לאות כבוד. לזיכויו, קרי למשפט החוזר, תרמה התייחסות העיתונות (העברית, הצרפתית והכלל ארופאית). משנת 1894, כאשר נעצר דרייפוס, ועד לזיכויו המוחלט בשנת 1906 (בתקופת הרפובליקה השלישית 1870-1940) הפרשה הכתה גלים בכל אירופה, בעולם היהודי ובעולם הקתולי, עד כדי שהיה ניתן לפלג את החברה לשני מחנות בולטים. תומכי דרייפוס ומתנגדיו התגבשו ברבות הימים למחנות פוליטיים, לזרמים ולמפלגות (שכן בעקבות הפרשה הימין אימץ את האידיאולוגיה האנטישמית).
באותה תקופה הופיעו מספר עיתונים יהודים. עיתונים אלו היו בני עמודים ספורים בלבד, והכילו בעיקר חדשות ופובלציסטיקה. העיתונים הופיעו בעיקר במזרח אירופה, שם הקיבוץ היהודי היה גדול יותר והיתה כדאיות כלכלית להוצאתו. מטבע הדברים העיתונים התמקדו החדשות הנוגעות ליהודים, ופרשת דרייפוס לא נעלמה מהם. אולם, בשל המרחק הרב, ובשל ריבוי עניינים מקומים, הפרשה לא הוזכרה בהרחבה.
שאלת המחקר המרכזית היא מה היתה תפיסתה של העיתונות העברית את הפרשה ואת דרייפוס עצמו. היינו האם האמינה העיתונות היהודית בחפותו של דרייפוס ולו רק משום שהיה יהודי (ובכך חטאה לו באותה מידה שבה האנטי דרייפוסרים, שהאשימו אותו ולו רק בשל דתו), או שמא הם האמינו בחפותו מכורך הראיות. שאלה זו מתבססת על ההנחה האפריורית שהנחתי, שהעיתונות היהודית, אכן תמכה בדרייפוס והביעה את תמיכתה בכתב
מאחר והנושא שבחרתי אינו מנותק משאר הפרשה, בנקודות מסויימות לאורך העבודה אקשור אותו בהצטלבויות נוספות, שמעלות שאלות נוספות. מה הקשר בין הפרשה לימין הקיצוני בצרפת, האם זהו קשר של סיבה ותוצאה או להפך?! מה היה יחסה של הספרות הלועזית לפרשה?!
המחקר יתבסס על העיתונים, שיצאו במזרח אירופה באותה תקופה: ורשא, וילנה, פרשבורג ועוד היות ואלו נשמרו בידנו.
שיטת המחקר היא איכותית- ניתוח תוכן ותתייחס, מפאת קוצר היריעה, רק לחלק מהכתבות. יצויין כי לא התפרסמו באותה עת כתבות רבות וזאת בשל כך שהעיתונות שרווחה באותה תקופה, ובמיוחד זו שהשתמרה והגיעה לארכיונים בישראל היא ממזרח אירופה, שידעה אנטישמיות מקומית (סופות בנגב, פרעות בקישיניב ועוד) ולכן הפרשה לא היתה חדשה מרעישה עבורה.
תוכן העניינים:
- מבוא
- ביטוי הפרשה בתקשורת
- תוצאותיו של המשפט- ההיבט הציוני
- העיתונות העברית באותה תקופה
"הצבי\האור"
"היהדות"
"חבצלת"
"המליץ"
"הצפירה"
- סקירת העיתונות
"הצפירה" 13.12.1894
"הצפירה" 21.12.1894
"הצפירה" 23.12.1894
"הצפירה" 29.12.1894
"הצפירה" 30.12.1894
"היהדות" 3.3.1895
"המליץ" 18.6.1895
"הצפירה" 24.12.1895
"הצפירה" 22.1.1895
"הצפירה" 11.1.1898
"הצבי" 14.1.1898
"הצפירה" 14.1.1898
"הצפירה" 19.1.1898
חבצלת 20.1.1898
"הצפירה" 20.1.1898
"הצפירה" 3.2.1898
"חבצלת" 9.1.1904
הצבי 20.1.1904
- סיכום
ביבליוגרפיה
מתוך העבודה:
את עקומת הפירסומים בקשר לפרשה אפשר לחלק לשלושה שליבים.
1. שלב ראשון הוא מזמן מאסרו של דרייפוס בספטמבר 1894, ועד הריהביליטציה הסופית שלו ע"י בית המשפט העליון (יולי 1906). במהלך הפרשה הופיעו אלפי מאמרים וכן ספרים, חוברות ,דוחו"ת סטנוגרפיים, קאריקאטורות, זיכרונות וכתבי פלסתר אשר מספרם הגיע למאות.יש לציים שני ספרים יסודיים שהופיעו בתקופה זו, ואם כי שניהם מביעים דעות חד צדדיות שונות מנסים מחבריהם להוכיח בעובדות ובמיסמכים את נכונות השקפותיהם ומסקנותיהם. הראשון הוא של ההיסטוריון זוזף ריינאך שהופיע ב-7 !! כרכים שהכילו יותר מ- 4000 עמודים והכרך האחרון הופיע ב- 1907. |
| |
| עבודה מס'
66283 |
הוסף לסל
(תוכל תמיד להסיר זאת בעתיד)
|
|
הזכות לפרטיות מול זכות הציבור לדעת, 2002.
חופש הביטוי והתנגשותו עם הפרטיות לה זכאי כל אדם, תוך התייחסות למספר תיאוריות רעיוניות אודות חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת, סקירת החוק והפסיקה בישראל. |
| 11,246 מילים (כ-34.5 עמודים), 53 מקורות, 239.95 ₪ |
::
לחץ כאן להצגת / הסתרת תקציר העבודה ::
תקציר העבודה
עבודה זו עסקה בזכות לפרטיות אדם, במיוחד איש ציבור, מול זכות הציבור לא לדעת.
הפרטיות בישראל לא הוגדרה בחוק שנים רבות ורק בתחילת שנות השמונים המחוקק מצא לנכון, בעיקבות ועדה שקמה לנושא צנעת הפרט, לחוקק חוק בנושא הפרטיות.
החברה אליה אנו שואפים היא זו שיש ברגישות לפרטיות ורצון שלא לפגוע באחר שלא לצורך, יחד עם מחויבות לחופש מידע ולזכות הציבור לדעת מידע שיש בו עניין ציבורי ולגטימי. לעיתים אין שתי המטרות הללו מתנגשות: אין כל טעם טוב ומשיקולים של פרטיות למנוע פרסום עינינים כלליים, הנוגעים להשקפות, התפתחויות מדעיות או הגותיות עמדות רצויות וכדומה. לעיתים שתי המטרות מתנגשות חזיתית כאשר אין לפרסום טעם או משמעות בלי זיהוי הפרט בו מדובר ואז אין מנוס מנקיטת עמדה.
ביסוד החוק עומדת ההנחה כי מהבחינה המוסרית אי אפשר לקבוע שזכות הציבור לדעת תגבור תמיד. לעיתים יצדק הענין הציבורי הלגטימי חדירה חמורה מאוד לפרטיות: יש לציבור עניין לגטימי בכך שהעומדים בראשו ומחליטים החלטות מכריעות לגביו יהיו בכושר תפקודי מלא.
מבין פסקי הדין שנסקרו בעבודה זו פסקי הדין שדנים בפרטיות מספרם מועט ביותר היות ומספר פסקי הדין שנדונו בבתי המשפט קטן הוא. הציבור לא מרבה להשתמש בחוק זה, למרות שבעיתונות ניתן למצוא פעמים רבות סיפורים על אנשים ואישים היכולים לראות את עצמם נפגעים מפרסום פרט זה או אחר. הסיבה היא כי המחוקק השאיר פתח גדול ביותר לנושאים כמו: זכות הציבור לדעת, העניין ציבורי אשר לתוך הגדרתם יכולים להכנס מרבית הכתבות. כמו כן לא הוכנס לתוך החוק עניין של הערכות כך שלעיתים קרובות ניתן להעריך דברים בעיתונות ודבר זה לא נחשב לפגיעה בפרטיות.
ההכרה כי החשש מפני העונש שבדיעבד מהווה פגיעה בחופש הביטוי והעיתונות, ועל כן אין מקום לחוקים המאפשרים ענישה כזאת, היא העומדת מאחורי הניסוח המצוי בתיקון הראשון של החוקה האמריקאית הקובעת כי הקונגרס בתוקף התיקון, מנוע קטגורית מלחוקק ולאשר אי פעם חוקים שיגבילו את חופש העיתונות או שיאפשרו להטיל עונשים בדיעבד על הפרסום. כלומר הפחד הוא גורם מרתיע מלפרסם.
בישראל לא קיימת חוקה המגינה על חופש הביטוי וקובעת את מגבלותיו. לפיכך יש להקפיד על כללי משחק נאותים, קרי ציות לגורמים חברתיים, שיבטיחו חופש ביטוי וימעיטו את נזקיו: ראשית יש להקפיד על כך שיתקיים איזון בדיווח על אירועים ומחלוקות. פירושו של האיזון הוא שאמורים לוודא כי ינתן ביטוי לצדדים השנויים במחלוקת כדי שצרכני התקשורת יוכלו ללמוד על היבטיה השונים טרם יגבשו את עמדותיהם.
תוכן העניינים:
1. מבוא
1.1 מטרת העבודה
1.2 מהי תקשורת
1.3 חשיבות התקשורת בחברה
1.4 השפעות התקשורת
1.5 מטרות התקשורת
2. חופש הביטוי
2.1 מהות החופש
2.2 המונח "זכות הציבור לדעת"
2.3 חופש הביטוי במדינה דמוקרטית
3. הגדרת פרטיות
3.1 הוראות המשפט העיברי
3.2 גישות רעיוניות
3.3 מטרתו של החוק
3.4 השיקולים בעד ונגד הגנה על הפרטיות
3.5 הערכת הפגיעה
4. זכות לפרטיות מול זכות הציבור לביטוי
4.1 חופש הביטוי כ"אמת" מול פרטיות כ"שקר"
4.2 חופש הביטוי כזכות הציבור לדעת
4.3 התקשורת והזכות לפרטיות
4.4 פרטיותם של אנשי ציבור
5. סיכום
6. ביבליוגרפיה
7. נספח- הזכות לפרטיות מול זכות הציבור לדעת בשיטות משפט אחרות
מתוך העבודה:
תקשורת משולה למערכת כלי הדם במערכת החברתית. אם קיומה של תקשורת הוא תנאי הכרחי לקיומה של מערכת חברתית (איך אפשר היה לנהל חברה ללא תקשורת?) הרי שמתן משמעות לאקטים תקשורתיים על ידי הפרטים הפועלים במערכת הוא התנאי המספיק לקיומה של תקשורת. תקשורת כיחסי גומלין במערכות החברתיות היא הצד החברתי שלה, ואילו המשמעות הניתנת לו על ידי על פרט ופרט היא הצד הפסיכולוגי שלה.
באופן ספציפי יותר ניתן לאפיין תקשורת מן הבחינה הפסיכולוגית ככל אירוע, התנהגות וכיו"ב שאדם תופס אותו כנושא משמעות מעבר לעצמו או מייחס לו כוונה תקשורתית. ההיבט החברתי של תקשורת מותנה בכך שאכן תתקיים תקשורת בין הפרטים ובין החברות השונות. לא תיתכן שום מערכת חברתית אם אין הפרטים שבה מייחסים משמעויות משמעויות לגירויים ואם אינן מייחסים כוונות של תקשורת זה לזה. אך בכך לא מוצה העניין מן הבחינה החברתית(1). |
| |
| עבודה מס'
66230 |
הוסף לסל
(תוכל תמיד להסיר זאת בעתיד)
|
|
סיקור משפט דמניוק, 1995.
העיתונות הישראלית ודעת הקהל כפי שהשתקפו במשפט דמניוק. |
| 6,013 מילים (כ-18.5 עמודים), 17 מקורות, 238.95 ₪ |
::
לחץ כאן להצגת / הסתרת תקציר העבודה ::
תקציר העבודה
ביום 28 בפברואר 1986 הגיע ג'ון דמיניוק לארץ וב- 16 בפברואר 1987 נפתח משפטו בירושלים.
בעבודה זו אתמקד במספר שאלות המתעוררות עקב המשפט החל משלב ההסגרה ועד לשלב פסק הדין בערעור.
ראשית, נשמעו טענות קשות כלפי העיתונות הישראלית באשר לאופן סיקור המשפט משני כיוונים מנוגדים. ניצולים טענו כי התקשורת השתתפה במסע הומניזציה של הנאשם. לטענתם, העיתונאים תרמו את חלקם באמצעות סיפורים אנושיים על הנאשם ומשפחתו והבעת ספק הן לגבי זהותו והן לגבי הטעם שבעצם עריכת המשפט(1). מאידך, היו גם טענות הפוכות לפיהם היא חרגה מכללי הסוביודיצה והדיווח האובייקטיבי והרשיעה את הנאשם בטרם חרץ בית המשפט את דינו. ענין ספציפי זה הגיע אף הגיע לברור משפטי לגבי כתב "ידיעות אחרונות" נח קליגר, כפי שאפרט בהמשך הדברים.
לביסוס טענה זו אשר דורשת התייחסות נפרדת, אסקור את העיתונות דרך כותרות ומאמרים ואבדוק את אמיתותה. בתוך כך נשאל, האם ניתן לראות הבדל בין העיתונים השונים בענין זה, או שמא ההטיה שבסיקור (אם תימצא) היתה מנת חלקם של מיעוט העיתונים בלבד. אם יימצא הבדל כזה, אנסה להציע תיאוריה שתסביר מדוע.
כהמשך לשאלה זו אשאל, האם ישנו קשר בין דעתו הפוליטית של העיתונאי לבין הדרך שבה הוא מסקר את המשפט (או כל דבר אחר הקשור לשואה)? השערתי היא כי תיתכן מאוד זיקה בין הדעה הפוליטית לבין אופן הסיקור. ייתכן לדעתי כי קיים אינטרס של כל צד במפה הפוליטית להצניע או להדגיש את זוועות השואה ואת העיסוק בו.
בנוסף, המשפט נמשך למעלה משש שנים ולכן בחרתי להתמקד ולחקור את התגובות ואת דעת הקהל בארץ (ובגרמניה) לאחר הזיכוי בערעור.
הדיון הציבורי סביב המשפט התאפיין בפתיחות יחסית לנושא השואה, נטול אמוציות ברמות שהיכרנו במשפט אייכמן. עם חלוף הזמן ההתעניינות במשפט ירדה והתגובות החריפות הגיעו אך ורק מצד הניצולים עצמם. אראה את העובדות הללו דרך העיתונות ואשאל, מדוע ענין זה עבר בשקט יחסי והאם זו תוצאה של שינוי תפיסתי ותהליך חברתי ביחס לשואה?
תוכן עניינים:
מבוא
-העיתונים שנותחו
הקדמה
התנהגות העיתונות בסיקור המשפט
-דעת הקהל במשפט דמניוק
-הזיכוי בערעור
-תגובות מגרמניה (מתוך ידיעות והארץ 30.7.93)
האם המשפט הזה היה נחוץ מלכתחילה?
סיכום
רשימה ביבליוגרפית
מתוך העבודה:
בדיווח מבית המשפט ממלאת העיתונות תפקיד עדין ומורכב ביותר. במצב זה יש בדרך כלל התנגשות בין שני עקרונות, העקרון של חופש העיתונות מול העקרון של הזכות למשפט הוגן. והשאלה המתעוררת היא, האם עיתונות המנצלת באופן מלא את החופש שלה לדווח ולחוות דעה על נאשם, מאפשרת בכלל משפט הוגן ? אין לי תשובה לשאלה זו, אך היא מבהירה את הבעייתיות של סיקור משפטים ובייחוד משפט של פושע נאצי, ומראה על איזה חבל דק מהלך העיתונאי המסקר אותו.
בבוחני את שאלה אופן הסיקור אתחיל בסקירה של כותרות מן העיתונים שסקרתי מן התאריך 25.2.86 אשר התייחסו להסגרת דמיניוק: |
| |
| עבודה מס'
66226 |
הוסף לסל
(תוכל תמיד להסיר זאת בעתיד)
|
|
אתיקה בתקשורת המונים, 2002.
דיון בשלוש סוגיות אתיות. |
| 3,550 מילים (כ-11 עמודים), 16 מקורות, 198.95 ₪ |
::
לחץ כאן להצגת / הסתרת תקציר העבודה ::
תקציר העבודה
תוכן העניינים:
מקרה א- (מהטלויזיה)- פרסום תוך שימוש בילדים
1.1 הסוגיה האתית
1.2 התייחסות הספרות הפילוסופית והתקשורתית לנושא
1.3 התייחסות החוק ותקנוני האתיקה בישראל
1.4 תקנוני האתיקה בחול
1.5 עמדה אישית
מקרה ב- מהעיתונות- פגיעה בפרטיות אישיות ציבורית מפורסמת
2.1 הסוגיה האתית
2.2 התייחסות הספרות לנושא
2.3 תקנוני האתיקה בישראל
2.4 תקנוני אתיקה בחול
2.5 עמדה אישית
מקרה ג- ערוץ 7 מהרדיו- המשדר ידיעה בעלת גוון ימני ושטנה כלפי השמאל
3.1 הסוגיה האתית
3.2 התייחסות הספרות המקצועית לסוגיה
3.3 תקנוני האתיקה הרלוונטים
3.4 תקנוני האתיקה בחו"ל
3.5 עמדה אישית
ביבליוגרפיה
מתוך העבודה:
ביום 16.10.02 שודרה בטלוויזיה, בערוץ השני, פרסומת בה משתתף ילד, והיא ממוענת לילדים. הפרסומת היא למעדן דני של חברת שטראוס. בפרסומת אנו רואים ילד שמן ונלעג האוכל דני וממליץ לשאר הילדים לאכול דני.
הבעיה האתית היא שימוש בילדים, כאשר שיקול הדעת שלהם לגבי התוצאות העתידיות של הפרסומת, מוגבל, וכן ניסיון להשפיע על ילדים, כצרכנים, שירכשו את המוצר, כאשר ברור ששיקול הדעת שלהם מוגבל (אריקסון, 1986). כמו כן יש כאן לעג לילד, דבר היכול להפריע למקובלותו החברתית. |
| |
| עבודה מס'
66188 |
הוסף לסל
(תוכל תמיד להסיר זאת בעתיד)
|
|
היבטים סוציולוגיים בפרסום, 2002.
כיצד המסרים המועברים בפרסומות משפיעים על זכירת הפרסומת ומידת ההתחבבות שלהן על הצרכן. |
| 5,487 מילים (כ-17 עמודים), 20 מקורות, 198.95 ₪ |
::
לחץ כאן להצגת / הסתרת תקציר העבודה ::
תקציר העבודה
הפרסום הוא אחד הגורמים המשפיעים ביותר בהתנהגות צרכנים ולכן הוא חייב להיות בעל השפעה מירבית. ישנם מספר רב של משתנים המשפיעים על אפקטיביות הפרסום. אחד מהם הוא הקשר שלו לחברה ולהתנהגות החברתית, כמשפיעים על התנהגות הצרכנים.
מה היא התנהגות צרכנים? RUSSELL (1994) הגדיר התנהגות צרכנים כהתנהגות המכוונות לסיפוק צרכים ומונעת על ידי המוטיבציה. גבע (1994) מציינת, כי קיים קשר בין תמהיל השיווק לסוגיו לבין רמת מעורבות הלקוחות בעקבותיו.
תרבות היא צורת ההתנהגות המיוחדת לכל עם ועם, או למעשה לכל קבוצה שיחדה לעצמה תרבות מסוג מסוים. התנהגות תרבותית מסבירה, בין השאר, מה המרכיבים של תרבות אשר יכולים לבוא לידי ביטוי בצורה זו או אחרת בעתיד בכל נושא שהוא, וכמובן גם בפרסום. לכל עם ולכל אומה יש את מנהגיו, תרבותו ומסורתו אותה הוא מכיר ומוקיר שנים רבות. תרבות זו מעוגנת בכללי המוסר החברתיים אותן הוא מכיר, בכללי דת ומסורת עליהם הוא אמון וכן במינהגים אשר נשתרשו במשך השנים, ואין איש יודע את מקורן. תרבות זו והתנהגות זו יכולים לבוא לידי ביטוי, הן בטווח הקצר והן בטווח הארוך, בצורה של תרבות אחרת בצורה סובייקטיבית או לכל תרבות בצורה אובייקטיבית (Schmitt 1998).
מטרת העבודה היא לבחון, מבחינה תיאורטית ואמפירית, כיצד מסרים חברתיים ושילוב אפיזודות מחיי החברה משפיעות על זכירת הפרסומת ועל מידת ההתחבבות שלה על הצרכן. ההנחה הבסיסית היא כי אם בפרסומת ישולבו מאפיינים חברתיים, הם ישפיעו יותר על החברה מאשר פרסומות שלא כוללים מאפיינים דומים,
על מנת לבחון הנחות אלו אחלק פרסומות למספר אנשים ואבחן את מידת זכירתם ומידת התרשמותם מהמודעה. כלי המחקר יהיו פרסומות המשלבות היבטים חברתיים ואילו קבוצת הבקרה תהיה פרסומות רגילות.
ראשי פרקים:
1. מבוא
הצגת הנושא
מטרת העבודה
2. התרבות המערבית והפרסום
קבוצות התייחסות בפרסום
אישיות
מעורבות
עמדות
מקורות ליצירת עמדות
השפעת קבוצות התייחסות
תפיסה
פירוש
3. דוגמא להשפעות חברתיות
פרסום ביפן
פרסומות לסיגריות בישראל
4. שיטת המחקר
משתני המחקר
כלי המחקר
הליך המחקר
5. תוצאות וניתוח
העניין בפרסומות
גירוי לפעולה מיידית
זכירת הפרסומות
6. סיכום העבודה
7. ביבליוגרפיה
מתוך העבודה:
הפרסום במערב מבוסס ברובו על מחקרים שנערכו ומודלים המתאימים לתפיסת הצרכן את הפרסומת. מודלים הנקוטים במערב, מציג הורניק בספרו "ניהול הפרסום".
רוב המודלים המודרניים מבוססים על תהליך מדרגי של "למידה--> רגשות-->פעולה". ההנחה היא כי הצרכן אמור ללמוד על המוצר בשלבי המדרג הראשונים. הלמידה היא סיבת התייחסות הרגשית של הצרכן למוצר, והמעורבות הרגשית והלמידה מכוונים את דפוסי התנהגותו. ההכרה במוצר והתגובה כלפי היא מרכזית להבנת התפיסה. לפי הורניק (1994) תגובה הכרתית היא גם עיבוד המידע במערכת העצבית המרכזית של הפרט קרי המוח. מחקר התגובה ההכרתית כולל את כל סוגי עיבוד המידע הקיימים בזיכרון ואת כל התהליכים הכרוכים ברכישת המידע, בשימורו ובשימוש בו. |
| |
| עבודה מס'
66158 |
הוסף לסל
(תוכל תמיד להסיר זאת בעתיד)
|
|
הקשר בין יחסי ציבור ותדמית הארגון בעיני עובדיו, 2003.
בדיקת הקשר בין כתבות וידיעות, המתפרסמות בערוצי התקשורת השונים בנוגע לארגון, ותדמית הארגון בעיני עובדיו, תוך התמקדות בבנקים בישראל. |
| 10,992 מילים (כ-34 עמודים), 51 מקורות, 238.95 ₪ |
::
לחץ כאן להצגת / הסתרת תקציר העבודה ::
תקציר העבודה
היחס כלפי פרסומות בעיתונות אינו תמיד חיובי. הציבור לעיתים מביע ספקנות בפרסומות. הספקנות הנה גישה נלמדת דרך פעולת גומלין עם שלוש סוכני החיברות: הורים, חברה ותקשורת. אולם ההיקף הרב של אמצעי המדיה כיום משפיע על הספקנות, במיוחד לגבי פרסומות. עובדות אלו עולות בקנה אחד עם הנוהג המקובל בישראל לפיו יש חובה לומר אמת בפרסום אולם אמת זו לא חייבת להיות "טהורה". עם זאת יחסי ציבור בארגונים עסקיים נעשו מאז ומעולם, והם נתפסים כותר אובייקטיבים.
התייחסות האקדמיה לתחום קיימת רק בשנים האחרונות. יחסי הציבור מסייעים לארגון בכמה נקודות: העלאת מודעות למוצרי או שירותי החברה, העברת מסר החברה לקהל היעד, הגדלת מכירות, גיוס כח אדם מתאים, בניית תדמית ומוניטין, קידום מטרות מול הממשל והרשויות, ניהול משברים, ניהול יחסי משקיעים וטיפוח "גאוות יחידה" בקרב עובדי הארגון.
הבעיה העיסקית שנדונה היא תדמית הבנק הנגזרת, במידה רבה (אך לא רק), מחשיפה חיובית או שלילית ממנו נהנה הבנק בערוצי התקשורת השונים. היקף החשיפה החיובית והשלילית בתקשורת לעולם לא תהיה בשליטה מוחלטת של הארגון. עם זאת, פעילות יחסי ציבור יכולה להגדיל על היקף ומספר הכתבות החיוביות ולצמצם את היקף ומספר הכתבות השליליות.
סקר פנימי שנערך בבנק הנדון הצביע על תדמית נמוכה שיש לבנק בעיני עובדיו. הבנק לא דורג בדירוג הכולל ע"י עובדיו בין שלושת הבנקים המובילים, ובמספר קריטריונים דורג ע"י העובדים במקום האחרון או הלפני אחרון מבין כל הבנקים, דבר הגורם להתמרמרות בקרב העובדים מחד, ועשוי להשפיע על טיב השירות. כלומר המטרה העיקרית של העבודה היתה לבדוק אם קיים קשר בין כמות יחסי הציבור בעיתונות (המבוטאת באמצעות כתבות תדמית) לבין דתמית האגון בעיני עובדיו המפיעה על גורמים אחרים ובאה לידי ביטוי בחוסר שביעות רצון ובעזיבת החברה
השערות המחקר היו שבנק שיכתבו עלי "רק" דברים טובים, תדמיתו בעיני העובדים תהיה טובה ואילו בנק עליו יתפרסמו כתבות שליליות, תדמיתו תהיה שלילי.
לצורך בדיקת השערת אלו נערך מחקר כמותי בקרב עובדי שלוש בנקים בישראל, באמצעות שאלון סגור, אנונימי. במהלך הסקר התבקשו העובדים להעניק ציון לגורמים החשובים להם בשירות של הבנק, ושביעות רצונם.
אחד משלושת הבנקים היה בנק עליו פורסמו כתבות חיוביות באופן גורף, השני כתבות חיוביות אולם גם מעט שליליות, והשלישי עליו פורסמו כתבות שליליות למכביר. בסקר הייתה התמקדות בנושאים הקשורים לשביעות רצון, מחויבות ארגונית ונטיות עזיבה.
אוכלוסיית המחקר המוצע יהיו כלל העובדים במערכת הבנקאית בישראל- מחמשת הבנקים הגדולים (פועלים, מזרחי, לאומי, בינלאומי, דיסקונט)
המדגם יהא מדגם מייצג. הדגימה תהא דגימה הסתברותית אקראית. במערכת זו עובדים כ- 40,000 עובדים.
השאלונים יחולקו ל- 200 עובדי בנק במטרה לקבל חזרה לפחות 180 שאלונים מלאים. החוקר ניצל שני אירועים מרחביים בהם משתתפים כל העובדים על מנת לקצר את פרק הזמן של איסוף הנתונים, וכן ליצור דינמיקה חיובית שתגדיל סיכויים לשיעור היענות גבוה.
תוכן העניינים:
1. תקציר
2. מבוא
א. הצגת הבעיה
ב. מטרות המחקר וחשיבותן
ג. שאלת המחקר
ד. רציונל המחקר
ה. משתני המחקר
ו. השערות מחקר
3. סקירת ספרות
א. תדמית בעיני העובדים
ב. השפעות כתבות על תדמית הארגון
ג. תפיסת יחסי הציבור
4. שיטת המחקר
א. סיווג משתני מחקר
ב. המודל התיאורטי של המחקר
ג. אוכלוסיית המחקר
ד. מערך המחקר
ה. כלי המחקר
ו. מגבלות המחקר
5. תוצאות המחקר
6. דיון בתוצאות המחקר
7. סיכום
8. ביבליוגרפיה
9. נספח- דוגמאת השאלון
מתוך העבודה:
בנק "העתיד הוורוד" הוא הבנק השלישי בגודלו במדינת ישראל. הענף הבנקאי במדינת ישראל מתאפיין בריכוזיות גבוהה כאשר שלושה בנקים גדולים חולשים על כ- 90 אחוז מנתח השוק במונחי לקוחות, היקף האקטיבה (אשראי), והיקף פאסיבה (פקדונות/השקעות).
אסטרטגיית בנק "העתיד הוורוד" היא אסטרטגיה קמעונאית קרי, הבנק מציע שירותיו לכל שכבות האוכלוסייה ואינו ממצב עצמו כבנק נישה המתמחה בתחום צר.
אנשים וארגונים (ובכללם חברות עסקיות) מודעים בימנו, יותר מבעבר, לעובדה שהם תלויים באהדתם של אנשים להם קשרים שונים עמם. מפלגות ומועמדים פוליטיים תלויים באהדתם של בוחרים. חברות עסקיות תלויות ברצונם הטוב של לקוחות, ספקים ועובדים. |
| |
| עבודה מס'
65956 |
הוסף לסל
(תוכל תמיד להסיר זאת בעתיד)
|
|
אייכמן כמיתוס בחברה הישראלית, 2000.
האם אכן שינויי המגמות בחברה הישראלית, בכל הקשור לניצולי השואה, באו לידי ביטוי בספרות ובעיתונות? |
| 9,968 מילים (כ-30.5 עמודים), 24 מקורות, 258.95 ₪ |
::
לחץ כאן להצגת / הסתרת תקציר העבודה ::
תקציר העבודה
משפט אייכמן כמיתוס, אשר הינו נושא עבודתי, הינו אחד מחלונות המידע אודות השואה אשר הציבור הישראלי, בפרט אותו ציבור אשר לא חווה את זוועות השואה, התוודע אליו. ובכך, בעקבות המשפט, הפך ציבור זה ליותר מעורה בקורות השואה כשהחלוקה בין מי שחווה את השואה ובין מי שלא הוקהתה, וההתעניינות במשפט כללה את הציבור בכללותו.
שנות השישים התחילו למעשה עבור עולי אירופה עם לכידתו הדרמטית של אדולף אייכמן. שנים אלו אופיינו בנוסף למשפט אייכמן גם את הסכם השילומים מגרמניה, כמו גם השינויים העמוקים שעברה החברה הישראלית, משלהי שנות החמישים, שעיקרם המעבר מתפיסות ומשימות אשר מרכזן היה הקולקטיב לכאלה שבמרכזו היה הפרט. הפייסנות הלאומית, השקט היחסי בגבולות והמצב הבינלאומי הנוח של המדינה - כל אלו הולידו את שינוי העמוק במיקומם של עולי אירופה במפה החברתית הישראלית.
אייכמן, למעשה, תיפקד כאחד הפקידים הבכירים במשטר הנאצי, אולם בית המשפט הכיר באחריותו כבאחריות ישירה, למרות שהוא ביצע את הפקודות שקיבל. אייכמן עצמו השתתף בקבלת ההחלטה על "הפתרון הסופי" ליהודים, ובשל כך הוא הוצא להורג. במהלך המשפט הובאו עדים רבים אשר סיפרו סיפורי זוועה אודות מאורעות השואה, הם סיפרו לא רק פרטים טכניים את אשר קרה בשואה, אלא הוסיפו נדבך חשוב אשר אופיין בסיפורים אישיים אודותם, דרך פריזמת הסיפור האישי, של כל עד, יכול היה כל שומע לחוות את הטראומה שעבר אותו ניצול שואה. סיפורים אלו היוו למעשה שינוי כיוון בהתייחסות הניצולים אל עצמם - אם בעבר זלזלו בהם, בשל העובדה כי "הובלו כצאן לטבח", הרי שלאחר המשפט מגמה זו שונתה, אם כי לא לגמרי, והציבור הרחב החל לשמוע גם על מעשי הגבורה. הציבור בישראל, בפרט לנוכח המשפט, התוודע לעובדה שבעצם, גם לניצולים וגם לאלו שלא הצליחו להינצל מציפורני הנאצים, לא הייתה בעצם ברירה מול הקלגסים הגרמניים. לרבים מהם היו סיפורי גבורה אישיים, והחשוב מכל - מאחורי כל דמות הסתתרה טרגדיה איומה. בפוליטיקה הישראלית הייתה גם גישתה של מפא"י שטענה כי יש להדגיש את השואה כהוכחה לרעיון הציוני ולגישתם של אנשי חירות שראו בכך את עובדת קיומה של הלוחמניות היהודית.
בעבודה זו בדקנו, בשיטת המחקר האיכותית, את שאלת המחקר, האם אכן שינויי המגמות בחברה הישראלית, בכל הקשור לניצולי השואה, באו לידי ביטוי בספרות ובעיתונות ?
בהשערת המחקר הננו טוענות כי לאור המטען האישי העצום שרבץ על כתפי העולים מאירופה הם אכן יביעו זאת בכתיבה.
המדגם כלל ספרים אודות השואה, כמאה ספרים, כמחציתם ראו אור לפני המשפט ומחציתם לאחר המשפט. המדגם היה מדגם נוחות.
למרות שהממצאים לא היו חד-משמעיים, הם אוששו את השערת המחקר. מצאנו כי לאחר המשפט נכתבו יותר ספרים ביוגרפיים ואוטוביוגרפיים, אשר דיברו על הגבורה ועל הבעיות האישיות של הניצולים מאשר לפני המשפט כשהניצולים, עקב שינויי המגמות, נראו כבר כחלק אינטגרלי מחברה הישראלית ולא היו מושא ללעג.
לסיכום ניתן לומר כי משפט אייכמן, ואייכמן האיש עצמו, הם אכן מיתוס בחברה הישראלית. גם כיום, לאחר ארבעים שנה מאז המשפט, מזכירים אותו כנקודת מפנה ביחס הצברים לשואה.
תוכן העניינים
1. תקציר
2. מבוא
2.1 שאלת המחקר וההשערות
2.2 מטרה ותרומת המחקר
3. מושגים
3.1 הזהות הקולקטיבית
3.2 מיתוס
3.3 זיכרון קולקטיבי
4. סקירת הספרות
4.1 תפקידו של אייכמן בפתרון הסופי
4.1.1 ניהול משא-ומתן לקראת סוף המלחמה
4.2 לכידתו ומשפטו של אייכמן
4.3 תודעת השואה
5. שיטת המחקר
5.1 כלי המחקר
5.2 אוכלוסיית המחקר ושיטת המדגם
6 ממצאים
6.1 הספרות והעיתונות לפני המשפט
6.2 הספרות והעיתונות לאחר המשפט
7. דיון
8. סיכום
9. ביבליוגרפיה
מתוך העבודה:
אחד מגדולי צורריו של העם היהודים בשואה היה אדולף אייכמן. תפקידו, כממונה על שירותי בטחון הפנים ברייך השלישי, הקנה לו מעמד נכבד ועמדה כמקבל החלטות לגבי עתיד העם היהודי. אחת מהחלטותיו, המאוד הגורליות, היה, בשיתוף עם אחרים, "הפיתרון הסופי". היה זה ניסיון שפל לנקות את אירופה מהיהודים על ידי המתתם*1 . הוא נשפט במדינת ישראל בשנת 1963 הואשם והוצא להורג לאחר המשפט, משפט שבו תוארו זוועות השואה מחד וגבורה הירואית מאידך. אייכמן הוא מיתוס בעם הישראלי והוא נזר לדורות כמי שאחראי למצבו של העם בשואה.
---------------------------------------------------------------------
*1 - באואר יהודה, השואה, היבטים היסטוריים, עמודים 18 - 36 |
| |
|
|
