עבודות [109-117] מתוך 291 :: [עמוד 13 מתוך 33]
<< עמוד קודם :: עבור לעמוד: 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 :: עמוד הבא >>

 

עבודה מס' 68234 SHOPPING CART DISABLED
ה'ארט נובו', 2010.
השוואה בין הזרמים המרכזיים בארט נובו: הארט נובו הגיאומטרי והפלוריאליסטי
3,666 מילים (כ-11.5 עמודים), 4 מקורות, 99.95 ₪
:: לחץ כאן להצגת / הסתרת תקציר העבודה ::

תקציר העבודה
העבודה כוללת תשובות מפורטות לשאלות הבאות:
א. מבוא- כיצד נוצר זרם הארט נובו, מהם מאפייניו המרכזיים ומה היו הגורמים החברתיים, התרבותיים והאידיאולוגיים אשר הביאו להתפתחותה של של התנועה בכל אירופה.
ב. מה הייתה חשיבותו של הקו בקיבוע הדימוי של ה"נובו"?
ג.כיצד ניתן להסביר את השימוש באותם מרכיבים צורניים בכל תחומי החיים
ד. כיצד נוצרו שתי פרשנויות שונות בביטוי "ארט נובו"
ה.מה הם המאפיינים של הארט נובו הגיאומטרי ומי האמנים המובילים?
ו. מה האפיינים של הארט נובו הפלוריאלסטי ומי האמנים המובילים?
ז. השוואה בין 2 יצירות, אחת מהגיאומטרי ("the Scottish musical review"כרזה  של צ'ארלס רני מקינטוש) ואחת מהפלוריאלסטי (כרזה של אלפונס מוכה הנקראת "התעוררות האביב").
ח. סיכום

מתוך העבודה:
לארט נובו 2 זרמים מרכזיים: הארט נובו הפלוריאלסטי והארט נובו הגיאומטרי.
הארט נובו הגיאומטרי התפתח בוינה ובגלזגו שבסקוטלנד במקביל. בוינה וגלזגו הוצגה פרשנות אחרת לארט נובו מתוך רצון להתקדם לעבר מחוזות חדשים לעומת התפתחות הארט נובו בשאר העולם. עבודתם הציגה חזון אחר לעומת הקווים המתפתלים והנטורלסטיות שמאפיינת את הארט נובו הטיפוסי. בוינה וגלזגו הסטייל נהיה זוויתי,ונוקשה והקישוטיות הייתה בנסיגה. היה זה חלק מתהליך הרציונלזציה והמודרניזם שלקחו חלק מרכזי לקראת המאה ה-20.
הגאומטריות של ג'וזף הופמן וצ'רלס רני מקינטוש נראתה כהתחלה של העיצוב הפונקציונלי . ב1936 שניהם הוצגו ע"י ההיסטוריון ניקולס פבסנו כ"חלוצים של העיצוב המודרני".
 
עבודה מס' 68181 SHOPPING CART DISABLED
בובה על חוט של תיל - תיאטרון בובות כסאטירה, 2006.
תיאטרון בובות למבוגרים כסאטירה חריפה למציאות הפוליטית חברתית. שימוש בתבניות של תיאטרון בובות להעברת מסר בוטה ואגרסיבי.
4,717 מילים (כ-14.5 עמודים), 18 מקורות, 349.95 ₪
:: לחץ כאן להצגת / הסתרת תקציר העבודה ::

תקציר העבודה
ההשקפה הרווחת היא, שתיאטרון בובות נועד לילדים. ביסודה של השקפה זו מצויה ההנחה, שהבובה אינה יכולה לשאת תכנים רציניים. הבובה לכשעצמה משדרת מתיקות, מעוררת גיחוך ולא מאיימת. האומנם? לעיתים היוצר בוחר למשכן את מחאתו בתבנית תיאטרון הבובות. כיצד מסרים של מחאה בעלי תשתית אידיאולוגית, חברתית או פוליטית מתחברים אל תיאטרון בובות? הבובה, בהיבט הפוליטי והחברתי שלה, משמשת ככלי לניגוח השלטון הממסד והחברה מתוך ההנחה, שמותר לה להתבטא באופן שאסור על בני אדם.

בעבודתי זו אבחן כיצד תבניות של תיאטרון בובות, השילו מעליו תכנים נאיביים, וקלטו לתוכן צפנים, שהקשרם יוצר מחאה.  
שאלת מחקר: מה מניע יוצרים של סאטירה חברתית פוליטית להשתמש בתיאטרון בובות על מנת להעביר מסרים בוטים וחריפים.
טענה מרכזית: על אף השימוש בז'אנר ילדותי המסר עובר בצורה בוטה אגרסיבית ולא ילדותית בעליל.
טיעונים עיקריים:
היבט פסיכולוגי-  באמצעות הבובות  המסר מתחבר אל המקום הכי פרימיטיבי וראשוני של התודעה של הצופה תוך פסיחה על שלב העיבוד.
בכדי להבין כיצד משפיע תיאטרון הבובות עלינו, המבוגרים,יש לבדוק ראשית כיצד הוא משפיע  בהיבט הפסיכולוגי על הילד ועל המבוגר. נעזרתי בראיון עם נטע אורן, רכזת התחום הטיפולי בבי"ס לתיאטרון בובות בחולון. ובמאמר של אדולף ג' וולטמן, פסיכולוג קליני, תיאטרון בובות כמכשיר טיפולי
כמו כן דרך ספרה של זהר שביט מעשה ילדות על חוסר התקשורת בין ילד למבוגר.
סאטירה וגרוטסקה- פריסת טכניקות סאטיריות שמתחברות לתיאטרון בובות למבוגרים תוך התמקדות בתפקיד הסאטירה, שמצפינה את מחאתה בתוך הגרוטסקה. וזאת על מנת לבסס את טענתי כי השימוש בדמויות גרוטסקיות, על טבעיות, נועדו להעביר את כל מה שלא פוליטיקלי קורקט במציאות העגומה אותה הסטיריקן בוחר להציג. ע"פ רוברט פאולסון סאטירה שמצפינה את מחאתה בתוך הגרוטסקה טוענת להנמכת החברה, הקצנת פגמיה וגיחוך על ערכיה. סטיריקנים שלא מסתפקים בלשרטט את מחאתם בקווים מדויקים ואנושיים מציגים אותה באמצעות שימוש בדמויות גרוטסקיות על טבעיות (אחמד- הטרוריסט המת של ג'ף דנהאם, ה"חרצופים" כקריקטורות של פוליטיקאים).
כואב אבל פחות- על אף היותה סאטירה בוטה וחריפה, המפגש בין הקומי לזוועתי בהקשר של תיאטרון הבובות למבוגרים יוצר מעין משחק של תום ורשע,ע"פ פיליפ תומפסון, מפגש שכזה יוצר אפקט של בלבול וחוסר ודאות. המפלט היחיד מפני התחושה שנוצרת הוא הצחוק. על פי א' בלום, חוקר סאטירות, הסאטירה דרך ההצפנה בבובות כחפצים דוממים מאפשרת יצירת אמפתיה ומתקבלת במתינות. סאטירה מעורטלת מהצפנה לעומת זאת, מעוררת אנטגוניזם ודחייה.
גישת מחקר: מחקר שדה, הסתייעות בגישות חוץ- אסתטיות : פסיכולוגיה, חינוך.

תוכן העניינים:
1. מבוא
2. הבובה ככלי טיפולי
3 הבובה ככלי להעברת מסרים חתרניים
4. תיאטרון בובות כסאטירה חברתית ופוליטית
5. תיאטרון בובות ככלי סאטירי המוצפן בתוך הגרוטסקה
6. אגרוף בכפפת משי- איך בכל זאת המסר מתרכך?
7. סקירה קצרה של שלוש יצירות סאטיריות: פנץ' וג'ודי, "החרצופים", 'טים אמריקה'.
8. סיכום

מתוך העבודה:
בכדי להבין כיצד משפיע תיאטרון הבובות עלינו, המבוגרים,אבקש לבדוק ראשית כיצד הוא משפיע בהיבט הפסיכולוגי על הילד ועל המבוגר ולאן חותר הסטיריקן כשהוא מתייחס להשפעה זו.
פט וואטס במאמרה מתוך הספר דרמה תרפיה- תיאוריה ומעשה למורים ומטפלים מסבירה את חשיבות תיאטרון הבובות בדרמה תרפיה. החוק הראשון בשימוש בבובות בתהליך זה הוא לשחק, לגלם דמות, להיכנס אל תוך הקשר של ה"כאילו", שבו אני מי שאני, וגם מי שאני לא. הן המטופל והן התרפיסט, מטילים זה על זה תפקידים אלטרנטיביים. "העולם מכוסה ברושם, מראית עין, הבחירה בבובה היא ההיטל האנושי. הבובה מסתירה באותה מידה שהיא מגלה, בגלל שמראית עין היא תמיד של משהו אחר."(3)
 
עבודה מס' 68103 SHOPPING CART DISABLED
שימוש במנדלה בטיפול באמנות , 2009.
ה'מנדלה' בתרבויות שונות, באמנות, בפסיכולוגיה והמנדלה ככלי טיפולי.
3,528 מילים (כ-11 עמודים), 15 מקורות, 149.95 ₪
:: לחץ כאן להצגת / הסתרת תקציר העבודה ::

תקציר העבודה
השימוש בצורת מעגל נרחב מאוד והוא מופיע בתרבויות רבות. בתרבויות שונות, השתמשו ועדיין משתמשים במעגל על מנת להביא קבוצות אנשים ויחידים לידי ריפוי, לשמור מפני פירוק ולשם מדיטציה וצמיחה אישית. קרל יונג היה הראשון שחיבר בין המנדלה לבין הפסיכותרפיה. הוא שם לב כי המנדלות הופיעו בחלומותיהם  ובעבודותיהם של מטופלים ובציוריו של עצמו, במיוחד בזמנים של מצוקה. יונג ראה במנדלה ייצוג של ארכיטיפ העצמי, וכלי להשגת שלמות של האישיות. בטיפול באמנות נעשה שימוש נרחב במנדלה. העבודה במעגל נחוות כמקום בטוח ומפחית חרדה אל מול הדף הלבן הריק. מקום מוגדר היכול לשמש כמיכל ל"אני" של המטופל. מיכל שלתוכו יכול המטופל לצקת את הניגודים והקונפליקטים הפנימיים שלו. ניגודים וקונפליקטים אלה מתקבלים כיחידה שלמה ומאורגנת יותר כאשר הם מופיעים בתוך מיכל זה. בנוסף לאיכויות המרגיעות של עבודה במנדלה, הצורה המעגלית מעודדת לחוות תעוזה וחקירת העולם. כלומר, להכנס לעבודה פנימית ועמוקה, לבדוק את המקום של היחיד בקבוצה, של היחיד בעולם, מהו השלב בחיים בו נמצא היחיד וכדו'.

תוכן עניינים:
תקציר
1. מנדלה
2. מנדלות בתרבויות שונות
3. מנדלה בתרבויות המזרח הרחוק
4. מעגלי אבנים
5. אומנים שמציירים מנדלות באופן אינטואיטיבי
6. מנדלה בפסיכולוגיה
7. שימוש במנדלות ככלי טיפולי
סיכום
רשימה ביבליוגרפית
נספחים - תמונות

מתוך העבודה:
מעגל הוא סמל אוניברסאלי ומקודש בתרבויות רבות כצורה הטבעית ביותר. הוא מסמל כוליות, שלמות, מקוריות, נצח, אינסוף, חוסר- זמן (מהיותו חסר התחלה וחסר סוף), סימולטאניות, וכן את הבלתי מוגשם, את העצמי, והשוויון- מהיותו חסר כל סממן היררכי. עיגול מסמל גם שלמות בטבע, כצורה שלמה המופיעה למשל בדמותם של השמש והירח. סמל למחזור השמשי, למחזורים כולם ולכל תנועה מחזורית- תנועה אינסופית, הגשמה, השלמה, וכן מרחב מוגן, מקודש או טקסי (בו כל המשתתפים שווים). כמסמל את השמש, המעגל הוא סמל לכוח זכרי, אך כמסמל את הנפש או הנשמה, הוא נקבי. התנועה המעגלית האינסופית, הנענית לעיקרון אימהי, כנגד התנועה הליניארית, הקווית, הסופית הישירה, המייצגת את הכוח היצירתי האבהי. כסמל נקבי, המעגל מזכיר את צורתו של הירח המלא (פישמן, 2002, פרי, 2003).
 
עבודה מס' 68054 SHOPPING CART DISABLED
מוטיב החלון בשלוש יצירות נבחרות של מאטיס, 2009.
ניתוח יצירותיו של מאטיס המתארות "מראות פנים" עם חלון, אשר צוירו בתקופה בה השתייך האמן לזרם ה"פוביסטיים".
7,762 מילים (כ-24 עמודים), 10 מקורות, 374.95 ₪
:: לחץ כאן להצגת / הסתרת תקציר העבודה ::

תקציר העבודה
עבודה זו מבקשת לחקור את יצירותיו של הנרי מאטיס  המתארות "מראות פנים" -interiors עם חלון, אשר צוירו על ידו בין השנים 1911 - 1905, תקופה בה השתייך האמן לזרם סגנוני של ציירים המוגדר בשם "פוביסטיים", שם הגזור מן המונח הצרפתי   Fauve- "יצורי פרא".
מראות הפנים ביצירתו של מאטיס נחלקים לשלושה מוטיבים עיקריים -
* מראה פנים של חדר ומראה פנים עם טבע דומם
* מראות פנים וחוץ עם חלון, חלון צרפתי או דלת
* תיאורי פנים הסטודיו שלו

ברצוני לפתח סוגיה זו על בסיס דוגמאות של שלוש יצירות נבחרות בטווח התקופה
הנדונה אשר משקפות לדעתי, אמירות והתפתחויות בעלות חשיבות כפי שאנמק להלן ;
Open window - Collioure - 1905 -  " חלון פתוח בקויור"
Harmony  in red - 1908 -  "הרמוניה באדום"
The Conversation - 1910-12 -   "השיחה"

ביצירות הללו מופיע מוטיב  החלון - ב"חלון פתוח בקויור" נושא  החלון הוא אמירה ובשורה פוביסטית חדשנית, בהמשך ה"הרמוניה באדום" משלבת אמירה דקורטיבית אוריינטאלית  וה"שיחה" הינה בעלת אמירה סגנונית מופשטת נושאת גם אפקט רוחני דתי.
בשלב ראשון של העבודה אבחן את  היצירות  במקביל  להתפתחות הכרונולוגית של תהליך היצירה השזור בביוגרפיה האישית  של האמן ולא אמנע מלנתח ולהבין את הגורמים שהשפיעו עליו ; אמנים אשר הוא התוודע ליצירותיהם ולמד מהם כמו וגם, התפתחות הזרמים האמנותיים אשר התרחשו בסוף המאה ה- 19 ובמעבר למאה ה- 20 אל האמנות המודרנית.
לאחר חקירה והתנסות מפתח מאטיס את שפתו הסגנונית האינדיבידואלית והייחודית.
מצאתי שלושה מאפיינים עיקריים שעולים מדרכו האמנותית רבת השנים ;
היצירה היוותה ראי לאישיותו - היא דרשה ממנו מסירות ועבודה קשה - ושאפה להעביר לצופה בה מסר של שלווה.
יחד עם זאת הוא ניסח תיאוריה משלו, טקסטים נבחרים אשר העלה על הכתב וחלק עם מבקרים ובראיונות שערך שאינם רבים אך מהווים עדות אמינה וחשובה מאין כמוה, אותה אפרט בהמשך.
לאור הבנות אלה אסקור את התפתחות מוטיב החלון וייצוגו ואבחן גם מספר שאלות מחקריות העולות מהצגת המוטיב בתוך היצירות.

מתוך העבודה:
לטענתו של מאטיס, עבודתו מבטאת איכות אינטנסיבית קונספטואלית ולכן הוא מדגיש את מטרת הביטוי "הבעה" שאינה נפרדת מהאמצעי התמונתי ומדגישה את הסמליות האינטואיטיבית באמצעות חוויה תפיסתית. מאטיס דחה את האימפרסיוניזם והציג את הביטוי שבאמנות. מדבריו עולים שני מושגים חשובים שיש לפרשם ; מן ההבעה נובעת התחושה - SENSATION זהו השלב הראשוני של היצירה, שאיננו בר - חלוף אלא מנציח את הרגע של ריכוז כל התחושות אשר מעורר בהמשך את הרגש - EMOTION.
 
עבודה מס' 68049 SHOPPING CART DISABLED
מהפכות בתמונות - המהפכה הצרפתית והמהפכה התעשייתית, 2009.
המהפכה הצרפתית מול המהפכה התעשייתית דרך בחינת הלבוש וביטוי רוח המהפכה באמנות התקופות.
1,570 מילים (כ-5 עמודים), 11 מקורות, 199.95 ₪
:: לחץ כאן להצגת / הסתרת תקציר העבודה ::

תקציר העבודה
לפי Arendt (1965) מהפכה היא אירוע פוליטי המתעמת ישירות ובאופן בלתי נמנע עם השאלה של ההתחלה, וכמו כך גם בתקופות המהפכה הצרפתית והתעשייתית ביקשו אזרחים לחזור להתחלה. ניתוח זה יבקש לבחון תמונות וציורים  אשר צוירו בשתי תקופות שונות, הראשונה היא המהפכה הצרפתית אשר יצרה השפעה רבה על האמנות. ואילו התקופה השנייה היא תקופת המהפכה התעשייתית, כאשר הציורים של אותה תקופה, יבחנו בראי התקופה הקודמת. במהלך הניתוח נבחרו שני נושאים לניתוח הקשורים למהפכה, הראשון הוא לבוש הדמויות והשני הוא ביטוי של רוח המהפכה בתמונות.

תוכן עניינים:
מבוא
המהפכה הצרפתית
המהפכה התעשייתית
ביגוד במהפכה הצרפתית ובמהפכה התעשייתית
רוח המהפכה באמצעות תמונות
ביבליוגרפיה

מתוך העבודה:
הציור צויר על ידי David בעיצומה של המהפכה הצרפתית, והוא מייצג את הקיצון לאריסטוקרטיה שהייתה מוכרת לפני המהפכה. בציור, מציג דוד אלמנטים אשר מייצגים ניגודים למעמד הגבוה שבו נמצאת הדמות המצוירת. לפי Landes (2003) נשים היו מושא מוכר לציור בתקופת המהפכה הצרפתית, הן סימלו את הצדק והחופש.
בהתייחס לדמות באיור בנה נראה לידה, והדבר רומז כי היא מגדלת אותו בבית ובעצמה בניגוד לתקופה שלפני המהפכה בה מטפלות ואומנות היו אחראיות על הטיפול בילדים. בנוסף, כפתורה העליון פרום, דבר המרמז על העבודה כי היא מניקה את בנה, גם זאת בניגוד לשימוש הנרחב במיניקות במהלך תקופה המלוכה האבסולוטית. כמו כן, מעניין לשים לב, כי היא לבושה בבגד צנוע ולבן, אשר בניגוד לאותה תקופה אינו צבוע בצבעי דגל צרפת (Heffernan, 1992(.
 
עבודה מס' 67914 SHOPPING CART DISABLED
המחזה "האביב מתעורר"/ פרנק וודקינד, 2008.
כיצד הרעיונות שוודקינד מתאר במחזה "האביב מתעורר", שיקפו את המציאות שהיתה קיימת באותה תקופה בגרמניה.
2,817 מילים (כ-8.5 עמודים), 10 מקורות, 189.95 ₪
:: לחץ כאן להצגת / הסתרת תקציר העבודה ::

תקציר העבודה
בחורף 1890-1891, יצר הסופר הצעיר פרנק וודקינד את הדרמה "האביב מתעורר", בה תקף  את הצביעות המוסרית של תקופתו. המחזה עצמו מבוסס על חוויות ילדות אמיתיות של וודקינד וחבריו, העוסקות בבגרות מינית אצל נערים בגיל העשרה. עלילת המחזה מתרחשת לרוב בסביבה המשפחתית, היות והתא המשפחתי מייצג את המיקרוקוסמוס של החברה. המחזה מתאר את הדרכים בהם המבנים הנוקשים בדמות המשפחה ובית-הספר מנסים לדכא את המיניות המתפתחת של הצעירים המתבגרים וכמו כן,  את הניסיון לכוון אותם למשלחי-יד בורגניים.  
בעבודה זו אבקש לבדוק כיצד הרעיונות שוודקינד מתאר במחזה "האביב מתעורר", שיקפו את המציאות שהיתה קיימת באותה תקופה בגרמניה. בייחוד אתרכז במבנים הנוקשים של מערכת החינוך והמשפחה, ובטיפולם בנושאים של התאבדויות בקרב צעירים ומיניות. במהלך העבודה אביא דוגמאות מהמחזה ואראה כיצד הן הולכות יד ביד עם המציאות הגרמנית בשלהי המאה ה-19. הדוגמאות שיובאו ידגימו את טיפולם של המבנים הנוקשים - משפחה ובית-הספר - בבעיות של הצעירים. טיפול אשר, לפי וודקינד, גורר את דמויות הנערים והנערות במחזה לטרגדיות.
תחילה אעסוק בהתפתחות האומנות האקספרסיוניסטית בגרמניה; מאיזו קרקע התפתחה, לשם איזו מטרה ואיזה הלך רוח היצירות האקספרסיוניסטיות ביקשו לבטא. כמו כן, אציג בפרק זה את גילויו של עולם חדש בחברה: עולם הנוער, והקונפליקטים הבין-דוריים שבאו בעקבותיו. בפרק השני אסקור בקצרה את קורות חיו של וודקינד, שעיצבו לא במעט את הדרמות שכתב. בפרק השלישי אראה האם וכיצד המחזה מבטא את הזמן בו הוא נכתב - דרך הרעיונות שהמחזה מציג והמציאות היומיומית בגרמניה באותה תקופה.

תוכן עניינים:
מבוא
אומנות אקספרסיוניסטית וגילוי הנוער
קורות חיו של פרנק וודקינד
מערכת החינוך הגרמנית: התאבדויות בקרב צעירים וחינוך מיני
סיכום ומסקנות
רשימת מקורות

מתוך העבודה:
בהיסטוריה של הספרות הגרמנית החל משנות ה-70 של המאה ה-18, בולט מוטיב המרידות אצל סופרים ומשוררים צעירים, ששאפו לכונן לא רק סגנון ספרותי חדש, אלא גם דרך חיים חדשה. האומנות האקספרסיוניסטית היתה האחרונה והעזה ביותר במרידות אלו(1). המרד האקספרסיוניסטי היה חלק מהניסיון לתפוס מחדש את הטבע האנושי במובנים רגשיים. זאת היוצרים האקספרסיוניסטים ביקשו לעשות דרך הוצאת הרגשות מן הפנים אל החוץ.
 
עבודה מס' 67872 SHOPPING CART DISABLED
פנייה לצופה המזוכיסט, 2007.
על פסיכואנליזה ופמיניזם בסרט קטיפה כחולה של דיוויד לינץ'.
3,732 מילים (כ-11.5 עמודים), 9 מקורות, 179.95 ₪
:: לחץ כאן להצגת / הסתרת תקציר העבודה ::

תקציר העבודה
ביד אומן משרטט דייויד לינץ' תמונה של משפחה שלא מתפקדת. כל האיסורים החלים עלינו ע"י נציגות החוק בחברה כופים עלינו לכלוא את תשוקותינו, תשוקות שהתפתחו ביציאתנו מרחם האם, בהתמזגות הדמיונית עם גופה של האם, ונזרקה עמוק לבאר המשאלות של הלא-מודע, עם הופעתו של האב ואיסוריו האווילים. ומאז, במשך כל חיינו אנו רודפים אחר מילוי התשוקות. ואנו, צופי הקולנוע שכלואים, מרצונם, באולמות מוחשכים, מוותרים על הסיפוק במימוש התשוקה, וזוכים להצצה עלובה בייצוגים דמיוניים הממששים במקומנו את שנתאווה.
דיוויד לינץ' מכיר היטב את הפסיכואנליזה. הוא נובר בהלכי הנפש, עורם דימויים וביטויים שלקוחים מתורתו של פרויד וממשיך דרכו לאקאן, ופורס לנו תסביך אדיפלי לתפארת. בן שוכב עם אם, בן הורג את אביו, שוב בן שוכב עם אם, מציצנות, סטייה ועוד כהנה וכהנה.
לדעתי פונה דיוויד לינץ ישירות, סליחה, לא ישירות, אלא בדרך מאד מתוחכמת, פתלתלה שחודרת באיטיות אך בבטחה אל ההכרה של הצופה שהוא צופה במימוש הפנטזיות האסורות שלו, התשוקות שהודחקו מהיותו תינוק ונחנק ע"י החברה מלממש תשוקות אלה.
הצופה הוא אם כן מזוכיסט, שבביטחונו כי הוא מקיים את חוקי החברה הוא מתנהג כפי שהוא רוצה, אך הוא יודע שהוא בחיים לא יעיז למלא את הפנטזיות שלו, אלא רק על מסך הקולנוע.
לצורך הכנת העבודה נקראו בין היתר מאמריהם של מארי אן דואן, ז'אק לאקאן, לאורה מאלווי, סלבוי ז'יז'ק, ארנסטו פיצ'וטקה ואחרים.

תוכן העניינים:
מבוא
על הסרט
טענה
פסיכואנליזה
פמיניזם
סיכום
ביבליוגרפיה ופילמוגרפיה

מתוך העבודה:
דיוויד לינץ' מכיר היטב את הפסיכואנליזה. הוא נובר בהלכי הנפש, עורם דימויים וביטויים שלקוחים מתורתו של פרויד וממשיך דרכו לאקאן, ופורס לנו תסביך אדיפלי לתפארת. בן שוכב עם אם, בן הורג את אביו, שוב בן שוכב עם אם, מציצנות, סטייה ועוד כהנה וכהנה.
לדעתי פונה דיוויד לינץ ישירות, סליחה, לא ישירות, אלא בדרך מאד מתוחכמת, פתלתלה שחודרת באיטיות אך בבטחה אל ההכרה של הצופה שהוא צופה במימוש הפנטזיות האסורות שלו, התשוקות שהודחקו מהיותו תינוק ונחנק ע"י החברה מלממש תשוקות אלה.
הצופה הוא אם כן מזוכיסט, שבביטחונו כי הוא מקיים את חוקי החברה הוא מתנהג כפי שהוא רוצה, אך הוא יודע שהוא בחיים לא יעיז למלא את הפנטזיות שלו, אלא רק על מסך הקולנוע.
 
עבודה מס' 67862 SHOPPING CART DISABLED
על הפרק החמישי "The Film Image" בספר "Sculpting in Time" , 2009.
דיון בפרק בספרו של הבמאי טרקובסקי, העוסק בדימוי ה קולנועי.
1,786 מילים (כ-5.5 עמודים), 1 מקורות, 79.95 ₪
:: לחץ כאן להצגת / הסתרת תקציר העבודה ::

תקציר העבודה
עבודה זו היא סיכום ודיון מנקודת מבט של הכותב של הפרק החמישי בספר "Sculpting in Time" של הבמאי אנדריי טרקובסקי.

מתוך העבודה:
כיאה לאהבתו הגדולה של טרקובסקי לספרות, שירה ומוזיקה קלאסיים ואיכותיים, הוא פותח את הפרק החמישי בספרו "לפסל בזמן" בציטוט של הסופר תומס מאן, האומר ש"הייחודיות של ההוויה הספיריטואלית שהיא פורצת גבולות חדשים מהתפיסה הרגילה שלנו, לעבר האינסוף, המוחלט, והיא מסמלת עולם שלם, ספיריטואלי, של מחשבות ורגשות אחרים".
אין קביעה מתאימה מזו לתאר את עבודתו וסרטיו של טרקובסקי. בפרק זה הוא מסביר מהו הדימוי הקולנועי לפי דעתו, ואיך דרכי העשייה הקולנועית, תוך שילוב של האלמנטים העיקריים בעשייה זו, מכוונים כולם לייצר דימוי כמו הדימויים ביצירותיהם האיכותיות של גדולי האמנים שאותם הוא מכבד ומעריץ - ברגמן וקוראסווה, לאונרדו דה-וינצ'י ובאך. להם היכולת המופלאה לבחון את החיים במדויק, כאילו הם הולכים לאחור ובוחנים את העולם ממרחק.
 
עבודה מס' 67861 SHOPPING CART DISABLED
האם אנימציה יכולה להיות דוקומנטרית?, 2008.
על ז'אנר האנימציה תיעודית והסרט "ואלס עם באשיר".
6,337 מילים (כ-19.5 עמודים), 10 מקורות, 499.95 ₪
:: לחץ כאן להצגת / הסתרת תקציר העבודה ::

תקציר העבודה
המצאת הצילום שחררה את הציור מכבלי האובססיה לריאליזם. הצורך בתיעוד המציאות קיבל תפנית חדה עם המצאת המצלמה שנטלה על עצמה את תפקיד המתעד של המציאות, ועתה הציור יכול "להתפנות" לחקירה וחיפוש בפנטסטי ובחסר גבולות.
תהליך לידת המצלמה היה תהליך ארוך, שהחל עוד בימי הקמרה אובסקורה של לאונרדו דה-וינצ'י במאה ה-16, ונמשך בתעלולים אופטיים שונים במאות שלאחר מכן, עד שהצילום הראשון יצא לאור במאה ה-19 והנציח, שחור על גבי לבן, רגע מהחיים.
תהליך זה הוא תולדה של ניסיון של האדם להתגבר על אחד מהפחדים הכי גדולים שלו - הפחד מהמוות. ואכן הניסיונות לרשום על קירות המערה את חייו שלו, או להנציח בעזרת מצלמה את עצמו ובני משפחתו, הם האישור שהאדם כה זקוק לו שהוא אכן קיים, זו ההוכחה לעצם קיומו.
ומרגע שנפרצה הדרך הטכנולוגית הזאת, שהולידה את הכלי האמין ביותר בתיעוד החיים, מלבד החיים עצמם, אמני ציור ואנימציה רבים, זנחו את הניסיון לרדוף אחר המציאות והחלו לתת פורקן לאחד מהכוחות המרתקים של המין האנושי - הדמיון.
ואכן העולמות הפנטסטיים, המדע בדיוני, הלא מוכר ולא ידוע, כמענה לסיפוק צרכי האסקפיזם של האדם, נהיו נחלתם של רבים מהאנימטורים, שמעט אחרי לידת הצילום, בשלהי המאה ה-19 קיבלו קרקע חדשה, פוריה ובתולה לתת ביטוי לאמנותם - הקולנוע.
שתי גישות אלה של הקולנוע, הגישה הדוקומנטרית והאנימציה, שהחלו מאותה נקודה ביחסם למציאות, שבו ונפגשו בז'אנר קולנועי, שאמנם קיים כבר עשרות שונים, אך זוכה לעדנה והתפתחות בתקופה האחרונה - אנימציה תיעודית.
בסקירתי את התפתחות הז'אנר, אנסה לענות על מספר שאלות:
מעצם האוקסימורון של אנימציה ותיעוד, שיושבים על סקאלה שונה בציר המציאות, האם יכול להתקיים ז'אנר של אנימציה תיעודית טהור? ולכן, האם סרט אנימציה שנושאו דוקומנטרי או אוטוביוגרפי, ושלא נעשה בו שימוש בחומרי ארכיון מצולמים, יכול להיחשב כסרט דוקומנטרי? האם השימוש באנימציה בקולנוע התיעודי תורם או מפחית במטרה של תיעוד המציאות? ואילו יתרונות, אם בכלל, יש לאנימציה בשילובה בז'אנר הדוקומנטרי? וכיצד האנימציה בשירות תיעוד המציאות משתלבת עם התיאוריות הקולנועיות השונות?
על שאלות אלה ואחרות אנסה לענות בסמינריון זה, כאשר הסרט המרכזי שדרכו אדגים את טענותיי הוא סרט האנימציה - תיעודית של ארי פולמן, "ואלס עם באשיר".

אינדקס:
1. שאלת מחקר
2. התפתחות הז'אנרים
2.1. תולדות הקולנוע הדוקומנטרי
2.2. תולדות האנימציה
2.3. אנימציה תיעודית
3. "ואלס עם באשיר"
4. האם אנימציה יכולה להיות דוקומנטרית?
5. סיכום
6. ביבליוגרפיה

הערת מערכת: בעבודה לא צוינו מראי מקום.

מתוך העבודה:
בדצמבר 1895, תאריך לידת הקולנוע, הוקרנו בפאריז סרטי הקולנוע הראשונים. טבעם של הסרטים הראשונים, שהיו מוגבלים טכנולוגית לשוט אחד בן פחות מדקה, היו סרטים דוקומנטריים, או כפי שכונו אז סרטים "אקטואליים" שתיעדו רגעים מן החיים: רכבת נכנסת לתחנה, פועלים יוצאים ממפעל, שייט בסירה וכו'. לאחר שסופקה לצופים הצצה על המרקע של המציאות בה הם חיים, יצא הקולנוע לתעד את החיים במקומות שונים ברחבי העולם. אלה היו סרטים גיאוגרפיים תיעודיים שתיארו מקומות רחוקים ואקזוטיים.
בסקירה לאחור של תולדות הקולנוע התיעודי, היו אלה כנראה הסרטים התיעודיים הטהורים האמיתיים האחרונים, כיוון שדי במהרה הוראות בימוי, טכניקות צילום חדשות והכנסת מסרים של היוצר החלו לחלחל לקולנוע התיעודי, שהיה בעצם הז'אנר הראשון בתולדות הקולנוע.
 
סל קניות
סה"כ: 0.00 ₪

חפש עבודות
מדריך החיפוש
חפש על פי המילים:
קטגוריה:
תת-קטגוריות:
All
כללי
פיסול
ציור
תולדות האמנות
עבודה מס':

אפשרויות חיפוש
הצג עבודות שאורכן
מ- עמ' עד עמ'
הצג תוצאות בכל עמוד

הכנס את קוד הקופון:
עבודות [109-117] מתוך 291 :: [עמוד 13 מתוך 33]
<< עמוד קודם :: עבור לעמוד: 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 :: עמוד הבא >>