|
עבודות [109-117] מתוך 284
:: [עמוד 13 מתוך 32]
|
|
<< עמוד קודם ::
עבור לעמוד: 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17
:: עמוד הבא >>
|
|
|
|
על הפרק החמישי "The Film Image" בספר "Sculpting in Time" , 2009.
דיון בפרק בספרו של הבמאי טרקובסקי, העוסק בדימוי ה קולנועי. |
| 1,786 מילים (כ-5.5 עמודים), 1 מקורות, 79.95 ₪ |
::
לחץ כאן להצגת / הסתרת תקציר העבודה ::
תקציר העבודה
עבודה זו היא סיכום ודיון מנקודת מבט של הכותב של הפרק החמישי בספר "Sculpting in Time" של הבמאי אנדריי טרקובסקי.
מתוך העבודה:
כיאה לאהבתו הגדולה של טרקובסקי לספרות, שירה ומוזיקה קלאסיים ואיכותיים, הוא פותח את הפרק החמישי בספרו "לפסל בזמן" בציטוט של הסופר תומס מאן, האומר ש"הייחודיות של ההוויה הספיריטואלית שהיא פורצת גבולות חדשים מהתפיסה הרגילה שלנו, לעבר האינסוף, המוחלט, והיא מסמלת עולם שלם, ספיריטואלי, של מחשבות ורגשות אחרים".
אין קביעה מתאימה מזו לתאר את עבודתו וסרטיו של טרקובסקי. בפרק זה הוא מסביר מהו הדימוי הקולנועי לפי דעתו, ואיך דרכי העשייה הקולנועית, תוך שילוב של האלמנטים העיקריים בעשייה זו, מכוונים כולם לייצר דימוי כמו הדימויים ביצירותיהם האיכותיות של גדולי האמנים שאותם הוא מכבד ומעריץ - ברגמן וקוראסווה, לאונרדו דה-וינצ'י ובאך. להם היכולת המופלאה לבחון את החיים במדויק, כאילו הם הולכים לאחור ובוחנים את העולם ממרחק. |
| | |
|
האם אנימציה יכולה להיות דוקומנטרית?, 2008.
על ז'אנר האנימציה תיעודית והסרט "ואלס עם באשיר". |
| 6,337 מילים (כ-19.5 עמודים), 10 מקורות, 499.95 ₪ |
::
לחץ כאן להצגת / הסתרת תקציר העבודה ::
תקציר העבודה
המצאת הצילום שחררה את הציור מכבלי האובססיה לריאליזם. הצורך בתיעוד המציאות קיבל תפנית חדה עם המצאת המצלמה שנטלה על עצמה את תפקיד המתעד של המציאות, ועתה הציור יכול "להתפנות" לחקירה וחיפוש בפנטסטי ובחסר גבולות.
תהליך לידת המצלמה היה תהליך ארוך, שהחל עוד בימי הקמרה אובסקורה של לאונרדו דה-וינצ'י במאה ה-16, ונמשך בתעלולים אופטיים שונים במאות שלאחר מכן, עד שהצילום הראשון יצא לאור במאה ה-19 והנציח, שחור על גבי לבן, רגע מהחיים.
תהליך זה הוא תולדה של ניסיון של האדם להתגבר על אחד מהפחדים הכי גדולים שלו - הפחד מהמוות. ואכן הניסיונות לרשום על קירות המערה את חייו שלו, או להנציח בעזרת מצלמה את עצמו ובני משפחתו, הם האישור שהאדם כה זקוק לו שהוא אכן קיים, זו ההוכחה לעצם קיומו.
ומרגע שנפרצה הדרך הטכנולוגית הזאת, שהולידה את הכלי האמין ביותר בתיעוד החיים, מלבד החיים עצמם, אמני ציור ואנימציה רבים, זנחו את הניסיון לרדוף אחר המציאות והחלו לתת פורקן לאחד מהכוחות המרתקים של המין האנושי - הדמיון.
ואכן העולמות הפנטסטיים, המדע בדיוני, הלא מוכר ולא ידוע, כמענה לסיפוק צרכי האסקפיזם של האדם, נהיו נחלתם של רבים מהאנימטורים, שמעט אחרי לידת הצילום, בשלהי המאה ה-19 קיבלו קרקע חדשה, פוריה ובתולה לתת ביטוי לאמנותם - הקולנוע.
שתי גישות אלה של הקולנוע, הגישה הדוקומנטרית והאנימציה, שהחלו מאותה נקודה ביחסם למציאות, שבו ונפגשו בז'אנר קולנועי, שאמנם קיים כבר עשרות שונים, אך זוכה לעדנה והתפתחות בתקופה האחרונה - אנימציה תיעודית.
בסקירתי את התפתחות הז'אנר, אנסה לענות על מספר שאלות:
מעצם האוקסימורון של אנימציה ותיעוד, שיושבים על סקאלה שונה בציר המציאות, האם יכול להתקיים ז'אנר של אנימציה תיעודית טהור? ולכן, האם סרט אנימציה שנושאו דוקומנטרי או אוטוביוגרפי, ושלא נעשה בו שימוש בחומרי ארכיון מצולמים, יכול להיחשב כסרט דוקומנטרי? האם השימוש באנימציה בקולנוע התיעודי תורם או מפחית במטרה של תיעוד המציאות? ואילו יתרונות, אם בכלל, יש לאנימציה בשילובה בז'אנר הדוקומנטרי? וכיצד האנימציה בשירות תיעוד המציאות משתלבת עם התיאוריות הקולנועיות השונות?
על שאלות אלה ואחרות אנסה לענות בסמינריון זה, כאשר הסרט המרכזי שדרכו אדגים את טענותיי הוא סרט האנימציה - תיעודית של ארי פולמן, "ואלס עם באשיר".
אינדקס:
1. שאלת מחקר
2. התפתחות הז'אנרים
2.1. תולדות הקולנוע הדוקומנטרי
2.2. תולדות האנימציה
2.3. אנימציה תיעודית
3. "ואלס עם באשיר"
4. האם אנימציה יכולה להיות דוקומנטרית?
5. סיכום
6. ביבליוגרפיה
הערת מערכת: בעבודה לא צוינו מראי מקום.
מתוך העבודה:
בדצמבר 1895, תאריך לידת הקולנוע, הוקרנו בפאריז סרטי הקולנוע הראשונים. טבעם של הסרטים הראשונים, שהיו מוגבלים טכנולוגית לשוט אחד בן פחות מדקה, היו סרטים דוקומנטריים, או כפי שכונו אז סרטים "אקטואליים" שתיעדו רגעים מן החיים: רכבת נכנסת לתחנה, פועלים יוצאים ממפעל, שייט בסירה וכו'. לאחר שסופקה לצופים הצצה על המרקע של המציאות בה הם חיים, יצא הקולנוע לתעד את החיים במקומות שונים ברחבי העולם. אלה היו סרטים גיאוגרפיים תיעודיים שתיארו מקומות רחוקים ואקזוטיים.
בסקירה לאחור של תולדות הקולנוע התיעודי, היו אלה כנראה הסרטים התיעודיים הטהורים האמיתיים האחרונים, כיוון שדי במהרה הוראות בימוי, טכניקות צילום חדשות והכנסת מסרים של היוצר החלו לחלחל לקולנוע התיעודי, שהיה בעצם הז'אנר הראשון בתולדות הקולנוע. |
| | |
|
הניכור בתיאור הנשים ביצירותיו של אדוארד מונק, 2005.
השוואה בין יצירותיו של מונק לבין יצירותיהם של פאבלו פיקאסו, ג'ורג' גרוס ווילם דה קונינג בנושא הניכור בתיאורי הנשים. |
| 6,760 מילים (כ-21 עמודים), 21 מקורות, 199.95 ₪ |
::
לחץ כאן להצגת / הסתרת תקציר העבודה ::
תקציר העבודה
בעבודה זו אדון בנושא הניכור בדמות האישה ביצירותיו של אדוארד מונק , כאשר אתמקד בשאלות כמו מהם הסיבות שמונק מציג את הנשים כמנכרות? באילו דרכים הוא בחר כדי להציג אותן באופן זה? האם ניתן לזהות מאפיינים שחוזרים על עצמם אצל אמנים מאוחרים? מה הם? וכיצד הם קשורים לתרבות, לחברה ולהיסטוריה בזמנם?
נושא זה עניין אותי במיוחד כיוון ובמהלך לימודי האמנות שלי נחשפתי ליצירותיו של מונק וראיתי שברוב יצירותיו הוא מתאר נשים שונות בעלות מאפיינים דומים. בנוסף לכך יצירותיו מעניינות אותי כיוון והם נוגעים בנושאים כמו בעיית קיום האדם, הסבל וכו' וכן גם בגלל הסגנון האקספרסיוניסטי שלו.
הדרך בה אבחר להגיע לממצאים אלו תהיה דרך ניתוח מקורות ראשונים אשר יכללו את יצירותיו של מונק: "ריקוד החיים", "העפר" וה"ערפד", וכן דרך ניתוח יצירות מאוחרות יותר כמו "מתרחצת יושבת" של פיקאסו, "דאום מתחתנת עם הרובוט הפדנטי שלה ג'ורג' במאי 1920" של גורג' גרוס ו "אישה I" של ווילם דה קונינג.
ביצירות אלו אנסה למצוא את המשותף באופן הצגת האישה, כלומר אנסה למצוא מאפיינים משותפים המציגים את האישה כמנכרת. כדי למצוא את הסיבה להצגת האישה באופן ייצוג זה או אחר אפנה למקורות משנים הסוקרים את הביוגרפיה של מונק וכן את אורך חייו וכך אבדוק את הזיקה בין הביוגרפיה של מונק עצמו לבין הנשים המופיעות ביצירותיו. בנוסף לכך אפנה לתיאוריות שונות כמו למשל של מרקס ופרום אשר מתוכם אפשר להסביר את משמעות יצירותיו של מונק ואת הסיבות להצגת האישה באופן אותו הציג.
בסוף אשווה בין יצירותיו של מונק לבין היצירות של האמנים המאוחרים כמו פיקאסו, דה-קונינג וגרוס אשר פעלו במחצית הראשונה של המאה ה- 20 והתייחסו גם כן בחלק מיצירותיהם לייצוג האישה. ההשוואה תיעשה באמצעות בחינת מאפייניים צורנים כמו התייחסות לקו, צבע, מרקם, פרספקטיבה וכן בחינת התכנים של היצירות.
ראשי פרקים:
פתח דבר
פרק 1: יצירותיו של מונק: ניתוח קדם איקונוגרפי ואיקונוגרפי
1.1 "הערפד"
1.2 "אפר"
1.3 "ריקוד החיים"
1.4 סיכום הפרק
פרק 2: תיאוריות שונות
2.1 הסמליות ביצירותיו של מונק
2.2 תיאוריות של חוקרי אומנות אודות חיי מונק
2.3 הניכור והחברה בסוף המאה ה- 19 וראשית המאה ה- 20
2.4 הזרם הרומנטי
פרק 3: אומנים שהושפעו ממונק: ניתוח איקונוגרפי
3.1 פאבלו פיקסו ויצירתו "מתרחצת יושבת"
3.2 גו'רג' גרוס ויצירותו "דאום מתחתנת עם הרובוט הפדנטי שלה ג'ורג' במאי 1920"
3.3 ווילם דה קונינג ויצירתו "אישה I"
פרק 4: סיכום
4.1 סיכום ומסקנות
4.2 רשימת תמונות
4.3 תמונות
4.4 רשימה ביבליוגרפית
מתוך העבודה:
בציור ה"ערפד" מתאר מונק שתי דמויות: גבר ואישה. הגבר מרכין את כל גופו על האישה. גופו כולו מכווץ וסגור, ראשו רכון בין שני זרועותיה החשופות של האישה המחזיקות את גופו וסוגרות עליו. דמות הגבר נראה מהצד, לעומת גופה של האישה המוצגת באופן חזיתי אל הצופה. ידה הימנית של האישה, מחזיקה את זרועו השמאלית של הגבר, וידה השמאלית מונחת על גבו. ראשה של האישה רוכן על עורפו של הגבר כאשר פיה נוגע בעורפו. לאישה שיער ארוך בצבע אדום זהוב העוטף את פלג גופו העליון של הגבר כמעין מעטפת. אפשר לראות את שיערה נופל על ראשו וגבו. הגבר המתואר הוא בעל שיער כהה, וחלקו העליון של גופו לבוש חולצה כהה, שחורה. |
| | |
|
סנדי שרמן, סדרת תמונות שחור לבן: "תמונות מתוך סרט ללא כותרת" (תרגיל), 2003.
סקירה וניתוח תצלומים מתוך סדרת תמונות בשחור לבן של הצלמת. |
| 1,077 מילים (כ-3.5 עמודים), 5 מקורות, 199.95 ₪ |
::
לחץ כאן להצגת / הסתרת תקציר העבודה ::
תקציר העבודה
סנדי שרמן אומנית אמריקאית החלה לייצור מסוף שנות ה- 70 סדרות תצלומים בהם היא מביימת את עצמה בתמונות פרוטרט עצמי כאשר היא מדמה את עצמה עם כל הסטריאוטיפים המתלווים לשחקניות קולנוע, דוגמניות, ודימויים נוספים של נשים מתחום הפרסום.
בחרתי לצרף לעבודה כמה תצלומי שחור לבן מתוך הסידרה הראשונה שלה- תצלומי פרוטרט שלה עצמה המחקים קטעי סרטים, אופרות סרטים וכתבי עת משנות ה- 40 וה- 50 המהווים עבורה מקור השראה.
יצירות מוקדמות אלו הן ממוספרות והיא קוראת להן "תמונה מתוך סרט ללא כותרת". עצם הכותרת שנבחרה מדגישה את אמונתה בכך שאמצעי התקשורת מכתיבים לנשים את ה"תסריטים של החיים", כללים שעל פיהם הנשים מתנהגות.
סיבה נוספת שתצלומיה לא קיבלו כותרת מוגדרת היא כיוון שכוונתה של שרמן לגרום לצופים לצייר לעצמם את מסקנתם מהעבודות. לפי שרמן אלו תמונות המציגות רגשות אנושיים, והעניין של זהות המודל הוא לא יותר מהפרטים האחרים.
מתוך העבודה:
האישה בתמונותיה של שרמן מגלמת את האובייקט הנצפה, האובייקט הריק ע"י הגבר הסובייקט הצופה, הסובייקט הפועל.
"הדיוקן העצמי" של שרמן הוא דיוקן קולקטיבי המורכב מאוסף, "הדימויים התרבותיים" שיש לנו מן המושג "אישה", האובייקטים המוצגים בתמונות כאן הם אינם "סינדי שרמן" כי אם תחפושות תיאטרליות, "דימויים רגשיים מואנשים" כפי שאמרה הזוכים לנוכחות כביכול עצמאית: קונוונציה מודולרית המתאימה את עצמה לנסיבות תיאטרליות משתנות. ולכן מה שמיוצג ב"דיוקן" אינו כלל הדיוקן האישי, ואף איננו "העצמי". |
| | |
|
מריה מגדלנה - דיוקן היסטוריוגראפי, 2009.
דמותה של מריה מגדלנה בטקסטים האוונגליונים, בכנסייה הקתולית במאתיים שנה הראשונות והשינויים הדרמטיים בעקבות גילוי "הבשורות הגנוזות" בממצאי "נאג' חמאדי". |
| 12,044 מילים (כ-37 עמודים), 39 מקורות, 389.95 ₪ |
::
לחץ כאן להצגת / הסתרת תקציר העבודה ::
תקציר העבודה
כוונת העבודה להתחקות אחר דמותה של מריה מגדלנה דרך הטקסטים האוונגליונים התגבשות דמותה בכנסייה הקתולית במאתיים שנה הראשונות ובחינת השינויים הדרמטיים בעקבות גילוי "הבשורות הגנוזות" בממצאי "נאג' חמאדי" - טקסט מצרי קדום כנראה מהמאה השנייה לספירה, המגלה נקודות חדשות לדמותה. העבודה תעסוק בניתוח המשמעות הטקסטואלית בספרי הבשורה והקשרם הרחב במבט היסטוריוגראפי על פי תיאוריות שונות, כולל: ניתוח מיתי, מטפורי וארכיטיפי, מהנרטיב המקראי הקדום ועד הספרות והפלמוגרפיה של המאה העשרים ואחת.
הצגת הפולמוס בזרמי הנצרות ומחוצה להם תדון דרך הדמות המרכזית בתיאולוגיה הנוצרית-ישו, הדמות של המושיע השנויה במחלוקת ביהדות מול גרסאות השונות המובאות בכתובים הנוצריים המציגים אותו ואת מרים המגדלית בגדר חידה (דעת & קליינברג,1995 & ויקיפדיה,22:04 6.23. 2009).
חקירת דמותו ופועלו של ישו בגליל מהווה נקודת מפתח להשוואה לדמותה ולהבנת הלך הרוח בגליל סביב המטיפים הדתיים בראי התקופה: יחסיו של ישו עם "יוחנן המטביל" על פי "המגילות הגנוזות" (בלום,2007 & מט"ח,86) ותפקידו כמדריכה הרוחני של מריה מגדלנה לאחר התגלותו על פי "הבשורה על פי מרים" (פריסקו, 2008 & 0320 ,KING). במרכז העבודה, בחינת מטמורפוזה של דמות דתית לאורך ההיסטוריה על דגשיה השונים, גילוי ההטיות החבויות בין הטקסטים הקנונים ו"הגנוזים" המשתקפים בנרטיביים המקראיים והספרותיים, וארגון השריות ההיסטוריות המייצרות "מבנה ראשומוני", "צילום" דמותה מנקודות מבט שונות (וינריב,1990).
על פי "הבשורה על פי לוקאס", מריה מגדלנה מוצגת כ"חוטאת" כפי שכותב האפיפיור גרגוריוס בשנת 591 : "היא שלוקאס מכנה החוטאת ושיוחנן מכנה מרים מבית היני, מאמינים אנו כי זוהי אותה מרים שמתוכה גורשו שבעה שדים לדבריו של מרקוס". בגרסה אחרת על פי הבשורה על-פי מרקוס, נודעה מרים המגדלית כ"שליחת השליחים" (apostolorum apostola), והנוכחת היחידה לתחייתו (בימה & מקלפלין,2003). בממצאי "נאג' חמאדי" טקסט מצרי קדום כנראה מהמאה השנייה לספירה, נמצאה מגילה גנוזה העונה לשם "הבשורה על פי מרים", שם מריה המגדלאית מוצגת כאישה שתמכה בישו מכיסה ותמכה בשליחותו, כמו כן הנהיגה את חסדיו של ישו והייתה ממשיכת דרכו (1998King). על פי "הבשורה על פי פליפוס" - "אוונגליון אפוקריפי" היא מתוארת כאחת מתוך ה"שלוש שצעדו תמיד בחברתו של אדוננו: מרים אמו, אחותו, והמגדלית, זו הנקראת בת-לוויתו". אחותו אמו ובת-לוויתו היו כולן בשם מרים. המילה היוונית koinonos, המשמשת לתיאור המילה מרים, אמנם מתרגמת לעתים כ"בת לוויה", אך תרגום מדויק יותר יהיה "שותפה" או "בת זוג", אישה שעימה מקיים אדם יחסי מין, ועוד כתוב "הוא אהב אותה יותר מכל מאמיניו". כל זאת בהתייחס לתיאוריות תיאולוגיות מודרניות הטוענות לקשר הרומנטי בין ישו ומריה וכי נולדה להם בת בשם שרה (בורסטין,2005 & ויקיפדיה,15:43: 17 2009:5). בשנת 1969 יצאה "וועדת הוותיקן השנייה" בטקסט מכונן ובו הצהירה כי מריה החוטאת ומריה מבית היני לא היו אותה אישה. מקומה של מריה בסידור תפילה השתנה לדמות השליחה לצדו של ישו (רובק ,1995). כך שבאופן רשמי הוצגה כחוטאת שחזרה בתשובה במשך ארבע מאות שנה (דה בור,1996).
העבודה מעלה פרשנויות חדשות במחקר התיאולוגי מתוך הביקורת על סיפרו של דן אוריון "צופן דה-וינצ'י", שם מוצגת מריה מגדלנה כקדושה שסודה הוסתר על ידיי הכנסייה - הספר מותחות ביקורת על המוסד הקתולי שפגע בשמה למשך דורות (בורסטין,2005). ייצוגם של האפוסים שהפכו לז'אנרים מעורבים בין היסטוריה ואומנות מזמין ניתוח היסטוריוגראפי באמצעים של דיסציפלינות שונות : תיאולוגיה, היסטוריה, ארכיאולוגיה, אנתרופולוגיה, ספרות וקולנוע, זאת בליווי דיוקנאות ואיורים מהאומנות, הממחישים את הנרטיביים הנוצריים השונים, כל תחום משרטט על פי הגישה הרב תחומית קווים חדשים לדמותה במבט רב מימדי :
הגישה האנתרופולוגית-תרבותית מפרשת את דמותה של מרים הגלילית ביחס לסביבתה, על פי מקורות דמוגרפים שהיו בתקופה, דת, כלכלה, מסורת, מאפיינים תרבותיים בעיירת מגדל שבגליל כפי שתוארו לפני מרד בר כוכבה על ידי יוספוס פלביוס (מדע & ספארי,1987 & אביעם,1997). מריה מגדלנה אישה פשוטה בת לעיריית דייגים, אחת ממאמיניו של ישו או בת לשבט בנימין, בת מלוכה, נצר לממלכת בית דוד שנמלטה מירושלים (סטרבירד,1993 בתוך : בורסטין,2005). בפרשנות מאוחרת יותר היא מתוארת ככוהנת מצריה שהגיע מהעיר מג'דולום ליד אלכסנדריה המוזכרת בספר יחזקאל (סטרבירד,1993): לפירוש הדיוקנאות אשתמש בתיאוריה של קליפורד גירץ ויהושוע אריאלי, הדנים בהנחה שאובייקט מעוצב על פי סביבתו, דמותו מתבהרת על פי המאורעות המצטמצמת את התמיהה לגביו (גירץ,1990).
הגישה התיאולוגית מיסטית מציגה דיוקנאות עם דגשים שונים, מריה מגדלנה אישה מהעיירה מגדל, חולה שרופאה על ידיי סיינטולוגיה, בכוחות הרפוי של ישו (פיקנט,2003 בתוך : בורסטין,2005). או "שליחת השליחים" שקיבלה את סודותיו של המושיע לאחר תחייתו ונרדפה בשל עמדתה של הנצרות לגבי מעמדם של נשים, בנושא זה אבדוק האם השתרשות הדמות הנשית שירתה את הנרטיב הנוצרי (בת רחל, 2005), זאת מול זרם אחר המציג אותה כקדושה נרדפת, ואת ה"פולחן של מגדלנה", "פולחן האלה" ותופעת "הגנוזיס" (גיימס ,1969& הסקינס,1993 בתוך: בורסטין,2005).
בעיבודים המאוחרים לחייו של ישו ומריה בספרות ובקולנוע דרך הפרשנות של הסרטים "צופן דה וינצ'י", "בריין כוכב עליון" ו"הפסיון של ישו", נבחנים אדפטציות שונות לדמות הקורבן. כאן נבחנת האינטרפרטציה של היצירה ותרומתה לחשיפת המסרים החבויים והגלויים, היבט אומנותי למאבק הפוליטי תיאולוגי סביב הדמויות המקראיות ישו ומריה. יצירות הקולנוע המציגות את הנרטיבים התיאולוגים מנקודת מבט שונות, לעיתים מחזקות/ סותרות את המיתוס, בהתאם לתפיסת עולמם של היוצרים ומאפייני הז'אנר. יצירות שבהכרח מייצרות מטפורות ודימויים חדשים לדמותה בתרבות הפופולארית. זו מציאות מרוחקת מקהל המאמינים הנוצרי, אך מאידך משרתת את הדיון האקדמי כמו כן את החייאת המיתוס הדתי דרך נרטיבים סותרים (ברזל,2009 & רובק,1995 & בורסטין,2005).
ניתן לבחון בגישה רב-תחומית לאורך ההיסטוריה כיצד נבנית דמות היסטורית. הנבחנת בכלים של היסטוריונים: על פי בלוך יש לבדוק את מכלול הסיבות ההיסטוריות הפוליטיות והחברתיות, יציאה מהחוויה על ידיי פירוק והרכבת הדיאלקטיקה הפוליטית וסיכום "סך כל התודעות" שהביאו לשינוי דמותה (בלוך,2002). על פי גישתו של גינצבורג אחקור את תחושת החוויה של הסיפור, בחינת הדמויות הפועלות, היבט פסיכולוגי והאישי של הפרטים, ולבסוף הסינתזה בין הנרטיבים (ברמת המקרו והמיקרו) (גינצבורג,1994). לסיכום הדיון אסתמך על גישתו וינריב (2004) לחקר היסטורי, המציג את המבנה הרשמוני ומתודיקה רטרוספקטיבית לניתוח הדיוקן של מריה מגדלנה.
כך בסיוע הפרשנות של ההיסטוריונים אעלה באופן ביקורתי את ההטיות (הכרתיות והווייתיות), כחלק מהניסיון להבנת המנגנון העומד מאחורי יצירה ועיצוב של דמויות היסטוריית. מטרת העבודה לאתר את המכניזם ההיסטורי, את הדיאלקטיקה הפוליטית בהנהגה הנוצרית הקתולית ומחוצה לה, את הנרטיבים הסותרים והביקורות ביחס לתקופה או ביחס להגמוניה המייצרת אותם.
תוכן עניינים:
1. מבוא
2. ראשית הנצרות :דמויות מפתח
א. ישו בגליל
ב. ישו ו "יוחנן המטביל" בראי "המגילות הגנוזות"
ג. "הבשורה על פי מרים"
3. העיירה הגלילית - מבט אנתרופולוגי
א. מגדל - דמוגרפיה ותרבות בתקופה הרומית ביזנטית
ב. מגדל, מג'דולום או ירושלים, סביבה מעצבת דמות
4. הדיון התיאולוגי מיסטי
א. הגנוזיס ופולחן "האלה" של מריה מגדלנה
ב. שלוש נשים - דמות אחת
5. "הפסיון של ישו", "בריין כוכב עליון" ו "צופן דה וינצ'י": יצירת עבר, שיחזור עבר וביניהם פרודיה ביקורתית
6. דיון היסטוריוגראפי
א. מריה מגדלנה - סמל הנוצר מקומפלקס אירועים מכוננים
ב. היסטוריה פרספקטיבית
7. סיכום
8. ביבליוגרפיה, ווביליוגרפיה, נספחים
מתוך העבודה:
חילוקי הדעות באשר לזמן לידתו וצליבתו של ישו והגרסאות השונות של שלושת הבשורות הסינופטיות והמחלוקת עליהן אינם מצליחות לתת לנו ידיעה ברורה על מעשיו של ישו. התיעוד המוקדם ביותר של ישו מנצרת נכתב עשרים שנה לאחר מותו. מאוחר יותר נכתבו ספרי הבשורה המקובלים, אוונגליונים, בין עשרים לשבעים שנה לאחר מותו. בורשטיין & פאגלס (2005), מוסיף כי אותו דבר ניתן לומר גם על העמדה הקלאסית ביחס לתלמידי ישו וביניהם מריה מגדלנה, שבדומה לישו תולדות חייהם ופועליהם הם עדיין בגדר חידה. |
| | |
|
מאפיינים נוצריים בתכנונה של קונסטנטינופול כ"רומא החדשה", 2009.
בחינת המאפיינים ה"נוצריים" של הקמתה של הבירה החדשה לאימפריה הרומית, קונסטנטינופול, לעומת רומא, שהיתה עיר "פגאנית". |
| 4,100 מילים (כ-12.5 עמודים), 16 מקורות, 199.95 ₪ |
::
לחץ כאן להצגת / הסתרת תקציר העבודה ::
תקציר העבודה
קונסטנטין הגדול הוא דמות אפית, ששתי החלטות שלו שינו את ההיסטוריה של האנושות כפי שאנחנו מכירים אותה כיום: הראשונה היא אימוץ הדת הנוצרית, והשניה: הקמת קונסטנטינופול. בעקבות התהליכים שהוביל, האימפריה הרומית התנצרה ומרכז הכובד שלה נע מזרחה.
מעט אחרי תקופת חייו תתפצל שוב האימפריה לרומי המערבית והמזרחית, וקונסטנטינופול תמשיך להוות את בירתה של האימפריה המזרחית-ביזנטית למשך מאות רבות.
קונסטנטין לא יכול היה להשלים את המהפך הדתי שרצה ליצור בבירה הישנה, תחת השפעתן של האצולות ובעלי הממון הפגאניים, והוא בחר להתחיל מחדש במזרח, אותו איכלסה אוכלוסייה נוצרית יותר. אם כן, קונסטנטינופול נבנתה כעיר נוצרית ראשונה, בירה חדשה לאימפריה שהתנצרה. איך בונים עיר נוצרית? במה היא שונה ממאפייניה של עיר פגאנית, שאותה הכירו תושבי האימפריה משך מאות שנים, ושאת תכונות תכנונה העירוני שיכפלו הרומים בכל רחבי אירופה והמזה"ת?
ידוע כי גם הכנסיות המשיכו מסורת תרבותית-אדריכלית רומית של מבנה בזיליקאי ולא יצרו 'יש מאין' כמסורת אדריכלית; האם בקנה מידה גדול יותר, ברמת התכנון העירוני, קיים הגיון תכנוני "מונותאיסטי", או "נוצרי", שונה מזה המוכר, הפגאני, או שהשוני מתמצה בהחלפת מבני התפילה ואופי הקישוט?
אין ספק כי זהו נושא רחב, מקיף ומעמיק, וכי היקפה הצנוע של עבודה זו אינו מאפשר הבנתו באופן מספק. עם זאת, סקירה של מבנה העיר שהקים קונסטנטין בימי חייו, לעומת העיר המוחלפת, רומא, ולעומת העיר הקדומה שעל חורבותיה נבנתה, ביזנטיון, מאפשרת התרשמות ראשונית בעניין הקשר בין התכנון העירוני לדת הנוצרית.
בכדי להתמקד, הגבלתי את תחום העבודה לתכנון העירוני - ולא לרמת הבניין הבודד - וכן להתפתחות העיר בימיו של קונסטנטין (עד שנת 337 לספירה), והתעלמתי מתקופת הצמיחה והשגשוג - גם הארכיטקטוני - של העיר ושל האימפריה המזרחית, בשנים שבאו לאחר תקופתו. כתוצאה מכך לא אעסוק במבנים הנוצריים המוכרים לנו כיום, ובראשם הפלא האדריכלי של כנסיית האגיה סופיה. רובם המוחלט של האלמנטים הארכיטקטוניים שאעסוק בהם נחרב בשנת 532 ב"מרד ניקה", שבמהלכו נחרבה כמעט מחצית העיר ועשרות אלפי תושביה נרצחו.
תוכן העניינים:
* הקדמה
* מבוא
קונסטנטינוס והקרב על רומא
צו מילאנו וועידת ניקאה
"רומא החדשה"
* ניתוח התכנון העירוני
מיקום
העתקת אלמנטים תכנוניים מרומא "הישנה"
המרכז השלטוני
השדרה העיקרית ופורום קונסטנטין
מבנים כנסייתיים
דיור
* סיכום
ביבליוגרפיה
מתוך העבודה:
בעקבות השינויים שהכניס קונסטנטינוס התחזק מעמדה של הנצרות והכנסייה צברה כוח פוליטי והפכה לגוף רשמי ומקורב למוסדות האימפריה. מצב זה עודד את האזרחים לאמץ את הדת החדשה. Krautheimer טוען כי בעת מותו של קונסטנטינוס, בשנת 337, ההיתוך של מוסד הכנסייה ומוסדות האימפריה היה כמעט מוחלט (1986: 39). קונסטנטינוס איבד את הסובלנות שהיתה בתחילת שלטונו כלפי הפגאניות ושם לו למטרה ליצור אימפריה נוצרית הומוגנית. קשה מאד היה להשיג מטרה זו מרומא, המושחתת, המסואבת והתלויה בחסדי מעמד בעלי הממון הפאגניים. יצירת אופי חדש לאימפריה חייב את הקיסר להקים בירה חדשה, שם לא יהיו כוחות מתנגדים הקשורים לאמונה הפגאנית שאינם מתלהבים מאימוץ הדת הנוצרית (Krautheimer, 1982: 41). |
| | |
|
השוני בין האופנה הישראלית לאופנה האירופאית וצריכתה, 2008.
סקירת מגמות אופנה מובילות בשני השווקים על מנת להבין את הגורמים להבדלים באופנה בין שתי החברות. |
| 4,259 מילים (כ-13 עמודים), 26 מקורות, 199.95 ₪ |
::
לחץ כאן להצגת / הסתרת תקציר העבודה ::
תקציר העבודה
העבודה בודקת את השוני בין האופנה הישראלית לאופנה האירופית. השוני בין סוג האופנות יימדד בכמה רבדים. ראשית, באמצעות הקלאסיקות המייצגות: חליפות גברים ושמלות כלה. שנית, ייבדק השוני בין השימוש בבדים בשתי החברות. הרובד השלישי שלאורו ייבחן הנושא הוא פרסום המותג, שנבדק באמצעות המותג, ההנחות ותצוגות האופנה. הבעיה המוצגת במחקר זה: האופנה הישראלית שואפת להידמות לאופנה האירופית אך אינה יכולה לבצע זאת באופן מלא. תמצית המחקר הספרותי: ברוב המאמרים אין דעה חד משמעית לגבי הסיבות לשוני זה, אם כי מרבית הכותבים טוענים כי האקלים והמנטליות הנם הגורמים העיקריים להבדלים אלו. מסקנה כללית: במרבית הפעמים מצליחה האופנה הישראלית לחקות את האופנה האירופית אך בעקבות הבדלים מהותיים הקשורים באקלים היא אינה מצליחה לחקות אותה באופן מלא.
עבודה זו היא שלד רעיוני בלבד למחקר אקדמי בנושא השוני בין צריכת האופנה באירופה לעומת צריכת האופנה בישראל.
בעבודה זו נסקרו מגמות אופנה מובילות בשני השווקים על מנת להבין את הגורמים להבדלים באופנה בין שתי החברות.
תוכן עניינים
תארנים
תקציר
הקדמה
מבוא
הצורך בכתיבת העבודה
עיבוד המידע של המחקר הספרותי
פרק ראשון: קלאסיקות
חליפות גברים
שמלות כלה
מסקנה
פרק שני: בדים
כותנה
פרווה
סאטן
מסקנה
פרק שלישי: פרסום
מותג
הנחות
תצוגות אופנה
מסקנה
הערכת המידע של המחקר הספרותי
ביבליוגרפיה
הערת מערכת: מקורות העבודה הן כולן כתבות אינטרנט.
מתוך העבודה:
החתונה הינה עדיין העילה העיקרית של הגבר הישראלי במגזר הכללי לקניית החליפה. אצל המעצב גרשון ברם מהווים החתנים 70% מרוכשי החליפות והשאר מתחלק בין מלווי חתנים ואנשי עסקים. באופנה סגל מדווחים על 65% מקניות חליפות על-ידי חתנים ו-35% לאנשי עסקים. מחקר שערכה בגיר, באמצעות מכון המחקר מותגים וקורנס-ייעוץ שיווקי, קובע ש-370 אלף גברים ישראלים נוהגים ללבוש חליפה בתדירות של לפחות פעם בשבוע וכ-550 אלף גברים לובשים לפחות פעם בחודש. אם כי למעלה מ-80% מלובשי החליפות במגזר הכללי והערבי לובשים אותם בעיקר לאירועים. |
| | |
|
ייצוג נשים באמנות נשית, 2007.
ניתוח פמיניסטי של שני מיצגים - הנשים המעוותות מול שלגיה המושלמת. |
| 3,581 מילים (כ-11 עמודים), 11 מקורות, 349.95 ₪ |
::
לחץ כאן להצגת / הסתרת תקציר העבודה ::
תקציר העבודה
העבודה מתחקה אחר הביטוי של הפמיניזם החברתי בשתי יצירות אמנות השייכות לז'אנר המיצג. היצירה הראשונה היא המיצג "Women De Formation", של האמנית הגרמנית טינה שווישטנברג. היצירה השנייה היא המיצג "שלגיה וטירופה של האמת" של האמנים גאנילה סקולד-פיילר ודרור פיילר, שהוצג במוזיאון לעתיקות לאומיות בשטוקהולם, במסגרת תערוכה בשם "עושים שינוי".
תוכן עניינים:
1. תקציר
2. מבוא
3. הנשים המעוותות מול שלגיה המושלמת- ניתוח פמיניסטי של שני מיצגים
4. סיכום
5. ביביליוגרפיה
הערת מערכת: העבודה אינה כוללת תמונות.
מתוך העבודה:
בהיסטוריה של האמנות היו אמניות, אולם הן נותרו בשולי התרבות וקיומן היה תלוי בגברים שעמם היו במגע. גם כאשר הן סופחו לאסכולות המרכזיות, הן נדחקו לשוליים. האמנים אימצו לתוך אמנותם את היופי הנשי, את עבודת הכפיים שלהן, ואת כל מה שקשור לגופן ולחייהן האישיים. כך למשל, ציוריו הדקורטיביים של מאטיס שאולים מרקמות שנעשו בידי נשים ועבודותיו הקוביסטיות של פיקאסו שאולות מאמנות פרימיטיבית של נשים אפריקאיות. כאשר נעשו עבודות אלה בידי נשים, הן קוטלגו כנחותות ושוליות אך כאשר אומצו על ידי הגברים, הן זכו ללגיטימציה של זרם חדש בהיסטוריה של האמנות. (שרון, 1980). |
| | |
|
תורת הפנג-שואי וגוף האדם, 2009.
תיאור הקשר הקיים בין תורת הפנג שואי העתיקה והשלכותיה על האדם בהיבטים הפיזיים והמנטאליים. |
| 3,720 מילים (כ-11.5 עמודים), 5 מקורות, 119.95 ₪ |
::
לחץ כאן להצגת / הסתרת תקציר העבודה ::
תקציר העבודה
במשך אלפי שנים חקרו הסינים ותיעדו את השפעת הסביבה על חייהם וגורלם. הם האמינו שמקומות מסוימים טובים יותר, בעלי מזל וקדושים יותר מאחרים. הם הבינו שהדבר תלוי בטיב מערכת היחסים בין מרכיבי הסביבה, חוקי הטבע ומעשי האדם: הגבעות, הנחלים, העצים, האקלים, הדרכים, הקירות, הדלתות, צורות הרהיטים, קערת המרק... מכך, הסיקו שאם יטפלו בסביבתם ויתקנו אותה, יצליחו לאזן בין הכוחות הפועלים עליה ובתוכה וייצאו נשכרים. במהלך הזמן, התגבשו תצפיותיהם על הלכות הטבע והאדם לכלל מערכת של כללים ודימויים העומדים בבסיס אמנות המיקום- הפנג-שואי.
אמנות הפנג שואי מתמקדת בהשגת ההרמוניה במישור החללי-האדריכלי. מיקום המבנים במרחב ותכנון ועיצוב בתים תוך שמירה על איזון בין האדם לטבע. העיקרון המנחה הוא קיום דיאלוג רציף בין האדם לסביבתו ועל כן השיטה הינה דינאמית ומתאימה עצמה לזמן ולמקום.
הפירוש המילולי של פנג-שואי הוא 'מים ורוח' ('רוח' במהותו כאוויר), הלא הם היסודות שבלעדיהם לא היו מתקיימים חיים. שורשיו נעוצים בתפיסה הסינית הקדומה את היקום, כפי שנלמד מטקסטים עתיקים ששרדו מהתקופה ההיא. רעיונות הפנג-שואי וכלליו התגלגלו במשך השנים מפה לאוזן ומאב לבנו והגיעו ליפן, טיבט, סינגפור ומלזיה וזכו לפרשנויות בהתאם לרוח הזמן והמקום. הונג קונג הינה דוגמא מצויינת למקום שבו התפיסה הסינית המסורתית מיושמת במלואה על בתי מגורים ועסקים ויש הזוקפים לזכותה את עושרו ושגשוגו של האי (האי הקטן מהווה מקום 10 בעולם במסחר ובנקאות).
מאז ביקורו של הנשיא ניקסון בסין ב-1972, גדלה התעניינות המערב בתרבות הסינית ובתורותיו. במקביל לשילובן של שיטות הרפואה הסינית ברפואה מערבית, חלחל גם הפנג-שואי ושילובו באדריכלות המודרנית.
בדיאלוג העירני שמעורר הפנג-שואי בין האדם וסביבתו עולים נושאים מתחום הפילוסופיה, התרבות, הפסיכולוגיה, הסוציולוגיה והאדריכלות. למרות "ההגירה" התרבותית שלו, הפנג-שואי המערבי נותר נאמן למטרתו הראשונה: לתווך בין האדם וסביבתו הטבעית.
העבודה מתארת את הקשר הקיים בין תורת הפנג שואי העתיקה והשלכותיה על האדם בהיבטים הפיזיים והמנטאליים. בין היתר נדונו במסגרת העבודה תחומי הצבע, האור, הקשר בין השמים הארץ והאדם, הפרעות באיזון הגוף והטיפול בהן וכו'.
תוכן עניינים:
רקע
מושגים עיקריים בפנג-שואי
הטרי-אגרמה: שמים-ארץ-אדם
פנג-שואי וגוף האדם
כלים ליישום השיטה
סיכום
ביבליוגרפיה
הערת מערכת: בעבודה לא צויינו מראי מקום.
מתוך העבודה:
צ'י:
גורמים רבים משפיעים על חיינו וראשון בהם הוא הצ'י. קשה למצוא מקבילה מלאה בשפות המערביות למושג מרכזי זה בתרבויות המזרח. מקובל לתרגם צ'י כ"נשימת החיים" או "האנרגייה המחייה", כח החיות המפעם בכל מרכיב בטבע, חי או דומם. הצ'י זורם במעגלי החיים, מניע אותם ומתאם בניהם, כמעין מערכת תקשורת. קיים צ'י מיטיב (שנג) וצ'י מזיק (שאה) ואיכותו משפיעה על גורלו של האדם בכל ההיבטים של חייו: בריאותו הגופנית והנפשית, מצבו הכלכלי, החברתי והמשפחתי. הכל תלוי בכיוון זרימת הצ'י, במסלול זרימתו, בעוצמתו וביחסיו עם מערכות צ'י אחרות בסביבה. הפנג-שואי למעשה, שואף לרתום לעזרתינו את הצ'י, להטות את זרמו ולאזן את תנועתו עד שתיווצר התאמה בין כל מערכות הצ'י בסביבתו של האדם. |
| |
|
|
