|
עבודות [1-9] מתוך 2084
:: [עמוד 1 מתוך 232]
|
|
עבור לעמוד: 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10
:: עמוד הבא >>
|
|
|
|
לוגיקה דדוקטיבית וכשלים רטוריים - בחינת מאמר של אמיל זולא, 2002.
סקירת מאמרו של אמיל זולא בעיתון "חבצלת" מיום 13.1.1898 בנוגע לפרשת דרייפוס. |
| 2,125 מילים (כ-6.5 עמודים), 11 מקורות, 159.95 ₪ |
::
לחץ כאן להצגת / הסתרת תקציר העבודה ::
תקציר העבודה
דרייפוס היה קצין יהודי בצבא צרפת, בשלהי המאה ה- 19 שהואשם בבגידה. נערך לו משפט קבל עם ועדה, דרגותיו נשללו ממנו בטקס משפיל במיוחד והוא נכלא הרחק ממשפחתו. תוך זמן קצר התברר כי הוא חף מפשע ורק גורמים אנטישמיים גרמו לפרשה כולה .
דעת הקהל העולמית ,ולא רק היהודית היתה לטובתו של דרייפוס. רוב העולם האמין כי הוא חף מפשע ואף הוכחות שונות ניתנו לכך במהלך המשפט.העובדה כי המשפט נערך בחשאי הביאה רבים מהמלומדים ומהוגי הדעות להתקומם נגד ההרשעה, בכל שלבי המשפט.
מתנגד מפורסם ביותר היה אמיל זולא, סופר צרפתי אשר נלחם למען דרייפוס בכל כוחו בעיקר במשפט השני. הוא הוקיע את הממשלה על איוולתה ואת המימסד על רישעות ליבו, ואף חיבר על כך מאמרים רבים בעיתונות.מתנגדים אחרים היו קלימנסו, אנאטול פראנס ואחרים.
לאחר שגבר הלחץ מצד אוהדי דרייפוס, ולאחר שהסופר הצרפתי אמיל זולא פירסם מכתב גלויו אל נשיא הרפובליקה הצרפתית, בו האשים את שופטיו של דרייפוס בעיוות דין ביודעין ,חודש המשפט. בית המשפט הצבאי מצא מוצא לעיוות הדין- הוא הכריז כי דרייפוס אשם אך מצא נסיבות מקילות; ב-1899 הוא קיבל חנינה. לאחר שש שנים הוא טוהר ע"י בית המשפט העליון בהכריזו כי הוא חף מפשע והעניק לו העלאה בדרגה. את הבוגד האמיתי מצאו.
קטע העיתונות אותו בחרתי, לצורך עבודה זו, הוא טיעוניו של אמיל זולא, כפי שאלו מופיעים בעיתון "חבצלת" מיום 13.1.1898. טיעונים אלו משתרעים על פני 3 עמודים ומוכיחים בעליל את חפותו של אלפרד דרייפוס.
תוכן עניינים:
1. הרקע
2. תאור המאמר
3. הטיעונים הרטוריים
3.1 האלמנטים של נאום נסיבתי-טקטי
3.2 אלמנטים של נאום מייעץ
3.3 אלמנטים של שכנוע
3.4 אלמנטים של הסברה
3.5 אלמנטים של תעמולה
3.6 אלמנטים של דמגוגיה
3.7 אלמנטים של פופוליזם
4. רטוריקה טיעונית
4.1 א. הטעיות בארגומנטים (זיו, 2002)
4.2 ב. ערפול המשמעות כהטעייה לוגית
5. כשלים לוגיים
6. ביבליוגרפיה
מתוך העבודה:
זולא מתחיל מהוכחות על העובדות על המשפט "קודם כל- דבר האמת". הוא מוכיח כי העובדות שהוצגו ויוחסו לדרייפוס היו למעשה של אנשים אחרים. הוא שואל כיצד יכול בית המשפט הלאומי לאנשים שנאמנותם, אמינותם ושמם מפוקפקים.
מנגד עמד דרייפוס למשפט "והעושים בדבר דורשים הסתר ותעלומה גמורה, שעלול לפתוח את שערי...". הם מנפיקים תעודה "ועל יסוד תעודה כזו נחרץ משפטו של אדם". "שמא נדונו בתודה עסקי נשים"... זולה אינו מבין מדוע השופטים ממתיקים סוד בקשר לתעודה"- "לא ולא שקר הוא"- כאן זולה עובר להתקפה בוטה במיוחד- מאשים בשקר את השופטים ואת התובעים. |
| | |
|
הסכסוך היהודי ערבי בראייתו של מרטין בובר, 1990.
בחינת תפיסותיו של בובר לגבי הציונות והסכסוך היהודי ערבי. |
| 5,871 מילים (כ-18 עמודים), 9 מקורות, 159.95 ₪ |
::
לחץ כאן להצגת / הסתרת תקציר העבודה ::
תקציר העבודה
אחד ההוגים הידועים והמשפיעים ביותר של המחשבה היהודית והציונית במאה ה-20 הוא ללא ספק מרטין בובר. בובר היה חוקר חשוב ביהדות ובמקרא , סופר מפורסם שהתפרסם בפופולריזציה שביצע לאגדות החסידות ופילוסוף משפיע מאוד. אך הוא היה גם הוגה חשוב של התנועה הציונית , והוא הקים בה זרם מיעוט שקרא ליחסי שלום עם הערבים ולא גם במחיר ויתור על רוב שטחי ארץ ישראל. בזמנו נראו בובר וחבריו כמעט ככופרים , אך כיום הם נראים כאנשים מרחיקי ראות שהשפעתם לטווח הארוך הייתה רחבה יותר מאשר לטווח הקצר.
נשאלת השאלה מה היו דעותיו של בובר בנושא הסכסוך היהודי הערבי ? האם הייתה תפיסה פילוסופית ספציפית שעמדה בבסיסם ? ומה היו דעותיו של בובר לגבי תפיסותיו של מיסד הציונות תיאודור הרצל (שאותו הכיר אישית) תפיסות שמילאו תפקיד כה מרכזי בעיצוב דרכה העתידית של הציונות ?
בעבודה זאת אתן תחילה בפרק המבוא סקירה כללית על חייו ותפיסותיו של בובר .
בפרק השני אדון בתפיסותיו המשתנות לגבי התנועה הציונית ומיסדה תיאודור הרצל .
ובפרק השלישי אדון בתפיסותיו של בובר לגבי הסכסוך היהודי ערבי וכיצד חשב שיש לפתור אותו.
תוכן עניינים:
מבוא : מרטין בובר חייו ומשנתו
מרטין בובר והתנועה הציונית
מרטין בובר ויחסו לסכסוך הישראלי הערבי
סיכום
מראי מקומות
ביבליוגרפיה
מתוך העבודה:
מרטין בובר נולד ב-1878 בוינה והתרבות הגרמנית האוסטרית נשארה תמיד חלק אינטגרלי באישיותו אם כי את שנותיו האחרונות חי בישראל. בגיל צעיר ב-1898 הצטרף בובר לתנועה הציונית והוא סטודנט בן 20 לפילוסופיה, פסיכולוגיה ולתולדות הספרות והאמנות. שנות לימודיו הרחיקו אותו מרחק רב מהעולם היהודי של סבו שלמה בובר , חוקר מדרשים מלומד .הוא סיפר מאוחר יותר שהוא הרגיש אז תלוש וחסר שורשים וכי את הדחיפה הראשונה ל"שחרורו " נתנה התנועה הציונית"(1).
חזרתו של בובר לעולם היהודי עמדה בסימן שתי השפעות חזקות : זו של הפילוסוף הגרמני פרידריך ניטשה ומנהיג הציונות , תיאודור הרצל . מניטשה קיבל סם כנגד ההתרכחות האסתטית ודחיפה לסגנון חיים "גברי " והרואי ולהכרה ערה בכוחות חיוניים הבאים להזרים שדם חדש לתוך התרבות האינטלקטואלית החיוורת. בהרצל ראה סמל חי לגדולה תמימה , ראשונית , בעלת כוח פעולה אלמנטארית מעין דמות ניטשאינית שקמה לתחייה בתוך העולם היהודי. |
| | |
|
קליטת העלייה מרוסיה בשוק העבודה הישראלי, 1999.
בדיקת קליטתם של העולים מחבר העמים שעלו לישראל מראשית 1989 ועד 1995, מבחינת השתלבותם בשוק העבודה הישראלי, הגורמים המשפיעים על ההשתלבות המקצועית והקשר בין אזור המגורים לאיכות ההשתלבות המקצועית. |
| 6,290 מילים (כ-19.5 עמודים), 10 מקורות, 179.95 ₪ |
::
לחץ כאן להצגת / הסתרת תקציר העבודה ::
תקציר העבודה
גל העלייה מארצות חבר העמים, שהחל להגיע לישראל בשלהי 1989 ומנה עד אמצע שנת 1995 כ- 650,000 עולים, הטביע את חותמו על שוק העבודה ועל שוק הדיור בישראל והביא לערעור שווי המשקל בשווקים אלה ולקשיים בקליטה התעסוקתית של העולים.
עבודה זו בוחנת את קליטתם של העולים מחבר העמים (ברית המועצות לשעבר) שעלו לישראל מראשית 1989 ועד 1995, מבחינת השתלבותם בשוק העבודה הישראלי, הגורמים המשפיעים על ההשתלבות המקצועית (משלח יד וניצול מלא של הון אנושי) של העולים ואת הקשר בין אזור המגורים לאיכות ההשתלבות המקצועית.
העבודה גם בוחנת את ההתכנסות שכרם של העולים בהשוואה לשכרם של ילידי ישראל ואת המעברים בתחום המקצועות (מעבר מתחום מקצועות אחד לאחר).
בעבודה נעזרתי במספר מאמרים ונתונים מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס), העבודה מתמקדת בשני מאמרים, הראשון של מנחם גוטליבובסקי - "השתלבות עולי 90-92 בישראל", השני, מאמרם של אקשטיין ווייס - "THE ABSORPTION OF HIGHLY- SKILLED IMMIGRANTS: ISRAEL, 1990-95" .
במאמר הראשון השתמשו במודל תיאורטי דינאמי המתאר את שלבי התערותם של העולים בארץ ושבמסגרתם בוחר כל עולה בעת הגיעו לארץ אסטרטגיה של התנהגות בשוק העבודה ובשוק הדיור, הכוללת בחירה של מקומות מגורים ושל תחומי מקצועות שבהם יחפש עבודה, מתוך מטרה לצבור במשך שהותו בארץ את התועלת המרבית האפשרית. אמידת המודל מבוצעת בצורה מבנית, המאפשרת לזהות את הפרמטרים הבסיסיים של שוק העבודה באזורים השונים בישראל ושל התנהגות העולים, והיא מסתמכת על סקר שערך מכון ברוקדייל בקרב עולים שהגיעו מחבר העמים בין השנים 1989-1992. בניגוד לשיטת הקליטה של גלי העלייה הקודמים, שאופיינה ע"י התערבות ממשלתית בקביעת מיקום העולים בארץ, החליטו הגופים הציבוריים להנהיג לגבי עולי הגל הנוכחי את שיטת הקליטה הישירה, שבמסגרתה הוענקה לעולים האפשרות לבחור כרצונם את מקום מגוריהם, הממשלה העניקה סבסוד דיור. שיטה זו אמורה להיטיב עם העולים, מכיוון שאפשרה להם לבחור את מקום מגוריהם לפי העדפותיהם. למרות שינוי השיטה, היו צפויים לעולים קשיי השתלבות בשוק העבודה המקומי וזאת עקב היקפו של גל העלייה, שעור האבטלה, רמת ההשכלה הממוצעת הגבוהה של העולים לעומת האוכלוסייה המקומית וההבדלים הטכנולוגיים בין המשק בחבר העמים והמשק הישראלי.
סקירת הנתונים על ההשתלבות התעסוקתית של עולי גל העלייה של 1989 מצביעה על מספר קשיים שעמדו בפני השתלבות העולים בכלל, ובעיקר בפני עולים אקדמאים המתקשים למצוא עבודה במקצועם, ובפני עולים מבוגרים המתקשים למצוא עבודה כלשהי.
תוצאות המחקר מלמדות כי העולים בעלי ההשכלה האקדמאית צפויים לקשיי הקליטה התעסוקתית הגדולים ביותר, מכיוון שיש להם סיכוי מועט יחסית לקבל הצעות עבודה במקצועות שדורשים השכלה אקדמאית (מובא גם במאמרם של אקשטיין ווייס). קשיי הקליטה של עולים אלה צפויים להיות גדולים אף יותר אם יבחרו להתגורר באזורים פריפריאליים. בנוסף לכך, שכר המשולם בעבודות אקדמאים באזורים פריפריאליים, נמוך בכ- 15% מזה המשולם באזורים מרכזיים.
המסקנה העולה מתוצאות אלה הנה כי עידוד מעבר עולים אקדמאים למגורים באזורים פריפריאליים עלול להביא לאי ניצול מלא של הונם האנושי.
במאמר השני השתמשו במודל תאורטי לא ליניארי המבוסס על תאוריית הון אנושי, כדי להסביר את הקשר בין עליית מחירי כישורים והשקעה בהון אנושי, ולתאר את התנאים עבורם תתכנס הכנסת העולים לשכרם של המקומיים.
נמצא כי, כאשר מתייחסים רק לידע המקצועי (שנות לימוד) ושאר המשתנים קבועים, אין התכנסות לשכר המקומיים. בתחום המקצועות האקדמי, הפער הסופי קטן, אך עולים שנשארו במשלח יד לא מקצועי (ניקיון, שמירה) יקבלו שכר נמוך מישראלי באותה עבודה, כלומר, לא תהיה התכנסות לשכרם של הישראלים לאחר תקופה ארוכה בישראל.
תוכן העניינים :
תקציר
א. רקע על גל העלייה לישראל בשנות ה- 90
ב. הון אנושי - בשוק העבודה ושוק הדיור
ב.1 תוצאות
ג. שכרם של העולים בהשוואה לשכרם של ילידי הארץ
ג.1 תוצאות
ד. סיכום ומסקנות
רשימה ביבליוגרפית
מתוך העבודה:
מספר העולים שהגיעו לישראל מברה"מ לשעבר ( ארצות חבר העמים) מתחילת גל העלייה בשנת 1989 ועד אמצע שנת 1995 מונה כ- 650,000 עולים. גל עלייה זה הביא לגידול של כ- 14.5% באוכלוסיית ישראל בהשוואה לגודל האוכלוסייה בשנת 1988.
בעקבות העלייה מחבר העמים אוכלוסיית גיל העבודה (הגיל הממוצע של העובדים) עלה בכ- 24%. הגעת העולים מצאה את המשק הישראלי בשיעור אבטלה של 9% ובפרופיל תעסוקתי השונה בצורה ניכרת מהפרופיל התעסוקתי של העולים בחבר העמים. שיעור האבטלה, פרופיל התעסוקתי השונה, היקף גל העלייה וההבדלים בין הטכנולוגיה הישראלית לזו שבחבר העמים, העידו על הקושי הצפוי בקליטה התעסוקתית של העולים והעלו את סוגיית התאמתו של ההון האנושי שנרכש בחבר העמים למשק הישראלי. |
| | |
|
אלימות ומאפייניה בחברה הישראלית כסטייה חברתית, 2000.
האם ישנה לגיטימציה של החברה בישראל כלפי אלימות וכלפי אנשים הנוקטים באלימות |
| 10,673 מילים (כ-33 עמודים), 24 מקורות, 199.95 ₪ |
::
לחץ כאן להצגת / הסתרת תקציר העבודה ::
תקציר העבודה
אחת התופעות החמורות ביותר בחברה הישראלית היא תופעת האלימות.
ממעקב אחר דיווחי התקשורת בשבועות האחרונים עולה כי חלה התגברות
ניכרת בהיקף תופעות האלימות. די אם נזכיר את המקרים הרצופים בשבוע אחד: ויכוח על כסא בחוף הים שנגמר ברצח; נסיעה על הכביש שגורמת לרצח, רצח של ילד בן שנתיים על לא עוול בכפו. כמו כן, התפרסמו נתונים מזעזים על היקף האלימות במשפחה.בנוסף לאלימות הפיזית לסוגיה, קיימת תופעה קשה של אלימות מילולית על רקע פוליטי, אידיאולוגי או דתי.
הרצח המתועב של ראש הממשלה, יצחק רבין ז"ל, מהווה ציון למרחק הקצר בין האלימות המילולית ובין האלימות הפיזית.
ישנם חוקרים הטוענים ומוכיחים כי בהשוואה למדינות אחרות הרי אין החברה הישראלית אלימה כל-כך, אולם בציבור קיימת תחושה שהתופעה מרקיעה. בגלל חומרת התופעה והרצון להמריץ את הדיון הציבורי בנושא ולעודד את העשייה וההתמודדות עם ממדיה אבדוק במחקרי זה את עמדות האזרחים הישראלים בנושא האלימות בישראל ודרכי ההתמודדות איתה.
תוכן עניינים:
מבוא
- הצגת הנושא
- שאלת המחקר
- מטרות המחקר
- הגדרות מונחים, מושגים
דיון תיאורטי
סטיות חברתיות
אלימות כלפי ילדים
אלימות אצל בני נוער ובני טובים
השפעותיהם של אמצעי התקשורת על האלימות בחברה
מתודלוגיה
- כלי המחקר
- דיון מתודולוגי
- האוכלוסייה
- המדגם
- הליך איסוף הנתונים
- שיטת המחקר
תוצאות המחקר
סיכום ומסקנות
ביבליוגרפיה
נספח- דוגמאת השאלון
נספח- שאלון ממולא
מתוך העבודה:
לכל חברה אנושית תרבות משלה. תרבות היא מערכת ערכים, רעיונות ודפוסי התנהגות המשותפים לכל בני החברה ומועברים בתהליך של למידה חברתית (חברות).
תרבות נוצרת על ידי קבוצה מסויימת של אנשים החיים בצוותא מקיימים ביניהם יחסי גומלין חברתיים - ואין תרבותה של חברה אחת דומה לזולתה מכאן, תרבות היא תוצר של הבנה חברתית כלומר, היא נוצרה בידי בני אדם ונועדה לפשט את יחסי הגומלין ביניהם ולאפשר להם לחיות יחד בחברה אחת. ומאידך, תרבות היא עובדה קיימת לגבי היחיד הנולד לתוכה.
התרבות מכתיבה לו מה יפה, מה נכון, מה טוב, ואפילו מה נעים ומה טעים.
גם השפה, שבאמצעותה הוא מבטא את התייחסותו למציאות, היא מרכיב חשוב וחיוני בתרבותו. |
| | |
|
המיתוס של יצחק רבין , 2001.
בחינת הסיקור של עיתון "הצופה" את רבין - לפני הרצח ולאחריו. |
| 5,056 מילים (כ-15.5 עמודים), 8 מקורות, 188.95 ₪ |
::
לחץ כאן להצגת / הסתרת תקציר העבודה ::
תקציר העבודה
מיתוס היא מקרה, מאורע או אישיות שאנו מזכירם אותה רבות. את המיתוס מאדירה בעיקר התקשורת, באמצעות הכלים העומדים לרשותה.
המיתוס אודות רבין היה קצר מאוד, על פי עיתון הצופה. הוא הוזכר והובלט בריש גלי רק לאחר הרצח, וגם זאת יש להניח שלא ממניעים של אהבת רבין.
רבין הותקף על גבי העיתון לכל אורך התקופה מאז הסכמי אוסלו. ההתקפה בוצעה בשל פעילותו המדינית ולא נמצא זכר למיתוס רבים של מלחמת 1967. הזכירו את התבטאויותיו נגד המתנחלים ואת ראייתו קצרת הטווח. כלומר נושא המיתוס שלו לא הפך לויכוח ציבורי כלל וכלל, רק לאחר הרצח מזכירים אותו.
עם זאת, שנה לאחר מכן, וגם בשנים שלאחר מכן (אפילו ביום השלושים לרצח) אין הזכרת פעולותיו שהקנו לו את המיתוס בעם. הזכרת מיתוס רבין כאיש ביטחון, איש משפחה, דיפלומט וכד' היו רק בימים שלאחר הרצח ועד סוף ימי השבעה.
העבודה הנוכחית עוסקת במיתוס רבין. המחקר יערך על ידי סקירת עיתוני הצופה בשנים 1995 - 2000 (למעט מכתבים למערכת) על מנת ללמוד על הלך הרוח של הכותבים.
תרומת המחקר הנוכחי תהה בהבנת התייחסותה של הציונות הדתית לרבין, לאור ההתנגדות לדרכו המדינית.
ראשי פרקים:
1. מבוא
1.1 מהו מיתוס
2. תאור התקופה
2.1 ההסכמים וסיבותיהם
2.2 אלימות פוליטית ופיזית
3. סקירת העיתונות ודעותיה
3.1 הכתבות בשנת 1995 לפני הרצח
3.2 התארגנות נגד ההסכמים
3.3 הכתבות בעקבות הרצח
3.4 השלושים לרצח
3.5 ימי הזיכרון השנתיים
4. סיכום
4.1 מתי הפך הנושא לויכוח ציבורי רב מימדים
4.2 הזכרת רבין כאנלוגיות למקרים אחרים
5. ביבליוגרפיה
מתוך העבודה:
יצחק רבין היה ראש ממשלת ישראל מספר פעמים כאשר את הקריירה הפוליטית שלו החל עוד בסוף שנות השישים, אז מונה לשגריר ישראל בארה"ב.
את הפריצה הפוליטית החל לאחר מלחמת יום הכיפורים, אז מונה לראש ממשלה במקום גולדה מאיר ז"ל. הוא כיהן כשלוש שנים ונאלץ להתפטר עקב פרשת חשבון הדולרים של אישתו לאה בניו יורק. מאז לא היה ראש ממשלה עד יוני 1992, אז ניצח בבחירות יחד עם מפלגת העבודה.
יצחק רבין נרצח ביום ה-4 בנובמבר, מוצאי שבת, בידי מתנקש יהודי בשל הסכמי אוסלו עליהם חתם ואשר היוו פריצת דרך לערבים במו"מ עם ישראל.
העם, רובו ככולו, גינה את הרצח אולם יש ספק אם כולם עשו זאת בלב שלם, והיו הערכות שונות לגבי הגינוי מבחינת אנשי הימין. |
| | |
|
התייחסות מדינות המערב לתופעת העובדים הזרים ארה"ב מול בריטניה וצרפת, 2003.
תופעת העובדים הזרים בעולם המערבי, והחוקים שנחקקו על מנת להסדיר את התופעה. |
| 5,989 מילים (כ-18.5 עמודים), 15 מקורות, 198.95 ₪ |
::
לחץ כאן להצגת / הסתרת תקציר העבודה ::
תקציר העבודה
מעבר עובדים בין מדינות לצרכי עבודה מהווה חלק מתהליך הגלובליזציה בעולם העבודה הנוכחי. היקף התופעה של ניידות כח עבודה (בד"כ ממדינות לא מפותחות למדינות מערביות) נאמד בכ- 10 מיליון עובדים בשנת 2002. במניין זה כלולים כל העובדים הנעים בין שווקי העבודה בעולם, חלקם - בהליך כניסה מסודר חוקי ומובנה, האחרים כעובדים זרים לא חוקיים. כאשר מדינה הנתפסת כארץ יעד להגירת עבודה מגבילה כניסת עובדים אליה, מתפתחות דרכי כניסה אחרות, לא חוקיות ליעד.
עפ"י אומדנים, ההיקף הגבוה ביותר של עובדים זרים ללא היתר מצוי בארה"ב ובמדינות האיחוד האירופי, והוא מגיע לכ- 3 מיליון איש (בכל אחת מהן). המרכז הבינ"ל לחקר ההגירה בוינה מעריך כי כ- 300 אלף בני אדם מוברחים ללא היתר לאיחוד האירופי בכל שנה .
המונח "עובדים זרים ללא היתר" מתאר אוכלוסיה על פי המאפיין העיקרי: עובדים מארצות רחוקות שאין להם היתרי עבודה הנדרשים עפ"י החוקים המקומיים. כינויה של קבוצה זו: "Invisibel Migrants", מבטא את קשיי מדידת התופעה והערכת ממדיה הן מבחינה כמותית והן מבחינת מאפייניה האחרים.
מטרת העבודה הנוכחית היא לסקור את התופעה של עובדים זרים בעולם המערבי, וכן את החוקים שנחקקו על מנת להסדיר את התופעה- קרי המכסות המותרות, התנאים להבאת עובדים זרים, התנאים למחייתם וכיו"ב.
המקורות לעבודה הם החקיקה והפסיקה בארצות השונות כולל בישראל, האמנות בין המדינות, וכן ספרות עניפה שנכתבה על הנושא.
תוכן העניינים
- מבוא
הצגת הנושא
מטרת העבודה
- הקדמה
הבעייתיות שבהעסקת עובדים זרים
עמדת מדינות המערב
- אירופה
אנטי הגירה
בריטניה
צרפת
- ארה"ב
חוקי הקליטה עד מלחמת העולם הראשונה
חוקי ההגירה ממלחמת העולם ועד שלהי המאה ה- 20
חוקי ההגירה משנת 1990
עמדת השלטונות לאחר ה- 11 בספטמבר
סיכום
ביבליוגרפיה
מתוך העבודה:
הסופר מקס פריש, בהתייחסו לעובדים הזרים שהובאו לשווייץ, אמר: "רצינו להביא לכאן פועלים, וקבלנו אנשים", משפט חכם זה הולם את המצב שנוצר בכל מדינה שאפשרה להכניס לתחומיה עובדים זרים.
השנויים בעולם העבודה מתבטאים, בין היתר, בהגירת עובדים ממדינות לא מפותחות למדינות מפותחות יותר - מן הפריפריה (מבחינה כלכלית) למרכז המאפשר להם לשפר את תנאי חייהם. המדינות השולחות עובדים והמדינות הקולטות אותם, מצפות לרווח כלכלי. העובדים נקלטים בארץ ההגירה בשוק העבודה המקומי ונמצאים, לרוב, בתחתית סולם העסוקים, אף כי קיימת גם הגירה של כוח עבודה מקצועי (קו לעובד, 1998). |
| | |
|
סיקור משפט דמניוק, 1995.
העיתונות הישראלית ודעת הקהל כפי שהשתקפו במשפט דמניוק. |
| 6,013 מילים (כ-18.5 עמודים), 17 מקורות, 238.95 ₪ |
::
לחץ כאן להצגת / הסתרת תקציר העבודה ::
תקציר העבודה
ביום 28 בפברואר 1986 הגיע ג'ון דמיניוק לארץ וב- 16 בפברואר 1987 נפתח משפטו בירושלים.
בעבודה זו אתמקד במספר שאלות המתעוררות עקב המשפט החל משלב ההסגרה ועד לשלב פסק הדין בערעור.
ראשית, נשמעו טענות קשות כלפי העיתונות הישראלית באשר לאופן סיקור המשפט משני כיוונים מנוגדים. ניצולים טענו כי התקשורת השתתפה במסע הומניזציה של הנאשם. לטענתם, העיתונאים תרמו את חלקם באמצעות סיפורים אנושיים על הנאשם ומשפחתו והבעת ספק הן לגבי זהותו והן לגבי הטעם שבעצם עריכת המשפט(1). מאידך, היו גם טענות הפוכות לפיהם היא חרגה מכללי הסוביודיצה והדיווח האובייקטיבי והרשיעה את הנאשם בטרם חרץ בית המשפט את דינו. ענין ספציפי זה הגיע אף הגיע לברור משפטי לגבי כתב "ידיעות אחרונות" נח קליגר, כפי שאפרט בהמשך הדברים.
לביסוס טענה זו אשר דורשת התייחסות נפרדת, אסקור את העיתונות דרך כותרות ומאמרים ואבדוק את אמיתותה. בתוך כך נשאל, האם ניתן לראות הבדל בין העיתונים השונים בענין זה, או שמא ההטיה שבסיקור (אם תימצא) היתה מנת חלקם של מיעוט העיתונים בלבד. אם יימצא הבדל כזה, אנסה להציע תיאוריה שתסביר מדוע.
כהמשך לשאלה זו אשאל, האם ישנו קשר בין דעתו הפוליטית של העיתונאי לבין הדרך שבה הוא מסקר את המשפט (או כל דבר אחר הקשור לשואה)? השערתי היא כי תיתכן מאוד זיקה בין הדעה הפוליטית לבין אופן הסיקור. ייתכן לדעתי כי קיים אינטרס של כל צד במפה הפוליטית להצניע או להדגיש את זוועות השואה ואת העיסוק בו.
בנוסף, המשפט נמשך למעלה משש שנים ולכן בחרתי להתמקד ולחקור את התגובות ואת דעת הקהל בארץ (ובגרמניה) לאחר הזיכוי בערעור.
הדיון הציבורי סביב המשפט התאפיין בפתיחות יחסית לנושא השואה, נטול אמוציות ברמות שהיכרנו במשפט אייכמן. עם חלוף הזמן ההתעניינות במשפט ירדה והתגובות החריפות הגיעו אך ורק מצד הניצולים עצמם. אראה את העובדות הללו דרך העיתונות ואשאל, מדוע ענין זה עבר בשקט יחסי והאם זו תוצאה של שינוי תפיסתי ותהליך חברתי ביחס לשואה?
תוכן עניינים:
מבוא
-העיתונים שנותחו
הקדמה
התנהגות העיתונות בסיקור המשפט
-דעת הקהל במשפט דמניוק
-הזיכוי בערעור
-תגובות מגרמניה (מתוך ידיעות והארץ 30.7.93)
האם המשפט הזה היה נחוץ מלכתחילה?
סיכום
רשימה ביבליוגרפית
מתוך העבודה:
בדיווח מבית המשפט ממלאת העיתונות תפקיד עדין ומורכב ביותר. במצב זה יש בדרך כלל התנגשות בין שני עקרונות, העקרון של חופש העיתונות מול העקרון של הזכות למשפט הוגן. והשאלה המתעוררת היא, האם עיתונות המנצלת באופן מלא את החופש שלה לדווח ולחוות דעה על נאשם, מאפשרת בכלל משפט הוגן ? אין לי תשובה לשאלה זו, אך היא מבהירה את הבעייתיות של סיקור משפטים ובייחוד משפט של פושע נאצי, ומראה על איזה חבל דק מהלך העיתונאי המסקר אותו.
בבוחני את שאלה אופן הסיקור אתחיל בסקירה של כותרות מן העיתונים שסקרתי מן התאריך 25.2.86 אשר התייחסו להסגרת דמיניוק: |
| | |
|
מבנה המעמדות והשסע העדתי מתקופת הישוב ועד ימנו, 1998.
מעמדם הסוציואקונומי והחינוכי של היהודים שעלו מארצות המזרח ביחס ליהודים ממוצא אירופאי או אמריקאי. |
| 7,436 מילים (כ-23 עמודים), 24 מקורות, 198.95 ₪ |
::
לחץ כאן להצגת / הסתרת תקציר העבודה ::
תקציר העבודה
העליה הגדולה של המזרחיים לישראל התרחשה במשך כמאה שנים, אולם לאחר קום המדינה החלו העולים להגיע בכמויות גדולות, דבר שיצר בעיה תעסוקתית ושיכונית (ADLER, 1983).
כמחצית מן העליה היהודית הגיעה מארצות אירופה ומחציתה מארצות אסיה ואפריקה. הגל הראשון הגדול של העליה היה מאירופה ובעיקר מפולין, בולגריה ורומניה וחלקה מבריה"מ. זמן קצר לאחר מכן התגבר גל העליה מארצות אסיה ואפריקה: מעירק, צפון אפריקה תימן תורכיה, ומספרים קטנים יותר משאר ארצות האיזור. עליה גדולה זו הגיעה בתקופה שבה ניצבו בפני המדינה יעדים דחופים ביותר והכרח היה להתמודד במהירות המירבית עם התמורות שחלו כתוצאה ממעבר למדינה ריבונית. במהלך מלחמה תוך הפרדות מן המשק הערבי פלשתינאי היה הכרח ליצב מערכת פוליטית ריבונית, להגן על הגבולות הארוכים שנוצרו בעקבות מלחמת השחרור, ולאכלס שטחים גדולים הריקים מאוכלוסיה יהודית, להקים מוסדות מדינה על מנת למלא את התפקידים שהיו נתונים קודם לכן בידי ממשלת המנדאט (משטרה, בתי משפט וכו').
מרגע הגיעה השתלבה העליה הגדולה בתהליכים אלו. מחד גיסא הטילו הצרכים המיידיים של העולים עומס נוסף אשר הקשה על התמודדות המדינה, אך מאידך גיסא היוו העולים עצמם אמצעי חיוני לקידום של יעדים דחופים. העולים היוו כח אדם הזקוק לעבודה ומגורים התלוי כמעט באופן מוחלט במוסדות המדינה. ניתן היה לכוון את עולים הזקוקים למגורים לאזורי ספר ולשטחים ריקים מאוכלוסיה יהודית. כמו כן ניתן היה להפעיל את העולים הזקוקים לעבודה ולהכנסה לעבודות תשתית, לשיקום החקלאות וכו', ולאפשר לאוכלוסיה הותיקה להתפנות ולאייש את מוסדות המדינה הקיימים.
העולים נקלטו בארץ, אולם מעמדם הסוציואקונומי של עדות שונות מקרב העולים, אז כהיום, נחות בהשוואה לעולים שהגיעו מארצות אירופה (להלן עדת האשכנזים), ולתושבי הארץ הוותיקים.
יצויין כי מושג העדה מתייחס למגוון של קבוצות והן נבדלות אחת מהשניה בדברים שונים. לכל עדה סימני היכר משלה.
היות והנושא השני בחשיבותו בסדר היום הציבורי, אחרי ביטחון המדינה, הוא מבנה ההזדמנויות החינוכיות, כלכליות וחברתיות בישראל, מטרת עבודה זו היא להציג את מעמדם הסוציואקונומי והחינוכי של היהודים שעלו מארצות המזרח (או שהוריהם עלו משם בשנות הארבעים וראשית שנות החמישים וכן בשנים לאחר מכן) ביחס ליהודים ממוצא אירופאי או אמריקאי (להלן אשכנזים).
תכלית העבודה הוא לברר מהן הסיבות לפערים בחינוך ובכלכלה ומה עושה הממסד לגישורם, ומדוע, כפי שמציג ינון (1995) להלן, הפערים רק מתרחבים.
ראשי פרקים:
1. מבוא
2. הקדמה- הצגת נתונים
3. רקע תיאורטי
טשטוש הניגודים
מה הסיבות להנצחת הפער?
4. אינטגרציה בחינוך מהי?
הזדמנויות למגע
התרבות החינוכית בישראל והאינטרגציה
אסטרטגית השיוויון הפורמאלי
אסטרטגיית הרפורמה והאינטגרציה
רקע רעיוני לשיוויון
אפליה מתקנת
5. סיכום העבודה
6. ביבליוגרפיה
מתוך העבודה:
ישנן שלוש גישות להסברת מעמדות אתניים (סמוחה 1981):
1.הגישה התרבותית: החברה נתפסת כמערכת בעלת צרכים ובעיות שהמוסדות החברתיים באים לענות עליהם. ההנחה היא כי תרבות משותפת היא המוקד של האינטגרציה חברתית. מכאן שהאתניות היא בעייתית כל עוד קיימות תרבויות שונות, שאינן ממין התרבות השלטת.
2.הגישה המעמדית: לפי הגישה מעמדית בכל עת יש בחברה מעמדות. חלק מהמעמדות הינן נחותות ביחס לאחרות, ושינוי יכול להתרחש רק בעת שינוי מעמדי, לדוגמא: מלוכני במקום פיאודלי, קפיטליסטי במקום אריסטוקרטי. באוטופיה המעמדית צריך להיות שינוי שבו מעמד הפועלים יבוא במקום המעמד הבורגני. |
| | |
|
מיתוס יוסף טרומפלדור בספרות הילדים הישראלית, 2001.
באיזו מידה מאדירה את שמו ספרות הילדים וכיצד הוא מתואר יחסית לתקופה המתוארת.
|
| 4,558 מילים (כ-14 עמודים), 21 מקורות, 198.95 ₪ |
::
לחץ כאן להצגת / הסתרת תקציר העבודה ::
תקציר העבודה
יוסף טרומפלדור היה ממנהיגי תנועת ההתיישבות והיה ממייסדי תנועת ההתיישבות החדשה שבארץ ישראל. הוא התבלט בין חבריו באומץ ליבו, בגאוותו הלאומית הבלתי-מתפשרת, ונכונותו לדוגמא אישית שהקנתה לו כבוד בקרב יהודים, ושאינם יהודים כאחת, ובהיותו בעל ניסיון וידע צבאי, שהעמיד כמובן מאליו לרשות ה"יישוב". יוסף טרומפלדור הצטיין במסירותו האישית, ובתפיסתו הנחרצת בדבר הצורך הלאומי להפוך לעם ככל העמים, המתפרנס מחלאות וייצור, והערוך להגן על עצמו אם יותקף. קיים ספק רב אם באמת אמר את האמרה הידועה המיוחסת לו: "טוב למות בעד ארצנו". היות ועד כמה שידוע, הוא לא דיבר עברית שוטפת, ולא היתה לו נטייה ספרותית חריגה (בעבר היתה טענה שלא דיבר עברית, אולם עדויות שונות, ומסמכים היסטוריים סותרים טענה זו. הוא היה חבר בקבוצת דגניה קרוב לשנתיים, ואח"כ שירת בקרב דוברי עברית שנתיים נוספות. גם עדויות מחוות כינרת מוכיחות שידע לדבר עברית, אולם ישנן הוכחות שלא היה מסוגל לארגן את מחשבותיו לכדי נאומים חוצבי להבות בשפה בה התקשה. כאשר נשא דברים בציבור, נטה לעבור לרוסית). אולם אמרה זו שנאמרה בשמו, הפכה לסיסמא של הצורך להקרבה עצמית על מזבח הלאום, ולמודל חינוכי לדור שנולד בארץ, ואשר התקפות פורעים, שוד בהמות ושרפת יבולים היו חלק משגרת חייו.
צורך השעה הוליד את האידיאליזציה של הלוחם הנועז, המשיב מלחמה שערה. ועל ערכים אלו חונך הדור הצעיר במודע ובמכוון. יוסף טרומפלדור וחבריו הפכו לסמל לאומי. גדוד העבודה שהתארגן לצורך סלילת כבישים נקרא ע"ש יוסף טרומפלדור. קיבוץ חדש שהוקם בעמק-יזרעאל נקרא תל-יוסף. שירים המהללים את יוסף הגלילי ומציגים אותו כרועה (אידיאליזציה של דמות הרועה כנציג נאמן של התחדשות מסורות עתיקות למרות העובדה שתחום התמחותו החקלאית היה חריש), ודמותו החריגה כבעל זרוע אחת - כל אלו הציתו את הדמיון, והאיש הפכה לאגדה.
"המהפכה העברית" כפי שמכנים ההיסטוריונים את התמורה התרבותית האדירה בתפיסה של חלק נרחב מהעם העברי העתיק, החלה בשלהי המאה ה- 19, ונמשכה בצורה זו או אחרת כמעט עד לקום המדינה. עם הקמת המדינה, כבר היתה בנמצא תשתית תרבותית איתנה. תרבות זו כללה מלבד מסגרת מדינית פיזית סממני תרבות מובהקים: שפה, ספרות, תיאטרון, מוסדות חינוך, מפלגות פוליטיות ושורה ארוכה של גיבורים לאומיים בני זמנינו.
הנסיבות ההיסטוריות של המאבקים הצבאיים הרימו על נס את הגבורה, ויצרו מיתוס של גבורה הכולל דמויות גיבורים כמודל לחיקוי והשראה. עליית מעמדם התרבותי של מעשי הגבורה הוא חלק מהשינוי המהפכני בתפיסת העולם שיצרה את "הצופן התרבותי החדש"(1) .
בעשרות שירים אחרים מאותה התקופה(2) , כולל שירים שנכתבו לילדים והושרו בגנים ובאירועי בית-הספר. עובדות החיים שינו את תפיסת המודל, והוו את הקרקע לצמיחתו של המיתוס הלאומי החדש: האיכר המגן על אדמתו ורכושו, המשיב מלחמה, דמות הלוחם הגיבור. לא רק הגיבור בן הדור, אלא גם גיבורים לאומים ששרדו בשולי התודעה הלאומית וגיבורים נשכחים מימי התנ"ך זכו לתחייה מחודשת. לא רק בשירי העם ושירי גן הילדים, ומתן שמותיהם לבני הדור שנולד בארץ. תחייה זו נכרת גם בתכני המקראות לבתי הספר, בהפקות התיאטרון העברי, בהלחנה חדישה לטקסטים מקראיים, ובהתייחסות והזדהות אישית עם אתרים גיאוגרפיים שונים. כמו למשל, הקשר האסוציאטיבי לגלבוע עם הקרב האחרון של שאול ויהונתן, חידוש השם העברי הקדום ליישובים, והעניין הכמעט כלל-לאומי בארכיאולוגיה שאפיין רבים מבני דור "המדינה שבדרך" ובני הדור הראשון לעצמאות ישראל.
בהלך רוח חדש זה, עוצבה דמותו של יוסף טרומפלדור כדמות גיבור מיתולוגי, בעוד שתל-חי הפכה לסמל הלאומיות החדשה והאירועים שהתחוללו באותם ימים באדר, באצבע הגליל, הונצחו ביום זיכרון לאומי.
יוסף טרומפלדור הוא אחד המיתוסים עליו התחנכנו. הוא מתואר בספרות ההיסטורית ובספרות הלימוד והקריאה לנוער כמופת.
מטרת העבודה הנוכחית היא לבדוק באיזו מידה מאדירה את שמו ספרות הילדים וכיצד הוא מתואר יחסית לתקופה המתוארת.
שאלת המחקר היא האם התיאורים אודותיו מובילים להאדרת המיתוס שלו, או לתיאור פשטני ועובדתי בלבד.
--------------------------------------------------------------------
1. עוז אלמוג, 1997.
2. "שיר השומר", "הרי אפרים", "אנו נושאים לפידים", "הי הי הננו חומה", "חמישה", "זמר הפלוגות", ורבים אחרים.
תוכן העניינים:
מבוא
מהו מיתוס
דמותו של יוסף טרומפלדור
א. האיש והתקופה
ב. יוסף טרומפלדור ותל-חי
ההיבט הסוציולוגי של ספרות הילדים
התפקיד של ספרות הילדים
תפקיד הספרות בחיברות
ב. אימוץ דמותו של טרומפלדור ע"י מתנגדיו הפוליטיים
ג. שינויים בתפיסת התרבותית-לאומית והשפעתם על דמויות מיתולוגיות
ד. החייאת ערכים ע"י מגזר מסוים בישראל המודרנית
תיאור הספרים העוסקים בדמותו
שיטת המחקר
אוכלוסיית המחקר
תוצאות המחקר
ניתוח תוכן של הספרות בשלוש העשורים הראשונים
הספרות החדשנית
גלילה רון-פדר - גבורת תל-חי (1978)
אוריאל אופק- גיבור החידה (1981)
דיון
סיכום ומסקנות
ביבליוגרפיה
מתוך העבודה:
יוסף טרומפלדור היה אחד ממנהיגי תנועת ההתיישבות האקטיביסטית. בשנת 1917, חזר זמנית לרוסיה, נפגש בשנית עם ידידו מהשבי יאשה קוזלוב, ואחרי שעזר כמתנדב להניס את גיסותיו של קורנילוב, קיבל אישור להקמת גדוד יהודי שנועד להגן על ריכוזי האוכלוסיה היהודית.
בשנת 1919 כונסה ועידת היסוד של תנועת "החלוץ" והוסוותה כראשי תיבות כדי שלא תיאסר על ידי השלטונות הבולשביקיים. יוסף טרומפלדור שוגר מטעם מוסדות התנועה חזרה לארץ, לברר תנאים ולאתר מקומות להקמת יישובים חקלאיים חדשים בארץ. בדרכו ארצה פגש חלוצים שלא קבלו אשרות עליה, חוצים גבולות ועולים בהסתר. כתשובה לבעיה זו, העלה בשובו ארצה את הרעיון לרכוש אוניות ולהכשיר ימאים עבריים כדי לשרת את צרכי העלייה הציונית. |
| |
|
|
