עבודות [1-9] מתוך 90 :: [עמוד 1 מתוך 10]
עבור לעמוד: 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 :: עמוד הבא >>

תוצאות חיפוש "מהפכה הצרפתית":


עבודה מס' 63302 SHOPPING CART DISABLED
אינתיפאדת אל-אקצה בראי העיתונות הצרפתית, 2004.
בחינת ביטויים של חוסר אובייקטיביות בעיתונות הצרפתית ביחס לסכסוך הישראלי פלסטיני.
12,593 מילים (כ-38.5 עמודים), 40 מקורות, 348.95 ₪
:: לחץ כאן להצגת / הסתרת תקציר העבודה ::

תקציר העבודה
תוכן עניינים:
מבוא
פרק 1: התקשורת ותפקידה בדמוקרטיה מערבית כדוגמת צרפת.
  1 - סוכנות הידיעות הצרפתית AFP וכלי התקשורת הכתובה העיקריים.
     1.1 תלות הסוכנות במדינה: מקור בעיית האובייקטיביות של כלי התקשורת הצרפתיים.
     1.2 רקע כללי של עיתונים עיקריים אחדים בצרפת.
  2 - התקשורת כ"כלב השמירה" של הדמוקרטיה: חופש הביטוי בדמוקרטיה מערבית.
  3 - כלי התקשורת בקרב הדמוקרטיה הצרפתית.
     3.1 חופש הביטוי וחופש העיתונות בעיקרון הרפובליקני
        א- הישגי 1789
        ב- גבול חופש הביטוי: הפגיעה באחר ובסדר הציבורי התקין.
        ג- חוק פרבן (2003): פגיעה בחופש ובעצמאות העיתונאים.
     3.2 צנזורה תרבותית גרידא ?
פרק 2: התקשורת הצרפתית: כלי בשירות מדיניות החוץ?
  1      - השינוי של 1962: שינוי ביחסי צרפת-ישראל.
       2 - הגורמים לעיצוב מדיניות חוץ צרפתית פרו-ערבית.
     2.1. הגורם החיצוני.
        א- הצורך בשוק הכלכלה הרחב של מדינות ערב.
        ב- גישה צרפתית אנטי-אמריקאית וזיהוי ישראל כשותפה לארה"ב.
     2.2.  הגורם הפנימי.
       3 -  אריאל שרון: "פושע מלחמה" ואחראי לפרוץ האלימות.
     3.1      שרון כאחראי לפרוץ האינתיפאדה השנייה: התזה הרשמית של צרפת.
     3.2 דמוניזציה של שרון בתקשורת: "הקצב של סברה ושתילה".
פרק 3 : הבניית מציאות באמצעות זכוכית המגדלת הפלסטינית.
  1 -שקרים באמצעות התמקדות יתר, התעלמות או מידע שגוי.
     1.1 טווח הראייה: גרסא סלקטיבית של המציאות.
     1.2 מחוץ לטווח הראייה: התעלמות דרך השמטה ועיוות הנאמר.
        א- השמטת הקשר.
        ב- השמטת  מקרים.
        ג- עיוות הנאמר.
     1.3 מידע שגוי: דוגמת 3 הפרשות הוירטואליות.
        א- פרשת טוביה גרוסמן.
        ב- פרשת מות שרה הקטנה.
        ג- פרשת הפשעים "בשם הכבוד".
        המידע הלא רצוי שלא נראה.
  2 - סמנטיקה: בחירה טרמינולוגית נוקטת עמדה.
     2.1 טרמינולוגיה פרטיזנית ובחירת אוצר מילים.
     2.2 מקרי המוות:  "המוצדקים" והשערורייתיים.
     2.3 הכוונה רעיונית ותכסיסים רטוריים.
  3 - שימוש חוזר והטיית משמעות.
     3.1 דוגמאות.
        א- מדינה קולוניאליסטית
        ב- אפרטהייד
        ג-  שימוש בסמלים נאציים.
     3.2 מתן זכות הדיבור: הניטרליות המדומה.
        א- זכות דיבור עיקרית לצד אחד בלבד.
        ב- זכות דיבור לאחר- למעשה נטילת עמדה.
        ג- הערבות היהודית.
     3.3 השאיפה לסימטריה על אף חוסר האיזון במקורות.
סיכום ומסקנות.
ביבליוגרפיה.
נספחים.

מאז פרוץ האינתיפאדה השנייה (הקרויה גם "אינתיפאדת אל-אקצה") בספטמבר 2000, לא ניתן להתעלם מהעובדה כי התקשורת הצרפתית, יותר מתמיד, הקרינה סובייקטיביות יתרה בנושא זה ונקטה, עד כה, בעמדה חריפה וחד-צדדית בכל הנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני.
במשך שנים רבות, כשגדלתי וחייתי בפאריס, חשתי מקרוב את חוסר האובייקטיביות הזו של כלי התקשורת הצרפתיים. כל פעם שהטלוויזיה- ובעיקר הערוץ הממלכתי- היה משדר במסגרת החדשות היומיות כתבה על הנעשה במזרח התיכון, יכולתי אני להיות בטוח שידברו שוב על "הפלסטינים המסכנים וחסרי-האונים" שנורו למוות ע"י "החיילים הישראלים האכזריים" השייכים "לצבא הכיבוש " וכד'. מעולם לא היו מדברים על הסיבות שגרמו לחיילי צה"ל להגיב ולהגן על עצמם, שאותם הפלסטינים "המסכנים" היו חמושים ותקפו ראשונים, או על הצד השני של נפגעי הפיגועים בקרב האוכלוסייה האזרחית הישראלית. מידע אמין וקרוב יותר מהמציאות הייתי מוציא מערוצי הרדיו היהודיים או מעיתונות הקהילה בצרפת.
נוכח מצב זה, הרגשתי צורך לחקור לעומק, באופן מדעי ובאמצעות כלים אמפיריים ככל הניתן, את כלי התקשורת בצרפת על-מנת לנסות להבין, ולהוכיח למעשה, במה חוסר האובייקטיביות שלהם מתבטא? הואיל ועובדה זו משפיעה, לדידי, על עיצוב החשיבה הציבורית והזיקה (המודעת?) בין יהדות לציונות, בין התעוררות רגשי האנטישמיות לבין רגשי האנטי-ישראליות בציבור הצרפתי הרחב. ואמנם, רעיון נושא עבודה זו עלה במחשבתי אף בעקבות חוויות אנטישמיות אשר חוויתי בילדותי - ולרובן, מקורן בתמונה המעוותת והמושמטת שעשו כלי התקשורת הצרפתיים על מדינת ישראל.
לשם ייעול תהליך ההבנה וניתוח תופעות אלו, ומבלי להתפזר יתר על המידה במקרים הרבים, בחרתי להתמקד בכלי התקשורת הכתובים גרידא.

בשנים האחרונות רווחת בישראל ובקרב יהודי צרפת הדעה כי כלי התקשורת הצרפתיים אינם אובייקטיביים בסיקור הסכסוך בו אנו נמצאים כעת, סכסוך שהפך את כל המזרח התיכון לאזור בוער כבר למעלה מחצי מאה. אין מקום אחר על פני כדור הארץ בו ישנו ריכוז כה גבוה של עיתונאים וצלמים, ואליו מופנית באופן מתמיד תשומת לב כמעט עולמית.
העובדה כי 74% מהצרפתים סבורים שכלי התקשורת והעיתונאים תלויים בשלטון1 גוררת אותנו לשאלה האם באמת תחושה זו מוצדקת? האם ניתן לומר כי התקשורת הצרפתית מתפקדת, במידה מספקת, על-פי כללי האובייקטיביות העיתונאית המקובלים במשטרים דמוקרטיים, לפחות בכל הנוגע לקונפליקט הישראלי-פלסטיני ?
מהם אותם כללי אובייקטיביות על-פיהם התקשורת נדרשת לפעול? מהי חשיבותו של חופש הביטוי בדמוקרטיה מערבית ומהם מאפייניו וחסרונותיו בדמוקרטיה הנאורה שהיא הרפובליקה הצרפתית?
האם כלי התקשורת באמת חופשיים בצרפת? האם התקשורת והעיתונאים שמדובר עליהם הם בלתי תלויים ומעבירים מידע אמין המשקף את המציאות?
במה מתבטא הקשר שבין התקשורת לממשל הצרפתי? האם לתלות התקשורת בשלטון ישנה השפעה כלשהי על אופייה? כיצד קשר זה משתקף בתהליך הבניית מציאות חדשה של הסכסוך הישראלי-פלסטיני?
----------------------------------------------------------------------------------
1. תוצאות של סקר שנערך בפברואר 2003 על התקשורת ומידת חופשיותה ואמינותה.

הערת מערכת: חלק גדול ממקורות העבודה הינם מקורות בשפה הצרפתית.
 
עבודה מס' 50884 SHOPPING CART DISABLED
השפעת המהפכה הצרפתית על הלאומיות הגרמנית, 2000.
מאמר קצר שמטרתו לבדוק את הקשר בין המהפכה הצרפתית והתפתחות הלאומיות הגרמנית.
1,249 מילים (כ-4 עמודים), 3 מקורות, 118.95 ₪
:: לחץ כאן להצגת / הסתרת תקציר העבודה ::

תקציר העבודה
השפעתה של המהפכה הצרפתית על התפתחות
הלאומיות הגרמנית
hg0884
מבוא
השאלה המחקרית בה תעסוק העבודה היא: מה היתה השפעתה של המהפכה
הצרפתית על התפתחות הלאומיות הגרמנית?
משה צימרמן בספרו "משברי הלאומיות הגרמנית במאות התשע עשרה ועשרים"
מסביר כי הדרך של העמדת משברי הלאומיות הגרמנית על רצף, שכולו מוביל אל
התפתחות הנציונל -סוציאליזם, כבר לא מקובלת כיום במחקר1. ברור כי הדברים
מורכבים הרבה יותר. אנו נראה כיצד יש למהפכה הצרפתית קשר חשוב לעובדה
שבעוד שברוב אירופה מתפשטת תנועת ההשכלה עם מסרים כמו ליברליזם,
רציונליזם ואוניברסליות, מתפתחת בגרמניה לאומיות שיסודותיה רגשות קמאיים
ולא מוסברים של "אופי לאומי" וחוויות דתיות. "במקום פולחן השכל כונן פולחן
הרגש" כדברי ניטשה.2
המסקנה הבלתי נמנעת תהיה כי הלאומיות הגרמנית הרימה ראש לא מעט בגלל
אותה מהפכה שהביאה את המדינה המודרנית לאירופה, וכהמשך לפעולתו של
נפוליון - הרודן שבא אחריה.

----------------------------------------------------------------------------------------------------------
1. משה צימרמן, "הקדמה: עקוב ומישור-הלאומיות הגרמנית: גלגוליה וגילוייה" מתוך משה צימרמן
(עורך) משברי הלאומיות הגרמנית במאות התשע עשרה והעשרים (ירושלים: האוניברסיטה
העברית1983,), עמ' .9
2. צבי בכרך, "הרישום של המהפכה הצרפתית על התודעה הלאומית הגרמנית במאה ה19-" מתוך
ירחמיאל כהן (עורך) המהפכה הצרפתית ורישומה (ירושלים: הוצאת זלמן שזר, 1991) עמ' .339

רשימה ביבליוגרפית
בכרך, צבי: "הרישום של המהפכה הצרפתית על התודעה הלאומית הגרמנית במאה
ה19-" בתוך ירחמיאל כהן (עורך) המהפכה הצרפתית ורישומה (ירושלים: מרכז
שזר, 1991) עמ' .339-351

צימרמן, משה: "הקדמה: עקוב ומישור - הלאומיות הגרמנית: גלגוליה וגילוייה"
בתוך משה צימרמן (עורך) משברי הלאומיות הגרמנית במאות התשע-עשרה
והעשרים (ירושלים: האוניברסיטה העברית, 1983) עמ' .9-40

תומסון, דיוויד (מאנגלית: אריה חשביה) אירופה מאז נפוליון (תל אביב: זמורה,
1984).


 
עבודה מס' 64235 SHOPPING CART DISABLED
המהפיכה הצרפתית: ממונארכיה אבסולוטית למדינה "חסרת ראש", 2004.
המהפיכה הצרפתית כקונפליקט מורכב בין מעמדות, גלגולה והניסיונות שבוצעו לשם יישוב הקונפליקט.
2,821 מילים (כ-8.5 עמודים), 10 מקורות, 148.95 ₪
:: לחץ כאן להצגת / הסתרת תקציר העבודה ::

תקציר העבודה
מצער מאד (...) הם חושבים אפוא שהכול נגמר! אבל לא אופתע אם החלטתם היפה תוביל למלחמת אזרחים. " (פרנסואה פירה ורן הלוי, 1989: 26). משפט זה נאמר ע"י מיראבו, אציל ליברל שנבחר כנציג המעמד השלישי לאסיפת המעמדות של 1789, לאחר הכרזתם של צירי המעמד השלישי על עצמם כעל אסיפה לאומית ב-17 ביוני 1789. מיראבו לא טעה בהערכתו: המהפיכה הצרפתית החלה, ועמה הגיעו גלים של אלימות רבה ושפיכות-דמים, שעיצבה לבסוף את דמותה של החברה והמדינה הצרפתית תוך השפעה מכרעת על ההתפתחויות הפוליטיות ברחבי העולם.

מתוך העבודה:
אם נפשט את ההגדרה של "מלחמת אזרחים", הרי שמשמעותה תהיה מלחמה בין פלגים יריבים באותה מדינה, כשלעתים תיתכן מעורבות של מדינות זרות לטובת אחד הצדדים (http://he.wikipedia.org). אכן, ניכר כי הגדרה זו מתאימה למהפיכה הצרפתית, שכן, זו החלה כמאבק בין המעמד השלישי (מעמד הביניים, או ה"בורגנים") לבין המלך (לואי ה-16), המעמד הראשון (האצולה ותומכי המונארכיה) והמעמד השני (הכמורה) (Rupert Butler, 1975: 12-13). אך כמו כל סכסוך אחר, גם סכסוך זה היה מורכב הרבה יותר וכלל לאורך הזמן "קואליציות" שונות, הן פנימיות (בתוך צרפת) והן חיצוניות (כנגד צרפת), ועל כך ארחיב בהמשך החיבור.
 
עבודה מס' 68049 SHOPPING CART DISABLED
מהפכות בתמונות - המהפכה הצרפתית והמהפכה התעשייתית, 2009.
המהפכה הצרפתית מול המהפכה התעשייתית דרך בחינת הלבוש וביטוי רוח המהפכה באמנות התקופות.
1,570 מילים (כ-5 עמודים), 11 מקורות, 199.95 ₪
:: לחץ כאן להצגת / הסתרת תקציר העבודה ::

תקציר העבודה
לפי Arendt (1965) מהפכה היא אירוע פוליטי המתעמת ישירות ובאופן בלתי נמנע עם השאלה של ההתחלה, וכמו כך גם בתקופות המהפכה הצרפתית והתעשייתית ביקשו אזרחים לחזור להתחלה. ניתוח זה יבקש לבחון תמונות וציורים  אשר צוירו בשתי תקופות שונות, הראשונה היא המהפכה הצרפתית אשר יצרה השפעה רבה על האמנות. ואילו התקופה השנייה היא תקופת המהפכה התעשייתית, כאשר הציורים של אותה תקופה, יבחנו בראי התקופה הקודמת. במהלך הניתוח נבחרו שני נושאים לניתוח הקשורים למהפכה, הראשון הוא לבוש הדמויות והשני הוא ביטוי של רוח המהפכה בתמונות.

תוכן עניינים:
מבוא
המהפכה הצרפתית
המהפכה התעשייתית
ביגוד במהפכה הצרפתית ובמהפכה התעשייתית
רוח המהפכה באמצעות תמונות
ביבליוגרפיה

מתוך העבודה:
הציור צויר על ידי David בעיצומה של המהפכה הצרפתית, והוא מייצג את הקיצון לאריסטוקרטיה שהייתה מוכרת לפני המהפכה. בציור, מציג דוד אלמנטים אשר מייצגים ניגודים למעמד הגבוה שבו נמצאת הדמות המצוירת. לפי Landes (2003) נשים היו מושא מוכר לציור בתקופת המהפכה הצרפתית, הן סימלו את הצדק והחופש.
בהתייחס לדמות באיור בנה נראה לידה, והדבר רומז כי היא מגדלת אותו בבית ובעצמה בניגוד לתקופה שלפני המהפכה בה מטפלות ואומנות היו אחראיות על הטיפול בילדים. בנוסף, כפתורה העליון פרום, דבר המרמז על העבודה כי היא מניקה את בנה, גם זאת בניגוד לשימוש הנרחב במיניקות במהלך תקופה המלוכה האבסולוטית. כמו כן, מעניין לשים לב, כי היא לבושה בבגד צנוע ולבן, אשר בניגוד לאותה תקופה אינו צבוע בצבעי דגל צרפת (Heffernan, 1992(.
 
עבודה מס' 50242 SHOPPING CART DISABLED
המהפכה הצרפתית, 1999.
הרקע למהפכה, המעמד החברתי-כלכלי שהוביל למהפכה, האבסולוטיזם ודמותו שח האב סייס.
3,537 מילים (כ-11 עמודים), 8 מקורות, 148.95 ₪
:: לחץ כאן להצגת / הסתרת תקציר העבודה ::

תקציר העבודה
משנת 1302 ועד 1614 הייתה מתכנסת "אסיפת המעמדות" לדון בבעיותיו של כל מחוז ומחוז, ומשנת 1484 הונהגה שיטה שבה נכתבו התלונות, הבעיות של כל מחוז, וההצעות לפתרונן, על-גבי מחברת שנקראה "מחברת התלונות" CAHIERS DE DOLEANCE. משנת 1614 הופסקה ההתכנסות של "אסיפת המעמדות הכללית", שכן לא היה לה מקום באבסולוטיזם ההולך וצומח בצרפת המלוכנית, ורק ב -1789
התכנסה שוב לאחר שלואי ה16- נאלץ לשתף פעולה עם הגורמים המהפכניים שדרשו תיקונים תחיקתיים וצדק חברתי.
מהפיכת האריסטוקרטיה של השנים 1787-1789 כנגד  מוסד המלוכה, יצרה בקרב חברי-הכמורה ובני המעמדות הנמוכים את הציפייה לשינוי, את הסיכוי לניצול ההזדמנות שבחולשתו של לואי ה-16. באחד מ"חוקי-היסוד" שפרסם "הפרלמנט של פאריז" כתוצאה מהסכסוך שניטש בין שר-האוצר קאלון לבין "אסיפת-הנוטובלים"
בדבר הטלת מסים גם על השדירה העליונה, נאמר שלא ניתן לגבות מסים אלא באישור "אסיפת השדרות" (הלא היא "אסיפת המעמדות").
את ראשיתה של המהפכה מקובל לראות באחד מהשלבים האחרונים במאבק הממושך בין מעמד האצולה והאריסטוקרטיה לבין חצר המלוכה, שבו, פעם היה למלך את מירב הכוח וההשפעה (דוגמת לואי ה-14 וה-15), ופעם רוב הכח היה בידי מעמד האצולה.
השלב המכריע שבו שוב, זכו האצילים לעמדת כוח היתה בשנת 1787 לאחר שקיבלו חיזוקים מתנועות ברוח הזמן, כגון: "תנועת-ההשכלה" ועליית המעמד הבורגני.
שוב תפסו בני המעמד הגבוה עמדות כוח בשלטון (למעט אחד, כל השרים בממשלתו של לואי ה16- היו אצילים), בצבא ובצי והחזירו את "הפרלמנטים" למעמדם המקורי.
עקב קשייה הכלכליים של הממשלה, נאלץ שר האוצר קאלון להציע תוכנית רפורמה בשיטת-המיסוי שלפיה, גם אצילים, כמרים ובעלי קרקעות ישאו בנטל המס. הצעה זו יצרה סכסוכים בין "הפרלמנט של פאריז" לבין הממשלה, סכסוכים שהביאו לניסוח חוקי-היסוד להגנה על זכויות האצילים. חוקי-יסוד אלו, שעברו בפרלמנט
של פאריז וחסמו במידה רבה את יכולת המלך לרדות בהם, היוו את הבסיס ל"הצהרת זכויות האדם והאזרח", מאוחר יותר.

תוכן עניינים:
1. הרקע למהפכה
2. המעמד החברתי-כלכלי שהוביל למהפכה
3. האבסולוטיזם
4. דמותו של האב סייס
5. ביבליוגרפיה
 
עבודה מס' 63327 SHOPPING CART DISABLED
מרד ה"פוטש" באלגיריה והשפעתו על השליטה הצרפתית באזור, 2002.
הרקע, ההישגים והכשלונות.
4,895 מילים (כ-15 עמודים), 9 מקורות, 339.95 ₪
:: לחץ כאן להצגת / הסתרת תקציר העבודה ::

תקציר העבודה
כיבוש אלג'יריה על ידי צרפת החל בשנת 1830 הסתיים כתוצאה ממלחמה אכזרית ועקובה מדם בשנת 1962. לאורך כל שנות הכיבוש, שהתבטא בשליטה באמצעות מוסדות אזרחיים לצד אכיפה והשלטת סדר מטעם הכוח הצבאי הרב ששהה במדינה, צרפת התייחסה לאלג'יריה כאל חלק בלתי נפרד ממנה. כתוצאה ממדיניות זו באו במשך מאה שלושים ושתיים שנות הכיבוש כמיליון אירופים לגור באלג'יריה. אירופים אלה, שהיו בעלי אזרחות צרפתית וכונו פייה נואר, התבססו באלג'יריה וצברו כוח והשפעה רבים ונהנו ממעמד עדיף על אזרחי המדינה המוסלמים, כשחייהם ורכושם היו מוגנים על ידי החוק והצבא הצרפתי ששהה באלג'יריה.
דיכוי מתמשך זה הצמיח באלג'יריה בשנת 1954 את תנועת ההתנגדות המקומית כפי שבאה לידי ביטוי בהקמת חזית התנגדות אחת שנקראה הFLN-. חזית זו דגלה במלחמת חורמה כנגד הכובש הצרפתי עד להוצאתו המוחלטת מן המדינה שתאפשר הקמת מדינה עצמאית. המלחמה האכזרית שהתנהלה בין הFLN- לאירופים (הן הפייה נואר והן הצבא) גבתה קורבנות רבים.
ככל שהתארכה המלחמה ומעשי הטרור הגיעו גם לצרפת עצמה, כך גברה הביקורת בצרפת על המלחמה.
נקודת המפנה במלחמה הייתה בעקבות עלייתו של הגנרל שארל דה גול לשלטון בצרפת. הנ"ל הקים את הרפובליקה החמישית בשנת 1958, שהייתה חזקה יותר מקודמתה ויכלה לבצע שינויים קיצוניים במדיניות הפנים  והחוץ כאחד. דה גול שנהנה מתמיכה אישית רחבה על ידי הציבור הצרפתי, היה איתן בדעתו לסיים את המלחמה ולהביא לפתרון של שלום בכל מחיר. לשם כך הוא סטה מהמדיניות ארוכת השנים של "אלג'יריה הצרפתית" והבין כי אין מנוס מלתת לעם האלג'יראי את זכות ההגדרה העצמית. החל מהרגע בו התחיל דה גול לפעול למען מטרה זו, קמו לו מתנגדים חריפים ביותר, והם בעיקר הפייה נואר ואנשי הצבא הצרפתי באלג'יריה.
רבים בצבא הצרפתי ששהו באלג'יריה שנים כה רבות, ונלחמו לדיכוי כוחות המורדים המוסלמים ראו במדיניות זו של דה גול בגידה אישית בצבא. התחושה הייתה כי למרות שהקריב הצבא קורבנות כה רבים למען הישארות אלג'יריה צרפתית, היה מוכן דה גול לגרום להתקפלותם במחי יד. גם הפייה נואר, שהשתקעו והשתלבו במדינה, והיו להם אינטרסים ברורים להישארות באלג'יריה אותה ראו כמולדתם, התנגדו בחריפות לכל מהלך שיסכן את מעמדם ויגרום להם לצאת מאלג'יריה. שני הגורמים הנ"ל חברו יחד באפריל 1961, תחת הנהגתם של ארבעה גנרלים בדימוס, על מנת לפעול לסיכול תוכניותיו של דה גול. הנ"ל תכננו לערוך השתלטות צבאית על נקודות המפתח באלג'יריה ולאלץ את דה גול לסגת בו מכוונותיו.
מרד זה נכשל מסיבות רבות עליהם אעמוד במהלך העבודה, אולם חשיבותו הייתה רבה בכך שהוא למעשה היווה זרז לדה גול להמשיך במדיניותו לשלום, תוך המשך המחויבות להעניק לאלג'יריה את עצמאותה על כל המשתמע מכך.

במהלך עבודה זו אעמוד על השלכותיו של מרד הגנרלים על מדיניותו של דה גול, תוך ניתוח הנסיבות שהביאו להתחלתו ולכישלונו.

תוכן העניינים:
מבוא
פרק ראשון: הרקע והגורמים לפוטש
   1. חזרתו של דה גול לשלטון
   2. מדיניות דה גול
פרק שני: המרד וכישלונו
   1. ההכנות למרד
   2. המרד
   3. הסיבות לכישלון
פרק שלישי: השלכות המרד על מדיניות דה גול
   1. ההיבט הצבאי
   2. ההיבט המדיני
סיכום
ביבליוגרפיה
 
עבודה מס' 20851 SHOPPING CART DISABLED
ההשפעת האומנות על המהפכה הצרפתית והשפעות חוזרות של המהפכה על האומנים תוך התמקדות בז'ק לואי דויד כמייצג האומנות במהפיכה..
5,705 מילים (כ-17.5 עמודים), 10 מקורות, 188.95 ₪
:: לחץ כאן להצגת / הסתרת תקציר העבודה ::

תקציר העבודה
ראשי פרקים
     1.מבוא
     2.הקמה-תאור התקופה
     3.האומנות לפני המהפכה
     4.האומנים השונים של התקופה
     5.דויד כמייצג את השינוי
     6.סיכום העבודה
     7.ביבליוגרפיה

עבודה זו עוסקת בהשפעת האמנות על המהפכה הצרפתית שהתחוללה ב- 1789, והשפעות חוזרות של המהפכה על האומנים.
הציור בפרט והאומנות בכלל היו מפותחים ביותר בצרפת של אותה תקופה , ולמעשה עד סוף המאה ה- 19. את זריקת המרץ לאומנות נתן לואי ה14-. בפריז פעלה אקדמיה לאומנות שערכה תערוכות יוקרתיות, בהן הוצגו ציורים של מיטב האומנים .
המהפכה התחילה בעקבות מרי אזרחי של המוני העם נגד מעמד האצולה. המרי היה עממי ולכן, כפי שנראה להלן, דויד הרבה לצייר ציורים עממיים. להלן נראה את המלחמות הפנימיות בקולגת הציירים, שאפיינו את התקופה.

דמותו של דויד
דויד ז'ק לואי (1825-1748) הוא צייר צרפתי, כמו גם פוליטיקאי. עיקר פרסומו נחל בזכות תמונותיות ההסטוריות על מאורעות שנתרחשו בימיו. בתקופת שלטונו של נפוליאון העריכוהו מאוד והוא היה ציירו הראשי של הקיסר, לפני כן היה ציירים של לואי השישה עשר ושל רובייספייר, מראשי המהפכה.
הוא נחשב ליוצר הסגנון הקלאסיציסטי בציור הצרפתי. נמנה עם הקיצוניים במהפכנים הצרפתיים בתקופת "שלטון הטרור", והיה אחד מן השופטים שדנו את לואי השישה עשר למיתה. כששבו הבורבונים לכס המלוכה, הוגלה לבריסל ובה מת.
המפורסמות בתמונותיו הן: "הכתרתו של נפוליאון", "מותו של סוקרטס", "שבועת בני הורטיוס".

להלן יוצגו יצירותיו האחרות שנועדו לתאר את המהפכה, ולמעשה השפיעו עליה, כאשר פרק ראשון יעסוק בתיאור התקופה לאחריו האומנות לפני המהפכה ולאחריה וכן השפעתו של דויד על מרקם האומנות בכלל, והציור בפרט.
 
עבודה מס' 41087 SHOPPING CART DISABLED
השקפתו של אלקסיס דה טוקוויל על המהפכה הצרפתית.
רקע היסטורי וביוגרפי של טוקוויל, דעתו על המהפכה וביקורת על התפיסה החברתית שלו.
3,401 מילים (כ-10.5 עמודים), 5 מקורות, 148.95 ₪
:: לחץ כאן להצגת / הסתרת תקציר העבודה ::

תקציר העבודה
נושא עבודה זו הינו השקפתו של אלקסיס דה טוקוויל על המהפכה הצרפתית.
דומני כי לא ניתן להפריד בין השקפותיו החברתיות של האיש לרקע החברתי בו נולד וגדל. טוקוויל נולד ב- 1805 בפריס. בן למשפחת אצילים ותיקה. היה בעל השכלה במשפטים וב- 1827 קיבל עבודה בבית המשפט בוורסאי. העבודה הזאת לא מצאה חן בעיניו ושמח להזדמנות (ב- 1831) לצאת לארצות הברית, כדי ללמוד את תנאי בתי הסוהר שם. יחד עם התעמקות בבעיות אלה, הוא חקר את האופי החברתי והשלטוני של הרפובליקה החדשה.
ב- 1835 פירסם את הכרך הראשון של ספרו "הדמוקרטיה באמריקה", שזכה להדים נרחבים. טוקוויל ניבחר כבר ב- 1841 כחבר האקדמיה הצרפתית למדעים. ב- 1839 נבחר לבית המחוקקים, אך לא הצטיין מחמת העדר כל כשרון רטורי. ברפובליקה השנייה שימש (יוני - אוקטובר 1848) כשר חוץ. אחרי הפיכה הסתלק מפעילות פוליטית.
טוקוויל, האריסטוקרט שגדל בסביבה לגימיסטית - קתולית, הכיר בכוח שפוטו הבלתי משוחד, את המגמה המרכזית של התקופה החדשה: צמיחתה של הדמוקרטיה ככורח וכגורל. הוא הבחין בהתפתחותה באמריקה, ניבא את בואה לאירופה, אך ללא אופטימיזם קל, ותוך ראיית הסכנות. השאלה הבסיסית, שהעסיקה אותו, היתה כיצד השוויון, הנוטה לניוליזציה, לא יתפתח בסופו של דבר לאנרכיה או ל"טירניה של הקיסר". בספרו מתקופה מאוחרת יותר "המשטר הישן
והמהפכה" (1856) הוא הראה, שהמגמה לשוויון התחילה כבר זמן רב לפני המהפכה הצרפתית וזאת בדרך של הביורוקרטיה המדינית המאחדת בדרך צנטרליסטית והופכת לחסרי ערך את הבדלי המעמדות השונים. גם בדרך זו הוא ראה סכנה, שהחברה המודרנית עלולה להתפתח ביום מן הימים להמון של יחידים, אוניפורמיים ומבודדים. מצב חברתי זה עלול למנוע מן העם את יכולת העמידה נגד דיספוטיזם חדש. שניים הם האמצעים למניעת מצב זה: חיזוקם של ערכים מוסריים שביטויים צריך להיות אחריות פרטית וחברתית בענייני הציבור, ובדיצנטרליזציה והקמת גופי ביניים וולונטריים רבים ככל האפשר.
באשר לרקע המשפחתי חברתי שלו טוקוויל נולד כ בן להורים אצילים בוורני אמו היתה בתו של מלסהרב, אשר כיהן כמיניסטר בימי לואי השש עשרה ולימד סניגוריה על המלך בפני שופטיו המהפכניים והועלה על גרדום הגיליוטינה ושם הוציא נשמתו. בצעירותו גדל ונתחנך טוקוויל בבית אריסטוקרטי, קתולי ומלוכני, אשר רישומו ודאי נטמן עמוק ברוחו. באחד ממכתביו הוא מספר, כיצד, בימי ילדותו, נוהגים היו בני משפחתו להתכנס וליישב ביחד, וכיצד היתה אמו שרה שיר נוגה על פרשת חייו האומללים של לואי השש עשרה, וכיצד היו כל המסובים נושאים קולם בבכי. בספר זיכרונותיו הוא מתוודה ואומר, כי רוחש היה למלך שארל העשירי, המלך הקתולי והרודני, רגשי חיבה שבתורשה.
כאשר לומדים על רקע זה לחיו של טוקוויל ברור כי קשה יהיה ליחס לו מאוחר יותר האהדה להמונים.
טוקוולי גמר את לימודיו בעיר מץ, אשר בה היה אביו משמש פריפקט, ולאחר זמן נתמנה אף הוא לשופט מחוזי בווירסייל. האציל טוקוויל לא קידם בשמחה את פני לואי פיליפ, זה המלך האזרח, שגלי מהפיכת יולי העלוהו על כסא המלוכה, אולם הטה שכמו וקיבל עליו מרותו, שכן לא האמין באפשרות מימושה של ריסטאווראצייה.
בשנת 1831 נשלח על ידי ממשל צרפת, ביחד עם חברו הטוב גוסטאב דה בומון לאמריקה, ללמוד שם דרכי ארגון חדשים של בתי סוהר. במשך שנת נסיעותיו במרחבי העולם החדש הסתכל ובחן בניינו וסדריו המדיניים והתרבותיים בכל גילוייהם השונים, וכשחזר לארצו שב שנית לשמש בתפקידו, אלא שלא ארכו הימים והתפטר מכהונתו, בשביל להפגין מחאתו כנגד הרשות שפיטרה את ידידו בומון ממשרתו. מעמדו הכלכלי התיר לו ולאשתו האנגלית לצאת ולהשתקע באחוזת אבותיו, ב'טוקוויל' שבנורמאנדיה, וכאן נתן כל זמנו לעיון ולכתיבה.
בהמשך עבודה זו נדון בתפיסותיו הבסיסיות של טוקוויל לגבי חירות ודמוקרטיה הערכים הבסיסיים של המהפכה הצרפתית וננסה להשוות אותם עם הוגים נוספים.

תוכן עניינים:
1. מבוא
2. דעתו של טוקוויל על אופי המהפכה
3. ביקורת על תפיסתו החברתית של טוקוויל
4. סיכום
5. ביבליוגרפיה
 
עבודה מס' 65604 SHOPPING CART DISABLED
התסיסה בחברה הצרפתית שהובילה למהפכה - גורמים ותוצאות, 2000.
תאור הגורמים שהובילו לפריצתה של המהפכה: התסיסה שנבעה מאכזבתו של העם והתהליכים שיצרו תסיסה זו שתוצאתה היתה התפרצות ההמון.
9,618 מילים (כ-29.5 עמודים), 18 מקורות, 398.95 ₪
:: לחץ כאן להצגת / הסתרת תקציר העבודה ::

תקציר העבודה
המהפכה הצרפתית בסוף המאה ה - 18 הייתה הגדולה בין כל המהפכות הבורגניות מאחר שנבדלה מהן בשאיפות שלה ובמטרות שהציבה לעצמה. המהפכנים ההולנדים שנלחמו נגד הכתר הספרדי המאה ה - 16, המהפכנים האנגלים שנאבקו במלך צ'רלס הראשון במאה ה - 17 והמהפכנים האמריקנים שרצו להשתחרר מעול שלטונה של אנגליה ב - 1776 , כל אלה נלחמו על מנת להגן על החוקים והמסורת של העבר. לעומתם, המהפכנים הצרפתים שאפו לעתיד טוב יותר. הם רצו לבטל את המשטר הישן שהיה בעל זכויות יתר מולדות וקראו לשחרור מוחלט של כל המסורות הישנות והמיושנות.

ערב המהפכה העיקו על צרפת הפגמים החמורים שבמבנה החברתי, מעמד האצולה שמנה כ- 400,000 איש, ומעמד הכהונה שמנה כ- 140,000 איש, למרות שמספרם היה מועט, משקלם הפוליטי, החברתי והכלכלי היה רב ביותר, לעומתם, שאר העם "המעמד השלישי, שמנה כ- 25,000,000 נפש, 2,000,000 מתוכם בערים הגדולות, והשאר איכרים, משוללי זכויות ומקופחים מבחינה פוליטית, חברתית וכלכלית.
המהפכנים הצרפתים ראו לנגד עיניהם כמטרה לבטל את המצב הישן, שיחסי אנוש נקבעו על ידי המסורת המקודשת של העבר, או על פי מעמד מלידה, הם רצו עתיד ומשטר מדיני משפטי, המבוסס על עקרונות התבונה, חירות וצדק חברתי ברוח ההשכלה של ה-מאה ה- 18. הם רצו שוויון, השתתפות בשלטון, ותיקונים בפגמי המדינה על ידי חוקה שתגביל את כוחות האבסולוטי של המלך לואי ה- 16, ותצמצם את זכויות היתר של האצולה והכמורה.
מטרת עבודה זו לתאר את הגורמים שהובילו לפריצתה של המהפכה ובמיוחד את הלך הרוח שהיה קיים טרום המהפכה - התסיסה שנבעה מאכזבתו של העם והתהליכים שיצרו תסיסה זו שתוצאתה הייתה התפרצות ההמון שהובילה למהפכה שפניה שינו את עתיד צרפת ועתיד העולם כולו.

תוכן העניינים:
מבוא
המהפכה ושאלת הלאומיות הסיבות לפרוץ המהפכה
המבנה החברתי בצרפת - המעמדות ערב המהפכה
ההמון  והמהפכה
סכום ומסקנות
בבליוגרפיה

מתוך העבודה:
ניתן לומר שבמקום שבו נכשלה איטליה בכל הקשור לשאלת הלאומיות, צרפת הצליחה מאוד. בימיו של ניקולו מקיאבלי (1469-1527), הוגה דעות, סופר ומדינאי איטלקי ממניחי היסוד למדע המדינה בעת החדשה, הפטריוטיזם האיטלקי שלו לא נשא פרות מכיוון שהוא העריך את החופש הרבה יותר מאשר את השוויון והאחידות הלאומית ושם את עירו פירנצה לפני איטליה כולה. (2)
--------------------------------------------------------------------
2. Kohn, Hans., The Idea of Nationalism. MacMillan Co. (N.Y.). 1944, 8th edition 1996, pp. 3-129.
 
סל קניות
סה"כ: 0.00 ₪

** עכשיו במבצע **
עבודה שניה ב – 40% הנחה*
בתוקף עד 30/12/2014
*) הזולה מבינהן

חפש עבודות
מדריך החיפוש
חפש על פי המילים:
קטגוריה:
עבודה מס':

אפשרויות חיפוש
הצג עבודות שאורכן
מ- עמ' עד עמ'
הצג תוצאות בכל עמוד

הכנס את קוד הקופון:
עבודות [1-9] מתוך 90 :: [עמוד 1 מתוך 10]
עבור לעמוד: 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 :: עמוד הבא >>