היישום אינו מחובר לאינטרנט

נאמנות

עבודה מס' 031671

מחיר: 203.95 ₪   הוסף לסל

תאור העבודה: מהי נאמנות, דין הנהנה בנכסי נאמנות, דרכי מסתור באמצעות נאמנות והשינויים עם קבלת חוק הנאמנות.

3,844 מילים ,20 מקורות

תקציר העבודה:

זכויות בנכסי הנאמנות של נושי הנאמן ונושי הנהנה

מבוא
בראשית פברואר 1980 נכנס לתוקפו חוק הנאמנות, תשל"ט-1979. דפוסי נאמנות רבים היו מוכנים בישראל לפני חוק הנאמנות. הדין העותומאני הכיר ביצירת נאמנות רצונית (וואקף) עפ"י הדין המוסלמי.
נאמנות מסוג זה היתה מותנית באשור ביה"ד המוסלמי, הוגבלה לצורכי צדקה או דת. דבר המלך במועצה על ארץ ישראל, 1922, הקנה לבתי הדין הדתיים של דתות אחדות סמכות לייסד נאמנויות עפ"י הדין הדתי ולפקח על הניהול הפנימי של אותן נאמנויות. בשנת 1924 התפתחה התרחשות חקיקתית נוספת, כשנחקקה פקודת ההקדשות לצורכי צדקה, שנועדה להסדיר יצירת נאמנויות לצורכי צדקה שלא בהתאם לדין הדתי. המחוקק המנדטורי הסתפק בדרך כלל בפירוט סמכויותיהם ותפקידיהם של הנאמנים, אך לא התייחס כמעט בחקיקה הראשית לחובות הכלליות החלות עליהם.
הנחת היסוד של המחוקק המנדטורי היתה, כנראה, שאם תתעוררנה בעיות בשאלת הדרך שעל נאמן לנהוג בה, ניתן יהיה לפותרן עפ"י דיני היושר האנגליים שהוחלו בא"י עפ"י ס' 46 לדבר המלך במועצתו על א"י, 1947-1922. המחוקק הישראלי הסדיר את סמכויותיהם של כמה נאמנים נוספים (אפוטרופוס, מנהל עזבון). עם כניסת החוק החדש לתוקפו, באה לקיצה השאלה עתיקת היומין, האם מוסד הנאמנות הפרטית מוכר עפ"י שיטת המשפט שלנו. אולם, מדרך הטבע התעוררו שאלות חדשות שמשפטנים רבים נדרשו אליהן תוך בירור סוגיית הנאמנות והשלכותיה. התגובות לחקיקת החוק לא היו אחידות. היו שראו בחקיקה זו טעות מיסודה, כשלדידם עדיף היה להשאיר את המצב על כנו, כלומר: את ההסתמכות על הפסיקה האנגלית בנושא, מכח ס' 46 לדבה"מ. אין הם רואים ברכה ביצירת מוסד אמנות שאינו שאוב ממושגי המשפט הקונטיננטלי, ממנו נלקחו דיני החוזים והמקרקעין. גישה זו מייצג פרופסור צלטנר, כשלעומתו, פרופסור ויסמן ואחרים רואים בחקיקה זו מושא ראוי לשבח בשל יצירת בסיס משפטי מוצק לפעילות שממילא פרחה והפכה לדגם מציאותי ויומיומי בארצנו .
בעבודה זו אעסוק בסוגיה אחת מיני רבות שעוררה חקיקה זו, והיא:
זכויותיהם של נושי הנהנה ושל הנאמן בנכסי הנאמנות.

מקורות:



Untitled
דיני קניין:
זכויות בנכסי הנאמנות של נושי הנאמן ונושי הנהנה
מבוא
בראשית פברואר 1980 נכנס לתוקפו חוק הנאמנות, תשל"ט-1979. דפוסי נאמנות רבים היו מוכנים בישראל לפני חוק הנאמנות. הדין העותומאני הכיר ביצירת נאמנות רצונית (וואקף) עפ"י הדין המוסלמי.
נאמנות מסוג זה היתה מותנית באשור ביה"ד המוסלמי, הוגבלה לצורכי צדקה או דת. דבר המלך במועצה על ארץ ישראל, 1922, הקנה לבתי הדין הדתיים של דתות אחדות סמכות לייסד נאמנויות עפ"י הדין הדתי ולפקח על הניהול הפנימי של אותן נאמנויות. בשנת 1924 התפתחה התרחשות חקיקתית נוספת, כשנחקקה פקודת ההקדשות לצורכי צדקה,
שנועדה להסדיר יצירת נאמנויות לצורכי צדקה שלא בהתאם לדין הדתי. המחוקק המנדטורי הסתפק בדרך כלל בפירוט סמכויותיהם ותפקידיהם של הנאמנים, אך לא התייחס כמעט בחקיקה הראשית לחובות הכלליות החלות עליהם.
הנחת היסוד של המחוקק המנדטורי היתה, כנראה, שאם תתעוררנה בעיות בשאלת הדרך שעל נאמן לנהוג בה, ניתן יהיה לפותרן עפ"י דיני היושר האנגליים שהוחלו בא"י עפ"י ס' 46 לדבר המלך במועצתו על א"י, 1947-1922. המחוקק הישראלי הסדיר את סמכויותיהם של כמה נאמנים נוספים (אפוטרופוס, מנהל עזבון). עם כניסת החוק החדש
לתוקפו, באה לקיצה השאלה עתיקת היומין, האם מוסד הנאמנות הפרטית מוכר עפ"י שיטת המשפט שלנו. אולם, מדרך הטבע התעוררו שאלות חדשות שמשפטנים רבים נדרשו אליהן תוך בירור סוגיית הנאמנות והשלכותיה. התגובות לחקיקת החוק לא היו אחידות. היו שראו בחקיקה זו טעות מיסודה, כשלדידם עדיף היה להשאיר את המצב על כנו,
כלומר: את ההסתמכות על הפסיקה האנגלית בנושא, מכח ס' 46 לדבה"מ. אין הם רואים ברכה ביצירת מוסד אמנות שאינו שאוב ממושגי המשפט הקונטיננטלי, ממנו נלקחו דיני החוזים והמקרקעין. גישה זו מייצג פרופסור צלטנר, כשלעומתו, פרופסור ויסמן ואחרים רואים בחקיקה זו מושא ראוי לשבח בשל יצירת בסיס משפטי מוצק לפעילות
שממילא פרחה והפכה לדגם מציאותי ויומיומי בארצנו.
בעבודה זו אעסוק בסוגיה אחת מיני רבות שעוררה חקיקה זו, והיא:
זכויותיהם של נושי הנהנה ושל הנאמן בנכסי הנאמנות.
מהי נאמנות?
פרופסור גואלטירו פרוקצ'ה טוען, שחקיקת החוק יצרה שני מהלכים:
האחד, ביטול תחולת דיני היושר האנגליים במשפט, דהיינו הבחנה בין זכות קניין לנאמן וזכות הנאה לנהנה. אין הנאמנות מבחינה בין בעלות שבדין לבעלות שביושר. אין היא אחרי החוק כאותה שלפניו, למעט מקרים בהם נאמר מפורשות שקיימת הבחנה כנ"ל.
המהלך השני הוא ביטול סימן 46 לדבר"המ במועצתו לא"י, באמצעות ס' 2(א) לחוק יסודות המשפט, תש"מ-1980. מהלך זה מורה למצוא תשובות לשאלות משפטיות שונות בראש ובראשונה בחקיקה, בהלכה פסיקה או בדרך של היקש.
באמצעות התבוננות בחקיקה, נבין מהי הגדרת נאמנות ומהי השלכותיה.
ס' 1 לחוק: "נאמנות היא זיקה לנכס שעל פיה חייב נאמן להחזיק או לפעול בו לטובת נהנה או למטרה אחרת". הנאמנות היא ההפרדה בין ההנאה מנכס לבין הנהלתו: "הנאמן" מופקד על קבלת נכסיו של יוצר הנאמנות, כשטובות ההנאה המופקות מהנכס הינן לנהנה.בהגדרת טובות ההנאה כלולות גם ההנאות מפירות הנכס ולא רק ממנו עצמו. מיעוט
זכות הנהנה בנכס מתבטאת גם במצב בו הנאמן פושט רגל, ואף במתן אפשרות עקיבה אחרי הנכס,שנמצא אצל צד ג'.
במשפט האנגלי שייך נכס הנאמנות בו זמנית, הן לנאמן והן לנהנה. לנאמן יש בעלות שבדין, שניתנה לו בכתב הנאמנות. זכויות הנהנה, שאינן אישיות גרידא, מקנות לו את הכח לעקוב אחר נכס הנאמנות ולאכוף את זכותו אף כנגד חליפי הנאמן.
פרופסור ויסמן דבק בגישה שאין שיטת המשפט הישראלי קיבלה את הבסיס האנליטי של הנאמנות במשפט האנגלי. מדברי הצעת החוק הוא מוכיח, כי אומנם סבר מציע החוק שניתן לקבל את מוסד הנאמנות בלא לקבל את הקשר של זכויותיהם הקנייניות של הנאמן ושל הנושה. הוא מנסה לחזור להלכות של דיני היושר באנגליה, על פיהם מוענקת
לנאמנים בעלות על נכסי הנאמנות.
ראיות לגישה זו: (1) דברי ההסבר בהצעת החוק, ס' 6: "כדי שהנכס יהיה לנכס נאמנות דיו שיוצר הנאמנות הקדיש אותו למטרות הנאמנות; אין צורך לפי הצעת החוק, שלא כמו בשיטות משפט אחרות, שהנכס יועבר לבעלות של הנאמן". מחד גיסא, המחוקק בדרי המבוא אומר לנו כי הוא מאמץ את שיטת המשפט האנגלי בכל הקשור למוסד הנאמנות,
ומאידך גיסא הוא דוחה את העיקר - הקניית הבעלות לנאמן. עיון מעמיק יגלה, כי המילה הסמוכה בהצ"ח למלה זיקה היתה "זיקה משפטית", והיא הושמטה כלשון החוק מתוך הצבעה על כך שאכן יש יסוד להבין כי נוצר בסיס להענקת זכות קניין לנאמן בנכסי הנאמנות.
(2) דברי יו"ר ועדת המשנה של ועדת חוקה, חוק ומשפט בקריאה השנייה והשלישית לחוק: "... הנאמן הוא האדם שכלפי חוץ הוא הבעלים. הוא חייב להחזיק בנכס הזה כבעלים למען השגת המטרות שלשמן נוצרה הנאמנות...", או במקום אחר: "... הרכוש נרשם מבחינה פורמאלית ע"ש האדם האחר (הנאמן)".
(3) התאמה בגישת המחוקק הישראלי, כפי שבא לידי ביטוי בחוק מרכזי אחר - חוק השקעות משותפות בנאמנות, תשכ"א - 1961, בו נקבע ש-: "נכסי הקרן יהיו מוקנים לנאמן..." (ס' 23). אין זה מהסביר, שהמחוקק יסתור את גישתו בנאמנות כפי שמובעת בשני חוקים מרכזיים העוסקים בה, כשפעם ייתן בסיס לזהותו הקניינית של הנאמן ופעם
לא.
(4) ס' 5, 13 ו- 14 לחוק קובעים הגנה כלפי צד ג', כשהגנה זו כוחה יפה כשמתייחסים לנאמן כאל בעלים.
(5) הקביעה כי פירות הנכס יהפכו לנכס נאמנות נובעת ממתן זכות קניינית בנכס. כך הדברים גם ביחס לזכות העקיבה.
לעומתו, פרופ' פרוקצ'ה סובר כי אין לקבל גישה זו. היא אינה מתיישבת עם הגדרת הנאמנות בחוק ומצמצמת יתר על המידה את תחולתה. לדעתו, הגדרת הנאמנות בסעיף 1 אינה כוללת בין מרכיביה את הדרישה שנכסי הנאמנות יוקנו לנאמנים, והרושם שנוצר הוא, שהקניה זו אינה נחוצה ליציבות נאמנות ושיכולה להתקיים נאמנות, כשהיחס בין
הנאמן לנכסי הנאמנות אינו יחס קנייני. אף הוא נעזר בהצעת החוק כדי להוכיח את דבריו, כשהוא מתבסס על ס' 6 להצ"ח, בדברי ההסבר, בה נאמר כי: "אין צורך, לפי הצ"ח - שלא כמו בשיטות משפט אחרות - שהנכס יועבר לבעלות של הנאמן". הזיקה, א"כ, הדרושה מלשון החוק היא כזו שתתן לנאמן כוח לבצע עסקאות תקיפות בשמו הוא. תוכן
הכח עשוי להשתנות לפי המצב ולפי הדרישות של כל מקרה.
זכות הנהנה ((Cestui que trust בנכסי הנאמנות הינה נושא למחלוקת נוספת הנידונה במשפט האנגלי-אמריקאי.
יש הגורסים, כי זכות הנהנה היא אישית בלבד כנגד הנאמן (לגישה זו שותפים גם מיטלנד ולנגדל מארה"ב וצש'ייד מאנגליה, אליבא דהשופט אגרנט, ע"א 54/309 נאמן נ' ראש העיר ת"א יפו ואח'). לעומתם, ניצבת אסכולה רחבה הדוגלת בראיית הזכות המוקנית לנהנה, זכות קניינית בנכסי הנאמנות. (לאסכולה זו שייכים גם אוסטין, סלמונד,
יוליוס סטון, פאטון וקוק). המשפט הישראלי "אימץ" מחלוקת זו,כשגם בו יש אסכולות לכאן ולכאן.
דין הנהנה בנכסי הנאמנות
לסוגיה זו הרבה ענפים, בהם ניתן לדון ולהרחיב. נתמקד ראשית במערכת היחסים בין הנהנה לבין נושי הנאמן. השאלות בהן נעסוק הן שתיים:
1. מה דינו של הנהנה במקרה בו הנאמן פושט רגל? האם מעמדו ככל נושה אחר או שמא בשל המעמד המיוחד לו, אין נכסי הנאמנות נכללים בין נכסי פשיטת הרגל?
2. במקרה בו מועבר הנכס מידי הנאמן לצד ג' או שנשו בנכס כתוצאה מפשיטת רגל של הנאמן (בהסתמך על תשובתנו לשאלה הראשונה), האם יכול הנהנה לעקוב((tracing אחר נכס הנאמנות ולאמץ זכותו כנגד חליפי הנאמן?
כדי לענות על השאלה הראשונה, נזדקק לס' 86 לחוק פשיטת הרגל. ס' זה קבע כי "בנכסי פושט הרגל לא יכללו - (1) נכסים שפושט הרגל מחזיק בהם כנאמן". האם שינה חוק הנאמנות את מהות פירוש החוק הזה? התשובה היא חיובית. לפני חוק הנאמנות וחוק יסודות המשפט, ניתן היה לפרש את הביטוי "נכסים המוחזקים בנאמנות", המוזכרים
בס' 86, לפי המובן שניתן בדין האנגלי, דהיינו החזקה קניינית. לאחר כניסת החוק פירוש הביטויים "נכס" ו"החזקה", ביחד ולחוד, הינו לפי החוק ופרשנותו. בכל מקרה בו החוק מתייחס להחזקת נכס במובן של חוק הנאמנות, הרי שמדובר על כל סוג של החזקה, ולאו דווקא קניינית. בכל מקרה, א"כ, לא תפגע פשיטת הרגל בזכות הנהנה
מהנכס, וזכותו תגבר על זכויות נושי הנאמן.
לדעת פרופסור ויסמן, היות שזכויות הנהנה אינן אישיות גרידא, אין הוא נפגע מפשיטת רגלו של הנאמן, שבידו הבעלות בדין על הנכס: "דינו של הנהנה אינו כדין נושה רגיל. ולא כדין בעל זכות קניין בנכסי פושט הרגל". סיוע נוסף אפשר למצוא בלשון החוק, ס' 3(ב): "אין לרדת לנכסי הנאמנות אלא בשל חובות המוטלים עליהם או
הנובעים מפעולות הנאמנות".
כלומר, יש לנתק בין נכסי פושט רגל, שכלפיהם יש זכות לנושים לרדת אליהם, לבין נכסי נאמנות, שלהם אין כלל קשר לנושים, ואין לרדת אליהם אלא במקרה של פשיטת רגל משימוש שגוי בנכסי הנאמנות עצמם.
בהקשר לשאלה השנייה - זכות העקיבה בנכסי הנאמנות, אתייחס אל הנהנים כאל מקשה אחת. השופט חשין, בהתייחסו לאפשרויות בהן ניתן לתת צו עקיבה, מונה שתיים: (א) כשנשללו הנכסים מאת בעליהם ללא חוק, אא"כ הגיעו לידי מי שרכשם בתו"ל ובתמורה. (ב) כשקיימים יחסי אימון או כשנוצרה נאמנות ואפשר להטביע על נכסי הנאמן, או מי
שבאו לידיו הנכסים שלא בתו"ל ובתמורה, שעבוד לטובת הנהנה, בשיעור זכות הנאתו שלו בנכסים המעורבים.
בהקשר לנאמנות, ניתן להצביע על שתי עילות עקיבה: (1) יש לנהנה קניין בנכס, ולכן, יש לו זכות עקיבה בידי הנאמן ואף בידי צד ג' מכח אותו קנין. הדין מקנה לנהנה זכות לעקוב אחרי נכסי הנאמנות ולהביא לידי חילוטם מהנאמן, גם אם נתערבבו עם נכסים אחרים שבבעלותו. ניתן לראות בזכות זאת משום הקנית עדיפות לנהנה על פני
נושים אחרים של הנאמן.
(2) יש לנאמן קניין בנכס, ולכן יחס הנאמנות יהווה בסיס לתביעה לעקיבה בפני ביהמ"ש. זכות עקיבה זו תידחה רק במקרה בה בוצעה העיסקה בתו"ל ובתמורה.
אליבא דויסמן, לו רק אפשרות קנין בנכס של הנאמן, יש ללכת בדרך עקיפה.
הוא טוען, כי קיימת סתירה שלא ניתן לישבה בלשון החוק, והמחוקק לא נתן דעתו עליה. בס' 5, העוסק בכוחה של נאמנות כלפי צד ג', קבע המחוקק כי עסקה של נאמן שלא במסגרת סמכויותיו תתבטל, אם צד ג' לא פעל בתו"ל.
אולם, לפי ס' 14, הדן בביטול פעולות, רק בידי ביהמ"ש להחליט האם המכירה תתבטל. נוסף על כן, מלשון ס' 14 עולה שאין צורך לצד ג' לפשפש במעשי הנאמן, ולבדוק אם פעולותיו מתבצעות בתחום סמכויותיו. מסקנתו היא, שלשון ס' 14 היא המחייבת וממילא, בכל מקרה נאמנות, בו לנאמן חייב להיות קניין בנכס - המכירה היא בתוקף
וביהמ"ש יחליט ספציפית האם מוצדק לבצע עקיבה. הכרעתו זו נשענת על שיקול הגיוני וכלכלי. הגיונית - הצדק ייעשה יותר, אם ניתן לביהמ"ש להחליט בכל מקרה לגופו עפ"י שיקול דעתו. כלכלית - אי אפשר לדרוש מכל מבצע עסקה, לחפש אם זה אכן במסגרת סמכות הנאמן או לא. דרישה כזאת תפגע במהלך החיים הכלכליים ותגרום אי נוחות
רבה לאנשי העסקים. בד"כ א"כ, תהא התוצאה של עיסקה שבוצעה ע"י הנאמן תוך הפרת הנאמנות - בטלות העסקה וצו להשבת הנכס.
נקודות תורפה בדבריו של ויסמן, מציג פרופסור שלמה כרם, במאמרו הדן בזכות הנהנה ובהבטחת נכסי הנאמנות.
טענותיו הן: (1) קיומה של זכות "הקניין שביושר" נובע מההנחה שבדרך כלל חייב ביהמ"ש לבטל את הפעולה בין הנאמן לאדם ג', אולם זוהי עצמה ההנמקה לכך שחובה לבטל את הפעולה. זהו אם כן Petitio Principle, טיעון במעגל. (2) הפירוש הניתן לס' 14 הנ"ל הינו פירוש מצמצם, אך לא הוכח כי הוא נדרש וכי הוא בא לפתור איזושהי
בעיתיות. (3) המחוקק יכול היה להורות על ביטול פעולת הנאמן עם צד ג', כפי שעשה במפורש בס' 13.
ומשלא עשה כן, אלא העניק סמכות לביהמ"ש להכריע, הרי שזה צעד שנעשה לטובת נכסי הנאמנות וממילא לטובת הנהנה. גם אליבא דויסמן, אין לראות בהענקת הגנה זו לנהנה, טביעת זכות קניינית כלפיו.
אין איפוא יסוד להסיק מחוק הנאמנות על קיומה של זכות קניינית לנהנה ביחס לנכס הנאמנות.
הנהנה - דרכי מסתור באמצעות הנאמנות
ס' 20 לחוק הנאמנות:
"זכותו של נהנה עפ"י הקדש אינה ניתנת להמחאה, לשעבוד או לעיקול זולת אם... או - בנסיבות מיוחדות - לסיפוק חובות אחרים המגיעים ממנו".
כרקע מקדים לסעיף זה עלינו לציין כי עיקרון כללי הוא, שהאדם אחראי בכלל נכסיו לפרעון חובותיו. נכס משוחרר מכפיפות לחובות בעליו רק אם באה על כך הוראה בחוק המתירה חריג זה. (דוג' - חוק ההוצל"פ, תשכ"ז - 67').
על בסיס רקע זה, יש לעיין היטב בחידוש שבהלכה המובאת בחוק הנ"ל. לפי הסעיף, זכותו של נהנה בנאמנות אינה ניתנת לעיקול. שריון זכותו של הנהנה, כחסין מפני נושיו היא המצב הטבעי, ואילו המצב בו הנכס הוא בר עיקול תלוי בהוראה מפורשת שניתנת מצד יוצר הנאמנות! היש משהו בזכותו של הנהנה המתיישב עם הגבלת זכויותיהם של
נושים?
נרחיב את הסקירה בנושא זה, בהתאם לנעשה באנגליה ובארה"ב, כבסיס להבנת מעמד הנהנה מול הנושים בשיטות המשפט השונות.
המצב באנגליה - במאה ה- 16 זכות הנהנה היתה מוחלטת. מהמאה ה- 17 הוסרה חסינות זו וניתן לרדת לנכסי הנאמנות, בכפוף לזכויות הנהנה בנכס. זהו הכלל התקף גם היום: תנאי המפקיע נכס מסויים מנושה - בטל.
אולם באנגליה לא זנחו את המגמה לאפשר יצירת נאמנות שתועיל לנהנה כנגד נושיו בנכסי הנאמנות.
נקבע שם, כי מקום שיוצר הנאמנות מעוניין למנוע מהנהנה להעביר את זכותו או מנושי הנהנה להגיע אל זכותו, הוא יקבע שאם ינסה הנהנה להעביר את האינטרס שלו או אם ינסה נושי הנהנה להגיע לאינטרס זה, האינטרס של הנהנה יפקע. תניה כזו נותנת לנהנה תמריץ חזק לא לנסות להעביר את זכותו ולא להיכנס לחובות. מקובל להוסיף
עוד, כי מרגע שיחדל הנהנה להיות זכאי להכנסה מהנאמנות, הרי שלנאמן יהיה שיקול דעת האם לנתב את ההכנסה לרווחת הנהנה או לרווחת אשתו, ילדיו וצאצאיו האחרים.
כך שאי יכולתו של הנהנה לעמוד בתשלום חובותיו שמה קץ לזכותו האבסולוטית לקבל הכנסה מהנאמנות ומצמיחה נאמנות של שיקול דעת
((Discretionary Trust שתחתיה הוא זכאי לקבל רק מה שהנאמן יבחר לשלם לו או להקציב לשימושו של הנהנה.
כלי דומה להבטחת זכות הנהנה מפני נושים בארה"ב הוא תניה בחוזה הנאמנות, לפיה משינסה הנהנה להעביר את זכותו או משינסו נושיו להגיע אליה, או אם יכנס הנהנה להליכי פשיטת רגל, תפקע זכותו להכנסה, ובמקומה יצמח שיקול דעת לנאמן לנתב את ההכנסה לרווחת הנהנה או לרווחת אנשים אחרים, באופן שהנהנה אינו רשאי לדרוש את
תשלום ההכנסה, ויקבל רק את הסכום אשר הנאמן ראה לנכון להקציב לרווחתו. (במדינות בארה"ב בהן יש תוקף ל- Spendthrift Trusts (ראה להלן) אין צורך בשימוש בתניה זו).
ברור, כי הגבלה ישירה על העברת אינטרס הנהנה היא בכל מקרה חסרת תוקף מקום שהנהנה הוא יוצר הנאמנות עצמו. באנגליה נפסק, כי בנסיבות בהן יוצר הנאמנות והנהנה חד הם, תניה לחילוט זכות הנהנה, באם הוא יפשוט רגל, בטילה בשל היותה תרמית נושים עפ"י חוק פשיטת הרגל. מחלוקת נוספת קיימת בשאלת תוקף תניה בתנאי הנאמנות
לפיה אינטרס הנהנה אינו עביר או אינו חשוף לתביעות נושי הנהנה. בכמה מדינות נפסק, כי תניה כזו היא תקפה באשר לזכות הנהנה להכנסה קבועה במשך חייו, אולם אין היא תקפה באשר לזכות הנהנה לקרן נכסי הנאמנות. במדינות אחרות, הן הגבלה על העברת זכות הנהנה לקרן והן להגבלה על העברת זכות הנהנה להכנסה תקיפות.
נאמנויות בהן אינטרס הנהנה אינו חשוף לתביעות נושיו ואינו ניתן להעברה ע"י הנהנה זכו לכינוי Spendthrift Trusts (לקמן - .(S.T. אין זה חשוב אם הנהנה הוא אכן "בזבזן" כתרגום שם הנאמנות. עם זאת הכינוי מרמז על הרעיון הכללי שמטרת יוצר הנאמנות ביצירת נאמנות מסוג זה היא להגן על הנהנה מפני טיפשותו, חוסר יכולתו
או גורלו המר. במדינות בהן הגבלות על העברת האינטרס של הנהנה מותרות, אין זה רלבנטי שהנהנה הוא בפועל אדם בעל כשירות מלאה. הנהנה אף יכול להיות אחד הנאמנים. אין זה רלבנטי שיוצר הנאמנות העריך את הנהנה כאדם המסוגל לנהל את הנאמנות.
אולם מקום שאדם אחד מחזיק הן בתפקיד הנאמן והן באינטרס ההנאה, הרי שיראו בו כמחזיק את הנכסים ללא נאמנות, ולכן הגבלה על עבירות זכותו תהא חסרת תוקף.
ישנה דעה, כי כשיוצר נאמנות קובע, כי אינטרס הנהנה יהיה בלתי עביר ובלתי נגיש לנושי הנהנה, יש לבחון את תוקף קביעה זו אך ורק על פי שיקולים של תקנת הציבור, קרי האם מתן תוקף לקביעתו זו נוגד את תקנת הציבור. ברור לכל, כי מקום שנכסים מוקנים ישירות לאדם, אין תוקף לתניה המחסנת אותם מפני תביעות נושיו. כשמנסים
לבחון את ה- .S.T על רקע שיקולי תקנת הציבור, אין תשובה ברורה. התשובה נעוצה בנסיבות כל מקרה ומקרה. כשהנהנה הוא בעל יכולת, אין זה ראוי למנוע ממנו לנצל את אמצעיו הכספיים כפי שהוא רואה לנכון ללא תשלום חובותיו, מאידך גיסא, כשהנהנה הוא בעל יכולת פתוחה, גוברת הנטיה לאפשר ליוצר הנאמנות להגן על נהנה זה מפני
חולשותיו. אולם, יש קושי רב ביצירת כלל אחד שיתאים לכל סוגי הנהנים.
בחוזה הנאמנות, ניתן לקבוע, כי הנאמן ישלם או יקציב סכומים מסוימים מההכנסה, אשר נחוצים לחינוך הנהנה או לתמיכה בו. במקרה כזה נפסק, כי אפילו לא תהיה כל תניה המגבילה את עבירות אינטרס הנהנה, נושיו לא יוכלו להגיע לאינטרס זה. במדינות המכירות בתוקף הגבלה על עבירות האינטרס, הוראה כזו תפורש כמטילה הגבלה על
עבירות האינטרס, ואלו במקומות בהם אין תוקף להגבלה על עבירות אינטרס הנהנה, יהיה הנהנה זכאי במצבים כאלה לקבל את ההכנסה ללא כל כפיפות לתביעות מצד נושיו, בשל העובדה שאופי אינטרס הנהנה תחת נאמנות שכזאת הוא כזה שרק הנהנה יכול להנות ממנו. זאת אפילו אם הנאמנות מקנה לנהנה זכות לתמיכה הן מתוך הקרן והן מתוך
הפרות. במקרים בהם אין הנהנה זכאי, עפ"י תנאי הנאמנות, אלא להכנסה. אשר הנאמן יראה כמתאימה להעניק לו, אין הנהנה יכול לחייב את הנאמן לשלם לו או להעמיד לרשותו איזה מנכסי הנאמנות, ואף נושי הנהנה אינם יכולים להגיע לנכסי הנאמנות. זה נכון אפילו במדינות בהן אין מתירים . S.T. אם הנהנה אינו יכול לכוף את הנאמן
לשלם לו חלק כלשהו מנכסי הנאמנות או פרותיהם, אזי נושיו אינם יכולים להיות בעמדה טובה יותר. אולם, אם אין לנאמן כל שיקול דעת לעצור את הכספים ואת הקרן מלהגיע לידי הנהנה, רשאים נושיו של הנהנה להגיע לנכסי הנאמנות, אלא אם ישנה הגבלה תקפה על עבירות זכות הנהנה.
באנגליה, כדי להעניק הגנה רחבה ביותר לנהנה נהוג ליצור מוסד נאמנות המכונה Protective Trust. בנאמנות מסוג זה יש לשלם את ההכנסה לנהנה עד קרות אירוע מסוים, אשר ממנו והלאה נשללת מהנהנה זכותו, ובמקומה נוצרת נאמנות שיקול הדעת, אוטומטית. די בכך שמכנים את הנאמנות כנאמנות להגנתו של הנהנה ולרווחתו כדי להחיל את
התניה, ואין צורך כתיבה מפורשת. אמנם, באנגליה הגבלה על עבירות אינטרס הנהנה היא חסרת תוקף, אך יש תוקף להגבלה המפקיעה את אינטרס הנהנה כאשר הוא ינסה להעבירו או כשנושיו ינסו להגיע אליו.
גם במדינות המכירות בתוקפן של תניות חסינות (.(S.T, מקום שיוצר הנאמנות הוא גם הנהנה, הרי אפילו נכללה תניה המגבילה את העברת האינטרס שלו או המחסנת את האינטרס שלו מפני תביעות נושיו, יוכלו נושיו להגיע אל נכסי הנאמנות. אין זה משנה אם ביצירת הנאמנות לא התכוון היוצר להונות את נושיו או אם בעת יצירת הנאמנות
הוא היה סולבנטי. זה נגד תקנת הציבור להתיר לאדם לארגן את רכושו באופן שהוא יוכל להמשיך וליהנות ממנו אך יוכל באותה עת למנוע מנושיו מלהגיע אליו.
במקרים בהם קובעים תנאי הנאמנות, כי אינטרס הנהנה לא יהיה כפוף לתביעות נושיו, ישנם סוגים מסוימים של נושים אשר הורשו להגיע לאינטרס הנהנה למרות התנאי. נושים חוזיים של נהנה בנאמנות .S.T יכולים להאשים את עצמם בלבד על שנתנו לנהנה אשראי מכלי שבדקו את יכולתו הכלכלית.
לעומתם, התלויים בנהנה, הנושים אשר סיפקו לנהנה שירותים חיוניים ונושים נזיקיים עומדים בעמדה שונה.
הערות: (1) האינטרס של הנהנה תחת הנאמנות יכול לשאת אופי אישי כל כך, עד שנושיו לא יוכלו להגיע אליו, בשל אופי האינטרס ולא בשל כוונת יוצר הנאמנות.
(2) כשנאמנות נוצרה לקבוצת אנשים והאינטרסים שלהם אינם ניתנים לחלוקה, לא יוכלו נושיו של מי מהנהנים, להגיע לנכסי הנאמנות. השאלה האם האינטרס ניתן לחלוקה תוכרע ע"י פרשנות חוזה הנאמנות.
מהי המדיניות המקובלת בארץ עם קבלת חוק הנאמנות?
פרופ' ויסמן במאמרו, מביע את דעתו, כי ס' 20 לחוק הנאמנות הועיל לבודד את נכסי הנאמנות ולשלול מנושי הנהנה כל דרך להיפרע מהם, למעט באותן נסיבות מיוחדות המאוזכרות בסיפא של הסעיף. הוא מקביל את המוסד המשפטי שנוצר בס' 20, אותו הוא מכנה "נאמנות מסתור", עם המוסדות המשפטיים הידועים בארה"ב ובאנגליה (ה- .S.T,
ה- (Discritionary Trusts, וקובל על כך שנאמנות המסתור שלנו, בהיותה כמעט בלתי מסווגת, מרחיקה לכת מידי בהגנה שהיא פורשת על החייב, תוך אי התחשבות מספקת בציפיות הפרעון הלגיטימיות של הנושים. קובלנה זו מבוססת על תחושה אינטואיטיבית של צדק, המתקוממת נגד מצב בו החייב יכול ליהנות מעושר מופלג ולא לשלם את
חובותיו בעת ובעונה אחת. נאמנות המסתור מספקת תמריץ לחייבים בלתי הגונים להזרים את נכסיהם ל"נמל החופשי" שהחוק מעמיד לרשותם, ע"י יצירת הנאמנות בעצמם ועבור עצמם ויציאה לדרך, כביכול, על חשבון אחרים. בדעה זו תומך פרופ' אוריאל פרונצ'ה לחצאין. הוא מקבל את תחושות ההתקוממות כנגד חוש הצדק, אך בבוחנו את המצב
לאור דיני פשיטת הרגל, אין הוא רואה בס' 20 מועיל ליצור נאמנות מסתור לטובת החייב.
נכסי הנאמנות - נושי הנאמן
ס' 3(ב) לחוק הנאמנות עוסק בחסינות נכסי הנאמנות. נכסים אלה, בהיותם בבעלות הנאמן, עלולים לשמש יעד לנושיו, שירצו להיפרע מהם בגין חובותיו של הנאמן כלפיהם. מכיוון שנכסי הנאמנות אמורים לשמש למטרת הנאמנות, אין לאפשר לנושי הנאמן להכשיל את מטרת הנאמנות, בשל חובותיו האישיים של הנאמן. הוא הדין, כאשר בידי
הנאמן בעלות מלאה על נכס נאמנות, זכות מכח משכון, שעבוד או כל זכות אחרת הניתנת למימוש - לכאורה, רשאים היו נושיו לרדת לנכס זה ולממשו לשם פירעון החוב המגיע להם, כלומר: הגם שנכסי הנאמנות עשויים להיות לכאורה בבעלות הנאמן, אין הם בגדר המסה של נכסיו לשם סילוק חובותיו. יצויין, שעוד טרם חקיקתו של חוק הנאמנות
הורתה פקודת פשיטת הרגל, שאם הוכרז נאמן כפושט רגל, נכס, שהוחזק על ידו כנאמן, לא ייכלל בגדר הנכסים שיש לחלקם בין נושיו.
החסינות לנכסי הנאמנות מוקנית כל עוד הם בבעלות הנאמן.
"אין לרדת" משמע, שבתי המשפט לא יזקקו לתביעה כזו, וכן המוציאים לפועל וגובי המיסים יימנעו מלממש נכס המוחזק בידי נאמן כנכס נאמנות או להתיר מימוש זה. ס' 3 אינו מקנה חסינות לנאמן בפני תביעות אישיות נגדו, כשמקורן בפעולותיו כנאמן.
מטרת ס' 3(ב) היא להבטיח את זכויותיהם של יוצר הנאמנות ושל הנהנים בפני הסיכון של אובדן הנכס שלהם או הנכס המגיע להם מאת הנאמן. אולם, סעיף קטן זה אינו מונע בעד נושי הנאמן לממש מתוך נכסי הנאמנות את הסכומים המגיעים לנאמן כשכר או החזר הוצאות שהוציא.
הואיל והנאמן רשאי להחזיר לעצמו את שכרו והוצאותיו מנכסי הנאמנות, הרי רשותו - זכותו זו ניתנת לעיקול, כי אין מטרת סעיף זה להקנות לנאמן זכויות יתר של חסינות בפני נושיו.
לגבי הנושה, הנאמן הוא החייב, וע"כ הוא עשוי לנסות להיפרע מכלל נכסיו: הן מנכסי הנאמנות הן מנכסיו האחרים. כאשר בידי הנאמן נכסים כדי פירעון חובותיו, לא תתעורר שאלת זיהוים של נכסי הנאמנות. כאשר אין בידי הנאמן נכסים כדי פירעון חובותיו או כאשר הוכרז הנאמן לפושט רגל, יש לנושה עניין להראות כי חובו מוטל על
נכס הנאמנות או נובע מפעילות הנאמנות. יש בטענה זו כדי לשפר את אפשרות הגבייה של מלוא חובו, שהרי נכסי הנאמנות לא ייכללו בנכסי הנאמן בפשיטת הרגל האישית שלו. גם לנאמן עצמו יש עניין כי חוב המוטל על נכסי הנאמנות או הנובע מפעולותיהם ייגבה מנכסי הנאמנות. אולם, נאמן הפועל כשורה יתנגד להליכי מימוש של חוב אישי
שהוא חב מתוך נכסי הנאמנות. נראה שהנאמן רשאי להעלות התנגדות זו ביוזמתו, בהליכים שיינקטו נגדו למימוש נכסי הנאמנות.
האם ס' 5, הדן בכוחה של נאמנות כלפי צד ג' מתפרש גם הוא לכח הנאמנות כלפי נושי הנאמן?
לדעתו של שלמה כרם התשובה שלילית. ייחוס ס' 5 לכח הנאמנות כלפי נושי הנאמן משמעה אולי שהחסינות המוקנית לנכסיו האישיים של הנאמן מוקנית רק כלפי נושה שידע על הנאמנות או שהיה עליו לדעת עליה. אין פירוש זה סביר: ההגנה הניתנת לנכסי הנאמנות בפני נושי הנאמן ניתנת כיון שמבחינה עסקית-כלכלית נכס הנאמנות אינו
בבעלות הנאמן (בניגוד, כמובן, לדעתו של פרופסור ויסמן: "סבורים אנו על כן, שאף שהקניית נכסי הנאמנות לנאמן אינה נזכרת במפורש בהגדרת תכונות הנאמנות שבס' 1 לחוק הנאמנות, הלשון שבה נקט המחוקק... היא בלתי ברורה דיה כדי לתת לנו לקרוא לתוכה את התכונה הזאת. נדרשת הענקת בעלות בנכס הנאמנות לנאמנים").
אין לשיקול זה ולא כלום עם שאלת תום ליבם או ידיעתם של נושי הנאמן.
פרופ' אוריאל פרוקצ'ה, מנתח את היחס בין ס' 3(ב) לס' 20. ממבט ראשון נראה, כי ס' 3(ב) נועד להשיג מטרה דומה לזו של ס' 20, שכן יש בו, כביכול, כדי ליצור מעין "אוטונומיה נכסית" בנכסי הנאמנות, ומקדיש, שיחד נכס לטובת נהנה, יכול היה להיות סמוך ובטוח, כי נושי הנהנה לא יוכלו לרדת לנכס הזה, אא"כ זכותם נצמחה עקב
קשר ישיר עם נכסי הנאמנות. אולם, לדעת המלומד, כוונת ס' 3(ב) היתה, שאין לרדת לנכסי הנאמנות בשל חובותיו הפרטיים של הנאמן, להבדיל מחובותיו הפרטיים של הנהנה. הוא מוכיח זאת מעיון בס' 9 להצ"ח ובדברי ההסבר.
גם שלמה כרם שותף לדיעה זו, והוא כותב, כי משמעו של ס' 3(ב) הוא, שנכסי הנאמנות חסינים בפני נושי הנאמן מכח גזירת המחוקק ולא בשל זכות כלשהי של הנהנה. הוא רואה בסעיף זה התייחסות אך ורק לזכויות הנכס מזיקת הנאמן כלפיו, ולא בשל זכות הנהנה.
י' ויסמן, "אבני נגף מחוק הנאמנות", עיוני משפט (ז) תש"מ, 284.
ג' פרוקצה, בשולי חקיקה - השלוח כנאמן, הפרקליט לד, 481-482.
אבני נגף בחוק הנאמנות, 286.
אברהם אלתר, זכותו של ה- "cestui que trust " בנכסי הנאמנות.
ג' פרוקצ'ה, עמ' 484.
ויסמן, עמ' 285.
ע"א 57/218 מקבל הנכסים הרשמי והמפרק של פלס חברה לפרסומים בע"מ (בפירוק) נגד רודולף מאיר, פד' י"ב, 1696.
שלמה כרם, 'הבטחת נכסי הנאמנות וזכויות הנהנה' [הפרקליט ל"ה(52)].
ויסמן, עמ' 304.
79 Scott on Trusts (Boston; 4th ed 1971) 11A
שם, 80.
שם, 89.
שם, 90.
שם, 92-91.
שם, 147.
שם, 151.
שם, 153-152.
שם, 154.
שם, 155.
שם, 156, כמוסדר בסעיף 33 ל- 1925 Trusicc Act.
שם, 165-7.
שם, 233-232.
שם, 234.
ויסמן, 303-304.
א' פרוק'צה, "נאמנויות פרטיות בפשיטת רגל", דיני פשיטת הרגל והחקיקה האזרחית בישראל, 141-2.
שלמה כרם, חוק הנאמנות תשל"ט1979-, מהדורה שלישית.
י' ויסמן, "אבני נגף בחוק הנאמנות", עיוני משפט ז (תש"מ), 288.
א' פרוקצ'ה, 142.

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "נאמנות", סמינריון אודות "נאמנות" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.

אודות האתר:

יובנק הנו מאגר עבודות אקדמיות לסטודנטים, מאמרים, מחקרים, תזות ,סמינריונים ועבודות גמר הגדול בישראל. כל התקצירים באתר ניתנים לצפיה ללא תשלום. ברשותנו מעל ל-7000 עבודות מוכנות במגוון נושאים.