הורקנוס השני כמלך חסות באימפריה הרומית

תקציר העבודה:

מלכי חסות באימפריה הרומית - הורקנוס ה2 -
(בנו של אלכסנדר ינאי ושלומציון המלכה).

תוכן העניינים hc1245-
1. הקדמה
2. מבוא - רקע היסטורי
3. הורקנוס השני יורש את השלטון.
4. אופיו של הורקנוס.
5. עליות הורקנוס השני לשלטון.
6. כניסת הרומאים לירושלים.
7. מעמדו של הורקנוס השני בימיו של יוליוס קיסר.
8. עלייתו ההדרגתית של הורדוס
9. כניסת הפרתים לאיזור
10. סיכום.

הקדמה:
הורקנוס השני שלט בארץ במשך 23 שנים בין השנים 63 - 40 לפנה"ס. בתור שליט
ומנהיג הוא התגלה כאדם חלש והוא הודרך למעשה על ידי אנטיפטרוס. שניהם
יהיו מין זוג מוזג של תאומים סיאמיים, אחד לא יכול היה בלי השני. הורקנוס לא
היה עצמאי בהחלטותיו והיה זקוק ליועץ סתרים שבעצם הפעיל אותו ואנטיפטרוס
לא יכול היה לשלוט במדינה בלא כיסוי רשמי של מנהיג בובה. הורקנוס לכל אורך
דרכו חיפש תמיד מטריה שתספוג את חולשתו המדינית וחולשתו הפסיכולוגית זה
התחיל באימו, עבור באנטיפטרוס וכלה ברומאים. גם אם היו לו מטרות חיוביות
לאפשר את המשך חופש הפולחן של המדינה כמינימום הכרחי, הרי שהצעדים
שנקט בהם הובילו למלחמות אזרחים עקובות מדם.
לכל אורך ימי שלטונו, הוא לא היה תמיד בעמדה הפוליטית הבכירה, לעיתים
שימוש רק בפונקציה הדמית ולעיתים שימוש בפונקציה המדינית, המקורות
ההיסטוריים כמעט ולא מוסרים שום דבר על מערכת היחסים היומיומית שלו עם
המוני העם, אך לא קשה להניח שהעם לא אהב אותו יתר על המידה.
הוא גרם להם יותר נזק מאשר תועלת ואם היו יכולים, היו מתפטרים ממנו.
היחסים עם סוריה היו למעשה פונקציה של נדיבות ליבם של הרומאים ברצונם
העבירו לו חלקים מסוריה וכך חזקו את מעמדו וברצונם החזירו לה שטחים אלה
וכך היו מקצצים את הכנפיים המדיניות שלו.
בסך הכל כשליט ומנהיג, הורקנוס השני היה אישיות עלובה למדי.

מבוא - רקע היסטורי
הורקנוס השני אחד מצאציו של בית חשמונאי, היה גורם בעל חשיבות רבה בכניסת
הרומאים לארץ ובהשתלטות עליה. בכדי שנוכל להבין מדוע ואיך הורקנוס הוביל
למצב זה יש להבין את הרקע ההיסטורי של התקופה ימים אלה, המאה הראשונה
לפני הספירה היו בעצם תקופת מעבר במכלול היחסים הבינלאומיים. מצד אחד
התפוררות של מעצמות איזוריות ומצד שני הכניסה האיטית אך הבטוחה של רומא
לאיזור הים התיכון. על אפשרות להמשך קיומה של הממלכה החשמונאית אומר
שליט את הדברים הבאים: "כל מדינת החשמונאים כצורתה מתחילת ועד סוף
ימיה של שלומציון המלכה לא היתה באה לעולם אלמלא שקיעתה המדינית
והצבאית של מלכות הסלווקים מאמצע המאה שניה שלפנה"ס ואילך. שחרורה של
ארץ ישראל מעול זרים והפיכתה למדינה יהודית עצמאית וחזקה לעומת המדינות
השכנות נתאפשרו אך ורק על ידי ירידתם הגמורה של מלכי בית סלווקים
והתפוררות שלטונו. התנאי הראשון לקיומה של ממלכת החשמונאים היה בלא
ספק חולשתם של שליטי אנטיוכיה, חולשתם ולא השמדתם בידי כוח מכריע
ככוחה של רומי אולם, משעלו הרומאים על בימת המאורעות בסוריה ואפילו חיסול
סופי ומוחלט את שושלת הסלווקים ונעשו הם עצמם שכניה של מדינת
החשמונאים, מיד נחרץ גורלה של מדינה זו, ולא מפני זה בלבד משום שדרכה של
רומי היה להחריב בהדרגה או בבת אחת את כל המדינות הקטנות שעל גבולותיה,
אלא גם משום שארץ ישראל נחשבה בעיני כל כובשיה בעולם חלק בלתי נפרד של
סוריה, וכך היתה גם בעיני הרומאים. לפיכך המעשה שעשה פומפיוס שלא נעצר על
גבולותיה של מדינת החשמונאים היה כדרך הטבע וכדרך ההגיון גם מבחינה
מדינית וגם מבחינה גיאוגרפית". 1 מומסן מתאר את הפן הרומאי בצורה חדה
ובוטה: "כאשר כבשו המצביאים של רומי הרפובליקאית פומפיוס ואלה שבאו
אחריו, את סוריה הדרומית, וארגנו את המשטר בארץ, הם דיכאו את המעצמות
שהחלו להתהוות שם, ופוררו את הארץ כולה לתחומי ערים בודדות וממלכות
זעירות יותר מכולם פגע הסדר זה ביהודים לא זו בלבד שהם אולצו לוותר על כל
השטחים שכבשום באחרונה, וביחוד על כל רצועות החוף - גביניוס חילק אף את
תחומה המקורי של המדינה לחמישה מחוזות, שכל אחד מהם קיבל הנהלה
עצמאית נפרדת, וביטל את סמכויותיו החילוניות של הורקנוס הכהן הגדול, באופן
זה נתחדשה מצד אחד מרותה של מעצמת החסות, מצד שני גם התיאוקרטיה
הצרופה, ואולם עד מהרה נשתנו פני הדברים. הורקנוס - בעצם לא הוא, כי אם
השר ששלט תחתיה אנטיפטרוס האדומי - חזר ותפש את המקום הראשון במעלה
בדרום סוריה, כנראה כבר בימיו של גבינוס, אשר אותו שירת בעת מסעותיו נגד
הפרתים ומצרים באופן כזה שהמצביא ראה בשליט יהודה משענת שאי אפשר לו
בלעדיה". 2
במשתמע עולם מתיאורים אלה הדברים הבאים: הקמתה של ממלכת
החשמונאים. אמנם היתה תוצר של מלחמה לעצמאות מדינית ודתית, אך נצחונות
בית חשמונאי, התאפשרו לא מעט בשל החלשותן של מעצמות איזוריות שפעלו
כאן. אך היא לא יכלה להמשיך להשאר עצמאית לאורך זמן. בעורפו של האיזור
החלה לנשוף מעצמה חדשה. בעצם במונחים של מדע המדינה היתה זו מעצמת על.
על פי הגדרה מעצמת על היא מעצמה המסוגלת לנצח במערכה כנגד כל צירוף שהוא
של מדינות הפועלות נגדה, רומא לא היתה מעצמה שצמחה באיזור, אלא צמחה
במקום אחר, מרכז אירופה ומתוך שיקולים אסטרטגיים החלה לגלות באיזור זה
ענין רב, ומשעה שהחלה לשלוח לכאן כוחות, אף אחד לא יכול היה לעמוד נגדה.
מבחינתו של בית חשמונאי, התוצאה הבלתי נמנעת היתה גבולות משותפים עם
הרומאים.
הרומאים אף פעם לא השאירו מדינות שכבשו על מכונם, אלא חלקו ופצלו אותן
ליחידות אדמיניסטרטיביות חדשות על פי הכלל האימפריאלי הקלסי של "הפרד
ומשול". משעה שהרומאים חדרו לארץ, גורלה לא היה שונה מגורלן של מדינות
אחרות "תרומתו של הורקנוס בחדירה הרומאית לארץ נבעה מהמדיניות שבה נקט
ואשר לולא כן יכול להיות שאמנם רומא היתה הופכת לגורם שיש להתחשב בו, אך
המעורבות שלה לא היתה כה דורסנית. כדי להבין זאת יש להבין קודם כל את
הפוליטיקה הפנימית בארץ ואת אופיו של הורקנוס.

מקורות:

שאמנם רומא היתה הופכת לגורם שיש להתחשב בו, אך המעורבות שלה לא היתה כה דורסנית. כדי להבין זאת יש להבין קודם כל את הפוליטיקה הפנימית בארץ ואת אופיו של הורקנוס.
הורקנוס השני יורש את השלטון
הורקנוס השני היה בנם של שלומציון ואלכסנדר ינאי והוא מונה על ידי שלומציון ליורש העצר. את המינוי הוא קיבל משלומציון בטרם מותה. היא נפטרה בשנת 67 לפנה"ס. מכיון שהורקנוס השני נרצח על ידי הורדוס בשנת 30 לפנה"ס, ביותו בן 80, 3 הרי שעלה לכס השלטון בהיותו בן 43. להורקנוס היה אח צעיר יותר בשם אריסטובוליס
ועל מערכת היחסים ביניהם אפשר ללמוד מדבריו של פלוויוס : "בימים ההם חלתה אלכסנדרה ואריסטובולס בנה הצעיר מצא לו שעת הכושר להפיק זממו, ובעזרת אנשי שלומו - כי ידידים רבים היו לו וכולם אהבוהו על אומץ רוחו - כבש את כל מבצרי הארץ ובכסף אשר מצא שם אסף לו שכירי מלחמה והכריז את עצמו למלך.
וכאשר התאונן הורקנוס על הדבר הזה באוזני אמו, חמלה עליו ושמה את אשת אריסטובולוס ואת בניו במאסר באנטוניה - היא המצודה הסמוכה להר הבית מצד צפון. וכנראה לפנים בשם בריפ (הבירה), ואחרי כן קיבלה את שמה החדש לכבוד המושל אנטוניוס כדבר אשר נקראו לכבוד אוגוסטוס ועל שם אגריפס שתי ערים בשמות חדשים שבסטי
ואגריפס. בטרם הספיקה אלכסנדרה לקרוא למשפט את בנה, על אשר ניסה להרחיק את אחיו מן השלטון, נאספה אל עמה, אחרי אשר ניהלה את הממשלה תשע שנים.
אמנם ירושת השלטון היתה להורקנוס, כי בידו מסרה אלכסנדרה את המלוכה בחייה, אבל אריסטובולוס עלה עליו בגבורה ובתבונה, וכאשר פרצה ביניהם מלחמה על דבר השלטון בקרבת יריחו, עזבו רבים את הורקנוס ועברו אל מחנה אריסטובלוס. הורקנוס מיהר לברוח עם שארית חילו אל אנטוניה ותפש את בני התערובות, למען יהיו לו לישועה,
אלה היו אשר אריסטובולס וילדיה. אבל בטרם הגיע הדבר לידי איבת משחית השלימו האחרים, ביניהם, אריסטובולוס קיבל את המלוכה והורקנוס מחל על הממשלה וקיבל את כל ההנחות והכבוד כמשפט לאחי המלך. אלה היו תנאי הברית אשר כרתו ביניהם בבית המקדש לעיני כל העם וחבקו איש את רעהו בברכת שלום ואחרי כן החליפו את דירותיהם,
אירסטובולוס הלך אל ארמון המלך והורקנוס יצא לגור בבית אריסטובולוס". 4
התמונה המצטיירת כאן היא של מערכת יחסים עכורה בין האחרים. אחד, אריסטובולוס צעיר החלטי ותקיף. השני, הורקנוס מבוגר והססן. יתכן מאוד והגיל השפיע על דרך קבלת ההחלטות של הורקנוס השני, בהיותו אדם בגיל העמידה, הוא כבר איבד חלק מכוחו וממרצו ולא שאף יותר אל הרפתקאות פוליטיות הוא חיפש את השקט והנחלה, ההעדפה
שלו היתה לשמור על יציבות המדינה ולא לטלטל אותה בנסיונות מדיניים חדשים.
גם מהעובדה שהורקנוס סיפר על חלק מפעולותיו של אחיו, מצטירת דמות של אדם שאיננו יודע מספיק לעמוד על שלו והוא פנה לכוח הסמכותי הקרוב ביותר במקרה זה אימו, בכך כדי להעיד על איזה חולשה בסיס, שאינה מאפשרת להגיע להחלטות מכריעות בעיני עצמו אריסטובולוס לא היה לבד, חברו אליו כוחות שונים שמצאו בו ענין משותף
כאשר ביחד הם מהווים קבוצת כוח פוליטית משמעותית שיש להתחשב בה.
הורקנוס לא אזר אומץ להתמודד כנגד אריסטובולוס בסיכומו של דבר הורקנוס האחרון עוזב את כס המלוכה ומעביר לידי אחיו את מושכות השלטון לידיו. הורקנוס עצמו קיבל תפקידי משנה, חשובים אמנם עם כבוד בצידם, אך ללא סמכות אפקיטיבית בענייני המדינה.
אופיו של הורקנוס
הדמות של הורקנוס כפי שהיא מצטיירת בדבריו של פלוויוס היא של אדם חלש אופי, הנוטה לחיים שקטים. ריכארד החוקר הגרמני טען שהוא בכל זאת היה אדם תקיף במעשיו ומלא יצרי שלטון. ויש להודות שמידה של אמת יש בדברי הביקורת של חוקר. זה מי שמאשש טענה זו הוא שליט, הבוחן את מעשיו של הורקנוס על ציר הזמן וכפי שהוא מציין
זאת : "קשה להכחיש שהורקנוס היה כבוש בידי תאוות שלטון עד סוף ימיו, שלא נשאה מהלחם על שלטונו המדומה בשעות הקשות ביותר. וקשה שהניח, שכל זה לא היה אלא פרי כוחו המעורר והמזרז של אנטיפטרוס, אילו היה הורקנוס מעדיף חיי מנוחה באמת כלום היה סיפק ביד אנטיפטרוס להביאו למעשי הרפתקאות מסוכנות, שנמשכו שנים רבות
וסופן שהמיטו שנאה איומה עליו ועל כל בני ביתו? העקשנות העיוורת, המציינת את כל מעשיו של הורקנוס, מעידה על תאוות שלטון חזקה, שבאה לו בירושה מאבותיו. אבל בצד זו קבועה באופיו תכונה אחרת שהיא היפוכה של חברתה, והיא המסייעת לתיאורו של יוסף בן מתתיהו: חסרון חיל וחסרון פועל גמור בעסקי המדינה, שעשוהו כלי משחק
בידי יועצו הפיקח אנטיפטרוס, איש שמקפח את מלכותו אף על פי שהוא מלא יצרי שלטון וכוונות טובות לשמור על מורשת אבותיו. תכונה זו נטלה ממנו את היכולת להקים תריס בפני הפורענות המתקרבת ולעכב את הכוחות החדשים, שעלו על מלכות בית חשמונאי לבלעה ולרשת את מקומה. לא עמד בו בהורקנוס הכוח להקים סייג ליצר השלטון
המופרז של יועצו האדומי ולתחום תחום גדור היטב לכוונות השתלטותו. תוצאותיו של חוסר אונים זה לא איחרו לבוא: במשך זמן קצר נשמטה הנהגת השלטון מידי הורקנוס ועברה לידיו האמיצות של אנטיפטרוס שנתמך בכישרון ובתקיפות על ידי שני בניו, פצאל והורדוס. עוד בחייו של אנטיפטרוס הוצג למעשה ככלי ריק, ואחר מותו השלים
הורדוס בנו את מפעל חייו, בעזרת הרומאים העביר אליו את המלוכה ולבסוף עמד והכרית את כל בית חשמונאי" . 5
משתמע מדברים אלא שהורקנוס היה בשלטון רק מפני שבמקרה היה בן של . . הוא אמנם ידע להפעיל כשרונות מסוימים כדי לשלוט או להציג צורה של שליטה, אך בפועל יכולת זו היתה מוגבלת. הוא היה חסר תבונה מדינית ובסך הכל הוא היה חייט בלוח השחמט של אחרים במדינה שלטו בעצם אנשי צללים כדוגמת אנטיפטרוס שעשו ככל העולה על
רוחם. הורקנוס בעצם לא ידע לשים גבולות לפעילותו של אנטיפטרוס. זה האחרון היה צריך להיות רק בדרג של יועץ ולא יותר מכך, בפועל בתקופה מסויימת אנטיפטרוס נתן להורקנוס הנחיות מפורשות, מה כן לעשות ומה לא לעשות והורקנוס בעצם שמע לו וקיבל את התכתיבים שלו. מתבקשת כאן שאלה די קשה והיא שמא הורקנוס לא הצליח לעקוב
אחר רשת האנשים הפועלים בתיאום עם אנטיפטרוס כמו פצאל והורדוס, זהו כבר לא רק עיוורון מדיני, אלא גם עיוורון פוליטי.
עליית הורקנוס השני לשלטון
העברת השלטון מידי הורקנוס השני לידיו של אחיו אריסטובוליס היתה לצניעות בעיניהם של שונאי אריסטובולוס. וכפי שמציין זאת פלוויוס "פחד נפל על שונאי אריסטובולוס כי נוחלה תקוותם בהגיעו למלוכה. ויותר מכולם התרגז אנטיפטרוס שונא אריטובליס מימים. 7 התמונה הפוליטית המצטיירת כאן היא של שני מחנות. אלה התומכים
באריסטובלוס ואלה המתנגדים לו, אין הכתוב מציין מה היו המניעים לתמיכה או להתנגדות לו, אם התמיכה או ההתנגדות נבעו ממניעים אישיים. אידיאולוגיים או שלטוניים - לראות בשלטון את הבכור לבניו של אלכסנדר ינאי ושלומציון אשתו, ולא מי שהוא צעיר יותר מבני המשפחה. סביר להניח שאם הורקנוס היה בשלטון אזי מקורבים רבים
היו זוכים בעמדות מפתח שונות בממשל וכתוצאה מכך הם נשארו מחוץ למעגל ההשפעה השלטוני, מי שהתייחס לכך במלוא החומרה היה אנטיפטרוס, שכנראה היה לו חשבון ארוך עם אריסטובולוס.
אנטיפטרוס שהיה אדם ערמומי מאוד, הפעיל את מלוא השפעתו, כדי לקרב אליו את הורקנוס "והוא עשה שני דברים: את הורקנוס פיתה לברוח אל חרתת מלך ערב, לרשת בעזרתו את המלוכה שנית, ועל לב חרתת דובר לקרב את הורקנוס ולהשיבו לכיסא שלטונו. כי הרבה לדבר סרה באוזני חרתת על אריסטובולוס ועל מידותיו הרעות, והפליג בשבח
הורקנוס והעתיר בדברים לקבל אותו ברצון, כי ככה יאות למושל אדיר במלוכה לתמוך בידי העלובים עשוקי המשפט, והן עוון גדול נעשה להורקנוס בהלקח ממנו השלטון הראו לו במשפט הבכורה, ואחרי אשר הצליח בידי אנטיפטרוס להטות את לב שניהם לחפצו, לקח את הורקנוס בלילה וברח עימו מתוך העיר ובמנוסת חיפזון נמלטו שניהם אל
העיר הנקראת בשם הסלע, היא עיר המלוכה בממשלת הערבים שם מסר את הורקנוס בידי חרתת והפציר בו בדברים וגם קנה את ליבו במתנות רבות ויקרות לשלוח בידי הורקנוס צבא ולהשיבו לגדולתו ומספר הצבא היו חמישים אלף רגלים ורוכבים אריסטובולוס לא יכול לעמוד בפני השונאים הרבים, כי עזבו אותו אנשיו לנפשו בקרב הראשון ונדחף
אל ירושלים, וכמעט נפל בשבי אויביו." 8
אנטיפטרוס מצטייר כאן כטיפוס של "חתרן בלתי נלאה" שיודע לדבר בלשון חלקה ומסוגל להניע אנשים לפעול על פי דרכיו, ברוב חוכמתו הוא ידע לקרב את הורקנוס ואת חרתת מלך ערב, הורקנוס אחרי שוויתר על השלטון לא הצליח לעמוד בפיתוי שהעמיד בפניו אנטיפטרוס והוא גילה נכונות לוותר על ההסכם שחתם עם אחיו אריסטובולוס. הוא
מצטייר כאן כאדם שלא מסוגל לעמוד בהתחייבויות לאורך זמן. עתה לא נשארה לו ברירה והוא חייב היה לעזוב את הארץ יחד
עם אנטיפטרוס מתוך תקווה שאכן בבוא הזמן יחזור לשלטון. יתכן, וזה נאמר כאן בזהירות רבה, שלהורקנוס היו שאיפות סמויות לחזור לשלטון, אבל בשל חולשתו הוא נאלץ לוותר על המלוכה בעבר והוא קיווה להעזר באנטיפטרוס כדי לממש שאיפות אלה. אם הנחה זו נכונה הרי שהוא הרגיש את עצמו מחוייב כלפי אנטיפטרוס. הצבא שאנטיפטרוס
הצליח להעמיד, השאיר על הורקנוס כנראה רושם רב וזאת על רקע העובדה שבעבר אנשיו עברו לצד של אריסטובולוס. מין פיצוי על כוח שהיה לו ואבד. גם העובדה שאריסטובולוס נבהל מכוח זה, הגדילה את השאיפות של הורקנוס לחזור לשלטון ואולי גם החצינה שאיפות אלה. באותו זמן כוחות רומאים בראשותו של פומפיס כבשו את סוריה וייצבו
את שלטונם במקום מתוך ראייה ארוכת טווח הם החלו לבחוש גם במדינה החשמונאית בתחילה הם תמכו באריסטובולוס ואלצו את חרתת לסגת מיהודה ובנסיגתו נחל תבוסה קשה מידי כוחותיו של אריסטובולוס. 9
"ובראות הורקנוס ואנטיפטרוס כי לא יוכלו הערבים לעזור להם, נשאו עתה את עינים אל שונאיהם (הרומאים) וכשבא פומפיוס אל ארץ סוריה וסר אל דמשק פנו שניהם אליו לבקש מחסה, הם לא כפרו את פניו במנחה, כך באו לפניו בחוזק הטענות הצודקות, אשר בהן היטו את לב חרתת וחילו את פניו למאוס במעשי זדון אריסטובולוס ולהשיב את
אחיו למלוכה, כי לו ראתה על פיו מידותיו הטובות ומשפט הבכורה אבל גם אריסטובולוס לא רצה להתמהמה, כי בטח ליבו במנחה אשר נתן לסקורום ובא גם הוא אל פומפיוס בכל הדר תפארת מלכים. אבל יען אשר לכלימה נחשב בעיניו להתרפס כדרך עבדים, כי לא הסכין להשפיל את עצמו להנאתו יותר מן המידה, שב אל העיון דיון. " 10
הורקנוס כנראה בהשפעת אנטיפטרוס פנה לעזרת הרומאים לא מאהבת מרדכי כמו משנאת המן, זאת בעצם הדרך היחידה שנשארה לו להחזיק בשלטון ובכוח השפעתו וחנפנותו הרבה של אנטיפטרוס אכן הצליח במטרתו. אריטובולוס לא מוכן היה להתרפס והתוצאה היתה שהוא איבד את השלטון שידע להחזיק בעבר וזאת מתוך הדרת כבוד עצמית שלא אפשרה
לו לנקוט בצעדים כה יוצאי דופן. התוצאה מכל מקום לא אחרה לבוא, רומא בעצם הפכה לשליטה בארץ, והורקנוס הפך בפועל לשליט של בובה.
יכול להיות שהרומאים לא פלשו לארץ עם הגיעם לסוריה משיקולים טקטיים. פלישה מיידית עלולה היתה מבחינתם להביא לאיחוד שירותים של אריסטובולוס ושל הורקנוס והמלחמה עלולה היתה מבחינתם להיות יקרה מדי בכך שתמכו באריסטובולוס, העצימו את תחושת האיום של הורקנוס ובעצם הכריחו אותו לפנות אליהם לעזרה. הוא בעצם נפל בפח
צבאי - מדיני שטמנו לו הרומאים ומשעה זו ואילך השתלטותם על מדינת החשמונאים לא היתה אלא שאלה של זמן.
כניסת הרומאים לירושלים
מערכת היחסים בין אריסטובולוס והורקנוס ופומפיוס היתה מן משחק פינג - פונג שבו כל אחד משני האחים מנסה להפעיל את השפעתו על פומפיוס. "ופומפיוס קרב בעצמו אל ירושלים. סיעתו של אריסטובולוס לא רצתה להשלים עם רומי שליח של חרפה והחליטה להלחם בפומפיוס עד האפשרות האחרונה, ואולם סיעתו של הורקנוס ראה בפומפיוס את
בעל בריתה, שהרי קשרים הוא בארסיטובולוס וסיעתו, ובכן ודאי יהיה על דידו של הורקנוס. " וחוץ מזה רוב ההורקניים " היו מכת הפרושים, שמלאכותם ביקשה מפומפיוס לבטל את המלכות ולהחזיר לקדמותו את המצב של ימי מלכי בית תלמי ובית סולקוס, בשעה שיהודה היתה משועבדת למצרים או לסוריה - ובלבד שתהא להם אבטונומיה פנימית
עם כהן גדול עומד בראשה. ובכן לא יקחו להם לא החירות המדינית ולא המלכות - ועל מה יילחמו באוייב החזק מהם - ? ההורקניים הכרוכים אחר הפרושים היו הרוב - והם פתחו את העיר לפני פומפיוס. והוא שלח את מלכאו - את הלאגאטוס פיזון - אל העיר, וזה החזיק בה בלא שההורקניים שלפו חרב מתערה כך הקלה סיעת - השליח, שהיתה
פרושה ברובה, לרומיים את כיבוש ירושלים. " 11 אריסטובולוס ניסה להלחם ברומא, בכל תנאי והורקנוס לא. יתכן ודווקא הססנותו הטבעית של הורקנוס אפשרה לו לראות בצורה מפוכחת, מתוך תפישתם של ריאליזם מדיני, כי מלחמה זו היא אבודה מראש והעדיף לתת לרומאים להכנס לירושלים על חשבון הריבונות המדינית שאי אפשר היה להתמיד
בה. עדיף שכניסת הרומאים לעיר תהיה במינימום של קורבנות. הוא כמייצגם של הפרושים העדיף להתמיד בשמירה על הפולחן היהודי ולשמור על המקומות הנדרשים. חשובה לו היתה האוטונומיה הפנימית שמאפשר לשמור גם במצב הקשה ביותר, על הצביון היהודי של המדינה.
מבחינה מדינית פומפיוס שחרר משלטון יהודי את הערים הגדולות שבעבר הירדן המזרחי ואת בית שאן וחודשה חירותן של הערים היווניות לאורך מישור החוף, תחת שלטונו של הורקנוס השני "נשארו יהודה וכולל דרום השומרון שסופח בימי יונתן), רובה של אדום, השטחים המיושבים בצפיפות על ידי יהודים בגדה המזרחית של הירדן והגליל. "
12 סוריה נותקה מהמדינה החשמונאית והפכה לפרובינקיה רומאית עם נציב משלה. משעה שהרומאים נכנסו לירושלים נערך בה טבח. רבים מהצדיקים נטבחו על ידי הרומאים וללא רחם. כ- 12,000 איש נהרגו בקרבות. ראוי לציין שחלק מהם נפלו על ידי בני עמם, 13 מה שמעורר שאלה קשה, האם הורקנוס שמצטייר כדמות של אדם מתון, נקט באמת
בצעד כה קיצוני, או שמא הוא איבד שליטה על המתרחש.
מכל מקוםפומפיוס מינה את הורקנוס לכוהן גדול "שביחד עם זה יעמוד בראש העם ויהא אחראי לפני הרומאים על המס ועל ההכנעה המדינית, מה שהיה הכהן הגדול קודם ימי החשמונאים ממש. את כתר המלוכה גזל ממנו וכך ניטלה המלכות בת החורים מישראל לאחר שנתקיימה בתוכו 40 שנה בלבד (63 - 124) לפני הספירה ואף השלטון המדיני
הפנימי ביהודה, שנשאר להורקנוס, נתכווץ על ידי מה שהכוהן הגדול צריך היה להשמע לפקודתו של הנציב הרומי בסוריה, וחוץ מזה שמע פומפיוס שקולו של הורקנוס בדבר הגניים שבני ארץ יהודה העיקרית וקרע מעל יהודה את כל ערי החוף. " 14 ערים אלה נחלק וחלק מהכפרים בעמק יזרעאל סופחו לפרובינקיה הסורית וכל מה שנשאר בידי
הורקנוס הוא רק חבל יהודה לאחר שלטון רצוף של החשמונאים על האיזור במשך 120 שנה. 15
הורקנוס בעצם הופשט מכל הסמכויות המדיניות שהיו לו וכל שנשאר בידו היו הפונקציה הדתית ולשמש כנציב מס של השלטון הרומאי. הוא בעצם חזר למלא את הפונקציה האדמיניסטרטיבית שהותרה על ידי המעצמות ששלטו באזור קודם הגעתה של רומא. הקשר שלו עם רומא היה דרך הפריבינקיה הסורית שלה. הנציב העליון של סוריה היה בעצם
הגורם המדיני שעל הורקנוס היה להיות תחת פיקודו, באשר לנכונות לוותר על ערי החוף, קשה להעריך עד כמה בחוכמה היה הדבר. מצד אחד אפשר לראות זאת כחוסר תבונה מדיני שהוא מוסר נובל ארץ למעצמה ללא שום משא ומתן. מצד שני יכול להיות שהוא העדיף לעשות זאת מהטעמים הבאים: ערים אלה היו מאוכלסות בעיקרן על ידי אוכלוסיה
לא יהודית והוא לא יוכל לגבות מהן את המס עבור השלטונות הרומאים, בנוסף לכך העבירו ערים אלה לרומאים, הוא באופן מלאכותי, מגדיל את האוכלוסיה היהודית בחבלי הארץ שנשארו בידיו ומצמצם במידת האפשר את השפעתה של התרבות ההליניסטית על היהודים שנשארו בארץ.
זהו בעצם ויתור קשה ומכאיב ביותר כדי שאפשר יהיה לחיות ולתפקד עם המינימום האפשרי . חלק חשיבה פרגמטי שבלט על רקע האבידות הקשות שספג אריסטובלוס בירושלים הורקנוס פעל במין שילוב של תמימות מדינית וראייה מפוכחת אריסטובולוס הוגלה מהארץ והקשר ביניהם נותק.
הטראומה שהעם עבר בעקבות כיבוש העיר על ידי הרומאים היתה קשה מנשוא והשנאה להורקנוס היתה רבה " , שהרי התמכר לרומיים בעצתו של אנטיפטרוס " 16 אריטובולוס הצליח לחמוק משביו של פומפיוס וחזר לארץ בשנת 5% לפנה"ס.
ויחד עם בנו אלכסנדר. הצליח להקים כוח צבאי כדי להלחם ברומאים. הוא אמנם נחל מספר הצלחות מרשימות אך לא לאורך זמן. מי שהתמנה בשנה זו לפרוקונסיל של סוריה גבינוס יצר כוח גדול יותר שכלל חוץ מהכוחות הרומאים גם חיילים מאנשיו של הורקנוס וחיל מתנדבים של אנטיפטרוס ובעקבות משא ומתן מתיש ועקשני שנוהל עם אלכסנדר
בנו של אריסטובולוס, הוא קיבל לידיו את אחד המבצרים החזקים של כוחותיו של אריסטובולוס הוא מבצר אלכסנדריון הפיתרון שגבינוס הגה כדי להשתלט על הארץ היה חלוקתה ל- 5 יחידות אדמיניסטרטיבות וכפי שמציין זאת החוקר הגרמני Schurer Emil :
"At this time too, Galinius made an important change in the political relations of Palestine. He assigned to Hyzcanus only the care of the sample, but took from him the political administration, for he divided the country into 5 districts ` With Jerusalem Gazara, Amathus, Jewish and Sepploziu as
their capitals. 17 At least this measure of Galinius took away the remnant of political independence which Palestine had hittarfo enjoyed. Pompy having already deprived Hyseanus of the fifth Keying, The next Step was to afrip him all political prorogue actives and to resfriet helm to the priestly
Juncheins. The counting was paroled into 5 divisions were `delivered' from the dominion of Hyzcanus were incorporated in the province of Syria " .18
ההשפלה של הורקנוס היתה קשה מנשוא. הוא נתן לרומאים עזרה צבאית ומוסרית בדרכם להשתלט על הארץ ובתמורה לכך הם מצמצמים עוד יותר בסמכויותיו ומשאירים בידיו את הפונקציה הדתית, מפוררים את הקצת הטריטוריאלי שהיה עדיין בידו ומרחיבים את שטחה של הפרובינקיה הסורית על חשבונו. הפעם סוריה נושפת בעורפו יותר מתמיד. לא
מספיק שהוא שנוא על העם אלא שגם מעמדו כמנהיג רוחני נחלש מאוד.
מעמדו של הורקנוס השני בימיו של יוליוס קיסר
הורקנוס לא נשאר במעמד נחות זה לאורך זמן. עם עלייתו של יוליוס קיסר לשלטון מעמדו השתפר.
יש להבין זאת על רקע מהלכיו של קיסר באזור וכפי שמציין זאת Schurer :
" Career after his landing in Egypt, in October B.e. 48 had become involved in a war with keing ptolemy, ....... at artad from pergamum in the spring of B.c. 47 to you into Egypt with an auxiliary force. When he encoun leered ibrtacles of petusium, Antipater went to his help, at the command of
Hyscanus, with 300 Jewish froops, which had indeed collected for this very purpose, and he had also arranged, that the neighboring powers should contribute axibiaries. With these Jewish troops . Antipater rendered most important reevice to Mithirid ates whale of the Egyptian campaign, not very
important was the and rendered by Hyrcanus in seeing to it that Egyptian Jesus arranged themselves upon careir's side " 19
הורקנוס בעידוד של אנטיפטרוס ותוך שיתוף פעולה הודרך עימו ומשיקולים טקטיים העדיפו לתמוך ביוליוס קיסר תוך גיוס דעת הקהל היהודית המקומית, כדי שזה יצליח להשתלט בקלות, המטרה היתה לשחרר את חבל יהודה מהמצוקה המדינית ומהמחזק הריבוני. ואמנם יוליוס קיסר לא נשאר להם חייב, הוא ביטל את החלוקה האדמיניסטרטיבית של
גבינוס, "החזיר את המשטר המדיני ביהודה למצבו . . . שהיה בו . . . בימי יונתן בן מתתיהו החשמונאי. וביחד עם זה התיר לשוב ולבנות את חומות ירושלים. כמו כן התיר ליהודים להשפט לפי חוקי דתם, כלומר החזיר את האוטונומיה הלאומית הפנימית לקדמותה בכל מילואה. חוץ מזה, הוכרו הורקנוס ובניו אחריו לבעלי בריתם של
הרומיים והושם לחוק, שלא יעברו חיילות רומיות במדינות יהודה ושלא יקחו הרומיים לא חיילים ולא מיסים וארנונות מן היהודי (בימי הורקנוס ולאחר שלוש שנים ובשנת 46 לפנה"ס) נוספה על כל אלה הפקודה. . . שתוחזר ליהודה העיר יפן . . . אלא שיפו לא תשלם מס לירושלים כשאר ערי יהודה, אבל חוף יפו והכנסותיו ליהודים יהיו.
וכמו כן ציווה שיוחזרו ליהודים הכפרים בעמק הגדול כלומר בעמק יזרעל וביחד עם אשה גם הערים האחוזות והכפרים שהיו שייכים למלכי סוריה ופיזיקה בעלי בריתה של רומי . . . וכך החזיר יוליוס קיסר כמעט את כל מלכותו של ינאי להוקרנוס בנו, אלא שלא שם כתר מלכות בראשו, וחוץ מזה, הרי שלא היה עוד הורקנוס ריבוני ועצמאי
כינאי אביו. נוסף על אלה חייב יוליוס קיסר את כל ערי יהודה לשלם מס קבוע לירושלים בכל שנה, זולת בשנת השמיטה. " 20
תושבי לוד ויהודי צידון חוייבו לתת עשירית מהונם כמס להורקנוס. איכרים ובעלי אחוזות ביפו ובפריפריה שלה חוייבו במס בשיעור של 26,075 מידה של תבואה על היבול השנתי שלהם עבור פיניקיה. 21
מלכות יהודה והורקנוס מנהיגה הריבוני לא זכו אמנם לריבונות מלאה, אך עוצמתם המדינית שהיתה בעבר על חשבון סוריה גדולה. יוליוס קיסר העביר לה איזורים שהיו בשליטתה של סוריה. כך הוא בעצם צמצם מכוחו של הנציב שלו בסוריה לטובת יהודה. גם אם סוריה המשיכה לנשוף בעורפה של יהודה, היכולת שלה היתה מוגבלת יותר, היא
חייבת היתה להתחשב יותר בהוראות שבאות מרומא. הורקנוס יכול להרגיש את עצמו בטוח יותר, ליהודה הוחזר עתה גם חופש הפולחן. קשה להגיד שיחסם של התושבים כלפי הורקנוס השתפר בצורה משמעותית, שהרי הוא שהמיט עליהם אסון כה גדול, עם זאת יש להניח שהם הכירו לו התודה, על כך שהותר להם לקיים את
הפולחן הדתי. יתכן מאוד והרומאים קיוו בצורה כזאת לחזק את מעמדו של הורקנוס בקרב דעת הקהל המקומית. תרמו לכך ההקלות במיסוי והאישור שחל על הכוחות הרומיים לחזור ולעבור בתוך התחום הטריטוריאלי של יהודה. להקלות אלה היתה גם משמעות כלכלית. בעקבות חידוש הקשר הפיזי, בזכות הרצף הטריטוריאלי שחודש, עם החוץ, אוניות
יווניות יכלו לעגון בחופים וספינות סוחר יווניות פקדו עתה באופן סדיר את המדינה. 22
עליתו ההדרגתית של הורדוס
תוך כדי שיפור התנאים ביהודה ומינוי הורקנוס לנשיא העם, הוא גם מינה את אנטיפטרוס למשגיח על יהודה וחיזק אותו בזכות האזרח הרומית. זהו הגרעון שממנו צמחה אחר כך מלכות בית הורדוס. " 23 אנטיפטרוס היה באופן רשמי ממונה על הורקנוס השני. אנטיפטרוס העמיד מרגע זה שושלת משלו את בנוה אחד פצאל מינה למפקד הכוח
הצבאי של ירושלים ואת בנו השני הורדוס מינה למפקד הכוח הצבאי בגליל. הורדוס מהרגע הראשון שמונה לתפקידו החל במסכת תככים שבסופה מונה לשליטה של יהודה, כאשר כוחותיהם של קסיוס ומורקוס פעלו בסוריה, הורדוס דאג לכל המערך הלוגיסטי שלהם, ובתמורה לכך הם "הקימו אותו לנציב בארץ סוריה ונתנו בידו חיל רגלים ופרשים
וקסיוס הבטיחוהו גם להקימו למלך ביהודה אחרי כלות המלחמה " . 24
בהיותו אדם אימפולסיבי הוא ניסה לנקום מיידית על רצח אביו אנטיפטרוס, אך פצאל אחיו ריסן אותו מתוך מטרה לא לעורר את זעם העם. " ואחרי הדבר הזה פנה הורדוס אל שומרון, אשר קמה בה מהומה. (השיב הסדר בעיר וכהתמו את מעשהו שב אל ירושלים לימי החג וניהל איתו את הצבא, בעצת מליך, אשר ירא את דבר בואו, שלח אליו
הורקנוס פקודה, לבל יביא את בני הנכר בשערי העיר, אשר התקדשו יושביה לחג. והורדוס לא שם לב לפקודה הזאת וגם לא נשא את פני המצווה ונכנס בלילה אל תוך העיר. ועוד הפעם בא אליו מלכך מקדם את פניו והתאבל על אנטיפטרוס, בקושי כבש הורדוס והתחפש לפניו, ויחד עם זה שלח מכתבים אל קסיוס שונא מליך מכבר והתאונן בהם על
רצח אביו. קסיוס השיבהו, כי הוא מסגיר בידו את רוצח אביו ושלח פקודה בסתר אל שרי האלפים אשר לו לתמוך בידי הורדוס בעשותו משפטו. " 25
להורקנוס בעצם היה יותר מזל משכל. הוא אמנם ניסה לעצור את הורדוס מלהכנס לעיר, אך ספק אם היה מצליח בכך, רק התערבותו של מליך מנעה טבח בעיר, מכל מקום תמיכתו של מליך בהורדוס מראה בעצם לאן נושבת הרוח בין הורדוס למליך התנהלה תחרות סמויה, שקיבלה מאוחר יותר ביטוי גלוי ואלים במיוחד, ביחס לשליטה העתידית על
יהודה. הורדוס בנכשוליו כי רבים הוציא להורג את מליך, הורקנוס נבהל מכך וניסה לתחקר את הורדוס על המעשה, אחד הקצינים של הורדוס סיפר לו כי הרצח בוצע בעצם על ידי קסיוס. הורקנוס בתמימותו האמין לגייסה זו ובמילים שלו, "הנה כן הושיע קסיוס אותי ואת ארצי בהמיתו את האיש, אשר חרש רעה על שנינו יחד " 26
זמן קצר לאחר מכן הורדוס החל בבורנות פעולה אסטרטגית שהלכה וחיזקה את מעמדו ויוקרתו. הוא השיב את כל המבצרים אחרי שובו לאיתנו . . . הוא גורש גם מארץ הגליל את מריון הערוץ השליט, בצור, אשר הספיק ללכוד שם שלוש מצודות, ולכל הצורים אשר נשבו במלחמה נתן הורדוס את נפשם לשלל ולאחדים מהן נתן מתנות ושלחם מעל פניו
. . . הורדוס יצא על שונאיו וערך מערכה למולם בקרבות שערי ארץ יהודה והתגבר במלחמה וגרש את אנטיגונוס, ואחרי כן שב אל ירושלים וכל אחיו רצוהו על נצחונו, וגם האנשים, אשר בנו אותו בליבם לפנים, ביקשו עתה קרבתו, אחר התחתנו במשפחת הורקנוס . . . מרים בם אלכסנדרוס . . . נכדת הורקנוס. " 27 הורדוס במלחמותיו אלה,
הכרים מהארץ את אותם שליטים וכוחות שהיו שנואים על הציבור ונכנס בקשרי חיתון עם משפחת הורקנוס. קשה לומר שהורקנוס שבע מכך נחת. שכן אם הוא היה מעונין באיש דמים במשפחתו הוא הורקנוס לא הרגיש עצמו חזק דיו כנגד כוחו של הורדוס והראיה לכך היא כאשר "אנטוניוס . . . שאל את הורקנוס, מי . . . יצליח יותר לעמוד בראש
העם . . . ענה הורקנוס כי הוא בוחר בהורדוס ובבית אביו. " 28 והורקנוס הורד שוב ממעמדו המדיני והוא היה לא יותר מאשר כוהן גדול.
כניסת הפרתים לאיזור
שהיותו הממושכת של אנטוניוס במצרים, בשל יחסיו האינטימיים עם קליאופטרה הסיחו את דעתו מהמתרחש באיזור. הפרתים ניצלו זאת ובשנת 40 לפנה"ס כבשו את סוריה הצפונית. אנטיגונוס אחיינו של הורקנוס ניצל את המצב וגייס כוחות לתמיכה בפרתים מתוך מטרה לגרש, מהארץ את הכוחות הרומים. 29
ימוכן חדר בראשו של גדוד יהודי הגון אל תוך ירושלים, שבה עמדו מזויינים הורדוס ופצאל אחיו, והתחיל לצור על ארמון החשמונאים שבו, ישבו עכשיו לא הורקנוס בלבד, אלא גם האחים האדומיים גם להורדוס נמצאו מגינים . . . ההגנה היתה יותר על הורקנוס, שאף הוא היה חשמונאי. ואולם העם היה על צידו של אנטיגונוס, אוייב
רומי, העם התקומם לבעלי בריתו של הורדוס והיכה בהם מכה רבה, ולבסוף שרף אותם בתוך הבתים שהתבצרו בהם. הורדוס התנקם בעם על זה והרג את כל הבא בידו. וכך מלאו חוצות ירושלים דם ופגרים. " 30 התחוללה בעיר מלחמת אחים אכזרית ביותר כאשר כוחותיו של הורדוס סופגים מכות קשות ביותר והורדוס עצמו נאלץ לברוח מהעיר.
בידיו של אנטיגונוס היתה אפשרות להרוג את הורקנוס אך הסתפק בכרית אוזניו, כך שכבעל מום לא יוכל לשמש יותר בכהונה הגדולה. אנטיגונוס אפשר לפרתים להגלות מהארץ את הורקנוס. למרות שהורקנוס כבר לא היה בארץ, הורדוס המשיך לראות בו איום ובשנת 30 לפנה"ס הוא הצליח לפתות אותו לחזור לארץ, וזה חרף אזהרותיהם של נכדיה
של יהדות בבל, אכן שב ארצה וכאן הוא חוסל על ידי הורדוס. 31
סיכום
הורקנוס השני שלט בארץ במשך 23 שנים בין השנים 40 - 63 לפנה"ס. בתור שליט ומנהיג הוא התגלה כאדם חלש והוא הודרך למעשה על ידי אנטיפטרוס. שניהם יהיו מין זוג מוזג של תאומים סיאמיים, אחד לא יכול היה בלי השני. הורקנוס לא היה עצמאי בהחלטותיו והיה זקוק ליועץ סתרים שבעצם הפעיל אותו ואנטיפטרוס לא יכול היה לשלוט
במדינה בלא כיסוי רשמי של מנהיג בובה. הורקנוס לכל אורך דרכו חיפש תמיד מטריה שתספוג את חולשתו המדינית וחולשתו הפסיכולוגית זה התחיל באימו, עבור באנטיפטרוס וכלה ברומאים. גם אם היו לו מטרות חיוביות לאפשר את המשך חופש הפולחן של המדינה כמינימום הכרחי, הרי שהצעדים שנקט בהם הובילו למלחמות אזרחים עקובות מדם.
לכל אורך ימי שלטונו, הוא לא היה תמיד בעמדה הפוליטית הבכירה, לעיתים שימוש רק בפונקציה הדמית ולעיתים שימוש בפונקציה המדינית, המקורות ההיסטוריים כמעט ולא מוסרים שום דבר על מערכת היחסים היומיומית שלו עם המוני העם, אך לא קשה להניח שהעם לא אהב אותו יתר על המידה.
הוא גרם להם יותר נזק מאשר תועלת ואם היו יכולים, היו מתפטרים ממנו.
היחסים עם סוריה היו למעשה פונקציה של נדיבות ליבם של הרומאים ברצונם העבירו לו חלקים מסוריה וכך חזקו את מעמדו וברצונם החזירו לה שטחים אלה וכך היו מקצצים את הכנפיים המדיניות שלו.
בסך הכל כשליט ומנהיג, הורקנוס השני היה אישיות עלובה למדי.
מקורות
1. שליט אברהם - הורדוס המלך מוסד ביאליק 1964 עמ' 20.
2. מומסן תאידור - דברי ימי רומא - תקופת הקיסרים מסדה 1969 עמ' 256 - 255.
3. קלויזנר יוסף - היסטוריה של הבית השני כרך שלישי הוצאה אחיאסף 1968 עמ' 145 - 144.
4. פלוויוס יוסף - תולדות מלחמות היהודים ברומאים הוצאת מסדה תשכ"ט עמ' יח' - יט'.
5. שליט אברהם - הורדוס המלך שם עמ' 19.
7. פלוויוס יוסף - תולדות מלחמות היהודים ברומאים שם עמ' יט.
8. שם עמ' יט - כו.
9. שטרן מנחם - ימי הבית השני בתוך בן ששון ח.ה. (עורך) תולדות עם ישראל הוצאת דביר 1969 עמ' 214.
10. פלוויוס יוסף - תולדות מלחמות היהודים, שם עמ' כ.
11. קלויזנר יוסף - ההיסטוריה של הבית שני שם. עמ' 223 - 222.
12. שטרן מנחם - ימי הבית השני שם עמ. 215.
13. פלוויוס יוסף - קדמוניות היהודים כרך ג' מוסד ביאליק 1967 ספק יד' פרקים ג - ד.
14. קלויזנר יוסף - ההיסטוריה של הבית השני. שם. עמ' 225.
15. פלוויוס יוסף - קדמוניות היהודים שם ספר יד פרק י'.
16. קלויזנר יוסף - ההיסטוריה של הבית השני שם עמ' 235.
17. Schurer Emil - The history of Jewish people Vol. 2 1897 Edinburgh P. 38.
18. Ibid p. 374.
19. Ibid p. 377.
20. קלויזנר יוסף - ההיסטוריה של הבית השני שם עמ. 242 - 241.
21. פלוויוס יוסף - קדמוניות היהודים ח, ה, י, ב' - ח'.
22. שם. יד', ח', ה'.
23. קלויזנר יוסף - ההיסטוריה של הבית השני שם עמ' 251.
24. פלוויוס יוסף - תולדות מלחמות היהודים ברומאים שם עמ. לד.
25. שם. עמ. לד - לה.
26. שם. עמ' לה.
27. שם. עמ' לו.
28. שם. עמ' לז.
29. קלויזנר יוסף - ההיסטוריה של הבית השני. עמ' 260.
30. שם. שם.
31. שם. כרך ד' עמ' 12 - 11.
ביבליוגרפיה
1. מומסן תאידור - דברי ימי רומא - תקופת הקיסרים מסדה 1969 333 עמ'.
2. פלוויוס יוסף - קדמוניות היהודים כרך ג' מוסד ביאליק 1967 225 עמ'.
3. פלוויוס יוסף - תולדות מלחמות היהודים ברומאים הוצאת מסדה 380 עמ'.
4. קלויזנר יוסף - היסטוריה של הבית השני כרך שלישי הוצאת אחיאסף 1968 עמ' 279 עמ'.
5. שטרן מנחם - ימי הבית השני בתוך בן ששון ח.ה. (עורך) - תולדות עם ישראל הוצאת דביר 1969 381 עמ'.
6. שליט אברהם - הורדוס המלך מוסד ביאליק 1964 542 עמ'.
7. Schurer E. - The history of Jewish people in the age of Jesus 7 Christ
Vol. 2 1973.

תגים:

אנטיפתרוס · חשמונאים · היסטוריה · יהודה · אדומיאה · רומא

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "הורקנוס השני כמלך חסות באימפריה הרומית", סמינריון אודות "הורקנוס השני כמלך חסות באימפריה הרומית" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.