היישום אינו מחובר לאינטרנט

תנ"ך

עבודה מס' 032728

מחיר: 155.95 ₪   הוסף לסל

תאור העבודה: ניתוח פרקים כב'-לא' בספר איוב. הפרקים עוסקים במחזור השלישי של מענות בין איוב ובין רעיו.התמקדות בפרשנותו של גורדיס.

2,849 מילים ,2 מקורות

תקציר העבודה:

ספר איוב פרקים כב'-לא':
המחזור השלישי של מענות בין איוב לשלושת רעיו.

תוכן העניינים: hd2728 -

1. סיכום תוכן הפרקים כב'-לא'

2. הקשיים שמעלה גורדיס

3. הפתרונות המוצעים

4. ביבליוגרפיה.


סיכום תוכן הפרקים כב'-לא':

פרק כב' - מענה אליפז לאיוב:
במענה שני חלקים: א) פס' ב-כ - תוכחת איוב - אלוהים לא יבוא במשפט עם איוב ויגלה לו
את הדרכים בהן הוא מנהיג את העולם. לדעת אליפז, חטא איוב בחטאים שבין אדם לחברו,
ובחטאים שבין אדם למקום. אליפז מורה על חטאות הקדמונים ועונשם כלקח לאיוב
הצפוי לכליה גמורה אם לא ישוב בתשובה. ב) פס' כא-ל - נחמה לאיוב - אליפז מפנה את
איוב לדרך התשובה, ולתאור הגמול הטוב שיהא חלקו של איוב כשישוב בתשובה.

לסיכום, לדעת אליפז, איוב הוא רשע המקבל את עונשו, אף תלונות איוב עצמן משמשות
לאליפז הוכחה לרשעתו. אבל מענהו מסתיים בהטפה לתשובה, ובתיקוני מעשיו, אשר תבטיח
אחרית טובה לאיוב עד כדי שיהא ביכולתו להושיע גם אחרים.

פרקי כג'-כד' - מענה איוב לאליפז:
במענה שני חלקים: א) פרק כג' - תלונת איוב על האלוהים המסתתר מפניו משום שמודע
לצדיקותו. האלוהים מייסר את איוב ומבהילו.
ב) פרק כד' - תלונת איוב על מעשי הרשעים המבצעים עבירות חמורות של גזל ועושק, רצח,
גניבה וניאוף, ולמרות מעשיהם האלוהים משגיח עליהם ומשמרם מכל רע.

לסיכום, תלונת איוב כנגד האלוהים היא כפולה: על שהוא מסתיר עצמו מאיוב, ועל שהוא
מניח לרשעים ואינו מענישם. תלונות אלו כתשובה למענה אליפז.

פרק כה' - מענה בלדד לאיוב:
אין אדם יכול לזכות לפני אלוהים - בלדד מתאר את גדולת האל מול אפסות האדם.

לסיכום, מענה בלדד הוא קצר וטענתו מכוונת כנגד טענת איוב הבטוח בצדקתו לפני אלוהים.
טוען כנגדו בלדד: 'ומה יצדק אנוש עם אל', שלפי שורת הצדק אין אדם יכול להיות צדיק
בדינו עם אל.

פרק כו' - תשובת איוב לבלדד:
במענה שני חלקים: א) פסי' ב-ד - איוב לועג על נאומו של בלדד שאין בו כל חידוש, ואין
בדבריו שום חיזוק שהוא זקוק לו בצרתו.
ב) פס' ה-יד - איוב מתאר את עוצמת שלטונו ואת רב גדולתו של האל - אימתו מוטלת על
הכל, אלוהים אינו מניח למים לעבור את גבולם, גבורת האלוהים מרעידה את איתני העולם.

לסיכום, בלדד במענהו האחרון דיבר בענין גבורת האלוהים ואימתו ומשום כך אין אדם זכאי
לפני האלוהים. איוב במענהו מספר נפלאות גדולות יותר משסיפר בלדד, המקיף בסיפורו את
כל הבריאה כולה.

פרקים כז'-כח' - המשל (מענה) הראשון של איוב:
במשל שני חלקים: א) פרק כז' - שבועת איוב להחזיק ביראתו, לא כדעת הרעים - איוב נשבע
שלא יודה לדברי הרעים ויאמר שאיננו תם. וכי הוא הצדיק ורעיו הרשעים. איוב מתאר את
הפורענות הראויה לבוא על הרשעים.
הרשע יענש הוא ובני ביתו בחרב ובמגפה ורכושו יאבד בזמן קצר.
ב) פרק כח' - החכמה נעלמת מעין כל - ביכולת האדם לגלות אוצרות הטמונים בחשכה
ובמקומות נידחים. אבל אין ביכולתו לגלות את החכמה, הנמצאת רק אצל האלוהים ובה
הוא מנהיג את עולמו ולאדם גילה אלוהים ממנה את 'יראת האלוהים'.

לסיכום, היסוד שעליו בונים הרעים את דבריהם לחלוק על איוב הוא שיראת אלוהים שבהם
מחייבת להרשיעו, שהיא דרך החכמה. ועל שני אלה מדבר איוב במענהו זה: על יראה ועל
חכמה. בדבריו מאריך איוב לספר על האוצרות שבנ"א מוצאים בחכמתם, אך חכמה זו אינה
החכמה שבה אפשר למצוא את התשובה לשאלה 'צדיק ורע לו רשע וטוב לו'. חכמה עילאית
זו נמצאת רק אצל האלוהים.

פרקים כט'-לא' - המשל (המענה) האחרון של איוב:
במענה שלושה חלקים: א) פרק כט' - איוב מתאר את ימיו הטובים בעבר - ברכת אלוהים
שרתה על איוב בכל מעשיו, בשבתו בשער היו כולם מכבדים אותו ומשתוקקים לשמוע דבריו,
עדות העם לצדיקותו, איוב בטח בשלוותו והיה אהוד ומכובד על העם.

ב) פרק ל' (א-כד) - ייסורי איוב עתה - תאור הנקלים הצעירים המבזים את איוב ופוגעים בו.
ולבסוף מתאר איוב את ייסורי גופו ונפשו בידי שמים.
ג) פרק ל' (כה) - לא'(מ) - שבועות איוב על צדקתו - איוב קובל שוב על העוול שנעשה לו בעוד
שהתנהגותו היתה תמיד בחסד וברחמים, ובלשון שבועה מפרט כמה מהמיצוות הטובות
שנהג בהן. כמו כן נשבע שאין בידו עוון נסתר, ומסיים את דבריו בשבועה כוללת לאימות
דבריו.

לסיכום, משל זה כולל את כל מעשה איוב מראשיתו ועד סופו, ומרצה בבירור אתא כל
טענותיו - לפנים היה מצליח ומבורך בכל, עתה נהפך עליו עולמו והוא בזוי וסובל מייסורים,
למרות ששמר כל ימיו את מצוות האלוהים.
לפיכך תובע הוא מאת האלוהים שיבוא ויגלה לו על שום מה הביא עליו את הרעה ואז יחפוץ
איוב בקרבת האל.

מקורות:



ספר איוב
*ספר איוב - פרקים כב'-לא'.
המחזור השלישי של מענות בין איוב לשלושת רעיו.
תוכן העניינים:
I. סיכום תוכן הפרקים כב'-לא'
II. הקשיים שמעלה גורדיס
III. הפתרונות המוצעים
IV. ביבליוגרפיה.
I. סיכום תוכן הפרקים כב'-לא':
פרק כב' - מענה אליפז לאיוב:
במענה שני חלקים: א) פס' ב-כ - תוכחת איוב - אלוהים לא יבוא במשפט עם איוב ויגלה לו את הדרכים בהן הוא מנהיג את העולם. לדעת אליפז, חטא איוב בחטאים שבין אדם לחברו, ובחטאים שבין אדם למקום. אליפז מורה על חטאות הקדמונים ועונשם כלקח לאיוב הצפוי לכליה גמורה אם לא ישוב בתשובה. ב) פס' כא-ל - נחמה
לאיוב - אליפז מפנה את איוב לדרך התשובה, ולתאור הגמול הטוב שיהא חלקו של איוב כשישוב בתשובה.
לסיכום, לדעת אליפז, איוב הוא רשע המקבל את עונשו, אף תלונות איוב עצמן משמשות לאליפז הוכחה לרשעתו. אבל מענהו מסתיים בהטפה לתשובה, ובתיקוני מעשיו, אשר תבטיח אחרית טובה לאיוב עד כדי שיהא ביכולתו להושיע גם אחרים.
פרקי כג'-כד' - מענה איוב לאליפז:
במענה שני חלקים: א) פרק כג' - תלונת איוב על האלוהים המסתתר מפניו משום שמודע לצדיקותו. האלוהים מייסר את איוב ומבהילו.
ב) פרק כד' - תלונת איוב על מעשי הרשעים המבצעים עבירות חמורות של גזל ועושק, רצח, גניבה וניאוף, ולמרות מעשיהם האלוהים משגיח עליהם ומשמרם מכל רע.
לסיכום, תלונת איוב כנגד האלוהים היא כפולה: על שהוא מסתיר עצמו מאיוב, ועל שהוא מניח לרשעים ואינו מענישם. תלונות אלו כתשובה למענה אליפז.
פרק כה' - מענה בלדד לאיוב:
אין אדם יכול לזכות לפני אלוהים - בלדד מתאר את גדולת האל מול אפסות האדם.
לסיכום, מענה בלדד הוא קצר וטענתו מכוונת כנגד טענת איוב הבטוח בצדקתו לפני אלוהים. טוען כנגדו בלדד: 'ומה יצדק אנוש עם אל', שלפי שורת הצדק אין אדם יכול להיות צדיק בדינו עם אל.
פרק כו' - תשובת איוב לבלדד:
במענה שני חלקים: א) פסי' ב-ד - איוב לועג על נאומו של בלדד שאין בו כל חידוש, ואין בדבריו שום חיזוק שהוא זקוק לו בצרתו.
ב) פס' ה-יד - איוב מתאר את עוצמת שלטונו ואת רב גדולתו של האל - אימתו מוטלת על הכל, אלוהים אינו מניח למים לעבור את גבולם, גבורת האלוהים מרעידה את איתני העולם.
לסיכום, בלדד במענהו האחרון דיבר בענין גבורת האלוהים ואימתו ומשום כך אין אדם זכאי לפני האלוהים. איוב במענהו מספר נפלאות גדולות יותר משסיפר בלדד, המקיף בסיפורו את כל הבריאה כולה.
פרקים כז'-כח' - המשל (מענה) הראשון של איוב:
במשל שני חלקים: א) פרק כז' - שבועת איוב להחזיק ביראתו, לא כדעת הרעים - איוב נשבע שלא יודה לדברי הרעים ויאמר שאיננו תם. וכי הוא הצדיק ורעיו הרשעים. איוב מתאר את הפורענות הראויה לבוא על הרשעים.
הרשע יענש הוא ובני ביתו בחרב ובמגפה ורכושו יאבד בזמן קצר.
ב) פרק כח' - החכמה נעלמת מעין כל - ביכולת האדם לגלות אוצרות הטמונים בחשכה ובמקומות נידחים. אבל אין ביכולתו לגלות את החכמה, הנמצאת רק אצל האלוהים ובה הוא מנהיג את עולמו ולאדם גילה אלוהים ממנה את 'יראת האלוהים'.
לסיכום, היסוד שעליו בונים הרעים את דבריהם לחלוק על איוב הוא שיראת אלוהים שבהם מחייבת להרשיעו, שהיא דרך החכמה. ועל שני אלה מדבר איוב במענהו זה: על יראה ועל חכמה. בדבריו מאריך איוב לספר על האוצרות שבנ"א מוצאים בחכמתם, אך חכמה זו אינה החכמה שבה אפשר למצוא את התשובה לשאלה 'צדיק ורע לו רשע וטוב
לו'. חכמה עילאית זו נמצאת רק אצל האלוהים.
פרקים כט'-לא' - המשל (המענה) האחרון של איוב:
במענה שלושה חלקים: א) פרק כט' - איוב מתאר את ימיו הטובים בעבר - ברכת אלוהים שרתה על איוב בכל מעשיו, בשבתו בשער היו כולם מכבדים אותו ומשתוקקים לשמוע דבריו, עדות העם לצדיקותו, איוב בטח בשלוותו והיה אהוד ומכובד על העם.
ב) פרק ל' (א-כד) - ייסורי איוב עתה - תאור הנקלים הצעירים המבזים את איוב ופוגעים בו. ולבסוף מתאר איוב את ייסורי גופו ונפשו בידי שמים.
ג) פרק ל' (כה) - לא'(מ) - שבועות איוב על צדקתו - איוב קובל שוב על העוול שנעשה לו בעוד שהתנהגותו היתה תמיד בחסד וברחמים, ובלשון שבועה מפרט כמה מהמיצוות הטובות שנהג בהן. כמו כן נשבע שאין בידו עוון נסתר, ומסיים את דבריו בשבועה כוללת לאימות דבריו.
לסיכום, משל זה כולל את כל מעשה איוב מראשיתו ועד סופו, ומרצה בבירור אתא כל טענותיו - לפנים היה מצליח ומבורך בכל, עתה נהפך עליו עולמו והוא בזוי וסובל מייסורים, למרות ששמר כל ימיו את מצוות האלוהים.
לפיכך תובע הוא מאת האלוהים שיבוא ויגלה לו על שום מה הביא עליו את הרעה ואז יחפוץ איוב בקרבת האל.
II. הקשיים שמעלה גורדיס:
לדעת גורדיס ישנם קשיים במבנה ובתוכן בפרקים כב'-לא', הנובעים מבעיה מרכזית: חלק מן החומר המקורי או המוקדם ניזוק בתאונה וגרם לחוסר סדר רציני בפרקים הנ"ל.
קשיים במבנה:
1. שבירת המבנה של המחזור השלישי ביחס למחזורים הראשונים מתבטאת במענה קצר של בלדד על פני 5 פסוקים.
2. שבירת המבנה מתבטאת גם בנאומו הארוך של איוב על פני 5 פרקים (חוסר פרופורציה למענה בלדד).
3. במחזור השלישי של השיחות יש סטיה ברורה מהמחזורים הראשונים אף בסדר המוענים (אליפז-איוב, בלדד-איוב, צופר-איוב) ואילו כאן חסר לנו את מענה צופר.
4. בפרק כח יש חוסר התאמה במבנה ובצורה משאר חלקי הספר.
קשיים בתוכן:
1. פרק כו' (פס' ה-יד') מתאר את הכח הבלתי מוגבל של האל הנלחם ביריביו. תיאור זה אינו קשור לעמדת איוב, שהרי בפרקים הקודמים מתלונן איוב על האלוהים שאינו בא עמו למשפט, מסתתר מפניו ומושיע רשעים, ואילו כאן מתאר את רוב גדולתו של האל. יש כאן מעין סתירה בעמדת איוב כלפי האל. כמו כן אין איוב רוצה לענות
על גדולת האל אלא על מידת צדיקותו.
יש לשים לב שבפס' א-ד כועס איוב על דברי בלדד המדבר על עוצמת האל שאין בהם שום חיזוק למצבו, ולא יתכן שאף הוא ידבר על כך.
2. בפרק כז' מופיעים רעיונות המנוגדים לכל מה שאיוב הגן עליו בלהט.
נאמר כאן על הרס הרשעים ובני משפחותיהם ואין האל מושיעם, בניגוד גמור לדברי איוב. בפרק כד' המספר על הצלחת הרשעים והשגחת האל עליהם "ימשך אבירים בכוחו - יקום ולא יאמין בחיין/יתן לו לבטח וישען-ועניהו על דרכיהם". כלומר יש כאן סתירות מהותיות בדברי איוב על 'שכר ועונש'. מצד שני פסוקים אלו נכתבו
בגוף ראשון והשומעים נקראים ברבים וכל הקטע רגשני, כך שזה לא מתאים גם לנאומי הרעים.
3. פרק כח' מבחינה תכנית מדבר על החכמה העילאית שאין ביכולת האדם לגלותה, אלא נמצאת רק אצל האל ובה מנהיג את עולמו. מזמור זה המושם בפי איוב אינו קשור לדאגתו האישית שנענש למרות תומו. ואין גם לקשר אותו לצופר, שאמנם בנאומו הקודם דיבר על 'יסודות החכמה' אך לא מתוך מטרה להעמיק בכך אלא להאשים את איוב
בחטאים נסתרים. אם כן, מיהו הדובר במזמור החכמה, ומהו מיקומו בטקסט?
III. הפתרונות המוצעים:
במבנה:
1. מענה קצר של בלדד -
א. לפי גורדיס - בפרק כה' מתאר בלדד את כח האל בפסוקים מעטים.
המשך הנאום הינו בפרק כו' פסוקים ה'-יד' המדברים אף הם על גדולת האל, כך יוצא נאום מושלם המופיע כמענה מלא ומקיף מפי בלדד. בהתאם לכך מענה איוב מצטמצם לפרק כו פס' א'-ד' הממשיך בפרק כז' פס' א'-ו'. לדעת גורדיס, אי הסדר בטקסט טמון בנסיון לערוך את החומר הניזוק בתאונה כמה שאפשר אך עדיין
מצריך תיקונים.
ב. לפי עמוס חכם - מענה בלדד הינו קצר, משום שכל מה שיכלו הרעים לטעון נגד איוב, כבר סתר איוב. נשארה לבלדד טענה אחרונה המכוונת נגד דברי איוב בפרק כג' הבטוח בצדיקותו לפני אלוהים.
טוען כנגדו בלדד בפרק כה' שלפי שורת הצדק אין אדם יכול להיות צדיק בדינו עם אל כל יכול.
ג. לדעתי, הצעתו של גורדיס נראית לי מתאימה יותר כי הסתמך בפירושו על סמך נושא דומה הדן בשני הפרקים (כה', כו') שאינו תואם לעמדת איוב, וכמו כן נתמך באבחנתו באורך תשובת איוב לעומתו עמוס חכם משעבד את פרושו לחלוקה הפנימית של הטקסט וטוען שלא נותר לבלדד מה להוסיף על טענות רעיו. אף על שינוי בעמדתו של
איוב המוצגת בפרק כו' יפרש עמוס חכם כנפלאות הבורא מפי איוב.
בעוד פירושו של גורדיס תואם לכתוב, נראה פרושו של חכם על סמך השערה בלבד.
2. נאומו הארוך של איוב -
א. לפי גורדיס - בהתאם לחוסר הפרופורציה בין מענה בלדד לדברי איוב המתפרש לפיו כי פרק כה'-כו' (הי-יד) הינם מענה בלדד. יוצא מכך שדברי איוב הנאמרים בפרק כו' א-ד נמשכים בפרק כז' א-ו: איוב נוזף במתנגדיו שלא נתנו לו כח לאור הסבל שלו ונשבע שהוא נשאר איתן בצדיקותו.
פרק כז' פס' ז-יג: זוהי אמונתו המוקדמת של איוב לפני האסונות בדבר שלטון המוסר בעולם.
ובפרקים כט'-לא' מבטא איוב את היושר שלו המאופיין בכללי התנהגות מוסריים. בשל חוסר סדר בחומר נאלץ העורך המאוחר להוסיף כותרות מיוחדות לפרקים כז', כט' "ויוסף איוב את משלו ויאמר:"
ב. לפי עמוס חכם - נאומו הארוך של איוב מוסבר לפי שראה איוב כי רעיו השתתקו, לפיכך הוסיף ודיבר שני מענות (משלים) וסיים את הרצאת טענותיו. לדעת הרעים דברי איוב בטלים משום שהם טענות נגד אלוהים, לכן אין צורך לדון בטענות לגופן שהרי בוטלו מלכתחילה ושתקו. אולם איוב אינו יכול לשתוק. כדי לנצח את רעיו
עליו לבטל את דבריהם מלכתחילה, כמו שרעיו ביטלו את דבריו. לכן פרק כז' פותח במילה 'ויסף' - שינה הכתוב את לשונו הרגילה בפתיחות, כדי להשמיעך שצופר שתק ואיוב חזר ודיבר.
ג. לדעתי, הצעתו של גורדיס מתקבלת וזאת נראה בהמשך, בפתרון הקשיים התוכניים בנאומו של איוב. לפי גורדיס הקשיים הנוצרים בנאום איוב: סתירות בעמדתו של איוב, רעיונות מנוגדים בדבריו, חוסר מענה צופר, חוסר פרופורציה בין מענה בלדד הקצר למענה איוב הארוך, הכל מתבטל ובא על פתרונו. לעומתו חכם פותר
את הקשיים הללו ע"י השערות בלבד ללא ביסוס טקסטואלי, וכך משעבד את פרושו לטקסט כדי להביאם לידי התאמה. יוצא מכך פירוש מאולץ אשר אינו מתמודד עם הקשיים באופן ישיר וביקורתי.
3. חסר את מענה צופר -
א. לפי גורדיס - פרק כז' פס' יג-כג הינו מענה צופר במחזור השלישי של השיחות. צופר דן באסונות הרשע ומשפחתו, רכושו יעלם ואסונות יכניעו אותו במהרה. מנאום צופר נשמר רק חלק ורובו אבד, אך לא נראה שבקטע החסר הופיעו רעיונות חדשים.
ב. לפי עמוס חכם - שלושת רעי איוב אינם שווים במעלתם. אליפז הוא הגדול והנכבד שבהם, אחריו בלדד, והקטן הוא צופר. הסדר שהם מנויים בו, הוא גם סדר חשיבותם. דבר זה ניכר בתוכן ובאורך דבריהם. עד שבמחזור השלישי של המענות בלדד מדבר רק דברים מעטים מאוד וצופר נשתתק ולא דיבר עוד כלל.
ג. לדעתי, הצעתו של גורדיס טובה יותר, כיוון שהוא פותר את הקושי כי פס' יג-כג הדנים באסון הרשע, נאמרים מפי איוב. ונוכחנו לדעת מדברי איוב הקודמים על הצלחת הרשעים והשגחת האל עליהם, וזו אף הסיבה לתלונתו לפני אלוהים 'רשע וטוב לו..'.
פתרון המוצע: אלו לא דברי איוב כי אם צופר ובשל תאונות ספרותיות נוצר חוסר סדר בחומר. לעומתו פתרון המוצע ע"י חכם אין לו ביסוס כי רעי איוב שונים במעלתם לנוכח תוכן ואורך דבריהם, שהרי כל אחד מהרעים מביא ראיות שונות לביסוס דבריהם מנקודות השקפה שונות שיחד סותרים את דברי איוב. כמו כן מפרש
חכם את מענה איוב בפס' יג-כג כדברי פורענות שיבואו על רעיו. זהו פירוש מאולץ המתבסס על השערות בלבד, לעומת גורדיס המבסס את דבריו עפ"י הטקטס ומתיר את הקשרים בשינויים מעטים בלבד מן הטקסט המסורתי.
4. פרק כח' חוסר התאמה במבנה ובצורה לשאר הספר -
א. לפי גורדיס - 'מזמור לחכמה' הוא יחידה ספרותית עצמית וזאת מכמה סיבות: * המזמור פואטי ולא שיחתי.
* אין סימן לשומעים או למתנגדים המקיפים את הדובר.
* בשיר יש מעין פזמון. (כח - יב, כ).
חוסר ההתאמה במבנה המזמור מצביע על כך שהסופר שהוא בעל מעלות ארכיטקטוניות גבוהות לא כלל אותו בספר כתוצר של אותו סופר, אלא נכלל בדפי ספר איוב, כאשר החלק השלישי הפך ללא מסודר עקב תאונות ספרותיות. למזלנו, נשמר המזמור ומוקם ע"י מספר סופרים בחלק המסיים.
ב. לפי עמוס חכם - אינו מפריד בין פרק מיוחד זה לשאר הספר, אלא מאחד את פרק כז' ופרק כח' כמשל אחד בעל שני חלקים: הראשון מדבר על 'יראה' והשני על 'החכמה הנעלמת מעין כל'. לדעת חכם היסוד שעליו בונים הרעים את דבריהם על מנת לחלוק על איוב 'יראת ה' היא חכמה". ועל שני אלה מדבר איוב במשלו.
ג. לדעתי, פרושו של גורדיס טוב יותר, כיוון ששם לב לייחוד של פרק זה מבחינת מבנהו, צורתו הלירית ואף התוכני בשונה משאר הספר.
לעומתו עמוס חכם לא רק שאינו מפריד פרק זה משאר הספר, אלא מחברו לפרק הקודם כמשל אחד בעל שתי פנים. חכם אינו עונה באופן ישיר על סממניו הספרותיים וזאת מתוך כוונה ברורה לייחס זאת לאיוב. (המחלוקת בין שני המפרשים על הצד התוכני בפרק כח' נראה בהמשך).
בתוכן:
1. פרק כו' (ה'-יד) אינו קשור לעמדת איוב -
א. לפי גורדיס - פרק כו' פס' ה-יד מתארים את גדלות האל מפי איוב הסותר באופן מהותי את עמדתו של איוב. לכן מציע גורדיס לחבר בין נאום בלדד בפרק כה' הממשיך בפרק כו' (ה-יד). כך יוצא נאום מלא של בלדד וכן פותר את הקושי בעמדתו של איוב התואם גם ללעגו על דברי בלדד בדבר עוצמתו של האל.
ב. לפי עמוס חכם - בלדד טען במענהו האחרון (כה') שגבורת אלוהים גדולה מאוד ומוטלת על הכל ומשום כך אין אדם זכאי לפני אלוהים.
במענה זה עונה איוב רק על תחילת דברי בלדד בענין גבורת אלוהים ואימתו. והוא מספר בענין זה נפלאות גדולות יותר משספר בלדד מתוך כוונה להראות שבלדד לא חידש כלום. אולם על סוף דברי בלדד 'ומה יצדק אנוש עם אל' - אין איוב עונה מאומה ובכך הוא רומז שאינו מסכים עמו.
ג. לדעתי, הצעתו של גורדיס מתקבלת, בשל בהירות הסתירות בעמדתו שלאיוב בדרך של שינוי מועט מהטקסט המסורתי. פירושו מתאים לעמדת המפתח שאותה מציג גורדיס כי בשל תאונות ספרותיות חל אי סדר בחומר. אולם פירושו של חכם מערים קשיים בכך שטוען כי על חלק מן מענה בלדד לא עונה איוב כרמז לאי הסכמה. מאין
הסיק חכם מסקנה זו, אם אין לה רמז בכתובים. ולמה דיבר איוב על גדולת האל, שרצונו בכלל לדבר על מידת צדיקותו של האל בעשיית משפט וזוהי בעצם טענתו העיקרית 'צדיק ורע לו...'.
2. פרק כז רעיונות מנוגדים בעמדת איוב -
א. לפי גורדיס - מפרק את פרק כז' כך:
* פס' א-ו - הינם המשך לפרק כה', בהם נוזף איוב על מתנגדיו ונשאר בצדיקותו. כך פותר את הקושי הסותר את עמדת איוב.
* פס' ז-יג - מהווים פיסקה חדשה הדנה בעונש הרשע. כיוון שפיסקה זו אינה מתאימה לעמדתו של איוב ונכתבה בגוף ראשון לשומעים כך שאינה מתאימה גם לרעים. פותר גורדיס, כי המפתח להבנת קטע זה הינו שיש לנו ציטוט בלי סימן מה שאיוב מביע כאן זו דעתו המקורית לפני שקרו לו האסונות. ניתן לשער מה הכילה תחילת
הפיסקה החסרה, בה הצביע איוב על נסיונו הטראגי בחיים שפיקח אותו מאשלייה אבל לא שינה את היושר שלו לאמת.
* פס' יג-כג - מענה צופר שרק חלק ממנו נשמר בטקסט, ובו מתאר את אסונות הרשע ומשפחתו. כך שפותר את אי ההתאמה לעמדת איוב וכן את חוסר מענהו של צופר.
ושוב הסיבה לחוסר הסדר בחומר נובע מתאונות ספרותיות שעל העורך מוטל היה לסדרן אך ללא הצלחה מירבית.
ב. לפי עמוס חכם - פרק כז' דן בשבועת איוב להחזיק ביראתו, לא כדעת הרעים. פס' יג'-כג השרויים במחלוקת בין גורדיס לחכם. מפרש חכם כתאור הפורענות הראויה לבוא על רעי איוב ברשעתם. לפי המקבילה לחלק הקודם בו מתלונן איוב על רעיו שהם הרשעים הראוים לכל זאת.
ג. לדעתי, קשה מאוד לקבל את פירושי גורדיס וחכם כאחד. מצד אחד אמנם גורדיס עונה על כל הקשיים העולים מעמדתו של איוב, מגדיל את נאום בלדד ומוסיף את מענה צופר. אך נראה לי מוזר מדי, שלמרות חוסר הסדר בטקסט ניתן לפרק את פרק כז' לחלקים קטנים כל כך בו הדמיות משתנות - בלדד, איוב וצופר ואף התקופות
משתנות - דברי איוב קודם לפורענות. כי אז ניתן יהיה לומר שגם דברי איוב על גדלות האל נאמרו קודם לפורענות ואין לזה סוף.
ובפרושו של חכם, למרות השתדלותו להראות את הקטע כיחידה אחת הדנה בפורענות רשעים-רעי איוב, אין חכם מתמודד עם הקשיים שאותם מעלה גורדיס באופן ישיר, אלא מפרש פירוש מאולץ כדי להתאימו לכתובים. לכן בשל קשיים ופתרונות שאותם מציע גורדיס אעדיף את פרושו הביקורתי.
3. מיהו הדובר במזמור החכמה ומהו מיקומו בטקסט -
א. לפי גורדיס - תוכן המזמור הדן ביכולת האדם להשקיע משאבים אדירים בגילוי אוצרות, אינו יכול לגלות את החכמה הטרצידנטית כמפתח למשמעות החיים. מזמור זה אינו רלוונטי לבעיות איוב או לדברי צופר הפזיז, השונה מרוח המזמור הברורה בצורתו הלירית. כך שבעומק מחשבתו, ובידע הרחב שמציג על פעולות האדם
וביופי צורתו מתאים 'מזמור לחכמה' באופן מובהק לגאונות הסופר של ספר איוב.
מיקומו בטקסט בנקודה זו גורם לשאר הספר להיות טפל מבחינת תוכנו, בעוד שמבחינת צורתו הלירית אי אפשר להשימו במקום אחר בטקסט כך שמיקומו מוסבר ע"י גורדיס בהנחה שהסופר מייצג התנהגות מוקדמת שענין את הסופר בחייו, ויותר מאוחר הוא יקדיש לכך את יצירת המופת שלו בסוף הספר בנושא תעלומת הקיום.
ב. לפי חכם - המשל בפרק כח' נאמר מפי איוב, לאחר שברר כי דברי רעיו אינם דברי יראת אלוהים אלא דברי רשע (כז'), נותרה לרעים עוד טענה כנגד איוב והוא שדבריהם מיוסדים על החכמה. על זה משיב איוב שלא כן הוא כי החכמה נמצאת רק אצל אלוהים ולא אצל בני אדם.
ג. לדעתי, הצעתו של גורדיס נראות לי טובה יותר. כיוון שהוא נותן למזמור החכמה מעמד עצמאי בעל חשיבות תוכנית מיוחדת, אשר אינה נאמרת מפי איוב או הרעים אלא יצירה כוללת קדומה שתתפתח בסוף הספר ליצירת מופת. ואילו פירושו של חכם מנסה להתאים את הפרק לדברי איוב עד כדי כך שמחמיץ את המשמעות התוכנית
המיוחדת מעבר לדמות זו או אחרת, המהווה מסר בסיסי של הספר כולו.
לסיכום: בשל המוטו שהציב גורדיס בתחילת פירושו, שנוצר חוסר סדר רציני בחומר עקב תאונות ספרותיות ונערך מחדש ע"י מספר סופרים ככל שיכלו. ניתן עקב כך, להסכים כמעט עם כל הפתרונות המוצעים על ידו ומה גם שהם הגיוניים. פירושיו של גורדיס הינם יותר ביקורתיים לעומת פירושיו של חכם היוצאים מנקודת מוצא
מסורתית יותר, ואין חכם רוצה לומר שיש בעיות עריכה בטקסט, כך שנאלץ לעיתים קרובות לשעבד את פרושו ולהתאימו לכתוב.
IV. ביבליוגרפיה
1. R. Gordis, The Book of God and Man, Chicago 1965, pp. 76-83.
2. עמוס חכם, 'ספר איוב', דעת מקרא, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים תש"ל.

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "תנ"ך", סמינריון אודות "תנ"ך" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.

אודות האתר:

יובנק הנו מאגר עבודות אקדמיות לסטודנטים, מאמרים, מחקרים, תזות ,סמינריונים ועבודות גמר הגדול בישראל. כל התקצירים באתר ניתנים לצפיה ללא תשלום. ברשותנו מעל ל-7000 עבודות מוכנות במגוון נושאים.