רבני מצרים ותגובתם לבעיות העידן החדש (הדואר, הרכבת הגפרור ועוד.) כיצד שונה תגובתם מזו של האורתודוכסיה באירופה? האם תגובתם יכולה להוות דוגמא עבורנו?

תקציר העבודה:

הלכה -
כיצד הגיבו רבני מצרים לבעיות העידן החדש? כיצד שונה
תגובתם מתגובת האורתודוכסיה באירופה? האם תגובתם
יכולה להוות דוגמא עבורנו?

ראשי פרקים hy0752 -

1. הדואר
2. הטלגרף
3. רכבת
4. הגפרור
5. מילת ילד חולה
6. מקוות עירוניים ופרטיים

הדואר
שירותי הדואר פעלו בארצות שונות והדואר המודרני הגיע גם למצרים במחצית המאה
ה19-. הבעיות שהתעוררו נוגעות למסירת דבר מסוים דרך הדואר, שצריך להימסר
מאחד לשני- האם יכול להחשב "מסירה" או לא. הדוגמא הבולטת ביותר היא גט.
רבני מצרים קבעו כי מערכת הדואר היא מנגנון בירוקרטי, וכל מנגנון בירוקרטי
מאופיין באנונימיות של בעלי התפקידים במערכת והיעדר עקרוני של המימד האישי
ביחסים שבין הבירוקרטיה לבין הנזקקים לה. אם כן היחסים בין הנהנה משירותי
הדואר לבין פקידי המערכת הם יחסי תפקיד ספציפיים במובהק, ומימלא אין חשש
ששולח המכתב יזהה את הפקיד כ"שליח" במובן ההלכתי. זאת משום שתנאי יסוד
לכשירותו אדם לשליחות הלכתית הוא היותו בעל סטטוס בסיסי הדומה לזה של
השולח, ואילו מהות היחסים הספציפיים הנקשרים בין מערכת הדואר לבין פקידי
המערכת מונעת מן הלקוח לראות בפקיד אדם שלם ולהחשיבו בעל סטטוס בסיסי
דומה לשלו. ברור איפוא שהדבר פועל כ"קוף בעלמא" בלבד ולא כשליח. לפיכך באשר
לדואר יודו גם הגאונים כי אין כל מניעה הלכתית לעשות בו שימוש שגרתי להעברת
גיטין ('יד ראם', דף קמ"ט, ע"א; 'צור דבש', דף קכ"ט, ע"א).
גם חכמי אשכנז הראשונים- למן רבינו תם ואילך תקפו בחריפות את גישת הגאונים
ופסקו כי אין שום פגם הלכתי בהובלת גט ע"י גוי, כיוון שהוא עושה "מעשה קוף
בעלמא" (שו"ת הרא"ש, כלל י"ח; שו"ת מהר"ם בן ברוך, סימן תק"ם).

מקורות:

הלכה -
הלכה
כיצד הגיבו רבני מצרים לבעיות העידן החדש?
כיצד שונה תגובתם מתגובת האורתודוכסיה באירופה?
האם תגובתם יכולה להוות דוגמא עבורנו?
ראשי פרקים
הדואר
הטלגרף
רכבת
הגפרור
מילת ילד חולה
מקוות עירוניים ופרטיים
מילת ילד חולה
ביבליוגרפיה
הדואר
שירותי הדואר פעלו בארצות שונות והדואר המודרני הגיע גם למצרים במחצית המאה ה19-. הבעיות שהתעוררו נוגעות למסירת דבר מסוים דרך הדואר, שצריך להימסר מאחד לשני- האם יכול להחשב "מסירה" או לא. הדוגמא הבולטת ביותר היא גט.
רבני מצרים קבעו כי מערכת הדואר היא מנגנון בירוקרטי, וכל מנגנון בירוקרטי מאופיין באנונימיות של בעלי התפקידים במערכת והיעדר עקרוני של המימד האישי ביחסים שבין הבירוקרטיה לבין הנזקקים לה. אם כן היחסים בין הנהנה משירותי הדואר לבין פקידי המערכת הם יחסי תפקיד ספציפיים במובהק, ומימלא אין חשש ששולח המכתב
יזהה את הפקיד כ"שליח" במובן ההלכתי. זאת משום שתנאי יסוד לכשירותו אדם לשליחות הלכתית הוא היותו בעל סטטוס בסיסי הדומה לזה של השולח, ואילו מהות היחסים הספציפיים הנקשרים בין מערכת הדואר לבין פקידי המערכת מונעת מן הלקוח לראות בפקיד אדם שלם ולהחשיבו בעל סטטוס בסיסי דומה לשלו. ברור איפוא שהדבר פועל כ"קוף
בעלמא" בלבד ולא כשליח. לפיכך באשר לדואר יודו גם הגאונים כי אין כל מניעה הלכתית לעשות בו שימוש שגרתי להעברת גיטין ('יד ראם', דף קמ"ט, ע"א; 'צור דבש', דף קכ"ט, ע"א).
גם חכמי אשכנז הראשונים- למן רבינו תם ואילך תקפו בחריפות את גישת הגאונים ופסקו כי אין שום פגם הלכתי בהובלת גט ע"י גוי, כיוון שהוא עושה "מעשה קוף בעלמא" (שו"ת הרא"ש, כלל י"ח; שו"ת מהר"ם בן ברוך, סימן תק"ם).
הטלגרף
האם ניתן להסתמך על ידיעות בטלגרף כמו על ידיעות שמוסר עד בבית הדין בעל פה; האם מערכת טכנולוגית של גויים כשרה להעברת ידיעות?
הרב בן שמעון קובע כי ההסתייגויות ממערכות לא יהודיות אינן תקפות במערכת הטלגרף: "הגוי אינו מכיר לא המשלח ולא מי שמשלח אליו" לעקב אופי בלתי אישי זה אין חשש שבגלל איבת הגויים ליהודים או מתוך זלזול בהם יעשה כאן מעשה זיוף" (שו"ת 'יחווה דעת', ד', סימן יז').
דעתם של הרבנים היא שהתקשרות החדישה שאפשרה לקבל מידע מהיר ואמין במצבים שבהם לא נתאפשר בעבר, צמצמה ע"י כך את תחום אי הוודאות שבחיים האנושיים, ויצרה עולם יציב יותר מבחינת תודעת האדם. תמורה זו באה לידי ביטוי גם בדבריו של הרב חזן ("תעלומות", לב, דף צ"ז, ע"ג).
רבני אשכנז נטו גם הם להתיר זאת.
רכבת והלכות אבילות
מהירותה חסרת התקדים של הרכבת עוררה שאלות עקרוניות לגבי הלכות שנקבעו במשך תקופה ארוכה. לדוגמא: אבל המגיע באחור למקום שכבר החלו בני המשפחה לשבת שבעה רשאי להצטרף אליהם ולסיים עמם את ימי השבעה בתנאי שהגיע ממקום קרוב, היינו ממרחק שאינו עולה על טווח יום מסע אחד- מרחק הזהה למרחק עשר פרסאות. המצאת הרכבת
שינתה את משוואת הדרך והעמידה בפניו בעיה: המרחק נמדד לפי זמן רכבת או לפי מהלך אדם.
הרב שאול נתנזון, מגדולי הפוסקים באירופה במאה ה19- כתב:
"הנה אף כשהיום יש נתיבות ברזל ויכולים ליסוע הרבה פרסאות ביום, מכל מקום לא מיקרי "מהלך יום אחד"... דאין משערכים רק במה שהוא על פי דרכי הטבע לא על פי תחבולות שנתחדשו בימנו. דאם לא כן ישתנו דרכי התורה מידי יום ביום. כי בכל זמן וזמן יסכו בלכתן: כבר נתחדש ענין "לופט באלאן" (כדור פורח) ואנו משערים ריחוק
וקרוב במה שהוא על פי הטבע" (שו"ת "שואל ומשיב", מהדורה א', חלק ג', סימן קג').
הרב רפאל בן שמעון והרב חזן מגדולי רבני מצרים שללו מגמה זו: לדעתם אין לייחס מעמד מיוחד בהלכה למציאות הקדם טכנולוגית, ועולם ההווה רצוף "התחבולות שנתחדשו" מתאים אף הוא לקריטריון ה"טבעיות". את דבריו בסוגיה זו מסיים הרב חזן תוך התייחסות למה שאירע באלכסנדריה כאשר אבלים החליטו על דעת עצמם כיצד ינהג אחד
מבני המשפחה שהגיע ברכבת ממרחק רב בלא שנועצו כלל עם הרב חזן.
כלומר משתקפת כאן תפיסה בדבר מהותה של ההחלטה ההלכתית: אין ההלכה מערכת רציונלית סגורה של הנחות וטענות. ההלכה כוללת אומנם גם מערכת רציונלית שכזאת, אך אינה מתמצת בה. ישנה מציאות חיה ונושמת של ציבור יהודי ולמעשים ולהתנגדויות של ציבור זה יש ערך דתי בעל השלכות נורמטיביות. דבר זה, סבור הרב חזן, אמור לא רק
בציבור יהודי שחי בעבר, ולכן פסיקת ההלכה חייבת להיות מעשה של אינטגרציה בין ישום נכון של משמעויות המקורות ההלכתיים הכתובים לבין מגמות הספונטניות של הציבור היהודי החי (שו"ת "נהר מצרים", דף קמ"ט ע"ב).
לעומתם הש"ך והמהרש"ל קבעו כי יש מקום דגם בחכמי הדורות להוסיף איסורים מדעתם אולם לא היתרים.
הגפרור
ביום טוב שלא כבשבת מותר להדליק אש ממקור אש אחר ולא על ידי אש שנוצרה. האם גפרורים ממלאים את ההגדרה של אש מצויה על פי כוונת המחוקק? בתשובתו הרב בן שמעון מפגין עוצמה של פוסק בעל ביטחון עצמי רב ושליטה מקיפה ואנליטית במקורות ההלכה לדורותיהם. הוא מראה בתשובתו שהחובה להמשיך באש "מצויה" דווקא אינה
מדאורייתא אלא תקנה של חז"ל שביקשו על יד כך לאלץ להכין מערב יום טוב את מי שיצטרכו לו לעיסוקיהם ביום טוב עצמו, וזאת כדי לצמצם ככל שניתן את טרחתם של בני הבית ביום החג גופו ("מצור דבש", דף כ"ב, ע"ד).
ראב"ש מנתח את דברי חז"ל בענין ומגיע למסקנה שאש מצויה היא כל אש אשר אין צורך במקור אנרגיה חיתוני לשם יצירה אנרגיה הראשונית שלה עצמה ולכן מכיוון שהגפרורים האנרגיה אצורה בהם הם מותרים.
יצויין כי ה"כתב סופר" (רבי שמואל בנימין בן משה סופר) התיר זאת.
מקוואות עירוניים ופרטים
מתוך שאיפה להביא את מצרים לרמה את מדינה אירופית מתקדמת יזמו שליטיה שורה של מפעלי פיתוח רחבי היקף, אחד התחומים היה מערכת המים.
הנשים במצרים לא הקפידו על הטבילה, בשל בעיות הגיינה ולכן התירו רבני מצרים להשתמש במי המים העירוניים לטבילה וכן להשתמש במשאב ("מצור דבש", דף ל"ט, ע"א).
רבי בנימין מילר, יליד פולין שהיגר לניו יורק, הציע אף הוא פתרון לבעית הטבילה ע"י הכרה במי מערכת המים העירונית ככשרים למקוואות והתקנת מקוואות פרטיים בבתים.
מילת ילד חולה
הרב בן שמעון כותב: "הניסיון הורני כמה פעמים שנקראתי לעמוד באסיפת מוהלים לרפאות ילד הנימול שדמו שותת, ונימול על ידי מוהל מומחה... וכל אלפי תרופות שעשינו יותר מכדי השיעור לא הועילו כלל ומת התינוק. וזה קרה כמה פעמים רחמנא לצלן... ולכן אין לשום מוהל לחזק את לבבו ולמול תינוק שמתו אחיו מחמת מילה אפילו אם
יראהו בריא וחזק ורץ בשווקים (הרמב"ם במשנה תורה, הלכות מילה, א', יח').
גדולי רבני אשכנז במאות ה19- וה18- (הנודע ביהודה והחתם סופר) נשאלו באלו תנאים ראוי למול ילד חולה המופיליה. הנודע ביהודה הכיר שמדובר בבעיה תורשתית ונטה מצד הסברא לקבוע כי ילד זה לא ימול לעולם וסיכם כי מותר למול אותו לאחר ג' שנים, אם רואים בו שהוא בריא.
לסיכום: קשה לקבוע מי מהם יכול להוות דוגמא עבורנו ומי לא. כל אחד לשיטתו והמחמיר אין לדעת האם טוב החמיר: נכון הוא כי אם נסטה פחות מההלכה לכיוון ליברליות יש להניח כי המצוות תשמרנה טוב יותר, אולם הן תשמרנה לא דרך הלב אלא דרך השכל, דבר מסוכן לכשעצמו.
ביבליוגרפיה
*.גרץ צבי, דברי ימי ישראל, ירושלים 1955.
*.גרינברג משה, פרשנות המקרא היהודית, מוסד ביאליק, ירושלים, 1983.
*.היינמן יצחק, דרכי האגדה, הוצאת מגנס, ירושלים, תש"ל.
*.הרטמן דוד, הרמב"ם, הלכה ופילוסופיה, עם עובד, תל-אביב, 1976.
*.לוינגר יעקב, הרמב"ם כפילוסוף וכפוסק, מוסד ביאליק, ירושלים, תש"ן.
*.זוהר צבי, מסורת ותמורה- התמודדות חכמי ישראל במצרים ובסוריה עם אתגרי המודרניזציה, הוצאת מכון בן צבי, ירושלים תשנ"ג, עמוד 259.
זוהר צבי, מסורת ותמורה- התמודדות חכמי ישראל במצרים ובסוריה עם אתגרי המודרניזציה, עמוד 223.
שם, עמוד 259.
שם, עמוד 279.
1

תגים:

מסורת · חכם · חכמים · מצרי · פסיקה · אמונה · הלכה

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "רבני מצרים ותגובתם לבעיות העידן החדש (הדואר, הרכבת הגפרור ועוד.) כיצד שונה תגובתם מזו של האורתודוכסיה באירופה? האם תגובתם יכולה להוות דוגמא עבורנו?", סמינריון אודות "רבני מצרים ותגובתם לבעיות העידן החדש (הדואר, הרכבת הגפרור ועוד.) כיצד שונה תגובתם מזו של האורתודוכסיה באירופה? האם תגובתם יכולה להוות דוגמא עבורנו?" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.