עבודות [1-9] מתוך 100 :: [עמוד 1 מתוך 12]
עבור לעמוד: 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 :: עמוד הבא >>

תוצאות חיפוש "תכשיטים מאת גי דה מופאסן":

WordSuggestions
גי כי קו הג גישה וג גו גוש כא
מופאסן מהפאן מוחסן

עבודה מס' 61173 SHOPPING CART DISABLED
"תכשיטים" מאת גי דה מופאסן, 2001.
ניתוח היצירה.
5,745 מילים (כ-17.5 עמודים), 16 מקורות, 199.95 ₪
:: לחץ כאן להצגת / הסתרת תקציר העבודה ::

תקציר העבודה
התכשיטים כסמל לזיוף וצביעות חברתית לפי הסיפור
"תכשיטים" מאת גי דה מופאסן

תוכן עניינים
פרק ראשון - מבוא:
חלק א
1. נושא העבודה
2. הרציונל לבחירתו
3. טיעוני ככותבת
4. מטרות העבודה
5. מבנה העבודה
חלק ב - סקירה ספרותית על הסופר גי דה מופאסן.
פרק שני - הדיון בסיפור ובמרכיביו
1. מבוא ותקציר סיפור המעשה
2. יומן ספרות
3. דיון בדרכי האפיון של הדמות העיקרית בסיפור באמצעות האירוניה
4. דיון מסכם בסיפור ובמרכיביו
פרק שלישי - יחידת הוראה של הסיפור
רעיונות כלליים להעברת הסיפור "תכשיטים" בביה"ס
פרק רביעי - סיכום העבודה
ביבליוגרפיה

בכוונתי לדון בנושא האמיתי, האותנטי מול הזיוף בסיפור "תכשיטים" מאת גי דה
מופאסן. הסיפור "תכשיטים" דן בבעיית המוסר והנאמנות במסגרת הנישואים אשר
"אבד עליהם הכלח" וכאשר את מקומם תפסו השקר, הזיוף והעמדת הפנים. הסיפור
נושא מסר בעל אופי אירוני המועבר לקוראיו כדלהלן: "מה שלא יודע האדם אינו
יכול לפגוע בו וכל מערכת יחסים שהוא מקיים טומנת בחובה מניעים ואינטרסים
סמויים". אמירה זו מעוררת דיון סוער ודינמי בכמה מישורים: באופן אישי כקוראת
הסיפור, בהחלפת רשמים עם אדם אחר ובהעברתי סיפור זה לתלמידיי במסגרת
שיעורי ספרות.
מושג הנאמנות "זוכה" להארה מחודשת. משמעותה של הנאמנות אינה טמונה
בשמירה קפדנית על טוהרת חיי הנישואין של הזוג, אלא בשמירה על אושרם, שכן מר
לנטן היה מאושר עם אישתו הראשונה.
התכשיטים האמיתיים בסיפור מגלים את הצביעות החברתית וחושפים את אופייה
השלילי של האישה. במקביל  מתגלה אופיו האמיתי של מר לנטן, ההופך מאדם הגון,
צנוע ואמיתי לרודף בצע, חמדן ומזויף. העושר שהושג מאישה החוטאת מחטיא את
בעליו.
הפואנטה בסיפור המתגלה בסופו והופכת את היוצרות מחייבת את הקוראים להפנות
מבט חוזר על הסיפור כולו. סיפור זה של מופאסן, כמו רבים אחרים, הינו סיפור
דינמי על אף העובדה שהוא נכתב בתקופה ובזמן רחוקים מימינו.
אדון בנושא כיצד השימוש בתכשיטים ממקד סביבו אמירות ותפיסות חברתיות על
חיי האדם וזאת בהתייחסותי לדמות הבעל, לדמות האישה הראשונה, לדמות האישה
השנייה, לערכים חברתיים ולזוגיות.

מבנה העבודה
העבודה תתחלק לארבעה פרקים.
בחלק ב' של פרק ראשון עסקתי בסקירת ספרות על הסופר והיצירה תוך התייחסות
לחייו של מופאסן, יחסו למוסד הנישואים, לתבנית סיפוריו ולתיאור דמויותיו.
בפרק השני הרחבתי את הדיון בסיפור ובמרכיביו בהתייחסותי לתקציר סיפור
המעשה, לחלק מיומן ספרות אישי, לאפיון הדמות הראשית המוצגת בדרך אירונית
ולדיון מסכם בסיפור.
בפרק השלישי הדגמתי יחידת הוראה של סיפור זה בבית הספר.
בפרק הרביעי סכמתי את העבודה וציינתי רשימה ביבליוגרפית.


 
עבודה מס' 68776 SHOPPING CART DISABLED
סימון דה בובואר - ייחודה ומפעלה הפמיניסטי, 2010.
משנתה הפמיניסטית, השפעותיה על ההגות הפמיניסטית של ימינו, והשפעותיה של סימון דה-בובואר על המשפחה והאמהות בכלל ובישראל בפרט.
10,007 מילים (כ-31 עמודים), 8 מקורות, 349.95 ₪
:: לחץ כאן להצגת / הסתרת תקציר העבודה ::

תקציר העבודה
עבודה זו עוסקת במשנתה ובהשפעותיה של הפילוסופית והסופרת הצרפתייה סימון דה-בבואר (1908-1986) שהייתה גם פמיניסטית נודעת.

דה-בובואר חקרה את השאלה "מהי אישה" דרך תורת האקזיסטנציאליזם, שהיא תורה פילוסופית העוסקת בשאלת תכלית קיומו של האדם ובמשמעות החיים. הפילוסופיה למעשה עוסקת יותר בחוסר המשמעות והתכלית.
סימון שואלת באיזה אופן תוכל  האישה להשיג את חירותה ולהיות אדם שלם וחופשי. כיצד האישה תוכל להשתחרר מה"אחרות" ותהפוך לאישיות פעילה ולא אישיות סבילה, כנועה וצייתנית (זוהר, 1991).

בעבודה זו נעמוד על משנתה הפמיניסטית של סימון דה-בובואר ועל השפעותיה על ההגות הפמיניסטית של ימינו. כמו כן, נבחן את השפעותיה של סימון דה-בובואר על המשפחה והאמהות בכלל ובישראל בפרט.

תוכן העניינים:
1. מבוא
2. המין השני וקעקועו את מיתוס הנשיות
3. יחסה של דה-בובואר למיניות האישה, לפריונה ולאימהותה
4. חייה והשפעתם על הגותה
5. האישה היא ה"אחר"
6. השפעותיה ותרומותיה של דה-בבואר על ההגות הפמיניסטית
6.1 קיצור תולדות הפמיניזם
6.1.1 פמיניזם ושוויון
6.1.2 המגדר ככלי להבניה חברתית
6.1.3 מבחן השונות
6.2 השפעתה של דה-בובואר על ההגות הפמיניסטית המאוחרת
7. סיכום
8. ביבליוגרפיה

מתוך העבודה:
תפישת הגבר כאמת המידה האובייקטיבית, הנקייה כביכול מהטיות מגדר, לעומת האישה כ"אחר", היא תמצית תרבותנו האנדרוצנטרית.
בספרה, קעקעה דה-בבואר את מיתוס הנשיות ללא כול רחמים, ובספרה היא הסבירה ביתר שאת כיצד כול הכוחות התרבותיים, מימי שוכני המערות ועד ממציאי מחוך הלאטקס, חברו נגד הנשים והפכו אותן ל"אחר". קדושות וזונות, מסתוריות וטמאות, ליליות ואמהות רחמניות, מאהבות ומוזות - וכולן עד אחת משועבדות לתפיסה הגברית של הנשיות, כבולות בתוך הקרנבל הססגוני, משוללות זכויות אזרח אמיתיות, שותפות רק לפנטזיות של גברים אודות אידיאלים של יופי ושל תום, חטא ועונש - אבל אף פעם לא שוות להם בחיי המעשה (זוהר, 1991; פרוני, 2009).
 
עבודה מס' 64092 SHOPPING CART DISABLED
ייצוגי התשוקה ב"הפטמרון" מאת מרגריט דה נוואר, 2005.
מוטיבים של תשוקה נשית וגברית ביצירתה המפורסמת של מרגריט דה נוואר (המאה ה-16, צרפת)
9,600 מילים (כ-29.5 עמודים), 10 מקורות, 398.95 ₪
:: לחץ כאן להצגת / הסתרת תקציר העבודה ::

תקציר העבודה
בעבודתי זו בחרתי להתמקד בתשוקה הגופנית ובייצוגיה השונים ביצירתה של מרגריט דה נוואר, תוך התמקדות בדיאלוג המורכב שבין התשוקה והקוד החברתי.
הנחת המחקר שלי היא כי ההפטמרון מתייחס לתשוקה האנושית באופן דיפרנציאלי, יחס המבטא את הפוליפוניה של היצירה ואף מטיף לתמונה חברתית מסוימת, תוך כדי ביקורת על הקוד החברתי הקיים.
נושא הביקורת על הקוד החברתי הינו לדעתי מרכזי ביותר ביצירה ואף ניתן לומר כי השפיע בדרכים מסוימות על החברה האצילית של צרפת בתקופת הרנסאנס. המחברת המוכשרת והרגישה של היצירה, מביעה את הביקורת על החברה בה היא חיה מבפנים, מנקודת מבטה של העומדת בראש הפירמידה, אך עדיין מרגישה כבולה וכפופה לתכתיבים חברתיים בעלי כוח עצום והשפעה הרסנית.
דרך עבודתי התבססה על קריאה בנובלות השונות, ועל סינתזה של עיקרי רעיונותיהם של מאמרים בנושא ייצוגי התשוקה השונים ביצירה, עם פרשנותי האישית.
בשני הפרקים הראשונים של העבודה אגע בתחומים המקיפים את מושא התעניינותי, כאשר אציג את הרקע לכתיבת היצירה מבחינת הקוד החברתי והמוסר שהיו נהוגים באירופה באותה תקופה, ולאחר מכן את ייצוגן המגוון של הנשים ביצירה, תוך התמקדות בהשוואתן לגברים מבחינה ערכית ומוסרית.
שני הפרקים הבאים, המהווים את גוף העבודה, עוסקים בשני הפנים של הדיאלוג בין התשוקה והקוד החברתי - הפן החברתי והפן האישי.
הפרק האחרון מציג את הצד האסתטי של היצירה המופלאה שלפנינו ומתמקד באמצעים הספרותיים בהם השתמשה המחברת על מנת להעביר את מסריה החדשניים בקשר למוסר, לקוד החברתי ולתשוקה ההרסנית.

תוכן העניינים
מבוא
הרקע לכתיבת היצירה
ייצוגן של הנשים בהפטמרון
הדיאלוג בין הקוד החברתי והתשוקה בהפטמרון
התשוקה הגופנית כמובילה להרס עצמי
אמצעים ספרותיים לתיאור ההידרדרות המוסרית
סיכום
ביבליוגרפיה

מתוך העבודה:
ההפטמרון, שנכתב ע"י מרגריט דה נוואר במחצית הראשונה של המאה ה-16, הינו יצירה הומניסטית שנכתבה בתוך הקשר תרבותי אוונגליסטי ברור . בין השורות ניתן לקרוא כי מרגריט מקבלת את השקפתם של ההומניסטים ואת הצורך ברפורמה. המחברת המוכשרת מוסיפה עניין לקורא, כאשר את הדיונים המוסריים המתנהלים ביצירתה, היא מערבת בסיפורים ארוטיים.
מרגריט אמנם נחשבה להומניסטית והושפעה מהחוגים האוונגליסטים, אך נשארה קתולית. היא חיה וכתבה בתקופה הראשונה של הרנסאנס, לפני מלחמות הדת. ההפטמרון הוא אחת מיצירות הספרות המרכזיות המשקפות את הפילוג הדתי באירופה של אותה תקופה, בין הקתולים והרפורמיסטים. כתיבתה של מרגריט מבטאת את חוסר היציבות הקיצוני שחשו בני תקופתה, כאשר הכנסייה האדירה והמאיימת הלכה ונסדקה וכוחה נחלש. ממכתביה אל הכומר המוודה שלה ניתן להבין עד כמה מרגריט מודאגת ומוטרדת משאלות דת, שהן קיומיות עבורה.
 
עבודה מס' 50698 SHOPPING CART DISABLED
השוואה בין דיוקנים עצמיים של ואן גוך וליאונרדו דה וינצ'י, 2000.
השוואה לפי קריטריונים של טכניקה, קומפוזיציה, ארגון וכו'.
4,459 מילים (כ-13.5 עמודים), 17 מקורות, 168.95 ₪
:: לחץ כאן להצגת / הסתרת תקציר העבודה ::

תקציר העבודה
בעוד שדמויות בציור היסטורי הן לעיתים דימויים כללים מאוד, הרי שהדיוקנים מספקים לנו הידמות (דמיון לקלסר הפנים, likeness ) לאנשים מסוימים.
אבל גם ציורי דיוקן גדולים יכולים לבטא יותר מסתם הידמות שטחית- הם יכולים לגלות ולספר משהו על אופיו הפנימי ועל רוחו של האדם המצויר. ואומנם, בדרך-כלל אין אנו יודעים אם רוב הדיוקנים שאנו מעריצים אכן נראו  כך במציאות.
לציורי הדיוקן יכולים להיות כמה תפקידים, פרטיים וציבוריים, ותפקידם ישפיע גם על האופן שבו האמן יצייר אותם וגם על אופן ההסתכלות בהם.
דיוקן יכול להיות תמונה אינטימית וקטנה של אדם אהוב, תמונה שמתבוננים בה ביחידות; או שהוא יכול להיות דיוקן בעל אופי ותפקיד תעמולתי (לדג' של מלך).

בעבודתי אשווה בין שני דיוקנים עצמיים מפורסמים של הציירים: לאונרדו דה וינצ'י (מתקופת הרנסנס) לבין דיוקנו העצמי של ואן גוך (מהתקופה האימפרסיוניסטית).
 
עבודה מס' 66142 SHOPPING CART DISABLED
מבשרות הפמיניזם: השוואה בין מרי וולסטונקרפט ואולימפ דה-גוז', 2007.
השוואה של שני החיבורים שהביאו להקמתו של הפמיניזם הליברלי.
4,116 מילים (כ-12.5 עמודים), 14 מקורות, 228.95 ₪
:: לחץ כאן להצגת / הסתרת תקציר העבודה ::

תקציר העבודה
עבודה זו מתמקדת בשני חיבורים שנכתבו על ידי שתי נשים בסוף המאה ה-18. החיבור הראשון הוא "Droits de la Femme et de la Citoyenne" (זכויות האשה והאזרחית) של אולימפ דה-גוז' (Olympe de Gouges) אשר נכתב בשנת 1791 ומולו "Vindication of the Rights of Woman" (הגנת זכויות האשה) של מרי וולסטונקרפט (Mary Wollstonecraft) אשר חובר בשנת 1792 (בהמשך העבודה יצויין "החיבורים" במקום השמות המלאים).

עבודה זו תתמקד בהיבטים השונים והשווים שבשני החיבורים הנ"ל, החל מהכרת הסביבה המעצבת של שתי המחברות, דרך השקפת עולמן הפוליטית והאידיאולוגית וכלה בתוכן החיבורים. אין עבודה זו מתיימרת להוות מבוא לתולדות הפמיניזם, שכן נושא זה הנו רחב וקוצר היריעה אינו מאפשר ניתוח היסטורי, אולם נעשה מאמץ להראות כיצד השפיעו הנשים המחברות על תודעת הפמיניזם הליברלי בראשית ימיו וכיצד הציבו אבני דרך לאחדים מהרעיונות הפילוסופיים עליהם מושתת הפמיניזם.

העבודה פותחת בסקירה קצרצרה של תולדות הפמיניזם הליברלי, אשר המחברות מהוות שתיים מחלוצותיו הבולטות. בסקירה זו מובאים עקרונותיו של הפמיניזם הליברלי והקשר שבין עבודתו של רוסו למחברות נשואות עבודה זו. בהמשך, תובא ביוגרפיה קצרה של המחברות, מתוך ראיה שהשקפת עולמן הפמיניסטית עוצבה על ידי האירועים שבנו את חייהן ולכן יש לביוגרפיה האישית שלהן מקום מכריע בדיון על חיבוריהן.

מרכז העבודה הוא החלק העוסק בחיבורים עצמם. חלק זה בא לעמוד על השווה והשונה בשני החיבורים מתוך רצון להבין את הדברים המשמעותיים שביססו את הפמיניזם הליברלי בראשיתו. עם זאת, מפאת היקף החומר בחרתי לעמוד רק על נקודות מרכזיות אשר יש להן משמעות עבורי - כאשה וכאדם. בין נקודות אלו ניתן למנות:
- על חינוך והשכלה
- על האופי הנשי
- על הנישואין
- על נשים פוליטיקה

לסיכום, הבאתי את דעתי האישית ובה פירטתי את השפעתן של שתי המחברות ושל חיבוריהן עלי ועל עמדותי.

במהלך העבודה שיבצתי ציטוטים משני החיבורים, ציטוטים אשר נראו לי רלוונטיים לנושא האמור.

תוכן העניינים:
מבוא
פמיניזם ליברלי
סקירה ביוגרפית
- אולימפ דה גוז' (1748-1793)
- מרי וולסטונקרפט (1759-1797)
החיבורים
- על חינוך והשכלה
- על האופי הנשי
- על הנישואין
- על נשים ופוליטיקה
סיכום ודעה אישית
נספח א': וויליאם גודווין על מרי וולסטונקרפט
נספח ב': מכתבה של אולימפ דה-גוז' נגד העבדות
ביבליוגרפיה והערות

מתוך העבודה:
מתוך הזרמים הרבים הנכללים בפמיניזם, נחשב הפמיניזם הליברלי לראשון ופורץ הדרך הראשון שבהם. הפמיניזם הליברלי צמח מתוך תנועת הליברליזם הכללית שהחלה להתבסס במאות ה-17 וה-18, ועיקרה בא לידי ביטוי בשלושת המהפכות הגדולות: המהפכה התעשייתית בבריטניה, המהפכה האמריקאית והמהפכה הצרפתית.
 
עבודה מס' 50809 SHOPPING CART DISABLED
בעיות נבחרות בפיסול ברנסנס ובבארוק - דיוקנה של מאדאם דה פומפדור בפסליהם של פיגל ופלקונה, 2000.
דיון בארבעה פסלי שיש ושלושה פסלוני פורצלן.
4,985 מילים (כ-15.5 עמודים), 24 מקורות, 188.95 ₪
:: לחץ כאן להצגת / הסתרת תקציר העבודה ::

תקציר העבודה
מספר נשים בתקופת הרוקוקו בצרפת של המאה ה18 - החזיקו עמדות מפתח בשלטון ובתרבות הצרפתים והיוו כח המשפיע על התפתחות סגנונות, אופנות, וטעמים חדשים1. אחת מהן היתה מאדאם דה פומפדור ( ,Madame de Pompadour 1721-1764). עם הגיעה לחצר ורסאי  ב 1745 - ועד מותה לקחה חלק אקטיבי ביצירת "סגנון לואי  XV" או כפי שנקרא החל מ1800 - : "סגנון פומפדור" . 2
סגנון זה, בניגוד לבארוק, התאפיין ביחידות מגורים פחות גרנדיוזיות ורשמיות,עיצוב פנים קליל עם דגש על עיטורי סטוקו בגווני זהב ולבן שצורותיו א-סימטריות וריבוי במראות. פורמט התמונות וגודל הפסלים הותאמו לקירות החדר ולכן היו קטנים יחסית לאלה של המאה ה-17.
"מלכת הרוקוקו", כך כינו האחים גונקור את פומפדור3, ולא בכדי: תרומתה התפרשה על פני תחומים מגוונים: ארגון הסלונים של משכילי התקופה, בניית מבנים חדשים ושיפוצם של הישנים, פרישת חסותה על אמנים ועל מפעל הפורצלן, עזרה בהוצאת האנציקלופדיה של דידרו והשפעה מסוימת בשדה הפוליטי.
     במרכז העבודה ניצב דיוקנה של פומפדור, כפי שהוא מתבטא בפסליהם של פיגל (Pigalle, 1714-1785 ) ופלקונה ( Falconet, 1716-1791 ). השאלה שבדקתי: באיזה אופן ובאיזו מידה הפסלים משקפים את פומפדור מבחינה חזותית, ביוגרפית, מידת השפעתם של יצירותיה על הפסלים  והשתקפות האינטרסים שלה בהזמנת הפסלים הספציפיים אליהם אתייחס.
     העבודה תדון  בארבעה פסלי שיש (פרקים 4-1) ובשלושה פסלוני פורצלן (פרק  5).
מספר המחקרים הספציפיים, שנכתבו בשלושים השנים האחרונות על יצירותיהם של פיגל ופלקונה בכלל ודיוקנאותיה של פומפדור בפרט, מצומצם ביותר ובהתאם לכך גם מספר התיאוריות. (כך, למשל, בפרק הראשון התבססתי בעיקר על מאמר אחד).
הערה אחרונה בנוגע לפיגל ולפלקונה. הדעות חלוקות באשר לפסל המועדף על פומפדור . 4
לדעתי הם חשובים באותה מידה, אך בתקופות שונות ובמדיה שונים. מאחר שדיוקנה של פומפדור הוא מרכז העבודה ומושא שאלת המחקר, לא מצאתי לנכון לעסוק באמנים עצמם, בסגנונם האינדיבידואלי ובהשוואה סגנונית ביניהם. מאותה הסיבה הפרקים מסודרים בסדר כרונולוגי ולא על פי חלוקה לאמנים.

תוכן העניינים:
מבוא
1. פיגל: פרוטומה של מאדאם דה פומפדור ,  1751-1748
2. פיגל: חברות ,   1750
3. פלקונה: מוסיקה ,   1752-1750
4. פיגל: אהבה וחברות ,   1758-1754
5. פלקונה: שלושה פסלוני פורצלן,   1765-17641755,
סיכום
הערות
ביבליוגרפיה
רשימת תמונות
 
עבודה מס' 60650 SHOPPING CART DISABLED
"ז'אן דה פלורט" ו"מאנון" בראייה פמיניסטית, 2002.
בחינת ההיבט הפמיניסטי בסרט תוך התייחסות לייצוג התקופה ה"פרה-פמיניסטית" בסרטים אלה.
8,465 מילים (כ-26 עמודים), 17 מקורות, 248.95 ₪
:: לחץ כאן להצגת / הסתרת תקציר העבודה ::

תקציר העבודה
שני סרטים אלה שיצר קלוד ברי (1985-86) בצרפת מהווים חלק מהגל החדש, המציג תפיסת עולם חדשה ושונה לגבי היחסים בין המינים. על פי תפיסה זו היחסים בין גבר לאישה הם יחסים בין שני אנשים המקיימים ביניהם שיתוף ואהבה.
לפיכך ארצה לטעון בעבודה זו, כי קיים מוטיב מרכזי בראייה הפמיניסטית של הסרט, שבו מובסת הגישה הישנה הרואה את האישה על פי סטריאוטיפים מיושנים, הן מבחינה מינית והן מבחינה מגדרית. על פי הגישה החדשה והמנצחת, הגבר לא נועד לשלוט והאישה אינה כלי שימוש עבור הגבר, אלא השניים מקיימים בזוגיות יחידה אחת שבה הם תורמים זו לזה ומשתפים זה את זה בחייהם. לטענתי, קיים בסרט מעין מאבק בין שתי הגישות, כאשר את גישת הגל החדש מייצגים ז'אן, אמה ומאנון שלבסוף יורשת את כל הונם והווייתם של סזאר ואוגולין המייצגים את הגישה הסטריאוטיפית הישנה.

תוכנית העבודה
    לאור האמור אציג בפרק הראשון את הסטריאוטיפים המיושנים, לפיהם הגבר נועד להמשיך את השושלת המשפחתית והאישה נועדה לשמש את הגבר, לענג אותו ובעיקר ללדת את צאצאיו. מול גישה סטריאוטיפית זו אציג את הגישה הבאה לידי ביטוי בדמויותיהם של ז'אן ואמה, מאנון והמורה שאיתו התחתנה.
    בפרק השני אתייחס למאפייני המראה והמבט של האישה. כאן אתייחס לדרך בה מביטים בה ולדרך בה היא מביטה על החיים ועל סביבתה. מול התפיסות הרואות בגוף האישה יסוד אסתטי בלבד, אציג את הגישה החדשה שבה גופה של האישה הוא בבעלותה הבלעדית ומעבר להיבט האסתטי שבו היא שומרת אותו לעצמה ולרגעים האינטימיים שעליהם תחליט.
    בפרק השלישי אעסוק בקול. בעבר האישה כמעט לא נשמעה בסרטים, להוציא קטעים קצרים ושוליים. המקום היחיד שבו נשמע קולה היה בשירה שהוסיפה צבע לסרט בתחילתו ובסופו וכן כשזו נועדה לגרום הנאה לגברים שישבו במועדון לילה או שהאזינו לשיר כחלק משעשוע כולל. קולה של האישה, אמה או מאנון, מהווה השלמה הרמונית לנגינתו של ז'אן והמלים שהיא מוציאה, גם אם הן מעטות, עדיין הן בעלות משקל נכבד ועוצמה רבה.

    בפרק הרביעי אתייחס לזוגיות וליחסים שבין גבר ואישה, כאשר מול מעמדן השולי של הנשים בסרטים, כשהדבר בא לידי ביטוי בנשות הכפר ובמשרתת האילמת של סזאר, מתבטאים יחסים שיוויוניים בין ז'אן ואמה ובין מאנון ואהובה המורה.
    קטעים רבים בפרקים אלה חופפים, שכן ניתן להביט במבעים ובאמירות מנקודות מבט מגוונות הנמצאות בקטגוריות שונות. את הרעיון הכללי, הבא לתמוך בטענתי אציג בסיכום העבודה, כאשר את הניצחון הסימבולי של תפיסת הגל החדש על התפיסה הסטריאוטיפית המיושנת אביא בסוף דבר, שבו יבוא לידי ביטוי מותם הטראגי של אוגולין וסזאר, כאשר מאנון תירש אותם ובכך ייסגר המעגל.

תוכן עניינים:
מבוא
פרק א': מעמד גברי ונשי - מאפייני זהות
פרק ב': המראה והמבט
פרק ג': קול באישה
פרק ד': יחסי גבר-אישה
סיכום
ביבליוגרפיה
 
עבודה מס' 60651 SHOPPING CART DISABLED
תדמיתה הכפולה של מריה דה מידיצ'י במחזור התמונות של רובנס (1622-1625) בארמון לוכסמבורג בפריז, 2001.
העלאת הטענה כי על אף המגבלות שהוטלו על הצייר, הרי שבמחזור התמונות רב הנגלה על הנסתר.
3,775 מילים (כ-11.5 עמודים), 6 מקורות, 208.95 ₪
:: לחץ כאן להצגת / הסתרת תקציר העבודה ::

תקציר העבודה
הערת המערכת: התמונות אינן מופיעות בעבודה.

תוכן העניינים
מבוא
פרק א': חיי מריה דה מידיצ'י
             ומחזור הציורים המאדירים את דמותה ( (Rubens, 1622-1625
פרק ב': דמותה של מריה דה מידיצ'י - ניתוח תמונות מהמחזור
פרק ג': פרשנות וביקורת
סיכום
רשימת תמונות
ביבליוגרפיה

מבוא

    פטר פאול רובנס (Peter Paul Rubens, 1577-1640), למד מאז הגיעו לאנטוורפן ציור אצל הציירים טוביאס ורהכט (Verhaeght), ואן נורט (Noort) ואוטו ואן ון (Veen). בין השנים 1600 ו-1608 ביקר באיטליה ובמדריד והתרשם מיצירותיהם של טיציאן, רפאל, מיכאלאנג'לו, קראוואג'ו וקרצ'י. ב1608 - חזר לאנטוורפן שם זכה למעמד של מנהיג הציור הפלמי. בשנת 1621 הזמינה מריה דה מדיצ'י (Mary de Medicis) מחזור בן 24 תמונות מרובנס כשהמגמה היתה לשפר באמצעות מחזור ציורים זה את תדמיתה המוסרית של מריה, שהיתה מעורערת.

    התמונות צוירו בשנים 1622-1625 ועיטרו את הגלריה של ארמון לוכסמבורג בפריז. אותן תמונות מתארות באופן אלגורי פרשיות מחייה של מריה, מאז לידתה ועד אותה עת. רבות מהתמונות צוירו על ידי שוליות ועוזרים של רובנס, אך מאחר והוא נתן את הקו המנחה, הרי שנחשב מחזור הציורים כאחד משיאי דרכו האמנותית .1

    במחזור זה נאלץ רובנס לעמוד בדרישות ההסכם לציור סיפור חייה של מריה, כשדרישות אלו חייבו אותו להציג אותה באופן צנוע ולא לחשוף חלקים שונים מגופה. מאידך, לא הוגבל רובנס במתן רמזים שונים אשר מעידים באופן אלגורי על דמותה האמיתית. בעבודתי אטען כי רב הנגלה על הנסתר, בעצם רמיזותיו של רובנס בתוך
מחזור הציורים, כשרמיזות אלו מופיעות בדרך של ציור הגיגים, הצגת מבעים וכן תנוחות גוף ומחשופים שונים שעליהם לא הוטל עליו הוטו, כמו שדה של המלכה.

    מכיוון שכך, קיימת חשיבות רבה בהצגת תולדות חייה של מריה דה מדיצ'י עד הכנת הציור, מתן רקע על הצייר רובנס וזאת אעשה בפרק הראשון. בפרק השני אנתח שש תמונות מייצגות על פי אופן ראייתי ובפרק השלישי אבדוק את הפרשנות והביקורות, תוך עימותם עם ניתוחי.
---------------------------------------------------------------------------------
1. F. Conti, Baroque, Rizzoli Editor, Lidianger, 1978, pp. 60-63
 
עבודה מס' 68781 SHOPPING CART DISABLED
"הסעודה האחרונה" - לאונרדו דה וינצ'י מול עדי נס, 2008.
דיון בשתי היצירות והשוואה קצרה בינהן.
2,081 מילים (כ-6.5 עמודים), 7 מקורות, 69.95 ₪
:: לחץ כאן להצגת / הסתרת תקציר העבודה ::

תקציר העבודה
הפרק הראשון בעבודה יעסוק ביצירה של דה וינצ'י, תוך התייחסות לטכניקות, שימור התמונה, והקומפוזיציה. "הסעודה האחרונה" של לאונרדו דה וינצ'י, נחשבת לאחת היצירות המפורסמות ביותר בעולם, היצירה מתארת את סצנת סעודת סדר הפסח, שעל פי המסורת היא הסעודה האחרונה של ישו בהשתתפות תלמידיו. התמונה צוירה על קיר חדר האוכל במנזר הדומיניקני בכנסיית סנטה מריה דלה גרציה, מילאנו, איטליה. לאונרדו עבד על היצירה באופן מתמשך ולפרקים ועל כן ציורה ארך כשלוש שנים, בין 1495 ל-1498.

בפרק השני תנותח יצירתו של עדי נס בהשוואה למקור. עדי נס הוא צלם ישראלי המתמחה בצילום אומנותי. נס מציג בצילום 14 חיילים בחדר אוכל צבאי, הם ישובים עם הפנים לצופה מאחורי שולחן אוכל, המורכב מלוחות עץ ו"חמורים".

מתוך העבודה:
נס לא רק מעתיק את ההקשר הישועי אל ההווה, הוא גם מבטל את ההיררכיה שבין ישו לתלמידי, הוא מייחד את ישו ללא הוספת ההילה והדרמה, החייל המסמל את ישו נראה כאחד החיילים בחדר, קיימת רמיזה לאיש שבעתיד יבגוד בישו ויביא למותו, יהודה איש קריות (הדמות העומדת הקיצונית משמאל). גם בעבודתו של דה וינצ'י, ישנה חלוקה מתמטית מדויקת.
 
סל קניות
סה"כ: 0.00 ₪

** עכשיו במבצע **
עבודה שניה ב – 40% הנחה*
בתוקף עד 30/10/2014
*) הזולה מבינהן

חפש עבודות
מדריך החיפוש
חפש על פי המילים:
קטגוריה:
עבודה מס':

אפשרויות חיפוש
הצג עבודות שאורכן
מ- עמ' עד עמ'
הצג תוצאות בכל עמוד

הכנס את קוד הקופון:
עבודות [1-9] מתוך 100 :: [עמוד 1 מתוך 12]
עבור לעמוד: 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 :: עמוד הבא >>