דיוקנאות הפטרונים

תקציר העבודה:

המונח פטרון במשמעות המודרנית של המילה (לא במשמעות הכוחנית יוצרת התלות של פטרון - לקוח) מתייחס לכל אותם אנשים אמידים המגלים חיבה ואהדה רבה לאמנות. הפטרונות מתארת יחסי גומלין בין אדם אמיד לאמן המקבל את חסותו של אדם זה. הפטרון מרגיש בעצם מחוייבות כלפי האמן לספק לו, לא רק את צרכיו הקיומיים הבסיסיים, אלא גם דואג לרווחתו, כדי שזה האחרון יוכל להקדיש את עיתותיו לאמנותו. הפטרון מרגיש את עצמו מחוייב כלפי האמן.

ידיעותינו על התקופה העתיקה ביחס לתופעה זו מקבלות נפח אינפורמטיבי רב והחל מיוון העתיקה (סביר להניח שבאימפריות עתיקות תופעה זו היתה קיימת, אך הידיעות על כך הן מועטות יחסית)1. דוגמאות בולטות לכך הן הפוליקרטיה של סמוס ואתונה במאה ה-5 לפנה"ס. את פרונלס שפעל במאה זו אפשר להשוות ללורנצו הגדול - אלכסנדר הגדול וכל השליטים ההלניסטיים הקיפו את עצמם באמנים.
ברומא תופעה זו התחילה במאה ה-3 לפנה"ס2 והיא שימשה הן לצרכים פוליטיים והן לאוספים פרטיים, אם כי היא קיבלה ביטוי אמנותי נוסף, נותני החסות הרחיבו את כנף חסות גם למשוררים ולסופרים. המשכת הפטרונות למכתבים של אנשים, התרחבות הענין בנושאים הומניסטיים והעלייה המשמעותית בהקמת ספריות השפיעה על האמנות הפיגורטיבית, דרך התפתחות פרשנות כתבי יד, עם השפעה מאוחרת יותר על אמנויות אחרות (במיוחד מוזאיקה), שאי אפשר למדוד אותה. לפטרונים אלה קראו מצנטים בימי הביניים המוקדמים הפטרונות הושפעה בעיקר מהדת, והיא עודדה על ידי בתי המלוכה הגדולים שיכלו להבטיח בצורה הטובה ביותר את שלוותם ואת משאביהם של האמנים.

מה שהיה חשוב ביותר הוא להבטיח את יכולתם היצירתית של האמנים לכל אורך חייהם, בדרך כלל הפטרון הוא שקיבל את האשראי להדר ולפאר של הכנסיה.
החל מהמאה ה12- נושאיהם של הציורים החלו אט אט לקבל גם גוון חילוני.
הדת כמקור עיקרי לעבודותיהם של הציירים והפסלים אבדה מהמקור ההשראתי שלה. בארמונות של בישופים צרפתיים למשל ב1153- היו ציורי קיר של טרוינים מצופים בסגול וזהב. בסוף המאה ה-14 ובמאה ה-15 נוצרו האוספים החילונים הראשונים המוכרים בתור שכאלה על פי הסטנדרטים המודרניים.
הדורס של בארי למשל ונסיכים אחרים הזמינו ספרים של שעות מאמנים בעלי מוניטין ממוסד.4

אחד ממאפייני הפטרונים היה הנצחת עצמם בכנסיות על גבי ויטראז'ים ופסיפס. הסיבות לכך היו פוליטיות וסוציולוגיות. מבחינה סוציולוגית היה בכך סמל סטטוס. קהל המאמינים הבא לכנסיה ורואה את הדיוקנאות, שבדרך כלל היו בעלי סדר גודל מונומנטלי, (כגודל הקירות) והאימפקט על האוכלוסיה, שבדרך כלל היתה חסרת השכלה, היה גדול.
באופן פסיכולוגי הם תפשו את הפטרונים כבעלי עוצמה בלתי מוגבלת ולכן הם חייבים להיכנע להם. בדרך הצגתם הם רצו גם להשפיע אחד על משנהו מי יותר חזק ומי אמיד יותר, (בל נשכח שהם צויירו במיטב מחלצותיהם וקישוטיהם). הם שידרו בצורה כזאת שדרים סמויים עם מי כדאי לחתור לקוניינטורות פוליטיות.

מקורות:

Encyclopedia of World Art XI, Mcgrow Hill Books, Company 1966, England, P. 120.
Pamela Z. Blum - Early Gothic Saint Denis, University of California Press Ld., California 1992, p. 32.
Rubond, J. Mainstone - Hagia Sofia 1988, Thames and Hudson,
James H. Stobleline - Giothic, The Arena Chapel, Frescos, 1969, p. 176-177.
Bovini Gioseppe - Ravena Lorgo Published Ravena, 1929, 56.
מישורי אלק, אמנות הרנסנס באיטליה, אוניברסיטה פתוחה

תגים:

ויטראג · כנסיות

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "דיוקנאות הפטרונים", סמינריון אודות "דיוקנאות הפטרונים" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.