הכשירות הדיונית הנדרשת מנאשם בכדי לעמוד לדין

תקציר העבודה:

תוכן העניינים:
מבוא
פרק א: מחלת נפש וכשירות נפשית
1.1 המונח מחלת נפש
1.2 האבחון הפסיכיאטרי
1.3 הבעיות בהגדרת המונח
פרק ב: כשירות דיונית
2.1 הכשירות המהותית
2.1.1 איזכור קצר בדבר האחריות הפלילית
2.1.2 עקרון האשמה
2.1.3 שבירותה של האחריות הפלילית מבחינה נפשית
2.2 כשירות דיונית
2.2.1 תקדימים והתיחסויות
פרק ג: הליך שיפוטי תקין( (due process of law
3.1 הזכות לייצוג בפלילים
3.2 נוכחות הנאשם
3.3 האיזון
פרק ד: אי שיתוף פעולה עם עורך הדין כעילה להפסקת הליכים
4.1 שתיקת הנאשם
4.2 עורך הדין ובית המשפט
4.3 הפסקת ייצוג על-ידי עורך הדין
סיכום

מבוא
חיבור זה יעסוק בנאשמים פליליים, אשר כתוצאה ממחלת נפש שבה הם לוקים בעת קיום הדיון המשפטי, הם חדלים לשתף פעולה עם סניגורם. משמעות הדבר, כי נאשמים אלה אינם יכולים, מסיבות רפואיות, לתקשר כהלכה עם הסניגור, כאשר במקביל לזכות הייצוג בפלילים, הקיימת לכל נאשם, גם קיימת לו הזכות להיות נוכח בבית המשפט בעת הדיונים בעניינו.
כאשר אדם אינו יכול לתקשר מבחינה נפשית עם סניגורו, בשל מחלת הנפש שבה הוא לוקה, ומן הסתם גם אינו מתקשר עם בית המשפט, הרי שמבחינה מעשית הוא אינו יכול להיחשב נוכח בבית המשפט, שכן הוא מצוי שם אך ורק בגופו אולם לא מבחינת יכולתו לתפקד, למסור פרטים או להורות לסניגורו באיזו דרך לנקוט. כמובן שהוא גם אינו יכול להודות או לכפור בהאשמות כלפיו. במצב זה יש לראותו כמי שאינו נמצא בבית המשפט, כך שההליך המשפטי בעניינו פגום ואינו קביל, בעיקר לאחר שהתקבל חוק היסוד: כבוד האדם וחירותו .1
אולם כדי שייקבע כי האדם אכן חולה נפש, על בית המשפט לקבוע זאת. כיום אין הגדרה משפטית למונח 'מחלת נפש' והקביעה יכולה להיעשות אך ורק באמצעות אבחנתו של השופט, כאשר לכך הוא נזקק לסיוע מקצועי של אנשי מקצוע, כלומר פסיכיאטרים האמונים על בית המשפט. לשם כך אעסוק בפרק הראשון בסוגיית מחלת הנפש, יכולת האבחון והבעייתיות שבהגדרת המונח.
על פי הקביעה כי האדם חולה נפש, ניתן לפטור אותו מכשירות דיונית, כאשר משמעות הדבר הפסקת ההליכים המשפטיים כנגדו. כאן ארצה להדגיש, כי אין מדובר באי כשירות נפשית מהותית, שמשמעותה אי כשירות במהלך ביצוע המעשה שבגינו נשפט האדם, היינו שאין לו אחריות פלילית, כי אם מדובר באדם, שייתכן וביצע מעשה בדעה צלולה ומתוך הכרה במהות פעולתו, אלא שבשלב מאוחר יותר נפגמה כשירותו הנפשית, בין אם לצמיתות ובין אם באופן זמני, כאשר הדבר אמור להצדיק את הפסקת ההליכים המשפטיים נגדו. בפרק השני אעסוק בכשירות הדיונית, אך קודם לכן, על מנת להבדילה מן הכשירות המהותית, אתייחס לכשירותית המהותית, לשבירותה של האחריות הפלילית ולאחר מכן לסוגיית הכשירות הדיונית ובכלל זאת להתייחסותו של המחוקק ולהתייחסויות משפטנים בנושא.
כל אדם זכאי להליך משפטי הוגן. משמעותו של ההליך המשפטי ההוגן הינו בזכות הייצוג בפלילים וכן בזכותו להיות נוכח במשפטו. כפי שציינתי לעיל, מי שאינו יכול לתקשר עם סביבתו, הרי הוא כמי שאינו נוכח בבית המשפט והדבר אמור לפטור אותו מההליך הפלילי.
יסוד חשוב בהליך ההוגן, בבית המשפט בכלל, הינו יסוד האיזון. כלל זה אינו טוען דווקא לשוויון, אלא לאיזון שבין החזק לחלש. לא די בכך שהאדם יזכה ליחס שווה, אלא כאשר הוא לוקה בחולשה יחסית מבחינת יכולתו או אמצעיו, יש להתייחס לגביו לקולא, ועל אחת כמה כאשר מדובר בחולה נפש, אשר מגבלותיו רבות משל האדם החלש, הראוי ליחס מאזן. בפרק השלישי אעסוק בסוגיית ההליך המשפטי ההוגן, בזכות הייצוג בפלילים, בזכות הנאשם להיות נוכח בדיון ובעקרון האיזון.

כאן תבוא לידי ביטוי טענתי המרכזית, כי הפסקת הליכי משפט בשל אי כשירות דיונית, אמורה לנבוע פחות מזכות הייצוג בפלילים ומזכות הנאשם להיות נוכח במשפטו, אלא מעקרון האיזון, כפי שיוצג על פי דברי השופט ברק והקודקס המצרי החדש. בטענה זו יש כדי לתבוע יחס מקל ללוקה בנפשו, כשלתמיכה בדברי אביא את דבריו של בזק2: "שכן המשמעות הלשונית של הביטוי 'מסוגל' כוללת גם כושר נפשי לעמוד בפני קיום הדיון בלי זעזוע רציני ואין ספק כי הצדק מחייב שלא להעמיד נאשם בדין באם עצם קיום הדיון עלול לגרום לו נזק נפשי חמור".
משמעות הדבר היא, שאטען כי גם כאשר הלוקה בנפשו מסוגל מבחינה טכנית לשאת באחריות דיונית מסוימת, עדיין אם נגרם לו נזק כתוצאה מהדיון ויתרה מכך, אם שיתוף הפעולה שלו עם עורך הדין אינו מלא, כך שיוכל סניגורו להפיק מכך את התוצאות המיטביות, מן הצדק יהיה להפסיק את ההליך המשפטי, בין אם בדרך של הכרזת הנאשם 'פסול דין' ובין אם על ידי דחיית הדיונים בעניינו לפרק זמן סביר, שיראה לבית המשפט.
תמיכה נוספת לטענתי זו אביא על ידי הצגת הדיאלקטיקה שבין עורך הדין ובית המשפט, בין עורך הדין למרשו ובין הנאשם לבית המשפט. זאת אעלה בפרק הרביעי, מתוך הכוונה להבהיר שאי שיתוף הפעולה, הכפוי מחמת מחלה, של הנאשם עם עורך דינו ועם בית המשפט, ובכלל זאת שיתוף פעולה שאינו מספק, מפר את זכותו של הנאשם לייצוג וכן לנוכחות מהותית בעת הדיון, כאשר לחילופין, במקרה שלנאשם יש רק יכולת מוגבלת לתקשר עם סניגורו, מופר עקרון האיזון ועל כן יש לבטל את ההליך המשפטי או לחילופין לדחותו.
--------------------------------------------------------------------------------
1. חוק היסוד: כבוד האדם וחירותו, התשנ"ב - 1992.
2. י. בזק, אחריותו הפלילית של הלקוי בנפשו, (מהדורה שלישית), (קרית ספר, ירושלים, 1985), עמ' 217.

מקורות:

י. בזק, אחריותו הפלילית של הלקוי בנפשו, (מהדורה שלישית), (קרית ספר, ירושלים, 1985), עמ' 217.
חוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א-1991 [תיקון אחרון 1/6/95], סעיף 1.
ע. דרעין, מחלות נפש והפרעות בהתנהגות, (אח, חיפה, 1987), עמ' 37-38.

תגים:

אחריות · ייצוג · מחלת · נפש · נפשית · פלילית · פסיכיאטרי

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "הכשירות הדיונית הנדרשת מנאשם בכדי לעמוד לדין", סמינריון אודות "הכשירות הדיונית הנדרשת מנאשם בכדי לעמוד לדין" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.