מחשבה מדינית במחזות יווניים

תקציר העבודה:

מחשבה מדינית במחזות יווניים קלאסים


חלק א' - הביקורת של אריסטופנס על אתונה במחזות: עננים, פרשים וליסיסטרטה
הקומדיות ביוון הקלאסית היו כלי ביקורת על מנהיגים ועל תופעות פוליטיות. הקומדיות של
אריסטופנס הוצגו בפסטיבלים וזכו לפופולריות גדולה. האופי הקומי של המחזות איפשר התייחסות
לנושאים פוליטיים רגישים שהיו על סדר היום.
מטבע הדברים, מחזה קומי מביע בעיקר ביקורת, ופחות עוסק באמירה חיובית על נושאים
פוליטיים. בשלושת הקומדיות של אריסטופנס: עננים, פרשים וליסיסטרטה, אריסטופנס לועג
ומעביר ביקורת על השלטון האתונאי, העם האתונאי והסופיסטים. בכל זאת ניתן למצוא אמירות
חיוביות על ערכים רצויים במדינה ועל אופי הצדק. באופן כללי, ניתן להגיד שהמכנה המשותף
לביקורת בקומדיות הוא העולם החדש. הקומדיות מצביעות על חוסר ערכיים בעולם החדש
ומטיפות לחזור לעולם הישן. העולם החדש כולל דמוקרטיה על כל תחלואיה: סופיסטים, מנהיגים
נצלנים שחיתות ובורות. העולם הישן הוא עולם דתי של אמונה באלים וחיים ישרים, מתונים
ומיושבים.
בחלק זה של העבודה, אציג בתחילה בתמציתיות את עיקרי הביקורת בכל אחת מהקומדיות, ולאחר
מכן אצביע על המשותף לשלושת הקומדיות ועל הנקודות הבלתי עקביות בהן לגבי הערכים הרצויים
במדינה ואופי הצדק.

חלק ב' - ההתחייסות של אנטיגונה ופרומתאוס הכבול לדת כמקור לערכי צדק במדינה
הטרגדיות באתונה הוצגו בפומבי והיתה להן השפעה על נושאים שהיו על סדר היום הציבורי.
הטרגדיות בנו מחדש מיתוסים מהעבר הרחוק. המחזאים פירשו את המיתוסים בצורות שונות
מהמקובל והתאימו אותם למסר שהם רצו להעביר. הטרגדיות 'אנטיגונה' ו'פרומתאוס הכבול'
עוסקות במעמד הדת כמקור לערכים בחברה ובמדינה. בחלק זה של העבודה אעמוד על עיקרי
ההתייחסות של המחזות לדת ולחשיבות של בחיים הערכיים והפוליטים.

מקורות:

'ליסיסטרטה' גם לא כולל אמירה מפורשת לאמונה באלים, אבל הגערה הראשונה של ליסיסטרטה היא לעשות שלום כי כל היוונים מאמינים באותם אלים. מהות הביקורת של אריטסטופנס היא על חוסר האמונה באלים. גם ליסיסטרטה עושה שימוש ציני בנבואה כאשר היא משכנעת את הנשים להתאחד מול הגברים, וזה עקבי עם הביקורת ב'פרשים'.
העמדה של אריסטופנס לגבי אמונה באלים עקבית בשלושת המחזות.
שלום ב'עננים' אין קריאה לאחדות של ערי יוון. הביקורת של אריסטופנס היא על האדישות למלחמה עם ספרטה. אריסטופנס אומר שהמלחמה חשובה, והאנשים שנשארו באתונה צריכים להיות מודאגים ממנה. הוא לא אומר אם היא חשובה כי היא רצויה או בגלל שלא צריך לערוך אותה.
כאשר סטרפסיאדיס מסתכל על מפת העולם, הוא רואה שאתונה וספרטה קרובות ומבקש להרחיק ממנו את ספרטה. התלמיד עונה שזה בלתי אפשרי. המסר של אריסטונס הוא שלא ניתן להרחיק את ספרטה מאתונה ולכן לא מוצדק לעשות ביניהם מלחמה. לכן נראה לי שהמחזה עקבי עם העמדה שדורשת שלום.
בסוף ה'פרשים' דימוס הופך לאיש מכובד ומקבל שלום. אחת המסקנות של המחזה היא שיש לעשות שלום עם ספרטה.
'ליסיסטרטה' הוא מחזה שנושאו המרכזי הוא עשיית שלום בין אתונה לספרטה.
העמדה של אריסטופנס לגבי השלום עקבית בשלושת המחזות.
מתינות ויישוב דעת שיטת הצדק מציגה את המתינות וישוב הדעת כערכים רצויים.
ב'פרשים' שי ביקורת על קליאון שהוא בור ובעל מידות רעות. המסר של שיבה לערכים של אתונה העתיקה מחזק את העמדה של אריסטופנס לגבי מתינות וישוב דעת כערכים רצויים.
ב'ליסיסטרטה' רואים שהמניע של המנהיגים הגברים הוא התשוקות שלהם. הביקורת של אריסטופנס על הפריצות של המנהיגים הגברים היא קריאה למתינות ויישוב דעת.
העמדה של אריסטופנס לגבי מתינות וישוב דעת כערכים רצויים עקבית בשלושת המחזות.
כיבוד זקנים ב'עננים' שיטת הצדק מציגה שורה של ערכים רצויים ואחד מהם הוא כיבוד זקנים והורים.
ב'פרשים' אין אמירה מפורשת לכיבוד זקנים, אבל ניתן להבין את זה מההטפה לחזרה לאתונה העתיקה.
המחזה 'ליסיסטרטה' לא רק שלא מכיל קריאה לכיבוד זקנים, הוא כולל ביזוי של זקנים. מקהלת הנשים קוראת לזקנים טיפשים ובזבזנים, ואפילו מעליבים אותם באקרופוליס. נראה שהביקורת על היהירות והבזבזנות של גברי אתונה היא מוצדקת, ואין מקום להגיד שאריסטופניס קורא לכבד את הזקנים.
העמדה של אריסטופנס לגבי כיבוד זקנים אינה עקבית בשלושת המחזות.
סיכום:
העמדה של אריסטופנס לגבי הערכים הרצויים בשלושת המחזות עקבית ברוב המקרים. אריסטופנס קורא לחזור לערכים של העולם הישן שכוללים אמונה באלים, חיים בשלום וסגולות טובות של מתינות ויישוב דעת. אופי הצדק הוא בדיוק אותם ערכים ישנים.
את החוסר עקביות שמצאתי ב'ליסיסטרטה' לגבי כיבוד הזקנים, ניתן להבין כשיבה לערכים הישנים אבל לא בכל מחיר. יש סיבה מוצדקת לכך שהנשים לא מכבדות את הזקנים. הזקנים הם דוגמא לקלקולים של העולם הישן, ולכן הביקורת על הביזבוז והיהירות שלהם מועברת דרך חוסר הכבוד של הנשים אליהם.
חוסר עקביות נוסף הוא בביקורת על הרטוריקה. 'עננים' ו'פרשים' גדושים בביקורת על סופיסטים ועל הרטוריקה. ליסיסטרטה פועלת בצורה שמאד מזכירה רטוריקה. היא פונה למכנה המשותף הנמוך ביותר אצל היוונים והשינוי שהיא חוללה ביוון אינו ערכי ועמוק ולא ברור כמה זמן הוא יחזיק מעמד. נראה לי שליסיסטרטה היא סוג מסוים
(נשי?) של סופיסט, עם כוונות טובות, אבל צורת פעולה סופיסטית.
התפקיד של הקומדיה, מאז ועד היום, הוא מתיחת ביקורת. לא הייתי מצפה למצוא עמדה חיובית בקומדיה, ולא הייתי מחפש עקביות בין העמדות המוצגות. לדעתי קומדיות הם 'זבוב בקר' שתפקידו להטריד את העם והשלטון ולפעמים אפילו לבקר בצורה חסרת אחריות. חוסר עקביות בקומדיות של אריסטופנס לא צריך להוות להן חיסרון שלהוא.
חלק ב' - ההתחייסות של אנטיגונה ופרומתאוס הכבול לדת כמקור לערכי צדק במדינה
מבוא:
הטרגדיות באתונה הוצגו בפומבי והיתה להן השפעה על נושאים שהיו על סדר היום הציבורי. הטרגדיות בנו מחדש מיתוסים מהעבר הרחוק. המחזאים פירשו את המיתוסים בצורות שונות מהמקובל והתאימו אותם למסר שהם רצו להעביר. הטרגדיות 'אנטיגונה' ו'פרומתאוס הכבול' עוסקות במעמד הדת כמקור לערכים בחברה ובמדינה. בחלק זה של
העבודה אעמוד על עיקרי ההתייחסות של המחזות לדת ולחשיבות של בחיים הערכיים והפוליטים.
הדיון בדת מול הפוליטיקה:
המחזה 'אנטיגונה' מתייחס בצורה ישירה לאתונה, ולמיתוסים מהעבר שלה. המחזה 'פרומתאוס הכבול' מספר על האלים. ניתן להבין ל'פרומתאוס הכבול' בשתי רמות: האחת היא רמת הפשט, שבה מוצג היחס בין בני האדם לאלים, כפי שהמחזה דן בו. הרמה השניה עושה אנלוגיה בין בני האדם לבין האלים. זאוס הוא השליט, שאר האלים הם
האזרחים, ו'שלושת המוירות והאריניות הזוכרות' הן האל. זאוס כפוף לגורל ולהכרח (שנשלט על ידי שלושת המוירות והאריניות הזוכרות) כשם שמלך כפוף לאל. המלך יכול לעשות ככל העולה על רוחו, אך ברקע ישנו צדק מוחלט וגורל שהמלך לא יכול לעשות שום דבר נגדו. אני אתייחס לרמה השניה של המחזה. ניתן לבצע את הניתוח של הדת
כמקור לערכים ולצדק במדינה בכמה שלבים:
אדם צריך לציית לשליט:
איסמנה מנסה לשכנע את אנטיגונה לא להפר את הצו של קריאון: "רק אויל יקוט בכח עז ממנו פי שבעה" אדם צריך לעשות מה שהשליט אומר. השומר נשבע לא לשוב לארמון אבל הוא מפר את שבועתו כדי לקיים את דברי המלך.וכמובן עמדתו הראשונה של קריאון היא שצדיק הוא שומר חוק (חוק השליט).
ב'פרומתאוס הכבול' מוצגת עמדה שקיימות שתי רמות של צדק. ברמה הראשונה, צריך לעשות מה שהשליט אומר. הרמה השניה היא צדק שמעבר לשליט, טרנסצנדנטלי.
דמויות רבות במחזה מדברות על הרמה הראשונה של צדק: האלים צריכים לקיים את דבריו של זאוס. כוח אומר שצריך לציית לזאוס ולא להתנהג כ'חובב אדם'. הפייסטוס אומר שצריך לציית לזאוס גם כשזה לא נוח ונעים. המקהלה אומרת שמה שזאוס אומר, זה מה שצריך לעשות, גם אם כולם נגדו. אלא אם כן מישהו יגזול מידיו את השלטון.
אוקיינוס אומר ש"השליט אכזר ואין דין חל עליו".
פרומתאוס הוא היחיד שלא מדבר במונחים של 'צריך לעות מה שהשליט אומר'. כל ההתיחסויות של פרומתאוס מדברות על צדק ברמה השניה, שמעבר למלך. מילותיו האחרונות במחזה הן שהוא סובל שלא בצדק. הוא אומר שזאוס משתמש בצדק לצרכיו. אבל אפילו פרומתאוס לא יכול לחזות את פעולות השליט (חומרת העונש). כלומר שלמרות שהשליט
כפוף לצדק, עדיין יש לו חופש יותר מהנשלטים. יש לשליט כח וחופש יותר מלכל אדם.
למרות החופש של השליט הוא עדיין נתון למרות גבוהה ממנו:
שליט צריך לציית לאלים:
דברי איסמנה ש"רק אויל יקוט בכח עז ממנו פי שבעה" יכולים להתפרש גם שהשליט צריך לעשות מה שהאל אומר 49. המקהלה מזכירה לנו שהשליט נבחר ברצון אלים, וזה מחייב אותו כלפיהם. הימון אומר שאלים שנותנים בינה לאדם, וכוונתו גם לשליט. טיריסיאס אומר שלשמוע בקול הנביא(דברי האל) זה להנהיג בשכל. ובסוף המחזה, קריאון
'חוזר בתשובה' ומודה "יגעתי כי טוב לשמור מנהג קדום ולא לסור מדת אבות וחוק אלים". והמקהלה מסכמת "אין טוב כחכמה: היא ראשית כל טוב יצלח בשכלו החכם! אולם אשרי השומר פיקודי אלים!".
את המסר הזה אנו רואים ב'פרומתאוס הכבול' בהתייחסויות של פרומתאוס שהזכרתי לעיל, שיש צדק מעבר לזאוס. ובדבריו ששלושת המוירות והאריניות הזוכרות מנווטות את ההכרח, ואפילו זאוס לא יכול להמלט מהגורל שלו.
אולם יש דבר המשותף לשליט ולנשלטים והוא חטא ההיבריס:
היוהרה מכשילה את האדם(שליט או אזרח):
ב'אנטיגונה' המקהלה אומרת שבני האדם שולטים בכל, חוץ מהמוות. הם צריכים לשמור את חוקי הארץ, ואת דברי האלים, והגאווה תביא כשלון למי שבז לצדק. קריאון אומר לאנטיגונה "לב עיקש גאה ורם ישח מהר לארץ אף ישפל מאוד". דבריו נכונים לאנטיגונה שהיא "בת גאה לאב גאה" וסופה מוות אומלל. ונכונים גם לעצמו (לקריאון)
שמקשיח את ליבו גם מול בנו, מול דעת כל העם ומול הנבואה של טיריסיאס, וסופו רע אף יותר מסופה של אנטיגונה.
ב'פרומתאוס הכבול' מתקיים אותו דבר. אוקיינוס אומר לפרומתאוס "אלה, פרומתאוס, הם התשלומים לזה שלשונו הולכת בגדולות. עוד אין אתה כנוע, אין אתה נרתע מול הפגעים, אלא חפץ שאף ירבו". כלומר שפרומתאוס נענש בכבילה לסלע ובהיבלעות לתוכו, בגלל היהירות שלו.
זאוס חוטא באותה יוהרה. המקהלה מספרת ש"זאוס שולט בשרירות לב, מחוקק חוקים לצרכיו ומפגין עצמה יהירה לנכח אלי העבר". ופרומתאוס אומר שסופו של זאוס ליפול.
סיכום הקשר בין הדת לפוליטיקה:
הראיתי שהעמדה במחזות היא שהאזרח צריך לצייט לשליט, השליט כפוף לאל והאזרח והשליט כפופים שניהם לצדק חיצוני. האנלוגיה שעשיתי ב'פרומתאוס הכבול' בין עולם העלים לעולם האנשים, מלמדת אותנו שבאתונה תפסו את הדת והאלים כמקור עליון לערכים ולצדק. האתונאים שאבו את מקורות ערכיהם מהמיתוסים המסורתיים על האלים.
ההקבלה בין האלים לבני האדם היתה כל כך עמוקה שב'פרומתאוס הכבול' אנו מוצאים מאבקי כח בין האלים ויכולים לדלות מהם עצות מעשיות לפוליטיקה ולחיי היום יום: "לא הכח, לא דיכוי אלים, אלא יתרון ערמה ימציא שלטון למנצחים".
ב'אנטיגונה' ניתן למצוא השוואה מפורטת שאנטיגונה עושה בין שלטון לשלטון האדם:
חוק המלך לא יכול לגבור על חוק האל.
האל ניצחי - האדם בן תמותה (והמלך בוודאות ימות יום אחד).
האל היה תמיד- המלך עלה לכסאו.
לאל אין גאווה - למלך יש גאווה.
המלך יתן דין וחשבון בפני האל.
ההשוואה הזו לא מתאימה למה שאמרתי לעיל שזאוס מתנהג כמלך אנושי (יש לו יוהרה, הוא עלה לכסאו לאחר שהדיח את אביו). כנראה שאנטיגונה מתכוונת למה שאני הגדרתי כ'צדק חיצוני'. בכל אופן, דבריה של אנטיגונה מראים שיש מקום להשוואה בין הדת לפוליטיקה גם אם היא נעשית בצורה של ניגוד, ולא אנלוגיה.
כוון שונה שניתן להסתכל בו על הקשר בין הדת לפוליטיקה מוצג על ידי קריאון ב'אנטיגונה'. קריאון טוען השימוש בדת במסגרת פוליטית הוא רטוריקה. תפיסת העולם הפוליטית שלו לא מכניסה את הדת לפוליטיקה. כאשר אנטיגונה אומרת לו שהיא הפרה את הצו שלו בגלל צו האלים, הוא עונה "שנוא עלי רשע אשר נתפש וגם יוכיח דבריו
במלל-חן". דברי אנטיגונה על צווי האלים הם רק 'מלל חן' בעולם של קריאון. גם אחרי כשטירסיאס מספר לו שהאלים לא קיבלו את הקורבנות בגלל שהוא הפר את מצוות האלים, קריאון קורא לטירסיאס "דובר צחות", מדבר "להג חנף" ורודף בצע ושוחד. תפיסת הצדק של קריאון מציגה הכל במונחים ארציים, מי בעד ומי נגד המדינה. מי שמציית
לחוקים צודק.
יתכן שהמסר של סופוקלס ב'אנטיגונה' הוא שתפיסת הצדק צריכה להיות נגזרת מהדת, ושהדת והמסורת צריכות להיות קשורות לפוליטיקה. התפיסה של קריאון שיש נתק ביניהם לא הצליחה, וסופו היה רע ומר.
סיכום:
המחזות 'פרומתאוס הכבול' ו'אנטיגונה' קושרים בין דת לפוליטיקה. הם מלמדים אותנו על הדעות שהיו מקובלות באתונה של פריקליס שהערכים והצדק מגיעים מהדת. מעבר לכך, כל תפיסת העולם הפוליטית והתנהלות המנהיגים צריכה להיות דתית. 'פרומתאוס הכבול' מציג את הפוליטיקה הפנימית של האלים בצורה כזו שנראה לנו שהיא נכתבה על
סמך הפוליטיקה באתונה, ולא שהפוליטיקה באתונה צריכה להתנהל על סמך דברי האלים.
לדעתי, אנשים באתונה תפסו את המנהיג ככפוף למרותו של האל. בעיני האל, גם השליט וגם האזרחים שווים. הניתוח שהראיתי, מראה, לדעתי, על תפיסת שיוויון שהיתה באתונה. האדם ראה את עצמו כפוף לשליט, אבל השליט כפוף לאל בדיוק באותה מידה שהאדם כפוף לאל. בפורפורציות האלו השליט הוא ממלא פונקציה, ואין הבדל קטגורי מהותי
בינו לבין כל אחד מהנשלטים.
ביבליוגרפיה:
אריסטופנס, עננים. תירגם יצחק זילברשלג. תל אביב: הוצאת מסדה. תשי"ט.
אריסטופנס, פרשים. תירגם יצחק זילברשלג. תל אביב: הוצאת מסדה. תשי"ט.
אריסופנס, ליסיסטרטה. תירגם אהרן שבתאי. תל אביב: הוצאת שוקן, תשנ"ד.
סופוקלס, אנטיגונה. תירגם שלמה דיקמן. ירושלים:מוסד ביאליק תשל"ג.
אייסיכלוס, פרומתאוס הכבול. תירגם אהרן שבתאי. תל אביב:הוצאת שוקן, תשנ"ד.
אפלטון, כתבי אפלטון. תירגם י.ג. ליבס. ירושלים:הוצאת מגנס, 1966.
שפיגל, נתן, תולדות הטראגדיה היוונית. ירושלים:הוצאת מגנס. תשמ"ב.
אריסטופנס, פרשים, שורה 231.
אריסטופנס, עננים, שורה 145.
שם, שורה 167.
ראה ההאשמות הראשונות במשפט סוקרטס. "שהנה ישנו אחד סוקרטס, איש חכם, החושב על אשר בשמיים וחוקר את כל אשר מתחת לאדמה" אפלטון, אפולוגיה, עמ' 207.
אריסטופנס, עננים, שורה 225.
שם, שורה 184, 192.
שם, שורה 247.
אריסטופנס, עננים, שורה 316 כמו כן שורות 355-346, 662, 896.
שם, שורה 6.
שם, שורה 12, כמו כן בשורה 215 סטרפסיאדיס מבקש להרחיק ממנו את ספרטה.
שם, שורה 51. ראה גם שורה 119, פידפפידיס מעדיף את חבריו הפרשים על החכמה, אפילו אם היא רק רטוריקה. כמו כן בשורות 1104-1089, 'אנשי קהלינו' הם אנשי זימה. כמו כן שורה 908 .
שם, שורה 98, כמו כן בשורה418. בשורות 1405-1399 פידפפידיס משתמש בחכמה כדי להצדיק את מעשי העוול שלו. הרטוריקה מקדשת את המילה ולא את הערכים והדת.
שם, שורה 941.
שם, שורה 912-902.
שם, שורה 926.
שם, שורה 1000.
שם, שורה 1150.
שם, שורה 1421.
שם, שורות 983-962, 997-993.
שם, שורה 1509.
אריסטופנס, עננים, שורה 48, 80, 351. בשורה 396 כל עוד הוא יכול להחניף לציבור, הוא יכול לנצל את המדינה אין סכנה שהוא יאבד את המנהיגות.
שם, שורה 190. בשורות 303-285 אנו לומדים שקליאון הוא גנב ונוכל. התיחסות לנקניקן: "ושאר סגולות למנהיגות העם יש לך: יחוס רע, קול קולן ונימוסים נקלים" בשורה 217.
שם, שורות 265-258. ראה גם שורות 809-801. התיחסות אל הנקניקן כגנב בשורה 425, שם זה אף מובא כסגולה מובהקת של המנהיג.
שם, שורה 55. ראה גם שורה 392.
שם, שורות 1099-960.
שם, שורות 1229-1100.
שם, שורה 1107.
שם, שורות 651-642. ראה גם שורה 363.
שם, שורות 1327-1321.
שם, שורות 1389-1340.
אריסטופנס, ליסיסטרטה, שורה 430.
שם, שורות 515-507.
שם, שורה 517.
שם, שורה 548.
שם, שורות 586-574.
שם, שורות 538-533, 610-600.
שם, שורות 776-767.
שם, שורות 1135-1129.
שם, שורה 1159.
שם, שורות 657-648.
שם שורה 880.
אריסטופנס, ליסיסטרטה, שורה 1112.
שם, שורות 1180-1147.
אריסטופנס, פרשים, שורות 1327-1321.
לא רשמתי מראי מקומות לטקסט מכאן ואילך מכיוון שהכל מתייחס לנאמר בשלבים מוקדמים יותר של העבודה.
אריסטופנס, עננים, שורות216-206.
אריסטופנס, ליסיסטרטה, שורות 386-350.
חיזוק לעמדה הזו ניתן למצוא בכך שהיא מקריאה לנשים נבואה כדי שיתאחדו כנגד הגברים.(שורות 780-767) היא פועלת כמו קליאון והנקניקן ב'פרשים'(שורות 1087-960).
סופוקלס, אנטיגונה, שורות 68-67.
שם , שורה 380.
שם, שורות 644-638.
אייסיכלוס, פרומתאוס הכבול, שורות 11-10.
שם, שורות 17-14.
שם, שורה 150.
שם, שורה 324.
שם, שורה 1093.
שם, שורה 187.
שם, שורה 268.
בשורה 50 כוח אומר שאין חופש אלא לזאוס בלבד.
סופוקלס, אנטיגונה, שורות 153-151.
שם, שורה 661.
שם, שורות 948-946.
שם, שורות 1069-1068.
שם, שורות 1283-1279.
אייסיכלוס, פרומתאוס הכבול, שורות 518-515.
סופוקלס, אנטיגונה, שורות 362-329.
שם, שורה 460.
שם, שורה 458.
אייסיכלוס, פרומתאוס הכבול, שורות 321-318.
שם, שורות 927-908.
שם, שורה 212.
סופוקלס, אנטיגונה, שורות, 357-347.
שם, שורה 428.
שם, שורות, 1018-968.
- 1 -

תגים:

עננים · פרשים · ליסיסטרטה · אנטיגונה · אריסטופנס · הכבול · יוונייים · יוונית · מדינית · מחזות · מחשבה · פילוסופיה · פרומתאוס

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "מחשבה מדינית במחזות יווניים", סמינריון אודות "מחשבה מדינית במחזות יווניים" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.